עשרת הרוגי מלכות - רבי אלעזר בן שמוע

- - - לא מוגה! - - - 

אחריו הוציאו את רבי אלעזר בן שמוע,

אמרו עליו שאותו היום היה בן 105 שנים,

ומקטנותו ועד סוף ימיו לא שמע אדם שהוציא תפלוט מפיו

ולא נתקוטט עם חבריו, בין בדיבור בין במעשה.

והיה עניו ושפל רוח,

ישב בתענית 80 שנה.

באותו היום שנהרג, יום כיפורים היה.

ובאו תלמידיו לפניו ואמרו לו, רבנו,

מה אתה רואה?

אמר להם,

אני רואה את רבי יהודה בן בבא שמשיאים את מיתתו ומיתת רבי עקיבא בן יוסף סמוכה אצלו,

והם מתווכחים בדבר הלכה יחד זה עם זה.

אמרו לו, ומי הכריע ביניהם?

אמר להם רבי ישמעאל, כהן גדול.

אמרו לו, מי מנצח?

אמר להם רבי עקיבא

על שטרח בכל כוחו בתורה.

אמר להם, בניי,

רואה אני עוד

שנשמת כל צדיק וצדיק מטהרת את עצמה

במי השילוח כדי להיכנס היום בטהרה בישיבה של מעלה,

לשמוע את הדרשות שרבי עקיבא בן יוסף

שידרוש להם מעניינו של יום.

וכל מלאך ומלאך

מביא קתדראות של זהב לכל צדיק וצדיק

לשב עליו בטהרה.

ציווה הקיסר להורגו,

ויצאה בת קול ואומרת

אשריך רבי אלעזר בן שמוע שהיית טהור

יצאה נשמתך בטהרה.

ובמדרש אחר אמרו,

אותו היום שנהרג ערב שבת היה,

והם מבקשים להרוג אותו בתשע שעות ביום.

אמר להם, בבקשה מכם הניחו לי

עד שאקיים מצוות שבת.

אמרו לו, על שבת אתה בוטח?

ומהו שבת?

אמר להם מצווה קטנה אשר ציווני אדוני בשבת שמעה שכתוב מחללי האמות יומת.

אמרו לו, אם אלוהיכם מלך גדול הוא בשמים למה אינו מציל אתכם מן המלכות?

אמר להם, כדי שיטבע את דמנו מכם.

הלכו ואמרו למלך

שלח המלך והביאו לפניו

אמר המלך, איי, עם עזי פנים.

אפילו בפתחה של מיתה בעזותכם אתם עומדים?

אמר לו, מוטב לי שאמות על ידך ולא אמות על ידי מיתת שמיים.

שכבר אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כל המחניף את חברו לסוף נופל בידו.

אמר לו המלך,

אלוהיכם מדוע אינו מציל אתכם מן המלכות?

אמר לו, כבר אמרתי לעבדיך ששאלוני,

הרי כדי להיפרע מכם

אמר לו, וייפרע עכשיו?

אמר לו, ומה כשחרבו את ביתו ושרפו את היכלו,

עשה לכם ארכיות,

אפרים?

עכשיו לא יכול שכן.

אז היה יכול הקדוש ברוך הוא לפרוע מכם, ונתן לכם ארכה.

אז עכשיו, לא יכול שכן,

שהוא ייתן לכם ארכה עד זמן שהוא יודע.

וציווה מלך והוציאו מעליו,

ועשו לו דינו.

לאחר שיצא אמרו לו, תלמידיו רבנו,

היה לך להחניף לו בזה הדבר.

אמר להם, לא די לאלעזר להיות כחבריו שמתו על שם שמיים,

וכשנצטוו עליו להורגו,

התחיל בקידוש היום.

אמר לקוסטינר, הנח לי שיגמור.

כיוון שהגיעה לאשר ברא אלוהים לעשות,

היכהו

ויצאה נשמתו בתיבת אלוהים.

יצאה בת קול ואמרה,

אשריך אל עזר.

בעולם הזה היית דומה לאלוהים,

ויצאה נשמתך באלוהים.

יתברך ויתנשא עילת העילות

שלא נתקנו עלילות.

ונאמר עוד, והפיץ אדוני אתכם בעמים,

ונשארתם מתים מספר בגויים,

אשר ינהג אדוני אתכם שמה.

ונשארתם מתים מספר,

מה שיישאר בין האומות

יהיו מעטים,

שהרוב ימותו,

והם יגזרו עליכם גזרות קשות וממיתות.

וזה שחוזר ואומר בגויים,

אשר ינהג אדוני אתכם שמה,

שלא יסתפק הקדוש ברוך הוא בזה שיפיצכם,

אלא אפילו שם,

יגורשכם האומות,

שהקדוש ברוך הוא ייתן בליבם,

שלא ישאירו אתכם בארצותיהם ותלכו ותנודו ממקום למקום,

עד שהנשארים אפשר יהיה למנותם,

כפי שהיו גירושי ספרד ופורטוגל,

שבכל יום היו מעלינים עלילה חדשה.

עד כאן

זה עשרת הרוגי מלכות.