הקב''ה מצרף מחשבה למעשה [ביאור מתוק מדבש]

מה שאמרו חז"ל בחולין ז'. ישראל קדושים הם, יש שרוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה, יש שרוצה לתת צדקה ואין לו כסף ויש שיש לו כסף ואינו רוצה לתת צדקה, והקשה התוס' על זה, מדוע זה שיש לו כסף לתת צדקה ואינו רוצה לתת נקרא קדוש? הרי נאמר פה ישראל קדושים הם, יש שרוצה לתת ואין לו, יש שלא רוצה לתת ויש לו, יש לו ולא רוצה לתת, איך הם קדושים? אחד שיש לו ולא רוצה לתת איך הוא נקרא קדוש?

תירצו חכמים ואמרו, הכוונה היא שאע"פ שאינו רוצה לתת צדקה לבסוף הוא נותן מחמת הבושה, אבל עדיין נשאלת שאלה, אדם שנותן צדקה רק בגלל שהוא מתבייש למה הוא נקרא קדוש? אומר ככה רבי, ר' זושא מאניפולי זיע"א, ידוע מדברי חכמים הזוהר הקדוש שמכל מצוה שאדם עושה בשלמות נברא מלאך קדוש, כאשר ממעשה המצוה עצמה נברא גוף המלאך, מכוונת המצוה נברא הנשמה של המלאך, והנה אדם שיש לו כסף והוא לא רוצה לתת, אבל לבסוף הוא נותן רק מחמת הבושה, אז יש לו מעשה מצוה וחסר לו כוונה, אז יש גוף ואין נשמה, לעומת זאת מי שרוצה לתת צדקה ואין לו כסף, יש לו כוונה של מצוה אבל חסר לו הקיום של הפועל של המצוה, מה עושה הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו? מצרף את המעשה של אדם זה עם המחשבה והכוונה של השני, ומשניהם נוצר מלאך קדוש מורכב מגוף ונשמה שלם בתכלית השלמות. וזה הפירוש, ישראל קדושים הם ביחד, שניהם ביחד קדושים, משניהם נעשית מצוה הצדקה בשלמות, וממילא גם המלאך שנברא מאותה המצוה הוא בתכלית השלמות.

מבואר מכאן ששלמות המצוה היא רק על ידי המחשבה והמעשה יחדיו, שמהם נבראים הנשמה והגוף של המלאך, לכן מצוות צריכות כוונה, לא מספיק שאדם עושה מצוה גוף המצוה, צריך גם כוונה, לברוא את הנשמה של המלאך.

הנה רואים שלעני יש את הרצון וההשתוקקות לתת צדקה, כמו שכתוב "פיזר נתן לאביונים", הקב"ה נתן, איזה יופי, פיזר נתן לאביונים, תשמעו איזה דבר, הקב"ה נתן לאביונים את מידת הפזרנות, לאביונים, האביונים הם רוצים פיזר, הם רוצים לפזר, פיזר את הפיזור הוא נתן לאביונים, אבל אין להם מה לתת, פיזר נתן לאביונים, אבל אין לו ממון, לעומת זאת העשיר הוא לא רוצה לתת צדקה, איזה טמבלים אלה, כמו שאמרו חז"ל במנחות פ"ו, עשירים מקמצים, קמצנים, אלא שהוא נותן לבסוף את הצדקה מחמת הבושה, ואם כך כאשר העשיר נותן צדקה שלא מרצונו, אלא מחמת הבושה, נוצר רק גוף המלאך, עדיין חסרה הנשמה של המלאך, שהיא נוצרת רק מהכוונה והרצון הטוב לתת צדקה. לכן חייב אותו עשיר, או אחד מצאצאיו שיהיה עני, או בחייו אלה או שיצטרך לבוא בגלגול של עני, ואז הוא ישתוקק לתת צדקה, ועל ידי ההשתוקקות הזאת יברא הקב"ה את הנשמה של המלאך, ואח"כ יצרף גם את הגוף של המלאך שנוצר מנתינת הצדקה עוד כשהיה עשיר ויהיה מלאך שלם עם גוף ונשמה. לפי זה העשיר טיפש מטופש כי הוא יצטרך לבוא בגלגול של עני, כי העולם גלגל, בשביל להשלים מה שיכול לגמור בפעם אחת, אז היה נותן עם כוונה והיה בורא עם מלאכים, היה יוצא מהעולם כל המלאכים שלו שלמים, היה מגיע חצאים, רואה גופות אומרים לו עכשיו תרד למטה, תהיה עני, פיזר נתן לאביונים, ניתן לך מידת הפזרנות ולא יהיה לך כסף, יהיה לך רק כוונות, והכוונות ישלימו את המלאכים של פעם שלך יחובלי והיית יכול לגמור את הכל.

ש. שיעשה אותו עשיר אח"כ עני באותו זמן

הרב: זה מה שאומר רבי ישמעאל, גלגל הוא שחוזר, גלגל הוא שחוזר יעני גלגול הוא שחוזר, שיצטרך לחזור בגלגול, שיצטרך להיות עני לחזור בגלגול כדי לקיים בשלמות מצות צדקה, לכן הזהירה התורה הקדושה נתון תתן לו, ולא ירע לבבך בתתך לו, נתון תתן לו, מה זה נתון תתן - שתי נתינות, תתן את הצדקה גם בכוונה ובלב שלם וגם במעשה, נתון תתן, נתון במעשה ותתן גם בכוונה, שהרי מדוע מוסיפה התורה ולא ירע לבבך בתתך לו, שכן אם אנו נותנים צדקה מדוע חשוב לתת גם בכוונה בלב שלם? אלא גלגל חוזר בעולם, שהעשיר נעשה עני, ואם לא בחייו אז בגלגול, כדי שישתוקק לתת צדקה, וכך יצרף הקב"ה את הנשמה, שהיא נוצרת ע"י הרצון לתת צדקה, עם גוף המלאך שנוצר ממעשה הצדקה וכך יתהווה מלאך שלם שנוצר מגוף ומנשמה.

עכשיו ברור מה שענה החפץ חיים לאותו עשיר שירד מנכסיו, ניסו אותך בעושר נתת, אבל נתת רק מעשה, כוונה לא היתה, עכשיו אתה תהיה עני, תעמוד בנסיון, תמשיך לרצות כמו שאתה אומר עכשיו לתת, תשלים את הכל ואפשר שזה יחזור עוד פעם.

לכן אומרת הגמרא, לעולם יבקש אדם רחמים על מידה זו של הצדקה, כדי שיזכה לתת גם ברצון ובכוונה, במעשה, וכך ייברא מזה מיד מלאך שלם בגוף ובנשמה, ועל ידי כך לא יצטרכו הוא או בניו להיות עניים או לבוא בגלגול כדי להשלים את מצות הצדקה.

ועל זה נסיים ונאמר, איפה אנחנו רואים שבעצם ממעשה המצוות נבראים מלאכים? אז כתוב שיעקב בא ומחנה אלקים היו מלוים אותו, ורש"י אומר מלאכים ממש, אבל בפסוק איפה אנחנו רואים? כתוב אצל אברהם, "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה כי לא חסכת את בנך ממני", מאיפה יודע המלאך להגיד שאברהם אבינו הוא ירא שמים? "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", הוא אומר כי לא חסכת את בנך בנסיון הזה שהיית צריך לעקוד את הבן, אני יודע שאתה ירא שמים כי לא חסכת את בנך מאיפה אני יודע - ממני. המלאך שנברא מהמעשה ראה את עצמו שהוא שלם בשלמות אז הוא ידע שזה הכל יראת שמים טהורה, כי הוא לא ראה שום פגם בעצמו, אז מזה הוא ידע, ממני. ז"א כל בן אדם שלומד או מקיים מצוה ועושה אותה בשלמות נברא מלאך שלם, אם זה חסר אתם רואים מה קורה, גלגל חוזר בעולם. אז אדם צריך ללמוד תורה עם כוונה לשמה, אדם מקיים מצוה צריך לכוון לשמה, כל דבר שאדם עושה צריך לעשות לשמה, צריך לכוון כוונה, שייבראו לו מלאכים שלמים.