שיעור קצר בלשון הקודש

- לא מוגה! - 

דבר נוסף שרציתי להעיר (להאיר) ‫הרבה פעמים אני שומע אנשים אומרים, ‫אני לקחתי ממנו כך וכך, נגיד 200 שקלים. ‫צריך לדעת שבלשון הקודש ‫אין מילה כזאת ממנו. ‫תסתכלו בכל התנ״ך, אין ממנו. ‫יש ממנו, בדגש, ("וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ" שמות יב, י) ‫הם שורוק ממנו, אין ממנו, אין מילה כזאת. ‫המילה ממנו משמשת גם כשאני רוצה לדבר עלינו, ‫דהיינו, מאיתנו. אז אומרים, ממנו. 

‫וגם כשאני רוצה לומר, ‫נתתי לבן שלי נגיד 100 שקל, ולקחתי ממנו 50 שקל. ‫אבל אין דבר כזה ממנו, ‫אלא ממנו. 

***

‫עוד מילה שחשוב לדעת, ‫שאני שומע את זה הרבה, ‫והרבה טוען בזה, ‫ההבדל בין המילה זו לזו. ‫יש כאלה שחושבים שזו אותה מילה, ‫אבל זה שתי מילים שונות לגמרי. 

‫לדוגמה, איך צריך לומר, ‫נחום איש גם זו או נחום איש גם זו? ‫אז הרבה אנשים חושבים שצריך לומר ‫נחום איש גם זו. זה לא נכון, ‫צריך להגיד גם זו. למה? ‫המילה זו זה בעצם מילת הנקבה של זה. כשאני מורה באצבע על דבר מסוים, ‫אני אומר זה. כשאני מורה באצבע על דבר שהוא נקבי, ‫אני אומר זו. 

אבל בכל המקומות בתנ״ך ‫שמופיעה המילה זו, ‫זה מתאר מילת שייכות. ש... עם זו יצרת ("עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" ישעיה מג, כא). 

תסתכלו בדוגמה שירת הים, ‫אנחנו רואים פעמיים זו. זו, זה לא הכוונה זו, אלא ש... שיצרת, שגאלת. כך בכל המקומות, בתנ״ך יש 14 מקומות לפחות, ‫שאני מכיר, שהכול שם, זה הכול מדובר במילת שייכות של ש. 

בלאו הכי כשנחום איש גם זו אמר גם זו לטובה, ‫הוא לא אמר גם ש... שלטובה. הוא אמר גם זו, גם הדבר הזה, ‫ללשון נקבה, גם זו לטובה. אז צריך להגיד, נחום איש גם זו, ‫ולא גם זו. 

והרבה אני שומע אנשים אומרים, בכל מיני מילים, ‫במקום להגיד זו, מחליפים ואומרים זו, זו. 

***

בפרשה שלנו יש מילה, בפרשת מקץ, שקראנו, יש מילה שאנחנו משתמשים בה הרבה, ולא הרבה יודעים את המשמעות שלה. ‫משתמשים, אבל לא יודעים מה המשמעות. אנחנו הרבה פעמים נוהגים לומר, ‫חס וחלילה, חס ושלום, חס וחלילה. שאלתם את עצמכם פעם, ‫מה זה המילה חלילה? מה זה המילה חס? ומה ההבדל ביניהם? מה הקשר חס, חלילה? מה הולך פה? 

אם כן, אם נסתכל ברש״י, רש״י הקדוש מסביר לנו את המילה חלילה, היות ואתם יודעים שלמילה חלילה יש הרבה שורשים שאפשר לקשור את זה למילה הזו. אפשר להגיד מלשון מחילה, אפשר להגיד מלשון חלל, אפשר להגיד מלשון חלה, אפשר להגיד מלשון מחול, חוזר חלילה, כן? בצורה סיבובית וכולי. 

אפשר להגיד הרבה דברים, יש הרבה שורשים שאפשר להגיד על המילה חלילה. חלילה. בואו נראה מה אומר רש״י על המילה "חָלִילָה" ("וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה" בראשית מד, ז) הוא אומר בכלל מכיוון אחר לגמרי. 

רש״י מסביר "חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ" – 'חֻלִּין הוּא לָנוּ, לְשׁוֹן גְּנַאי'. זאת אומרת אנחנו קדושים והקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד קדוש. ציווה אותנו להיות קדושים כמותו. לא שייך אצלנו מציאות של גניבה בכלל. לחשוד אותנו בגניבה? חולינו לנו. אז זה מלשון "חָלִילָה". 

***

דרך אגב, אנחנו נמצא את המילה חלילה גם אצל אברהם אבינו בסדום ועמורה ("חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" בראשית יח, כה). שם גם פעמיים מופיעה המילה "חָלִלָה". 

עכשיו אברהם אומר לקדוש ברוך הוא "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת" כך וכולי. 

ושם גם רש״י הקדוש מפרש 'חֻלִּין' לשון חולין (חָלִילָה לְּךָ – חוּלִין הוּא לְךָ, יֹאמְרוּ: כָּךְ הוּא אֻמָּנוּתוֹ, שׁוֹטֵף הַכֹּל צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים, כָּךְ עָשִׂיתָ לְדוֹר הַמַּבּוּל וּלְדוֹר הַפַּלָּגָה!). 

***

מעניין, מה התרגום של המילה "חָלִילָה"? 'חַס' (אונקלוס, ברשאית מד, ז). 

אז מה? אם זה התרגום אז למה אנחנו אומרים חס וחלילה? הרי זו אותה מילה, זה רק התרגום שלה. אלא, חס, אמנם בארמית זה תרגום של "חָלִילָה", אבל בעברית יש גם מילה שקוראים לה חס וגם לה יש כמה הבנות. אפשר להגיד חס מלשון רחמים וחס מלשון חסה, מלשון מחסה. נכון? וזה באמת מה שרש״י כותב. 

תראו מה רש״י כותב כאן. הוא אומר, חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ" – 'חֻלִּין הוּא לָנוּ לְשׁוֹן גְּנַאי' כמו שאמרנו מקודם. 

הוא (רש"י) כותב 'וְתַרְגוּם "חַס לְעַבְדָּךְ"' דהיינו, מה מסביר רש״י? – 'חַס מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהִי עָלֵינוּ מֵעֲשׂוֹת זֹאת' זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מרחם ושומר עלינו שאנחנו לא נעשה דברים כאלה. 

יש עלינו שמירה, כי כתוב: 'הבא להיטהר, מסייעים לו!' 'אדם שבדרך שבה אדם רוצה ללך, בה מוליכין אותו!' אם הוא רוצה להיות קדוש וטהור, אז משמים שומרים עליו. שלא ייכשל באותו דבר. אז 'חס' פה זה מלשון מחסה, שהקדוש ברוך הוא נותן לנו מחסה, ואנחנו בעזרת השם לא ניכשל בזה.