"אמא שלי נגדי וחברים שלי כבר קוראים לי 'רבי'"

- - - לא מוגה! - - - 

בבקשה חמוד.

כן, אימא שלי חילוניה ומקשה כאילו אני מנסה לחזור בתשובה ואני לא יכול כי קשה לי כשנהייתי קטן חרדי זה בשבילי זה איש שעומד ברחוב וזרק אבנים זה מה שאני יודע חרדי כשאבא שלי היה אומר כאילו שהוא הדתי עם כיפה סוגה היה מה שהייתה עושה לי פרצופים בזמן שהוא היה קוראים אני לא ידעתי מה זה

אני הרגשתי כזה זו שמסתכלת עליה עכשיו

אני בא לשים ציצית, אני בורח מהבית בגלל שימא שתגידי להוריד את הציצית

כשאני יוצא מהבית אני מוציא את הציצית החוצה

שייתנו לי קצת כבוד שירות שאני דתית

כי לפעמים אני לא הולכה עם כיפה בשביל שימא שלי לא תיראה

כשאני יוצא החוצה מוציא את הציצית ואז אני אשמח

למרשבת שעה מכולם ואז מביאים לי יחס של דתי אבל לפעמים

מתנהגים לאשר שם כיפה בגלל שאני לא יכול

יוצא החוצה, לא נעים לי. אמא שלי אומרת לי, מה אתה עושה, לאן אתה הולך, אתה עושה מהבית עם כיפה.

בן כמה אתה חמוד?

שלוש עשרה.

ואבא שלך יושב לשמאלך?

כן.

זאת אומרת, אבא שומר מצוות ואימא לא.

ואתה מתיירא מאמא

ומחביא את הציצית, יוצא החוצה, מוציא את הציציות.

כן.

הבנתי. והיא לא מוכנה להבין אותך?

הבנתי.

ואתה רוצה להיות דתי.

לא יודע, אני מפחד, כי

החברים שכבר קוראים לי רבי.

חברים שלך קוראים לך רבי. אתה יודע מה זה בכלל?

תראה, אם אתה בגיל 13,

חברים שלך קוראים לך רבי, המצב שלך טוב. אני עשרים שנה עובד, והחילונים לא קוראים לי רב.

בשבילם, שיש שיושב בישיבה זה גנב.

הבנתי. החברים שלך חושבים שמישהו חרדי זורק אבנים

או זורק קלטות,

ומי שיושב בישיבה זה גנב.

נכון? ככה אתה אומר.

כן. ככה החברים שלך אומרים.

כן. אני אומר להם, איך זה? שוטר.

הוא גונב, אז הוא שוטר.

יפה. אתה יודע קלטות אותה.

דתי שגונב זה לא דתי, נכון?

אבל לא משנה. ככה הם מקבלים.

ככה מלמדים אותם. ככה הם חושבים. הם אף פעם לא נתקלו באדם דתי.

ואני אגיד לך דבר אחד.

יש בהקדמה לספר מדרגת האדם של הסבא מנוורדוק, אחד מגדולי ישראל בדורות האחרונים,

שהוא כותב משל על זה.

הוא אומר, לו יצויר,

תנו יצויר, ששניים הולכים ברחוב, ופתאום אחד מצביע על נקודה שחורה בשמיים,

ואומר לחברו, שים לב.

אתה רואה את הנקודה הזאת שמתקרבת ממערב למזרח?

הוא אומר לו, כן.

הוא אומר לו, אתה מאמין שבפנים יש 300 איש יושבים על כורסאות ושטיחים ודיילים מגישים להם לאכול?

הוא אומר לו, איזה שטויות אתה מדבר. בתוך קורסה כזאת קטנה יכולים להיכנס 300?

הוא אומר לו, כן.

אתה לא מאמין?

בוא אני אקרא אותך לבית הנתיבות.

הם נוסעים מהר לשדה התעופה,

ואותו חבר שלא ראה מעולם מטוס,

פתאום רואה שהנקודה השחורה מתקרבת וגודלת וגודלת וגודלת ונוחתת,

והוא נכנס איתו, עולה על כבש המטוס,

פותחים את הדלת,

והוא נכנס פנימה איתו ואומר לו, תספור.

והם סופרים 300 איש בפנים, ואכן שטיחים וכורסאות,

ודיילים מגישים להם מזון.

מה היה חסר לאותו אחד שפקפק בזה?

הוא מעולם לא התקרב לנקודה שחורה כזאת.

הוא תמיד ראה אותה מרחוק, אתה מבין?

החברים שלך מעולם לא ראו חרדים מקרוב.

אם תיקח אותם לסיבוב בבני ברק,

ותראה להם את החרדים, איך הם חייכים,

איך הם עוזרים,

איך הם מדברים,

איזה סבר פנים,

אם תכניס אותם פעם לישיבה ויראו את המלאכים שלנו,

את אלה שלא גונבים,

אלה שלא דוקרים בסכינים ולא לוקחים סמים,

אם תראה להם את הצדיקים של הדור,

תאמין לי שאחר כך הם יגערו באלה שיאמרו להם את מה שהם אמרו עליך.

הבעיה רק,

הם לא התקרבו,

לנקודה שחורה.

אבל זה לא עזור, אני אומר להם, בואו אליי הביתה, אני לא יודעת טוב.

שואלי את אבא שאולי הוא מבין.

יש לי עצה בשבילך.

כולם בגיל 13?

כן. כולם בגיל 13?

ויש גם 14. 14. תשאל אותם אם הם מוכנים,

אם הם מוכנים

להכיר את האמת.

אם הם יגידו לך כן, ואפילו לא כולם,

תזמין אותם אליך הביתה,

קח קלטת וידאו, אני אתן לך,

ותראה להם קלטת וידאו.

אבל תשאל את ההורים שלהם אם הם מסכימים שהם יראו,

שלא יהיו לך בעיות לא רק עם האימא,

גם עם ההורים שלהם.

מי שיסכים,

והוריו יסכימו,

תראה לו את הקלטת, ואחר כך שיגידו לך מה הם אומרים. אם יהיה לך בעיה עם אוחת כזה,

אני אהיה מוכן לדבר איתו.

בסדר?

אבל מה נעשה עם אימא?

יש לי עצה.

היא תסכים ללכת לסמינר.

היא אנטי בכל מחיר.

לגמרי.

ומדוע?

זה מהבית?

איזה מושג.

מה פירוש? כמה זמן אתה מכיר אותה?

מתחילה זה היה ככה? זה התחיל בזמן מסוים.

לא, כשהתחלתי עם זה. שלוש שנים התחלתי עם זה.

כשהתחלת לחזור בתשובה, זה הפריע לה.

התחלת בלי להתייעץ איתה?

כן?

לא שאלת אותה.

והיא בבית יותר שתלתנית ממך קצת.

לא.

בטוח שלא?

מאה אחוז.

היא לא מוכנה לשמוע?

היא עושה הפגנה כשאתה עושה קידוש?

בהתחלה כן, חשבתי או לא. בהתחלה עשתה הפגנה.

גם כן.

זאת אומרת, הפריע לה שאתה הולך במהלך לבד.

אז היא שתלטנית קצת.

קצת, לא הרבה. קצת.

טוב, זה צריך טיפול, אתה מבין, אישי, אישי. זאת אומרת, צריך להסביר לה. אני אגיד לך, יש לי עצה.

יש אצלנו יהודייה יקרה,

ממש פלא, מהלך על שתיים.

קוראים לה רחל.

תצלצל אלינו למשרד,

תגיד לה מה הבעיה,

היא תיצור קשר איתה.

מי תדבר איתה?

היא דיברה עם כולם, עם חצי רבות. עם רחל היא לא דיברה.

למה אתה חושב שיש לנו את רחל?

תנסה.

אם לא,

אני בלי נדר מוכן לבוא אליכם הביתה לדבר איתה.

וזה בשביל הצדיק הקטן הזה שכבר קוראים לו רבי.