כל המברר מקחו של צדיק והמאכילו פרוסה מה שכרו? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לישארג

בת

אסאצ'לה,

רפואה שלמה מכל האיברים,

ובפרט בראשה

שלום בית,

נחת מהילדים,

שיזכו לכל מילה דמיטב תמיד.

השדה

והמערה אשר בו,

וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב,

לא אמר הכתוב

והמערה והעץ אשר בו,

אלא אחרי שאמר והמערה אשר בו,

אמר וכל העץ אשר בשדה

בפירוט נפרד.

והוסיף לומר אשר בכל גבולו סביב.

אמר רבי

מנין תננן

המוכר את שדהו צריך לכתוב את שדהו ואת סימניה?

רבי אומר מאיפה דרשו חכמים את ההלכה הזו

ששנינו

המוכר את שדהו צריך לכתוב בשטר המכירה

את כל הגבולים של השדה

ואת כל הסימנים שמסמנים את הגבול מכל הצדדים.

ורק אז יכללו במכירה הזו את כל הדברים הנמצאים בה,

והם משמשים לצורכם. מניין לומדים את זה? מהאחד,

מכאן.

הכתוב אומר, השדה

והמערה אשר בו.

אין המערה נכללת עם השדה בשמה,

אלא נאמר בנפרד

ובתנאי מפורש

שגם היא נמכרת.

אם אתה אומר שדה והמערה בפנים, תגיד, אני קונה את השדה,

ואז ממילא המערה בפנים.

למה צריך לציין את זה בנפרד?

למה לציין את השדה והמערה אשר בו?

ואחר כך כתוב, וכל העץ אשר בשדה.

מה, זה לא ברור אם אני קונה את השדה אז אני קונה גם את העצים שיש בפנים, כל השדה?

כתוב בתורה, וכל העץ אשר בשדה,

אשר בכל גבולו סביב,

לאברהם למקנה.

אז כל העצים אשר בשדה, שהם לצורך השדה,

ומסומנים בגבוליה מסביב,

ונקראים על שמה,

נכללו עימה ועברו להיות מקחו וקניינו של אברהם

עם השדה עצמה,

על ידי פירוט וסימון גבוליה בתנאי המכירה. זה צריך להיות כתוב.

הראה לך מכאן,

למצרים,

שזה גבולים, גבולים מסומנים, מצר זה גבול מסומן,

שהם קובעים את גדרי המכירה ומה נכלל בה בעת מכירת שדה

מן התורה.

זה הדין מן התורה.

אז מה אמר רבי?

מנין תננן המוכר את שדהו צריך לכתוב את

שדהו ואת סימניה, דהיינו את כל הגבולים ואת כל הסימנים שמסמנים את כל הגבולים,

מפה

שראינו שהתורה מפרטת בדיוק

מה קנה אברהם ומה זה כולל.

אחר כך כתוב, לאברהם, למקנה, לעיני ונחת.

כל זה נעשה לעיני ונחת,

הקניינים האלה שקנה אברהם מעפרון,

והרבה פעמים מוזכרים בנחת בעניין המכירה של המערה לאברהם,

מעפרון.

אמר רבי אלעזר כמה דיות,

כמה כמויות של דיו משתפחות,

מתבזבזות,

כמה קולמוסים משתברים,

כמה קצי עתים של הסופרים משתברים מתוך כתיבה

נכתוב בתורה,

כמה ספרי תורה כתבו עד היום מאז שניתנה התורה,

כמה סופרים כתבו,

כמה דיו נשפך,

כמה קולמוסים נשברו כדי לכתוב בתורה במשך כל הדורות

את המילים בני חטא,

בלי צורך מיוחד

למשמעות הפשוטה של המקראות,

שהרי כתוב בתורה כמה פעמים בני חטא, מי יודע?

כמה פעמים מוזכר בפרשה בני חטא?

עשר פעמים כתוב בני חטא.

עשר פעמים בני חטא, בני חטא, בני חטא, ואין עוד שום מקום בתורה שכתוב בני חטא.

רק פה בפרשה הזאת של המכירה,

עשר פעמים בני חטא.

בכל העניין של השגחתם וניהולם את מכירת מערת המחפרה של עפרון לאברהם.

ולמה עשרה פעמים כתבה התורה?

אתם יודעים למה?

כנגד

עשרת הדיברות שנאמרו לישראל בסיני,

שהם השורש של כל המצוות, עשרת הדיברות.

מה זה בא ללמד אותנו?

ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק,

כאילו מקיים עשרת הדיברות.

מה זה אומר?

כל מי שמברר,

מסדר בבירור וביושר

את מקחו של צדיק,

שיעמוד המקח בידו בלי ערעורים שלא יוכלו לערחר עליו,

כמו שעשו בני חטא לאברהם,

שעפרון ימכור לאברהם, שהכול יהיה מדוקדק, לא יוכל לחזור בו, לא יוכל לשקר, לא יוכל לרמות

בלי רמייה, בלי עורמה.

אדם שעושה כך כדי שהצדיק מקחו יהיה מבורר,

מעלין עליו

כאילו מקיים עשרת הדיברות

שהצדיק מקיימם,

והוא מסייע בידו של הצדיק לעשות לו צדק באמת.

וממי מדובר? בגויים.

והגויים האלה,

הם היו נוכחים,

לא צריכים להזכיר אותם עשר פעמים.

אפשר היה להגיד במילה אחת, כמו שאומרים,

וכל זה נעשה לעיני בני חטא ובפי כוחם.

שלום.

הרי התורה מצמצמת כל כך במילים.

והיא מזכירה בני חטא, בני חטא, עשר פעמים.

בשביל ללמד אותנו

שאם בן אדם מברר מקחו של צדיק,

הרי זה מעלין עליו כאילו קיים עשרת הדיברות.

איזה עשרת הדיברות?

הוא מאפשר

לצדיק לקיים את כל עשרת הדיברות,

כי הוא פוטר אותו מלרוץ לבתי דינים, בתי משפט, כל מיני מקומות,

בגלל שהמקח לא היה מבורר ולא היה ברור והיה מקום לרמייה.

בסעיף זה לא נכתב בדיוק ולא.

אז כל מי שדואג שהצדיק

לא יצטרך יותר לטרוח הכל יהיה מבורר ולא יוכלו לרמות אותו ולא כלום וכו'. אדם שעוזר לצדיק באופנים כאלה,

בכל דבר שיכול לעזור לו לברר את

מקחו לדוגמה זו,

הרי זה מעלין עליו כאילו מקיים את עשרת הדיברות.

אז אנחנו מקבלים עוד דוגמה אחת.

אמר רבי יהודן,

חמישה פעמים כתוב בני ברזילי

כנגד חמישה ספרי תורה.

ללמדך שכל מי שמאכיל פרוסה לצדיק

כי אילו הוא מקיים חמישה ספרי תורה.

לא יאומן כי יסופר מה כתוב.

אנחנו מוצאים

בשמואל ב',

י״ט,

ל״ב עד מ',

בסיפור החזרה של דוד המלך

מעבר הירדן המזרחי לירושלים אחרי שנפל אבשלום בנו.

וליוו אותו

בדרך.

ברזילי הגלעדי,

שהיה אוהב אותו אהבה גדולה ותומך בו

בדוד המלך ונפרד ממנו,

הוא פרנס את דוד המלך ואת האנשים אשר איתו כשהיו בגלעד

בעבר הירדן כשברחו מפני אבשלום.

כינה לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו,

איפה הוא הסתתר,

מי נתן לו מחסה, מי הכיל אותו

בעת אנשיו?

ברזילי הגלעדי.

אז חמש פעמים כתוב

בפרק אחד,

באותם פסוקים,

ל״ב עד מ', שמונה פסוקים,

מוזכר שם חמש פעמים

ברזילי הגלעדי,

שהוא אבא של בני ברזילי.

ודוד ציווה לפני מותו

את שלמה בנו שיעשה עימם חסד

כגמול

אשר גמל עמו אביהם ברזילי הגלעדי.

למה מוזכר חמש פעמים?

לא צריך חמש פעמים,

אפשר להגיד וממשיכים, יודעים שמדברים באותו עניין.

אלא זה כנגד חמישה ספרי תורה.

חמישה חומשי תורה.

ללמד אותנו

שכל מי שהוא מאכיל פרוסה לצדיק,

כשהצדיק מקיים חמישה חומשי תורה,

מעלין עליו כאילו הוא מקיים חמישה חומשי תורה,

שהרי הוא מסייע לצדיק לקיים את החמישה חומשי תורה בזה שהוא מאכיל אותו פרוסה.

גדולה לגימה.

יתרו שהאכיל את

משה רבנו לחם.

מה זכה?

שיהיה חותנו של משה רבנו.

אז זאת אומרת, כל המאכיל פרוסה לצדיק, כאילו מקיים חמישה חומשי תורה.

רואים פה כמה חשוב

שכל מי שמסתופף

בצלם של צדיקים,

ללמוד

מה ניתן לעשות

בשביל להקל מעליהם

ולברר מכחם,

לאכילם וכולי. יש הרבה מאמרי חכמים, כל המשקה,

יין, תלמיד חכם, כאילו מנסח על גבי המזבח,

כאילו מביא ביקורים,

ועוד אפילו עם הארץ,

שלא ראוי לקום בתחיית המתים.

אז אם הוא עושה

אנגריה לתלמידי חכמים,

זאת אומרת, הוא לא מטריח אותם לעבוד, אלא הוא הולך לעבוד בשבילם, דהיינו,

הולך לעשות בשבילם סחורה.

לוקח את הדברים שלהם

ועושה בזה סחורה כדי שהם יוכלו להמשיך ללמוד

ולקיים מצוות.

והוא הולך,

ונותן להם

את מה שיש להם.

נגיד, יש לו ספרים,

אז הוא מפיץ את הספרים שלו.

והוא מביא לו את הכסף, אז במקום שהצדיק יקום עם תלמודו וילך לעבוד,

הוא עושה את זה בשבילו. הוא זוכה, כי הוא מקיים את התורה של הצדיק.

ממילא הוא יקום בתחיית המתים, כאילו הוא למד תורה בעצמו.

או מטיל מלאי לכיסם של תלמידי חכמים.

אין לצדיק אפילו סחורה למכור, אין לו כלום.

סתם, הוא יושב ולומד כל הזמן,

אין לו שום דבר.

אם הוא מטיל מלאי לכיסם של תלמידי חכמים,

ממילא הוא גם זוכה בתחיית המתים. זאת אומרת, רואים שכל מי שיכול לסייע למי שלומד תורה ומקיים מצוות והוא צדיק,

דברים גדולים נאמרו פה שאפילו נאמר על בני חטא שהם גויים,

שכאילו מקיים, מעלים עליו שמקיים את עשרת הדיברות.

וראינו עם אותו אחד תליין,

עם רבי חנינה בן טורדיון,

שסייע לו להחיש את מיתתו,

זכה איתו לחיה עולם הבא, עלה איתו ביחד.

זאת אומרת, סיוע ברגע האחרון היה גוי תליין, מי יודע כמה הוא תלה, שלא בצדק וכו',

וברגע אחד קנה את עולמו,

סייע לצדיק

וזכה לעלות

לעולם הבא.

אז זה לא דבר קל,

זה דבר חשוב מאוד. לכן אמרו גם חכמים, גדול שימושה מלימודה.

אז יש לזה את השימוש בלימוד,

ויש את השימוש במעשה שנוטל את כליו של ריבו,

מלווה אותו, מסייע לו, מכין לו, דואג לצרכיו וכו' וכו'.

אז גדול שימושה מלימודה.

כתוב על אלישע אשר יצק מים על ידי אליהו.

לא כתוב שהוא למד וזה, יצק.

הוא עשה פעולות

מעשיות לצדיק.

נו, מכאן אנחנו רואים

שכל מי שזוכה להסתופף בצלם של צדיקי אמת

ומסייע במשהו,

כבר מעלים עליו, כאילו קיים את כל חמישה עומשי תורה,

כל עשרת הדיברות,

דברים נפלאים.

אז אפשר בקל

שאדם מסכן,

רק צריך להיות ערני.

רבי יחנן יאמר הרשי אומר,

רוסו הקודש והקודש ישראל,

לפי כוח,

הרבו להם תורה ומצוות,

שנה אמר אדם אבו בסלומוין סיפור, ואיך דיל תורה ויעדיף.