לא לאחר | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

איתן בן סמירה,

תשובה שלמה אמיתית, פרנסה טובה,

זיווג הגון וכשר,

שהקדוש ברוך הוא ימלא משאלותיו, לעבודתו יתברך, אמן.

אמן.

ויאמר אליהם,

אל תאחרו אותי,

ואדוני הצליח דרכי.

כשביקשו אחיה ואמה של רבקה

לעכב אותה,

השיב להם אליעזר,

אל תאחרו אותי,

ואדוני הצליח דרכי.

לכאורה, מה התשובה על בקשתם?

להתמהמה ימים או עשור.

נראה שהכתוב מגלה לנו בזה יסוד גדול שמקיף הכל מהחיל עד כלה.

שנינו באבות,

רבי טרפון אומר,

היום קצר

והמלאכה מרובה

והפועלים עצלים.

כל אלה טעמים המחייבים את האדם לזריזות בעבודה,

משום שיש הרבה מלאכה, מלאכת שמיים.

אז מה מוסיף לנו אחר כך ואומר, ובעל הבית דוחק?

אין הביאור של דוחק,

כמו שהם מורגלים, שהשם דוחק, מכריח לעבוד.

אלא,

התנאה מעיר לנו יסוד גדול בעבודת האדם.

בעל הבית דוחק,

ראינו שהקדוש ברוך הוא כביכול לא מחכה

ולא ממתין,

אלא ממהר ודוחק מאוד.

בעל הבית, הקדוש ברוך הוא, דוחק

מצד מהירות השכינה שאינה מתעכבת בשום אופן,

מדלגת על ההרים,

מקפצת על הגבעות,

ועל האדם לרוץ ולמהר אחרי הקדוש ברוך הוא כביכול.

הקדוש ברוך הוא לא ממתין לך.

אתה צריך לרוץ אחריו.

עד שאין שהות להתעכב אפילו רגע,

כי אף אחד לא ממתין עליך כלל וכלל.

וזה ציור כמו נהג מונית.

אתה מזמין נהג מונית,

הוא אומר לך, תרד, עוד שתי דקות אני שם.

הוא מגיע לרוץ אחד, פיפ, פיפ,

פיפ, אף אחד לא עונה, טררר, הלך.

לא מחכה.

ככה אתה צריך לדעת.

הקדוש ברוך הוא לא מחכה.

מה שצריך לעשות יעשה בזמנו ובעיתו בדיוק.

לכן,

כשבעל הבית דוחק,

עליו להיות מוכן לצאת תכף לכל הצפצוף הראשון,

משום שבעל הבית דוחק הוא אינו ממתין.

אין מציאות של המתנה כלל.

ואיך שאדם רק מעיף עינו,

בן רגע כבר איננו.

אז גדולה חובה של הזהירות והזריזות

על כל אדם לא להחמיץ

אפילו רגע קל,

כי בעל הבית דוחק ואינו ממתין עליו בכלל.

את היסוד הזה מגלה לנו הכתוב,

אל תאחרו אותי

ואדוני הצליח דרכי.

לא להתעכב.

מכיוון שהשם הצליח דרכי,

הרי זהו כבוד השם ניצב עליו, שכביכול עובר דרך עליו.

והנה,

היה פה סיעתא דשמיא, השם הצליח דרכי, קדימה.

שחררו את הבת

ונלך.

לכן אל תאחרו אותי,

כשהקדוש ברוך הוא כביכול אינו מחכה ובעל הבית דוחק

וצריך לרוץ מהר.

ואם כן, אי אפשר להתמהמה אפילו רגע.

הסוד הזה

של אל תאחרו אותי הוא מקיף את הכול

מתחילה ועד סוף,

מקצה הדרגה

עד רום כל המדרגות,

עד האין סוף כביכול.

היסוד של הכול זה אל תאחרו אותי.

זאת אומרת, לא רק חשתי ולא התמהמהתי,

כמו שאומר דוד המלך,

אל תאחרו אותי

שאין בעולם מציאות של המתנה כלל.

ומצינו ביעקב אבינו

שאמר ללבן

הבה את אשתי

כי מלאו ימיי

ואבואה אליה.

כותב רש״י

שהרי אני בן 84 ומתי אעמיד 12 שבטים.

זה אומר יעקב אבינו

בטעם שאומר הבה את אשתי כי מלאו ימיי.

לכאורה זה נפלא מאוד.

מה עניין החרדה עכשיו?

84 שנה יכולת להתמהמה,

לא היה לך שום חשש על 12 שבטים,

ועכשיו אתה לא יכול לאבד אפילו יום אחד.

מזה אנחנו עומדים על היסוד מה זה בעל הבית דוחק,

שמצד יסוד זה אי אפשר לחכות אפילו רגע קאט.

ועל כן חרד מאוד לא להתעכב אפילו שעה,

כיוון שמתי אעמיד 12 שבטים?

מה ההסבר?

אומר המדרש

על הפסוק לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים,

לכל זמן.

זמן היה שתינתן תורה לישראל.

אחרי 2448 שנה,

בדיוק, זה הזמן.

כי דבר ציווה לאלף דור.

דבר זה התורה, הלא קוד דברי, כאש.

תת-קעת דורות, 974 דורות,

הקדוש ברוך הוא

כבר

לפני הבריאה

הכין את הבריאה שבדור האלף

דבר ציווה לאלף דור.

מהבריאה עד מתן תורה 26 דורות ועוד 974 דורות שקדמו,

יש לך אלף.

לכל זמן. זה היה הזמן שקבוע וחקוק בשמיים,

מתי תינתן תורה. וזה יצא לפי הזמן

מהבריאה 2448 לבריאה. בדיוק זה הזמן.

אמרו במדרש לכל זמן.

זמן היה שתינתן תורה.

וזה על הפסוק בקהלת ג'.

ומונים שמה חכמים, זיכרונם לברכה, הרבה עניינים

בזמן שכל דבר ודבר יש לו זמן ושעה.

וגם כאן צריך אצל יעקב אבינו לדעת

שזמן היה שתינשאנה האימהות ליעקב

דווקא בהיותו בן 84. קודם בו הזמן

לא הייתה שום אפשרות לקחת את האימהות.

אבל תכף כשהגיע הזמן,

מיהר יעקב אבינו במהירות הכי גדולה לא לעכב

ולא לאחר אפילו רגע.

משום שבעל הבית דוחק

והוא לא מחכה אפילו רגע.

על כן,

אל תאחרו אותי,

כי מחמיץ השעה יעבור ואיננו.

למדנו מכאן עד היכן הדברים מגיעים

ועד כמה הוא דוחק,

עד ששהייה קלה זה כבר מתי יעמיד 12 שבטים.

כבר שאלה גדולה.

מתי?

כבר לא יהיה זמן.

מתי?

אז זאת אומרת, צריך לדעת להעריך את הזמן

ולנצל כל רגע

ולא לאחר דברים.

יש מישהו שכל פעם בא אליי ואומר לי שהוא לא מספיק והוא לא מספיק,

ונכנס לו עוד עניין ועוד עניין.

מי שאין לו זמנים,

מי שלא יודע לעמוד בזמנים,

מי שלא יודע להשתמש בזמן,

אין דבר כזה שהזמן בורח לך.

אתה אחראי על הזמן, אתה מנהל אותו, תחליט.

איך אתה מנהל את הזמן?

נו, עשית?

אני כבר... עשית?

עובר שבועיים. נו, היום, היום אני מסיים.

אשהדה, מה זה?

זהו.

וזה ככה, מכיר אותו כבר שנים, אותו דבר.

לא משתנה.

וכל פעם הוא מתלונן

על הזמן.

למה?

אין לו את הכלל הזה.

אין לו שום כלל.

אין לו מושגים בזמן.

הוא חי, נוסע עם הזמן.

הזמן לוקח אותו כמו רוח.

יש עלה ברוח, הרוח לא שואלת עלה, מתי אתה רוצה שאני ארים אותך.

לא.

לוקחת אותו פה, מטיילת איתו שם, מחזירה אותו לכאן, עושה לו ככה.

כעלה נידף ברוח.

אדם צריך לדעת, הזמן הוא ברשותך.

אתה מחליט מה אתה עושה בזמן.

יש לנו פה דוגמה של בן אדם

שיודע להשתמש בזמן.

עשרים שעות הוא משתמש בזמן. ארבע שעות הוא ישן.

כבר למעלה משנה.

יודע להשתמש בזמן.

הכל הולך עם זמן.

מי שיודע להשתמש בזמן, יתקיים בו

אוהב השם ימי תמימים.

אלה שהם באים בימים שלמים ותמימים לפני השם.

אברהם זקן ובא בימים.

בא בימים מלאים.

הוא לא נותן לזמן להשתלט עליו, לברוח לו. אין דבר כזה.

צריך לדעת להשתמש בזמן.

אבל פה גוררים עוד שיחה, פה מתעכמים עוד רגע,

פה משתאים, פה ככה, פה ככה.

ככה. מרגיל אותך יצר רע שאין לך שלטון על הזמן.

איך אומרים אנשים? הזמן יעשה את שלו.

לא הבנתי. ומה אתה תעשה?