מאמר א: אליפז

ספר תורת חסד, חומש בראשית, פרשת ויצא, מאמר א: אליפז, עמודים: שט – שכא.

[ב"ה כבוד הרב שליט"א מסר המאמר בהרצאה: באר שבע - עשיו אליפז ואונקלוס הגר 09.12.2024]

השאלות:

א] מה עלה בדעתו של עֵשָׂו לשלוח את אליפז להרוג את יעקב? ומדוע חשב שאליפז יצליח לגבור על יעקב אבינו שכוחו היה אדיר ורב?

ב] מדוע יעקב אבינו לא נלחם באליפז, אלא וִתֵּר מיד על כל רכושו?

ג] ממתי נעשה יעקב אבינו גיבור גדול?

ד] מי היה "אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי"? (איוב ב, יא)

ה] כיצד תוקנו חטאיו של אליפז בשעה שנתגלגל באונקלוס הגר? 

ו] במה זכה אליפז שיצא ממנו עובדיה הנביא, שעליו נאמר: "יָרֵא אֶת ה' מְאֹד"? (מלכים-א יח, ג)

ז] מי הוא הראשון בעולם שזכה לתואר "שנה ופירש"?

 - - - - 

שליחות אליפז

בשעה שיעקב זכה לברכתו של יצחק, נִצְטַוָּה בשליחות הוריו לִשָּׂא אשה בחרן, ולאחר ארבע עשרה (14) שנים שבהם למד תורה ברצף בישיבת 'שם ועבר' כהכנה למפגש עם לבן הארמי, הגיע לבסוף לחרן בגיל שבעים שבע (77). ואז נאמר בתורה: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" (בראשית כט, י).

והביא רש"י את דברי חז"ל במדרש רבה (ע, יב) ובמדרש אגדה (בובר, כח) שהיה כוחו של יעקב גדול כל כך, עד שהצליח להרים אבן כבידה שהרבה אנשים היו נצרכים כדי להרים אותה. ואילו יעקב אבינו הרים אותה כאדם הנוטל פקק מעל פי צלוחית. 

ובפסוק אחריו נאמר: "וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (בראשית כט, יא) וביאר רש"י כדברי חז"ל (שם), שבכה על כך שהגיע לחרן ללא ממון, כעני ואביון. 

אמר יעקב לרחל: "אליעזר, עבדו של סבא, עם עשרה (10) גמלים טעונים כסף וזהב [מאמר 10 גמלים]

ואילו אני באתי ריקם, משום שאליפז רדף אחרי בְּמִצְוַת אביו כדי להרוג אותי, ורק מכיון שאליפז גדל אצל יצחק משך ידו ואמר: 'מה אעשה לַצִּוּוּי של אבא'? 

ואמרתי לו: 'טול מה שבידי והעני חשוב כמת' ". 

ובשל כך, למד יעקב אבינו תורה בבית שם ועבר מתוך עוני וצער, והגיע לחרן כאביון חסר כל, והוא היה הראשון שֶׁהִתְקַיֵּם בו מאמר חז"ל: 'כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר' (אבות ד, ט) כי תחילתו של יעקב היתה בעוני ודחקות וסופו עושר עצום.

ויפלא הדבר מאוד, מאחר שהתבאר בפסוק שיעקב אבינו היה כה חזק מדוע פחד מאליפז ולא השיב לו מִלְחָמָה שָׁעְרָה?

יתר על כן, כיצד זה עלה על דעתו של עֵשָׂו כי בנו יצליח להרוג את יעקב אבינו? והלא אליפז היה, רק נער בן חמש עשרה (15) שנה (כמובא בסדר הדורות)?

והתמוה מכל, מפני מה נשתנתה המלחמה שבפרשת וישלח מהמלחמה שבפרשת ויצא? והלא בפרשת וישלח עֵשָׂו הגיע עם צבא שלם, שנאמר: "וְאַרְבַּע מֵאוֹת (400) אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ז) ואמרו חז"ל במדרש רבה (עה, ז) שהביא עֵשָׂו ארבע מאות קצינים, שלכל אחד (1) מהם היו ארבע מאות (400) חַיָּלִים תחת פיקודו נמצא, שעֵשָׂו בא עם צבא אדיר של מאה וששים אלף (160,000) חַיָּלִים. ואילו בפרשה זו שולח הוא בסך הכל נער צעיר בן חמש עשרה לבדו להילחם כנגד גיבור עצום כיעקב אבינו?!

אתמהה?!?

במעמד הברכות נעשה יעקב גיבור גדול

עומק הענין מתבאר בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב) המגלה לנו דבר סתר: מתי נעשה יעקב אבינו גיבור חיל?

בשעה שנתברך מפי יצחק אבינו בגיל שישים ושלוש (63) בברכת: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם" (בראשית כז, כח) היה מעוטר כמו חתן, וירד עליו טל מן הַשָּׁמַיִם, ונדשנו עצמותיו, ורק אז נעשה גיבור חיל, וזהו שנאמר: "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב" (בראשית מט, כד).

ומבאר הרד"ל (שם) דבר נפלא: את עיקר כוחו העל טבעי קיבל יעקב אבינו בידיו. ומדוע דוקא בידיו?

הטעם, מפני שביטל רצונו מפני רצון אמו. שהרי יעקב לא רצה מלכתחילה להתברך, אולם אמו דרשה ממנו ללבוש את עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו (בראשית כז, טז) בעל כרחו. 

כי יעקב היה אחוז אימה ופחד ואמר: "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי" (בראשית כז, יב) 

והנה בשעה שיצחק אמר לו: "גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי" (בראשית כז, כא) 

מבואר במדרש רבה (סה) שהיה ליבו רפה כְּשַׁעֲוָה, 'וזימן לו הקדוש ברוך הוא שני (2) מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול!

ומעתה, מובן שכיון שיעקב ביטל דעתו והניח על ידיו את עֹרֹת הַגְּדָיִים כבקשת אמו, זכו אלו הַיָּדַיִם לגבורה פלאית, עד שיכל לגלול אבן גדולה ועצומה כמסיר פקק מפי צלוחית.

ומעתה אור גדול -

עֵשָׂו זכר את יעקב אבינו לאחר למעלה משישים (60+) שנה כצדיק חלוש כח "יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז) ומעולם לא ראה אותו כגיבור חיל. שהרי בשעה שנעשה גיבור חיל מיד יצא יעקב אבינו לבית לבן. ולכן היה עֵשָׂו בטוח ומשוכנע כי אליפז לבדו יצליח לגבור בנקל על יעקב, וכך גם חשב אליפז עצמו, שגם הוא הכיר את דודו יעקב כאדם צדיק, חלוש ורפה, ולא חשש משליחות זו . ופרש ממנה אך ורק מכיון שגדל בחיקו של יצחק. 

אולם עשרים (20) שנה לאחר מכן, כבר נודע לעֵשָׂו על גבורתו האדירה של יעקב, ולכן כשחזר יעקב מחרן - לא שלח עֵשָׂו רק את אליפז או לוחם בודד, אלא "וְאַרְבַּע מֵאוֹת (400) אִישׁ עִמּוֹ" - צבא אדיר!

אבל נשאלת השאלה: מדוע באמת יעקב אבינו לא נלחם עם אליפז, ומדוע וִתֵּר מיד על כל רכושו בנקל מבלי לנסות להגן על עצמו כלל? הלא לאליפז אין כלים להתמודד עם גבורתו העל טבעית?

דבר נוסף יש להבין, מה טען אליפז ליעקב: "ומה אעשה לְצִוּוּי של אבא?" - האומנם עלה על דעתו לעבור על איסור כה חמור כמו: "לֹא תִּֿרְצָח" (שמות כ, יב) רק בגלל צִוּוּיוֹ של אביו? והלא אין מִצְוַת כיבוד אב דוחה איסור כזה?

"אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי"

הבה ונגלה מי הוא אותו אליפז בן עֵשָׂו, וננסה לברר האם היה צדיק או רשע?

רש"י (איוב ד, א) מגלה לנו דבר מדהים: "אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי" חברו של איוב הוא הוא אליפז בנו של עֵשָׂו.

וכך מבואר בילקוט שמעוני (איוב, תתקיז) שאליפז בן עֵשָׂו הוא "אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי" שהיה צדיק. ובמדרש תנחומא (י) מבואר, שזכה לזה כיון שגדל בחיקו של יצחק.

ובמסכת בבא בתרא (דף טו, ב) מבואר, כי "אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי" היה אחד משבעת (1/7) הנביאים של אומות העולם, ובגמרא שם מנו את איוב ושלושת (3) רעיו במנין נביאי אומות העולם.

ויעוין בגמרא שהביאו חז"ל עשר (10) דעות באיזו תקופה בהסטוריה חי איוב? ולדעה אחת היה איוב חי בזמן יעקב, ואף נשא את בתו דינה לאשה. ואם כן מסתדרים הדברים היטב, שידידו אליפז היה בנו של עֵשָׂו.

ומעתה נבין, מה גרם ליעקב אבינו לא לפחד כלל מאליפז מחד, ומאידך לא להילחם עמו: הוא לא פחד ממלחמה, כיון שהיה גיבור ממנו - אך לא חפץ להילחם עמו - משום שהיה צדיק.

(נ.ב. סרטון מהרב שליט"א: יעקב אבינו עושה לומדע'ס לאליפז כשבא להורגו!)

ונראה בס"ד להוסיף מהלך מחודש עד מאוד:

ראה יעקב אבינו את הבעיה הקשה אליה נקלע אליפז - שהלא עֵשָׂו אביו השביע אותו: 'שיהרוג את יעקב! ובשום אופן לא ירחם עליו', והשכיל יעקב להבין שיש סכנה גדולה לאליפז להמרות את פיו של עֵשָׂו, 

ומעתה כשאמר אליפז ליעקב: "ומה אעשה עם הַצִּוּוּי של אבא?", בודאי ידוע ידע שמצות "כיבוד אב" אינה דוחה את האיסור: "לֹא תִּֿרְצָח" ולא התכוין חלילה להרוג את יעקב. אלא, להפך! 

חשש אליפז על עצמו ושאל: "איך אנצל מאבא"? הרי הוא בודאי יכעס עלי ובודאי זוהי סכנת נפשות גדולה! לבוא לעֵשָׂו בְּיָדַיִם ריקות...

ריחם עליו יעקב ואמר לו: "טול את ממוני, וכשיראה זאת אביך לא יכעס כעס רב, שהרי 'עני חשוב כמת' ובפרט, שכל כעסו של עֵשָׂו היה בגלל שהפסיד את הברכות ליעקב, ואת ברכת: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם" ועתה עֵשָׂו יראה שתחת עשירות מופלגת, אדרבא! אחיו מִתְיַסֵּר בעוני ובמחסור, ולכן בודאי לא יכעס כשיראה שיעקב לא נהנה מהברכה.

ומעתה התבאר חידוש עצום - שבעצם יעקב נתן לאליפז את כל כספו לא מחמת שפחד ממלחמה וחשש לְחַיָּיו, אלא משום שחמל עליו והיה חפץ לְסַיֵּעַ לו. וכך גם השקיט את כעסו של עֵשָׂו וחרון אפו - בשעה שישכיל להבין שבאה על יעקב "רָעָה תַּחַת טוֹבָה". 

אונקלוס הגר

נראה לחדש עומק מופלא ולהוסיף לגלות מדוע יעקב אבינו הסכים לְוַתֵּר על כל כספו, וּלְהִשָּׁאֵר עני מרוד למשך עשרות שנים, רק כדי לְסַיֵּעַ לאליפז. הזאת בשעה שנחקור ונגלה אילו צדיקים יצאו מזרעו -

הרמ"ע מפאנו (גלגולי נשמות נא, יב) מגלה לנו, כי אונקלוס הגר - זה שכתב את התרגום לתורה - הוא גלגולו של אליפז. 

ובגמרא במסכת מגילה (דף ג, א) אמרו חז"ל, שתרגום אונקלוס נכתב על ידי אונקלוס הגר מפי רבותיו; רבי אליעזר ורבי יהושע, שהיו תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי.

והקשו בגמרא: הרי בזמן עזרא הסופר - ארבע מאות (400) שנה קודם לכן - כבר היה בידם תרגום, וכיצד נאמר שאונקלוס חיברו?

ותירצו חז"ל: אכן, התרגום היה כבר בזמן עזרא הסופר, אלא ששכחוהו, וחזר אונקלוס וכתבו מפי רבותיו.

ובתלמוד ירושלמי (מגילה א, ג) אמרו, שכשאמר אונקלוס את התרגום בפני רבותיו, רבי אליעזר ורבי יהושע, קלסוהו ואמרו לו: "יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם" (תהלים מה, ג).

ורש"י (קידושין מט, א) מוסיף נדבך נוסף בסדר השתלשלות התרגום: התרגום ניתן יחד עם התורה בסיני, והגיע במסורת עד דורו של עזרא הסופר, ואז נשתכח עד שאונקלוס חדשו.

אונקלוס הוא אַחְיָנוֹ של טיטוס 

"יִחוּסוֹ" המשפחתי של אונקלוס נזכר בגמרא במסכת גיטין (דף נו, ב) כי אונקלוס הגר היה בן אחיו של טיטוס הרשע שהחריב את בית המקדש השני (2), ולהבהרת הענין, נעמיד את צד הקדושה אל מול צד הטומאה:

זמן מועט קודם החורבן היה אַסְפַּסְיָנוּס השליח מאת מלך רומי לערוך מצור על ירושלים ולהחריבה, וכנגדו בעם ישראל היה את רבן יוחנן בן זכאי [שראה את החורבן הקרב ובא - ולכן יצא בדרך לא דרך מחומותיה של ירושלים הנצורה בכדי להציל את מה שֶׁעֲדַיִן נשאר להציל. 

ואז פנה לְאַסְפַּסְיָנוּס ואמר לו: 'שלום עליך המלך!' - ובישר לו שתכף ומיד ישלחו שליחים מרומי ויבשרוהו: שהמליכוהו למלך, כפי שאכן קרה, וְאַסְפַּסְיָנוּס כה שמח על בשורה זו ולכן נענה לבקשתו של רבן יוחנן בן זכאי שביקש: 'תן לי יבנה וחכמיה'. וְאַסְפַּסְיָנוּס חזר לרומי לשבת על כס מלכותו, ולכן שלח את בנו טיטוס להמשך המצור].

נמצא, שבדור שלאחריו - טיטוס בנו, היה זה שהלך להחריב בפועל את בית המקדש השני, וכנגדו היו בעם ישראל; רבי יהושע ורבי אליעזר, תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי.

והנה בדור שלאחר מכן, אונקלוס, אַחְיָנוֹ של טיטוס - כלומר בדור הבא אחריו - בא ללמוד תורה אצל רבי אליעזר ורבי יהושע.

וטיטוס הרשע, לאחר שהחריב את בית המקדש, חזר לרומי בספינה, כשכל כלי בית המקדש עמו. לפתע, עמד נחשול אדיר להטביעו, 

אמר טיטוס הכופר: "כמדומה אני שאין כחו אלא במים. את פרעה הרג במים ואת סיסרא הרג במים. הבה ונראה את כחו ביבשה".

יצאה בת קול ואמרה: רשע בן רשע, בן בנו של עֵשָׂו הרשע, בריה קלה יש לי בעולמי, ויתוש שמו, ואפילו היא, בריה זו - תנצח אותך!'

וסופו של טיטוס ידוע, כי היתוש נכנס לחוטמו, וניקר במוחו שבע (7) שנים עד למותו.

(נ.ב. סרטון מהרב שליט"א: טיטוס הרשע)

אונקלוס מתיעץ קודם שהוא מִתְגַּיֵּר

מבואר בגמרא (שם) שקודם שֶׁהִתְגַּיֵּר אונקלוס, הלך והתיעץ עם שלושה (3) "צדיקים" מפורסמים: הראשון, טיטוס דודו (לאחר מותו) אונקלוס העלה אותו באוב, 

ושאל אותו: 'מי החשוב ביותר בעולם העליון"?

השיבו טיטוס: 'ישראל!'

שאל אונקלוס: 'האם כדאי לי להידבק בהם'?

הניא אותו טיטוט ואמר לו: 'מִצְווֹתֵיהֶם רבות. ולא תוכל לעמוד בהם, במקום לְהִתְגַּיֵּר לך תתגרה בהם ותהיה לראש, שהרי: 'כל המיצר לישראל נעשה ראש!'

שאלו אונקלוס: 'במה מענישים אותך בשמים?'

ענה לו: 'מענישים אותו באותו עונש שבעצמי הורה עליו' כי טיטוס חשש מאוד מה יהא באחריתו ולכן ציות לפני מותו: 'שישרפו את גופו, ויפזרו את אפרו על פני שבעה (7) ימים!' כדי שהקב"ה לא ימצא אותו...

וכך עושים מידי יום, אוספים את אפרו ודנים אותו, ושוב נשרף ומפוזר על פני שבעה ימים.

השני (2), בלעם הרשע. גם אותו העלה אונקלוס באוב, ואמר לו בלעם: 'שישראל הם החשובים בעולם האמת! אך לא כדאי לו להידבק בהם'.

(נ.ב. סרטון מהרב שליט"א: מחשבה טובה אחת של בלעם (מחזק ומנחם מדהים))

השלישי (3), יש"ו, גם הוא עלה באוב, וגם הוא אמר כעין מה שאמרו קודמיו, אולם בניגוד אליהם, הוא דַּוְקָא הציע לאונקלוס: לעזור וּלְסַיֵּעַ לעם ישראל!

וְסִיְּמוּ בגמרא: "צא וראה מה בין פושעי ישראל לפושעי אומות העולם".

טיטוס ויש"ו הם גלגולים של עֵשָׂו

ומדוע הִתְיַעֵץ אונקלוס דַּוְקָא עם טיטוס דודו?

בספר הנפלא משנת הגלגולים של הרה"ג בועז שלום שליט"א מבאר דבר פלא על פי דברי הרמ"ע מפאנו (שם) -

טיטוס היה גלגולו של עֵשָׂו, ואילו אונקלוס גלגולו של אליפז, הרי שבגלגול הקודם היו אב ובנו, ועתה הם דוד וְאַחְיָן!

וזה מה שאמרה הבת קול לטיטוס: "רשע בן רשע בן בנו של עֵשָׂו הרשע". כי "בן" - על פי המקובלים הוא גלגול קודם.

הבה ונתבונן בקשר העצום שבין טיטוס לעֵשָׂו:

עֵשָׂו - חירף וגידף כלפי מעלה, כמבואר במדרש רבה (סג, יג).

טיטוס - גם הוא חירף כלפי מעלה.

עֵשָׂו - מכר את הבכורה, כי זלזל בעבודת בית המקדש, כמבואר ברש"י (בראשית כה, לב).

טיטוס - החריב את בית המקדש.

עֵשָׂו - היה רוצח ושפך דם רב.

טיטוס - גם הוא שפך דם רב.

מותו של עֵשָׂו - היה על ידי כך שראשו נחתך, כמבואר בפרקי דרבי אליעזר (פרק לח).

מותו של טיטוס - היה על ידי יתוש בראשו!

ומוסיף הרמ"ע מפאנו נדבך נוסף:

עֵשָׂו - שלח את בנו אליפז להרוג את יעקב, אך אליפז לא שמע בקולו ולא עשה את הנדרש בשלימות.

טיטוס - שהוא הגלגול השני (2) של עֵשָׂו, יעץ לאונקלוס - שהוא הגלגול השני (2) של אליפז, להזיק לעם ישראל. וכמו בפעם הקודמת, גם הפעם הוא לא שמע בקולו.

ובספר משנת הגלגולים, מוסיף על פי המבואר בספרי הקבלה, שיש"ו גם הוא גלגולו של עֵשָׂו הרשע. ומכאן שמו ישוע - אותיות עשיו.

והדמיון ביניהם נזכר כבר באברבנאל, שעֵשָׂו היה "אִישׁ שָׂדֶה" (בראשית כה כז) וגם יש"ו היה שוכן תדיר במדבריות.

עֵשָׂו - נלחם ביעקב, וגם יש"ו - היה מחרחר ריב ומדון כנגד גדולי ישראל!

הרי לנו, שמתוך השלושה (3) שֶׁהִתְיַעֵץ עימם אונקלוס – שְׁנַיִם (2) מהם היו בעצם אביו בגלגולם הקודם.

אליפז מתקן את מה שפגם בממונו

מעתה יאירו הדברים כיצר זכה אונקלוס לתרגם את התורה הקדושה?

כי אונקלוס הוא גלגול של אליפז – ו: "אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי" שהיה מנביאי אומות העולם והיה צדיק ואף גדל בחיקו של יצחק ולמד שם תורה, לא רצה להמית את יעקב אבינו, ולא שמע בקולו של עֵשָׂו, ובעצם השאיר את יעקב אבינו - עמוד התורה - בעולם. 

ולכך זכה לחלק בתורה הקדושה - לגלות את התרגום לעם ישראל, שיהיה להם במשך אַלְפַּיִם (2,000) שנות הגלות.

ובפרט, שבתיקוני זוהר (יא) מבואר, שהגרים המפורסמים: שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא, רבי מאיר ואונקלוס - הם מלכות תורה שבעל פה.

וביאר האריז"ל (פרי עץ חַיִּים רח, פ"ג) שמה שנאמר בפסוק על עֵשָׂו: "כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה, כח) - עומק הענין הוא שהיו ניצוצי קדושה של תורה שבעל מה שהיו חֲבוּיִים בתוך עֵשָׂו. ובעזרתם למד תורה מאביו 

ואף ניסה לרמות אותו "בְּפִיו" עם שאלות כמו: '"כיצד מעשרים את התבן?' וְנִיצוֹצֵי הקדושה הללו הם הגרים שיצאו מעֵשָׂו.

ויתכן שבזכות שאליפז לא נלחם עם יעקב - זכה שכל ניצוצי הקדושה שצריכים לצאת מיעקב - יצאו דַּוְקָא דרכו.

אלא שֶׁעֲדַיִן היה לאליפז חטא בידו, שהרי נטל את ממונו של יעקב שלא כדין.

ומבאר בסדר הדורות (אונקלוס הגר, י) כיצד תיקן חטאו זה?

בתוספתא (דמאי ו, יג) מבואר, שאונקלוס הגר קיבל ירושה מאבותיו, אלא שהחמיר על עצמו והשליך את כולה לים המלח, כדי לא להנות מממון שהגיע מעבודה זרה.

ובכך תיקן גם את מעשה לקיחת ממונו של יעקב שלא כדין, בשעה שֶׁוִּתֵּר על ממונו והשליכו לאבדון.

ולאחר שתיקן גם את חטאו זה, נותרה נקודת התורה שבעל פה בטהרה גמורה, וכך יכול היה אונקלוס לגלות את חלקו בתורה הקדושה – כפי שבגלגול הקודם למד תורה בחיקו של יצחק!

עובדיה הנביא

הוסיף הרה"ג יואל לראש שליט"א פנינה נפלאה:

הפטרת פרשת וישלח היא הפטרת "חֲזוֹן עֹבַדְיָה" (עובדיה) בה אנו קוראים את כל ספר עֹבַדְיָה (פרק אחד (1)) שהיא נבואה שהתנבא עֹבַדְיָה על אדום.

ובילקוט שמעוני (עֹבַדְיָה א, א) מבואר דבר פלא:

אמר הקב"ה לאליפז: "אתה הוכחת לאיוב בחזון - תזכה שיצא מחלציך נביא שיתנבא ב: "חֲזוֹן עֹבַדְיָה" על אדום".

והוסיפו רבותינו (שם) וכן מבואר בגמרא מסכת סנהדרין (דף לט, ב) מדוע התנבא עֹבַדְיָה דַּוְקָא על אדום?

מבאר רבי מאיר, כי עֹבַדְיָה הוא גר אדומי מצאצאיו של אליפז בן עֵשָׂו.

ולכן אמרו בגמרא: יבוא עֹבַדְיָה שגר בין שני (2) רשעים (אחאב ואיזבל) ולא למד ממעשיהם, ויתנבא על עֵשָׂו הרשע, שגר בין שני צדיקים (יצחק ורבקה) ולא למד ממעשיהם.

ובשבחו של עֹבַדְיָה אמרו בגמרא, שגדול השבח שנאמר עליו: "יָרֵא אֶת ה' מְאֹד" (מלכים-א יח, ג) - מהשבח שנאמר על אברהם: "יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" (בראשית כב, יב) - ולא נאמר מְאֹד!

ובזכות מה זכה עֹבַדְיָה להיות נביא ה'?

בזכות שהציל את נביאי ה' -

שבשעה שאיזבל רצתה להרוג את הנביאים, החביא עֹבַדְיָה מאה (100) נביאים, חמישים (50) במערה אחת (1) וחמישים במערה אחרת - ושמר עליהם ופרנס אותם, ובזכות זה זכה להיות נביא.

(נ.ב. אודיו מהרב שליט"א: אליהו ואחאב)

והעץ יוסף מחדד, שזו 'מידה כנגד מידה' הוא הציל נביאים - ובשל כך זכה לנבואה!

ומעתה אנו רואים, כי אליפז שנמנע מלהילחם ולהרוג את יעקב אבינו עמוד התורה, זכה שיצאו ממנו צדיקים גדולים כעובדיה - שהיה נביא ה' וכאונקלוס הגר - שהחזיק את התורה בתרגומו בשנות הגלות!!!

יאיר האור מדוע יעקב אבינו היה מוכן לתת את כל ממונו בכדי להציל את אליפז מאביו הרשע - כי אליפז היה צדיק, ואף יוליד צדיקים רבים במשך הדורות!

וזוהי השקעה כדאית ליעקב אבינו...

אליפז אביו של עמלק

ואחר כל הדברים עולה תמיהה רבתית -

כיצד יתכן שאליפז הוא זה שהוליד את עמלק? כיצד יעלה על הדעת ששורש הכפירה בעולם, שבגללו אין שם ה' שלם ואין כסאו שלם - איך יתכן שנולד מנביא ה' "אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי"? שהלא נאמר בתורה (לו, יב): "וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק".

ובפירוש תרגום יונתן בן עוזיאל על פסוק זה מדגיש שהוא אליפז חברו של איוב, וזהו פלא עצום שנביא ה' מוליד את שורש הכפירה בעולם?!?

עומק הענין מבואר ברש"י (שם): שבאמת אליפז לא נשאר בצדקתו עד סוף ימיו אלא חטא בעברות גדולות ועצומות שאין הדעת יכולה לסבול.

שהקשה רש"י: כיצד נאמר בפסוק שתִמְנַע נעשתה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז, הלא בנביא בדברי הימים (א' א, לו) מונה את תמנע כבתו של אליפז? 

אלא בארו חז"ל במדרש תנחומא (וישב א) שאליפז בא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מביניהם. נמצא שאליפז בא על אשת איש והוליד את תמנע. ולבסוף היתה פילגש שלו...

כולם חושבים שתמנע בת אלופים היתה, בתו של שעיר, אולם האמת היא שנולדה מאליפז והיא ממזרת! ובספר באר שבע מבאר שמטעם זה סירב אברהם אבינו לְגַיֵּר אותה, כי תמנע היתה חפצה לידבק באברהם, ואת כולם גִּיֵּר חוץ ממנה - משום שראה את שורש הטומאה שלה בעיני קודשו! וכשגדלה, נעשתה שפחתו של אליפז - והוליד ממנה את עמלק צורר ישראל - ממזר בן ממזרת!

וברש"י (בראשית לו, ה) מוסיף בשם חז"ל במדרש רבה (פב, יב) שלא נטעה לחשוב שזה היה חטאו הראשון של אליפז בעניני עריות, כי אליפז כבר חטא בשעה שבא על אשת אביו, היא אָהֳלִיבָמָה אשת עשו, והוליד את קֹרַח (בראשית לו, יח).

נמצא שבא על אשת אביו, ובנוסף בא על אשת איש והוליד את תמנע הממזרת שלבסוף נעשתה שפחתו. לא פלא ש: "זכה לכבוד הגדול" - להוליד את עמלק!

(נ.ב. סימני עמלק • מעשה ברבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל סרטון מתוך: פרשת תזריע - מצורע | הרב אורי יצחק)

'שנה ופירש'

וכיצד יתכן שנביא ה' יחטא ב: ג' (3) עברות חמורות ויורד לדיוטא תחתונה? 

ובאמת מצינו עוד גדולי עולם שדיברו עם הקב"ה בכבודו ובעצמו, ולבסוף חטאו והרשיעו וירדו לשאול תחתית!

קין - דיבר עם ה' ולאחר שעה קלה רצח את אחיו. 

קרח - היה נביא, ומרד בה' ובמשה ולבסוף ירד לגיהנם לשאול תחתית. 

ירבעם - היה גדול הדור ומלך ישראל, ובגלל גאותו אין לו חלק לעולם הבא. 

כי אין ערובה לאף אדם! וכבר אמרו חז"ל: 'וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ!' (אבות ב, ד).

וכך גם אליפז היה נביא, אולם ירד מדחי אל דחי! ובשעה שנביא ה' יורד - הרי זה הגרוע מכל!!!

- - - שכן כגודל המעלה, כך גודל הנפילה והצלילה...

כי במסכת פסחים (דף מט, ב) מבואר ששנה ופירש קשה מכולם!

שהרי אפילו גוי או עם הארץ - גרוע פחות ממנו. והדברים קשים להאמר, אולם רבותינו מדגישים שזוהי האמת ואין בלתה, ואף מוסיפים טעם וסברא - כי הלכה שעשו שונא ליעקב. ולכן אומות העולם לעולם ישנאו כל יהודי, ואף על פי כן, יש שנאה גרועה מזו.

כי עמי הארץ שונאים עוד יותר תלמידי חכמים - על שזכו בחלקם בתורה הקדושה!

ואילו שנה ופירש גרוע מכולם - כי היה תלמיד חכם ועזב את הכל! עד שמבאר הצל"ח: 'שאין תקוה לאחריתו!!!'

(נ.ב. סרטון מהרב שליט"א: "שנה ופירש - קשה מכולם" בהתייחס לכתבים לענייני חרדים)

וכעת - מתבאר להפליא שעמלק צורר ישראל נולד מה: 'שנה ופירש' הראשון בעולם שלאחר דור המבול. וראשית נפילתו היתה בשעה שהוליד היא תמנע. ולבסוף הוליד מהממזרת הזו את שורש הטומאה ממזרת הגדול בעולם - הוא עמלק שֶׁנִּצְטַוִּינוּ למחותו בעולם הזה ובעולם הבא.

שכן רק בימי נערותו גדל בחיקו של יצחק ולמד תורה עם יעקב אבינו. ולכן למרות שיעקב אבינו היה גבור ממנו, בכל זאת הסכים בחפץ לב לְסַיֵּעַ לאותו ידיד נעורים, ומסר בידו את כל כספו בכדי שלא יסתכן בנפשו מֵעֵשָׂו אביו, כי מצוה לְסַיֵּעַ לנביא ה' הלומד תורה בקדושה וטהרה.

אולם משעה שיעקב נדד לבית לבן, ויצחק נעשה סומא בעיניו - מאותו הזמן ירד אליפז מדחי אל דחי... ובשעה שהצדיק חפץ לחטוא, לעיתים אין שום מעצור... כי "שנה ופירש" הוא הגרוע מכל...

ורק לפי שגדל בחיקו של יצחק - ניתן לאליפז הזכות לרדת בגלגול ולהתחיל תיקון חדש מנקודת האפס (0). ומזה הטעם נולד כגוי גמור ממשפחת המלוכה של טיטוס הרשע, והחל לתקן את דרכיו כשביקש לְהִתְגַּיֵּר.

ותחת חטאו הגדול - שלמרות שגדל בחיקו של יצחק, לבסוף 'שנה ופירש' ועזב את דרך האבות הקדושים - זכה אונקלוס לְהִתְגַּיֵּר במסירות נפש נגד כל משפחתו, מלכי רומי, ואז הגיע אל תיקונו השלם.

 - - - 

קרדיט: גם מאמר זה על חומש בראשית פרשת ויצא מהספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו! למאמר הקודם, חומש בראשית, פרשת תולדות, מאמר ו: "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים" [לחץ כאן] 1. מדוע אברהם ויצחק נישאו בקלות ואילו יעקב, נשא בעמל של 14 שנות עבודה? 2. מדוע אברהם ויצחק חפרו בארות והתורה מאריכה, ואילו יעקב - לא חפר שום באר? 3. מדוע קרא אברהם לבית המקדש הר ואילו יצחק "שדה" ויעקב "בית"? 4. מה ענין 7 כבשות הצאן שאברהם כרת איתם ברית עם אבימלך? ומה ענין שם הבאר 'באר שבע'? ועוד...