מערת רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי)

בס"ד

ספר תורת חסד, חומש ויקרא, לג בעומר, מאמר: מערת רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) עמודים שכג - שלד.

מערת רשב"י

א. מה הן הסגולות האדירות הצפונות במערת רשב"י?

ב. מתי נבראה המערה שבה משה רבינו זכה לגילוי פני שכינה?

ג. מדוע אליהו הנביא ברח לאותה מערה?

ד. מדוע משה רבינו, אליהו הנביא וגם רשב"י נאלצו לשהות בתענית במערה המיוחסת הזו?

ה. מהו הקשר המופלא בין 'בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ' המופיע בפזמון בר יוחאי - לבין "נִקְרַת הַצּוּר" (שמות לג, כב) של משה רבינו?

ו. מדוע רשב"י 'מָקוֹם בָּחַר בִּשְׁמַיָּא, עִם הַנָּבִיא אֲחִיָּה' השילוני?

...

רשב"י ניצוץ של משה רבינו

ידוע ומפורסם בשער בת רבים דברי האריז"ל (ספר הגלגולים, ס"ג) שרשב"י הוא ניצוץ של משה רבינו.

שבשעה שמשה רבינו עלה ונרמז בפסוק: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי" (תהלים סח, יט) להר סיני למשך ארבעים (40) יום, מלבד סודות התורה והלכותיה עוד זכה ליטול משם "שֶּׁבִי" - ר"ת שמעון בר יוחאי.

והקשה הבן איש חי (עוד יוסף חי, האזינו) לשם מה משה רבינו זקוק לגלגול?

וביאר שזהו מהטעם הכמוס שלא זכה משה רבינו להכנס לארץ ישראל, אלא הנהיג את בני ישראל במדבר. ולכן לגודל מעלתו היה צריך ש: "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה) יבוא עם ניצוץ מנשמתו וישלים את החלק של מצוות התלויות בארץ, ואת מעלת קיום המצוות בארץ ישראל שהוא עיקר העבודה בעולם הזה.

יתר על כן, תורת הסוד לא הגיע זמנה להתגלות עד תחילת האלף החמישי, ולכן רשב"י הגיע לעולם באותו הזמן כגלגול של משה רבינו.

כי משה רבינו מסר את תורת הנגלה - ורשב"י גילה את תורת הסוד.

וכך השלים את 'תורת משה' - וחיבר את תורת הנגלה עם תורת הנסתר.

רשב"י מציל מיסורים כמו משה רבינו

ומעתה נתבונן ונראה הקבלה נפלאה בין אותן שתי הדמויות רבות ההוד - משה רבינו ורשב"י:

כפי שמשה רבינו היגן על דור שלם, והציל את עם ישראל מכליה ויסורים פעמים אין ספור: שכן הוא הגואל הגדול שנשלח להוציאם ממצרים והצילם מהים, ועוד התפלל והושיע את בני ישראל בחטא העגל וחטא המרגלים והתחנן ומסר את נפשו עד שהקב"ה בכבודו ובעצמו אמר: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ).

כך רשב"י גזר רווח והצלה לעם ישראל פעמים רבות - והקב"ה קיים. עד שבזוהר הקדוש (שמות טו.) מבואר שרשב"י מעולם לא היה זקוק לגזור צום ותענית בכדי שה' יתברך ימלא את בקשתו, אלא גזר בדיבור והקב"ה קיים.

ודוגמא לכך מצאנו בזוהר (חדש, רות קד): פעם אחת היה רבי שמעון מהלך בדרך ונכנס לפתח העיר לוד. באותה שעה היתה מגפת הדבר משתוללת בעיר לוד, ומפילה חללים אין ספור. בצר להם ניגשו אנשי העיר בדחילו ורחימו ובפיהם בקשה - שרשב"י יעתיר עליהם תחינה ויחלה פני ה' לביטול רוע הגזירה, סיבב רשב"י בעיר וראה מתים רבים מושלכים לכל עבר. באותה שעה אמר רשב"י: 'כיצד יתכן שהמגפה בעיצומה, ואני כאן?! גוזרני שתתבטל המגפה!'.

באותה שעה יצאה בת קול ואמרה: 'צאו המלאכים הממונים על המגפה, כי רשב"י הגיע לעיר'.

וכאשר סיפרו את המעשה לחבירו רבי מאיר, אמר: צאו וראו עד כמה גדול כוחו של רשב"י ממש כמו משה רבינו, שנאמר: " וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (במדבר יז, יג).

ואפילו יתכן שהוא גדול ממשה רבינו, כי משה רבינו טרח ועמד - ואילו רשב"י רק דיבר, ונעצרה המגפה.

--- כי גדול כוחו של רשב"י לבטל גזירות כמו משה רבינו.

וכך אמר רשב"י במסכת סוכה (דף מה:): יכולני לפטור את העולם כולו מן הדין!

רשב"י היה ערב לתלמידו

וכך מבואר בזוה"ק (סוף האדרא זוטא) שביום פטירתו יצאה בת קול ואמרה: "כמה דינים ומקטרגים נשקטים ביום הזה בשבילך".

ונספר מעשה נוסף -

קודם שנפטר לבית עולמו, אמר לרבי אלעזר בנו לבדוק אם רבי יצחק הגיע לאדרא זוטא כי הוא ערב לו.

ומהו פשר הערבות הלזו?

בזוהר הקדוש (ויחי, ריח:) מתגלה הסוד, שרבי יצחק היה מבחירי תלמידי רשב"י, וביום מן הימים הרגיש בנפשו שהוא הולך למות, וזאת משום שפסק מלראות את הצל שלו. באותה שעה ראה רשב"י שמלאך המות בא והחל מרקד לפני רבי יצחק תלמידו.

אמר רשב"י: גוזרני שכל מי שרגיל להכנס לשיעור שלי בכל עת - יכנס.

ומלאך המות נותר בחוץ...

ובחדר פנימה החל רשב"י מתפלל לקב"ה ואומר: הריני זקוק לרבי יצחק תלמידי כי הוא אחד משבע (1/7) עינים שלי, ושבעת העינים הם שבעת התלמידים המובהקים של רשב"י.

שכידוע ישנן שתי (2) מערכות בזוהר הקדוש המכונות אדרא רבא ואדרא זוטא, שרשב"י לימד לתלמידיו. ובאור המילה אדרא - היא גורן, כי תלמידי רשב"י היו יושבים סביבו בעיגול כמו גורן. ובאדרא רבא היו עשרה (10) תלמידים סביבו, ועל כן נקרא אדרא רבא - היינו הגורן הגדול, והוא מופיע בפרשת "נָשֹׂא" ובאדרא זוטא כבר נפטרו שלושה (3) לבית עולמם ונותרו שבעה (7), ועל כן נקרא אדרא זוטא. ורבי יצחק היה אחד מתלמידיו המובהקים. 

ובאותה שעה הודיעוהו משמיא שתפילתו נתקבלה, אולם בד בבד אמרו לרשב"י שהוא ערב לרבי יצחק, ויצטרך להביאו עמו לעולם העליון ביום פטירתו. באותה שעה רבי יצחק נרדם, ונגלה אביו ואמר לו: דע לך שהכל כבר היה מוכן לקבלת פניך בעולם העליון, עד שרשב"י ערב לך.

וכך היה לבסוף, שבמעמד האדרא זוטא (דף רפז:) קודם שנסתלק רשב"י מן העולם, עמד ונטל עמו את רבי יצחק - ונפטרו שניהם יחדיו.

צא וראה עד כמה גדול כוחו של רשב"י לעמוד כנגד מלאך המות . ממש כדוגמת משה רבינו.

מערת רשב"י היא מערת משה רבינו

ובספר הנפלא משנת הגלגולים לרה"ג בועז שלום שליט"א הוסיף הקבלות נפלאות בין משה רבינו לרשב"י:

א. הענן היה שוכן תדיר על פתח אוהלו של רשב"י - כמו על אוהלו של משה רבינו.

ב. רשב"י לא נקבר על ידי אדם כמבואר באדרא זוטא, אלא מיטתו פרחה באויר ונכנסה למערה במירון לבדה - והוא כדוגמת משה רבינו שלא נקבר על ידי אדם.

ג. רשב"י שהה במערה שלוש עשרה (13) שנה ואכל חרובים בלבד בשעה שהיה עוסק בתורת הסוד. והיה שרוי במעין 'תענית חרובים' - ממש כמו משה רבינו שבמשך מאה ועשרים (120) יום, "לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה" (שמות לד, כח) בשעה שלמד מאת ה' את תורת הנגלה.

ד. ועיקר העיקרים היא הידיעה המרעישה שמערת רשב"י היא בעצם מערת "נִקְרַת הַצּוּר" שבה משה רבינו ראה פני שכינה.

ובכדי להעמיק במערת רשב"י - שומה עלינו להתבונן במאמרי חז"ל המגלים לנו חוט משולש המקשר בין שלושה (3) ענינים מפורסמים - שמערת רשב"י היא מערת משה רבינו והיא גם מערת אליהו הנביא:

שכך אמרו חז"ל (במסכת פסחים דף נד.): 'עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֵלּוּ הֵן: בְּאֵר, וְהַמָּן, וְקֶשֶׁת, כְּתָב, וּמַכְתֵּב, וְהַלּוּחוֹת, וְקִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בּוֹ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ, פְּתִיחַת פִּי הָאָתוֹן, וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ לִבְלוֹעַ אֶת הָרְשָׁעִים'. ורבותינו בגמרא השמיטו את 'הַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר' המנויים במסכת אבות (ה, ו) ותחת זאת הוסיפו שניים (2) אחרים - את קברו של משה, ומערה שעמדו בה משה ואליהו!

ומהי סגולת המערה שנבראה בבריאת העולם בערב שבת בין השמשות ונוצרה במיוחד עבור משה רבינו ואליהו הנביא?

מבאר רש"י שלאחר תום ארבעים (40) ימי הרצון שמשה רבינו התחנן לה" למחול על חטא העגל - ראה משה רבינו שהוא עת רצון וביקש (שמות לג, יח): "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". והקב"ה השיב לו: " לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" וכו', "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר: וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי" (שמות לג, כ-כב).

והתבאר להפליא שאותה המערה המכונה "נִקְרַת הַצּוּר" נבראה מששת ימי בראשית למען מטרה נעלה ויחודית: בכדי להראות למשה רבינו גלוי שכינה נשגב שאין כמוהו. וחז"ל גילו שמערת משה רבינו היא מערת אליהו הנביא, שנאמר (מלכים-א יט, ח-ט): "וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא וכו' עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב: וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה" - והיא אותה הַמְּעָרָה בהר סיני שבה נגלה הקב"ה למשה רבינו, כמבואר ברש"י וברד"ק (שם).

וכך ביאר הספורנו (שמות לג, כא) את מאמר הפסוק: "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר" כי המקום כבר היה מוכן מששת ימי בראשית עבור אותה מטרה עליונה - בכדי לראות בה מראות אלוקים.

והוסיפו חז"ל במסכת מגילה (דף יט:) שאילו היה נשאר בפתח המערה נקב זעיר כגודלו של המחט - לא היו משה רבינו ואליהו הנביא יכולים לעמוד ולהשאר בחיים, וזאת בשל האור הגדול וגילוי השכינה העצום והנשגב - ובשל כך ה' יתברך כיסה את פתח המערה לחלוטין.

אליהו הנביא צם ארבעים (40) יום ומגיע לאותה מערה

ובמאירי (אבות ה, ו) פַתח פֵתח להבין מהו הקשר בין משה רבינו לאליהו הנביא - וביאר שמשה רבינו היה אדון הנביאים, וגם אליהו הנביא היה במדרגה גדולה עד מאוד. ובנוסף שניהם התנתקו לחלוטין משאר העולם, והוצרכו להתבודדות עצומה בתכלית, והוא היה תנאי הכרחי לאותה נבואה במערה המיוחסת הזו.

ובתוספת לכך גם הוצרכו להתקדש בתענית גדולה - ולכן משה רבנו התקדש והזדכך ארבעים יום ללא אוכל ושתיה.

וכך היה גם במעשה של אליהו הנביא, כמבואר במלכים (א', יט)

באותו היום שארע המופת הגדול של אליהו בהר הכרמל, בשעה שהתפלל לה' ואמר: "עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי" (מלכים-א יח, לז) וירדה אש מהשמים למזבח של אליהו - היה זה מעמד של קידוש ה' עצום ונשגב בעולם, וממילא כל העם התעוררו בתשובה שלימה ומיד עמדו והרגו את ארבע מאות וחמישים (450) נביאי הבעל. ואליהו הנביא התבונן וראה שזוהי עת רצון גדולה, ולכן מיד התפלל לגשם שיפסיק את הרעב העצום ששרר באותה העת.

ובנוסף אליהו הנביא הבחין שאפילו אחאב המלך נפעם והתרגש מאוד והתעורר לשוב בתשובה, והראיה, שאחאב המלך לא מחה באותם האנשים שהיו הורגים את נביאי הבעל, כמבואר במלבי"ם. ובאותה שעה אמר לאחאב: 'סע במהירות לביתך פן תלכד בגשם!' ("אֱסֹר וָרֵד וְלֹא יַעַצָרְכָה הַגָּשֶׁם" מלכים-א יח, מד). וכך באמת היה, שלאחר זמן קצר החלו לרדת ממטרים עזים מן השמים.

ואחאב המלך סיפר לאשתו המרשעת איזבל את כל המעשה, ובאותה שעה איזבל נתקצפה ונתמלאה חימה ושלחה לאליהו: שהיא נשבעת שתהרוג אותו כפי שהרג את נביאי הבעל! ("כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם" מלכים-א יט, ב).

אליהו הנביא חשש לחייו והחל בורח לכיוון באר שבע העומדת בשליטת יהודה ואינה תחת ממשלת אחאב, כמבואר במצודת דוד, אולם לאחר זמן קצר המשיך לברוח משם לכיוון המדבר, ולאחר יממה "וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת" (מלכים-א יט, ד) מחוזק הרעב, כמבואר ברלב"ג.

ואליהו הנביא היה מהלך באפיסת כוחות עד שנרדם, ואז נשלח מלאך מן השמים שהעיר אותו ואמר לו: "קוּם אֱכֹל" (מלכים-א יט, ז) את עֻגַת הרצפים (עוגה אפויה) ושתה את צפחת המים. "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ" - אולם לא אכל את כולה כמבואר ברד"ק (שם), אלא נרדם בשנית.

עבר זמן מה, והמלאך העיר אותו משנתו, ואמר לו: "קוּם אֱכֹל" (מלכים-א יט, ז) את שארית העוגה, "כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ" ולא תמצא עוד אוכל.

מבאר הרד"ק שאליהו הנביא לא ידע להיכן הוא הולך, והלך לתומו במשך אַרְבָּעִים יוֹם עד שהגיע ל: "הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב" למקום המערה (שם פסוק ח).

והתבאר להפליא, שכמו שמשה רבינו צם ארבעים (40) יום, וראה מראות אלוקים במערה - כך אליהו הנביא צם ארבעים יום לאחר אכילת העוגה, והגיע גם הוא לאותה מערה, שנבראה מששת ימי בראשית.

גלוי שכינה במערה

ומבאר הרד"ק שאותם ארבעים הימים של אליהו הנביא היו שונים במעט משל משה רבינו: כי משה רבינו לא אכל בדרך נס "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה" (שמות לד, כח) ולא היה זקוק למזון גשמי, ואילו אליהו הנביא הלך בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא של העוגה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. כי אותו המזון שהה במעיו בדרך נס, ונזון ממנו בכל אותן הימים.

ומוסיף הרד"ק ושואל מדוע הטריחו ה' לבוא כברת דרך עד הר חורב?

וביאר חידוש נפלא ביותר - שה' יתברך היה חפץ לגמול לו טובה על שקידש שם ה' בעולם והרג את נביאי הבעל. ולכן זכה להגיע לאותה מערה מיוחסת - וזאת בכדי שגם הוא יזכה לראות גילוי שכינה שאין כמותו בכל העולם!

ובפרקי דרבי אליעזר (מו) מבאר שמשה רבינו ראה את כבוד ה' במערה ביום הגדול והנשגב - יום הכיפורים!

כי בסוף אותם ארבעים ימי הרצון האחרונים ששהה בהר סיני, שעות ספורות קודם שנטל את הלוחות השניות, משה רבינו השכיל להבין שהוא עת רצון, וביקש מאת ה': "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג, יח).

באותה שעה אמר לו ה' יתברך לעמוד בפתח המערה המיוחדת שנבראה מששת ימי בראשית, כי רק שם שייך שיזכה לגלוי שכינה עצום ונשגב עד מאוד, ומלאכי השרת החלו לקטרג: 'כיצד זה ילוד אשה זוכה למעמד נורא הוד שכזה?!' והגיעה נפשו לשערי מות, עד שנגלה ה' בענן, והגן וסיכך עליו בכף ידו, ואמר לו: "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (שמות לג, כג). ובאותה שעה אמר י"ג (13) מידות של רחמים וביקש כפרה גמורה על חטא העגל, ואמר משה: "סְלַח נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ" (במדבר יד, יט).

"וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ) - וממילא התבאר להפליא שבמערה המיוחסת הזו זכה לבשורה הגדולה של סליחה ומחילה על חטא העגל!

והקשו הרד"ל (פ"א) והחזקוני קושיא עצומה: שהלא המילים: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" נאמרו על חטא המרגלים בפרשת שלח (יד, כ) ולא נאמרו על חטא העגל?

מכל מקום תירצו השיטה מקובצת (ב"ק פב.) ורבינו בחיי (שלח) שאמר ה' יתברך "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" בלשון עבר - היינו שבחטא המרגלים מפורש שכבר סלח בעבר על חטא העגל. וכך מבואר במדרש רבה (שמות א, ג) ובתנחומא (פקודי) שזהו עומק המילים שה' אמר: כפי שכבר "סָלַחְתִּי" בעבר על חטא העגל, כך אסלח גם על חטא המרגלים.

וכך ארע גם אצל אליהו הנביא -

שאל הקב"ה: "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ?" (מלכים-א יט, ט) ולשם מה באת עד הנה?

אמר אליהו הנביא: "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת (כשהרג את נביאי הבעל) כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ וכו' וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ" (מלכים-א יט, י).

ציוה עליו ה' לצאת לפתח המערה - כמו אצל משה רבינו.

באליהו נאמר: "וְהִנֵּה ה' עֹבֵר" (מלכים-א יט, יא) כפי שנאמר אצל משה רבינו: "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד, ו).

וכפי שנאמר אצל אליהו: "וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ" (מלכים-א יט, יג) כך נאמר: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו" (שמות ג, ו).

'בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ'

ומעתה מתבאר בפירוש מתתיהו היצהרי (שם) שסגולת המערה היתה כה גדולה עד שבאותו המקום קָרַן עוֹר פניו של משה רבינו (שמות לד, לה), "וְלֹא נָס לֵחֹה" (דברים לד, ז) עד לאחר מותו.

וגם אליהו הנביא חי לעולם ועלה בסערה השמימה ונכנס חי לגן עדן בחיי חיותו - לאחר הזיכוך העצום במערה המיוחסת הזו.

ועתה נתבונן בצלע השלישית, הוא רשב"י:

בזוהר הקדוש (נשא קלב:) מגלה רשב"י שזכה למדרגת משה רבינו בלוחות השניות, וגם עור פניו קרן כשמש - כמו משה רבינו. והקשה הבן איש חי איך שיבח את עצמו ואמר כדבר הזה? אלא עומק הענין הוא שאותו ניצוץ של משה רבינו הוא שפצה פיו ואמר את המילים הללו על עצמו.

ומעתה בספר חיבת ירושלים (נכד השל"ה הקדוש) אומר בשם האריז"ל גלוי פלאי: שמערת רשב"י היא מערת משה רבינו ואליהו הנביא, ולכן דוקא במערה הזו השיג סודות עצומים.

ושלוש עשרה (13) שנה ישב רשב"י במערה, כפי שמשה רבינו אמר י"ג מדות של רחמים במערה!

וכך מבואר ברבינו חננאל (סוכה מה.) ששם ראה רשב"י מראות עליונים, כפי שנאמר בפיוט בר יוחאי:

'בַּר יוֹחַאי מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ' - כשישב במערה המיוחסת של משה רבינו ואליהו הנביא.

'יוֹם נַסְתָּ יוֹם אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ' - כי רשב"י ברח מהמלכות, כמו אליהו שברח מאיזבל ומשה שברח מפרעה.

'בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ' - הוא "נִקְרַת הַצּוּר" של מערת משה ואליהו, שנבראה מששת ימי בראשית.

'שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ' - וקרן עור פניו כפני משה רבינו, וזכה לגלות את תורת הסוד.

רשב"י בחר מקום בגן עדן סמוך לנביא אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי

והרה"ג בועז שלום שליט"א מוסיף עומק נפלא המקשר בין שלושת הדמויות הללו - משה, אליהו ורשב"י:

כי עד עתה התבאר להפליא שרשב"י הוא גלגולו של משה רבינו, ולכן היה ביכולתו לבטל גזרות כמו משה רבינו, והענן היה סוכך תדיר על אהלו, וגם נקבר בידי שמים כמו משה רבינו, ומאותו הטעם היה שרוי במעין "תענית" במשך שלוש עשרה (13) שנה, כמו משה רבינו שהתענה ארבעים (40) יום ולכן גם זכה לקנין בתורת הסוד באותה המערה המיוחסת, כמו משה רבינו שקנה באותה מערה את תורת הנגלה.

ומעתה יש לקשר את הצלע השלישית - הוא אליהו הנביא.

ועומק הענין מאיר בזוהר חדש (בראשית לב.) שרשב"י בחר לעצמו מקום בגן עדן עם הנביא אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, כפי שיסד הבן איש חי בפיוט 'וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי': 'מָקוֹם בָּחַר בִּשְׁמַיָּא, עִם הַנָּבִיא אֲחִיָּה'.

ועוד אמרו חז"ל במדרש רבה (בראשית לה, ב) שרשב"י אמר שיכול הוא לפטור את כל העולם מן הדין הגדול והנורא - אם יצטרף עמו אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי

ומהו הקשר בין רשב"י לאֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי?

מבאר המהרח"ו שרשב"י גם היה גלגול של אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי. והרמז במילה הרשב"י - בגימטריה "גילגול אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי".

שבעה (7) צדיקים שקפלו את העולם

ובתוספת נופך, אמרו חז"ל במסכת בבא בתרא (דף קכ"א) שבעולם הזה ישנם שבע דמויות מפורסמות "שקפלו" את העולם כולו. ושנותיהם נמשכו מבריאת העולם ועד עצם היום הזה:

א. אדם הראשון לימד את מתושלח (שנולד בשנת 687 לאדם הראשון).

ב. ומתושלח לימד את שם בן נח (שכן מתושלח נפטר שבוע לפני המבול).

ג. ושם לימד את יעקב אבינו (שנולד חמישים (50) שנה קודם שנפטר שם).

ד. ויעקב אבינו לימד את עמרם נינו (שעמרם נולד באותן שבע עשרה (17) שנה ששהה יעקב במצרים).

ה. ועמרם לימד את אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי (שנולד כששים (60) שנה קודם יציאת מצרים).

ו. ואֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי לימד את אליהו הנביא.

ז. ואליהו הנביא חי עד היום כמבואר במלכים (ב', ב, יא) כי אליהו הנביא לא נפטר לבית עולמו כאחד האדם אלא עלה בסערה השמימה.

והמהר"ל ביאר את עומק הענין - שכמו שהעולם נברא בשבעה (7) ימים כך גם מן הראוי ששבעה אנשים מיוחדים יהיו כוללים את העולם כולו מתחילתו ועד סופו. ואליהו הנביא הוא האחרון שבהם - כנגד שבת קודש - שכן היה מכהניך הקדושים, והוא החשוב מכולם!

ובמהרש"א מבאר שעל שבעת הצדיקים הללו העולם עומד, כמבואר בחז"ל במסכת חגיגה (דף יב:) על הפסוק (משלי ט, א): "חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה" כי אי אפשר לעולם לעמוד ללא אחד משבעת העמודים הללו. ולכן בהכרח צריך שאחד (1) משבעת הצדיקים הללו יחיה כדי שיעמיד את העולם.

חטאו של אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי

ובמסכת סנהדרין (דף קא:) מבואר שאֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי חטא בשגגה בענין אחד (1) קטן ויחיד בכל ימי חייו:

שאמרו רבותינו, שלאחר פטירת שלמה המלך - כל תלמידי החכמים היו כעשבי השדה לפני אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי ויָרָבְעָם בֶּן נְבָט - שהיו שני (2) גדולי הדור. ובאותה שעה ציוה ה' יתברך את אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי לקרוע את הממלכה מזרע דוד המלך, ולהמליך את ירבעם למלך על ישראל, בה בשעה שרחבעם בן שלמה נותר כמלך על שבט יהודה ובנימין בלבד.

ומשעה שירבעם נמשך למלך, עלה בליבו החשש פן ימשך העם אחרי רחבעם המולך בירושלים עיר הקודש, וברבות הימים בשעה שכולם יעלו לרגל לבית ה' - יראו שהממלכה ניתנה לרחבעם נכדו של דוד המלך.

הלך ירבעם והעמיד שני (2) עגלים מזהב וגזר שלא יעלו לירושלים.

וירבעם חטא והחטיא את ישראל ואין לו חלק לעולם הבא! מכל מקום יפלא הדבר מאוד איך הצליח להחטיא את כולם בחמורה שבחמורות בחטא עבודה זרה?!

רבותינו ביארו שעוד בהיותו צדיק טרם שנמלך למלך, הלך ירבעם והושיב צדיקים רבים בזה אחר זה, וביקש מהם שיחתמו על מסמך המורה לעשות כל מה שיצוה, ורק אז יתרצה להתמנות למלך על ישראל באמת ובתמים.

וכולם הסכימו לכל מה שביקש, כי חפצו בו כמלך על עם ישראל באמת ובתמים.

אמר להם ירבעם: 'אפילו אם אבקש לעבוד עבודה זרה תשמעו בקולי'?!'

אמרו בליבם: 'וכי ירבעם הצדיק יעבוד עבודה זרה...?! אין זאת אלא שבא לנסותנו!' - ונתרצו כולם וחתמו לו.

- - - ואף אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי - טעה וחתם.

ועם המכתב הזה הלך ופיתה את העם -

ראו, כיצד כולם חתמו לשמוע בקולי אפילו אם אבקש לעבוד עבודה זרה!!!

ובפרט שאֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי חתום עליו - והוא נביא ה' בגיל מופלג ביותר -בן חמש מאות ושמונים (580) שנה!

ולכן רשב"י ירד כגלגול של אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי - וישב במערה 'בתענית חרובים' במשך שלוש עשרה (13) שנה, וזאת בכדי לכפר על חטאו.

ולכן רשב"י אמר שיכול הוא לפטור את העולם כולו מן הדין, רק אם יצטרף עמו אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי. ו: 'מָקוֹם בָּחַר בִּשְׁמַיָּא, עִם הַנָּבִיא אֲחִיָּה' - כי הוא משורש נשמתו.

וממילא נבין היטב שאליהו הנביא שהיה בחיר תלמידיו של אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי - בא תדיר למערת רשב"י!

כי רשב"י הוא גלגול של אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי

ולכן אליהו הנביא קורא לרשב"י בתואר "רבי" כמבואר בזוה"ק (פנחס רמ"א:, ועוד מקומות).

וזהו הקשר המופלא בין משה רבינו - אליהו הנביא - ורשב"י!!!

שכן רשב"י הוא גלגול של משה רבינו, וגם גלגול של רבו של אליהו הנביא.

ולכן זכו כולם למתנות נשגבות באותה מערה שנבראה מששת ימי בראשית - וכולם ראו בה גלוי שכינה אדיר ונשגב.

 - - - 

קרדיט: הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו! מתוך הספר הנפלא 'תורת חסד' ב"ה ניתן להשיג במשרדי 'שופר' סט 5 כרכים על התורה והמועדים ב-126 ש"ח בלבד!! במקום 263 ש"ח.

לכתבה הקודמת: 'כתרים לאותיות בספר התורה' - לחץ כאן.