אלעד - פרשת המקלל

ערב טוב

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

הערב יהיה להחזרת עם ישראל בתשובה, להפסקת צער השכינה

לעילוי נשמת זאלו בת רליה ואון יהודה בן זאלו. מיסה בת יולנדה זאקי יצחק בן מסעודה.

לעילוי נשמת הורי וחמי מנוחתם עדן.

 

בפרש ת השבוע ''ויאמר ה' אל משה אמור אל הכוהנים בני אהרון ואמרת עליהם לנפש לא יטמא בעמיו''

המדרש אומר, אמור אל הכוהנים, זהו שמאר הכתוב ''יראת ה' טהורה עומדת לעד'' אמר רבי לוי, מיראה שנתיירא אהרון מלפני הקב''ה, זכה ונתנה לו הפרשה הזאת של טומאת מתים שאינה זזה מממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, איזוהי, זו פרשת המת שנאמר ''ויאמר ה' אל משה אמור אל הכוהנים''

זאת אומרת המדרש אומר לנו שבעצם זה שאהרון התרחק מן המתים הוא עשה את זה על דעת עצמו לא בשל ציווי, עוד לא היה ציווי.

ובזכות זה שהיה לו יראת שמיים ויראת שמיים טהורה, אז הוא זכה שהקב''ה הסכים עם מעשיו של אהרון ופסק דין טומאת מתים וזה נקרא עומדת לעד.

יש שאלה, הרי מצוות לווית המת זה מהדברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.

אז אם כן איזה זכות היא שאהרון ובניו לא מצווים ללוות את המת? אם מצוות לווית המת זה גמילות חסד שזוכים עליה כל כך הרבה שאוכלים פרות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, למה נחשב זכות לאהרון ובניו שהם לא ילוו את המת?

נעמוד על התובנה בסוף הרעיון שאנחנו נאמר פה

בסוף הפרשה פרשת אמור, כתוב ''ויצא בן אישה ישראלית והוא בן איש מצרי ויקלל''

הסיפור בכללותו. דתן, אחד מהשונאים של משה רבנו, שני אחים היו דתן ואבירם שכל הזמן קטרגו וניסו להפריע למשה רבנו למלא את תפקידו.

דתן זה הוא היה אחד מן השוטרים במצרים. המצרים ציוו על בני ישראל לעשות מלאכה. והם העמידו על כל עשרה יהודים הם העמידו שוטר ישראלי.

ועל השוטרים הישראלים היו נוגסים מצרים. התפקיד של השוטר הישראלי שבני ישראל יתנו את התפוקה המלאה הנצרכת למלאכה היומית. במידה ולא הביאו את המלאכה במלואה, אז היו הנוגסים המצריים נוגסים את השוטר הישראלי. וככה היו מכריחים אותו שימלא את תפקידו.

אשתו של דתן קראו לה שלומית בת דיברי. שלומית שהייתה מרבה שלומות לכל אדם, שלו עליך שלום עליכם מה שלומכם..

בת דברי,הייתה דברני אוהבת לדבר הרבה רש''י אומר פטפפטו פטפטנית.

בוקר אחד דתן לא קם מוקדם, בא המצרי להעיר אותו והיא יצאה לקראתו ואמרה הוא עדיין ישן וכנראה הוסיפה עוד כמה מילים. המצרי ראה שאולי יש פה ממשהו, המתין בצד, דתן הלך לעבודה, הוא נכנס בחזרה הביתה ועשה מה שעשה ונולד הילד הזה שהוא בן אישה ישראלית והוא בן איש מצרי.

את אותו מצרי הרג משה רבנו 'ויטמנהו בחול'

עכשיו מספרת לנו התורה שאותו בן שיצאה מהמצרי הזה באותו מקרה, הוא קילל.

אומר רש''י "ויצא בן אישה ישראלית'' לא כתוב מאיפה הוא יצא, לאן הוא יצא, כתוב ויצא. רש''י נותן לנו שלוש דעות מה זה 'ויצא'.

דבר ראשון ויצא, מעולמו יצא, זאת אומרת הפסיד את העולם הבא שלו, יצא מן העולם הזה והפסיד את העולם הבא שלו.

דבר אחר, מפרשה של מעלה יצא. ולא דרך המלך לאכול פת חמה, ככה הוא הייה מלגלג שמא יאוכל המלך פת קיבר או פת שמונת ימים?

מה יש בפרשה הקודמת לפני פרשת המקלל? יש פרשת לחם הפנים. לחם הפנים היו הכוהנים מכינים שני ם עשר לחמים. שישה לחמים ועוד שישה לחמים בכל מערכת והיו שמים את זה על השולחן הטהור בהיכל. לחם הפנים זה הייתה עבודה מיוחדת, רק בית גמזו ידעו לעשות זאת ולא רצו לגלות את הסוד כמו שאומרת המשנה, וזה לחם תמיד לפני ה' דרכו בא שפע לעולם. והיה בו נס, מה היה הנס?

הנס, שבמשך שמונה ימים, תשעה ימים, מהרגע ששמים אותו עד שמסלקים אותו הוא נשאר חם טרי כאילו יצא עכשיו מהתנור.

והוא התחיל ללגלג. מה הוא מלגלג. כתוב ויצא, מה ויצא, ויצא מפרשה של מעלה הוא יצא. והוא טוען הלא דרך מלך לאכול פת חמה , מלך עושים לו כל יום לחם טרי, שמא יאכל פת קיבר-פת שהיא לא חשובה. או פת בת  שמונה ימים? מי נותן, אתה אוכל לחם אחרי יומיים, מי אוכל? אפילו אדם פשוט לא, אז נותנים להקב''ה פת משמונה ימים משבת לשבת?

אז הוא התחיל ללגלג וקילל. תכף נבין מה דחק אותו, למה הוא עשה זאת.

טעם שלישי, דבר אחר, יצא מבית דינו של משה, חייב. ואל ייטע אוהלו במחנה דן, אמרו לו למשפחותם לבית אבותם כתיב, זאת אומרת היות ואמא שלו הייתה משבט דן אז הוא בא לשבט דן ורצה לטעת את האוהל שלו, אמרו לו סליחה אתה לא יכול להיות פה. למה, אמרו לו אתה בן איש מצרי. אמר להם אבל אמא שלי היא משבט דן, אמרו לו כן, אבל התורה אמרה למשפחותם לבית אבותם.

המשפחות הולכות לפי האבא לא לפי האמא, אבא שלך מצרי אז אתה אין לך יחוס של שבט דן. כמו שאלתם יודעים כל מי שמתחתן עם אישה אז היא מקבלת את שם המשפחה של מי, של הבעל.

כידוע איך אתה נהיה כהן, אם אבא שלך כהן. אם אמא שלך כוהנת אתה לא כהן. אם אבא כהן אתה כה, למשפחותם לבית אבותם.

הוא לא קיבל את זה, הלך לבית דין אצל הרב, אל משה רבנו ומשה רבנו פסק שהם צודקים שבט דן והוא לא יכול להיות שם. יצא חייב מבית הדין וקילל.

עכשיו צריכים להבין, אילו שלוש הדעות שמביא רש''י מה זה 'ויצא'

אם הקב''ה מוותר להסתפק בלחם של שמונת ימים, הלוא זאת ענווה גדולה. מלך שאומר לא חשוב, איזה לחם יש לך לפני יומיים, שלושה, לפני שבוע, אין בעיה תביא.

זה ענווה גדולה. אז מזה לחרף ולגדף את הקב''ה רחמנא לצלן. איך יוצא מזה חירוף וגידוף?

אז עכשיו אנחנו נלמד יסוד גדול, יעזור לנו גם כן אם נבין ונשכיל ונקיים.

אמרו לנו חכמים זיכרונם לברכה ''לעולם ירגיז אדם יצר טוב על  יצר הרע נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, ואם לאו יקרא קריאת שמע ואם לאו יזכור לו יום המיתה''

הרבה מכירים את המאמר הזה לא הרבה יודעים איך להשתמש איתו.

צריך להבין מה זה לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, ועוד צריכים להבין בפרשה הזו שהזהירה התורה,''כל איש מזרע אהרון אשר יהיה בו מום לא ייגש להקריב''

כוהנים בעלי מומים לא יכולים להקריב קרבנות. ואחרי הפסוק תכף נאמר שוב, ''כי כל איש אשר בו מום לא יקרב''

קשה. הרי זה אותו עניין, למה כפל את האזהרה הכתוב? רש''י אומר לנו שהפסוק השני מלמד, שלא נבין שיסוד האזהרה זה גזרת הכתוב, אלא יסוד האזהרה זה כמו ''הקריבהו נא לפתחיך הירצהו''

זאת אומרת למה בעל מום לא יכול להקריב לפני ה', לשרת בקודש? מסיבה פשוטה, אתה תיתן בן אדם שיעמוד לפני מלך,לפני שר, שהוא בעל מום?

אתה תיתן לפניו קרבן שהוא עם מום? מינותן לשר דבר פגום? אז אתה רוצה שיעמוד וישרת לפני האלוקים כהן בעל מום?

אז הפסוק השני בא לאומר שזה לא גזרת הכתוב סתם אלא יש פה טעם והטעם הזה, כמו שאתה לא תקריב לפני שר, אדם שהוא בעל מום שישמש אותו, לדוגמא, המלכה באנגליה, שמים שמה אנשים גבוהים, תמירים נאים, חסונים, ישימו חיגר או פיסח או עיוור או תמלול בעינו או חרופ או שרוע, מה ישימו? שמים את האנשים שנראים הכי מושלמים. זה הכבוד של המלכה כאילו.

אז אם למלכה זקנה בת מאה ככה עושים, למלך מלכי המלכים הקב''ה על אחת כמה וכמה.

אז לכן בשעה שזה נוגע לכבד אדם חשוב, זה ברור לנו. וכל שכן לעבודתו של מקום שצריך לכבד את הקב''ה בדורון שאין בו מום. והתורה לימדה אותנו יסוד שעלינו למדוד ענייני הרוחניות מענייני הגשמיות.

זאת אומרת שהתור הואמרת לנו בפסוק השני ''כי כל איש אשר בו מום לא יקרב'' היא באה להגיד לנו, תלמד כמו שאדם שהוא פגום לא משמש לפני שר, לפני מלך ,

תלמד מזה כלפי הקב''ה גם ברוחניות, שאדם כזה לא ראוי. ונשאלת השאלה מה אשם כהן שנולד עם מום. יש לו עין אחת קטנה ועין אחת גדולה, יש לו אף שקוע מידי עד כדי שהוא יכול לכחול בפעם אחת. מה הבעיה, הוא אשם?הוא נולד ככה, הוא בן של כהן והוא לא אשם.

אז באמת עכשיו הוא לא אשם אבל המקובלים, האר''י הקדוש אומר שאלה שבאים בעלי מומים מלידה או לאחר מכן, אז אלא שבאים מלידה זה גלגול, הם באים בעלי מומים על עבירות שהיו בידם קודם וזה עדות שהם בעלי עבירה כי מה פתאום שהוא יבוא בעל מום אם הוא לא עשה שום עבירה? ואם הוא בא בעל מום אז הוא היה פעם עבריין והוא עבר עבירות והוא בא לתקן וזה התיקון שלו, ואחד כזה שהיה בעל עבירה הוא לא ראוי לשמש בקודש ולכן כל בעל מום מהכוהנים לא משמש.

ואם הוא נהיה בעל מום לאחר מכן אז אין בייסורים בלא עוון אז הוא בעל עבירה, הוא עבר עבירות, לכן נהיה בעל מום אז לכן הוא לא ראוי לשמש, הראויים לשמש בקודש צריכים להיות שלמים, הן בגופם והן ברוחם.

מכל מקום למדנו מהפסוקים הללו שצריך ללמוד מן הגשמיות על הרוחניות, והפסוק אומר לנו מפורש ש ''אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת אלוהים ודעת אלוהים תמצא'' אתה רוצה להגיע ליראת שמיים טהורה, אתה רוצה להגיע לדעת תורה צרופה אז אתה צריך ללמוד כמו שמבקשים כסף.

אך מבקשים כסף, אדם יצא לעבוד היום לא מצא פרנסה, יצא למחרת לא מצא פרנסה. שבוע ימים הוא לא מצליח להביא כסף הביתה.

האם הוא ישב בבית ויגיד אני מיואש וגמרנו, ויפקיר את האישה והילדים, לא. הוא ימשיך לבקש כסף כל יום כל יום כל ימי חיו.

אתם רואים איך אנשים עובדים בלי הפסקה. יש כאלה שלוקחים עבודה נוספת. אז אם תבקשנה ככסף, כמו שאתה מבין שבלי כסף אי אפשר לקנות במכולת, אי אפשר לשלם ארנונה, אי אפשר לשלם שכירות, אי אפשר בלי כסף, ולכן אתה מבקש כסף בלי הפסקה. אז גם אם אתה רוצה יראת שמיים זה צריך להיות בלי הפסקה, בלי הפסקה.

אם תבקשנה ככסף אז תבין יראת ה'. וכמטמונים תחפשנה.

מה זה כמטמונים תחפשנה? מטמון,דבר שהוא טמון, הוא ודאי נמצא.אומרים לאחד אתה רוצה לקנות את השטח הזה, יש פה מאה דונם, בתוך המאה דונם יש עשרה ממונים, ארגזים מלאים מטבעות מלפני מאות בשנים.

לכן השטח הזה עולה מאה מיליון דולר. אדם שיש לו את האפשרות הזאת ויודע שיש שם מטמונים ששוויים יותר גדול מזה קונה את השטח ומתחיל לחפור, והוא חופר קילומטר, לא מוצא. הוא מפסיק? מה פתאום. אמרו שיש פה מטמונים? אז הם טמונים פה, אז אני ממשיך לחפור, שתי קילומטר, שלוש קילומטר, בעשר קילומטר הוא מצא. אבל הוא חייב למצוא כי זה טמון, אם זה טמון הוא ימצא.

אז כמו שאתה יודע שמטמונים מחפשים בלי הפסקה ככה דעת אלוקים תמצא. אם אתה יודע שבתורה יש את הכול וגם חלקך שבתורה נמצא בתורה ''ותן חלקינו בתורתך'' לכל אדם יש חלק בתורה, שלו  אישית שמיועד לו. אין דבר כזה שאתה לא מצליח, אני לא יכול, אני לא מוכשר לזה, אין דבר כזה, זה טמון וזה נמצא ואתה צריך לחפש כיון שזה נמצא, עד שתמצא, ואז תמצא דעת אלוקים.

אז הפסוק מלמד אותנו כמו בגשמות שאתה מבקש כסף ואתה מחפש מטמונים ככה גם ברוחניות לא מתייאשים ממשיכים וממשיכים וממשיכים עד שמוצאים.

עכשיו חכמים אמרו לנו ''לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע'' מה מכוון בזה? אדם צריך להרגיז את יצר הטוב על יצר הרע, איך עושים את זה, לומדים את זה מיצר הרע עצמו, כמו שכתוב אם תבקשנה ככסף אז תבין יראת ה'.

מה אומר לך יצר הרע, תגיד אתה השתגעת אם תשב בטל כל היום תשב תלמד, תגיד מאיפה תאכל? מאיפה יהיה לך לשלם תגיד אתה נורמאלי?

זאת אומרת אתה לומד ממנו שהוא אומר בלי זה אי אפשר. אז אתה אומר לו  אבל ''כי הם חיינו וארך ימינו'' ''כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים'' ,התורה היא חיינו זאת אומרת ה' אומר בלי תורה אין חיים.

מרבה תורה מרבה חיים. אז אם אתה אומר שבלי כסף אי אפשר אז אני לומד ממך קל וחומר. אם בלי כסף שהוא עראי והוא לא מחויב ממש, עובדה שיש אנשים שרק לומדים וכן מתפרנסים. אתה אומר שבלי זה אי אפשר, ובלי תורה כן אפשר? ברור שאי אפשר, אז איך אתה דוחה אותי מהתורה ואומר לי צא לשוק החיים?

אז זאת אומרת אני מרגיז את יצר הרע על ידי יצר הטוב כשאני לומד בעצם מהשיטות של היצר הרע.

וכמו שאמרנו '' הקרבהו נא לפתחיך הירצהו'' אם תיתן לשר דבר פגום הוא יסכים לקבל? אם תיתן לו שישמש אותו אדם פגום הוא יסכים? ודאי שלא.

אלא מה, צריך לעשות כל מצווה ומצווה בשלמות כמו שאתה רוצה לעשות כל ענייני הגשמיות  בשלמות.

מי יסכים לישון על מיטה בעלת 4 רגלים אבל לא שוות בגובה? וכל פעם הוא ישן, טרינג טרינג טרינג טרינג, המיטה זזה, הוא יסכים? מה זה לא מיטה? זה מיטה. זה פראדייז, פראדייז. רק מה, הרגלים לא מכוונות בדיוק וכל פעם אתה צריך להסתובב מצד לצד ואתה לא נח לך.

הוא ודאי יתקן את זה, הוא לא ישאיר את זה יום אחד למה, צריך מיטה בשלמות, שולחן בשלמות כסא בשלמות, כל דבר אתה רוצה בשלמות. יש מישהו יקנה חליפה, חליפה חדשה רקמה הוא התבונן וראה שחוט אחד נמשך ממנה החוצה וראים פה איזה משהו כזה שחסר קצת קצת. מה, זה לא מחמם זה לא יפה זה לא בסדר, נו, אז חסר חוט, נו, נו. מתוך 100 אחוז חוטים שיש  חסר אחד, אז יש לך חליפה 99.999 לא טוב? לא.

אני לא קונה, איך אתה קורא לזה, פגום.

זה חליפה פגומה, זה מקח טעות ,תיקח את זה בחזרה אדוני. מכרת לי סוג  ' סוג ג' סוג ד'. לא מוכן.

 אייי מחר אתה עלול עבור ליד איזה גדר ויתלש לך שתי וטים, אתה תזרוק את החליפה, לא תזרוק את החליםה. אולי תיקח אותה לתיקון אומנותי, אולי לא, אולי תעשה איזה פטנט ככה שיסתיר את זה, תלבש סוודר כל היום על החליפה, לא יודע מה תעשה.

אבל שאדם רוצה דבר הוא רוצה אותו שלם. שלם. למה במצוות אתה לא מדקדק שכל מצווה תהיה בשלמות. למה לא תלמד מהיצר הרע הוא אומר לך מה אתה טיפש אתה משלם על חליפה שלמה בלי חוט מה קרה לך.

תלמד ממנו, תגיד לו למה אתה אומר לי למהר בתפילת מנחה, מה, זה לא נקרא תפילה שלמה, זה לקצר. זה לדלג, שה לא להבין אפילו מה אני אומר, אני לא יודע איפה אני מונח.

אז זאת אומרת אנחנו צריכים להרגיז את יצר הטוב על יצר הרע וללמוד ממנו מהדרישות שלו ולקחת אותם לרוחניות.

זה מה שכתוב לעולם ירגיז. הרגזה שהיא באה מכח קל וחומר. יופי, התחלת לעבוד ללמוד על יצר הרע שלך ואומר לו כל הכבוד תודה שלימדת אותי עכשיו אני אעשה ואיישם את זה ברוחניות.

אם ניצחת אותו באופן הזה מוטב, מצוין יופי אז חכמים עזרו לך נתנו לך עיצה, מהיום יצר הרע לא יכול עליך, אבל אם לא נצחו, אתה מנסה כל פעם ללמוד ממנו ולהשליך את זה על הרוחניות ולא מצליח, עדיין אתה לא עושה בשלמות, מה לעשות, אמרו חכמים יעסוק בתורה, אם הוא לא מצליח להרגיז את היצר הרע מהנהגתו שלו עצמו, אז יעורר את עצמו בהרגזה מכח גזירת הכתוב.

מה זה יעסוק בתורה, הוא ילמד את התורה טוב, ובתור הכתוב שחייבים לעשות כך וכך זה גזירת הכתוב. יבוא יצר הרע יגיד לך עזוב, אתה חייב עכשיו לעבוד, אתה לא יכול כל הזמן לשבת ולשקוד על התורה, אתה צריך להגיד לו  אדוני, יש פה גזירת הכתוב אתה מבין, אתה רוצה לפתות אותי להפסיד אותי את העולם הבא. ה' רוצה לתת לי את העולם הבא והוא אומר לי תעשה כך ואתה אומר לי אל תעשה כמו שהוא אומר תעשה כך. אז למי אני ישמע, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים?

דברי הרב. הרב אמר גזירת הכתוב.

אז לכן אני לא שומע לך יותר אני עושה מהיום גזירת הכתוב, שלום.

אם נצחו מוטב, ואם לא, גם זה לא עזר, יצר הרע אלוף העולם יש לו טענות חזקות, הוא גם בא עם כתובים, הוא בא עם כתובים גם כן ''יפה תורה עם דרך ארץ שיגיעתה משכחת עוון'' מה קרה לך, איך  אתה יכול להחזיק מעמד, רבים עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידיים, רבים עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, והוא יודע מה מראה חכמים, והוא אומר לך ככה ואתה טועה, ויש הרמב''ם שאומר שאתה מכבה את אור התורה ואהרבה איזה הפחדות יאשואלי הוא בא לך גם כן אם גזירות הכתוב שלו.

ואתה לא מצליח עליו, מה תעשה, אמרו חכמים אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע. מה מועיל קריאת שמע, אם אני יקרא קריאת שמע מה יעזור לי קריאת שמע יותר מגזירת הכתוב? אבל בקריאת שמע יש שכר ועונש, פרשה שנייה, ו''היה עם שמוע תשמעו'' ושמה כתוב שאם עושים את רצון הבורא אז הקב''ה נותן לנו את הפרות ואת היבול ''ואספת דגנך ואכל ושבעת'' הכול טוב ויפה, יהיה לך כל טוב. אבל אם לא, ''וחרה אף ה' בכם ועצר את השמיים ולא יהיה  מטר'' ויהיה לכם ענן שחור שלא תראו אפילו את אור היום, ואני ייתן לכם שיטפונות רחמנא לצלן, יעשה לכם בלגנים, לא אתן לכם גשם של ברכה אתן לכם גשם של הרגזה, עונשים.

אז כשקוראים קריאת שמע רואים שהכל טוב ויפה, אם הולכים הדרך ה' יש שכר ואם  לא הולכים בדרך ה' מקבלים עונשים קשים ביותר.

אז אומר ליצר הרע שמע שמותק, העיצות שלך נפלאות והכל אבל אני מפחד, אני יודע מה הקב''ה עושה, שבוע שעבר ראיתי רחמנא לצלן מה היה, ראיתי מה היה, עזוב עזוב לא רוצה להתעסק איתו, אני לא מתעסק איתו, אני רוצה לקיים את מה שהוא אומר בדיוק ואל תבלבל לי את המח בסדר? לא רוצה עונש.

טוב, אם ניצח אותו ממוטב, אבל יכול להיות שגם אחרי זה אחרי כל העונשים, ההפחדות, התורה ופרשת 'בחוקותי' ו'כי תבוא' ו'האזינו' והכול יצר הרע עדיין אומר תגיד איך אתה לא מרחם על הילדים איך אתה לא  מרחם על האישה איך אתה לא דואג לבית, איך אתה לא זה, אין לך לב, אתה לא רחמן, אתה אכזרי, מה עושה לו,מה עושה לו. עוד ה' יעניש אותך שאתה לא שומע את הבכי של הילדים שלך, הוא לא יכול עליו.

מה העצה האחרונה שאומרים לנו חכמים, יזכור לו יום המיתה. 

ואחרי זה אין כבר עצות. אם יזכור לו יום המיתה גמרנו, אתה תנצח את יצר הרע, מה זה יזכור לו יום המיתה, מישהו פה לא יודע שהוא ימות יום אחד? כולם יודעים.

תשאל מישהו, אתה חושה שתישאר  לעולם? אין בן אדם נורמאלי שיגיד כזה דבר, האם אתה מודע לזה שאתה עלול  למות, בטח. מתי, בעזרת ה' 120.

מישהו חושב שמחר הוא ימות? אף אחד לא חושב, הזוהר אומר אדם מתהלך בעולם הזה וחושב שיחיה לאלפי דורים, אלפי דורין, אנשים בני 60, 70, 80, 90, יש להם עוד תוכניות, פותחים חברות אהה ההאא רק התחילו עכשיו כאילו בן 18.

למה, כי הוא חושב שיחיה לאלפי דורים. אז מה העצה שאומרים חכמים, יזכור לו יום המיתה.

לא יזכיר לו יום המיתה, יזכור לו יום המיתה. מה ההבדל?

אם יזכיר לו יום המיתה יגיד לו היצר הרע עזוב, אני בסוף ימות, תן לי להספיק משהו, עם מה אני יבוא לה' מה אני ישיב אמרים אמת לשולחים, מה אני יגיד לו מה אני עשיתי בעולם?

זה לא יספיק. אלא יזכור לו יום  המיתה, יזכור לו יום המיתה פירושו של דבר שאדם יצייר לעצמו את היום שהוא מת.

איך עושים את זה, לדוגמא בן אדם מצייר לעצמו שהוא יושב על שולחן שבת אחרי אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה פשואלת, עושה קידוש, נטילת ידיים, המוציא לחם מן הארץ, מתחיל לסעוד, פתאום הראש שלו, טראק על הצלחת. מת. דום לב.

הלו, הלו, פנחס, פנחס, אין פנחס. אין מי שחס, הלך, איזה צעקות שבר, הילדים בוכים, אבא אבא תצילו, תצילו, יאבבי משכיבים אותו מנסים לעשות משהו להחיות אותו, דוקים בלב עושים פה, שום דבר. מגיעים הצלה, מנסים שלושת רבעי שעה, שום דבר. טוב, מניחים אותו מוצאי שבת, כולם בצער גדול, אפילו שאסור להצטער לא כולם עומדים בשה, מפנים אותו , לוקחים אותו למקרר, מתחילים לטפל בלויה, סדרי הלוי המתחילים להודיע, והוא נכנס למקרר, לא כל כך נעים שמה, בפנים הוא שוכב, זהו הוא סגור, אח''כ מוציאים אותו לבית הטבילה, עושים מה שעושים, מהפכים אותו, שוטפים אותו. כורכים אותו, קושרים אותו, סותמים לו את הפה, הפנים, העיניים , הכול, זהו קושרים, שמים על אלונקה ויאללה,

והוא רואה כל הוא רואה את  המשפחה, הוא שמע אותם, הוא רואה כל מה שמסביבו, רק נשפו עליו תאבל, הנפש נמצאת מעל הגופה רואה שומעת הכול, אבל הוא לא יכול לעשות שום דבר, ואז לוקחים אותו לבית המנוחות, משחילים אותו בלוקים עפר, משאירים אותו לאנחות והם ילכו לשמחות.

ואחרי זה הם הלכו, באים שלושה מלאכים פוערים את האדמה תחתיו, קומה וחצי שלו עם פולסה דנורא ומתחילים חיבוט הקבר, מה השם שלך, הוא לא יודע את השם שלו, מה השם שלך, הוא לא יודע את השם שלו. חביט חביט חיבוט הקבר, חביט חביט. איזה שם הוא צריך לדעת, לא פנחס. המקובלים אומרים יש שם של הקליפה, לכל אדם יש שם של הקליפה שלו והוא היה צריך לתקן את זה, אם הוא לא תיקן את זה אז הוא לא יודע, הוא לא יודע את השם.

והם חובטים אותו, יש אנשים שעות, יש אנשים ימים, ויש אנשים שבועות, ואחרי שגמרים את הסיפור, נפרדת הנשמה, והוא טמון שמה, ואז מגיעים כל הזוחלים והם נכנסים לו דר האף  דרך הפה, לא שואלים אותו. ומרבה בשר מרבה רימה.

אם אדם מצייר לעצמו את הציור עליו, לא על ההוא, עליו, שזה מה שיהיה לו, והוא לא יודע מתי, זה כבר מחסום ליצר הרע, תעוף ממני, אל תמכור לי את הסחורה שלך, לא מעונים לשמוע אותך, תן לי להספיק לעושת את רצון הבורא הבנת.

זה העצה שאומרים לנו חכמים ''לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה, נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע, אם נצחו מוטב ואם לא יזכור לו יום המיתה''

לא שיזכור שיש מיתה, לא, זה לא משפיע על בן אדם. יש אנשים מגיעים לבית קברות ללוויה, ראית, נו, מה החיים האלה מה שווה כל זה, תגיד לי מה שווה, אתמול היה זה והיום הוא כאן, בנה, לא הספיק, קומה שנייה .... לא הספיק שום דבר ולא כלום.נו. ואחרי זה מה, זהו. הולכים לאכול שווארמה

 שכחו הכול. ואם זה עם צ'יפס בכלל מי יזכור את המתים.

 

הנה כל עניני העולם הזה הם ניסיונות לאדם, אז עכשיו אנחנו הולכים ללמוד מה היה הניסיון של המקלל. מה קרה לו שהוא השתגע ככה והתחיל לקלל. מה קרה, למה אנשים מקללים. מה קרה?

נצייר לנו את הניסיון של בן האישה הישראלית הוא בא ליטע את אוהלו במחנה דן ולא הניחו לו והוא טוען, אמא שלי ישראלית והם טוענים לו אבל אבא לך מצרי. ויצא חייב וזה דחק לו מאוד הרגיז אותו, ולא יכול לסבול את זה שהוא יצא חייב וקילל.

עכשיו בואו נסביר מה הדחיקה שדחקה אותו. אז תדעו כלל גדול במידת הקנאה. שני אנשים כשיש בהם צד שווה, יש בהם גם צד הבדל, מכח מה שכל אחד מרגיש שהוא שווה לחברו באיזה דבר לכן דוחק לו היתרון שיש לחברו עליו.

אם אין צד שווה, אין קנאה.

בגלל שיש צד שווה, ויש צד של יתרון לאחד על השני אז מתחילה הקנאה.

נגיד שנתיים יושבים בכלל, מה הצד השווה, שניהם בנית תורה שניהם לומדים באותו כולל. אבל מצי מתחילה הקנאה שאחד לומד מהר יותר, תופס מהר יותר, זוכר את החומר הנלמד. מתחילה קנאה, אני משתדל בדיוק כמוהו, יושב באותו זמן שהוא יושב, לומד  איתו חברותא והוא משיג אותי תמיד בחמר והוא מבין הראשון והוא צריך להסביר לי. אז הוא מקנא בו.

כמו שהיה עם ה'שדה חמד', היה לו חברותא והחברותא הזה קינא בו כי ה'שדה חמד' היה עילוי. ואז הוא העליל עליו עלילה שהוא עשה מעשה עם גויה וזרקו את ה'שדה חמד' מהכולל. ולא עזר לו.ולימים אותה גויה באה ואמרה לו תדע לך אני מתחרטת ומצטערת כי הוא שילם לי כסף בשביל שאני יעליל עליך את העלילה ואני מגלה לך זה חברותא שלך.

והוא לא רצה לספר את זה. והוא לא רצה להגיד שזה הוא. וסתם את הפה וה' זיכה אוו בזכות זה שהוא סתם את פיו ולא גילה שהוא יוציא את כל הסדרה של ה'שדה חמד'

אז מה רואים, אתה יושב עם גאון, זכית שיהיה לך חברותא עם גאון והוא לומד איתך והוא לא אומר אתה לא ברמה שלי וזרק אותך, הוא לומד איתך. ואתה בגלל שאתה מקנא בו מעליל עלילה שפלה כזאת רחוקה מהמציאות, כן. קנאה, זה קנאה.

מתי שי קנאה אמרנו,שיש צד השווה ויש צד הבדל.

עכשיו אמרו לנו חכמים כך, שגדולה שנאת הגויים לעם ישראל וגדולה שנאת עמי הארצות יותר מהם, וגדולה שנאת נשות עמי הארצות יוצר מהם. וגדולה שבשנאות זה מי ששנה ושפרש הוא השונא הכי גדול לתלמידי חכמים.

עכשיו בואו נבין את זה.

כתוב שעם הארץ הוא שונא לתלמיד חכמים יותר, יותר מהגויים.  למה, מפני שהצד השווה בין עמי הארצות לתלמידי חכמים הוא יותר  מהצד השווה בין גויים לישראל כי לעם הארץ הישראלי יש נפש ישראלית, לגוי יש נפש לש גוי לאומת ישראל. זה לא  כל כך אין צד שווה כל כך.

אבל לעם הארץ, גם הוא ישראל, ותלמיד חכם גם הוא ישראלי.

לכן דוחק לו יותר ההבדל שהתלמיד חכם זכה לכתר תור הוכתר שם טוב, אז לכן זה דוחק לו, לכן הוא מזלזל בתלמידי חכמים,מה הוא חושב, אם הוא לומד הוא  כבר משהו.

למה הוא מזלזל, בגלל הצד השווה, הוא אומר גם אני יהודי, אני גם שומר תורה ומצוות, הוא גם שומר אז מה אם הוא קצת ככה, אז מה. קנאי. זה דוחק לו.

והנשים של עמי הארצות עוד יותר שונאות תלמידי חכמים, למה, כי הצד השווה בין אשת עם הארץ לאשת תלמיד חכם הוא יותר גודל מעם הארץ לתלמיד חכם.

כי על ידי אמירת ''הרי את מקודשת י'' היא יכולה להיות גם אשת תלמיד חכם. אומרים לאותה אישה של עם הארץ ולאותה אישה של תלמיד חכם אותה לשון. הרי את מקודשת לי והיא יכולה להיות מקודשת לא רק לעם האר., גם לתלמיד חכם.

לכן דוחק לה יותר צד ההבדל של אשת למיד חכם.

ושנה ופרש קשה מכולם. אחד שלמד למד למד, ונעלה והיה תלמיד חכם ובסוף פרש. פרש מן התורה הוא יותר קשה מכולם, הוא שונא תלמידי חכמים. תראו כולם, אם תבדקו, רוב הכתבים, הכתבים ברשתות, הרדיו, בטמבלויזיה, בעיתונות, באתרים, כל הכתבים לענייני דת, זה שנה ופרש.

כל הכתבים שבבניקים שהיו פעם לומדים בישיבות שנו ופרשו. והם השונאים הכי גדולים והם מזכירים את הקולמוס שלהם בשביל לגלות ולחשוף את כל הלכלוך אצל החרדים. זה נקרא כתב לענייני חרדים.

זה שנה ופרש, גרוע מכולם וקשה מכולם, למה, כיון שהצד השווה של  שנה ופרש לתלמיד חכם הוא יותר גדול מהצד השווה בין אשת עם הארץ לאשת תלמיד חכם. כי גם הוא כבר היה תלמיד חכם, אלא שהפסיק ופרש. לכן דוחק לו יותר צד ההבדל בינו לבין התלמיד חכם ולכן שנה ופרש קשה מכולם.

זכינו להבין עכשיו גם את זה. עכשיו אנחנו נבין סוף סוף מה דחק לבן האישה הישראלית, הפקרו שהוא, היה לו צד השווה מחמת שאימו הייתה ישראלית.

כמו אנשי שבט דן שגם הם היו.

רק צד ההבדל הייה שאבא שלו מצרי. לכן דחק לו מה שהרחיקו אותו ממחנה דן. כי מה הייתה הטענה שלו, אני משבט דן. אמא שלי משבו דן, זה הצד השווה מה אתה טובים ממני. אבל  היה הבדל, אבא שלך מצרי, גוי. אז זה דחק לו, כי לפי כח הצד השווה ככה דוחק לו יותר צד ההבדל לכן כשהוא יצא מבית דינו של משה רבנו חייב, עמד וקילל.

למה הוא קילל, כי כל הכועס חוכמתו מסתלקת ממנו.  אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו.

הוא יצא חייב, חייב זה כועס, כועס זה מקלל. למה, אין לכמה, כל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו כי הוא מסוגל לכל העבירות, אין אלוקים לנגד עיניו של הכועס, כאילו עובד עבודה זרה, ממילא הוא קילל.

אבל מה דחק לו, מה, אני לא שווה לכם, אני גם משבט דן. אמרו לו נכון, אמא שלך, אבל אבא שלך מצרי. למשפחותם לבית אבותם. ההבדל גרם לו את הדחיקה הזאת.

עשיו מובן מזה גם למי שאמר ''ויצא מפרשה של מעלה יצא מעניין לחם הפנים, הוא לא תבע כבוד המקום אלא הוא דחה את התוכחה מעל ליבו. אמרנו אם הבורא יתברך מוכן לקבל לחם של  לפני שמונה ימים אז זה ענווה, מה פתאום שתקלל. אתה צריך לשבח את הבורא, ישתבח הבורא כמה הוא עניו, הרי כל מלך לא מוכן לאכול רק פת חמה וה' מסכים.

אז מה פה, מהפרשה הזאת היה צריך ללמוד ויתור, אם הבורא מוותר על כבודו ומוכן לאכול לחם של שמונה ימים קל וחומר שבשר ודם צריך להיות וותרן ולוותר ולהסתפק במועט.

אבל הוא ידע שזה ישליך עליו. והוא לא רצה שישליך עליו, לכן הוא יצא הפוך, מה, הבורא יתברך יאכל לחם שהוא לא חם? זלזל וקילל. למה, כדי שלא יפעל עליו מה שהקב''ה בלחם הפנים מוכן לאכול כביכול, אין אכילה אבל כביכול מוכן לקבל לחם של לפני  שמונה ימים.

אז זאת אומרת הוא עשה את זה בהיפוך הוא הבין שיהיה תביעה עליו, לכן הוא היה צריך לשלול את כל הנושא של לחם הפנים כדי שלא יצטרך לוותר במעמדו, בכבודו, מה' לומדים מלחם הפנים שהוא מוותר כאילו על כבודו, אז מי אתה?

בשביל להסיר מעליו את התביעה הזאת אז מה הוא עשה הפוך, וכי הקב'''ה יסכים לאכול לחם שהוא לא חם? לכן הוא זלזל בפרשה הקודמת ולכן יצא מזה והפך להיות מקלל.

והנה בן איש מצרי כזה, מלבד שהוא לא לקח מוסר מהפרשה הזאת עוד הפך את התוכחה לטענה וביקרות כאילו הוא תובע את עלבונו של הקב''ה, מדוע כעשה הכתוב הבדל בין מלך מלכי המלכים לבין מלך בשר ודם? הרי אתה תגיש את זה לפחה, לשר, ודאי שלא, ככה  הוא רה ללמד וללמוד. ודחק לו אבל ההבדל הזה.

ובאמת הוא לא תבע את כבוד המקום אלא  תבע את כבוד עצמו כי דחק לו ההבדל שעשה הכתוב בינו לבין מחנה דן. כדי לדחות את הטרחה וההתלמדות מדרכי ה' תבע ם כן על דין של לחם הפנים שלא כהוגן הוא חס ושלום.

כך דרכה של הדחיקה שדוחק לו כל כך  עד בחינת 'כל זה איננו שווה ל' ועוד יותר ,  בחינה 'למה לי חיים' וזה שאמרו לנו חכמים, מעולמו יצא.

מה זה, זה הפרוש שהשלישי, ויתא, מעולמו יצא. כדאי לו לצאת מהעולם ולא לחיות עם הדחיקה הזאת.

איי איי איי מי שקלט את מה שאמרתנו יבין את כל המצבים והסיטואציות שהוא נמצא בהם בחיים.

הרבה אנשים לצערנו הרב יש להם תרעומת כלפי הנהגת ה' כלפיהם. למה הוא יש לו ואני לא, למה אני שאני לומד אין לוי והוא שעושה את העבירות יש לו, למה זה נוסע כל הזמן ואני צריך ללכת ברגל, למה הוא ככה ולמה הוא ככה, אפילו אם הוא לא אומר בפה אבל עולה בדעתו, הוא חשב, סימן שזה דוחק לו, ויש אנשים שמגיעים 'ויצא, יוצא מעולמו' עוזב את הדת. שמע, ניסתי הכול חרטה, באתי התפללתי עשיתי, שום דבר, עזוב אותי לא מעוניין ביי.

כל זה דחיקות, וזה הגנה שאנחנו לומדים פה איך להיזהר מהנפילות שיצר הרע מבשל לנו. הוא מבשל לנו את כל הדחיקות האלה.

אם היה בן איש המצרי מקיים  ירגיז יצר הטוב על יצר הרע, והיה לומד מיצר הרע שלו, שהרי בשביל אוהל במחנה דן הוא עקר את עצמו בכלל ממחנה ישראל. אז אדרבא היה לו להתלמד ולאומר, עדיף לי להיעקר רק ממחנה דן ולא אהיה נעקר ממחנה ישראל. טוב, אז הפסדת י פה אבל אני עדיין חי ויכול לחיות בתוך עם ישראל, לא זרקו אותי לגמרי רק פה במקום הזה אני לא יכול להיות, אז מה, להפסיד את הכול? למה לא עשית ככה? כי הוא לא עשה ' לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע' והוא גם לא קיים  'יעסוק בתורה' ולשבור את הדחיקה שהייתה לו ולאומר מה אני יעשה, גזירת הכתוב, זה גזירת הכתוב 'למשפחותם לבית אבותם' מה אני יכול להלחם, הבורא יתברך אמר ככה והוא אמר ככה.

יכול לבוא כהן להגיד אני אוהב גרושה. אתה לא יכול להתחתן עם גרושה. אבל אני אוהב. נו, מה עם גזירת הכתוב? אז יש אנשים בגלל הדחיקה הזאת אף על פי שהתורה אמרה להם לא, הם עושים ייסורים חמורים ביותר.

הוא גם לא קיים את העצה של לקרא קריאת שמע, שהרי הוא קילל את ה' רחמנא לצלן.

במקום שיה הצריך לפחד, שקוראים קריאת שמע רואים את הקללות שהתורה אומרת למי שעובר על הדת, במקום זה הוא קילל את מי, את מי שהברכות והקללות ברשותו. 

והוא גם לא קיים את העצה האחרונה של 'יזכור לו יום המיתה' למה, למה סקלו אותו באבנים? בגלל שהתרו בו. בלי התראה הוא לא חייב מיתה, והתרו בו ולמרות שהתרו בו הוא המשיך לקלל. אז הוא התיר את עצמו למיתה ויצא מעולמו מדעתו. כי הוא לא השתמש בעצה, יזכור לו יום המיתה.

 

ומרוב הדחיקה שהרגיש, הרגיש שלמות עדיך לו. רואים מכאן, כיון שלא בחר למסור את הנפש על תיקון המידות שלו, איבד את נפשו לגמרי ואל הזיג כלום.

זאת פרשת המקלל אבל מי שחושב שמדובר על אותו מקלל בן איש המצרי, אם יבדוק את עצמו טוב טוב יצמא שהיו לו דחיקות כעין אלו והמסקנות שלו לא היו רחוקות מידי פעם בהחלטות שגויות או נחפזות בדומה לו.

קשה מאוד להיות אדם שמקבל את גזירת ה' כמו אהרון הכהן. אהרון הכהן מתו לו שני בנים ביום אחד. ביום חתונתו וביום שמחת ליבו, כשמכתירים אותו להיות כהן גדול לעיני כל ישראל מתים שני הבנים שלו. כתוב 'וידום אהרון' לא רק שהוא נדם,

הוא לא אמר כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד.

הוא לא אמר, גם זו לטובה.

וידום אהרון.

ולא עוד אלא ששמח. מי שאומר 'כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד' כל מה שהקב''ה עושה זה רק לטובה. זה נחמה שאתה מנחם את עצמך. אתה לא מסכים עם הגזירה אבל אתה מנחם את עצמך ואומר שכל מה ש.. אתה צריך ניחומים, אתה צריך לפייס את עצמך, לכן אתה אומר.

בן אדם שהוא שלם עם כל מה שה' עשוה לו, שהוא יכול לברך על הרעה כמו על הטובה, ובשמחה, הוא לא צריך שום תירוצים. ה' בחר לי זאת אז אין יותר טוב מזה זה ברור. מה אני צריך כאילו לנחם את עצמי. הוא נתן לי את החיים במתנה, הוא יכול לקחת אותם.

הוא נתן לי בנים, הוא יכול לקחת אותם.

הוא נתן לי ממון, הוא יכול לקחת אותם.

זה הכול שלו. הכול משלו. אז מה אתה עושה טוב שאתה מסכים איתו ואתה אומר כן, מה שה' עשוה זה לטובה, אתה מנחם את עצמך, 'כל עקבא לטובה' בגלל שפספסת את האוטובוס.

זאת אומרת אתה צריך להבין אם אתה צריך ניחומים אתה עדיין לא שלם בכל גזירה של הקב''ה.

אהרון היה שלם בשלמות גמורה, הוא שמח, שמח, אתם יודעים מה זה שמח, שמח לקח את הילדים שלו? מי שמח שלוקחים לו את הילדים?

הוא שמח.

איך יודעים שהוא שמח? מיד אחרי זה הקב''ה אמר לו פרשת שתויי יין. ''יין ושכר אל תשת אתה ובניך'' למי הוא אמר, ''וידהר ה' אל אהרון'' ממעשה העגל עד עכשיו הקב''ה לא דיבר איתו אבל אחרי שהקב''ה ראה שהוא נדם כמו אבן דומם כמו שאבן אלא מרגישה שחובטים בה, ככה הוא לא הרגיש פגיעה ביזוי השפלה כאב, חרטה, צער, ממיתת בניו, ראה ה' את  מדרגתו השלמה, וראה שהוא מקבל את זה בשמחה, אמר לו את הפרשה הזאת בנבואה. כי ''אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה''

אי אפשר נבואה לא מתוך שמחה.

מכאן שהיה שמח בגזירה.

עכשיו בואו נראה, המקלל מול אהרון הכהן. אתם זוכרים שהתחלנו בהתחלה ושאלנו שאלה.

אהרון שיראת ה' שלו טהורה עומדת לעד, והוא הרחיק את עצמו מטומאת מתים מעצמו ובזכות זה ה' נתן לו פרשת ''אמור אל הכוהנים לנפש לא יטמא בעמיו'' בזכותו.

ה' גזר דין של טמאת מת, בגלל אהרון, ושאלנו הרי לווית המת זה גמילות חסדים אז למה שאהרון ובניו לא יזכו ללוות את המת, מה יש, מה זה חובה?

אז ההפך מהמקלל מצאנו אצל אהרון הכהן.  התורה העמידה את אהרון הכהן שווה למשה רבנו, עשר מקומות כתוב משה ואהרון, עשר מקומות בתור הכתוב אהרון ומשה. מכאן שהם שקולין. התורה משווה בין משה ואהרון.

אז הצד השווה שלו היה שקול מש כמו אחיו משה רנו עליו השלום. ואף על פי כן לא דחק לו צד ההבדל ולא קינא באחיו  שקיבל את התפקיד של גואל ישראל במקומות

מי היה קודם המנהיג? המנהיג היה קודם אהרון. משה היה במדיין, מי האח הגדול, אהרון, ומשה הקטן מקבל את התפקיד, ומשה מעיד עליו ורעך  ושמח בליבו, אני מעיד עליו שבלב שלו באמת הוא שמח. היה צריך לדחוק לו ולאמר מה קרה שאחי זוכה יותר ממי? לא דחק לו. לא רק זה, גם  לא ידע שיש כאן מקום בכלל לדחיקה.

כי אם היה יודע שיש מקום לדחיקה היה יוצא בתופים ומחולות כדי לעשות משמרת למשמרת כדי שלא יבוא להרהור של דחיקה.

ותכף נבין למה זה,

מספר שלשמעון הצדיק היו שני בנים, שמעון הצדיק היה אחרון הכוהנים הגדולים בבית המקדש שדברים גדולים התרחשו בחיו בזכותו, ואחריו אחריו, הוא היה משיירי כנסת הגדולה, אחריו היו לו שני בנים, הוא רצה להעניק את כהונה הגדולה אחריו לבן בכור. כי הוא היה יותר ראוי .

הבן הבכור ויתר לאח בקטן, ויתר, פשואלת לוותר על כהן גדול שזה המעלה הכי גדולה בישראל, מעלה מלך ישראל. ויתר. אחרי כמה ימים האח הגדול נמלך בדעתו והתחרט, קינא באחיו הקטן שנהיה כהן גדול. מה יעשה, לחזור בו הוא לא יכול.

עשה פטנט, בא לאחיו שלא היה כל כך בקי בתפקיד, אמר לו בא אחי אני ילמד אותך סדר עבודה, אמר לו מחר אתה תבוא עם חלוק של אישה, ותעמוד ליד המזבח ואני יבוא יסביר לך איך עובדים. אח שלו האמין לו, לבש חלוק של אישה. והלך ליד המזבח, בנתיים הוא הלך לכוהנים אמר להם תראו אח שלי השתבש, הבטיח לאהובתו שהוא ישמש במקדש עם החלוק שלה.

מי שעושה עבודה שלא בבגדים הראויים חייב מיתה. זאת אומרת הוא רצה שיהרגו את אחיו, בשביל שמה,אחרי שימות הוא יהיה אחריו. חקרו את הנושא והתברר שהוא עבד עליו, אחיו ניצל והוא ברח לאלכסנדריה והעמיד שמה במה והיה זובח זבחים.

קראו לו חוניו. אתם שומעים?? הוא ויתר לאחיו. ואחרי כמה ימים קינא בו והיה מוכן להרוג אותו בשביל לחזור בחזרה.

עכשיו אתם מבינים מה המעלה של אהרון הכהן, הוא לא ויתר, לקחו לו את התפקיד. ונתנו אותו לאחיו הקטן, והוא לא קינא הוא שמח. אז היה לו  צד השווה כמו אחיו שהוא שקול לו, והיה לו צד ההבדל שהוא נהיה הגואל ולא הוא. מי הוריד את הלוחות, משה אחיו, הוא היה יכול להוריד את  הלוחות, אז אין מקום לקנאה?

כל התורה, זכרו תורת משה עבדי, היה אפשר שיהיה זכרו תורת אהרון עבדי, הוא לא קינא. איזה הבדל, איזה הבדל, למה, כי הוא עמד על הדרך שכתב הרא''ש באורחות חיים. ''אל תביט על מי שעלה לגדולה יותר ממך אלא למי שהוא תחתיך. בענייני החומר אל תביט מי שהוא מעליך. תסתכל מי שתחתיך ב''ה אתה במצב טוב, יש אנשים במצב יותר  גרוע ממך'' אל מי כן תביט שהוא מעליך, מי שהוא ברוחניות יותר ממך, אך תסתפק זה שיש טיפשים יותר ממך, תשתדל להיות מהחכמים הגדולים, ''קנאת סופרים לרבה חכמה'' מפני שהשכל של ארון והלב היו טרודים כל היום להביט על מי שגדול בעבודת ה' יותר ממנו והוא הביט רק על צד ההבדל הרוחניות ולא על צד ההבדל בגשמיות, כמו שלמדנו מקודם ''אם תבקשנה ככסף'' כמו שבענייני החומר אדם רואה רק את צד ההבדל והיתרון שיש שלחברו עליו כל תבין יראת ה' שתביט רק על מי שגדול ממך בעבודת ה' וביראה.

זה מה שכתוב  בזביל יראה שירא אהרון, שהיה לו מדרגה שלעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, לעולם. ככה הוא עבד. כי מיצר הרע עצמו לומדים להביט רק על צד ההבדל והיתרון שיש בעבודה וביראה.

ולכן הוא זכה לא להיטמא למתים. למה לא להיטמא למתים? הוא ידע שאם הוא יטמא למתים הוא לא יכול לעבוד בטומאה, הוא יתרחק מה' אז הוא לבד דאג, בלי ציווי שלא יטריד אותו שום דבר מהדבקות בעבודת ה' ולכן הוא לא היה צריך עצה שיזכור לו יום המיתה כי הייה לו כבר עצה ראשונה, מספיק היה לו כבר עצה ראשונה שאומרו חכמים לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע. זה כרב הספיק לו.

 והוא הרגיש רק צד של הבדל ברוחניות, שום דבר גשמי שום מעלה גשמית לא דיברה אליו, שום כבוד, שום בטיח, דבר אחד. יראה רוחנית כמה שיותר, לכן העידה עליו התורה ''יראת ה' טהורה, זה של אהרון, עומדת לעד.

בזכותו ניתנה פרשת טומאת מתים. פרשת המת, בזכות אהרון.

ואפילו שהייה צד דק מן הדק הבדל בינו לביו משה, דק מן הדק, שהרי התורה מעידה שהיו שקולין, אבל גם זה עדיין סיבבה לבקש עוד ועוד ועוד יראת שמיים.כמו שהתנא אומר ''משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים'' אף על פי שאחרון שבזקנים והראשון של הנביאים היו כמעט שקולין וגם אחרון שבתנאים והראשון שבאמוראים היו כמעט שקולין, מכל מקום בשביל הבדל דק מן הדק, זה נקרא זקן וזה נקרא נביא.

זה נקרא תנא וזה כבר נקרא אמורא.זאת אומרת הבדל דק, דור אחד, כבר משנה את ההגדרה.

זאת אומרת לעולם אדם צריך להבין שצריך לשאוף לשלמות ואני רוצה להביא לכם קטע קטן ואני מסכם.

בשעתו, אומר הרב גלינסקי זכרונו לחיי העולם הבא, שמעתי את הגאון רבי אלחנן וסרמן זכר צדיק לברכה ה' ינקום דמו, מספיד את ריבו החפץ חיים זכר צדיק לברכה ואמר, לא באתי להגדירו ולדבר עודות מעלתו ומהותו, משום שבכדי להבין את החפץ חיים צריכים להיות החפץ חיים.

ורעו, הגאון רבי חיים מבריסק זכר צדיק לברכה אמר עוד בחיי החפץ חיים שיש לחיות אלף שנה כדי שהבין את מדרגתו.

ידוע הסיפור של הדיבוק בזמנו של החפץ חיים שנכנס דיבוק בילדה והיה לה צער גדול וייסורים גדולים, וזה היגיע אליו והוא שלח לשם את תלמידיו, והם באו בשם החפץ חיים ואמרו לדיבוק שיצא, בהתחלה ניסו כל מיני פעולות והוא לא רצה לצאת עד שהזכירו לו את השם של החפץ חיים, הוא התחיל לרעוד ואמר שהוא חייב לצאת אז שאלו אותו למה כל התיקונים שעינו קודם זה לא השפיע עליך ולמה שהזכרנו את החפץ חיים אז הוא אמר להם כי החפץ חיים נחשב לתנא בשמיים.

זה היה החפץ חיים.

ועוד יש לנו ללמוד מכך, אומר הרב גלינסקי זכרונו לחיי העולם הבא שעלינו לשאוף כדרכינו ומושגינו להיות אתרוג. לשאוף לשלמות. כמו שבאתרוג אנחנו מחפשים שלומות. הדר בשלמות, שלמות כוללת שתהיה גם בתורה וגם במעשים טובים.

תשמעו דבר שהרבה אנשים לא יודעים.

בשעתו נמצא מי שהתאונן בפני רבי ישראל מסלנט זכר צדיק לברכה על התלמיד שלו הגדול הסבא מקלם זצ''ל ואמר, חבל על כלי מפואר שכמותו שמשקיע עצמו במוסר אילו היה מקדיש את כל כולו לתורה היה לגדול בישראל. למיד חכן אמר לרבי ישראל מסלנטר על התלמיד שלו הגדול הסבא מקלם, חבל עליו, הוא יכול היות גודל גדול בתורה אבל הוא השקיע את עצמו בתנועת המוסר, חבל. ככה הוא אמר לו.

ואז ענה לו רבי ישראל, מדבריך משמע שאתה אכן מקדיש עצמך לתורה, אם כן אם אתה משקיע את עצמך כך כף בתורה ודאי אתה ידע את דברי הגמרא בברכות ל'ט שנפסקו בהרמב''ם הלכות תרומות פרק ד' הלכה ב' שבכל מקום השלם עדיף מהגדול. פיסטוק חלבי שלם עדיף מפלח אבטיח גדול .

לחמנייה קטנה עדיפה מלחם ענק חצוי מחלה של שבת של ויז'ניץ.

השלם עדיף מן הגדול.

אדם שהוא שלם המרבה  והממעיט ובלבד שיכון ליבו לשמיים. אם יראת ה' טהורה, אם הוא שלם, הוא עדיף על גדול בתורה, גדול גדול ולא שלם. לכן הוא דחה את דבריו שהיה יכול לצאת מהסבא מקלם אדם גדול גדול גדול, אמר לו הוא יותר גדול ממך, הוא שלם.

עד כאן הדברים ברוכים תהיו

למי שיש שאלות בבקשה.

 

יש שאלות? ברוך ה' כולם הבינו.

כן הנה שם מרים את היד, תעמוד.

שואל:ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

שואל: ברוך הבא לאלעד תודה רה על הדברים התחזקנו מאוד.

רציתי לשאול, יש לי שתי שאלות, ידוע שאדם בא לעולם הזה, יש כמו משל שכל אחד יורד בתחנה שלו, יש אחד יורד בתחנה ראשונה אחד בתחנה השנייה, ואחד בתחנה הסופית. ואילו מצד שני ידוע שהכול בידי שמיים חוץ מצירים ופחים.

אז ראינו את האסון שקרה לצערנו שבוע שעבר עם הנערים שנספו בשיטפונות, אז לכאורה אם היו נזהרים אז היו ניצים מצד שני הקב''ה קובע כביכול לכל אחד כמה הוא יחיה, אם יקצר ימים, אז איך זה כביכול מסתדר עם צד אחד אדם אם הוא לא נזהר  כביכול חורץ את גורלו, מצד שני הקב''ה מתכנן לכל אחד כמה יחיה בעולם הזה.

הרב:קודם כל לגבי המקרה הכואב, המחריד, כתוב שהגזירה  שוחקת להשתדלות. אם יש גזירה משמיים כל השתדלות שלא יעשו הגזיר השוחקת להשתדלות כי לא יועיל שום השתדלות במקום שיש גזירה. נכון, יש צווי ונשמרתם מאוד לנפשותיכם שאסור לאדם להביא עצמו למקום סכנה וגם אסור לו לבטוח  שהוא ינצל.גם אם הוא בעל מדרגה גבוהה בביטחון אסור לו,וגם לא יועיל לו, למה לא יועיל לו, מפני שהוא עובר על איסור ונשמרתם מאוד, אז כבר עבירה מלווה אותו שאפילו שמואל הנביא פחד ללכת לשאול, מה אני יגיד לו, עד שה' נתן לו  עצה, שמואל הנביא הולך בשם ה'. אתה מפחד? כן. מלך יכול להוציא אותו להורג. אז זאת אומרת ונשמרתם מאוד זה ברור.

מהאסמסים שהועברו בין הבנות, חלק מהם ידעו את הסכנה, הייתה מדריכה שהתריעה לא לצאת. בכל אופן קיבלו החלטה כן לצאת, לא יצאו כולם בלב שלם, הם הלכו למקום סכנה, הייתה אזהרה הודיעו ברדיו, אמרו שיש סכנה של שיטפונות, שיטפונות זה לא מים ככה, זה סלעים זה הכול ואין גיבור מול כוחות ואיתני הטבע, אתם רואים שבוע שעבר פה, נסעו מכוניות איך שהם רוצות, לא שאלו אף אחד.

זאת אומרת אין מה לעשות נגד זה, אז צריך להיזהר. אבל יש מעשה שהוא מדהים, ניכר שהייתה פה גזירה. לפני חמישים וחמש שנה היה מקרה זהה ודומה, באותו תקופה.

בחוף שרתון, 9 בנות ניספו מסמינר דתי ואחת הייתה נעדרת כמו פה, לפני 55 שנה, כאילו המקרה חזר על עצמו רק פה זה היה דתיים פה זה היה חילונים. מה זה?

בדיוק 9 ו-9  נעקרת ונעקרת, איך זה, מה הולך פה, מישהו יכול להבין נסתרות הבורא?  אפשר,  אפשר אני לא יודע, סתם אני אומר, זה לא השערה אבל אולי זה אותו דבר, פירושו גלגול עוד פעם, בפן אחר, מי יודע?

אבל דברים לא קורים סתם והסימבוליות אומרת לנו שיש פה יד שמימית.

אז ככה, לאדם נגזרו נקצב כמה יחיה, אם זה בגלל מעשיו שבעבר ואם זה על חיו הנוכחים.

כל זה בתנאי שהוא לא יקצר את ימיו, רשעים לא יחצו ימיהם כתוב, זאת אומרת שומעים שיש אנשים שלא מגיעים אפילו לחצי המכסה שהקב''ה קצב להם.

ויש אנשים שהם נכנסים למקום סכנה והם גורמים לקצר את חייהם בגלל הסכנה כמו שאמרת ''צינים פחים ודרך עיקש, שומר נפשו ירחק מהם'' זאת אומרת אם אתה מכניס את עצמך למצב שאתה לא שמור על הבריאות ואתה לא פוחד מהצינה ואתה הולך באופן כזה שאתה מסכן את חיך, אתה עובר עבירה.

אם אתה נשמר ואתה עושה כל דבר שצריך להיעשות על פי התורה ועל פי הטבע ואתה חלילה נפטר, אז זה פשוט שזה מה שקצבו לך, או בגלל מעשיך שהם לא כל כך.

אבל אם אתה הלכת למקום סכנה אתה גרמת לעצמך את הקיצור ימים שלך. .ויש תביעה על זה, זאת אומרת תובעים את הבן אדם על זה  שהוא קיצר את ימיו

כן

שואל: מובן. באלה שניה, בקשר לנושא של ההרצאה, המלחמה קרובה אבל מתעדכנים בחדשות של הימים האחרונים, יש כביכול הסכם בין קוראה הצפויות לקורא הדרומית, מה דעתו של הרב? האם זה מחזיק מים או שזה?

הרב: תראה, כרגע דרום קוראה  וצפון קוראה לא מטרידים אותנו כל כך כמו איראן שנמצאת פה על הגבול וביבי מאוד מאוד רוצה להפציץ שמה בצורה מהותית דרסטית ועם כוונה חד פעמים שלאורך זמן יהיה שקט יש לו גיבוי גם מהאמריקאים וגם האמריקאים קנו את העניין שאיראן היא מסוכנת וחוזרים על זה, פומפאו פומפאי,פופאי, לא יודע איך קוראים לו, היגיע עכשיו שר החוץ החדש והוא גם מסכים עם הכול, ישר הוא מדבר על איראן והכול.

 אז זה שאומרים שלא יתנו זה רק הכנה לקראת הפצצה אבל ישראל מוכנה כבר לפרק את סוריה לבנון וגם חמאס עם צריך בשביל שדי, אי אפשר להיות במתח כל הזמן ושהם  יתרבו ויביאו טילים מדויקים כל הזמן ושכולנו מבינים שרק עם טיל אחד מדויק יפגע במקום מסוים אז מדינת ישראל יהיה לה קשה מאוד לעמוד בזה, לא רוצה להסביר יותר.

קינג קונג קונג הוא  כבר עשה פצצות גרעין. יש לו במחסנים פצצות גרעין הוא כמובן שלא יבטל אותם, הוא יסתיר אותם הוא יחביא אותם, הוא לא צריך יותר ניסיונות, הוא כבר אמר בקולו  יש לנו כבר פצצות גרעין אין צורך בניסוייים הכול בסדר. אבל אני מוכן לבטל את כל העניין של הגרעין אם ארה''ב תבטיח לי שהיא לא תפלוש אלי כאילו מתי היא רצה לפלוש מתי זה..

שחקן זה, שחק-ן שחקן. עכשיו הוא יבקש מיליארדים שישקמו את הכלכלה שלו עשיו הוא יטייל בכל העולם ויעשה את הפוזה שלו, את הטילים הגרעיניים יש לו, הוא כבר נחשב מעצמה גרעינית, עובד שכולם מחזרים לשבת איתו ומוכנים כבר לשלם לו, השתלם לו.

עכשיו היה ברור לו שאם הוא יתקוף את ארה''ב הם ימחקו אותו, כמה י ש לו, עשרים פצצות, להם יש שמונת אלפים פלוס. אז ודאי שהוא לא יישאר רגע אחד אחרי. נגיד הוא הצליח, כמה הוא יכול, אמריקה היא גדולה מאוד, שה יבשת ענקית, כמה אתה יכול לפגוע, אהל אתה מצומצם קטן, אי קטן, בום טראח ונגמר.

אבל הוא היה מהמר, מהמר טוב והוא הצליח בהימור שלו, עכשיו הוא הולך לקצור את הפרות. אבל הוא העביר כבר את הטכנולוגיות שלו לאיראן לסוריה ולעוד כמה מדינות. והוא יש לו את החבילה שלו בצד. אז כמובן שטראמפ עכשיו יגיד שבזכות האיומים שלו והנחישות שלו והכל הוא הצליח להביא שלום מה שאובמבה לא הצליח  וכו וכו  כולם ירוויחו מזה.

זה לא יפתור את הבעיה העולמית. אבל אנחנו יודעים את  המדרש, יבוא מלך פרס וילחם נגד מלך ערבי, סעודיה. ערב הסעודית ויפתח מלחמות בעולם והכול, המדרש הזה אני מכה לו כבר הרבה זמן והוא יתקיים ומלך פרס, הוא יפתח במלחמות וזה מה שעומד על הפרק, ישראל מול איראן, אמריקה ואלי גם מול איראן זה צריך לראות מתי זה, זה עניין קרוב מאוד מאוד מאוד. וגם אומרים שזה קרוב. עכשיו מה יהיה? נראה. ואני כבר מתפלל אתה יודע יותר משנתיים על גוג ומגוג שכבר יתחיל, שיגמר כבר שיגמר, ''ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים'' אומר הגאון מוילנא איך אפשר לבקש ברחמים, הרי כתוב ''ציון במשפט תפדה'' אז איך כתוב ברחמים, זה יהיה במשפט, אז הוא אומר מה שתקנו רחמים שאמרו ברחמים שה' ירחם שכבר יהיה המשפט.

למה למתוח אותו יותר מידי זמן, די, שיהיה כבר. נעבור את השבע שנים ואחרי זה תהיה הגאולה השלמה ויבוא טוב ושלום על כל העולם כולו הנותרים ובהר ציום תהיה פליטה והיה קודש אמן ואמן

שואל: אמן ואמן ישר כח. אם אפשר לקבל ברכה לבן שלי צוראל, התנפחה לו היד

הרב: צוריאל בן?

שואל: נעמה

הרב: נעמה, יזכה לרפואה שלמה והחלמה מהירה

שואל: אמן

 

תן ליהודי אחריך

שואל: כבוד הרב אני, ערב טוב לך

הרב: ערב טוב

שואל: אני רואה אותך 37 שנים, היית מופיע ברמלה, איפה שלא היית מופיע הייתי הולך אחריך, לשמוע את הדברים שלך, עד היום אני, עכשיו אני לא יכול קשה לי אבל הייתי שומע  אותך 37 שנים. כל מקום ומקום, אם זה בת ים אם זה חולון אם זה האזור אם זה ראשון, אם זה בכל מקום, אם זה תל אביב רמלה, בכל מקום עד שתיים בלילה הייתי יושב איתך, היית נותן דרשות עד 11, 11 וחצי. אז היית נותן עד 12, עד 2 וחצי שלוש,

ערב טוב לך כבוד הרב

הרב: ערב טוב, בזכותי אני רואה אתה טיילת בכל הארץ

שואל: כן, אני רוצה לרפואה שלמה בשבילי, תעשה לי רפואה שלמה על הרגל שלי.

הרב: מה השם לשי?

שואל: רחמים מזרחי בן חנה

הרב: רחמים מזרחי בן חנה רפואה שלמה בכל האיברים ובפרט ברגליך

אמן

 

כן, גברת פה רוצה לשאול, תן לה, רק שניה, תן לה.

אתה לא רואה?

 שואלת: כן, כבוד הרב מה עלינו לעשות כדי להינצל מהמלחמה הקרובה?

הרב: אם את תעשי את רצון הבורא, תעשי גמילות חסדים, תתמכי בבעל ובילדים בתורה, בעזרת ה' לא יאונה לך כל רע, העוסק בתורה ובגמילות חסדים ינצל ממלחמת גוג ומגוג,

את מקפידה גם על שלוש סעודות בשבת נכון? אם כן גם זה עוזר. לא לפחד. מי שעובד את ה' לא צריך לפחד. ייפול מצדך אלף ורבבה מימינך אלך לא ייגש. לא לפחד.

אבל להיות דבוק בה'.

 

כן, תן לגברת פה, שורה ראשונה,

איה אתה הולך לאן שאתה רומה?ץ שורה ראשונה פה תסתכל.

שואלת: שלום כבוד הרב

הרב: שלום

שואלת: זה לגבי מירון, השאלה שלי האם זה בסדר לנסוע למירון?

הרב: האם ללכת בל'ג בעומר למירון? לא.

רבי שמעון בר יוחאי לא מרוצה שזה שבאים אליו בתערובת אנשים ונשים וגם אוכלים שמה מאכלים שהם לא כשרים כל כך

שואלת: אז בלי המאכלים

הרב: אמרתי תערובת, אנשים ונשים בהליכה במעברים, בעיות.  קרו שמה..

שואלת: אם זה נגיד ממש בהפרדה מלאה?

הרב: למה לא תלכי אליו מחר מחרתיים הוא נמצא שמה גם כן. למה את צריכה שיש מלאן ת'לפים אנשים? אם תלכי לציון שלו מחר מחרתיים ותקראי כמה דברים שהוא כתב ותדליקי נר לטובת נשמת רבי שמעון בר יוחאי ותבקשי מה שתבקשי בעזרת ה' יתברך אפשר שתעני, אבל למה בדחיפות והכול? אתה רוצה בגלל החוויה?

שואלת: גם

הרב: אהרב, זאת הבעיה, זאת הבעיה.

זה לא חאפלה

שואלת: למה, יש בעיה?

הרב: כן, איסור איסור של תערובת אנשים ונשים

שואלת: בסדר זה הפרדה מלאה

הרב: איזה הפרדה מלאה, איזה הפרדה ואיזה מלאה

שואלת: יש אחד הרבנים שאמר שהמצב עם סוריה מתחמם ויתכן שיקרה לכן זה מסוכן ללכת לשם ואמר שיתכן שייפול שם  משהו, כאילו יקרה שם משהו

הרב: ברור שלמישהו ייפול שמה משהו מהכיס מרוב הדחיפות

שואלת: לאא, לא מישהו יפול. טיל או משהו

הרב: טיל? טיל יכול ליפול בכל מקום, דווקא במירון

שואלת: כן, דווקא בצפון ככה אמרו

הרב: לא הבנתי הרב הזה יש לו מכ''ם בראש? הוא יודע איפה ייפול?

שואלת: כנראה אני לא יודעת

הרב: טילים כל יום יכולים ליפול מחכים כל יום מהפחד מתי האיראנים יגיבו, טילים יכולים להיות ואם הוא אומר וזה ככה אז למה את רוצה ללכת, את לא רוצה..

שואלת: אנחנו רוצות ברכה

הרב: אה, אתה רוצה אחרי הטיל או לפני הטיל ברכה? מתי את רוצה? או אולי את חושבת שטילים זה ברכה...

 

כן שאלה נוספת

תן לגברת שם

שואלת: שלום כבוד הרב

הרב: שלום

שואלת: אני לא באתי לשאול שאלה, באתי לקבל ברכה מהרב

הרב: למה?

שש: לבריאות, אני מסתובבת עם גידול בגזע המח ואני רוצה להרגיש טוב ואני יודעת שהברכות של הרב מתקיימות ובשביל זה עשיתי את כל המאמץ להגיע לפה היום.

הרב: קודם כל מה שמך ושם האמא

שואלת: אורה שמחה בת פנינה

הרב: אורה שמחה בת פנינה, ה' יאיר מזלך וישמח אותך בבשורות טובות שהגידול עבר לאשתו של אסד נשיא סוריה מהר

שואלת: אמן אמן

הרב: בנתיים את תלמדי חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה במשך שלושה חודשים רצוף, ולקיים מה שכתוב.

שואלת: בעזרת ה'

הרב: בהצלחה ובשורות טובות

שואלת: אמן תודה רבה

 

כן תן לגברת שם. איך אני ישמע?

שואלת: רציתי לשאול בקשר למה שהרב אמר בהרצאה , שצריך לקבל את כל מה שהקב''ה עושה לטובה גם אם זה דוחה.

עכשיו איך אמורים להתמודד עם זה, האם לקבל מצב כלשהוא או שבגלל שאין יסורים בלא עוון אני צריכה לחפש לתקן משהו מסוים כדי להוושע במשהו מסוים

הרב: קודם כל אם קורה משהו צריך להגיד ''כי צדיק אתה על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו''  קודם כל לצדק את הדין ולדעת שה' עושה בצדק ואחרי הרבה זמן שהוא המתין ונתן לנו הזדמנות להתעורר וכו, לא התעוררנו אז הוא שולח לנו זריקה להתעורר, ברור שזה לא בא בחינם, אלא אם כן את צדיקה גמורה גמורה גמורה שמכירה את עצמך ואז יכול להיות שה' רוצה להעלות אותך מדרגות ונותן לך ייסורים של אהבה. אם תהיי במדרגה כזאת בסדר אבל אם את עוד לא במדרגה שאת מבינה שאת כבר שלמה בכל, אז תחפשי כן. צריך לחפש ופשפש ולמשמש מה אני לא בסדר. ובפרט אם את רואה שאת לוקה באיבר מסוים תחפי איזה מצוות תלויות באותו איבר, נגיד כואבת לך היד, אולי את לא עושה צדקה, אולי את מתעלמת מעניים, אולי את לא מפרישה חלה, סתם אני אור דוגמאות כן.

את צריכה לחפש מצוות שקשורות ביד, אולי את לקח משהו שלא ברשות, חשבת שזה מותר אבל זה לא בדיוק מותר, את צריכה לחפש מה שקשור ליד אם כואב היד,  יש לך בעיה בעין תחפשי אפ את רואה מראות אסורות ודברים אחרים, יש לך בעיות באוזן, אולי את שומעת לשון הרע, אולי.. כל איבר ואיבר מגלה לנו מה המצוות שאנחנו לא שלמים או עבירות, ואם לא יודעים כנגד האיבר הזה מה המצוות אז כתוב שמי שלומד תורה או מי שמקבל על עצמו לקיים את התורה זה מתקן את כל האיברים, כיום שהתורה היא כנגד כל הגוף

שואלת: אני ישאל את זה יותר ישיר, אני שואלת את זה בעניין של שידוכים.

זה לא בעניין של איבר כלשהוא

הרב: בסדר, מה הבעיה, זה חסר לך חצי. החצי השני שלך חסר. את נקראת פלג והוא פלג ''ויקרא את שמם אדם'' שניים ביחד נקראים אדם אחד. אז החצי של חסר עדיים. תשמע, הוא מחפש אותך.

שואלת: נראה לי שהוא שכח

הרב: הוא לא שכח כי את האבידה שלו. את הצלע שלו, הוא מחפש את האבידה, כנראה עוד לא מצא אותך, אבל הוא ימצא אותך אך תדאגי.

שואלת: אז אני אמורה לחכות או שאני אמורה לעשות משהו כרגע?

הרב: לעשות משהו, כן. להתפלל לבורא יתברך שימציא לך את האדם הראוי ותו לא.

כבר הודיעו בת פלוני לפלוני לפני שנולדתם, אל תדאגי, תתחתני.

שואלת: אבל אולי  יש משהו שאני לא עושה בסדר שמעכב את זה

הרב: לא, לא, לא אם  את בסדר בעשיית התורה והמצות אל תדאגי, רק שלא יהיה מישהו לא טוב. תתפללי רק שיהיה אדם הגון, גם חילוניות מתחתנות. מתחתנים בד''כ רוב דרוב דרוב מתחתנים.  אל תדאגי אבל תתפללי רק שיהיה הגון.

שואלת: טוב, אפשר רק ברכה בבקשה

הרב: למה לא.

שואלת: את תהיי מוכנה אבל ללמוד שערי תשובה כל יום שלושה חודשים?

שואלת: כן

הרב: יופי, מה שמך ושם האמא?

שואלת: מרים בת ענת תפחה

הרב: מרים בת ענת תפחה ה' יזכה אותך לזווגך ההגון הראוי לך מהרה

שואלת: אמן תודה רבה

 

שאלה נוספת. טוב, אז.. עוד פעם? ברכה מה?

למה? להצלחה? שמך ושם האמא

שואלת: טוהר בת אורית

הרב: טוהר בת אורית ה' יזכה אותך להצלחה ברוחניות לעבודת ה' יתברך.

 

אני מודה לקהל הנכבד שישב הקשיב, אני מקווה שהשכיל ויקיים

ונזכה  בעזרת ה' לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן

 

אפשר להתקרב לכאן, אני מחלק גם ספרים וציציות, כיסוי ראש..