בת ים - ממה חרד רבן יוחנן בן זכאי?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

טוב בעזרת השם נעשה ונצליח

מהשם עלינו ברחמיו ירוויח

הערב הזה יהיה

לזרע חי וקיים

תאומים

לאליהו בן אורה ומרי ליזבד ברוריה מהרה

אמן.

עצור תמים פעולו כי כל דרכיו משפט

אל אמונה ואין עוול

צדיק וישר הוא.

עצור תמים פעולו

כי כל דרכיו משפט

אל אמונה ואין עוול

צדיק וישר הוא.

הגאון רבי יצחק בלזר

תמה מה השבח

במשפטי הקדוש-ברוך-הוא שאין בהם עוול

וכי משפטי בני-אדם

לא צריכים להיות גם כן במידה זו של אין עוול?

וכי מותר לבני-אדם לעשות עוול במשפט?

למה כתוב שאצל הקדוש-ברוך-הוא אין עוול?

וכי שופטים בשר ודם עושים עוול?

אז הוא מבאר.

משפטי בני-אדם,

הגם שהם נעשים על-פי הדין,

לא יימלטו מהם עיוות ועוול.

כי אין בכוח-אדם לכוון בדקדוק

את גודל החטא,

וגם אין בכוח-אנוש לאמוד

מהי מידת העונש המדויקת

שמגיעה לחוטא,

אלא בשר ודם

עומד כפי יכולתו את החטא ועונשו,

ועל-פי אומדן זה קובע את הדין.

זאת הכוונה במה שאומר הצור תמים פועלו,

כי יכול דרכה ממשפט,

אל אמונה ואין עוול.

כי המשפטים של הקדוש-ברוך-הוא נעשים בדקדוק נמרץ.

ומידת העונש

ממש

כפי החטא אשר חטא.

אם נתבונן, נראה

שמשפטי השם ומשפטי בני-האדם שונים,

לא רק ברוב הדקדוק,

אלא במשפטי השם נאמרו הנהגות מיוחדות.

הן לא נמצאות במשפטי בשר ודם.

נאמר,

אשר משפטו פעולו.

צפניין הנביא אומר,

אשר משפטו של הקדוש-ברוך-הוא פעולו.

רשי אומר,

במקום שדנים את האדם,

שם מזכירים

את פועל צדקותיו.

זאת אומרת, דנים את האדם,

לא רואים רק את החובות שלו,

את העוונות, את הפשעים,

רואים גם את הזכויות שלו ואת הצדקות שלו.

ואדרבה,

מתחילים עם כל השבחים.

במבין דוגמה,

גמרא ביבמות ע'

כתוב, אל שאול ואל בית הדמים.

מה זה אל שאול?

שאול לא נספד כהלכה.

אז הקדוש-ברוך-הוא אומר שיש טענה על דוד המלך וכל ישראל שלא ספדו לו כראוי.

אם היו סופדים לו כראוי, לא הייתה טענה.

מפה שומעים ששאול

היה ראוי להספד הרבה יותר גדול ממה שעשו לו.

ולמה זה היה?

כתוב, ויהי רעב

בימי דוד שלוש שנים,

שנה אחר שנה,

ויבקש דוד

את פני ה'.

למה זה?

למה יש רעב שלוש שנים?

ויאמר אדוני

אל שאול ואל בית הדמים על אשר המיט את הגבעונים.

מה הוא אומר?

שתי טענות.

אחת,

לא ספדתם את שאול כהלכה

ואל בית הדמים

אשר המיט את הגבעונים.

שאול המלך חטא

שהוא המיט את הגבעונים.

ומקשה גמרא

תובע מצד אחד

אל שאול, שלא ספדו אותו כהלכה,

ותובע מצד שני את שאול

על שהעמיד את הגבעונים.

איך זה הולך ביחד?

אומר אשר לקיש,

באשר משפטו שם פעלו,

כשהקדוש ברוך הוא שופט מישהו, דן אותו,

הוא גם מזכיר את פעולו, את צדקותיו, את מעשיו הטובים.

אין הכוונה פה

לומר שאין הקדוש ברוך הוא שוכח את פועל צדקות האדם

בשעה שאינו נידון,

אלא

רואים בזה שמדי מלפני השם להזכיר

בעת המשפט של האדם על רוע מעלליו

את רוב צדקותיו וזכויותיו.

ובאשר משפטו שם פעלו,

כי דווקא בעת המשפט מזכירים את מעשיו הטובים של האדם.

איפה יש דבר כזה במשפטי בשר ודם?

יבוא טרוריסט ויעשה משהו,

ויתחיל המשפט, יתחילו להגיד את כל הזכויות שלו?

אין דבר כזה.

אצל הקדוש ברוך הוא,

אפילו שהוא העמיד את הגבעונים,

ונהרגו 85 כהנים בנוב עיר הכהנים,

בגלל רדיפת שאול את דוד.

עם כל זה,

מזכירים את פועלו?

ספדו אותו, לא שלא ספדו.

והקדוש ברוך הוא מקפיד

למה לא ספדו אותו כהלכה וביקש שיספדו אותו מחדש,

וכך עשו.

ויש לנו מעשה מהגאון רבי ישראל סלנטר שמוכיח

את הדרך הזאת

שהקדוש ברוך הוא דן

פעם אחת הוא היה צריך ללכת ולהגיד תוכחה לאדם אחד,

ובלכתו אליו לקח סכום כסף

שהיה צריך לתת לו, לאותו אדם.

ושאלו אותו התלמידים למה כבודו טורח לתת לו את הכסף בעצמו ולא על ידי שליח.

אז הוא ענה להם, אני מקיים בזה דינא דגמרא.

זה לא כתוב בשולחן ערוך,

אבל בגמרא זה מופיע,

ותלמידי חכמים אמיתיים

מקיימים גם מה שלא להלכה, מה שכתוב בגמרא. עצם זה שכתוב בגמרא שזה נכון, שזו הדרך,

עושים.

ככה חזון איש היה אומר לתלמידיו.

היו שואלים אותו איפה זה כתוב.

לא היה כתוב בשולחן ערוך, היה אומר דינא דגמורי.

כתוב בגמרא.

אם כתוב בגמרא, עושים.

אז הוא ענה להם, רבי ישראל, שהוא עושה על-פי דין הגמרא.

מה כתוב שם? מה שלמדנו.

באשר משפטו שם פועלו.

בעת המשפט חובה לקרב אותו ביותר.

אז אם באים לעסוק במעשים רעים ולהוכיח אדם,

חייבים להזכיר את זכויותיו.

זאת אומרת, אתה בא עכשיו להוכיח בן אדם?

אז תגיד לו, תשמע, אתה יהודי כל כך טוב,

עושה כל כך הרבה חסדים, שמעתי עליך ככה, ואני יודע עליך ככה, ואני רואה שאתה ככה.

אז למה בקטנה פה אתה, זה,

או,

זה דרך

שאני לא בא כאילו עכשיו

לגמור על הבן אדם,

להגיד שהוא רשע,

וזהו.

צריך

להסתכל גם על הפעולות החיוביות של האדם.

זה גם מתקבל יותר

אל תוכח לץ

פן ישנאכה,

הוכח לחכם

ויאהבכה

מה זה אל תוכח לץ?

אז את מי להוכיח?

את מי שהוא צדיק?

לא, אומרים אל תוכח לץ!

אל תגיד לו שהוא לץ!

אם תגיד לו ישר לץ!

לץ זה רשע

רשע!

הוא ישנאכה

הוא לא יקבל

הוכח לחכם

אה, אתה חכם אתה, איך אתה עושה כזה דבר? חכם כמוך, נתפלא עליך

הוכח לחכם, אז הוא יאהב אותך, אה, אני חכם?

בסדר, נתקן, יש לתקן משהו קטן, אין בעיה

אז בדרך הזאת נהג הגאון רבי ישראל

ובשעה שהוא דן עם האדם על המעשים הרעים

והוכיח אותו עליהם

נהג בו במידת קרבה מרובה מהמנהג הרגיל.

מה שהסמיכה כתוב יחד,

צדקתך כהררי אל,

משפטיך תהום רבה,

אתם מכירים את הפסוק, זה הולך ביחד.

צדקתך כהררי אל,

משפטיך תהום רבה.

מה בא ללמד אותנו?

באותו דין,

באותו משפט,

מתקיים שניהם כאחת.

במקום שידונו משפטי השם שהם תהום רבה,

שם תתנשאת צדקת השם כהררי אל.

דוגמה,

מעשה מרים,

מרים הצדקת, אחות משה רבנו הגדולה,

לקטה בצרעת בגלל שדיברה לשון הרע על אחיה, קטן.

היא לא התכוונה לרעה.

היה לה טענה.

והיא ואחיה באו אליו ודיברו איתו, אבל זה היה לשון רע.

והלשון הזאת גרמה שהיא תצטרע.

זה עונש מר.

מצורע, מרחיקים אותו מכל המחנות, אפילו מהטמאים האחרים.

והוא יושב בדד.

והיא לקטה בצרעת לעיני כל ישראל, זה לא בסתר, היא הייתה באוהל, אף אחד לא הרגיש, והיא לא יצאה שבוע.

כל ישראל ידעו שמרים נצטרעה,

וידוע שמצורע חשוב כמת.

זאת אומרת, היה עליה כאילו גזר דין מוות.

והכתוב העיד עליה, ואביה ירוק ירק בפניה,

הלא תיכלם שבעת ימים.

אז זה דין.

משפטיך תהום רבה. הקדוש ברוך הוא לא חס

שהיא צדקת, שהיא החוטה גדולה, שהיא לא התכוונה לרעה.

משפטיך תהום.

רבה.

אבל באותה שעה

שהיא נענשת בעונש המר הזה,

כתוב, ותיסגר מרים שבעת ימים,

זה העונש,

והעם לא נסע

עד היאסף מרים.

מיליונים ממתינים

עד שהיא תירפק בשביל

לנסוע אתה ביחד.

מיליונים.

וגם משה.

כולם ממתינים.

אז באותו עונש עצמו,

שהתקיים בה מידת משפטיך תהום רבה,

התקיים בה גם צדקתך כהריאל.

כל עם ישראל, משה, אהרון, ארון ברית ה'

ממתינים שבוע ימים למרים שתתרפא מצרעתה.

וזאת למה?

בשכר שהמתינה למשה רבנו רבע שעה.

איפה היא המתינה לו?

ותתצב אחותו מרחוק לדעה,

מה יעשה לו?

כשהיא אוכבת,

האמא

השליכה

את

משה רבנו

בתוך הסוף,

בתיבת גומא,

מי שמרה? מי פקחה עין עליו?

מי נצבה מן הצד והמתינה למשה?

מרים הצדקת.

בשכר זאת!

איי איי איי.

מה השכר של בייביסיטר לפי זה?

שומרים על ילד. לך תדע מי יהיה הילד.

אולי יהיה גאון, אולי יהיה צדיק, אולי יהיה... מי יודע מה הוא יהיה.

בעצם זה שאתה שומר עליו?

וואי וואי וואי כמה שכר מגיע.

אז מכל מקום

רואים שכל ישראל ממתינים לה שבוע ימים.

אז במעשה מרים כרוכים גם צדקתך כהראל וגם משפטך תהום רבה.

כי בעת המשפט,

מידה אצל הקדוש-ברוך-הוא להזכיר גם את הצדקות של האדם.

במקום שיש מידת המשפט,

שם גם המידה צדקתך כהראל.

לא זו בלבד

שבמקום המשפט מוזכרים מעשי האדם וזכויותיו,

והם באים ביחד, המשפט והצדקה.

אלא שהמשפטים של הקדוש-ברוך-הוא עצמם

הם סיבה

לעליית הבאים בדין

ולהיותם קרובים לשם.

זאת אומרת, המשפט עצמו

גורם לקרב את הנשפט

לקדוש-ברוך-הוא

בשעה שנעשה דינו של האדם.

ככה הוא מתקרב אל הבורא יותר,

וגורם לו עלייה.

בשעה שהקדוש-ברוך-הוא בא בדין עם בריאותיו ומשליט את מידת הדין בעולמו,

באותה שעה יש לפניו אהבה גדולה וחיבה יתרה לבאים במשפט.

תשמעו דוגמה מדהימה.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, ביום הנ״ד,

בשעה שנכנסו גויים להיכל,

ראו קרובים מעורים זה בזה.

מה זה אומר?

ידוע שהיו הקרובים

מעל הארון.

פני תינוק היו להם,

וכשהיו ישראל בסדר,

פניהם אי של אחיו.

הפנים של כל אחד,

מאלה שנראים כמו נערים, ילדים, קרביה,

קרוביה, קרביה,

אחד מול השני.

זה מראה

שעם ישראל שלמים עם השם, רצויים לפני השם ממש.

כשעם ישראל לא היו בסדר,

פני הקרובים לא היו אחד כלפי השני, אלא ככה,

לא מסתכלים אחד על השני,

מסתכלים לכיוון הפתח.

וזה היה סימן,

אם השם כועס על עם ישראל או לא כועס, אם הם רצויים או לא רצויים.

כשנכנסו האויבים להיכל,

מצאו את הקרובים,

לא שפניהם

אחד מול השני,

אלא מעורים זה בזה.

ממש

מקשה מרשה ממה שאמרו החכמים, זיכרונם לברכה.

בשעה שלא עשו ישראל את רצונו של המקום,

היו פניהם של הקרובים לבית,

כמו שאמרנו, לא אחד לשני,

לבית.

והרי בשעת החורבן,

למה יש חורבן?

כי לא עשו את רצונו של המקום.

אז איך יכול להיות שבאותה שעה הם היו מעורים זה בזה?

אלא הביאור הוא כך,

הגם

בשעת החורבן,

שלא עשו ישראל רצונו של מקום,

אבל העניין שעושים רצונו של מקום

וכי אז קרובים לשם.

והקרובים מעורים זה בזה ומראים על מידת הקרבה של הקדוש-ברוך-הוא לישראל.

בגלל שנעשה בהם דין עכשיו,

שיכולים האויבים להיכנס להיכל ולהחריב את בית-המקדש,

ונעשה דין בישראל,

אמרנו שבדין

הקדוש-ברוך-הוא מ...

מפלה את הנידון

ומקרב אותו אליו

אז דווקא באותה שעה הראה הקדוש ברוך הוא את חיבתו לעם ישראל

שהם מקבלים את הדין

ואז הקרובים היו מעוררים זה בזה

על ידי העונש עצמו נתקרבו ישראל לקדוש ברוך הוא בקירוב גדול

ולכן בשעת החורבן היו מעוררים זה בזה

זה כמו

אב או אם

שבלית ברירה

חייבים להכות את הבן או הבת

אז מתעוררים רגשי חמלה עוד יותר.

בהתחלה זה כעס על ההנהגה וההתנהגות של הילדים

אבל אחרי שהילד מקבל את העונש

אז מתעוררת חמלה ויש כאלה שהולכים הצדה ואפילו בוכים

למה היו צריכים להכות אותם

זאת אומרת מתעוררת האהבה עוד יותר והקרבה עוד יותר

וכך מצינו גם בפרקי דרבי אליעזר

מה הטעם שנאסרה אשת לוט

להביט אחוריה בעת הפיכת סדום ועמורה

המלאכים הזהירו אותם לא להביט אחורה, לא לוט ולא אשתו

לא להסתכל אחורה

למה

סדום ועמורה עולים באש?

למה

לפי שירדה שכינה של הקדוש ברוך הוא

באותה שעה

שסדום ועמורה

ושאר הערים

נשרפות

עם האנשים

באותה שעה ירדה השכינה למטה

ואשת לוט הביטה אחוריה ורעתה את השכינה ולכן הפכה לנציב מלח

מה רואים מפה?

בשעה שהקדוש ברוך הוא מעניש את סדום

חטאים ורעים, רעים וחטאים

היו רוצחים אנשים שעושים חסד

אין תיירים בסדום, תייר שנכנס

הורגים אותו

אין תיירות, לא רוצים תיירים

הכל בשבילנו

אם הוא היה קצר

נמוך שמים אותו על מיטה ומותחים אותו

אם הוא ארוך

פותחים אותו

זה חוקי סדום

הבת של לוט פעם האכילה עני

לקחו אותה, כשרו אותה,

שמו אותה על החומה, מרחו אותה בדבש

וכל הדבורים וכל הזבובים באו ועקצו אותה עד שהיא מתה

זה החוקים של סדום

אין חסד, הפוך מאברהם אבינו

מאברהם אבינו התפלל עליהם

אז רואים גם כשהקדוש ברוך הוא מעניש אנשים מהסוג הזה

יורדת השכינה למטה

אז הייתה התגלות שכינה כמו בהר סיני

כמו שבהר סיני במתן תורה ירדה שכינה

ככה בסדום ועמורה ירדה שכינה

כי ככה ההנהגה של הקדוש ברוך הוא

בשעה שהוא עושה דין בברואים

הוא יורד

ומתעוררים הרחמים

והדין עצמו הוא רחמים

רואים מזה שהנהגת הקדוש ברוך הוא להזכיר בעת

משפט

על דרכי האיש הרעים

גם את גודל הפעולות הטובות

ובעת המשפט

באים באותה שעה של הדין גם צדקתך כהרי אל

בצד משפטיך תהום רבה ובשניהם דנים את האדם.

עכשיו נוסיף עוד

שהדקדוק במשפטי השם

זה לא רק

בזאת

שהם מדויקים ממש לפי גודל החטא,

שהקדוש ברוך הוא מדקדק כחוט השערה לתת לאדם בדיוק בדיוק, לא כמו בשר ודם.

לא רק זה,

אלא יש דקדוק נוסף.

במשפט

רקיע משפטי אדוני אמת

צדקו יחדיו.

וכבר ביארו את הכוונה בזה,

כי במשפט

מלכות בארץ

לא מתחשבים

במשפט

רק במעשיו של החוטא,

מה עשה דברים לא טובים,

ופוסקים את דינו לפי מעשיו באומדן.

אבל אף אחד לא מתחשב

עם העונש הזה סובלים בעקיפין

גם אחרים.

נגיד, דנים אותו 25 שנה,

אז גוזרים שאשתו תהיה אלמנה 25 שנה.

הילדים שלא יהיו יתומים לא יכירו אותו 25 שנה.

אבא שלו ואמא שלו יכולים למות מצער.

אחים, אחיות,

קרובים,

חברים,

כל אלה לא באים בחשבון.

אז שופט

פוסק את דינו,

לא מתחשב באף אחד

עם האמא תבכה,

באבא יבכה ויגידו, הוא צדיק והוא מותק והוא עזר לי.

לא עוזר שום דבר.

לא יכול להתייחס לזה בכלל.

ונמצא

שהעונש שמעניש השופט כאן

בא גם בניקיון כפיים ובטוהר לבב, ללא עוון,

גם למשפחה.

אבל המשפטים של הקדוש ברוך הוא אינם כן.

אמרנו שמשפטי השם אמת צדקו יחדיו.

את הכול הוא כולל בחשבון.

לא רק מה חוטא עשה ולא רק הצדקות שלו,

אלא גם התוצאות שייגרמו עקב המשפט.

וכל מי שעלול לשאת בצער

בגין המשפט,

צריך להיות שהוא חייב בצער שייגרם המשפט.

אם הוא לא חייב

לקבל את הצער

בעטיו של המשפט,

הקדוש ברוך הוא יעקב גם את המיתה של הרשע שחייב מיתה

עד

שכל הסובבים יהיו ראויים לקבל את רמת העונש

שייגרם להם.

שמעתם סבלנות כזאת

וערך אפיים כזה?

איפה נשמע כדבר הזה?

וזה נקרא אין עוול.

לכן, משפחה שמת לה מת

או חבורה שמת לה מת, תדאג

כל המשפחה או כל החבורה.

למה?

כי אם היה בהם צדיק,

הוא היה יכול למנוע את המיתה של האדם.

אם אין לו את הזכות,

אז הוא חייב בעצמו גם כן ברמת העונש.

רבי יהושע בן לוי היה רגיל

שהיה בא אליו כל יום, אליהו הנביא.

כל יום.

שלושה ימים לא בא.

שאל אותו, למה לא באת?

אמר לו לפני שלושה ימים,

אריה,

טרף אדם

במרחק 12 קילומטר ממך.

אם הזכות שלך לא הגנה עד מרחק כזה,

אתה לא ראוי שאני אבוא אליך.

אז זאת אומרת, לא רק אדם יכול לגונן על המשפחה,

צדיק יכול לגונן על כל הסביבה.

וצדיק יסוד עולם,

כמו רבי שמעון בר יוחאי,

יכול להגן על כל העולם.

בזמן רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת בענן.

מתי נראית קשת בענן?

כשהקדוש ברוך הוא רוצה לומר,

היה צריך לבוא מבול על הדור הזה.

ולמה אני לא מביא את המבול? כי אני קראתי ברית את קשתי.

קראתי בענן,

כשתראו אותה

תדעו שהצלתי אתכם ממבול, כי אתם ראויים למבול.

בימיו

לא נראתה קשת בענן.

היה עוד אחד,

קראו לו רבי יהושע בן לוי.

הביאו אותו ליד מקומו

של רבי שמעון.

אז רבי שמעון שואל אותו שם, תגיד לי,

נראתה קשת בענן בימיך?

עשה לו ככה.

אמר לו, אז מה אתה עושה פה?

ובאמת לא נראתה בימיו, רק הוא לא רוצה כאילו להגיד.

אז זאת אומרת, כוחו של אדם עצום לא רק כלפי עצמו ודיניו,

אלא גם כלפי אחרים.

ועכשיו, הדברים האלה

מובנים

ומובאים גם בכמה מקומות.

ברוכתו אדוני,

אלוהינו,

מהלך ועולו,

שהכל נהיו בדבורו.

בסנהדרין כב

כתוב, אין אשתו של אדם מתה

אלא אם כן מבקשים ממנו ממון, ואין לו.

וכן אמרו, בעוון נדרים אשתו של אדם מתה.

תשימו לב, שלא יהרגו אתכם הבעלים.

למה אשתו מתה?

אז קודם כל, על מה מדובר?

אם מבקשים מהבעל ממון

ואין לו,

אז יש שני פירושים.

אחד, שהוא היה גזלן,

ומבקשים ממנו שיחזיר את הגזלה,

ואין לו.

או שאין לו בנמצא, או שהוא לא רוצה להחזיר.

אשתו תמות.

או בעוון נדרים.

הוא נדר נדר, הוא מתאחר לשלם. נדרים אסור לאחר יותר משלושה רגלים,

שלא תעבור שנה שלושה רגלים ולא שילם,

כי נברא מלאך.

מלאך,

שהוא אומר, מה עם הכסף?

מה עם הנדר?

לא מקיים.

אשתו מתה.

לא רק אשתו מתה, גם ילדים קטנים מתים בעוון נדרים.

עכשיו,

אי-אפשר לומר

שהבעל חוטא,

וזה יהיה סיבה שאשתו תמות,

כי זה ההפך ממה שלמדנו עד עכשיו,

זה לא משפט אמת.

אלא מה?

אישה

שהיא בעצמה בת מוות,

מחמת החטאים שלה,

הדין שלה נפסק

רק אם גם הבעל יימצא חייו,

כי עונש מיתת האישה

הוא גם עונש לבעל.

זאת אומרת,

האישה חייבת מיתה.

למה היא לא מתה?

יש לה בעל.

אם היא תמות,

זה עונש גם לבעל, והוא לא ראוי.

למה שהוא יהיה ראוי שאשתו תמות לו?

הוא יישאר לבד.

משאירים אותה.

עד מתי? שגם הוא יהיה חייב.

ברגע שהוא נהיה חייב, בדוגמה שהבאנו,

אז אם ככה עכשיו פוקדים כבר את העוון שלה, והעונש שלו, שהיא נגרעת ממנו,

אין לו אישה.

אז זאת אומרת, שוב פעם, המשפט מתחשב

עם כל הצדדים.

ואין אחד שנפגע, שלא מגיע לו.

אם הוא לא היה חייב בעונש הזה,

לא הייתה מתה אשתו.

כי יבוא אליו צער

שהוא לא חייב בו, וזה לא משפט צדק.

אבל משפטי השם הם צדקו יחדיו. השם בודק את כולם יחד

בשביל לדעת איך לכלכל את המשפט עם כל אחד ואחד.

כי הכול בא בחשבון.

עכשיו יבואר לנו מה שפרש רש״י על הפסוק

קרעו לבבכם

ועל בגדיכם.

רש״י אומר,

כדאי לכם לקרוע את הלב

ואז לא תצטרכו לקרוע בגדים מחמת אבל על-ידי שתעשו תשובה,

תמנעו את המיתה של הקרובים.

מה אני אומר לאנשים בהרצאות?

אתם רוצים להציל את החולה?

תקבלו תשובה.

40 יום תענית,

תעשו הרצאה,

תגידו לחולה שיעשה כך וכך,

קרעו לבבכם ועל בגדיכם.

עדיף לעשות תשובה,

ובזה מונעים את המיתה של הקרובים,

כי אם אתה עושה תשובה אמיתית אתה לא ראוי

שימות לך המת ואתה תהיה בצער

ותאבד אותו.

אז אתה יכול לגונן עליו.

אם אתה עושה תשובה אמיתית,

בשמים רואים,

אתה יכול לבלום את זה.

מתי?

כשהדין הוא ביתית.

אבל אם הדין הוא בדם,

זה כבר לא יועיל.

אם זה עדיין ביתית, יכול למחות.

לכן ראינו הרבה פעמים שגזרות חמורות שהיו על אנשים,

כשקיבלו עליהם תשובה

לא קרעו בגדים,

נשארו בחיים.

ואלה שמתעקשים, לא, זה קשה, זה קשה, אולי רק זה, אולי רק זה, אולי רק זה,

הורגים את הקרובים שלהם, את ההורים שלהם, הורגים אותם.

למה? כי אם לא מייצרים זכויות,

לבלום

את העונש.

על-ידי שעושים תשובה נמצא שהם לא מחויבים בצער,

שייגרם להם עקב המיטה,

ואז לא ימותו הקרובים.

כי משפטי השם הם מת.

וכיוון שהצער הזה לא בדין,

אם עשית תשובה,

אי אפשר לתת לקרובים למות.

שמעתם מה גיליתי לכם עכשיו?

אתם יכולים לבלום את המיטה של כל מי שמרחף עליו סכנת מוות,

אם

זה בטיט.

אם רוצים,

יש גזירה בדם, קוראים לזה, זה משל.

גזירה בדם פירושו שאין, חייב להשפך דם, הדם צריך למות.

גזירה בטיט זה כמו טיט, שאפשר למחות את הטיט.

יש טיט, אפשר להוריד אותו.

זה אפשר

להוריד את הגזירה,

לבטל את הגזירה.

אנחנו לא יודעים על כל אדם אם זה סופני, סופי,

בדם או זה בטיט,

אבל חובה עלינו לעשות הכול להציל אותו. איך מצילים?

על-ידי תשובה אמיתית.

למה?

כי מי שעושה תשובה אמיתית,

לא מגיע לו לצער שהקרוב שלו ימות.

אז הוא בולם,

כי משפטי השם אמת. מה, הוא יצער את מי שלא מגיע לו?

הרי אמרנו, עצור תמים פעולו.

אין עוול,

וזה יהיה עוול.

אז לכן מי שחכם

עושה מה שאמרנו.

עכשיו עוד מבט.

הגמרא, בברכות כ״ח אומרת,

כשחלה רבי יוחנן בן זכאי,

נכנסו התלמידים שלו לבקר אותו.

כיוון שראה אותם, התחיל לבכות.

אמרו לו תלמידיו, נר ישראל,

מפני מה אתה בוכה?

אמר להם,

אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי,

אף על פי כן הייתי בוכה.

אדם שלוקחים אותו למלך, והוא יודע שהוא יכול לגזור עליו מוות,

אז ודאי שהוא בוכה.

ועכשיו שמוליכין אותי לפני מלך מלכי המלכים,

שאם כועס עלי כעסו כעס עולם,

ולא עוד,

אלא שיש לפניי שני דרכים,

אחת של גן עדן

ואחת של גיהינום,

ואני לא יודע באיזה מוליכין אותי,

ולא הבכה.

על זה הוא מדבר לפני שהוא יוצא מן העולם,

והוא אומר את זה לתלמידים שלו.

מה שהוא אומר,

ולא עוד,

זה משולל הבנה.

מה הוא אמר, ולא עוד?

ולא עוד,

אלא שיש לפניי שני דרכים,

אחת של גן עדן ואחת של גיהינום.

ואני לא יודע באיזה מוליכין אותי, איך אני לא אבכה.

למה הוא מזכיר

את הדרך של גן עדן?

הרי זה ברור שהמשפט הוא משפט אמת,

ופועל אדם ישולם לו.

מענישים קשה מי שעושה עוול

ונותנים גמול לפועלי טוב,

והוא היה צדיק גדול מאוד.

אז מה זה אתה אומר, ולא עוד?

אלא שיש לפניי שני דרכים

ואתה פוחד, אתה לא יודע איפה ישימו אותך?

הרי אתה צדיק!

לא עברת עבירות, קיימת כל המצוות, למדת את כל התורה.

מדובר ברבי יוחנן בן זכאי.

אפילו בממשלות

יש חוקים, משפטים, עונשים,

מי שפורע חוק

ומי שעושה דברים טובים,

משלמים לו שכר.

אבל יש גם דבר אחד שצריך להתבונן, עוד צד ממה שלמדנו קודם.

מובן מאליו

כי שכר ועונש במעשה אחד,

לקבל שכר כשעושים דבר,

ועונש, אם לא עושים דבר,

באותו דבר,

זה דבר נמנע.

עשיית דבר תיתן לנו שכר,

ואם לא נעשה את הדבר נקבל עונש.

איפה יש דבר כזה?

אתם מכירים דבר כזה?

שבחוקים של העירייה, של המדינה,

אם עושים דבר,

מקבלים או שכר או עונש.

נגיד,

אני חונה בחניה,

מותרת.

אני אקבל שכר?

לא.

אקבל עונש?

לא.

לא נותנים לי שכר, נכון?

אם אני חונה בחניה אסורה,

אני אקבל עונש, נכון?

אני לא אקבל שכר, נכון?

זאת אומרת,

אין מצב שאתה תקבל גם שכר ועונש על אותו דבר. אם אתה עושה, מקבל שכר, ואם אתה לא עושה,

מקבל עונש.

אבל משפטי השם, זה לא כך הולך.

משפטי השם הם ישרים.

כל דרכי השם

הם משפט.

עונש או שכר. כל דבר שעושים

זה או עונש או שכר באותו דבר.

או עונש או שכר.

מניח תפילין, שכר.

לא מניח עונש.

עושה סוכה,

שכר. לא עושה סוכה, עונש.

מברך ברכת המזון, שכר.

לא מברך עונש.

באותו דבר שכר, עונש.

אין דבר בלי שכר ועונש באותו דבר.

אין את זה במשפטים של בשר ודם.

משלם עבור החניה?

מקבל שכר?

לא.

לא משלם רפורט.

אבל אין דבר כזה מקבלים שכר.

וגם עונש על אותו דבר.

למה? כי ה' שופט לתת לאיש כדרכיו

וכפרי מעל עליו.

מי שעובר על רצונו של הקדוש ברוך הוא,

נכונו לו שפטים רבים רעים ונוראים.

מי שעושה את רצון הקדוש ברוך הוא מעוטד לקבל שכר גדול מאוד.

ולזאת יש הבדל

בין מי שצריך לתת דין-וחשבון לפני מלך בשר ודם,

האם עשה את מה שחויב באמונה,

ובין מי שעתיד לתת דין-וחשבון

על המעשים,

לפני הקדוש ברוך הוא.

המשפט לפני מלך בשר ודם,

הנה הזכות או החובה,

הוא מוגבל רק עם דרכי העונש.

אם אתה עושה מה שצריך,

לא מקבלים שכר.

אם אתה אזרח טוב, לא מקבלים שכר.

אם אתה לא טוב, מקבלים עונש, זה כן.

רק לעניין עונש.

כל החוקים

זה לעניין עונש,

לא לעניין שכר.

אם לאדם היה משפט

ובסוף יצא זכאי,

נקי מעונש.

הוא יכול לבקש שכר?

עכשיו נגיד, אם מאשימים את ביבי בארבע תיקים,

מ-1,000 עד 4,000,

יש לו בדרך עוד עד 10,000. אם אין, ימציאו לו.

עכשיו נגיד הוא עבר את המשפט,

יצא זכאי.

הוא יכול להגיד לשופט, טוב, תפסוק לי שכר.

שום דבר אין שכר. זה שיצאת זכאי, ביי ביי,

נתראות, אין שכר.

כי אתה צריך להיות בסדר.

והתברר שאתה בסדר, זהו.

מה, אם אתה בסדר, מגיע לך שכר? אין דבר כזה.

אם אתה לא בסדר, מגיע לך עונש.

אבל אם אתה בסדר, לא מגיע לך שכר.

אין שכר

על עשיית טוב.

אין שכר. לא משנה מי פה.

אבל הקב'-ברוך-הוא כן.

הקב'-ברוך-הוא כן.

ההבדל בין הזכות והחובה אצל הקב'-ברוך-הוא זה בין עונש איום ונורא לבין שכר גדול ועצום.

אם אדם זוכה בדין,

הוא יהיה בנועם עם נפשות הצדיקים בגן עדן,

ואם יחויב,

יוליכו אותו עם פועלי עוול לגיהינום.

אז מה נאמר פה?

מי

שחויב בדין אצל הקב'-ברוך-הוא מפסיד שני דברים.

אחד, הוא הולך לגיהינום.

שתיים,

הוא מפסיד את הגן עדן שהיה מגיע לו אם לא היה חוטא.

כי אצל הקב'-ברוך-הוא משלמים שכר גם על מה שהיית חייב לעשות.

חייב היית לעשות, אתה לא עושה טובה, חייב.

אבל השם משלם שכר על מה שאתה עושה ואתה חייב.

במדינה לא משלמים על מה שאתה חייב.

רק אם אתה מתחייב על עבירות, יענישו.

נמצא שמי שזוכה בדין

ישר טס למעלה,

להיות במחיצתם של הצדיקים למעלה.

נחזור לרבן יוחנן בן זכאי, מה הוא אמר?

ולא עוד,

אלא שיש לפניי שני דרכים.

אחת של גן עדן

ואחת של גיהינום. כי אמרנו,

אם זכאי, גן עדן.

אם לא זכאי,

גיהינום.

אז מי שהולך לפני מלך בשר ודם ונותן דין מחשבון,

יש לו רק דרך אחת.

או עונש.

או בלי עונש.

אבל אין שכר.

אבל כשמוליכים אותי לפני הקב'-ברוך-הוא יש שתי דרכים.

יש גן עדן,

ויש גיהינום.

אם מתחייב בדין,

מוליכים לגיהינום.

וגם מפסידים את גן עדן.

נמצא שהעונש כפול.

עכשיו, מה אומר?

ואני איני יודע באיזה דרך מוליכים אותי.

מה הפירוש? אם אתה לא יודע, אז מה אנחנו נגיד?

אם אתה קיימת את כל התורה, היית חכם גדול,

לא עשית שום עבירה, כולם יודעים מי אתה,

נר ישראל,

אור המערבי, נר המערבי.

אין כמוך בישראל. מה הפירוש? אם אתה אומר שאתה לא יודע באיזה דרך,

מה אנחנו נגיד?

מה הייתה החרדה שהוא בוכה, בוכה?

רבן יוחנן בן זכאי, על מה הוא בוכה? מה הוא חרד?

הרי גם אם נגיד יש לו עוון, נגיד חס ושלום,

הוא נזכר שפעם הוא עשה עוון. נגיד.

נגיד.

מה הבעיה? תעשה תשובה.

כל זמן שאתה חי

אתה יכול לעשות תשובה.

תעשה תשובה.

חטאתי, עוויתי, פשעתי,

וזהו, ויחופר לך,

וה' יסלח לך.

שערי תשובה לא ננעלו.

אבל ידוע שחכמים, זכרם ברכה, קדושים, קיימו את כל התורה כולה, ולא בא לידם שום חטא וחבון מעולם.

והפליגו חכמים במעלתו של רבן יוחנן בן זכאי.

לא השאיר דבר שהוא לא ידע בעולם.

והוא גם לא הרגיש שום חטא מהעמון.

אז ממה הוא כן פחד?

מעומק הדין.

וואו, יש שבעה דברים מכוסים מן האדם,

ואחד מהם זה עומק הדין.

מפרש, רש״י, מה זה עומק הדין של העתיד.

לקבוע את המעלה והמדרגה הסופית של כל אדם לנצח.

אבל בשביל שאדם יזכה בדין,

לא עושים דין כללי ככה בחפיף.

אתם יודעים כמה בודקים?

אתם לא תאמינו.

לא תאמינו.

אז אני אגלה לכם.

כתוב, אם יש לאדם

מליץ אחד מיני א',

פדעהו מרדת שחת.

אם אדם עשה עבירה,

ובודקים,

בודקים,

להשאיר אותו בחיים או לא להשאיר אותו בחיים,

ויש לו מליץ אחד בני א'.

אחד מהחכמים אומר,

יש אלף מלאכים,

999 אומרים להרוג אותו,

ויש רק מלאך אחד מליץ בעדו,

פדעהו, פודים אותו מלרדת לשחת, לגיהינום.

משאירים אותו.

אחד חלקי אלף.

יש חכם אחר אומר,

שאם

במה שעשה אותו אדם,

במעשה אחד,

יש 999 חלקים רעים

במעשה אחד,

ויש

חלקיק אחד

שאפשר להליץ עליו זכות,

משאירים אותו.

קודם זה היה כללי,

אלף שדנים

אם יש זכות.

999 אומרים, הבן-אדם הזה, חבל על הזמן, צריך לחסל אותו.

בא אחד ואומר, רק אחד אומר שזה.

אומרים לו, יש לו מצווה אחת

או עבירה אחת,

ובאים 999 חלקים

לא טובים,

וחלקיק אחד טוב, אפשר להמליץ עליו,

חלקיק קטן,

חלקיק קטן,

להשאיר אותו.

זאת אומרת, אלף כפול אלף יוצא מיליון.

חלקיק ממיליון

אפשר להשאיר אותו פה, בעולם הזה.

בעולם הזה,

לא בעולם הבא.

בעולם הזה.

אז אם פה בודקים עד כדי כך,

כשמגיעים לעולם האמת,

פותחים הכול.

עכשיו, אני אראה לכם את המומחיות שלי ביהלומים.

אדם קנה יהלום

שלוש קראט.

כמה זה שווה?

נגיד, אומרים לו, 30,000 דולר.

שולח את זה לבדיקה,

בודקים,

אומרים לו, 30,000 דולר.

10,000 דולר.

למה?

האבן קצת צהובה,

יש גם איזה סדק קטן שם בצד,

והפאזות

זה לא 58, זה פחות.

מוריד את הערך בהרבה.

זאת אומרת,

יהלום,

שתי נשים עומדות יהלום, אותו יהלום לקחו מאותו מקום.

אחד צבב, לא רואים צהוב ממש, רק

אלה שמבינים, מבחינים.

וצריך להסתכל,

ורואים שיש שם איזה פגמים קלים, ששום בית תראה את זה למי שתראה, יגיד שזה אותו דבר.

אבל על-פי האמת,

האבן הזאת לא שווה את הערך הזה.

זאת אומרת,

מה רואים פה?

אם מסתכלים כללית, זה אותו דבר.

אבל כשמדקדקים,

כשמעמיקים בדבר,

ואבן יכולה לקפוץ

בעשרות אלפי דולרים

רק בגלל ניקיון יותר, טיפה יותר נקי,

טיפה יותר נקי, טיפה, טיפה.

ככה המצוות.

מצוות זה יהלומים,

אבל בודקים אותן.

בודקים,

מסתכלים כל מצווה איך נעשתה.

נעשתה בשמחה,

נעשתה ביראה,

נעשתה באהבה,

נעשתה בזריזות.

איך היא נעשתה?

יש הרבה מרכיבים למצווה.

האם היא נעשתה כהלכה,

בדקדוק ההלכה?

כל צדדי המצווה נעשו?

נעשתה בזמנה?

לא היה בה גאווה?

לא היה בה כבוד?

לא היה בה אינטרסים שונים?

בודקים את כל הצדדים.

ואז מעריכים מה היא שווה.

זה נקרא עומק הדין.

הוא קיים את הכול,

הוא לא עבר כלום.

אבל לך תדע,

כשנגיע לשם,

מסתכלים,

רנטגן, אמראי,

פותחים,

מפרקים הכול לגורמים,

ואז דנים את הבן אדם. איך זה נעשה?

הרי יש אדם שיכול לקיים את כל התורה והוא בעצם לא קיים כלום.

תקשיבו טוב,

קיים את הכול,

עשה את כל המצוות,

נשמר מכל העבירות,

רק עשה מצוות אנשים מלומדה,

מתוך הרגל,

בלי כוונה, בלי שמחה, בלי למען השם, לא לשמה, לא כלום. הולך.

מה צריך בית כנסת באיזשהו שעה? שבע, אני אבוא.

בא.

בא, עמד, התנדנד, הלך, חזר.

מברך, אין בעיה, מברך, ברכת המזון.

ברך! הוא בירך או לא ברך? ברך!

הוא לא ברך, הוא ברח!

הוא לא ברכזים, אני השם.

בשביל מה נתנו לך ראש? להתרכז!

בשביל מה נתנו לך שתי עיניים? להתמקד!

בשביל מה נתנו לך?

מה, תקוף?

מחכה?

לא, עושה ככה? אתה גם עושה ככה?

אז בן אדם יכול לעשות מצוות, והוא יגיע לשם, יגידו לו, לא עשית כלום. למי עשית?

אתה התכוונת בכלל במצווה שאתה עושה בשביל הקדוש ברוך הוא?

עשית אותה כמו שצריך? בוא תראה לי.

בוא, בוא.

איזה מצווה? תבחר.

תגיד לי תאריך. בוא.

מה תראה?

הכל מלומדה.

אז זאת אומרת, זה לא פשוט.

כשיש עומק הדין, הוא ידע מה זה עומק הדין.

לכן הוא בכה.

הוא אומר, יש שתי דרכים לפניי. איפה ישים אותי?

אם יגידו בסוף,

כל מה שעשית הכל יפה, אבל אתה יודע,

עשית את זה בחפיף כזה, בסבבה, לא עשית את זה ביראה,

באהבה, בזריזות, בשמחה, בכול.

הרי כתוב בתורה שתחת אשר לא עבדת השם אלוקיך בשמחה

ובטוב לבב מרוב כל,

העונש הוא איום.

אם רק לא עבדת את השם בשמחה,

אז אתה תעבוד אותו בעירום ובחוסר כול.

זאת אומרת,

צריך לעבוד את השם בשמחה. שאלו את הארי הקדוש, איך זכית למדרגות כאלה,

שאתה יודע את סוד הגלגולים של כולם, את התיקון של כולם, אתה יודע כל הדברים?

איך הגעת למעלה כזאת, מה שלא ראינו אפילו אצל תנאים?

מה הוא אמר?

כל מצווה עשיתי בשמחה.

וזה פשוט.

למה?

כמוצא שלל רב.

אם בן אדם הולך בדרך ומצא שלל רב,

מצא טבעת בשווי עשרות אלפי דולרים,

הוא שמח או לא שמח?

כל מצווה,

מקבלים עליה נצח, נצח,

נצח, נצח.

איך אתה לא שמח שיש לך את ההזדמנות לאסוף בלי הגבלה? אתה לא מוגבל.

אפילו מי שעובד ביהלומים,

נותנים לו איקס אבנים ליום, זהו.

אפילו ירצה יותר, לא נותנים לו.

יש מכסה.

פה כל רגע אתה יכול לייצר מצוות, מצוות, מצוות, מצוות, בלי סוף, בלי סוף, בלי סוף, כל הזמן.

אתה עושה את זה בשמחה או לא?

זה ישאלו אותך, יראו לך גם.

אז זאת אומרת, הוא פחד מעומק הדין.

ואדם,

שכלו קצר

מלהבין ולהקיף את בירור הדין והחשבון על כל המעשים.

ועל הקדוש-ברוך-הוא כתוב, הוא המבין.

הוא המבין אל לבם. הוא יודע בדיוק מה הלב שלך, מה חשב, מה רצה, למה עשה.

הוא יודע הכול. אתה לא יודע.

הוא יודע.

הוא יודע. אצלך זה עובר כהרף עין.

אתה אפילו לא יודע למה הכרעת כך ולא כך.

לא הספקת אפילו לחשוב אם טוב אתה עושה או לא כבר אתה עושה.

אבל הבורא יודע.

מה?

לא שמעתי.

נכון.

אז זאת אומרת,

אדם לא יודע אבל השם מבין

מאיזה סיבה כל דבר אתה עושה, מאיזה סיבה גם, מאיזה סיבה

למה אתה עושה?

יש אחד נותן צדקה

נו

הוא נותן ברצון או לא נותן ברצון?

היום למדתי עם בתי

על עניין לעשות רצון השם, מה זה לעשות רצון השם?

לעשות רצון השם פירושו של דבר שאתה עושה את זה ברצון מתוך הלב

כמו במשכן.

הקדוש ברוך הוא אמר

לקחת נדבה וצדקה

רק ממי שידבנו ליבו

מי שהלב שלו נדב ברצון אומר רשי, ברצון.

רצה לתת,

רק ממנו תיקח. מי שלא נותן ברצון, אל תיקח ממנו לא לבנות את המשכן

מאנשים שלא רצו לתת.

מי לא ירצה לתת?

אם יבואו עכשיו אלינו ויגידו לנו,

עכשיו בונים את בית-המקדש?

מבקשים תרומה לבית-המקדש.

מי לא ייתן?

אז למה צריך להגיד,

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה.

מת כל איש אשר הדבנו ליבו,

תיקחו את תרומתי.

למה דבר?

כתוב שם דבר

כמו דברו על לב ירושלים.

מה זה דברו על לב ירושלים? היה חורבן.

והיה צריך לנחם

את אנשי ירושלים,

אז צריך דברו על לב ירושלים.

לנחם אותם.

גם פה אומר, דבר אל בני ישראל. מה פירוש? תנחם אותם.

מה ננחם אותם?

מבקשים מהם מחצית השקל. מה זה מחצית השקל?

גרוש.

כולם יצאו עם 90 חמורים מלאים כסף וזהב.

כולם היו עשירים מביזת הים.

אין להם מה לעשות עם הכסף במדבר.

אז מבקשים חצי שקל.

צריך בשביל זה נדבה מהלב?

קח כמה שאתה רוצה.

הנה, חמור בחוץ. קח כמה שאתה רוצה.

לא!

אומרים חכמים, כל מקום שיש חסרון כיס

צריך פיוס.

צריך לפייס את הבן אדם גם לתת שקל.

בשביל מה?

תן לי שקל. בשביל מה?

מה אתה שואל? על שקל אתה שואל? בשביל מה?

צריך לפייס בן אדם לתת אפילו שקל. למה?

אומר רבנו בחייה בחובת הלבבות

שאין אדם נודב

ממון מרצון

אלא אם כן התמורה עודפת.

זאת אומרת, בן אדם לא ייתן כסף אם לא יקבל בתמורה משהו עודף יותר.

אני נותן שקל ואקבל שתיים, נגיד.

אני אתן משהו והוא יכבד אותי.

אני אתן זה והוא יעניק לי.

אני אעשה ככה וזה ישמור לי וישמור לך.

אדם מחפש, אם הוא נותן משהו, שתהיה לו תמורה עודפת.

כי אין אדם בטבע שלו,

בטבע אין לו לתת ברצון מהלב.

נתינה מהלב, ברצון.

תמיד,

תמיד

אין את זה לאדם בטבע.

צריך לחבוד על זה.

בשביל שיהיה לו כוח נתינה,

צריך לחבוד על זה.

נו,

אז עכשיו שנותן אדם אפילו צדקה או משהו,

האם משהו נותן זה ברצון? אולי לא נעים?

בן אדם מושיט את היד, מסתכלים עליו אנשים,

אולי זה יכבד אותו,

אולי מרגיש טוב שהוא נותן, אולי הוא חומל עליו.

איך הוא יאכל אם ראה אדם כזה מסכן, רעב,

והוא לא נותן לו?

אז יכול להיות שזה סיבות חיצוניות, זה לא מרצון.

הוא היה מעדיף שלא יבוא גם.

אז זה לא פשוט.

בודקים כל בן אדם בעולם האמת,

איך עשית,

מה הסיבה,

מה הגורם וכן הלאה.

אז מזה פחד רבן יוחנן בן זכאי.

ולכן הוא שאל,

אני לא יודע לאן פניים מועדות,

האם במסילה עולה לגן עדן

או לעמקי השאול?

לפי עומק הדין

אנחנו בבעיה, חבר'ה.

אם לא לומדים

את הדינים וההלכות ומה זה מצווה לשמה,

שיש 17 כללים לזה, פרסמתי אותם פעם.

תוכלו למצוא אותם בספר דברים במעם לועז בהקדמה.

כתוב מהם הכללים בשביל לקיים מצווה לשמה.

והרמב״ם אומר,

שאם תקיימו מצווה אחת בחיים, בחיים, כל החיים שלכם,

מצווה אחת לשמה, אתם בני העולם הבא.

אז זה קל או קשה?

למה רצה הקדוש-ברוך-הוא לזכות את ישראל והרבה להם תורה ומצוות?

בשביל לזכות אותם, שמתוך תרי״ג מצוות אי-אפשר

שאתה לא תעשה מצווה אחת לשמה,

כמו שצריך, בלי שום נגיעה, שום פנייה, שום אינטרס.

ואם תזכה באחת, אתה בין העולם הבא.

אז זה לא פשוט, חבר'ה. לא דתיים, אנחנו דתיים, דתיים. איזה דתיים?

בין העולם הבא זה עולם החמישי.

יש עולם הזה,

יש עולם הנשמות, גן עדן וגיהינום מייד אחרי זה,

יש עולם ימות משיח,

אחרי זה בסוף,

ויש עולם תחיית המתים,

ויש עולם הבא,

שהוא האחרון בסדרה,

ושם אתה תקוע לנצח או במקום טוב או על הפנים.

נכון, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

זו ההתחלה של המשנה,

ההמשך של המשנה,

ואלה שאין להם חלק לעולם הבא.

אז יש כאלה שיש להם חלק,

ויש כאלה שאין להם חלק.

לדוגמה,

אלה שאין להם חלק,

אחד שיכול ללמוד תורה ולא למד תורה,

אין לו חלק לעולם הבא.

ודבר השם בזה ונכרתה הנפש ההיא.

אין לו חלק.

נתתי לך תורה, קראת עיתון.

נתתי לך תורה, ראית את הטלוויזיה.

נתתי לך תורה, דיברת שטויות ברחובות.

מה עשית עם התורה? ביזית אותי.

היא לא ראויה, היא לא שווה.

מה יש לי להשקיע בה? מה, אני אהיה חכם?

מה, אני אהיה רב?

מה, אני אהיה רבן שמעון בן גמליאל?

מי אני אהיה?

אדם כזה, אין לו חלק לעולם הבא.

מה, הבאתי אותך לעולם הזה לאכול חומוס?

עכשיו, בשביל שנבין קצת,

זה לסיום, כן?

אנחנו נמצאים לפני כיפור, בשביל זה אני מעורר אתכם,

שאולי תספיקו לעשות משהו לפני, כי אתם בעצם חשבתם שכבר עברתם את ראש השנה,

אז יש שנה חדשה, אפשר להמשיך, ובשנה הבאה ניפגש עוד פעם.

אז בואו תדעו מה כתוב פה.

הרמב״ן כותב בספר שער הגמול

גיהנום

הוא מקום דין המשפט לענוש בו את החטאים בנפשותם,

בייסורים וצער,

שאין להם דמיון בעולם הזה.

לפי שהייסורים של העולם הזה

הוא בגוף השפל, הגס, העב,

ולא מרגישים כל כך.

והעונש,

והצער,

הוא בנפש הזכה והדכה.

והיא מרגישה את הייסורים גדולים מאוד,

בהרבה לאין שיעור מייסורי הגוף.

בגלל שהיא רגישה וזכה מבריאתה.

זאת אומרת, עדיף לאדם לקבל

כל עונש בעולם,

ולא דקה של עונש בעולם העליון.

אומר הרמב״ן,

שאם אדם יראה את העונש על

לאו אחד שהוא עבר בעולם הזה, הכי קל, לאו.

נגיד, לא תשחית פעת זקניך, והוא השחית או קיצץ את הפאות

מעל המקום, מעל העצם פה,

או עשה מספר אפס פה.

זה לא לאו אחד, זה על כל סערה לאו.

תספור כמה יש לך פה סערות ופה.

תספור את אחת, תראה מה התחייבת.

לאו אחד,

עדיף לא לקבל 70 שנה ייסורי איוב ולא

את העונש שם על לאו אחד.

מה זה ייסורי איוב?

מתו לו

עשרה ילדים ביום אחד,

היה עשיר אדיר, נהיה עני בן רגע,

והיה מוכה שחין,

שהוא מתגרה את כל הגוף עם חרס,

להרגיע את עצמו מהגירודים, מהפצעים, מהמוגלות, כל הגוף.

שנה זה היה

בסך הכל וכתוב שזה הייסורים הכי נוראים שעבר אדם עלי אדמות וקוראים לו איוב וזה נקרא ייסורי איוב זה רק שנה

אומר הרמב״ן שבעים שנה כאלה

עדיפים על עונש של לאו אחד דאורייתא

הגאון מווילנה אמר על דברי הרמב״ן

שהוא מיעט

הוא אמר שנוכל לסבול קצת את ההבנה

זה הרבה יותר גרוע

עכשיו שתבינו

זה מה שעונש שם עכשיו בואו אני אתן לכם דוגמה מהעולם הזה

שייסורי הגוף הם אפס לעומת ייסורי הנשמה לא נצטרך להגיע לשם

פה אני אגלה לכם

אחד

החליטו לבחור בו לתפקיד רם וניסף

שידור בטלוויזיה

כולם רואים את ההכתרה וכולי

ואתם יודעים מה?

אני אספר לכם סיפור שהיה במציאות

היה סנדלר

הסנדלר הזה היה תפרן

לכל העיר הביאו לו את הנעליים,

הריח אותם, תיקן אותם,

מחזיר אותם וקיבל פרוטות.

לימים התעשר ונהיה כאחד האנשים הכי עשירים בעיר,

ב-level הכי גבוה.

הגיע הזמן שהוא צריך לחתן את הבת שלו

והוא לקח את העולם הכי גדול, כמו שכולם עשה, כמו שכל העשירים

עשה

בהוד בהדר

והזמין את כל שועי העולם ואת כל מי שהוא יכול

והמכובדים והשרים וכולם.

ובחופה,

כולו לבוש מגונדר,

ניגש אליו אחד מהעשירים שקינא בו

ולא הסכים איך סנדלר כזה שנתתי לו את הנחליים לתקן, פתאום הוא במעמד שלי.

חלץ את הנעל

תחת החופה והגיש לו מול הפרצוף לעיני כולם

וברמקול אמר לו כמה יעלה לי לתקן את זה ומתי תגמור לי את התיקון.

אתם תארים לכם עכשיו את הפנים שלו?

מה עובר עליו?

של זה שהוא נהיה עשיר, הסנדלר העשיר.

הוא לא קיבל דחיפה.

לא נגעו לו בגוף.

שום דבר.

אבל זה לא ימוש מזכרו עד שהוא ימות.

הצער, עוגמת הנפש, הביזיון, הבושה, לצאת לרחוב, שיפגשו אותו אנשים,

כולם יסתכלו עליו, הוא יבין למה מסתכלים עליו, השמועה תפ...

זה יהיה כותרות בעיתונים והכול.

אתם יודעים איזה פדיחה זאת?

אז הצער של הנשמה הוא אדיר.

ונגיד שלא היה כזה דבר,

סתם נגיד סיפור אחר.

בא מישהו ובתוך החתונה לחתן ירק בפנים.

זהו.

מה הפגיעה בפנים?

רוק.

זה חדר? לא חדר. פגע.

מביאים טישו,

מקנחים, מגבון,

שלום, עבר.

זה עבר?

מישהו ישכח את זה?

ישר חושבים על נקמה ומה לעשות?

זה לא עובר? זה לא נשכח?

אז תארו לכם שהנשמה עומדת שם. זה לא הגוף.

והיא רואה את כל הפדיחות.

עכשיו יש שם אודיטוריום ענק,

ומביאים את הנידון

ומזמינים את המשפחה, את ההורים, את הקרובים, האחים, האחיות, כולם יושבים.

והנה, הגיע אחד הבנים,

מתחיל הדיון.

ופתאום, על מסך ענק,

מראים מה הבן אדם עשה, מה הוא חשב, מה זה.

מהפדיחות

ההורים יוצאים,

האחים נמלטים,

נשאר לבד. מה, בושות? מי יישאר לראות? אתה מבין, זה הבן שלי, ככה היה הבן שלי, השם מרחם. מה זה?

מה זה?

אתם יודעים איזה בושה זאת?

זה אי-אפשר להתחבא.

אי-אפשר לבוא לבית המשפט עם הסוודר מלמעלה ככה,

ושלא יצלמו הצלמים. אין דבר כזה.

זה יוצא כרוז.

פלוני בר פלוני. פלוני, הבן של פלוני.

חיה בדין.

לקחת אותו לגיהנום, לקח וקח שנים. יא בוא בוא, איזה פדיחות.

והשמועה רצה, וכולם יודעים.

לא נעים.

לא נעים בכלל. עוד בלי לתאר

מה קורה שם בגיהנום.

בלי לתאר.

אז זאת אומרת, הרמב״ן אומר לנו שמה שמקבלים איסורים פה בעולם הזה זה אפס אפסים

לעומת מה ששם. לכן, אם אדם באו עליו איסורים,

צריך לרקוד משמחה. לרקוד.

לרקוד.

זכיתי!

למה?

כי זה מכפר במקום שם.

אז פה, מה זה? כלום. אפס אפסים. שיהיה האיסורים הכי קשים בעולם.

נגמרים בסוף.

ומהר מדי.

וזהו. בתנקי.

למה כל הצדיקים בדרך כלל סובלים איסורים לפני שמתים?

מנקים אותם.

שלא יגיעו ויתביישו בדין.

אז מנקים אותם.

למה אמר רבי יוסי?

הלוואי והוא יהיה ממתי מעין,

שרוב מתי מעין צדיקים,

כי ממרקים אותם.

אז זאת אומרת,

צריך לדעת שהעונג

בעולם העליון,

אין לנו ציור.

אין לנו ציור. כתוב שצדיקים יושבים בעטרותיהם בראשיהם

ונהנים מזיו השכינה.

מה זה?

מה זה אומר? מה מרגישים?

אין שם לא פירות,

לא תופינים,

לא מאפים,

אין כלום.

אין אכילה, אין שתייה, אין שינה, אין עמידה, אין הליכה, אין עיפוי, אין שום דבר.

נשמות כמו מלאכים רחפות

ונהנים מזיו השכינה. מה זה?

תסביר לי מה זה. אני לא מבין מה זה. אני רוצה לדעת מה זה.

עונש!

אני יכול לתת לך הסברים.

למה?

כי עונשים אנחנו יכולים לצייר ממה שאנחנו מכירים בעולם הזה.

אז אנחנו יכולים להגיד את העונש ולהכפיל אותו פי כמה.

ואז אנחנו יכולים לקבל מושגים.

ראינו עונשים איומים בעולם הזה, מה עברו אנשים והכול.

אז אנחנו יכולים לצייר ציורים של עונש, ואלה שיש בעולם הזה כבר מספיקים לנו יותר מדי,

והם אפס לעומת שער.

אבל שכר?

מי יגיד לנו מה השכר?

מה השכר? מגיע לבן אדם שכר, מה יקבל?

מה יקבל?

אז עכשיו אני הולך לספר לכם את הסיפור הנורא,

אבל מעודד.

תגידו לי אם זה מעודד בסוף.

הרמב״ם קודם כול אומר בפרק שישי, מלקות תשובה,

שאם במאזניים

יישאו יחד

שכר של מצווה ועונש של עבירה,

השכר של המצווה עולה במשקל הרבה יותר מהעונש.

זאת אומרת, שכר מצווה הוא פי כמה וכמה פי חמש מאות

מאשר

עונש על עבירה.

זאת אומרת, אם אתה זכאי,

הולך לחיות לך עונג שאין דוגמתו.

בואו נבין עכשיו את זה מהמעשה שמובא בחגיגה ט״ו.

היה תלמיד חכם עצום, תנא קדוש,

בשם אלישע בן אבויה.

הוא היה הרב

של רבי מאיר בעל הנס.

והוא יום אחד כפר,

פקר,

עזב את כל התורה והמצוות, חילל יום הכיפורים.

לא רק שלא צם,

עשה דברים איומים.

נהיה הפוך

מיהודי שומר תורה ומצוות.

הפוך.

יום אחד הוא נפטר.

הגיע לעולם האמת.

אני מתרגם לכם את מה שכתוב בגמרא.

ושם בבית דין של מעלה אמרו לדון אותו אי אפשר.

זאת אומרת אי אפשר להכניס אותו לגיהינום.

ולהביא אותו לחיי העולם הבא גם אי אפשר.

אז מה, מה איפה הוא יהיה?

אם לא דנים אותו ולא מכניסים אותו לעולם הבא, איפה יהיה?

תארו לכם עכשיו בן אדם

אומרים אתה יודע מה אתה לא הולך לגן עדן ולא לגיהנום

אומרו יופי לפחות לא גיהנום יופי לא גן עדן ואומרים טוב

אתה תהיה ליד הכוכב שם בחושך

תישאר שם עומד לנצח

ככה תשב

זה עונש או שכר?

זה לא עונש.

לא זה לא עונש זה נקרא ניטרלי לא עשו לו שום עונש לא הרביצו לו לא הכניסו אותו לא כלום אין איפה להכניס אותו

לא יכולים להכניס אותו לא לפה ולא לפה אז תישאר באוויר מה נעשה?

אין המתנה לא התכוונו תקשיב מה היה אמרו לדון אותו אי אפשר למה?

משום שהוא עסק בתורה הרבה

עד שהוא פקר

הוא היה תנא קדוש

מה זה?

הוא לימד את רבי מאיר

זה לא סתם בן אדם

למד תורה, התורה מגינה עליו, הוא לא יוכל להיכנס לגיהנום

ולעולם הבא אי אפשר להכניס אותו כי הוא חטא, חטאים קשים וחמורים

אי אפשר

מה אמר רבי מאיר, התלמיד שלו?

אמר, מוטב שידונו אותו בגיהנום

כדי שיגיע לעולם הבא.

שמעתם?

אז אמר רבי מאיר,

מתי אמות?

ויעלה עשן מקברו.

אתם תראו,

אני, כשאני אמות אני אעלה למעלה ואני אדפוק שם בבית-דין, כמו שאומרים,

ואני אגיד, אני מבקש להכניס את הרב שלי לגיהנום

בשביל

שיגיע בסוף, אחרי שהוא ינוכה ויצורף,

יגיע לעולם הבא.

ואתם תראו סימן

שיעלה עשן מהקבר שלו.

ברגע שתראו שהוא עולה עשן מהקבר שלו, תדעו שאני קיימתי את מה שאמרתי.

איך שנפטר רבי מאיר,

על העשן והקבר של

אל אישו אחר, קראו לו בסוף אחר, כי הוא התחלף.

עבר זמן,

היה חכם

בשם רבי יוחנן.

מה הוא אמר?

אמר, זה גבורה לשרוף את הרב שלו?

גבורה לשרוף את הרב שלו?

אני,

אם אני תופס אותו ביד שלי, מי יוציא אותו מהיד שלי?

מתי אמות?

אכבה את העשן מהקבר שלו.

אתם תראו.

אני אמות,

ואחרי זה תראו שיפסיק העשן. זאת אומרת, כל הזמן

יצא עשן מהקבר כאות

על זה שהוא נידון בגיהינום.

נפטר רבי יוחנן,

פסק העשן מהקבר.

עכשיו,

כמה זמן עבר מאז

שרבי מאיר הכניס את הרב שלו לגיהינום,

עד שבא רבי יוחנן והוציא אותו מהגיהינום?

כמה זמן עבר?

150 שנה.

כל הזמן

הרב הזה, 150 שנה מיום פטירתו של רבי מאיר,

היה עולה עשן מהקבר של אחר

עד הפטירה של רבי יוחנן.

לא פסק העשן מהקבר,

והיה נידון באש של גיהינום

עד שהציל אותו רבי יוחנן.

נמצא

שהיה כדאי

לאחר

להיות נצטרף באש המתלקחת של הגיהינום

במשך

150 שנה,

רק כדי שיזכה אחר כך להתענג בנועם של הטובה של חיי העולם הבא.

אבל אם לא היה מציל אותו רבי יוחנן בזכותו של רבי יוחנן,

מי יודע,

עוד כמה מאות שנים או אלפי שנים היה נידון בגיהינום,

מי יודע.

וגם כל זה היה טובה וחסד מהבורא יתברך

בזכות רבי מאיר

שביקש עליו רחמים שידונו אותו בגיהינום

כדי שיזכה לעולם הבא.

מזה אנחנו יכולים להבין

מה גודל החידון

בעולם העליון

של חיי העולם הבא

על שכר המצוות

והתורה

שכדאי ושווה לפני האדם למען זה לשאת ייסורים וסבל קשים ומרים בעומק השאול

כדי להצטרף

בלהט האש הנורא במשך שנים רבות

רק

כדי לזכות אחר כך

לתענוג בנעימות,

ביקר,

בעדן, בנצח של חיי העולם הבא.

ואת כל זה אפשר

מעכשיו לתקן,

שלא נצטרך את זה.

על ידי התשובה.

אם עושים עכשיו

תשובה

ומחליטים שלוקחים את הדברים ברצינות,

ומדקדקים במצוות,

ולומדים כל דבר היטב,

ושהיהלומים לא יהיו פגומים ולא צהובים ולא כלום,

אלא בוהקים,

אין קץ לשכר שאדם יכול לזכות.

ואחד מהדברים הגדולים שיכולים לזכות את האדם לאין שיעור

זה שיהיה מזכה את הרבים.

אם הוא מזכה את הרבים הוא קונה זכויות אין-סופיות, בלי סוף. עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד,

לאין שיעור, לאין שיעור, לאין שיעור.

הוא נפטר והזכויות ממשיכות לעלות כל רגע, כל רגע, כל רגע,

בלי הפסקה

מאנשים שחזרו בתשובה, שחוזרים בתשובה, שמחזירים, שמחלקים דיסקים, שמחבירים ארצות.

אין גבול כמה אדם יכול לזכות.

אומר רבי שמעון בר יוחאי

מאן דמזכה לחייביה אין קץ לשכרו. כמה שתגיד שכר לא אמרת כלום, כי אין קץ.

אין קץ. אתה לא יכול לגדור ולומר זה מה שמגיע לו.

אין דבר כזה.

אז הנה אנחנו עוד פה בעולם הזה

ולפני יום הכיפורים

בהחלטות ביד שלנו, ורק אנחנו מחליטים.

ואם נחליט טוב, יהיה טוב.

נחליט לא טוב, יהיה לא טוב.

הכול תלוי באדם.

אל תבכו, אחר כך תגידו, לא ידעתי.

הודעתי.

אז זאת אומרת, משתלם לנו לקבל עלינו איסורים, לא של מכות ומחלות. איסורים? איזה איסורים?

לחלק דיסקים בצמתים בכל מקום, זה להפיץ,

לשכנע,

להגיד, להסביר לזה.

לפעמים תקבל עלבונות, לפעמים לא יתייחסו יפה. כדאי לך.

גם ממרק עוונות,

גם מכפר לך,

גם אתה זוכה, אפילו לא לקח, אפילו לא הסכים.

אתה תמיד זוכה.

בכל מעשה יש שכר ועונש כמו שלמדנו.

אין דבר כזה סתם פרש.

לא יצא מזה כלום. אין, לא יצא מכלום. אין.

אין במציאות, לא יצא כלום. אין.

דיברת עם בן אדם, לא שמע.

לגלג עליך, הלך, אתה זכית. הוא הפסיד.

לא רק זה.

אתה מקבל את הגן עדן שלו, הוא לוקח את הגיהנום שלך.

אתם יודעים את זה?

אם אתה מוכיח בן אדם בשביל לתת לו את הגן עדן שלו, שמגיע לו,

והוא לא רוצה לשמוע אותך, זאת אומרת, הוא ויתר

על הגן עדן שלו. מי מקבל? מי שניסה להביא לו.

והוא לוקח את הגיהנום שלך, כי לא אכפת לו בכלל. מה גיהנום? מה אתה מפחיד?

עזב אותך מהשטויות.

אז הנה, למדתם דברים חשובים.

ותחליטו מה אתם עושים.

עכשיו, מאחר שההרצאה הזאת היא לזרע חי וקיים,

אז אני מבקש מכם שתזכו.

אולי תזכו בשני,

אולי תזכו בשני ילדים.

אולי תזכו בשני ילדים.

אולי תזכו בשני ילדים. אתה מבין?

שמי יודע איזה צדיקים הם יכולים להיות,

ויהיה לכם חלק.

אז אני מבקש לא הרבה, אם אפשר, אם אפשר, מי שיכול,

וגם הוא, שהשם יענה לו לתפילותיו, לבקשותיו,

ללמוד שתי הלכות במשך חודש לזכות הזאת,

שיהיה תאומים למי שאין להם כרגע כמה שנים.

בבקשה, להרים את היד.

מי שרוצה ברצון, ברצון, רק ברצון, מי ש...

לא רוצה, לא צריך, כן?

איזה שאתם רוצים, שתי הלכות כל יום.

בסך הכל,

בסך הכל 60 הלכות.

אם אתם, קשה לכם ללמוד את זה כל יום שתיים ואתם עלולים לשכוח,

תלמדו 60 וגמרתם את הסיפור.

בסדר?

אז אני מברך אתכם ומברך שוב

את אלה שזקוקים בעזרת השם יתברך.

רק שנייה.

אליהו בן אורה ומרי ליזבד ברוריה יזכו לזרע חי וקיים מהרה תאומים.

אמן. ואתם תזכו בזכות השתי הלכות שהקדוש ברוך הוא ירעיף עליכם

ברכות למכביר ולא תצטרכו לברכות של אחרים.

אמן.

שאלות למי שיש, בבקשה.

אין שאלות. אז אני מודה לכם מאוד.

אני אחלק לכם פה ספרים וציציות וכל מיני דברים טובים. בכבוד.

אמן.