תמלול
בני ברק - מצות עשה ללכת בדרכי השם
ערב טוב, בעז"ה נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.
הערב הזה יהיה לרפואת הנפש והגוף לאשר בן רימה, שה' יעתיק את המחלה ממנו לאסד נשיא סוריה מהרה. רפואה שלמה מהרה מאוצר מתנות חינם ללינדה בת יפה, זרע חי וקיים, הריון תקין ומלא ולידה קלה כתרנגולת לגלית בת רוחמה. הערב גם לעילוי נשמת הוריי וחמי מנוחתם עדן.
היום נלמד מצוות עשה לילך בדרכי ה'. מצוות עשה לילך בדרכי ה' יתברך בכל היכולת. מה השכר שלה? כשהולך בדרכי ה' זוכה לכל הברכות שבתורה, כאמור בתנא דבי אליהו: 'ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלוקיך'. אימתי יבואו עליך כל הברכות האלה? אם תשמע בקול ה' אלוקיך ותלך בדרכיו שהם דרכי שמיים. ומה הם דרכי שמיים? הוא רחמן אף אתה רחמן וכו'. ובספרי כתוב 'כל אשר יקרא בשם ה' יימלט', וכי האך אפשר לו לאדם לקרוא בשמו של הקב"ה? אלא מה המקום רחום וחנון אף אתה הווה רחום וחנון. לכך נאמר כל אשר יקרא בשם ה' יימלט. ואמרו במדרש כי מי שמהלך בדרכיו של הקב"ה זוכה להיות מן משרתיו, ובראשית חכמה הביא בשם הגאונים שפירשו מה שאמרו בראש השנה, כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. הכוונה שיעשו סדר המצוות שלימד הקב"ה למשה שהוא רחום וחנון וכו'. מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכן לכל שלוש עשרה מידות. וכתב הראש שיותר הקב"ה חפץ שיעשו אלו המצוות שיש בהם טובה לבריות מאשר המצוות שבין אדם לקונו. והנה בדרכי ה' יתברך פירשו חז"ל בקהלת רבא, מצינו שהקב"ה גומל חסדים, מקשט כלות, מברך חתנים, מבקר חולים, קובר מתים ומנחם אבלים, ועפ"י הסדר הזה נפרט את כל המידות האלה – שכרם וענשם.
גמילות חסדים – הקב"ה גומל חסדים, היא מהמצוות שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, כמו ששנינו בפאה והקב"ה נותן לו שכר על כל פסיעה שעשה בגמילות חסדים. ז"א אם הוא לקח סל קניות למשפחה ופסע 1000 פסיעות, על כל פסיעה מקבל שכר של עשיית גמילות חסד, לא רק על עצם נטילת הסל. כמו שאמרו בקהלת רבא: 'והחי יתן אל ליבו' זה חי העולמים, החי זה הקב"ה – ייתן אל ליבו שמשלם שכר על כל פסיעה ופסיעה בגמילות חסדים, ושנינו באבות שהעולם עומד על גמילות חסדים זו הרגל השלישית, ובאבות רבי נתן מפרש – העולם לא נברא אלא בחסד – עולם חסד ייבנה.
וגמילות חסדים זה אחד מסימני ישראל שראוי להידבק בהם, כמו שאמרו ביבמות. ז"א גבר – גומלי חסדים, ביישנים, רחמנים. וע"י החסד מתכפרים העוונות כמו שמובא באבות דרבי נתן, ואפילו מי שחוטא וחוזר וחוטא, אם עושה חסד, הקב"ה נוהג עמו בחסד, כמו שאמרו במדרש חסרות ויתרות – כי אם הוגה וריחם כרוב חסדיו, חסדו כתיב. למה? ללמדך שהרבה בטוחים על הקב"ה וחוזרים וחוטאים, ואומרים הקב"ה מוחל לכל. לכך כתוב "חסדו", שאין חסדו אלא לפני מי שהוא עושה חסד. ז"א אם הוגה וריחם כרוב חסדיו. אבל מה כתוב? כתיב "חסדו", שהקב"ה עושה חסד רק למי שעושה חסד.
רבינו יונה בשערי תשובה כתב: 'מי שחטא בחייבי כריתות ומיתות בית דין וחוזר בתשובה אחרי שאין מתכפר לו בלי ייסורין, יראה לעסוק בגמילות חסדים שזה מגן מן הייסורים'. איך זה מגן? במקום שמנת הייסורים הקבועה לך מראש השנה עד אחרית שנה תבוא מן השמים, לא מה שבחרת ולא מה שתוכל לעמוד, תבחר לך גמילות חסדים שיש בה צער ומאמץ ויגיעה, וזה יגן עליך מהייסורים. זה יהיה במקומם וגם תקבל על זה שכר. ואמרו במדרש: 'גדולה גמילות חסדים שגזר דין ושבועה נקרע בה'.
ובברייתא בסוכה תניא: 'בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, צדקה בממונו וגמילות חסדים בגופו ובממונו, צדקה לעניים וגמילות חסדים בין לעניים ובין לעשירים, צדקה לחיים וגמילות חסדים בין לחיים ובין למתים'. אמר רבי אלעזר: 'אפילו צדקה אין משתלמת אלא לפי חסד שבה'. פירש רש"י שהנתינה עצמה היא הצדקה, אבל הטורח שאתה טורח בנתינה זה החסד, ואין הצדקה משתלמת אלא לפי החסד שבה - כמה שעשית יותר טרחה כך תקבל שכר על הצדקה.
בירושלמי פאה: 'צדקה וגמ"ח שקולות כנגד כל מצוותיה של התורה'. רבי יוחנן בן מריה בשם רבי יוחנן: 'אין אנו יודעים איזה מהם חביב – צדקה או גמילות חסדים. כשהוא אומר חסד ה' מעולם ועוד עולם וצדקתו לבני בנים זה אומר שגמילות חסדים חביבה יותר מן הצדקה'. פרקי רבי אליעזר: חביבה גמילות חסדים מזבחים ועולות שישראל מקריבין על גבי המזבח' – 'כי חסד חפצתי ולא זבח. הגומל חסדים מבושר שתפילתו נשמעת כמו שמובא במדרש תהילים, ועל ידה זוכה לתורה, כמו שאמרו בספר הבהיר: אמר רבי חמא בזכות גמילות חסדים אדם לומד תורה. עוד מהשכר שלה – מעורר עליו מידת החסד מן השמיים מי שעושה חסד, כמו שהאריך החפץ חיים במאמרו שבני ישראל במצרים כרתו הברית לגמול חסד זה עם זה ועל ידי זה עוררו עליהם את מידת החסד מן השמים ובזכות זה יצאו ממצרים. וכך כל אדם מחוייב לשקוד על טובת חברו כמו ששוקד על טובתו שלו, ועבור זה גם יתנהג הקב"ה עמו במידת החסד בעת שהוא יצטרך לחסד – מידה כנגד מידה.
במדרש בראשית רבתי: אמתי באה לאדם טובה שלמה? בזמן שהוא עושה צדקה וגמילות חסדים. ואחד מן הדברים שיש לזכור, כפי שאדם עושה חסד עם אחרים כך גם יעשו אתו. כמו שנאמר במדרש קהלת והחי יתן אל ליבו עבד חיסדא דיעבדון לך. ז"א שהחי יתן אל ליבו, כשאדם הולך לבית האבל, אז החי יתן אל ליבו מה יהיה בסופו, ואם אתה בא לנחם אבלים ואם אתה בא לקבורת מתים ואם אתה מבקר חולים, אז תעשה חסדים ויעשו לך גם. אותם המפרנסין את הנצרכים כמה גדול שכרם.
ובמסכת דרך ארץ אמרו: הרחמנים ומאכילי רעבים ומשקה צמאים ומלבישי ערומים ומחלקי צדקות – גדול שכרם מאוד, עליהם הכתוב אומר 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו'. ובשיר השירים רבא אמרו בשם רבי שמעון בר-יוחאי גדולה היא הפרנסה שגורמת לתחיית המתים שלא בעונתה. צורפית על ידי שהאכילה את אליהו זכתה להחיות את בנה, השונמית על ידי שהאכילה את אלישע זכתה להחיות את בנה.
הנביאים האלה זכו להחיות את הבנים שלהם בזכות שהיא פרנסה אותם, כל אחת מהן. ולא עוד אלא שבזכות זה זוכים לחיים הם ובניהם אחריהם, שנאמר בזוהר הקדוש: בוא וראה, אליהו אמר: 'הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה', ז"א בגלל שהקב"ה אמר לו לאליהו 'הנה ציוויתי שם אישה אלמנה לכלכלך' וכל מי שזן ומפרנס למי שצריך לו, לא כל שכן בימי הרעב, הרי הוא נאחז בעץ החיים וגורם חיים לו ולבניו'. אז לכן הוא אמר ש'האלמנה אשר אני מתגורר עמה' – אתה שלחת אותי אליה, ואז הוא החיה את הבן. בזכות המאכיל את הרעבים מועיל לדחות את הרעב מן העולם כמו שאמרו בזוהר הקדוש: מזה יוצא רוח אחד שנקרא שוד וכששולט רעב על העולם מצוי הרוח הזה שנקרא שוד, ורוח אחר שנקרא קפאן - לשון רעב. ורוח אחר שנקרא קפאן משתתף עמו, והם הולכים בעולם ומצויים למול בני אדם והם עושים קטרוג על בני אדם ושודדים הכל. האחד נקרא שוד, אחרי שהולך בתוך הרים גבוהים ושודד ומחריב ומכלה הכל, אז חוזר ושודד לבני אדם ומתים מהחולשה שמטיל. וכשאוכלים בני האדם אינם שבעים בגלל שהוא שולט בעולם. ובאותו זמן מי שעושה חסד עם בני אדם ונותן להם לאכול ולשתות כדאי הוא לדחות לאלו השתי רוחות לחוץ שלא ישלטו בעולם.
מעשה: פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב, אמר רבי יהושע 'אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל', אמר לו רבן יוחנן בן זכאי 'בני אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כיוצא בה, ואיזה? זו גמילות חסדים, שנאמר 'כי חסד חפצתי ולא זבח'. המכניס אורחים השכר שלו בנים, כמו שאמרו בתנחומא ולומדים את זה מאברהם ושרה, שהכניסו אורחים, את המלאכים, וזכו לבן. וכמה נתן הקב"ה לאברהם בעולם הזה עבור זה? כמו שאמרו בויקרא רבא: אברהם עשה חסד עם המלאכים שהם אינם צריכים חסד ומה פרע הקב"ה לבניו – המן יורד להם והבאר עולה להם והשלו מצוי להם וענני כבוד מקיפין אותם, ועמוד הענן נוסע לפניהם. והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שעשה חסד עם מי שאינו צריך לחסד, פרע הקב"ה לבניו את כל מה שלמדנו עכשיו, מי שעושה חסד עם מי שצריך חסד על אחת כמה וכמה ה' ישלם לו טובה.
במסכת שבת אמר רבי יוחנן: גדולה הכנסת אורחים כהשקמת בית המדרש, ורב דימי מנהרדעא אמר שגדולה יותר מהשקמת בית המדרש. ורב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה. במדרש נאמר: לעולם יהי שולחנך פרוס לכל מי שיבוא, ותהא ראוי שתשרה שכינה עליך. המלווה את חברו שכרו רב מאוד, כמו שמובא בסוטה, שכר לויה אין לו שיעור וכל המלווה את חברו אפילו ארבע אמות בעיר שוב אינו ניזוק.
פרעה שעבד את ישראל 400 שנה עבור שליוה את אברהם ארבע פסיעות, בוא וראה עד היכן הדברים מגיעים שאמרו בזוהר הקדוש, בוא וראה כשבן אדם עושה לוויה לחברו הוא ממשיך לשכינה להתחבר עמו וללכת אתו בדרך להציל אותו. ובגלל זה צריך בנ"א ללוות את אורחו בגלל שחיבר לו את השכינה והמשיך אותה עליו להתחבר אתו.
מעשה: רבינא ליווה את רבא בר-יצחק ארבע אמות בעיר, ובא לידי נזק וניצל על ידי הליווי. בזכות הליווי הוא ניצל מהנזק שבא, ורב כהנא ליווה את רב שימא בר אשי מפום נהרא עד המקום שיש בו הרבה דקלים בבבל, ז"א מהלך גדול, כך קיים מצוות לוויה.
ועכשיו, להכנסת כלה וקבורת המת. מצוותן גדולה ביותר, כמו שאמרו במגילה, שרק לשתי מצוות אלו מבטלין תלמוד תורה – ואפילו תלמוד תורה דרבים. ובמכות אמרו ששתי מצוות אלו הם אחת משלושה דברים שהקב"ה דורש מן האדם שעל ידם זוכה לעולם הבא, וזה לשונם: בא מיכה והעמידם על שלוש, ככתוב 'הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך – כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך'. 'עשות משפט' – זה הדין, 'אהבת חסד' זה גמילות חסד, 'והצנע לכת' – זה הוצאת המת והכנסת כלה.
ועל המלווה את המת אמרו בברכות ששכרו כאילו הוא מלווה את המקום. ובפרקי דרבי אליעזר מובא שבזכות שאנשי יבש גלעד גמלו חסד עם שאול ובניו, שקברום וצמו עליהם, לעתיד לבוא הקב"ה מקבץ חצי שבט מנשה לפני שאר כל ישראל. ועוד אמר שם, שאיזבל, שהיתה מרשעת גדולה, עבור שהיתה מלווה את המתים והחתנים וכלות, זכתה שנשאר ממנה האיברים שבהם היתה מקלסת לפניהם ולא אכלום הכלבים. הידיים והרגליים שלה נשארו, את כל הגוף אכלו הכלבים. ורבי אליעזר אמר בצוואתו להורקנוס בנו 'והווי זהיר בהכנסת כלה לחופה ולשמח חתן, שכל המשמחו כאילו קיבל תורה מהר סיני'. ובמדרש אספא, למה נכתב מיתת מרים סמוך לפרה, כשם שהפרה מטהרת את הטמא, פרה אדומה, כך גמילות חסדים עם המתים מזכה את הבריות.
מעשה: ברבי יהודה בר אלעאי שהיה יושב ושונה לתלמידיו, ועברה כלה לפניו, אמר 'מהו זה?' אמרו לו 'כלה שעברה', אמר להם 'בניי, עמדו והתעסקו בכלה שכן מצינו בקב"ה שנתעסק בכלה, אז אנו על אחת כמה וכמה'. וכך היה רבי יהודה עושה בשעה שהיה רואה את המת והכלה שנקלסין ובאין והיה נותן עיניו בתלמידים, שהיה מלמד אז תורה, ואמר להם 'המעשה קודם ללימוד'.
המבקר חולים, כמה טובה הוא גורם בזה לחולה, כמו שאמרו בנדרים 'כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה ושכרו עד להפליא'. כדי אמר רב שם 'כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנום. ומה שכרו בעולם הזה? ה' ישמרהו ויחיהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אוייביו. 'ה' ישמרהו' מיצר הרע, 'ויחיהו' מן היסורין, 'ואושר בארץ' שיהיו הכל מתכבדין בו, 'ואל תתנהו בנפש אוייביו' – שהזדמנו לו רעים כנעמן שרפאו את צרעתו. ורבי אליעזר הגדול אמר בצוואתו להורקנוס בנו, 'בני הווי זהיר כשתיכנס לחולה ואין לו, אל תיכנס בידיים ריקניות, כשיקום הוי מקדים לו המאכל ויחשיב עליך כאילו אתה מקיים ומשיב נפשו ואת גמולך ישלם לך הבורא בוראך'.
מעשה: בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, ולא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חייה. ז"א בגלל שהוא טאטא את המקום ושטף את המקום, לפניו, חייה. אמר לו 'רבי החייתני'. ז"א רבי עקיבא החייה אותו ממוות. יצא רבי עקיבא ודרש 'כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים' (נדרים מ').
המנחם אבלים מביא טובה לעולם כמו שמובא באבות דרבי נתן ובקהלת רבא: אמרו שרעיו של איוב, בזכות שהלכו לבית האבל נדחו מגיהנום. ולא עוד ששרתה עליהם רוח הקודש בזכות זה. מה העונש עכשיו על כל מה שדיברנו? כל הכופר בגמילות חסד כאילו כופר בעיקר ונענש מאוד בעולם הבא. כמו שנאמר בזוהר הקדוש: 'שנינו, מי שמכלה חסד מן העולם נשמד הוא בעולם הבא'. ביבמות מבואר: מי שאינו גומל חסד אין ראוי להדבק בו, שחסר לו מסימני ישראל. במדרש רבא מובא: רבי סיימון בשם רבי אלעזר אמר 'עמוני ומואבי לא עשו חסד עמי שאינו צריך חסד, זה עם ישראל שהיה להם הכל וישראל לא היו צריכים להם. מה פרע להם הקב"ה? מתוך כך שלא קידמו אותם בחסד – 'לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'', והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שלא עשו חסד עם מי שאינו צריך לחסד רואים מה פרע להם, אז מי שאינו עושה חסד עם מי שצריך חסד אוי ואבוי מה עונשו – על אחת כמה וכמה.
ומי שאינו מלווה את היוצא לדרך כאילו שופך דמים, כמו שאמרו בסוטה: כל שאינו מלווה ומתלווה כאילו שופך דמים. וכן מי שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים, כמו שנאמר במסכת נדרים. ובמסכת ברכות: כל הרואה את המת ואינו מלווהו עובר משום לועג לרש חרף עושהו. ומי שאינו מנחם אבלים נענש, כמו שאמר רבי אליעזר הגדול בצוואתו לבנו 'הווי זהיר לנחם אבלים ולדבר על ליבם', כי לא היו ראויים להיענש חבריו של איוב אלא על שאמרו דברי קינטורים לאיוב שהיה אבל ולא דברי ניחומים. וכשנמנע אצל ישראל החסד זה גורם צרה לכל כלל ישראל וזה גורם הצלחה לאומות, כמו שאמרו בזוהר הקדוש: כשישראל לא עושים חסד עם בני האדם ושאר האומות עושים חסד בעולם, אז שתי הרוחות שלמדנו קודם 'שוד' ו'קפאן', מתמתקין דבריהם ומתחזקים על ישראל, בגלל שאז מתחזקת הטרא אחרא וישראל נכפפין. וכשישראל אינם מתעוררים בחסד, אותן שתי הרוחות מתהפכים לכפות את ישראל, ואז אותם הברכות שיורדין מלמעלה מצד ימין יונקים אותם שאר האומות בגלל ששאר האומות מושכים אותם לתוכם באותם חסדים שהם עושים עם בני-אדם, וישראל מרחיקין אותן מתוכם בגלל שאינם משתדלים לחסדים כמו שאר האומות. עכשיו מובן למה 'חסד לאומים חטאת'. וגם לאדם פרטי כפי מה שהוא נמנע מן החסד, כך נוהגים עמו מן השמיים, כמו שנאמר בזוהר, בן אדם שעושה חסד בעולם מעורר חסד למעלה ושורה באותו יום. באופן הזה גם ההיפך מזה, אם בנ"א עושה פעולה של אכזריות כך הוא מעורר באותו יום ופוגם אותו, ואח"כ עומד עליו לאכזרי לכלותו מן העולם, ה' ישמרנו.
אם כן, אנו צריכים להידבק בכל מה שאפשר במדותיו של הקב"ה. השכר הוא עצום, העונש הוא איום וכמובן מי מחפש צרות ועונשים ויסורים? כולם מחפשים טובות והשפעות טובות מן השמים. הנה בידינו לקיים את המצוות האלה שהקב"ה בעצמו קיימן ולעשותן בשמחה, בזריזות, ונזכה לכל הטובות, בימינו אמן! ואמן!