בני ברק - מה בין משה לירבעם?

צהרים טובים!

 

בהנ"ו והעב"י!

 

פרשת שמיני

"ויאמר משה אל אהרון: "קרב אל המזבח ועשה את חטאתך""

 

הגאון בעל 'מדרגת האדם' אומר: "מה ההבדל בין משה רבינו עליו השלום ובין ירבעם בן נבט?

 

מה מונח ביסוד ושורש נפשם שהבדיל אותם לשתי דרכים נפרדות מן הקצה אל הקצה; אחד מזכה הרבים ואחד מחטיא הרבים"

 

זה גדול מזכה הרבים וזה גדול מחטיא הרבים?

 

"ודאי שכל אחד מהם נולד עם דרכו וכיוונו בדרך הטבעית אלא שבדרך הבחירה והעיון כל אחד מהם חתר והגיע למהות שלו ולשיטה שלו.

 

נשאלת השאלה: במה זכה משה להצליח למרום המרומים, ומפני מה נתגלגל ירבעם וירד כל כך עד שנעשה חוטא ומחטיא את הרבים?

 

אז מצינו במשה רבינו שהתורה העידה עליו שהיה "עניו מכל האדם אשר על פני האדמה" וכאשר הקב"ה שולח אותו למצרים לגאול את עם ישראל,

 

מה הוא עונה לו?

 

"שלח נא ביד תשלח"

 

והרמב"ן מבאר: "כי אם תשלח כל אדם מן השוק - הוא הגון ומסוגל ממני!"

 

זה לא ענוה מעושה, ככה הוא חש! 'שכל אדם מן השוק - הגון ומסוגל ממני!'

 

ונפלאת בזה מדריגתו של משה רבינו בענין הכרת פחיתותו ומיעוט ערכו!

 

למשה רבינו היתה התרגזות על העדר שלימות, יחד עם שאיפה לתיקון פגמים שהיו ממלאות את הוויתו, עד כדי הרגשת התפשטות כל המעלות!"

 

כאילו הוא לא בר מעלה בשום דבר, תמיד רואה את הצד החסר, ואת מה צריך להשלים, רואה את הפגמים בעצמו ולא רואה באחרים.

 

"הרגשת הפחיתות האפילה על הכרת המעלות, עד כדי העלמן!"

 

אבל היו מעלות למשה רבינו, אז איך הוא רואה רק את הפחיתות בעצמו ולא את המעלות של עצמו?

 

"אלא אדם שנחתכת לו אצבע, ויש לו כאב גדול והדם זב, מצב כזה משכיח ממנו את כל היתרון בשאר האברים"

 

כשכואבת לו האצבע והדם זב הוא לא אומר באותה שעה: "כן, אבל הרגל בריאה, אבל הבטן בסדר, עם העינים אני רואה"

 

עכשיו הוא טרוד כל כולו במה?

 

בתיקון המצב של האצבע שנפגעה!

 

"כשמשה רבינו היה רואה צד של חסרון מה בעצמו כל מיקוד מעייניו היה באותו ענין, וממילא לא ראה ולא הכיר בעצמו שום מעלה כרגע"

 

שום מעלה!

 

"כך הגיע משה רבינו להרגיש כל חסרון קל שבו וכששולח אותו הקב"ה הוא אומר לו: "שלח נא ביד תשלח" 'כל אחד מסוגל ממני!'

 

שבוע ימים הקב"ה לא מצליח לשכנע אותו, שבוע ימים! והוא טוען טענות…

 

"כי היה מודד כל אחד לפי מידת הרגשת פחיתותו מופשט היה לגמרי מהרגשת גדלות של עצמו כל כולו כואב מהרגשת החסרון וממילא לא היה פונה לראות את החסרון בזולת כי זה היה גורם לו הרגשת חסרון נוספת שלא הגיע למידת 'עין טובה'".

 

שאם אתה רואה את האנשים רק בעין רעה - אז אתה פוגם בעצמך עוד פעם! אז יש לך עוד חסרון,

 

מה החסרון?

 

אין לך עין טובה!

 

"נמצא שאחרי ההתלמדות לא להיות להוט למצוא את חסרון הזולת, אז הרגשת החסרון העצמית גדלה אצלו שבעתיים!

 

2 המעלות האלה; הרגשת הפחיתות של עצמו, וגדלות הזולת בעיניו הביאו אותו לידי התשובה של: "שלח נא ביד תשלח"

 

- אני לא ראוי, וכל אחד ראוי יותר ממני!

 

"ובכל הוויתו חשב שכל אחד מזולתו מוכשר ביותר להיות מנהיג על ישראל!"

 

חכמים אומרים: שבכל הזדמנות הוא חזר עוד פעם להתחמק מהתפקיד, כל שליחות ששלח אותו הקב"ה הוא ראה את זה רק כאילו הוא שולח אותו רק למשימה זו, ומחדש הקב"ה צריך לשכנע אותו עוד פעם ועוד פעם: "בוא אל פרעה" כל פעם, משכנע אותו עוד פעם, עוד פעם ועוד פעם, וכל פעם הוא חוזר על אותה טענה.

 

אז "2 המעלות האלה; הפחיתות של עצמו והגדלות של הזולת הביאו אותו לידי התשובה של: "שלח נא ביד תשלח" ובכל הוויתו חשב שכל אחד זולתו מוכשר להיות מנהיג על ישראל.

 

ונמצא לפי זה שהיה בו השורש של הרגשת החסרון והתביעה המתמדת העצמית - הם הביאו אותו להיות זוכה ומזכה את הרבים !

 

אבל אצל ירבעם השורש הזה עקר והרס מתוך נפשו"

 

השורש הזה שהיה למשה רבינו, היה עקור והרוס אצל ירבעם בן נבט!

 

"כל המאמצים של ירבעם היו התרברבות! הוא היה גדול מאוד! כל חכמי ישראל בדורו היו כאזובי קיר לידו! וכל רואיו, שלא יטעו חלילה שהוא פחות מהזולת, כל מעייניו זה להתנשא ולהתברב.

 

כמו שמצינו שמנע את עצמו מלעלות לרגל,

 

מאיזה טעם?

 

"שמא יאמרו: 'האי מלכא והאי עבדא'" כי אם יעמוד בעזרה ורחבעם יושב כפי גזירת הבורא ש'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד'"

 

מה יגידו?

 

"האי מלכא - זה שיושב, זה שעומד לידו - זה העבד!

 

"מצב כזה לא היה בהתאם להרגשת גדלותו שהוא יהיה עומד… ומלך יהודה יושב.

 

לכך הסתבך והעמיד עגלים על גבולות ישראל,

 

והכריז: "אלה אלוהיך ישראל!" ונהפך להיות 'חוטא ומחטיא את הרבים' מן הקצה אל הקצה ממעלת משה רבינו עליו השלום"

 

וזה לא יאומן!

 

לא יאומן כי יסופר מה שקרה עם ירבעם בן נבט, שיום אחד הוא נכנס אל שלמה המלך, ואמר לו תוכחת מוסר, שבזכותה הוא זכה למלוך על 10 שבטים!

 

הוא נכנס, ויש לו טענה בפיו לשלמה המלך: "אביך פרץ פרצות בחומה בשביל עולי רגלים",

 

שיהיה להם קל מכל מקום להכנס ולא יצטרכו להקיף את החומה.

 

"ואתה מסתם אותם בשביל בת פרעה לתת לה מיסים?!"

 

כשהוא יצא משם אחרי שהוא הוכיח את שלמה המלך, כשהאינטרס הוא: להרבות כבוד שמים! ולא למנוע מאנשים להכנס, ולא להקשות עליהם, ולא לגבות מהם כסף.

 

בא הנביא ואומר לו: 'שהוא יהיה מלך על 10 שבטים!' וכך הוא זכה למלוכה.

 

נו, וכשהוא כבר הומלך - עכשיו התחיל הנסיון!

 

מה הנסיון?

 

הוא צריך לבוא לבית המקדש, ורחבעם ישב - וירבעם יעמוד…

 

ואז הוא טוען טענה…

 

ומה הטענה?

 

יאמרו כולם: 'האי מלכא והאי עבדא!' - ?!

 

אז מה הוא עושה?

 

יותר גרוע עשרות מונים ממה שהוא הוכיח את שלמה המלך!

 

מה הוא עושה?

 

מעמיד עגלים שאומרים: "אנכי השם אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים… אלה אלהיך ישראל"

 

עגל! עגלים….

 

בדור המדבר עשו אחד, הוא עשה 2!

 

איך זה יכול להיות דבר כזה? אתמול היית ככה, איך נהיית היום ככה?

 

זאת אומרת גם התוכחת שלו לא היתה אמיתית, בתוך תוכיותו יש את הצד של ההתרברבות, של ההתנשאות, של הגאוה.

 

ואנחנו יודעים שהקב"ה ביקש ממנו גם כן לשוב בו - וזה לא עזר!

 

"אז אם ככה, יתכן מאוד שהיה לירבעם 'פתח כשר' במרכאות פתח כשר לטעות; שמא על ידי מניעת הכבוד ממנו, בזה שהוא יתכופף לפני רחבעם - תתקרר ההשפעה הרוחנית שלו על העם"

 

בזה שיאמרו 'האי מלכא והאי עבדא'

 

"וכך משכנע ירבעם את עצמו; שהגדלות נחוצה דוקא לטובת הרוחניות של עם ישראל!"

 

אתם שמעתם את המושג של 'גדלות'?

 

צריך גדלות!

 

"וכאן הוא טעה והטעה את עצמו! ולא חש ולא הרגיש, שההשפעה בכלל לא תלויה באדם, אלא ברשותו וברצונו של הקב"ה, 'ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימה!'"

 

והוא הרי ראה שאם התוכחת שלו הביאה לו לשלוט על 10 שבטים, אז רואים ש'אין מלכות נוגעת בחברתה' אפילו אם אתה מלך, יכולים באותה שעה להמליך מישהו אחר איתך ביחד!

 

אבל, כל מי שמשקר את עצמו וחי בשקר, יש לו צידוקים, יש לו אסמכתאות, אין בעיה למצוא בש"ס ק"ן טעמים לכאן וק"ן טעמים לכאן… אין שום בעיה! השאלה: אם הם על פי האמת או לא על פי האמת, על פי מה שאתה, או לא על פי מה שאתה…

 

"אז הפך ירבעם בן נבט שניתנה לו מלכות על ישראל!"

 

אתם יודעים מה זה 'מלכות על ישראל!' - ?

 

"הפך להיות גדול מחטיאי הרבים בעולם!"

 

ואפילו אחאב, ואפילו אחאב שחטא מאוד מאוד יותר מירבעם! מכל מקום ירבעם נקרא 'המחטיא הכי גדול'

 

למה?

 

הוא המציא את השיטה!

 

אז זאת אומרת רואים מה ההבדל ביניהם; זה ענוה וזה גאוה, זה לאן הוביל וזה לאיפה הוביל…

 

"ואם ירבעם חשש שמא יקופח כבוד מלכותו הרוחנית, אז לא על כבוד שמים הוא חשש, כי אם על כבודו וגופו! ובשום פנים לא הסכים להפקיר את הנגיעה החומרית, והתפתה ליצרו והטעה את עצמו, ולא רצה להכיר את פחיתותו ואת צורך תיקון מעלתו העצמית, ובהעדר מידות אלה לא תתכן שום השפעה על העם!

 

משה אמר: "כל אחד מן השוק טוב ממני לשליחות זו!"

 

אצל ירבעם המצב הפוך! כל פחדו ודאגתו שמא יאמרו על רחבעם: "זהו המלך!" ולו באמת היה רוצה להשפיע במובן הרוחני, מה אכפת לו אם מישהו גדול ממנו?!"

 

הגמרא מספרת על תנא שהיה לו 'אמורא' האמורא זה המתורגמן, והעם לא היו יודעים את הלשון שהיה מדבר התנא, והאמורא היה צריך לתרגם.

 

והתנא היה אומר דברי תורה, והאמורא היה מתרגם אותו, ומוסיף משלו על דברי התנא!

 

פעם אחת, אשת האמורא פוגשת את אשת התנא והיא מתרברבת בפניה!

 

והיא אומרת לה: "את יודעת שבעלי, חוץ ממה שבעלך אומר, הוא אומר חידושים משלו לפני העם!"

 

אז אשת התנא חרה לה, והיא הלכה לספר לבעלה,

 

היא אמרה לו: "אתה יודע, פגשתי את אשת האמורא, והיא אומרת, שחוץ ממה שאתה אומר, אז הוא חידושים משלו, מה שאתה לא אמרת…"

 

אמר לה: "מיני ומיניה - יתקלס עילאה!"

 

מה הבעיה?

 

אני לא מבין!

 

אז הקב"ה ישתבח ממני וממנו!

 

אני אמרתי תורה, הוא אמר תורה - מה זה משנה?

 

העיקר לקב"ה - זה שבח!

 

מה הבעיה?

 

הרי זה הדין: שאם בן אדם פותח תלמוד תורה, ובא אחר ופתח לידו "יגדיל תורה ויאדיר" זה לא נקרא 'יורד לאומנות חבירו' - "יגדיל תורה - ויאדיר!"

 

אבל אצל ירבעם - זה מפריע!

 

אצל משה רבינו - לא! הוא מפנה מקום לכל אחד! מפנה מקום לכל אחד.

 

"וזה ההבדל בין משה לירבעם; האחד נעשה לעשות אדון ואב לכל הנביאים עד סוף כל הדורות.

 

וההפך; ירבעם נרשם ונכתב למקולקל - עד סוף כל הדורות!"

 

לא יאומן כי יסופר!

 

בן אדם הגיע כבר לדרגה כזאת, תראו איך הוא נופל!

 

אבל ראינו כמה כאלה בהיסטוריה;

 

"קורח - שפיקח היה! - מה ראה לשטות זו?"

 

מה חסר לך?

 

שליש העושר של העולם היה לך! רוח הקודש שורה עליו! מכובד מאוד במשפחתו! גדול מאוד! יכול להשפיע על 250 ראשי סנהדראות ככה בצ'יק! כולם נשמעים לו!

 

ומה נהיה?

 

ליצן הכי מפורסם בעולם! 'קורח הליצן' היה עושה ליצנות על משה רבינו, ליצנות…

 

ומה עלה לו?

 

שעד היום הוא צועק! עד היום הוא צועק בגיהנום: "משה אמת ותורתו אמת - והוא שקרן!"

 

נו? היה חסר לו משהו?

 

הגאוה!

 

ומה בעל גאוה אומר: "ומדוע תתנשאו?"

 

הוא מתנשא!

 

והוא אומר: "מדוע תתנשאו כל העדה כולם קדושים"

 

וככה ראינו הרבה דמויות במשך ההסטוריה…

 

"אבל בואו נראה, מה מצינו אצל אהרן הכהן?

 

אהרן הכהן ריכז את כל הרעיונות שלו והגות ליבו בתביעה מתמדת על מעשה העגל"

 

לאהרן, העגל לא יצא מהעינים, המעשה של העגל, חטא העגל לא יצא לאהרן מהעינים.

 

"רגשי חרטה שלא קינא בקנאות יתירה במעשה העגל לא עזבו אותו אפילו לרגע קט! תמיד היה דואג; 'שהוא לא ראוי לעבודת הכהונה הגדולה!'

 

כמו שכתוב: "קרב אל המזבח"

 

הרמב"ן מפרש: "כי בעבור שהיה אהרן קדוש השם, ואין בנפשו חטא, זולתי מעשה העגל, היה החטא קבוע לו במחשבתו, כענין שנאמר: "וחטאתי לנגדי תמיד" והיה נדמה לו כאילו צורת העגל שם מעכב בכפרותיו!

 

ולכך אמר לו: "הגס דעתך!" שלא יהיה שפל רוח, שרצה האלקים את מעשיו".

 

וזה מבהיל להתבונן על המדרגה של אהרן הכהן, על גודל הענוה שלו והכרת פחיתות מעלתו.

 

הלא כל המעלות, כל ההצטדקות במעשה זה, לא היו אלא מעין תחבולה למנוע את ישראל מעבירה".

 

הרי הוא התכוין בסך הכל לדחות אותם בשעות אחדות עד למחרת, ובינתים יבוא משה.

 

"וכל זה לא הועיל לו להשקיט את הרגשת האשמה על מניעת התוכחה לישראל במעשה העגל, התביעה הזו היתה מחלחלת באהרון עד יסוד נפשו, והדריכה את מנוחתו אף בגישתו לעבוד בקודש, וצורת העגל היתה מצטיירת לפניו כמעכבת בכפרותיו בקרבנות ישראל, ובזה היתה רוממותו של אהרן הכהן"

 

הרי אתה נבחרת לכהונה גדולה! ומי שבחר בך לכהונה גדולה - זה הקב"ה! ואם הוא בחר בך למרות מעשה העגל, מה בא להראות?

 

בא להראות שדוקא מעשה העגל - זיכה אותך בכהונה גדולה!

 

כי השם ידע מה אתה התכוונת לעשות, והוא ולא ראה בזה פגם! ולכן זכית לכהונה גדולה, אז אתה כבר מקריב את הקרבנות, עדיין העגל תקוע לך בעינים? עם כל מה שהקב"ה נתן לו את הכהונה הגדולה - עדיין הוא רואה את העגל כך!

 

"מה יש לנו להתעורר מהמאמר הזה?

 

שיבחר לו האדם דרך של רגישות בפגמים עצמיים, קיצורו של דבר, אדם צריך להתמקד בפגמים שיש לו, כל הזמן לחפש ולחטט בפגמיו".

 

להבדיל! מבעלי חיים, "מאלפינו מבהמות ארץ, ומעוף השמים יחכמנו" אם רואים חתול; רואים שכל הזמן הוא מנקה את עצמו, כל הזמן הוא עובד על ניקיון, פה יש לו איזה משהו - מנקה, כל הזמן…

 

אנחנו צריכים ללמוד מהחתול את הדבר הזה; לנקות את עצמנו מהפגמים כל הזמן, להתמקד בפגמים.

 

אם אנחנו מתמקדים במעלות - לא נראה את הפגמים!

 

אנחנו יכולים לראות את המעלות של חברינו - כן! אבל אצלנו, אנחנו צריכים לראות את הפגמים, ומתוך כך לתקן.

 

כמו המשל של מי שנפגע באצבעו, הוא לא משכנע את עצמו שאין לו כאב, על ידי זה שהרגל בריאה…

 

אז "אדם צריך להתמקד, ולהיות בתביעה מתמדת לתיקון עצמי בלתי פוסק, וממילא אז הוא יהיה כשר ומוכשר להכיר הטוב שבזולת, ואהבה והאמת תגברנה בכל ארחות חייו, בין אדם לחבירו, בין הפרט לכלל, ובעיקר מי שמחונן ברוחניות יתירה - הוא זקוק לשמירה יתירה, בכדי שיהיה ראוי להשפיע על הכלל!"

 

כי ככל שהאדם עולה ברוחניות, אז הגאוה מתנשאת לאמור… ואם הוא נופל בפח של הגאוה - מיד הוא נכנס לפח של הקב"ה! כי "תועבת השם - כל גבה לב!" לקב"ה יש פח שהוא זורק שמה את כל בעלי הגאוה, "תועבת השם" כמו דבר המתועב אצלנו בבית שאנחנו משליכים אותו לפח, ככה הקב"ה; "תועבת השם - כל גבה לב!" אז אדם צריך להתרחק מאוד מאוד מגבהות הלב, אפילו על מעלות אמיתיות! ולמשה רבינו היה בלי סוף מעלות אמיתיות!

 

"וגם הענוה שאיתה הוא בדק את עצמו כל הזמן - גם היא מעלה".

 

ולא כמו אותו חתן שרצה להתחתן, ובא אצל השדכן,

 

ואמר לו: "תשמע, אני קשה לי למצוא שידוך, אני כבר בן 32 ואני לא מוצא שידוך, זה לא יתכן! יש לי כל כך הרבה מעלות ואני לא מוצא, זה לא יתכן"

 

אז הוא אמר לו: "מה המעלות שיש לך?"

 

אז הוא התחיל למנות לו בלי סוף…

 

אז הוא אמר לו: "תשמע, אם אתה רוצה שיהיה לך שידוך, אתה צריך לעבוד רק על מעלה מידה, מידה אחת - ובזה תמצא שידוך מהר!"

 

 - "מה?"

 

אמר לו: "ענוה, אם תעבוד על ענוה, לא תהיה בעיה. למה? הטענה שלך: 'איך אתה יכול להתחתן'?, מציעים לך שידוכים אבל אין להם יחוס, אין להם מידות, אין להם שום דבר, אם אין להם שום דבר - איך אתה יכול להתחתן? אז אם תעבוד על הענוה - אז יהיה לך קל"

 

אחרי שנה הוא חוזר, אומר: "עבדתי על הענוה, ולא מצאתי שום שידוך!"

 

אומר לו: "למה לא מצאת עכשיו? אם היה לך ענוה, אז למה לא מצאת?"

 

אומר: "חוץ מכל המעלות שלי, יש לי עוד ענוה! אז מי יכולה להתחתן איתי?!"

 

[הקהל מחייך…]

 

אז זאת אומרת, אדם צריך לדעת שהוא צריך לשמור על עצמו.

 

אתם צוחקים… אבל זה לא מצחיק! אתם יודעים מי נכשלו בזה?

 

נדב ואביהוא!

 

אחד מהעוונות שלהם היה, שהם לא נשאו נשים, למה הם לא נשאו?

 

כי הם אמרו את השבח שלהם ואת היחוס שלהם; "מי, מי ראויה להתחתן איתנו?!"

 

שמעתם?

 

נדב ואביהוא! שהיו גדולים ממשה ואהרון! "ונקדש בכבודי" 'במכובדי' ומי היו המכובדים? הם! והיה להם פגם-מה פגם-מה בענוה, ממילא זה אחד מהסיבות שמנו חז"ל, שהם נענשו.

 

זאת אומרת ככל שהאדם גדול יותר - צריך להזהר יותר שלא יושלך לפח בעלי הגאוה…

 

"כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות, ונעשו כל המעשים, ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער!

 

ואומר: "יודע אני שכעס הקב"ה עלי! ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל"

 

אמר לו למשה: "משה אחי! ככה עשית לי?! שנכנסתי ונתבישתי!"

 

אתה אמרת לי: "קרב אל המזבח" - 'הגס דעתך' הנה, נכנסתי, תראה מה זה! תראה איזה בושות! הנה אני מקריב קרבנות, שכינה לא יורדת.

 

אהרן מרגיש: 'בשבילי לא ירדה שכינה לישראל, בשבילי לא ירדה שכינה לישראל!'

 

אמר לו למשה: "משה אחי! ככה עשית לי?! שנכנסתי ונתביישתי!"

 

מיד נכנס משה עמו, וביקשו רחמים, וירדה שכינה לישראל, ויצאו ויברכו את העם,

 

ואמרו: "ויהי נועם השם אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה ומעשה ידינו כוננה עלינו, יהי רצון; שתשרה שכינה במעשה ידיכם!"

 

לפי שכל 7 ימי המילואים שהעמידו משה למשכן, ושימש בו, ופירקו בכל יום"

 

7 ימים!

 

"לא שרתה שכינה בו, והיו ישראל נכלמים!

 

ואומרים למשה רבינו: "כל הטורח שטרחנו, שתשרה שכינה בינינו, ונדע שנתכפר לנו עון העגל…"

 

אז כל זה בחינם?! לא יורדת שכינה! נתנו תרומות, עשינו, פעלנו, "נשאו לבו, נדבו לבו" כולם עוסקים במלאכה, אתה שבוע ימים בפנים - לא יורד, אהרן נכנס - לא יורדת שכינה.

 

"לכך אמר להם: "זה הדבר אשר ציוה השם תעשו, וירא עליכם כבוד השם" - אהרן אחי כדאי וחשוב יותר ממני, שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו!"

 

טבע האדם, כשיש 2 שותפים לעסק מסוים, והעסק לא מצליח; כל אחד תולה את הכשלון בשני, האחד מאשים את חברו שאי ההצלחה מקורה בכשלונו או בהעדר כשרונו.

 

ולהפך, בעסק מצליח; כל אחד תולה את ההצלחה בעצמו ולא בזולתו.

 

כמו שאמרו חכמים: "ברבות הטובה - רבו אוכליה!"

 

כשיש טובה, יש הרבה באים לאכול… הטובה משותפת לכולם.

 

"אבל אילו כאן אצל אהרן משה וישראל - שלא שרתה שכינה במעשה ידיהם; כל אחד תלה את הכשלון בעצמו!"

 

כל אחד תלה את הכשלון בעצמו! לא בחברו.

 

"אהרן אמר: שהאשמה תלויה בו, כי הקב"ה כועס עליו! ורק בשבילו לא ירדה שכינה.

 

בני ישראל נכלמים ואומרים למשה רבינו: האשמה תלויה בהם מפני מעשה העגל.

 

משה אומר: כי אם השכינה יורדת - זה רק בזכות אהרון, שהוא כדאי וחשוב יותר ממנו.

 

כל אחד מייחס את הכבוד והחשיבות - לזולתו, ואי ההצלחה - תולה בעצמו"

 

תראו איזה מעלות היו לעם ישראל בדור המדבר.

 

מי הקרין להם את זה?

 

שני המנהיגים, שני הענוים האלה "ונחנו מה?" "ונחנו מה" אז כל אחד למד לתלות את החסרון בעצמו.

 

מסופר בגמרא: "ההיא בר טביא דאתיא לבי ריש גלותא דהוה מפסק כרען בתרייתא"

 

הצבי הזה שהגיע לביתו של ראש הגלות, ושהרגלים שלו האחוריות היו חתוכות.

 

"בדקי רב בצומת הגידים ואכשריה"

 

רב בדק אותו בצומת הגידים והכשיר אותו.

 

"סבר למיכל מיניה באומצא"

 

חשב לאכול אותו.

 

"אמר ליה שמואל: "לא חייש מר לניקוריה?!"

 

אז שמואל אומר לו: אתה לא חושש? אולי נשך אותו נחש! וזה אסור משום 'סכנת נפשות!'

 

"אמר ליה: "מאי תקנתיה?"

 

 - "נותביה בתנורא, ואיהו בדיק נפשיה"

 

נשים אותו בתנור והוא יבדק בעצמו.

 

"אתביה בתנורא נפיל תלחי תלחי"

 

 התחיל להתפרק! ונופל חתיכות חתיכות הבשר!

 

"קרי שמואל עליה דרב"

 

שמואל שהציל את רב, מה הוא אומר לרב?

 

 "לא יאונה לצדיק כל און"

 

אה! הזכות שלך - ישתבח הבורא, הצילה אותך! "לא יאונה לצדיק כל און"

 

ומה קורא רב על שמואל?

 

'כל רז לא אניס לך!' 'כל רז לא אניס לך' אה! איזה חכם אתה שמואל! כל הסודות גלוים לפניך, אה! הצלת את חיי

 

כל אחד משבח את השני!

 

"שמואל זה, שרב ניצל על ידו ממות ומאיסור.

 

אם היה קורא אצלנו מצב כזה, מיד היינו מייחסים אצלנו את ההצלחה וזוקפים אותה לחכמתנו"

 

ויש כאלה שבמקרה כזו היו רואים את עצמם 'בעלי רוח הקודש…' רוח עליון… יש היום 'נביאים' אתם יודעים, מסתובבים גם בבני ברק… 'נביאים' ואומרים 'נבואות' וכל מיני דברים…

 

"ואילו שמואל, תלה את ההצלחה של העובדה הזו ברב, רק מפני צדקתו שניצל!"

 

שמואל תלה את ההצלחה של העובדה הזאת, המעשה הזה ברב, שרק צדקתו הצילה אותו.

 

"ואילו רב התרחק מלהטעות את עצמו שהנס נעשה בזכותו ובצדקתו, וייחס את כל ההצלה לחכמתו של שמואל, שכל זכות קייומו והצלת חייו תלויים בשמואל וחכמתו העליונה 'שכל רז לא אניס לה!'"

 

מדהים! הא?

 

"ההפך מצינו אצל הרשעים, הרשעים וגסי הרוח!"

 

מה כתוב אצלהם?

 

"ויאמר בלעם אל בלק: "בנה לי בזה 7 מזבחות והכן לי 7 פרים ו-7 אלים"

 

אז בלעם מבקש מבלק: בנה לי בזה 7 מזבחות והכן לי פרים ו-7 אלים.

 

"ויעש בלק כאשר דיבר בלעם, ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח,

 

ויאמר בלעם לבלק: "התיצב על עולתך ואלכה ואולי יקרה השם לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך"

 

וילך שפי, ויקר אלקים אל בלעם

 

ויאמר אליו: "את 7 המזבחות ערכתי! ואעל פר ואיל במזבח"

 

בלעם אומר לקב"ה: "את 7 המזבחות ערכתי! ואעל פר ואיל במזבח"

 

"בוא וראה!

 

רשע זה בלעם, כל מעשיו היה לרע בגאוות לבו, הרי 2 העלו את הקרבנות, 2 העלו את הקרבנות, שכן כתוב: "ויעל בלק ובלעם"

 

מי כתוב ראשון?

 

בלק, ובלעם טפל.

 

"ויעל בלק ובלעם" כל המזבחות היה בלק עורך אותן",

 

בלק עורך אותן, הוא ביקש ממנו: "בנה לי בזה"

 

"וזה הרשע משבח את עצמו ואומר לקב"ה!"

 

לא לבן אדם שלא יודע מה היה…

 

מדבר עם הקב"ה!

 

ומה הוא אומר לו?

 

 "את 7 המזבחות ערכתי ואעל" רק הוא לבד… "פר ואיל במזבח"

 

ואת בלק הוא בכלל לא משתף, כאילו הוא לא היה פה…

 

"אמר הקב"ה: "רשע! הכל אני יודע!"

 

צריך להסביר לו לרשע: שהקב"ה הוא הכל יודע! לנביא של הגוים, צריך להסביר לו שהקב"ה הכל יודע.

 

זה מצחיק! לא?

 

אנחנו זוכרים תמיד שהקב"ה הכל יודע? אנחנו גם לא זוכרים שהקב"ה הכל יודע, ושהכל הוא רואה, ושהכל צופה, והכל הוא רושם, ואת הכל יראה לנו, אנחנו מכירים את הפסוק: ש"סוף דבר הכל נשמע ואת האלקים ירא" אנחנו בטח יודעים את זה, אבל אנחנו חיים את זה?

 

האם אנחנו חיים את המציאות הזאת שכל ההתחכמויות והקומבינות שאנחנו עושים ומתרצים כך וכך, יש אחד שודאי יודע מה אנחנו מתכונים וקוראים לו 'הקב"ה'.

 

אנחנו יכולים לעבוד על אנשים 10-20-30-40 אולי אפילו עד היום האחרון - על כולם…

 

אבל אצל הקב"ה זה לא יעזור! כי שמה אחר כך יראו את זה לפני כולם.

 

'עתיד הכל להתפרסם לפני הקב"ה! ולא לפני הקב"ה, לפני כל באי עולם! ובעולם האמת מושיבים את האדם בדין, לראות הסרטה 'לייב' חיה! מכל מעשיו, ומשמיעים לו הכל, ומראים לו הכל.

 

אבל אם זה היה ככה, נו,

 

היינו אומרים: 'אפשר להסביר עדיין, אפשר לתרץ שכוונתי היתה ככה, כוונתי היתה ככה'

 

שמה אי אפשר לתרץ!

 

יש סרטים אתם יודעים מראים בן אדם מדבר בסינית ולמטה כתוב תרגום באנגלית בעברית לפי הלשון שהצופים צריכים להבין.

 

'שם' רואים את הסרט, לא סרט כמו שאנחנו מצלמים עכשיו, רואים את הבן אדם בדיוק את ההוויה שלו בדיוק כמות שהיא, ולמטה 'בתרגום' - את המחשבות שלו בשעה שהוא אמר ועשה את המעשים! 'חופש כל חדרי בטן רואה כליות ולב' וכל מה שחשבת עם הקומבינוט ועם התירוצים ועם האסמכתאות ועם הכל ואיך אתה בונה את זה הכל יראו לך למטה! אתה תעמוד ככה…

 

אתה תרצה להשפיל את העינים? - אתה לא יכול! כי שמים אותך ממול! אתה חייב לראות, וכולם רואים אותך! מסתכלים עליך:

 

"מה? ככה היית? אה! עלינו? ככה אמרת?! אה!"

 

- "מה?! ככה היית? עלינה?"

 

איזה בושות זה! יה חביבי זה לא נעים בכלל

 

זאת אומרת בן אדם צריך לדעת: צריך להכין את עצמו למעמד הזה.

 

אבל יש רק דבר אחד שאנחנו יכולים להתעודד!

 

מה אנחנו יכולים להתעודד?

 

שהקב"ה עשה מחק! מחק, גם פה במצלמה אפשר למחוק את כל הסרט, קוראים לו 'תשובה' אם אתה עושה תשובה - זה מוחק את כל הסרטים! אבל תשובה אמיתית! אם אתה רק מחזיר רוורס, זה לא תשובה, צריך למחוק, אם אתה חוזר בתשובה אמיתי - מתחרט על העבר, שמתחרט אמיתי - זה מוחק!

 

המתחרט האמיתי - זה מוחק!

 

כמו 'תוהה על הראשונות', מי שתוהה על הראשונות, אדם שעשה מצוות,

 

ובסוף אומר: "אי! חבל על השנים שאיבדתי! מה עשיתי, מה יצא לי מכל המצוות האלה?! היום אני תפרן, אין לי כלום, אין לי שום דבר, חבל שעשיתי את כל מה שעשיתי"

 

- מחק את כל מצוותיו! אין לו כלום, לא נשאר לו כלום, מחוק, מחוק!

 

אז צריך מחק אמיתי, וצריך לקבל לעתיד שלו, כי אם לא - מתחיל הסרט שלו מחדש!

 

וצריך להתוודות ולהגיד לקב"ה: "אנא השם! חטאתי עויתי פשעתי, אז "מודה ועוזב ירוחם"

 

אבל, אם לא?

 

רבותי!

 

זה סרט לא יפה… בכלל לא יפה! סרט גועל נפש… לא כדאי להגיע לזה, אפילו 5 דקות לא כדאי! 5 דקות לא כדאי!! 5 דקות לא כדאי, 5 דקות…

 

שלמה המלך שנכתב עליו: "נשיו הטו את לבבו" זה הכל!

 

אמרו חכמים: 'נח לו לשלמה המלך שהיה גורף ביבין ולא יכתב עליו פסוק זה: "נשיו היטו את לבבו"

 

מה עם כל הצידקות? בנה את בית המקדש זכה שהשלום יהיה בחייו, ישב על כסא השם, כל המעלות! "החכם מכל אדם" כל המעלות - גורנישט מיט גורנישט!

 

כתוב!

 

מה כתוב?

 

כמה אותיות וכמה מילים: "נשיו היטו את לבבו"

 

 - נוח לו שלא היה נולד הבן של דוד המלך, שלא היה מלך, ש'היה גורף ביבין!'

 

אתם יודעים מה זה גורף ביבין?

 

זה לא עובד בזבל בעירייה שזה דבר מכובד! זה גורף ביבין, זה איפה שעושים את מה שעושים, ואוספים את זה משם…

 

'היה נוח לו! כל ימיו!! שיהיה גורף ביבין' עם הריח… 'ולא יהיה כתוב עליו "ונשיו היטו את לבבו"

 

זה כתוב עליו, למה כתוב עליו?

 

לא היטו את לבבו חס ושלום! לא הטו, רק בגלל שהוא לא הוכיח אותם והם עשו במות על זה כתבו עליו. הם לא "היטו את לבבו" אלא מאי? לא הוכיח אותם.

 

שמעתם?

 

מזעזע!

 

כמה אנשים יש להם במחשבה - נשים שהטו את לבבם, לא 'שלא הוכיח', שהם הולכים עם מחשבות זרות, או כל מיני דברים אחרים שאני לא רוצה להגיד בכלל!

 

שמה יראו לו את זה, כמו שבתורה זה נחקק לנצח, לחיי העולם הבא - זה נחקק לנצח!

 

שמה כבר אי אפשר למחוק, שמה כבר אי אפשר למחוק!

 

ולא עוד! ולא עוד, אדם רוצה להגיע לעולם האמת, והוא רוצה להגיע למדרגה שהוא ראוי להגיע אליה, ויש אנשים שמגיע להם להגיע למדרגה העליונה, וכשהם צריכים להגיע למדרגה העליונה, יש בדיקה, כל פעם כשעולים במעלה בעולמות העליונים, יש בדיקה יותר מחמירה.

 

משל למה הדבר דומה?

 

עכשיו אנחנו נמצאים באור כזה, יש אור יותר חזק, אז עכשיו אם יש לאדם איזה כתם קטן לא מבחינים כל כך,  אבל אם יהיה אור חזק - יותר מבחינים, ואם שמים את הבגד על האור - עוד יותר מבחינים, ויש גם רנטגן, יש MRI.

 

יש דרגות דרגות דרגות של בדיקה, שאין באדם שום דבר - כדי שיוכל לעלות, ככל שעולים למעלה - צריך להיות נקיים יותר!

 

נו, ויש מעשה מפורסם: עם רבי מתיא בן חרש, רבי מתיא בן חרש, היה יושב ולומד בבית המדרש (…42:46?) אז אש היתה מסביבו כמו מעמד הר סיני!

 

אלה שלומדים תורה באמת - אש יוצאת מסביבם כמו ב'מתן תורה'.

 

כתוב, שיצר הרע עבר ליד בית המדרש, וראה אותו

 

אמר: 'אפשר שזה לא יחטא?!'

 

המתין לו בחוץ עד שהוא יוצא ללכת לביתו, ונדמה לו כאשה יפה! בא לפניו, אז רבי מתיא בן חרש הסיט את עיניו, בא לו כנגדו, הסיט את עיניו, ראה שלא יכול  להתחמק מהאשה.

 

אמר לנערו: 'חמם את המסמרון'

 

חימם את המסמרון, ליהט אותו - מלובן, לקח את המסמרון ושם בעיניו! וסימא את עיניו.

 

הקב"ה שלח את המלאך רפאל לרפא את עיניו של רבי מתיא בן חרש.

 

המלאך בא ואומר: 'שהוא רוצה לרפאות אותו'

 

אמר לו: "מי אתה?"

 

אומר לו: "אני רפאל המלאך שלחני הקב"ה".

 

אמר לו: "תודה רבה! תחזור לקב"ה תגיד לו, אני לא מעונין".

 

חזר רפאל המלאך לקב"ה ואמר לו: "הוא לא מעונין".

 

אמר לו: "תבטיחו, תבטיחו! שלא יכשל בעיניו!"

 

חזר וריפא אותו.

 

מה זה הסיפור הזה?

 

ה'בן איש חי' מסביר את זה.

 

ואומר: שרבי מתיא בן חרש הוא היה גלגול של פלטי בן ליש, ופלטי בן ליש כשהגיע לעולם האמת היה מגיע לו להכנס לעולם העליון, אבל הוא לא היה יכול להגיע למדרגה הראויה לו, הוא נעצר שם!

 

איפה הוא נעצר?

 

אנחנו אומרים הבדלה בסדר יבנ"ה; י'ין ב'שמים נ'ר ה'בדלה, וזה כנגד ההנאות של האדם.

 

מה זה יבנ"ה?

 

יין זה בפה, בעולם הזה ההנאות שלנו זה מאכילה ושתיה.

 

בשמים זה ריח, ההנאה כשיוצאים מהעולם הזה - יש 'גן עדן תחתון', 'גן עדן תחתון' זה בעולם הזה, ושמה זה ריח בשמים גן עדן! שמה זה הריח, זה ההנאה.

 

יש אחר כך נר, עינים, שהאדם רואה בעינים שמה זה 'צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה' זה בראיה, יש הבדלה שזה  השכל - הדעת.

 

אז כשהוא הגיע לעולם העליון והיה צריך להכנס  למקום שזוכים 'ונהנים מזיו השכינה' עצרו אותו שמה בבדיקות,

 

ואמרו לו: "אתה לא יכול להכנס!"

 

 - למה?

 

"מגיע לך להכנס, אתה לא יכול להכנס!"

 

 - למה?

 

"יש לך פגם בעינים"

 

 - איזה פגם בעינים?

 

"אתה היית עם מיכל, ואתה נהנית מהעינים".

 

מה זה נהנה מהעינים?

 

 - שאול נתן לו אותה.

 

כן, אבל היא היתה מיועדת לדוד.

 

פלטי בן ליש! אתם יודעים  איזה צדיק היה?

 

'פלטו אל' הקב"ה פלט אותו מעבירה! הוא היה יותר צדיק מיוסף הצדיק ומבועז!

 

יוסף הצדיק עמד בניסיון עם אשת פוטיפר שנה.

 

בועז היה יותר גדול מיוסף בענין זה, כיון שהיא שכבה מרגלותיו ממש והוא לא חטא.

 

וזאת היתה בביתו של פלטי בן ליש שנים! ישנה איתו במיטה אחת - 'והוא נעץ חרב בינו לבינה, שאם חלילה הוא יחטא - הוא ידקר בחרב!' ולא נגע בה - שנים!!!

 

אבל הוא נהנה ממנה בראיה.

 

אז כשהוא הגיע לעולם האמת, אי אפשר להכניס אותו, כי העינים לקו.

 

אז נתנו לו אפשרות לרדת בגלגול, ולתקן את העינים.

 

אז מה היתה העבודה שלו בעולם הזה?

 

לשמור על העינים.

 

אז הוא היה יושב ועוסק בתורה תדיר ולא נכשל בעיניו אף פעם!

 

ויום אחד עובר יצר הרע מחוץ לבית המדרש ו… קולט אותו, ומה הוא אומר?

 

"אפשר שזה לא יחטא?! אה… אני מכיר אותו, זה פלטי, הוא היה עם מיכל שנים! אני סידרתי לו עבודה, הוא ראה כל מה שצריך לראות… איך יכול להיות שהוא לא חוטא עכשיו?!"

 

אמר: 'אני חייב להפיל אותו, מחכה לו בחוץ…'

 

אבל רבי מתיא בן חרש, ידע שהוא גלגול שבא לתקן את העינים, אז לכן הוא לא התפשר בלכסות את הראש עם גלימה, או להגיד: 'אנוס רחמנא פטריה', או כל מיני קשקושים.

 

הוא פשוט סימא את העינים!

 

ולכן כשבא רפאל המלאך - הוא לא הסכים! לא מוכן לעמוד בניסיון עוד פעם, אני רוצה לחזור בחזרה נקי! זה הכל.

 

רק אחרי הבטחה של הקב"ה.

 

ומאיפה, מאיפה הוא ידע שהוא גלגול, שבא לתקן על זה?

 

מגלה הבן איש חי, את הדבר שאומר ככה:

 

הגמרא אומרת בהרבה מקומות: 'אבוך, במה הוי זהיר טפי?'

 

מה זה אבא שלך במה היה זהיר הרבה? מה זה 'במה היה זהיר?'  - בכל המצות! מה זה 'במה זהיר'? מה, צריך להיות זהיר במצוה אחת או שתים במיוחד ואחרות ככה חפיף? מה זה 'במה היה זהיר טפי'?

 

אלא, הם היו יודעים את סוד הגילגולים, וכיון שהם היו יודעים את סוד הגלגולים, הם היו יודעים על מה  התגלגלו, ומה הם צריכים לתקן ביותר, ועל זה הם שאלו: מה היה התיקון שהוא היה צריך לעבור בחייו יותר משאר הדברים?

 

אז זה היה רבי מתיא בן חרש.

 

אז אתם שומעים?

 

בן אדם כבר מגיע לו, צדיק כזה, יותר מיוסף ומבועז, כבר מגיע לעולם האמת, אבל העינים שלך לא תפקדו כראוי - אז עוצרים אותו!

 

 - אז מה יהיה איתנו חברה'? מה יהיה איתנו?

 

אנחנו נגיע לעולם האמת - ויהיה לנו בעיות… חביבי אני לא יודע אם שמה  למעלה למעלה למעלה… בכניסה אני מדבר, כן, ואז יש 'ועדת מיון' ומתחילים לבדוק, ואחר כך רואים את הסרטים…

 

ואם  לא מחקנו את הסרטים - יה חביבי! זה סרט סרט, ווחד סרט, זה סרט ארוך! זה לא 3 שעות… זה 70 שנה! 80 שנה, יה חביבי! לראות את הכל…

 

איזה כיף! יש מחק!! מוחקים את הכל! ונשארים רק הדברים הטובים!

 

לא טוב?

 

ואנשים לא קופצים על זה…

 

ואני מבטיח לכם: שלא כולם יעשו תשובה על זה! ידחו את זה,

 

יגידו: 'טוב, בסדר, לא עכשיו, אני שמעתי, בעזרת השם אני… זה צריך להתבשל על זה, זה לא בא  ככה סתם, אני אגיד 'כן' וזה 'לא'!? מה, אני אשקר את עצמי, אני רמאי?! אני לא יכול לסבול את הרמאות! מה,  אני, אני אמיתי אני!'

 

 - אין יותר מכריט מזה!

 

נותנים לך דרך הצלה - על המקום אתה צריך לקפוץ! זאת אומרת אתה חייב להחליט: 'זהו! עכשיו ונגמר'.

 

זה כמו להבדיל, בן אדם שגילו לו 'מחלה' ומודיעים לו שיש לו מחלה, יש לו עוד  ברירות?

 

הוא אומר: 'רגע, אני רוצה לצאת לחופש, אני רוצה זה… יש לי תוכניות'

 

אומרים לו: 'אדוני,  אתה לא נכנס לכימופטריה עכשיו, אז הפרק זמן הקצר שנותר לך, לא יאפשר לך לחזור מהטיול… אז יש לך ברירה עכשיו להחליט: כן או לא?'

 

נו, מה? מה הוא  יעשה? מה הוא יעשה, יעשה טיול ויגמור?!

 

הוא מעדיף לנסות ולעבור את כל היסורים, העיקר לצאת מזה חי!

 

נכון?

 

זה מחלה אחת!

 

אבל המחלות הרוחניות שבני אדם נושאים בקרבם - הם הרבה יותר לאין ערוך ממחלה אחת!

 

מחלה אחת זה רק סימפטום למחלות הפנימיות  הרוחניות.

 

אז זאת אומרת אם בן אדם רוצה למנוע גם את המחלות הגופיות, וגם רוצה לתקן את הרוחניות  שבעקבותיהן מגיע הכל, אז לו שום בעיה! רק צריך להחליט, ומיד.

 

זהו. להיות צמוד לקב"ה, לעשות רצונו, ולהתבטל בבטלות גמורה!  ענוה אמיתית.

 

כי אין לנו במה להתגאות!

 

הרי אם יראו לרגע, מה אנחנו עושים, מה אנחנו חושבים, אין לנו במה להתגאות!

 

 - כמו הפשוטים שבשוק!… אין לנו במה להתגאות.

 

הבנה של גוי!

הרב אליעזר בן דוד, סיפר שפעם הוא הלך במדינות אמריקה הדרומית, ופתאום עצר אותו איזה גוי, והסתכל עליו, והוא נראה בלי עין הרע! ככה עם הדרה והכל, עצר אותו גוי.

 

ואמר לו: "תגיד! אתה יהודי?"

 

הוא יודע את השפה שלהם, הוא מדבר איתו בשפה שלהם.

 

"אתה יהודי?"

 

הוא אומר לו: "כן"

 

הוא אומר לו: "אני קראתי עליכם בתורה! אתה הבן של הקב"ה!!"

 

אז הוא אומר לו: "כן, נו, ו…?"

 

אז הוא אומר לו: "תשמע, זה פעם ראשונה בחיים שלי שאני רואה יהודי, אני קראתי עליכם הרבה!"

 

אז הוא אומר לו: "טוב ו… ?"

 

אז הוא אומר לו: "אני, מענין אותי, אני כשאני הולך ברחוב, אני יודע מה אני חושב על מה אני מסתכל וזה וזה… מענין אותי: 'הבן של אלקים! כשהוא הולך ברחוב, על מה הוא חושב?'

 

אומר הרב אליעזר בן דוד: "הרגשתי את עצמי ככה… עשה אותי ככה קטן!"

 

'מה הבן של אלוקים! כשהולך ברחוב חושב?'

 

שמעתם?

 

 -  זה גוי תובע אותנו!

 

לא הקב"ה, זה גוי מבין, שקרא תנ"ך, מבין: שאם אתה הבן של אלקים - אתה צריך להיות מינימום מלאך!

 

לא יכול להיות שאתה חושב כמוני ברחוב, מסתכל על מה שאני מסתכל,  לא יכול להיות כזה דבר!

 

יש לנו את ההבנה של הגוי הזה?!

 

ואנחנו נצטרך לעמוד לפני הקב"ה! ולתרץ תירוצים, מה נגיד?…

 

עכשיו אני יעודד אתכם קצת! זה צריך קצת עידוד…

 

"רגילים אנחנו לחשוב על 'גלות וגאולה' במונחים של 'מקום ושלטון'"

 

אנחנו חושבים שגלות  זה תלוי במקום תלוי בשלטון, תחת מי אנחנו יושבים, באיזה מקום אנחנו יושבים, וגאולה זה אם אנחנו משוחררים מכל וכל.

 

"אנחנו אומרים: 'גלינו מארצנו, באו ציון ברינה, באו פריצים וחיללוה, באו בניך לדביר קודשך, ביתך'.

 

אבל כשאנחנו מתבוננים במושגים האלה, אין אלה המושגים של התורה.

 

הרמב"ן כותב בהקדמה שלו לספר שמות, שזה נקרא 'ספר הגאולה' הוא פותח בירידת ישראל למצרים, ומסיים בהקמת המשכן.

 

ככה אומר הרמב"ן: "ללמדנו, שהגאולה איננה ביציאה מעבדות לחרות, אלא כששבו למעלת האבות!"

 

מה זה גאולה?

 

"כשעם ישראל שב למעלה של האבות הקדושים, שהמשכן שהשכינה שורה בו, תמיד היה בבית האבות!"

 

אצל אברהם יצחק ויעקב השכינה שרתה באופן קבוע! שהיה 'נר דולק מערב שבת לערב שבת' כמו 'נר מערבי' שבמקדש, 'וענן קשור על האהל' כמו על המשכן.

 

אם מגיעים למדרגה של האבות - זה נקרא גאולים!

 

אבל שינוי מקום ממצרים למדבר או לארץ ישראל, זה לא גאולה.

 

גאולים זה ששבים למעלת האבות שהשכינה שורה עלינו.

 

"וכאן יש לנו מושג חדש ואמיתי בגאולה, שהרי הגלות התחילה מלידת יצחק, ומכל שכן בשעה כשירד יעקב למצרים תחת יד פרעה, ומשמיע אותנו הרמב"ן: שאהל האבות היה אור וחירות! ולא תיתכן גלות שאור השכינה שורה".

 

לא יכולה להיות גלות במקום שאור השכינה שורה.

 

"ולהפך! בשעה שיצאו מתחת יד פרעה ביד רמה, לא נקראו 'גאולים' עד שלא הקימו את המשכן.

 

ובני ישראל ידעו זאת ועשו כולם בעבודת המשכן כנאמר: "כן עשו בני ישראל את העבודה"

 

אז גם ישראל הבינו זאת  והשיגו שהגאולה היא לא בעצם עזיבת מצרים.

 

"ולא היתה להם שום מלאכה אלא עבודת השם, כמו שנאמר: "ואותו תעבודו"

 

ומה עשו ישראל במדבר?

 

רק עבדו את השם יתברך!

 

אז אנחנו צריכים לראות כמו במוחש את המציאות המופלאה הזו!

 

האבות שלנו הקדושים שוכנים היו במדבר, האהלים היו סדורים לשבטים, תחת מחסה ענני כבוד, נזונים ממן, שותים מי באר, סוד אלוה על אהליהם והם המרכבה כמו שמבואר ברמב"ן".

 

זה היה גן עדן! המדבר? זה היה גן עדן.

 

"היו נבדלים מחומריות, ועוסקים במושכלות"

 

בדברים השכליים

 

"וכולם כאחד עסוקים במלאכת המשכן ביודעם: שסוד הגאולה תלוי בהשראת השכינה, על כן בכו"

 

העם אהרן משה, כולם מצטערים: השכינה לא ירדה!

 

"ואמרו בגמרא, שמשה רבינו ביקש: שתשרה שכינה בעם ישראל - לעולם! "ונפלינו" והובטח לו הדבר.

 

ועל כן, אנו יכולים לומר: 'ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחרות עולם'".

 

למה אנחנו יכולים להגיד כזה דבר?

 

'ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחרות עולם' כיון שהובטח לנו שיהיה לנו חירות עולם דהיינו שהשכינה תשרה בתוכנו תמיד!

 

"ובכל מקום ששם השם מוזכר - חלה השראת שכינה!"

 

גם  עכשיו שאנחנו לומדים - השכינה שורה בינינו!

 

"'ואפילו אחד שעוסק בתורה - שכינה עמו' ואין לגלות מקום לחול, ואין  היא אלא 'הסתר פנים'"

 

כל ענין הגלות זה ענין של הטעיה בעצם 'הסתר פנים'

 

"כמו שכתוב: "בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך"

 

בוא וראה, שבארץ הקודש "אשר עיני השם אלקיך בה" ניתנה רשות לטמאים הללו לטמא כל קודש,  ואין זה אלא הסתר פנים נורא! 'והן הן גבורותיו'".

 

זה שהקב"ה מניח את הטמאים, לבעוט בתורה, לזלזל בלומדי תורה, לסגור אברכים! לסגור אותם בכולל, לספור אותם כמו עדר… מה שלא עושים לאחרים - זה 'הסתר פנים!'

 

אבל, אלה שיושבים בפנים, יש להם גאולה! אם הם יודעים את הסוד הזה: שהשכינה שורה על מי שלומד תורה.

 

זה שיש הסתר, 'באו פריצים וחילולה' זה משהו אחר, זה רק 'הסתר' זה לא מציאות.

 

"ועלינו להתאמץ ולהתאזר בהכרה, שחירותינו חירות עולם, בדיוק כדור המדבר, בהקמת המשכן! שעין בעין ראו כולם את כבוד השם "חופף עליו כל היום" ולא התפעל במאומה מההסתר פנים, ויש לנו לעמוד עם אבותינו לפני השם באמונה טהורה ורוממה, ולהיות עסוקים ברוחניות כאילו דירתנו בשמי מרום!

 

וכשאנו רואים אוכלוסיה של גוים, 60 ריבוא אנשי חיל! חומשים בכל זינם ותוקפם במטוסים ושריון, עלינו לומר בלב שקט ובטוח את הפסוק: "בושה אמכם! חפרה יולדתכם, הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה"

 

זאת אומרת, אנחנו צריכים לדעת לא להתפעל! אפילו יבואו כל צבאות עולם! 'כל צבאות עולם' יבואו נגד ישראל - אין לנו לחוש! אנחנו צריכים להודות ולהלל ולשבח לקב"ה בלא הפסקה על הזכות שנתנה לנו לעסוק בתורה ולעסוק במצוות!!!

 

ובואו אני אגיד לכם דבר שהוא מחריד!

 

"חשב הקב"ה לעשות את חזקיה המלך - משיח, ואת סנחריב - גוג ומגוג"

 

יש כל מיני אנשים שמחפשים גימטריאות, מי זה גוג ומגוג? אז אמרו זה ג'וג' בוש, זה גוג, מה, גוג בוש, כל מיני קשקושים כאלה…

 

האר"י הקדוש אומר, אל תחפשו שמות: 'גוג ומגוג'  זה גימטריא 70, זה 70 אומות העולם שיבואו על ישראל! זה הכל.

 

גוג ומגוג זה 70 אומות העולם שיבואו להלחם על ישראל, וזה יהיה עוד מעט! זה הולך ומתרכז ומתהדק ומצטמצם, והעולם גועש מסביבנו, וכל הערבים מסביב 'מהפכות' לקראת חילופי שלטון, ורעידות אדמה, והוריקנים, ושריפות, ובולענים, וצונאמי, וכל הקשקושאציה הזו - מכוונת לישראל!

 

אז כבר היה את המצב הזה של גוג ומגוג,

 

"חשב הקב"ה לעשות את מי? את חזקיה המלך - משיח, ואת סנחריב - גוג ומגוג"

 

למה את סנחריב גוג ומגוג?

 

כי הוא כבש את כל העולם! וכשכובשים את העולם, אז כשהוא כובש מדינה, הצבא של המדינה נכנע לו, והופך להיות חלק מצבאותיו, ומצטרף הלאה איתו! וכובשים הלאה את המדינה הבאה, וככה הוא כבש את כל העולם, הגיע לשערי ירושלים עם כל צבאות עולם!

 

כמה הם היו?

 

370 מליון!!

 

370 מליון הקיפו את ירושלים…

 

איזה ירושלים?

 

ירושלים זאת שנמצאת 'בין החומות'

 

כמה זה?

 

קטנה מאוד!

 

ושמה ישבו ישראל, וכל העולם התאוה לכבוש את ירושלים. אז הוא בא עם כל צבאות עולם, כי הוא חשב שזה המקום הכי קשה שיהיה לו לכבוש.

 

וכשהציצו מעל החומה וראו מה זה ירושלים, וראו שאין להם אפילו 'סוסים', אז הציעו לעם ישראל 2000 סוסים כדי שיהיה פיר פייט לפחות, לעשות ככה איזה 'פתיחה' על מה? אין להם אפילו סוסים…!

 

אבל חזקיה המלך לא התפעל!

 

ולמרות שהיו לו יועצים אסטרטגיים, שאמרו לו: 'חייבים למסור תנאי כניעה! כי אם לא - ישחטו אותנו פה!'

 

חזקיה המלך! לא! לא עשה שום דבר!

 

ואמר: 'הכל בסדר, אל תדאגו… אני קיימתי את התנאי שהקב"ה ביקש, עכשיו הקב"ה יקיים את התנאי שלו - והכל יהיה בסדר!'

 

הקב"ה כתב בתורה: "אם בחוקותי תלכו" 'שתהיו עמלים בתורה'

 

מה הבטחה?

 

"ושכבתם ואין מחריד וחרב לא תעבור בארצכם"

 

אומר: אני נעצתי חרב, במקום ללמד את כולם מלחמה,  וללמד אותם ג'יאוג'יסו וג'ודו וכאנקפו… להלחם נגד החיילים שיבואו, במקום ללמד אותם מלחמה.

 

אני תקעתי חרב בבית המדרש ואמרתי: 'מי שלא יכנס ללמוד - ידקר בחרב!' אני עשיתי 'כפיה דתית!' ועם הכפיה הדתית, תוך 3 שנים, כל ישראל; מנער ועד זקן - ידעו את כל התורה כולה!

 

אז אני את החלק "אם בחוקותי תלכו" קיימתי.

 

עכשיו הקב"ה שיקיים את חלקו "ושכבתם ואין מחריד, וחרב לא תעבור בארצכם"

 

ליל פסח, עם ישראל מוקף 370 מליון!

 

אתם יודעים מה זה 370 מליון???

 

את מובארק העיפו עם מליון (1) בלי נשק, רק עם הפגנה…

 

 370 מליון !!!

 

אתם יודעים מה זה?

 

זה מספר לא נתפס!!!

 

וחזקיה המלך אומר: 'היום אנחנו יוצאים לחירות! 4 כוסות, בהסיבה, שותים, אומרים את 'ההלל', אוכלים מצות…'

 

מדהים!

 

איזה שלות נפש! הא?

 

"בלילה ההוא… יצא מלאך השם, והכה במחנה סנחריב! 185 אלף ראשי גייסות! שכל גייס 2000 איש, 370 מליון!!! חיילים מתו בבת אחת.

 

הקב"ה השמיע להם את השירה של המלאכים, ונפשם יצאה כששמעו את השירה - ומתו!

 

יפה? צריך כוח? צריך מלחמה, צריך טנקים, צריך מטוסים? לא צריך!

 

עם ישראל לומדים תורה - הכל בסדר!

 

וככה מתו כולם, נשארו לו איזה 6 אנשים, גרגירים קטנים, הוא ברחב סנחריב נבוזראדן ונבוכדנצאר ואחר כך הבנים שלו הרגו אותו, אסרדון וכו' ובזה הוא גמר סנחריב, ונגמר הסיפור.

 

ומה עם חזקיה?

 

היה ראוי להיות משיח!

 

זהו, גאולה! כל צבאות עולם קיבלו את המכה.

 

זה מה שיהיה עוד מעט, בגוג ומגוג ככה יהיה "ונאספו כל הגוים אל ירושלים למלחמה"

 

ואז מה יקרה?

 

הם יפלו על הרי ישראל… כמו התיאור שיש ביחזקאל לח-לט ובזכריה יג-יד.

 

אז כל זה עתיד לחזור! זה כבר היה, והיה יכול להגמר, אבל, מה קרה?

 

מידת הדין קיטרגה, והיא אמרה לקב"ה: "דוד המלך שאמר לפניך כל שירות ותשבחות ולא עשיתו 'משיח', חזקיה המלך שעשית לו כל הניסים והנסים והאותות והמופתים האלה ולא אמר לפניך שירה - תעשהו משיח?!"

 

- נסתתם מ"ם של "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" היה יכול להיות "ולשלום אין קץ" הגאולה היתה יכולה לבוא, אבל יש אות אחת בכל התנ"ך, מ"ם סתומה שנמצאת באמצע מילה "לםרבה" המ"ם שמה סתומה, כי מידת הדין סתמה את הטענה שהוא יהיה משיח.

 

אז שימו לב!

 

מיעוט הכרת הטוב לקב"ה במידת מה של חזקיה המלך - גרם, שעד היום אנחנו בגלויות, מלחמות, צרות, כל מה שקורה - אם היה אומר חזקיה המלך שירה על זה - אנחנו היינו גאולים כבר!

 

אבל לא אמר, זה נדחה עד עכשיו!

 

אתם שומעים?

 

עכשיו אתם יהודים יקרים שזכיתם לישב באהלה של תורה, אתם אומרים את השירה הגדולה לפני הקב"ה, שירה זה מושג של שלימות! כשאדם  בוקעת שירה מקרבו, השירה מבטאת מיהו, מהו? זוהי אישיותו אין הבעה יותר משירה, "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת" באותה שעה כל מה שהיה אצור בתוכם - יצא החוצה! כל השבחים יצאו החוצה.

 

'9 שירות נאמרו עד היום, יש עוד שיר אחד שיהיה, לשון זכר שלא מוליד אחריו שירה, זה "שירו להשם שיר חדש" כשיבוא מלך המשיח' - זה מה שהיה חסר.

 

אז זאת אומרת אדם צריך להבין, שאנחנו צריכים לדעת,  שהשירה הזו, עצם זה שאנחנו עושים את רצון הבורא יתברך, ואנחנו ממלאים את יעודנו כשאנחנו יושבים בכולל ולומדים עם תשובה כמו שלמדנו - חבל על הזמן! אנחנו אלה שמקרבים את הגאולה לעם ישראל.

 

אנחנו מקרבים את הגאולה! כי הגאולה תלויה היכן שורה השכינה? על מי שורה השכינה?

 

וזה נקרא הגאולה לפי הרמב"ן, זה הגאולה! הגאולה זה השראת שכינה, כל אדם שמכשיר את עצמו "ועשו לי מקדש בתוכם" בתוך עצמו, זה השראת שכינה, ויכול אדם להביא שכינה לעולם - שתגאל את עם ישראל.

 

זאת אומרת זאת העבודה.

 

אבל אני אסיים בדבר שאני חוזר עליו בימים האחרונים מספר פעמים.

 

וזה ביאור אמיתי, מדהים! של האברבנאל על משנה באבות.

 

הוא אומר, משנה שכולם מכירים: 'בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת: 'אוי להם לבריות מעלבונה של התורה!'

 

מה זה 'עלבונה של התורה'?

 

'עלבונה של התורה' זה שמתרשלים מלימוד התורה, לא שלא לומדים חלילה!  שמתרשלים בלימוד התורה. אם מתרשלים מלימוד התורה, יש עלבון לתורה.

 

זאת אומרת התורה מונחת לפניך, הקב"ה מדבר אליך, ואתה מניח את הספר ומתענין בדברים אחרים, ומקשקש עם אחרים, ומדבר בטלפון ועושה  כל מיני קשקושים… זאת אומרת זה נקרא 'עלבונה של התורה'

 

ומה כתוב על זה?

 

'אוי להם לבריות!'

 

מה זה 'אוי להם לבריות!' ?

 

כל הצונאמי, כל ההוריקנים, כל המחלות, כל האסונות, כל מה שקורה בעולם, כל ה'אוי!' כל ה'אוי!!' של הבריות, של כל הבריות - זה 'מעלבונה של התורה!'

 

אנחנו מתרשלים בלימוד התורה - אנחנו  פוגעים בכל העולם!

 

למה?

 

"אם לא בריתי יומם ולילה - חוקות שמים וארץ לא שמתי!"

 

עד שנתנה התורה בהר סיני "יום השישי ויכולו השמים" אם ישראל מקבלים את התורה ביום השישי בסיון - אני מקיים את העולם! אבל אם לא? - "ויכולו!" אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו, עד מעמד הר סיני  השמים והארץ היו רופפים! ברגע שאמרו ישראל "נעשה ונשמע" וקיבלו את התורה  - הקב"ה מיצב אותם והם עומדים על מעמדם!

 

אבל אם אנחנו מתרשלים מן התורה - אנחנו מרופפים עמודי עולם!

 

ואז מה קורה?

 

יש את הטקטונים, טקטקט, נוגעים בים אוקיינוס, אנחנו מתרשלים  - נהיה הזזה, ההזזה עושה רעידת אדמה, הרעידת אדמה עושה צונאמי - והיפנים נשטפים!

 

מה אשמים היפנים?

 

 - שהם צריכים… בגלל שאנחנו לא לומדים כל כך, טוב מה הם אשמים?

 

בטח הם אשמים!

 

הם אחראים על האלקטרוניקה בעולם, הם דאגו  שיהיה לנו פלאפונים שנדבר באמצע השיעור,  הם דאגו שיהיה לנו טייפים, שיהיה לנו טמבלויזיות, שיהיה לנו LCD, שיהיה לנו זה, שיהיה לנו פה, שיהיה לנו שם, הם דאגו -  כולם טרודים בטכנולוגיות המתקדמות…

 

על חשבון מה?

 

על חשבון התורה!

 

אז ממילא, אתם גרמתם להתרשלות - אז זה חוזר עליכם! הגלים שאתם עשיתם חוזרים עליכם בחזרה!

 

אז 'אוי להם לבריות' כולם מההתרשלות שבתורה  שלנו! וכיון שיש להם נגיעה והם גורמים לנו להתרשלות זה חוזר עליהם.

 

אבל תדעו, זה גם הולך ומתקרב אלינו! כי כל זה "אך אמרתי, תראי אותי - תקחי מוסר!" אני נותן להם את המכות קודם, לפי מה שמגיע להם, אבל  שתדעו! אני מתקדם אליכם…

 

ואצלנו בישראל צריכה להיות רעידת אדמה 10 בסולם ריכטר! אצלהם זה היה רק 8 /9 8.9 או 9, 10!!! הר הזיתים יבקע ל-2 למרחק של 40 ק"מ - יה חביבי! זה לא פשוט!…

 

"ונסתם גיא, כי יגיע גיא הרים אל אצה…" עד קבר בנימין - יה חביבי!

 

אז תהיו מוכנים: מי שיחזיק בתורה, מי ששכינה תשרה עליו, מעצם קיום התורה - יהיה שמור ובטוח!

 

אז כל הגאולה, רבותי! זה תלוי באם משרים שכינה, ושכינה זה על ידי לימוד התורה, ומי שזוכה בעזרת השם יתברך ללמוד תורה באמת עם תשובה אמיתית - אשריו ואשרי חלקו! לא צריך אצלו שום דבר.

 

מה יהיה בחיי עולם הבא? מה יהיה כשאנחנו נהיה פה בימות משיח?

 

יעסקו בתורה!

 

רק מה, לא יהיה טירדה של יצר הרע, לא יהיה טרדה של כל השטויות והבלים של העולם, לא נמשך אחרי החומר, כולם ירצו לדעת את השם מקטנם ועד גדולם וידעו אותו, והכל יהיה בסדר, וזה יהיה התאוה היחידה שתהיה לבני אדם!

 

כדאי להתרגל לזה כבר מעכשיו, אז אתה כבר יכול  לחיות בימות משיח כבר עכשיו, למה אתה צריך לחכות עד אחרי שיהיה זה… ובינתים לסבול?

 

יכול האדם להחליט! "אני רוצה להכנס ללמוד בימות משיח - מעכשיו!"

 

מה זה?

 

"חוץ מתורה ועבודת השם - אין לי שום ענין! וכל מה שאני רוצה זה להתרכז רק בתכלית הזו, להשיג את מה שהשם רוצה ממני!"

 

ועל זה צריך תמיד לשנן את השיר המותר והכשר והלא פסול "אנא אנא עבדא דקוב"ה" …