בני ברק - הקבלת פני רבו - פסח התשפ"ה - מעלת הזריזות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הדרשה תהיה לעילוי נשמת שלום עוזרי בן חיים תהיה נשמתו צרורה וצרורה חיים שמעון בן שרה יזכה לישועות גדולות נשים נפלאות ולגאולה פרטית מהרה ושיר בת אליהו תתרפא מהרה מהבעיה שיש לה והחול יעבור לאסד נשיא סוריה לשעבר אמן.

החמץ הוא יצר הרע.

אנחנו עמלים להשבית שעור מהבתים.

תשביתו שעור מבתיכם.

מה העומק של מצוות ביעור החמץ?

התכלית היא לעורר אותנו לבער מקרבנו את היצר הרע

שאורב על מפתחי הלב

והוא משול לשעור שבעיסה

שמוביל להחמצה

להיות חמץ.

היצר הרע מחמיץ את הלב וגורם לאדם לזלזל במצוות.

רבי אלכסנדראי

אחד מחכמי הגמרא נושא תפילה ומתחנן לקדוש ברוך הוא כך

ריבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך

ומי מעכב

שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות.

יהי רצון מלפניך

שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.

מי זה השעור שבעיסה כשחושש ממנו רבי אלכסנדראי?

רש״י אומר ברור יצר הרע שבלבבינו המחמיץנו.

הזוהר הקדוש קורא ליצר הרע חמץ

והרדבז כותב על כן אני סומך

על מה שאמרו ריבותינו זיכרונם לברכה במדרשות

כי חמץ בפסח רמז ליצר הרע

והוא שאור שבעיסה

ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו

ויחפש עליו בכל מחוואות מחשבותיו

ואפילו כלשהו לא בטיל

והרי זה אמת ונכון.

אז מדגיש הרדבז

כי ההקפדה המוחלטת לבער את החמץ בכלשהו

שייכת מאוד בביאור יצר הרע.

ומה שהורו לנו שהחמץ אינו בטל אפילו במשהו

משום שהוא מרמז על יצר הרע שאינו בטל אפילו במשהו

ואסור להשעותו אפילו בשיעור מועט.

אז הכלל העולה בידינו

עלינו להקיש מביאור חמץ לביאור יצר הרע.

וצריך

לנקות גם את חדרי הלב לצחצח ולמרק

בעמל וטורח

ולא להותיר בדל יצר הרע.

כשם שעמלים על ביעור חמץ מן הבית

עלינו לעמול ולגרש מקרבנו את השאור בעיסת הלב.

מה אומרים לאחר הביטול?

ביעור החמץ הוא ביטול?

זה מופיע אצל רבנו יוסף חיים,

הבן ישחי הקדוש.

יהי רצון מלפניך אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו שתיתן לנו כוח ויכולת ועזר וסיוע לפשפש בנגחי בתי הנפש אשר נואלנו בעצת היצר הרע.

אנא השם הפרד נא מעלינו צד הרע שביצר הרע

ותזככנו ותלבבנו בכוח יצרתו.

אשיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך ואחזירנו בתשובה שלמה לפניך.

אז מה הוא אומר?

אומר הבן ישחי, אחרי שאנחנו מבערים את החמץ ומבטלים,

בעצם כל הבקשה היא שיהיה לנו כוח ויכולת ועזר וסיוע לפשפש בנגחי בתי הנפש שאנחנו היינו טיפשים בעצת היצר הרע.

ומבקשים מהשם שיפריד מעלינו את צד הרע שביצר הרע.

זאת אומרת הוא לא מדבר בכלל עכשיו על חמץ ולא שניזהר מחמץ בימי הפסח ולא שניזהר לשנה הבאה.

כל הביאור בא להגיד לנו שאנחנו צריכים לעשות כדוגמת הביאור באופן גשמי פיזי,

העיקר העיקרי זה לבער את היצר הרע שהוא נקרא חמץ, הוא החמץ האמיתי.

בעוד מעט נבין איך הוא חמץ, למה הוא חמץ,

למה זוהר קורא לו חמץ ליצר הרע.

אז אנחנו צריכים שהתפילה הזאת תלווה אותנו תמיד, שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו כוח לבער את השיעור שבעיסיו ולסלק אותו בקרבנו.

את בדיקת החמץ עורכים בלילה לאור הנר.

המקור לכך בפסחים זן,

דרשה של רבי חסדה,

שמקישים בין הכתוב באיסור חמץ,

שעור לא יימצא בבתיכם, לא יימצא בלשון מציאה,

לבין הפסוק

בעניין בנימין,

ויחפש בגדול החל ובקטון כלה,

וימצא הגביע באמתחת בנימין.

ממה שנאמר באותו כתוב ויחפש אנחנו לומדים שגם באיסור חמץ יש צורך בחיפוש.

ומנין לומדים שהחיפוש דווקא בנרות?

בצפני הנביא אחפש את ירושלים בנרות.

מה הכוונה במילה נרות?

ככתוב, נר אדוני נשמת אדם חופש כל חדרי בטן.

אז יש פה פסוקים וכתובים שונים,

אבל בסוף זה מוביל למסקנה שמשווים את היצר הרע לחמץ ושאור,

כי נר אשם נשמת אדם חופש כל חדרי בטן.

החיפוש האמיתי צריך להיעשות בחדרי הבטן,

במקום ששוכן יצר הרע,

שם צריך להאיר באור של הנשמה ולבער את פירורי יצר הרע.

הדברים מפורשים בזוהר הקדוש שאומר,

היה שאור והיה מחמצת דרגה חד אין נון,

וקרנן להו יצר הרע.

חמץ זה יצר הרע.

כלומר, השאור והמחמצת בדרגה אחת נקראים יצר הרע,

וחמץ הוא יצר הרע.

והזוהר מקשה.

אם כך, כשהחמץ מסמל את היצר הרע,

מדוע הוא לא אסור באכילה והנאה כל השנה כולה?

מדוע אנחנו אוכלים אותו 358 ימים,

ומתנזרים רק שבעה ימים?

והזוהר מתרץ באופן נפלא.

חג הפסח יש בו השפעה עצומה מאוד.

עד כדי כך שהזהירות מן החמץ בימי הפסח מצילה את האדם משעבוד יצר הרע למשך כל השנה כולה,

ודי בהתנזרות שבוע.

רבנו רמחל בדרך השם עומד על הנקודה הזו גם

הימנעות מהחמץ שבעת ימים משפיעה לטובה על כל השנה.

והוא כותב, לזמן מיוחד ומשוער,

הוצרחו ישראל להימנע מן החמץ וליזון ממצה,

להיות ממעטים בעצמם כוח היצר הרע והנטייה לחומריות.

ולהגביר בעצמם ההתקרבות אל הרוחניות.

אי אפשר לבלוס ולאכול בפסח כמו ביום חול.

שם המגוון הוא עצום מכל מיני מאפים ולחם וכל מיני צורות, עשרות סוגים וכולי וכולי.

פה כולם אוכלים אותו דבר. מצא דקה

גריט גרט וזהו.

כלומר חג הפסח.

וזמן מיוחד ומשוער שישראל מתנזרים בו מן החמץ וניזונים בו ממצה

על ידי כך מתמעט ונחלש כוח היצר הרע בקרבם

ומתגברת נטייה אל הרוחניות

רבנו אריה הקדוש אומר מי שנזהר ממשהו חמץ בפסח

מובטח לו שלא יהיה חטא כל השנה

כמובן שיש בדבריו סודות עצומים ונוראים

על פי הפשט אפשר להבין מכיוון שחמץ מסמל את יצר הרע

וביעור החמץ מסמל את ביעור היצר

ומכיוון שזמן חג הפסח

זה אבן יסוד עבור כל ימות השנה

בעניין השבתת החמץ והיצר

לכן מי שנזהר ממשהו חמץ בפסח קונה השפעה לכל ימות השנה בביטול יצרו הרע והשבתתו

ומובטח לו שלא יהיה חטא

ואם נתבונן בדבר נמצא

הלחם שאנחנו אוכלים כל השנה

זה לא מאכל זניח

ולא חשוב

הלחם הוא עיקר מאכלו הגשמי של האדם

וכפי שאמר דוד המלך בטילים בלחם לבב אנוש יסעד

החשיבות של הלחם לתזונתנו

זה עומד ביסוד הציווי לנהוג בו כבוד יותר מכל שאר המאכלים

שהרי פוסק מרן השולחן ערוך להלכה

אסור לזרוק לחם על הארץ אפילו אם לא יימאס בכך

מה שאין כן בשאר אוכלים שאסור לזורקם רק אם על ידי הזריקה יימאסו

ופה נבין מדוע הימנעות מן החמץ ממעטת משיכה לחומריות ומחזקת את הרוחניות

הלחם הוא עיקר המאכל הגשמי

קושר אותנו אל העולם הגשמי

וכשמתנתקים ממנו מתנתקים מהקשר ההדוק לעולם הגשמי

הרמח״ל בדרך השם מוסיף

ההבדל בין הלחם למצה ברור לעין כול

הלחם אוורירי, קל לעיכול, טעים, משביח

המצה לעומתו דחוסה, דקה, קשה לעיכול

הטעם לא מחולק כטעם של לחם

הלחם החמץ מתאים למערכת הגופנית שלנו

המצה לא מתאימה למערכת העיכול

זו הסיבה מבאר הרמח״ל שהניתוק הזמני מן הלחם משפיע עלינו עמוקות

גורם להתנתק מן ההוויה החומרית ולהתעלות למצב רוחני יותר

אומנם לא רואים את זה במאפיית ויז'ניץ במוצאי החג

אבל מי שבאמת מתכוון לקחת את הכוונות האלה

אז מבין שאנחנו דוחים את הלחם,

בוחרים במצה דקה שהוא נקרא לחם האמונה,

המצה,

ומדגישים את הצד הרוחני שאיננו תלויים בקיום גשמי כלל ועיקר. זה דומה ממש לסוכות

שאנחנו יוצאים מדירת קבע לדירת ערעי

ובזה זה לכאורה מספיק בשביל שנבין שאנחנו זמניים בעולם ולא להשתקע בו יותר מדי ולהיות מחוברים לחומר. בדיוק אותו דבר, אותו רעיון.

עכשיו נבין מה הקשר בין עצם הציווי לזמן הציווי.

אנחנו מצווים דווקא במועד חודש האביב שיצאנו ממצרים

לבער את החמץ ולאכול מצה.

וזה לא רק משום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ.

גם מהבחינה העמוקה יותר של החמץ כסמל של יצר הרע,

זה הזמן המתאים ביותר לחגוג ניתוק מיצר הרע.

כי במועד חודש האביב נגאלו אבותינו מבור הטומאה,

ממצרים המלופפת בכשפים ובטומאות.

בחג הפסח יצאו אבותינו לחירות כפולה,

גם גופנית וגם רוחנית.

נתקום עליהם עול שעבוד מצרים וגם שעבוד ליצר הרע.

עלו ונתעלו ממ״ט שערי טומאה לממ״ט שערי קדושה.

את החירות הנפשית וההתעלות הרוחנית

סימלו אבותינו בכך שהתנתקו מן הלחם החומרי וניזונו אך ורק במצע.

אנחנו, בניהם אחריהם, בכל דור ודור,

נוטלים בכל שנה מלוא חופניים הארה מאותה הארת קודש,

ואנחנו נדמים עליהם ומסתייעים בהארת חג הפסח.

על מנת להתנתק מותם מהיצר הרע ולהיות רוחניים יותר ולהימנע מן הלחם ולשבוע מן המצע.

עכשיו אם נעיין במשנה הפותחת במסכת פסחים

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר.

שאלה?

אנחנו בודקים את החמץ או אנחנו בודקים את הבית?

התשובה,

מאחר והחמץ רומז ליצר הרע,

המשנה מבארת לנו את הדרך להתמודד איתו ולבחר אותו.

יצר הרע הוא חלק בלתי נפרד מן האדם.

לולא יצר הרע לא היו לנו ניסיונות,

ולא היה מצב של בחירה בין טוב לרע.

עלינו לשלוט על יצר הרע,

ולא שהוא ישלוט עלינו.

אז התנא מורה לנו בהוראה ברורה.

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר.

את היצר הרע עצמו בודקים.

כל אחד צריך לבדוק אצל עצמו

מה שולט עליו.

האם הוא לא הרחיב את תחומי שלטונו של יצר הרע?

האם הוא בן חורין אמיתי או שהוא עדיין עבד ליצר ומדוחיו?

ולכן בנוסח של יהי רצון שאמרנו מבקשים הפרד נא מעלינו צד הרע שביצר הרע.

ומתחננים לבורא שיעזור לנו בזה מאוד.

החמץ

הוא הסמל של יצר הרע

וביעור חמץ,

ביעור יצר הרע.

עכשיו אנחנו צריכים לבאר

מה המאפיין העיקרי של יצר הרע שרמוז בחמץ.

מה הכוח של יצר הרע לנצח אותנו?

במה הוא קם עלינו להבשילנו?

אם נדע,

יהיה לנו קל להתמודד.

אז אחד מגדולי ריבותינו,

בעל ספר החינוך,

אוסף לנו את הסוד הכמוס.

כוחו העיקרי של היצר הרע

שרמוז בחמץ, הוא אומר ככה

החמץ נעשה בשהייה גדולה

והמרחיק מחמץ ייקח דמיון לכך מידת הזריזות,

הקלות והמהירות במעשה השם יתברך.

כל עניינו של יצר הרע זה להשהות אותנו בעבודת השם.

רק רגע,

עוד מעט,

תכף נתחיל.

ביום ראשון.

אתה יודע מה? מראש חודש.

כל מה שעושה יצר הרע זה אפילו לא אומר לך לא.

הוא רק משהה אותך כל פעם קצת קצת קצת קצת ככה.

זה העבודה שלו.

אתה רוצה לנצח אותו?

זה רק בזריזות, במהירות ובקלות במעשה השם. הביא רץ למצווה.

הביא רץ.

יש מאמר אחר שאומר למה צריך לרוץ? אפשר לעשות את המצווה בלי לרוץ. למה לרוץ?

מה שכתוב אחרי זה שמצווה גוררת מצווה זה רק אם אתה רץ.

אם אתה משהה את עצמו.

אתה מפסיד

זה כבר אין לה כוח

אנרציה להביא לך מצווה גוררת מצווה, אין

זה רק המצווה הזאת,

נתקעת

רק אם אתה רץ

אז אתה יכול

לא יאומן כי יסופר

הבעל שם טוב הקדוש אומר, דבר מדהים

אדם הולך לעשות מצווה, אדם צריך להתמקד לעשות מצווה אז אני יודע אני הולך לעשות מצווה, שום דבר עכשיו לא ימנע ממני לעשות ושום דבר גם לא יעכב אותי מלעשות כי אני בדרך לעשות מצווה, אין דבר יותר חשוב מרגע שאתה

כשאני חושב לעשות מצווה נבראת נשמת המלאך

כשאני עושה את המצווה נברא גופו של המלאך

בבחינה של מלאך

אז עכשיו אני בראתי מלאך ממש עכשיו ואני רוצה ללכת להתפלל עכשיו

אני הולך להתפלל יופי נברא מלאך עכשיו

עוד לא נעשה

בדרך

פתאום פוגשתי בן אדם מה נשמע מה שלומך וואי וואי וואי מדברים וזה וזה וזה התעכבת והגעת אחר כך נברא המלאך בסוף אבל איך הוא נברא?

עם שהייה

זאת אומרת המצווה לא הייתה מספיק חשובה שאתה תרוץ רוץ והיא רץ

אתה התעכבת באמצע יש גם דברים שחשובים לדבר וזה ולברר וכל מיני

הוא אומר כשאתה מגיע לעולם האמת המלאך הזה עצבני עליך

למה? אתה השהית את הבריאה שלו

אז הוא אומר יש נהר דינור שצריכים לעבור אותו

וכמובן כל אחד רוצה לעבור את זה הכי מהר שאפשר

לעבור לצד השני

באמצע שאתה עומד במלאך הזה ומתחיל לדבר איתך

ואומר לך אותם דברים שאתה דיברת עם ההוא והוא מעכב אותך בתוך הנהר ואתה נשרף כמו שצריך

ואחרי זה הוא משחרר אותך

וככה אתה הולך, ככה זה כל מצווה שנעשית בשיעייה, ככה אומר המלאנישים

צריך להיות חכמים, להיות זריזים, לעשות מצוות

אז דברי החינוך ברורים, חדים וקולעים, יש יצר הרע

דומה להפליא לחמץ באופן העשייה

מה הופך בצק לחמץ?

עצלות,

משים את החמץ

מניחים לו לטפוח, והנה חמץ

אז מה עושה את זה?

השיעייה

קח יצר הרע,

תשתהה, תתמהמה,

תביט בשוויון נפש על הזמן החולף

על ההזדמנויות להרוויח ולהוסיף עוד ועוד מצוות

נותן לך לבזבז את הזמן

אז אם זה חילו של היצר הרע

המלחמה צריכה להיות בדיוק הפוך

אם הוא מבקש להתעצל נקום ונזדרז, נפעל ונעשה ללא שהוי ככל שביכולתנו

לכן ככה אופין מצה בזריזות יתרה, בלי להשהות

אפילו רגע, כל הזמן מתעסקים, כל הזמן מתעסק

ומקור נפלא לדברי ספר החינוך במחילתא

ושמרתם את המצות

אמר רבי יאשיה אל תקרא מצות אלא מצוות

מצווה הבאה לידך אל תחמיץ הנה

ואם באה מצווה לידך וממשיך עשה אותה בזריזות

והבטיח הארי הקדוש הנזהר במשהו חמץ בפסח

מובטח לו שלא יהיה חטא כל השנה.

עכשיו זה מתברר יותר טוב.

אם החמץ מסמל את העצלות

שזה מביא לידי חטא,

הבורח מן העצלות ודבק בזריזות

מונע מעצמו את בסיס האפשרות לחטוא.

ריבותינו אמרו, יפה, תלמוד תורה עם דרך ארץ,

והגיעת שניהם משכחת עוון.

אז זמן לחטוא, מאיפה?

אם אתה עסוק בתורה ובעמל,

אתה אין לך זמן לחשוב על יצר הרע.

תקשיבו, מעשה מדהים

בחדרו של השאגת אריה,

אווירה קשה,

שוכב על מיטת חוליו שעות אחרונות עלי אדמות.

חברה קדישא מסביבו,

מאחור התלמידים הנאמנים.

ראש החברה קדישא מביט

בפניו של השאגת אריה,

ממלמל אלו רגעיו האחרונים.

בידו ספר מעבר יבוק,

כדי לקרוא את הווידוי הארוך,

ביקש לפתוח באמירה,

והשאגת אריה מבקש בקול חלוש,

תביאו לי את הגמרא.

ראש החברה קדישא אומר, בוודאי הוא לא מודע למצבו.

אולי כדאי לרמוז לו.

לא ידעו מי יגיד לו.

ופתאום הוא אומר להם,

האם סבורים אתם שאיני יודע מה מצבי?

אני יודע שאני לא אחיה עוד זמן רב.

אבל אני לא צריך וידוי מיוחד של מעבר יבוק.

כל שנות חיי עמל הייתי בתורה,

במידה מופלגת כל כך,

עד שלא רק שלא היה לי זמן לחטוא,

אלא אפילו זמן לחשוב על חטאים לא היה לי.

והאדמו״ר מקוצק אמר,

אין לי חפץ בחסידים שמנצחים את יצר הרע.

אני חפץ בחסידים שאין להם זמן להתעסק איתו.

העצלות שנרמזת בחמץ,

כמו בצק שנשתהה ונתעכב,

זה לא רק מידה רעה מסוימת שגורמת נזק מסוים,

זה קלקול נורא שמשפיע על קומתו של אדם,

וזה התכסיס של יצר הרע.

כל חסרון רוחני ניתן לתקן בידי אדם.

אם יתעורר האדם,

ישים לב לחסרון שקיים בו הוא יוכל להתגבר ולהשלים.

כי האדם נמצא פה בשביל לתקן את מידותיו.

אבל אדם שנגוע במידת עצלות,

יש לו סכנה נוראה שהוא יישאר עם המידות שלו לנצח.

הוא מתעצל לעבוד ולהתייגע,

והעמל לא לזרע.

גם אם ישים לבו על המידות המגונות לחסרונות ולקלקולים,

העצלות תכביד את תנועותיו ותדחה את ההחלטה לקום ולשנות למועד אחר.

אז העצלות היא אויב מרכזי באדם,

והיא אורבת לו מאחורי כל מידה רעה ומגונה.

מדוע לעמול?

מדוע לטרוח?

תתרווח במנוחה.

ככה לוחש יציר הרעה,

וממוטט את הרצון לקום ולהתגבר על העצלות.

מה השורש של מידת העצלות? יש לה שורש.

מי יודע?

מה השורש?

השורש, אומר רבנו חיים ויטל,

מן העצבות.

כשאדם שרוי בעצבות נעשה כבד ואיטי,

והעצלות אופפת את אישותו. איך אומרים אנשים שהם עצובים?

עזוב, אין לי כוח עכשיו, אל תדבר איתי. לא עכשיו, לא עכשיו. אני לא יכול, לא יכול, לא יכול.

לא, לא, הוא טרוד בכל כל הבעיות שיש לו וכו' וכו'.

העצבות מייבשת אותו, הוא לא יכול לעשות כלום.

רבי אייזיק שר, זכר צדיק ברכה, אומר כשמבקשים לעבוד על מידת העצלות צריך לעסוק קודם בתיקון מידת העצבות

לכן צריך להיות שמח.

עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה.

בואו לפנם לפנם בירננה בואו לפנם בירננה בואו לפנם לפנם בירננה בואו לפנם בירננה

רבה של ירושלים הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זכר צדיק ברכה

היה מצוין במידת זריזות גם בהיותו בגיל מופלג

מיהר לכל דבר שבקדושה כעלם שכוחו במותניו

פעם ניגש אליו מאן דהוא ואמר לו רבי אם תוכל להשתדל עבורי בעניין מסוים אצל הרייב רבי מרדכי לייב רובין שתפגוש אותו

זה היה בחורף שלג

ובבוקר עומד אותו מבקש

בשכונת ימין משה והוא רואה רחוב שומעים והעיניים רואים מחזה מדהים הרב של ירושלים הגאון הישיש רבי חיים יוסף זוננפלד מבוסס בשלג העמוק בדרכו אל הרייבד שדר בקרבת מקום

ערדה אחזה באיש נטש את החלון רץ לרחוב רועד כולו אוי רבנו יסלח לי שתרכתיו לא התכוונתי לכך

רק אם תפגוש אז תוכל לומר לו אבל לא בבזק אוויר כזה

רבה של ירושלים בכלל לא מבין על מה המהומה

האם ליהודי זקן אסור לטרוח במעשה חסד?

אתה רוצה להוציא אותי מן הכלל?

ריבותינו אמרו מצווה הבא לידך אל תחמיצנה

והאם באמת אתה סבור שביום שלג אין מקום למידת הזריזות במצוות?

מה, שלג צריך למנוע את הזריזות?

מה זה קשור?

ככה היה רבה של ירושלים זריז במצוות עד יומו האחרון

עלינו לדעת שהעצלות היא לא נחלה של בודדים או מעטים היא טבועה בכל אחד ואחד

מעצם בריאתנו עפר מן האדמה

כמו שאמר רבי טרפון

היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים

ובעל הבית דוחק

המלאכה הרוחנית היא עצומה ואנחנו בני האדם עצלים וכבדים והקדוש ברוך הוא דוחק שנשלים את המלאכה

וזה התפקיד שלנו להילחם במידת העצלות

ולהמליך את מידת הזריזות

לכן אנחנו אומרים באהבה ביראה בשמחה ובזריזות

שמחה וזריזות

אם אדם שמח במצוות זה עדיין לא אומר

עדיין לא אומר שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא מאוד

רק אם הזריזות תתלווה לשמחה

זה מראה שהוא שמח לרוץ לעבודת הבורא

אבל אם זו שמחה בלבד ועדיין הוא יכול להשתהות וזה ופה ושם

זה עדיין לא מורה

המסילת ישרים אומר

ותראה כי טבע האדם כבד מאוד כי עפריות החומריות גס על כן לא יחפוץ אדם בטורח ובמלאכה

ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו ויתגבר ויזדרז

שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו ודאי הוא שלא יצליח

תקשיבו לא יאומן כי יסופר

גדולי ישראל ידעו את הכוח ההרסני של העצלות

ידוען הגתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר זכר צדיק ברכה

כשביקשו ממנו המלצה לספר

ישב מיד לכתוב המלצה

אחרי שגמר את הכתיבה

עכשיו אם ראוי לתת את ההמלצה או לא ראוי

למה?

שלא מידת העצלות

תיתן לו שיקולים לא לכתוב את ההמלצה

אז להתגבר על העצלות קודם כל הוא כתב המלצה

עכשיו הוא חשב לתת או לא לתת אם חשב שלא גנז את זה

אם חשב שראוי נתן את זה

אבל הוא התגבר ככה על העצלות

וידוע הסיפור עם רבי בוני מפשיסחה

שהתעורר מהשינה

חש לו בטוב

וחשב אולי אני אקום ואני אשאף טבק

וזה ייטב לי

כמה מיטה

אבל היה לו נוסף הרהור הרהור נוסף

אולי זה טייבה טייבה

עכשיו באמצע הלילה טייבה טאבה

נו

נכנס למיטה

ויצר הרה בא אליו עוד פעם ואמר לו לא

זה לא טייבה זה עצלות

אתה מתעצם וואי וואי וואי

שם מלחמה טייבה או עצלות

מה עושים?

היה לו פתרון

הוא קם נטל ידיים כהלוכת

צעד עד הארון שמונח הטבק

פתח את הקופסה

קרב אותה עד לאף נעצר סגר את הקופסה החזיר אותה למקום

וחזל לישון בלי לשאוף קמצוץ של טבק

עכשיו הוא היה רגוע

הוא ביער את החשש מפני מידת העצלות

וגם סילק את הנגיחה למידת הטייבה

ככה הוא נצא

ועכשיו אני אומר לכם דברים שלי התחדשו

וודאי שגם לכם התחדשו

שזה דבר שלא ראיתי קודם

בפרשת בירא מסופר על זריזותו של אברהם אבינו שהוא הולך לעקוד את יצחק בנו לפני ה' כתוב

וישכם אברהם בבוקר

ויחבוש את חמורו

ויקח את שני נעריו איתו

ואת יצחק בנו

ויבקע עצי עולם

ויקח

וילך אל המקום אשר אמר לו האלוהים בן כמה הוא?

מאה שלושים ושבע

זריזות מופלאה

משכים בבוקר אף אחד לא אמר לו מתי לעקוד

קח את בנך לא כתוב לא זמן לא תאריך לא כלום

קח את בנך בסדר מה בוער?

מה בוער? יצר רעמה הוא אומר?

שהייה חמץ

הוא משכים בבוקר הוא גם ישן

ישן

זמן שינה שינה זמן עקדה עקדה אבל הוא קם מוקדם וישכם אברהם בבוקר

חובש בעצמו את החמור

יש לו נערים שיכולים לעשות זאת לא הוא רוצה לקיים את המצווה בזריזות לבד

בלי עזרה

לוקח את שני הנערים ואת יצחק בנו

הוא בעצמו בן מאה שלושים ושבע מבקע עצי עולם

צריך איזה כמות רצינית בשביל לעקוד מישהו

והוא מבקע

תחזיק את הגרזר ותיתן מכה

כמה מאיתנו מסוגלים ולבקע

והוא בן מאה שלושים ושבע

תן לאחד בן שמונים שיעשה את זה הוא הולך אחורה עם הגרזין

איך הוא לוקח והוא מבקע הוא בעצמו הוא עושה הכל בעצמו לא משאיר לאף אחד

ומזדרז אל המקום כמה זה הזדרזות שלושה ימים הוא הולך

מסוחבים את עצי העולם והמאכלת והאש והכל דנדקדן דנדקדן על החמור

והולכים ומתקדמים ולאן? ולאן?

והוא לא משתהה

ולא אומר אולי

טעות שלושה ימים ללכת אף אחד לא מדבר איתי לא כלום לא אומרים לי אין GPS אין Waze אין כלום אין שום דבר לאן איפה מה לא מפסיק הולך נהר בדרך עומד לו זה מפריע לו שום דבר הוא ממשיך ממשיך ממשיך לא יאומן כי יסופר

איי איי איי וזכור לנו אדוני אלוהינו אהבת הקדמונים

זה מראה כמה אהבה אהבה אהבה אהבה אברהם או אבי כמה הוא אהב את הקדוש ברוך הוא

הוא מוכן לוותר על הבן בן 37 הצדיק יסוד העולם

יצחק אבינו כי השם אמר זה הכל השם אמר אם השם אמר

אין שום דבר בעולם

אה הוא אמר גם ביצחק ערך הזרע הוא כבר שום דבר אמר אמר זהו

על כל פשעים תכסה אהבה

בספר אורחות צדיקים מבאר כל מעלת מעשה עקדה תקשיבו

שהיא לא פגה זכותה מאז ועד עתה היא ממידת הזריזות של אברהם אבינו לא בעקדה

כי העקדה פשיטה שאברהם יעשה מה הוא יסתרב לקדוש ברוך הוא?

אז במה הוא אברהם?

במה הוא אבינו?

זה פשוט שאם השם מבקש דבר הכי לא נראה לא נורמלי נגיד

זה פשוט שהוא יעשה

אבל איך?

בזריזות

זו המעלה של העקדה

כותב אורחות צדיקים הזריזות היא מעלה גדולה לתורה ולמצוות וגם לתקנת העולם הזה

ואם מידת הצדיקים לעבודת הבורא יתברך ואמרו ליבותינו זריזין מקדימין למצוות

והנה תראה באברהם אבינו בעניין העקדה שנאמר וישכם אברהם בבוקר

ואף על פי שהיה קשה לו לשחוט את הבן היחיד עשה את רצון הבורא אבל בזריזות להשכם בבוקר

ומי שעושה מעשיו בזריזות זו הוכחה גדולה שהוא אוהב את הבורא

כעבד האוהב את אדוניו ומזרז בעצמו לעשות רצונו

הזריזות תלויה בלב האדם

כשאדם מפנה מליבו כל מחשבות אחרות

ותופס רק מחשבה אחת

ומזדרז בוודאי שיצליח בוודאי שיצליח

אז האורחות צדיקים מבאר כמו כן עשה אברהם אבינו הסיר מליבו אהבת בנו חז רצון ברוא ביטל אהבת בנו

מפני אהבת הבורא יתברך ועל כן נזדרז להשכים

כי דעתו קשורה בחשק גדול באהבת הבורא יתברך

ולכן נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא יזכור את העקידה לעולם לא בגלל העקידה עצמה בגלל הזריזות שגילה אברהם בעקידה

כי יש אדם העושה עבור אהבו דבר קשה לו מאוד אבל ליבו נוקפו לעשות

אבל אברהם אבינו וגם יצחק שניהם עשו מחפץ ליבם כי מדרגת האהבה הייתה גדולה מאוד שניהם נתדבקו עם השם יתברך בידיעה

עד שנתייחדו באיחוד גדול כל כוונתם היה לפרסם את איחוד הבורא יתברך בעולם ליישר בני אדם לאהבתו

ובעת שעשו באהבה עבודת השם יתעלה ומצוותיו נתבטל

כוח גופם ונתדבקה דעתם באהבת הבורא יתברך ויוצר עולם לכן עשו שניהם בזריזות

וילכו שניהם יחדיו

אז האורחון צדיקים מגלה לנו פנינים

מי שעושה מעשיו בזריזות זו הוכחה גדולה שהוא אוהב את הבורא

כעבד האוהב את אדוניו ומזרז בעצמו לעשות רצונו

הזריזות תלויה בלב האדם וכשמפנה את המחשבות האחרות ותופס מחשבה אחת

בלי ספק שיצליח אין מילים ברורות מאלה

מי שעושה מעשיו בזריזות מוכיח בעצמו הוכחה גדולה שהוא אוהב את הבורא

כעבד האוהב את אדוניו

ומזרז בעצמו לעשות רצונו

בזה נתייחדה לטובה עקדת יצחק כאשר אברהם אבינו הוכיח

שהוא מסיר כל אהבה מליבו ומייחד אהבתו רק לבורא יתברך ואנחנו מצווים על אותה אהבה

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבביך מה זה בכל?

שאין לך מקום בלב לאהבה אחרת נוספת

רק לאהבות שהשם מבקש שתאהב נגיד ואהבתם את הגר ואהבת רעך כמוך וכולי וכולי

מה שהשם ציווה זה בגדר אהבת הבורא כי אתה עושה את מה שהשם אמר לך ואתה אוהב אותו ועושה ועוד חמש דקות מנחה

אז זאת אומרת אדם צריך להבין בזה נבחנת אהבתנו לבורא גם אני לפעמים אומר לחבר'ה שאני אומר להם להביא משהו וזה

רוץ' אתה לא רץ?

למה עריצה מגלה את הרצון האמיתי של הבן אדם? אם הוא הולך נחותא

כמו אגג מעדנות

הולך לאט

בסוף משספים אותו צריך לרוץ, טיק טק, להיות זריז, זריז

רבנו במסילת ישרים עומד על הרעיון הזה באורחות צדיקים

שמעלת הזריזות מעידה על אהבה של האדם לבורא

הוא מוסיף חידוש נפלא על דברי אורחות צדיקים

וכך כותב

כי גם כאשר האדם

אינו זריז בפנימיות

וליבו לא מתלהם לרוץ לעבודת הבורא

יכול לשנות לטובה

איך

שיפעל במעשים חיצוניים בזריזות

והמעשים החיצוניים ישפיעו על הפנימיות

כשאדם פועל בזריזות גם הפנימיות אפילו שהיא לא כזאת מושפעת לטובה

בסופו להתלהב כשלהבת לקראת הבורא.

אצל אברהם מצינו שזו הייתה המידה הכי גדולה שלו

לא רק בהכנסת אורחים, להכנסת אורחים, ויעקב וירוץ לקראתם

מהרי לושי ועשי עוגות, למה מהרי?

חומץ, חומץ, זה היה פסח

אז הוא אומר למהרי, מהרי לושי הכל זה יהיה במהירות

ואל הבקר הצברה בין מאה, חרי ברית, ניתוח קשה, לא כמו היום עם סכינים חדים

והכל הוא עושה בזריזות הכל, כל מה שתמצאו אצלו וכל פעם הוא אומר הינני לא רק לקדוש ברוך הוא אומר הינני מוכן ומזומן גם לבן שלו אומר הינני מוכן ומזומן,

בהיגון כאילו קפיץ מתוח ומחכה רק מתי ישחררו אותו

זה אברהם אבינו

וחייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי אברהם, יצחק ויעקב

אבל מאחר

שלא הזדרזנו כל כך מההתחלה, לא נשאר הרבה זמן, יש עוד מה להגיד

אבל זה אני לא יודע, בהזדמנות אחרת

אבל הזדרזנו לפחות להבין שמעלת הזריזות היא המלחמה הנכונה נגד יצר הרעש, הוא החמץ שמשה אותנו בעבודת השם

אפילו ברגעים אפילו בדברים קטנים כל דבר לא למהר לא למהר אל תהיה פזית אל תהיה פזית הוא אומר לך אל תהיה פזית המהירות מן השטן הוא אומר לך כי הוא יודע שאם אתה תזדרז בעבודת השם תנצח אותו אין לו מה למכור

אז מהיום נבין שפסח בא להגיד לנו שצריך לבער את החמץ והעיקר זה לבער את מי? את יצר הרעבים הבנו את זה בפסח

ונמשיך עם זה הלאה ולא נהיה מחוברים לגשמיות

ונרוץ לעבודת השם הביא רצית מצווה קלה כבחמורה אז מצווה גוררת מצווה ובעזרת השם יתברך נחיש את הגאולה לעם ישראל אמן ואמן