בני ברק - בני ברק 29.03.2007

 

- - - לא מוגה! - - - 

ראויה פרשת שופטים להמר על ידי משה אילולא עמד יתרו יתרו שלא הניע עבודת כוכבים שלא עבדה יתרו הגר

שדרגתו שוללת ממנו מלכות ואפילו שאר שררה

הוא זכה יותר מכלל ישראל

ואפילו ממשה רבנו שראויה הייתה פרשה זו להינתן על ידו.

אין פרשה על שמו של משה רבנו, פרשת משה.

יש פרשת יתרו.

כל אחד כל שבוע שואל בו כל העולם כולו איזה פרשה אנחנו? הוא אומר לא פרשת יתרו.

פרשת יתרו.

פרשת יתרו.

פרשת יתרו.

יתרו.

במה זכה יתרו למה שזכה?

מה שמצאנו זה מילה אחת.

בישמע.

בישמע יתרו.

מה השמועה שמעו?

בישמע יתרו.

כולם פחדו, רעדו,

שמעו אמרו מי כמוך בעלים השם כששמעו מפלת מצרים, ים סוף

וביטול והשמדת כל העבודה זרה במצרים.

כל העולם אמר מי כמוך. לא רק בשירת הים אמרו ישראל,

אלא כל העולם אמר מי כמוך.

אבל אחרי שגמרו לשיר הלכו הביתה.

אבל אצל יתרו, וישמע יתרו. וישמע יתרו התפעל ממה שהוא שמע.

לא עשה הוא.

התפעל.

התפעלות שהפכה אותו ליתרו המצטרף לכלל ישראל ויוצא אל המדבר.

מתגייר ומקבל את התורה.

הוא היה כהן הון. הוא היה שר.

גדול וחשוב.

היה לו בית מלאכה להפצת עבודה זרה.

כולם היו לומדים אצלו, תלמידים מחסידים.

הוא, חביבי, היה במעמד גדול.

בטח היה לו איזה כמה דונמים,

פרדסים, שטחים, וילות.

מה זה, במעמד כזה במדיין?

הוא עוזב את הכול,

עוזב את הביטוח הלאומי,

עוזב את כל ההכנסות,

לא מקבל מהמדינה יותר שום דבר.

הולך למדבר.

למדבר. מה יש במדבר? חול.

הוא הולך למדבר.

לא לראות, להציץ, לבקר,

אבל לשהות.

הולך למדבר.

עוזב הכל.

זהו, אין חזרה.

הולך למדבר.

זה נקרא התפעל.

התפעל פירושו, קם

והשתנה לחלוטין.

זה כוח אדיר. זה וישמע.

וישמע.

יש אדם שומע וזה יוצא בצד השני, יש אדם שומע וזה בתת מודע,

יש אדם שומע וזה מפנים ומשתנה לחלוטין. זה הופך להיות לו מלמד.

מה שהוא שמע זה המלמד שלו, זה המדריך שלו.

זה מה שהיה עם יתרו.

יתרו

ברגע ששמע

חבל על הזמן.

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחם וברוויח.

וישמע יתרו כהן מדיין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים.

מובא בילקוט יתרו.

ראויין היו ישראל לקבל את התורה אילולא עמדו משה ואהרון,

שנאמר יצפון לישרים תושייה.

ראויין היו ישראל להיגהל ממצרים אילולא משה ואהרון,

שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

ראויה פרשת שופטים להמר על ידי משה אילולא עמד יתרו.

ראויה פרשת נחלות להמר על ידי משה אילולא זכו בנות צלופחד.

הילקוט מביא

שעם ישראל היו ראויים לקבל את התורה גם אם לא היו עומדים משה ואהרון.

מאיפה אנחנו יודעים שכך כתוב?

יצפון לישרים תושייה.

עם ישראל נקראים ישרים והתורה שנקראת תושייה הייתה צפונה להם,

ממתינה להם, והם היו צריכים לקבל את התורה בכל מקרה בין אם היו משה ואהרון ובין אם לא היו משה ואהרון.

אז ראויין היו ישראל לקבל את התורה אילולא עמדו משה ואהרון,

שנאמר יצפון לישרים תושייה.

עוד דבר מביא הילקוט.

ראויין היו ישראל להיגאל ממצרים אילולא משה ואהרון.

מאיפה אנחנו יודעים?

שכך הובטח לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

זאת אומרת יש הבטחה שאחרי 210 שנים ששומרים...

ילמדו במצרים אז יצאו

ברכוש גדול

אז ודאי שיצאו גם לולא משה ואהרון

אבל יש פה דבר מדהים

למה אנחנו לומדים ראוי נהיו אילולא וכולי

ועוד לאחר מכן כתוב ראויה פרשת שופטים ואתה תחזה מכל העם אנשי חייל וכולי שאמר יתרו

ראויה פרשת שופטים להמר על ידי משה

אילולא עמד יתרו

זאת אומרת אם לא היה יתרו משה היה אומר ואתה תחזה

וראויה פרשת נחלות להמר על ידי משה אילולא זכו בנות צלבחן

הגמרא במסכת שמחות

מביאה

את המעשה עם רבי עקיבא

באו והודיעו לו בבית המדרש שהבן שלו חולה

והוא לא קם מלימודו

בשביל שהבן חולה לא קמים, הם מפסיקים מהלימוד

באו אצלו לאחר זמן ואמרו לו הבן שלך חולה קשה מאוד

אמר לא מבטלים תורה בשביל זה

באו ואמרו לו שהבן שלו גוסס

אמר לא מבטלים תורה בשביל דבר כזה

באו והודיעו לו שנפטר,

אמר עכשיו צריך לקום מהתלמוד תורה.

קם תלמוד תורה ואמר

תעמידו לי ספסל בבית הקברות

אני רוצה לדרוש.

סידרו לו ספסל שם, באו המונים ללוויה.

והוא בין הדרשה לאחר שהוא מתנצל שוודאי לא בשבילו באו כולם ולא לכבודו.

הוא אומר, מובטח אני שבני זה בן העולם הבא,

שזיכה את הרבים.

הבן שלו תנא קדוש,

תלמיד חכם עצום,

בעל מצוות.

הוא לא אומר שבגלל התלמוד תורה, בגלל המדרגה הרוחנית שלו הוא זוכה לעולם הבא.

הוא אומר, מובטח אני שהוא בן העולם הבא,

מה הראייה? שזיכה את הרבים.

והוא נותן לזה סמך ואומר,

ראויין היו ישראל לגאל ממצרים אלולא משה ואהרון,

שנאמר, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

אז זאת אומרת, כתוב שבמפורש יצאו ישראל ממצרים גם אלולא משה ואהרון.

ולמה משה ואהרון היו צריכים אלה שיוציאו את ישראל ממצרים?

כיוון שמגלגלים זכות על ידי זכאי.

מי היו הכי זכאים בדור ההוא שתתגלגל על ידם הזכות לגאול את עם ישראל ממצרים?

משה ואהרון.

אם לא היו משה ואהרון היו דוד ויוסף.

אבל בדור ההוא הכי זכאים, מי היו?

משה ואהרון.

אז מה בא לומר בזה רבי עקיבא?

בא לומר שמגלגלים זכות על ידי זכאי.

להוציא את עם ישראל ממצרים זה ודאי זכות.

ועל ידי מי מגלגלים מן השמיים את הדבר הזה?

על ידי זכאי.

מי היה הכי זכאי בדור ההוא?

משה ואהרון.

אז מה זה אומר?

שמן השמיים מעידים עליהם שהם זכאים.

אם הם זיכו את הרבים,

השמיים מעידים שהם זכאים.

אומר רבי עקיבא, מובטח אני שבני זה בן העולם הבא.

למה? שזיכה את הרבים.

זיכה את הרבים זה עדות מן השמיים.

זה לא הסכמה של בני אדם,

כן, לא, לא, כן,

לא תלוי בדוחת בני אדם.

אם גלגלים זכות על ידי זכאי, פירושו שהשמיים הם מגלגלים את הזכות,

ולא כל מי שרוצה לזכות זוכה.

אז בשני דברים לפי הילקוט מה אנחנו רואים?

בשני דברים לפי הילקוט אנחנו רואים שזכו משה ואהרון לתת את התורה על ידם

ולהוציא את ישראל ממצרים.

ובשני דברים אנחנו רואים שמשה רבנו פספס.

היה ראוי משה

לומר פרשת שופטים

אילולא עמד יתרו.

יתרו חטף את הזכות והמצווה הזאת.

וראויה פרשת נחלות להיאמר על ידי משה

אילולא זכו בנות צלופחד.

וזה צריך להסביר לנו דבר גדול.

הבחירה של האדם

אינה אלא לצרף את עצמו למאורע קיים ועומד.

ואם האדם נועד לשליחות מסוימת

ואף הוענקו לו כוחות ומדרגות להיות ראוי לשליחותו,

מכל מקום אם הוא

לרפא עצמו,

הרי הוא מאבד את מעשה השליחות ואיש אחר ייכהנה.

וכן הדבר להפך,

מי שמעמיד עצמו לשליחות,

אפילו אם לא נגזר עליו מתחילה שיהיה הוא בעל המעשה,

הרי הוא זוכה בזה.

כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים, הנני מוכן ומזומן.

זאת אומרת,

יש לנו בחירה.

והבחירה היא

שאדם יכול לצרף את עצמו למאורע קיים ועומד.

יש איזה מאורע שצריך להתרחש,

והאדם מצרף את עצמו לתוך המאורע הזה.

ואם האדם נועד,

יש אדם שנועד, יעדו אותו מן השמיים לשליחות מסוימת.

ואפילו ענקו לו כוחות ומדרגות להיות ראוי לשליחותו,

אבל אם הוא מרפא את עצמו,

מתעצל קצת, מתעצל קצת,

מתעצל קצת, הרי הוא מאבד את מעשי השליחות ואיש אחר ייקח עיניו.

זכה כבר מן השמיים, יעדו אותו לדבר גדול, נתנו לו כוחות,

נתנו לו מדרגות,

הוא ראוי לשליחות,

אבל הוא מצד עצמו מרפא את עצמו,

מפסיד ומישהו אחר לוקח.

ואפילו

אדם שלא היה מיועד לזה,

אבל הוא מצד עצמו מעמיד עצמו לשליחות,

כל הזמן הוא בסטנדבאי מחכה מתי הוא יזכה לעשות, מתי הוא יזכה,

מתי הוא יזכה, מתי הוא יזכה.

אפילו שלא נגזר עליו מתחילה שהוא יהיה בעל המעשה,

הרי זה זוכה בזה.

תכף נראה דוגמה.

מכל מקום,

היום לדוגמה,

קל לאדם,

אם הוא חכם,

לעשות הרבה דברים.

הבחירה של האדם אינה לצרף את עצמו למאורע קיים ועומד.

יש הרבה מאורעות

שנמצאים בדורנו שאפשר להצטרף אליהן.

אתה לא צריך להמציא אותן, אתה יכול להצטרף.

כמו שעשו פה כמה חבר'ה,

החליטו כל אחד לתת 1,000 שקל

ולגייס 10,000 שקלים ולארגן הרצאה.

וארגנו הרצאה בקריית גת,

והיה קידוש של שם גדול מאוד,

אחיך היה שם.

ואנשים שם קיבלו עליהם עול מלכות שמיים, ונהיה רעש בעיר.

וגם ההכנסות היו הכנסות שכמעט חפפו את כל ההוצאות,

ועכשיו יש להם קסם עוד פעם,

והולכים לארגן עוד הרצאה עכשיו בבית שאן.

וכן על זה הדרך, גלגל.

אז אדם מצטרף לדבר קיים.

ואם הוא מצטרף לדבר קיים, הוא בחר להיכנס לתוך זה.

ומי יודע לאן תוביל אותו הזכות הזאת?

כל אדם יכול לעשות את זה, להצטרף. אבל אתה לא צריך להמציא את הגלגל.

תצטרף.

תצטרף.

כשאנשים שומעים שהולכים

להילולה של אור החיים הקדוש,

אז כולם רוצים להצטרף. יש לך מקום באוטו? תגיד.

יש לך מקום באוטו?

כולם רוצים להצטרף.

כשנוסעים רבי שמעון בר יוחאי, יש מקום באוטו?

אתה נוסע באוטובוס? ארגנתם אוטובוס? אפשר לבוא? אפשר להצטרף? כולם יודעים להצטרף.

למה בדברים כאלה? אנשים לא יודעים להצטרף.

אדם יכול להצטרף,

הבחירה נטערת לו.

כתוב, והמה בוכים

געו כולם בבחיה.

בעגל עמד משה

כנגד שישים ריבו.

משה רבנו יורד מההר,

בידיים שלו אחרי ארבעים יום שלא אכל ולא שתה, יש תלוך.

מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא.

העם מחכה לזה, זה השיא המעמד הכי גדול בהיסטוריה של העולם.

הוא רואה שעם ישראל עשו את העגל והוא משבר את הלוחות.

לא פחד,

לא חשש.

יכולים להיות כמה אנשים שהם לא נורמלים, שיכולים לעשות שטויות, נכון?

הוא כבר אמר כמה פעמים, כמעט הוסכלוני.

כמעט הוסכלוני.

ומשה רבנו,

כשכולם מחכים,

בא וזורק את הכול.

והקדוש ברוך הוא אומר לו, יישר כוחך.

יישר כוחך על ששיברת את הלוחות.

ומשה רבנו לא עושה חשבון

שזו היצירה שלו לכאורה. הוא מוריד לעולם את היצירה הכי גדולה.

לא מעניין אותו.

מה עם ארבעים יום, ארבעים לילה, שאתה לא אכלת ולא שתית? בחינם?

אתה שובר את הכול?

יכול להיות שלא יקבלו עוד פעם לוחות, אף אחד לא יבטיח לך שיגידו לך פסול לך.

אין חשבונות אנוכיים,

שום חשבון.

הוא רק מבין שכנגד קשיות העורף של עם ישראל,

רק דבר כזה של שבירת הלוחות והזעזוע יכול להוציא אותם מקשיות העורף. ממתינים

לקבלת התורה ועושים עגן.

כמו כלה שמזנה תחת חוקפתה.

אז אין מה לדבר על משה רבנו, כן?

אבל כאן רפו ידיו.

יש מקום אחד שרפו ידיו.

בשביל פנחס שיבוא ויטול את הראוי לו.

במעשה המדיינית

בא זמרי בן סלו,

לוקח את המדיינית בבלוריטה,

מביא לפני משה ואומר לו, זו

מותרת או אסורה?

אמר לו, אסורה?

אמר לו, מי יתיר לך מדיינית?

השתתק.

לקח אותה לאוהל, נכנס לבפנים,

וכולם יודעים מה הולך להיות שם,

אף אחד לא זז.

רפו ידיו של משה.

ויקם איש מתוך העדה, וייקח רומח בידו,

קנאי בן קנאי,

ונחס בן אלעזר ובן אהרן הכהן.

מה הולך פה?

כולם שותקים.

מה זה?

ונכנס לתוך האוהל,

ותוקע את זה בשניהם, ומוציא אותם ככה לעיני כולם,

ונעשים לו שני מעשי נסים.

ומה הוא זכה?

להיות מלאך הברית.

זכה להיות פנחס ואליהו,

חי לעולם, ברית חיים, ברית שלום,

לעולם, מלאך הברית.

מעשה אחד.

משה,

רפו ידיו,

ובא פנחס,

ולקח

את הזכות הגדולה הזאת.

ולפי שנתעצל, משה,

כך כתוב, ולפי שנתעצל,

ולא ידע איש את קבורתו.

חוץ מהטעמים הידועים למה נסתתר מקום קבורתו של משה רבנו,

סיבת

אי ידיעת מקום הקבורה זה לפי שנתעצל פה בעניין של זמרי.

זאת אומרת, אדם היה מוכן וראוי והכול,

ואם רפוי ידיו, כמו שראינו, מרפא את עצמו,

יכול לאבד את מה שהיה בידו,

ויבוא אחר וייטול.

יש בזה לימוד מוסר גדול לעורר כל אחד לנצל את הזמן והכוחות.

נתנו לנו זמן ונתנו לנו כוחות,

ויש מעשים שנועדים עבורו, עבורו,

והוא מתאים לזה וזה תפור עליו.

ובעצלותו ובחולשתו עלו לעבדם והם יעשו על ידי האחר.

וכשלוקחים ממנו את זה לא מחזירים.

כמו ראובן,

שהפזיזות שלו גרמה שהוא איבד את הבכורה,

איבד את המלוכה.

הסכמה אם אל תותר כי עלית משכבי אביך.

אדם הראשון עשה חטא אחד

ולא יכול היה לחזור למדרגתו יותר לעולם,

אפילו שהוא חזר בתשובה 130 שנה.

היה בתענית 130 שנה

ולא יכול היה לחזור למדרגתו. אם מאבדים, מאבדים.

אדם נתנו לו כוחות,

נתנו לו זמן,

ואם הוא מתרפא במלאכתו,

אם הוא מתעצל,

מפסיד הכול.

ומשה רבנו לא היה כזה.

משה רבנו לא עצלן.

משה רבנו יורד מההר, לאן הוא הולך?

ישר לענייני העם.

לא הולך הביתה.

אשתי, מה נשמע?

חמודים שלי, מה קורה? הכל בסדר?

הסתדרתם מלעד העד שחזרתי?

איזה דיבורים.

ישר לעם.

אבל מי דהכי מתאמץ?

יכול אדם לזכות בכוחות למעלה ממדרגתו.

ורואים לפעמים שאנשים עולים לגדולה במדרגות גבוהות, שמעולם לא נראו בהן.

פתאום שומעים על מישהו, שמעת? פלוני אלמוני?

אתה יודע מה הוא עושה? מה זה?

לא, לא יכול להיות. אני מכיר אותו? מה פתאום?

אל תשאל מה שהוא עושה, איזה מהפכות, איזה עניינים.

אתה מכיר את פלוני אלמוני?

הוא ראש כולן.

ראש כולן?

זה בקושי היה מבין דף גמרא, איך נהיה ראש כולן?

כן, אתה חולם אתה. אתה טייל לך, תסתובב.

ההוא השקיע, למד, למד, למד.

זהו, נהיה לי איש.

ההסבר הוא על פי הילקוט כי הם צירפו עצמם לאיזה מאורע שהיה חייב להיות,

ומן השמיים הוענקו להם כוחות חדשים שיהיו הם העושים.

פה הצטרפו פה כמה אנשים למאורע שהיה קיים שעור,

שמעו דבר מוסר,

החליטו להגיע למסקנות,

ונראו הם מה עושים.

פשוט.

ראויה פרשת שופטים

ופרשת הסנהדרין.

שרי חמישים, שרי מאות, שרי עשרות.

ראויה פרשת שופטים להיאמר על ידי משה,

אילולא עמד יתרו.

יתרו שלא הניע עבודת כוכבים שלו עבדה.

יתרו הגר,

שדרגתו שוללת ממנו מלכות ואפילו שאר שררה,

הוא זכה יותר מכלל ישראל,

ואפילו ממשה רב.

שראויה הייתה פרשה זו להינתן על ידו.

מכל מקום, מפני שעמד יתרו, זכה שפרשה שלמה בתורה תיאמר על ידו.

אין פרשה על שמו של משה רבנו, פרשת משה.

יש פרשת יתרו.

כל אחד, כל שבוע, שואל בו כל העולם כולו, איזה פרשה אנחנו? הוא אומר לו, פרשת יתרו.

פרשת יתרו.

פרשת יתרו.

פרשת יתרו.

משה רבנו, היה צריך להגיד את הפרשה,

ועמד יתרו וזכה בפרשה.

פששש, מה הולך פה?

כה חשובה ונעלת היא אצל הקדוש ברוך הוא התרוממות האדם.

כה חשובה, שימו לב,

ונעלת אצל הקדוש ברוך הוא התרוממות האדם, כשהשם רואה מישהו שהוא מתרומם כל הזמן בעבודת השם,

שעל ידי זה מתעלמת פרשה ממשה רבנו וניתנת לו.

הקדוש ברוך הוא אומר, כזה בן אדם,

ככה הוא מתרומם,

ככה הוא מתרומם,

ככה הוא מתרומם.

משה רבנו,

בינתיים תתעלם ממנו הפרשה, שיבוא זה ויזכה בה.

מקום הניחו לו מן השמיים

להתגדר בו.

ובוודאי

שאז חפצנו לדעת

ולמצוא מהי נקודת ההתרוממות של יתרו.

איפה הייתה הנקודה שלו,

שהוא התרומם מעל כל בני האדם ואפילו עבר את משה רבנו והגיע למצב שתהיה פרשה על שמו.

במה זכה יתרו למה שזכה?

מה שמצאנו זה מילה אחת.

בישמע.

בישמע יתרו.

מה השמועה שמעו?

בישמע יתרו.

כתוב שמעו עמים ארגזון.

חיל אחז, יושבי פלשת, נמוגו.

כולם פחדו, רעדו, שמעו.

אמרו מי כמוך בהלים השם כששמעו מפלת מצרים בים סוף

בביטול והשמדת כל העבודה זרה במצרים.

כל העולם אמר מי כמוך לא רק בשירת הים אמרו ישראל

אלא כל העולם אמר מי כמוך.

אבל אחרי שגמרו לשיר הלכו הביתה.

כן, יש כאלה בשמחת תורה רוקדים,

רוקדים, רוקדים, קונים ספר תורה, רוקדים, רוקדים, רוקדים ומשאירים אותו עד שנה הבאה.

יותר הם לא לומדים.

זהו, העיקר רוקדים.

אבל אצל יתרו, וישמע יתרו, וישמע,

וישמע יתרו, יתרו קלט,

שמע

התפעל,

מה זה התפעל?

יש אנשים חושבים שהתפעל זה כשאחד עושה.

פעלות, פשש התפעלות, זה לא התפעלות,

זה התלהבות,

כמו להב, להב של האש עולה,

זה מתלהב,

מתלהב, זה מתלהב.

התפעלות זה שאדם נהיה פעול,

והוא עושה פעולה, משהו שמע הוא מתפעל,

הוא הופך

את עצמו למצב של פועל.

זה התפעל.

יתרו התפעל ממה שהוא שמע.

לא עשה הוא.

התפעל.

התפעלות שהפכה אותו ליתרו המצטרף לכלל ישראל ויוצא אל המדבר.

מתגייר ומקבל את התורה.

הוא היה כהן הון, הוא היה שר.

גדול וחשוב.

היה לו בית מלאכה להפצת עבודה זרה.

כולם היו לומדים אצלו, תלמידים מחסידים.

הוא, חביבי, היה במעמד גדול.

בטח היה לו איזה כמה דונמים,

פרדסים, שטחים, וילות.

מה זה, במעמד כזה במדיין?

הוא עוזב את הכול,

עוזב את הביטוח הלאומי,

עוזב את כל ההכנסות.

לא מקבל מהמדינה יותר שום דבר.

הולך למדבר.

למדבר, מה יש במדבר? חול.

הולך למדבר.

לא לראות, להציץ, לבקר, לשהות.

הולך למדבר, עוזב הכול.

זהו, אין חזרה.

הולך למדבר.

זה נקרא התפעל.

התפעל פירושו, קם

והשתנה לחלוטין.

יש כאלה היום, יש כאלה היום.

בישמע יתרו, יש, אתם מכירים קצת, לא?

איי, איי, איי, איי, איי, אני אספר לכם סיפור קטן, אחד מיני.

אתמול הוא התעמת לי יותר בחלק האחרון שלו.

יום אחד אני מקבל טלפון מהרב בכרך,

ראש ישיבה במונסי,

והוא מספר לי סיפור. תשמע,

הגיע עלינו איזה בחור לכמה ימים לבחון את הישיבה,

אבל הסיפור שלו סיפור מאוד מיוחד,

ואני רוצה שתעזור לי איתו.

מה הסיפור?

אז הוא אומר ככה.

הבחור הזה מאוד מצליח בלוס אנג'לס.

יש לו 20 עסקים.

בלוס אנג'לס, בתוך מו״לים,

שזה קניונים ענקיים,

יש לו שמה מקום,

זיכיון,

למכור את כל מוצרי ים המלח.

אתם יודעים, בוץ, מלח, קשקושים, כל מיני מריחות וזה, של ים המלח.

ויש לו עשרים עובדים,

עשרים עובדים ישראלים שבאים מישראל, שהוא מאמין רק לישראלים,

ולהם יש עובדים מקומיים גויים

שהוא מפעיל אותם, והעסק עובר כל ימות השנה.

הוא ישראלי שהגיע לשם מצליחן גדול.

מצליחן גדול.

יש לו אח

שהגיע אליו לביקור.

האח הזה שהגיע לביקור

חזר בתשובה בעקבות הרצאות שלי,

והצטייד עם קלטות,

והגיע לשם לביקור אצל אחיו.

ניסה ככה להביא אותו למצב שהוא ישמע איתו וזה.

לא הצליח.

ביום האחרון

אמר לו, תשמע אחי,

אתה אוהב אותי? תעשה לי רק דבר אחד.

אתה חייב לשמוע את הקלטת הזאת בשבילי.

אין לי זמן, אני עסוק, ביזי זה.

אמר לו, עכשיו אתה נוסע נוסע נסיעה שלושת רבעי שעה עד העיר,

שים אותה בתוך

הטייפ באוטו ותשמע אותה. זה הכול, זה מה שאני מבקש ממך.

אבל הוא אמר, לא טוב.

שם אותה בתוך הטייפ,

התחיל לנסוע,

פתאום מקבל טלפון,

מדבר מקשקש, מקשקש, מקשקש,

סוגר את הטלפון. איך שהוא סוגר את הטלפון, אני אומר איזה משפט

שתופס אותו. אני לא זוכר מה הוא אמר לי, איזה משפט.

תופס אותו, הוא מחליט לשמוע, הלאה, הלאה, הלאה, הלאה. הוא הגיע למקום שהוא צריך, הקלטת ממשיכה, הוא לא עולה לביזנס.

יש לו פגישה.

הוא לא עולה, מקשים, מקשים,

מקשים, מקשים, מקשים.

נגמרת הקלטת, אומרים, עד כאן חלק א', המשך,

בקלטת מספר כך וכך.

אין לו.

הבן אדם

קיבל פיוזים.

מה זה?

השאירו אותו באמצע המתח.

אין המשך.

ישר הוא מרים טלפון לאחיו,

תשלח לי עכשיו,

overnight,

מיד, תשלח לי

את הקסטה.

ההוא שולח לו את ההמשך, הוא שולח לו עוד קלטות וידאו וזה.

הבן אדם לוקח את הקלטת, שומע,

ומספר לי,

שלושה ימים שכבתי בבית בסלון, על הרצפה, עם הפנים מול ה-TV,

ואני מחליף קלטת אחרי קלטת.

אוכל, שותה, נרדם, ממשיך. ככה שלושה ימים, לא עבודה, לא כלום, אף אחד לא יודע מה הייתי, סגרתי טלפונים,

רק עם זה.

הוא אומר, זה היה שטיפת מוח כזאת.

אחרי שלושה ימים הוא קם אדם חדש.

אדם חדש התנער למציאות

והחליט שלא יכול להיות שאחרי כל מה שהוא שמע הוא ימשיך לחלל שבת.

אבל יש לו עשרים עסקים בקניון עם זיכיון,

שחייב לעבוד בשבת. האמריקאים לא מבינים מה זה שבת.

וכשנותנים לך מקום,

אז אתה חייב לשרת את הלקוחות.

והוא מחליט עם כל הסיכונים להפר את החוזה אם צריך ואפילו להפסיד את הכול.

והוא מגלגל מיליונים דולרים, מיליונים.

והוא מחליט שהוא לא עובד שבת.

עכשיו,

הוא לא שם לב אפילו שנוצרה לו בעיה.

למה יש לו חוזה עם עשרים עובדים,

שלהם הוא צריך לשלם שבת.

אז הוא מחליט שהם לא עובדים.

הם עשו לו הפגנה, עשו לו בעיות, הם רוצים לעבוד.

אמרתם לא עובדים,

אני משלם לכם שבת,

אבל אתם צריכים להיות איתי בשבת בבית.

לקח

אצלו בבית,

הוא בעצמו לא יודע הרבה.

שאל את אח שלו מה עושים פה כל מיני דברים, למד מה שלמד,

לקח שירים, לקח שירים,

אוכלים, חפלות על חשבונו.

אמר לי, שפכתי אלפי דולרים כל שבת רק בשביל שהחבר'ה האלה יישארו אצלי בשבת.

שלא ילכו להסתובב וזה פה ושם.

בקיצור, ככה הוא עשה.

הוא מספר לי קוריוז, אומר לי, תשמע, אתה לא יודע לאיזה מצב הגעתי.

עכשיו, אני מפרסם בישראל

שמי שמעוניין לעבוד בלוס אנג'לס בעניינים האלה, מוצרי קוסמטיקה וזה פה מים המלח,

כן, יכול לבוא להיבחן אצלו,

ואז אם הוא יהיה מתאים הוא יקבל עבודה בשכר גבוה.

הגיע אליו בן אדם אחד,

קיבוצניק

שמאלני כזה, משהו יפיוף,

מגיע אליו לשם, אומר לו, תשמע, חביבי, אתה רוצה להתקבל אצלי, אין בעיה, אבל אתה צריך לעבור מבחן שאתה מסוגל למכור.

אם אתה לא יודע למכור, אז אני לא צריך אותך.

אמר לו, אין בעיה, אני מוכן.

הוא אומר לו, תשמע, אני מכניס אותך לחדר עכשיו,

ואני שם לך הקלטת,

אתה צריך לשמוע אותה,

ואחרי זה אני אעשה לך מבחן.

הוא נכנס לחדר, סגר עליו את החדר, סגר.

אחרי דקה הוא צועק, הלו,

זה רב, זה דתי!

מה אתה עושה לי?

אומר לו,

זה מה שאתה צריך לשמוע,

שתעמוד בכל מה שהוא אומר,

אז אני אקבל אותך.

הוא שמע,

הוא יוצא מהעדר,

הוא אומר לו, יש אלוקים או אין אלוקים?

הוא אומר לו, יש, יש.

הוא אומר, אתה יכול להוכיח לי אבל?

אז הוא אומר, הוא התחיל להגיד לי, בורא נברא, מגביל.

אמר לו, אם אתה יודע למכור כמוהו, אתה מקבל עבודה.

בקיצור, הבן אדם הזה יתקבל לעבודה.

האיש הזה נסע למונזי.

למה? הוא כבר לא יכול. כאילו, בחומרים שיש לפניו, זה לא מתאים לו, קטן עליו. הוא רוצה לדעת את היסודות, את הדברים, להאמין.

אז אח שלו אמר לו, תשמע, אני אחפש לך, וככה הוא הגיע למונזי.

אבל אחרי שבועיים-שלושה, שהבן אדם הולך להתפוצץ,

הוא אומר, אני חייב להחזיר בתשובה, אני לא יכול להישאר.

אנשים טועים, אנשים לא מבינים, הוא רוצה לקום וללכת.

אז הרב ברכה צלצל לי, תרגיע אותו, תרגיע אותו.

בשביל זה קיבלתי את הטלפון, תרגיע אותו.

אמרתי לו, תשמע, מה אתה חושב,

שאני ביום הראשון הלכתי והתחלתי לצעוק ברבים?

לא, זה לא הולך ככה. אתה צריך להתמלות, שיהיה לך מטען חיובי, לא שלילי, לא לדבר שטויות, לאט-לאט.

תעשה כמו שצריך,

שנה, שנתיים, שלוש, ובעזר השם יתברך, תהפוך עולמות.

הבן אדם החליט שהוא נשאר שם, הוא לא חזר יותר ללוס אנג'נס.

את העסקים הוא מפעיל בפלאפון בין סדר לסדר שהוא לומד.

הוא יוצא, נותן הוראות בפלאפון,

חוזר לסדר. נגמר הסדר,

בטלפון,

הכל בטלפון.

לפני כמה זמן הוא התחתן, לא ידעתי.

מי אמר לי?

מור יוסף.

אמר לי, הוא התחתן

עם בת אחותו, לא? בת אשתו.

בדודה של אשתו. בדודה של אשתו הוא התחתן.

התחתן, חרדי, הכל, והוא עוד בישיבה.

זאת אומרת, זה לא יאומן כי יסופר.

בן אדם מוכן לוותר על הכל, בכל, מכל, כל 20 עסקים גדולים, במו״לים, להיכנס שם בכלל, להיכנס,

לקבל זיכיון,

ולוותר על הכל בלי חשבון מה יהיה מחר, מה לא יהיה מחר,

למה אדם יכול להגיע.

זה כוח אדיר. זה וישמע.

וישמע.

וישמע.

יש אדם שומע וזה יוצא בצד השני, יש אדם שומע וזה בתת מודע,

ויש אדם ששומע וזה מפנים ומשתנה לחלוטין. זה הופך להיות לו מלמד.

מה שהוא שמע זה המלמד שלו, זה המדריך שלו.

זה מה שהיה עם יתרו.

יתרו

ברגע ששמע

חבל על הזמן.

היו לו עוד מעלות ליתרו.

אמר רבי חייא בר רבה, אמר רבי סימאי, שלושה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו.

בלעם שיעץ

הבה ונתחכמה לו נהרג, סופו שנהרג.

איוב ששתק

נידון בייסורים.

יתרו שברח

זכה ומבני בניו ישבו בלשכת הגזית בבית המקדש.

מכל מקום,

עדיין לא הביאה אותו המעלה הזו

למעלה שזכה לה, לאחר השמיעה שהוא שמע.

שהרי במדיין היה כהן לעבודה זרה, ואפילו אחרי שפרש מעבודה זרה, ונידו תושבי המקום,

לא באה עדיין לכלל ישראל עד לאחר ששמעה יציאת מצרים

על כל ענייניה,

לאחר ששמעה מלחמת עמלק,

רק אחר כך ומתוך כך

זכה למה זכה.

השמיעה הזאת

בהפנמה של הדברים שיש דין ויש דיין

ויש בורא לעולם

שיכול להוציא עם

מקרב עם

באותות ובמופתים גדולים

ולהעניש את עמלק

ולנקום בהם עד סוף הדורות.

אי אפשר להימלט מהקדוש ברוך הוא.

השמיעה הזאת הבהירה לו שאין דרך אחורה, רק קדימה.

כתוב שבלעם,

כשאמר בפרשת האזינו,

איתן מושביך,

אמר את זה על יתרו,

איתן מושביך, אה,

איך ברחת בזמן.

אתה ברחת כמו ציפור מן הצייד.

ואיפה הציפור ברחה?

התיישבה על היד של איכונין של מלך.

עכשיו, הצייד לא יכול לראות חץ

לכיוון האיכונין של המלך.

מה אומר הדבר הזה?

אומר לא רק שהוא ברח וניצל

מפרעה ומחרבו של פרעה ומחמתו של פרעה,

אלא הוא הגיע לידו של איכונין של מלך, למשה רבנו שהוא ידו

של הקדוש ברוך הוא, ונהיה חותן שלו,

והתחבר עם האדם הכי גדול שיש בעולם.

ולא עוד,

אלא כיוון שהוא מחובר באיכונין של מלך,

אפילו יצר הרע לא יכול עליו.

למה? כי הצייד, היצר הרע, לא יכול לראות חץ כשאתה

נמצא על האיכונין של מלך.

זה בלעם משבח את יתרו.

כוח השמיעה מהו?

כוח השמיעה הוא הקשבה פנימית לדבר הנשמע והפיכתו למלמד.

המדרש אומר שימעו תחי נפשכם.

שימעו תחי נפשכם.

אם יפול אדם מראש הגג,

כל גופו לוקה.

ואז הרופא נותן לו רטייה בראשו,

בידיו, ברגליו, בכל איבריו, ונמצא כולו תחבושות.

אבל אני אין לי כך,

אומר הקדוש ברוך הוא, רמח איברים באדם, באוזן אחד מהם.

וכל אחד מלוכלך בעבירות.

אדם עבר עבירות בכל איבריו,

והאוזן שומעת

וכל הגוף מקבל חיים.

שמעו

ותחי נפשכם.

אנשים באים חולים

כיוון שהם חוטאים.

חולים.

חולים.

כל הגוף מוכה במחלה.

שמעו

ותחי נפשכם.

אם הם שומעים למה שאומרים להם,

לקבל עליהם תשובה ולעשות את רצון הבורא,

אז כל האיברים מקבלים חיים.

האוזן בכוחה לרפא את כל האיברים.

אבל בתנאי שימעו

שהשמיעה תהיה שמיעה כמו של יתרו,

ואז הוטחי נפשכם.

לא רק האיברים,

שזה הביטוי לחוליים הרוחניים,

אלא גם הנפש שלו מתרפאת.

וכבר ראינו דברים מעולם.

לכך נאמר גם, שמעו דבר השם בית יעקב,

וכן אתה מוצא ביתרו שעל ידי השמיעה זכה לחיים ששמע ונתגייר. היה אחד מגדולי ישראל

שאף פעם לא נדרש לרופאים.

היה חולה, עוברים כמה ימים, מבריא.

פעם אחת היה חולה

וביקש שיקראו לרופא.

הזמינו רופא,

הרופא אבחן את המחלה,

כתב לו רצפט,

והלך.

אותו חכם לקח את הרצפט,

ראה מהמחלה וזרק את הנייר.

אמר לא לקנות לי תרופות.

שאלו אותו, כבוד הרב,

מה זה?

אף פעם לא לקח את הרופאים.

עכשיו שלקחת כבר רופא, הוא כבר אבחן את המחלה,

הוא כבר נתן את התרופות, אתה אומר תזרקו את הכול, בשביל מה זמן?

מהר אני אסביר לכם

אני תמיד כשהייתי חולה הייתי מתבונן איזה עבר לוקה

והייתי בודק איזה מצוות תלויות בעבר

ואיזה עבירות אפשר שעשיתי בעבר

והייתי חוזר בתשובה

ואז הייתי מתקן

את השורש של הבעיה, ממילא המחלה הולכת.

הפעם לא ידעתי מה הבעיה

אז הזמנתי רופא

הוא אמר לי באיזה עבר מאיפה נובעת המחלה

אחרי שהבנתי מה, מי צריך את התרופות שלו, אני עושה תשובה ונתראה.

שמעו הוצחי נפשכם

שמע ישראל אתה עובר את הירדן, מה רע? הוא אמר לה אין כאן שמע ישראל, רבנן אמרה

למה הדבר דומה למלך שקידש מטרונה בשתי מרגליות?

המלך קידש

אישה חשובה בשתי מרגליות,

נתן לה שתי מרגליות וקידש אותה.

איבדה אחת מהן.

אמר לה המלך, איבדת אחת, שמרי את השנייה.

כך קידש הקדוש ברוך הוא ישראל

בשתי מרגליות, נעשה ונשמע.

איבדו את הנעשה,

כיוון שעשו את העגל, איבדו מרגלית אחת לנעשה.

אמר להם משה, איבדתן

את הנעשה, שמרו על הנשמע.

לכן נאמר שמע ישראל, שמע.

הסכת ושמע ישראל.

עטה אוזנך, קטטו אוזניכם.

שמע ישראל, אתה עובר את הירדן.

בקבלת התורה עמדו ישראל בדרגה של נעשה ונשמע שזו דרגה של מלכי השרת.

כמו שכתוב בשעה שהקדימו ישראל, נעשה נשמע יצתה בת קול ואמרה להם, מי גילה לבן העיר הזה שמלכי השרת משתמשים בו?

כמו שכתוב, גיבורי כוח עושה דברו לשמוע בכל דברו. המלאכים

הם עושי דברו, קודם עושים, לשמוע בכל דברו אחרי זה.

ולאחר חטא העגל ירדו ממדרגת נעשה ונשמע רק לדרגת נשמע.

קבלת התורה של נעשה קודם לנשמע

היא האופן שבו אין הנעשה זקוק בכלל לנשמע.

אדם אומר מה זה פשיטה

מה שהשם אומר אני עושה. למה מה יש אפשרות אחרת בכלל?

אני לא צריך אפילו את הנשמע זה השכל הישר,

הברור. נעשה בטח נעשה.

מה זה נשמע?

אבא שלך אומר לך תביא לי את הזה אומר רגע תסביר לי למה.

מה זה תסביר לי למה?

אבא אמר תביא תביא.

אומרים לאבא נשמע ואחר כך נעשה?

למה יאמרו הגויים אנחנו לא אומרים למה מה זה למה?

השם אמר עושים.

זו הייתה המדרגה של עם ישראל בתחילה.

הקרבה של האדם לקדוש ברוך הוא היא כוח כל כך מוחשית,

שאין צורך בהתבוננות קודם העשייה. כשאדם קרוב אצל השם,

כמו שאדם קרוב אצל אביו,

מה הוא צריך לנשמע?

נעשה.

באותה מדרגה אין הפעולה של הנשמע מכשיר לנעשה.

כמו שאומרים לך, אתה רוצה לעשות עסק? הוא אומר בוא נשמע.

לא בוא נעשה.

בוא נשמע.

זה המכשיר הנשמע לנעשה.

שם זה לא היה אצלם מכשיר לנעשה,

אלא זה היה מעמיק.

אחרי המעשה בוא נעמיק.

מה העניין? מה הפעולה? מה התכליתה? מה? זה להעמיק.

אבל לא בשביל להכשיר לעשות.

ומהמדרגה הזו נפלו בחטא העגל.

מאחר שהם לא ניצלו את הנעשה,

איבדו את הקרבה שלהם לשם יתברך,

ומתוך כך באו לכלל פחד שמא איבדו הכל.

אולי איבדו את הכל.

ואז התבשרו על ידי משה רבנו, תחזיקו בנשמע.

תחזיקו בנשמע.

כלומר, באפשרותכם להגיע שוב לכלל עשייה,

הפעם על ידי הנשמע. כמכשיר להגיע לנעשה.

אם תשמעו בידכם להתרומם שוב.

בין הקניינים הראשונים ממ״ח קניינים שהתורה נקנית בהם הוא שמיעת האוזן.

כך כתוב באבות פרק ו׳

לשמוע את דבר השם בתורה. אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו,

שהמאור שבא מחזירם למוטב. מי שלומד בשמיעת האוזן

בוודאי יגיע מנשמע לנעשה.

מי שלומד את התורה באופן זה לקלוט בעצמו

תמיד את הלימודים שהתורה מלמדת אותו מתוך תשוקה לידע את דבר השם המתגלה בתורתו מתעלה לכוח השמיעה.

זאת אומרת, אדם צריך להבין שאי אפשר לקנות תורה בלי שמיעה, אבל שמיעה

שהיא שמיעת דבר תורה על מנת לקיים.

אדם שלומד שלא על מנת לקיים

לא מועיל שום דבר.

אדם שלומד לא על מנת לקיים,

כתוב אל עימדתם ועשיתם.

אפילו שכר לימוד אין לו.

צריך ללמוד על מנת לעשות.

אם אדם לומד שלא על מנת לעשות זה מעביר את הזמן. זה רק ידיעות חיצוניות. סתם נהיות בעניינים מה שנקרא.

שלא יהיה עם הארץ. ישאלו אותו משהו והוא לא ידע. זה יש לו וורטים.

וורטים.

אבל התורה היא לא בשביל זה ניתנה. התורה ניתנה בשביל לקיים אותה.

לכן כשאדם לומד משהו צריך לקום מתוך הלימוד

על מנת לעשות.

היו לי פעם...

כמה חבר'ה שחלק מכם מכירים אותם.

כשהגענו פה לבני ברק,

הייתי נותן להם שיעור מוסר כל יום,

ובזמן מסוים החלטתי שזהו,

אני מפסיק לתת להם שיעורים.

זהו.

לא שאלו אותי כלום, אחרי כמה ימים הבינו שמשהו פה קורה.

אז באו ואמרו, מה קורה? אמרתי, תשמעו, אני לא מוכן לאבד את חלקי נשמתי

בשביל אנשים ששומעים דברי תורה ולא משתנים.

מה פתאום? אני מתאבד?

אם אני מוכן לתת את חלקי נשמתי,

את הזמן שאני נותן, זה חלק הנשמה שנפרד ממני, זה לא חוזר.

הזמן לא חוזר.

אם אני יושב עכשיו,

הזמן שהלך, הלך.

זה חלק מהנשמה שלי, זה הולך.

מה, אני אתן את זה בחינם?

לבדר אנשים? לספר להם סיפורים?

מה זה, שיהיה להם נעים ונחמד?

שישתו נס קפה ויצאו באמצע לעשן סיגריה? בשביל זה אני באתי?

מה פתאום? אני נאבד לבד.

אם תהיו מוכנים ללמוד על מנת לקיים,

אני מוכן לתת שיעור.

אבל תתחייבו לי.

עשו בירור,

אמרו אנחנו מתחייבים.

תזכרו,

תזכרו.

טוב,

נכנסנו לשיעור, היו 11 חבר'ה.

11 חבר'ה.

ישבנו בשיעור, לקחתי איזה מאמר על לימוד התורה והחובה ללמוד תורה,

והגית בו יומם ולילה.

התחלנו ללמוד.

לומדים, לומדים, לומדים, לומדים. זה נכון? כן,

ממשיכים לומדים, זה נכון, כן.

ממשיכים לומדים, זה נכון, כן. נגמר השיעור אמרתי.

אמרתי עכשיו, אני עובר

אצל כל אחד,

בתקיעת כף אני רוצה, כמו שהתחייבתם,

שכל אחד מפה הולך שבוע ימים לישיבה.

לקיים את מה שהוא אמר.

אמרתי, תשמעו,

אם אתם לא תעשו מה שאני אומר, אני לא אחראי.

אז כדאי לכם,

תקיעת כף.

תקיעת כף, תקיעת כף, תקיעת כף, תקיעת כף, כל האחד צריכו

שבוע ימים.

תשעה מהם לא עזבו יותר את הישיבה, היום הם מברכים.

שניים מהם זקנים.

זה ללמוד על מנת לקיים.

נשמע, אתם יודעים מה זה נשמע? זה נשמע.

כשאני חזרתי בתשובה, אני לא אלאה אתכם בסיפור, הסיפור כבר ידוע פחות או יותר,

אבל המעלה, אני חושב, של התשובה שהייתה אצלי,

זה שלמדתי על מנת לקיים.

מה הפירוש?

כל יום הייתי לומד.

בקיצור, שולחן ערוך סימן שלם על מנת לקיים.

סימן שלם על מנת לקיים.

ובשבילי זה היה הכל חדש, לא ידעתי כלום.

וכל מה שלמדתי, קיימתי. זאת אומרת, אין לא לקיים.

אחר כך למדתי עוד דברים, ספרים אחרים,

ואפילו הגעתי למצב שבמשנה למדתי,

ודע מה שתשיב לאפיקורוס,

ולא ידעתי מה זה אפיקורוס.

אז פתחתי אנציקלופדיה,

מכלל,

בשביל לדעת מה זה אפיקורוס.

וככה למדתי מה זה אפיקורוס,

אבל לא ידעתי מה הוא שואל.

כתוב, דע מה שתשיב לאפיקורוס.

אתה צריך לדעת מה הוא שואל.

אז הייתי צריך לברר מה שואלים האפיקורסים.

ואז הייתי צריך ללמוד מה לענות להם.

וככה, כל דבר שלמדתי, ככה עשיתי. הייתי מגיע למקום,

לא יודע בכלל מה זה ראשי תיבות,

הכל עם גרשיים, כל דבר עם גרשיים.

אתה לא מבין מה זה.

לא ידעתי שיש קיצורי מילים אפילו.

לא ידעתי שיש דבר כזה קיצור מילים.

אז הייתי הולך

לבילו 4 בתל אביב, היה שם חנות גיטלר ספרים,

והוא היה רבה שלי. מה זה רבה?

אני לא יודע איזה ספרים אפילו לקנות.

הייתי אומר לו, אני לא יודע מה זה.

הוא אומר, זה תקנה ספר ראשי תיבות.

אחר כך היה בארמית משהו, אני אומר לו, מה עם זה?

הוא אומר, זה מילון תלמודי.

ומה עכשיו?

כל דבר הייתי צריך. עכשיו היה כתוב פה, ועיין בספר ככה וככה.

הייתי עולה באופניים עד בילוא מכרם התימנים,

קונה את הספרים.

חוזר בחזרה, עיין בספר זה. חוזר בחזרה,

קונה ספרים.

תוך כמה חודשים היה לי ספרייה, מאות ספרים.

למה? עיין בעיין, עיין בעיין.

הכל בעיין, אין שום דבר עד הסוף.

הכל עיין.

עכשיו אתה מתחיל לקרוא,

אבל אתה אומרים לך, עיין בספר,

ולא כתוב איזה דף.

לך תלמד ספר שלם בשביל למצוא את התשובה של מה שהוא אמר לי, עיין. איך אני אמשיך?

אבל חסד השם היה.

חסד השם.

מי שרוצה באמת,

מי שרוצה באמת, חבל על הזמן.

הייתי לוקח את הספר, פותח אותו ככה,

אה,

זה מה שחיפשתי בדיוק בדף.

כל ספר שהייתי פותח,

לא צריך לדפדף ככה.

לא לחפש.

ישר.

הייתי נותן שיעורים,

היו יושבים כל החבר'ה,

נפתח, ישר.

ישר.

הייתי הולך להרצאות,

נותן דרשות,

מגיע.

חיים נגר הזכיר לי את זה אתמול,

יוצאים מאיזה שיעור.

אני אומר לו, אתה יודע, השאלה ששאלה האישה היא,

אם לא הייתי קורא את זה אתמול, לא הייתי יודע מה לענות לה.

כל שאלה שנשאלתי, למדתי אותה לפני.

אף פעם לא שאלו מה שלא למדתי.

לא שאני יודע לענות על כל השאלות.

לא שאלו אותי מה שאני לא יודע.

אתם מבינים איזה חסד?

זה חסד השם.

אתה בא לאולם,

אלף איש, אלפיים איש. יש שאלות?

בטח יש שאלות. מכאן עוד לא הודעה שם מה זה שאלות.

בלי פחד, בלי כלום. פתח פיך ואמלאהו.

פתח פיך ואמלאהו. אתה רק מוכן לפתוח את הפה?

אל תדאג, אני אמלא לך אותו.

אתה לא יודע לקראת מה אתה הולך בכלל.

והקדוש ברוך הוא עוזר.

אם אדם שומע את דברי התורה ומקבל על עצמו לעשות אותם,

אין דבר כזה שהקדוש ברוך הוא לא ייתן לו מענה בפיהו לכל שאלה ולכל שואל.

אבל צריך להיות כזה שהאדם

יהיה שלם עם מה שהוא לומד.

שמחה לאיש במענה פיהו.

האמנתי כי אדבר,

אני עניתי מאוד.

אתה מאמין שאתה יכול לדבר?

אז אתה תוכל לענות גם מאוד.

חדל תפאחד.

אבל אתה צריך ללכת עם ביטחון שרק השם הוא המדריך

המלמד להועיל.

אבל תקיים מה שהוא אומר.

אמר,

תקיים. אמר, תקיים. אז גם הוא יקיים את מה שהוא אמר.

גם הוא יקיים את מה שהוא אמר.

מה היה אם יתרו? יתרו רצה להתרומם.

רצה להתרומם.

אמר הקדוש ברוך הוא,

משה רבנו, I'm very sorry,

תתעלם ממך עכשיו הפרשה של שופטים,

כי יש פה מישהו בהתרוממות עכשיו.

יתרו,

צריך שתהיה לו פרשה בתורה.

אז מסיתים את משה הצידה

בשביל יתרו. אתם מבינים דבר כזה? את משה מזיזים הצידה

בשביל יתרו.

בשביל בעת תשובה גר כהן און עובד עבודה זרה.

עובד עבודה זרה.

ומי זה הבן אדם?

מי זה הבן אדם?

בן אדם שטעה כל ימי חייו,

שטעה את כולם.

גורניש מת גורניש, לא יוצלח בשום דבר.

והוא בא אצל החכם הכי גדול בעם ישראל,

זה שעולה למעלה ונותן תשובות למלאכים,

זה שמוריד את התורה,

הוא אומר לו,

יש לי עצה בשבילך.

עצך, תשמע עצה.

ממי?

מאחד שכל החיים שלו טעה.

תשמע, עצה שלי זה לא צחוק, אתה יודע מי אני, כל החיים שלי טעיתי.

אתה עברנו, אני כן, אבל תשמע עצה.

והענב מכל האדם שומע ועושה כל אשר אמר,

בלי שינוי,

בלי לשפר את זה, כאילו, אתה יודע מה, זה רעיון, אבל אני... לא, לא, בלי שינוי, כל אשר אמר.

זאת אומרת, בן אדם שהוא יכול להיות בשפל המדרגה,

אם השמיעה שלו טובה,

יכול לעקוף את משה רבנו.

ראוי היה משה רבנו, אמרנו, ראוי היה, ראויה פרשת שופטים להמר על ידי משה,

אילולא עמד יתרו.

אתם שומעים?

אז עכשיו תזכרו מה שאמרנו.

הבחירה של האדם אינה אלא לצרף את עצמו למאורע קיים ועומד.

ואם האדם נועד לשליחות מסוימת, ואפילו יוענקו לו כוחות ומדרגות להיות ראוי לשליחותו,

מכל מקום אם הוא מרפא את עצמו,

הרי הוא מאבד את מעשה השליחות ואיש אחר ייקחנה.

וכן הדבר להפך,

מי שמעמיד עצמו לשליחות,

אפילו לא נגזר עליו מתחילה שיהיה בעל מעשה,

זוכה בזה.

להשם יזקנו אמן.

אמן.

רצה לזכות, לזכות, לזכות, רצה כזו לזכות.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,

הינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

או לטלפון

036-77779,

מייל שופר, מיין שטרודלשופר.tv תורתנו באינטרנט שופר.tv בו תוכלו לגלות עולם נפלא של זיכוי הרבים וחזרה בתשובה ברחבי הארץ והעולם.

ומסלולים מגוונים שתוכלו גם אתם להיות שותפים במפעל הגדול הזה.

ניתן לצפות בחינם למעלה מ-1,300 הרצאות של הרב אמנון יצחק שליטא.

וכן,

ניתן לרכוש במשרדי שופר DVD לצפייה,

MP3 לשמיעה,

ניתן להוריד הרצאות לנגן MP3 ולעקוב אחרי השיעורים וההרצאות בשידור חי וחוזר,

בשופרקול גם בקומה הכשרה, לשמיעת שידורים חיים 073-3376900 ובשידור חוזר בטלפון

32-372-4787.

וכבר ידוע מה שפסק הרמב״ם,

זכותו תגן אלינו אמן,

וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלים.