בני ברק 26-4-12
ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
חילול ה' וקידוש ה'. "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם". איתא בגמרא, הגמרא ביומא פ"ו אומרת, איכא דה מחלול ה', אמר רב כגון אנא אישא קילנא מיסרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, רב אומר, מה זה חילול ה' - כגון אני, אם אני לוקח בשר מהאיטליז מהטבח ואני לא נותן כסף מיד, אומר רש"י, וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני גזלן ולומד ממני להיות מזלזל בגזל. יש לנו מזה הערה גדולה, כי בעת שאדם גורם למישהו התרשלות או קלות דעת באיזו מצוה, או איסור, אפילו שהחשד שחושדים אותו בו הוא בטעות, ועל אף שהחושד הוא אדם ירוד, וכמו הציור שנתן רב שמדובר שם בטבח שחושד את הרב לגזלן, שזו פחיתות גדולה מצידו של הטבח לחשוב כדבר הזה, ובודאי שזה שקר מוחלט, בכל זאת זה נקרא חילול ה'. היה מקום פה לחשוב, אם הרב לא משלם לאלתר אפשר שהוא מתחמק מלשלם, אם הוא מאחר אפילו לפרוע, אם לא נותן כסף מיד.
רבי יוחנן אומר, כגון אנא, כגון אני דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, אם אני הולך ארבע אמות בלי תורה ובלי תפילין זה חילול ה'.
רש"י אומר, ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי ולמדין הימני להבטל מתלמוד תורה, אז לומדים ממנו להבטל מתלמוד תורה, ואין יודעים שנחלשתי. והמהרש"א מביא מהירושלמי לענין התפילין, שלא היה מניח תפילין מפני שהיה לו כאב ראש, ואנשים לא יודעים, זה נקרא חילול ה'. ז"א הלומד ממנו טועה וגם חושד וזה נקרא חילול ה', קל וחומר אם אדם עושה דבר שהוא באמת נגד התורה וחברו ל ומד ממנו לעשות כמוהו, אז מלבד מה שהוא עובר על התורה הוא גורם בודאי חילול ה' גמור, אז אם במי שחושד וטועה זה נקרא חילול ה', כל שכן במי שעושה מעשה שגורם לחילול ה'. מעשה אסור. אז רואים שחילול ה' זה לא כמו שאנחנו חושבים, מאד קשה ועדין.
עוד דבר לומדים פה, רב כשהוא בא לתאר מה זה חילול ה' מה הוא אומר, כגון אני, ורבי יוחנן כשאומר מה הוא אומר, כגון אני, לא רב לומד על רבי יוחנן ולא הפוך, אלא כל אחד נותן דוגמא מעצמו על עצמו כיצד יתכן שהוא יעשה חילול ה'. אנחנו בד"כ רואים חילול ה' על אחרים ולא רואים על עצמנו. אז כך מוטלת חובה על כל אדם לתקן כל מה שנוגע למצבו, לחפש אולי יש אצלו מעשים והנהגות שעלולים חס ושלום לגרום לחילול ה', וצריך לתקן מה שטעון תיקון.
מכאן שכל מי שהוא בן תורה או שהוא חרדי שומר תורה ומצוות ויש רבים שמסתכלים עליו בעין בוחנת כמו שהיום מסתכלים על החרדים, ועלולים ללמוד ממנו אז מוטלים עליו חיובים גדולים, צריך להשגיח על עצמו ביתר שאת וביתר דקדוק, כדי שלא יצא חילול ה' על ידו.
פעם אחת אמר לי מישהו, אני לא משתדל כל כך לעשות קידוש ה', אבל אני מאד מאד משתדל לא לעשות חילול ה'. יש הרבה אנשים קופצים על קידוש ה' קידוש ה' קידוש ה', אבל לא שמים לב אם נעשה חילול ה' על ידם.
ויקוב בין האשה הישראלית ויקלל ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן, רש"י מפרש, למטה דן מגיד שהרשע גורם גנאי לו, גנאי לאביו וגנאי לשבטו. אז כשאדם עושה דבר שלא יעשה, שלא יחשוב, אני רק לבדי נושא בקלון, הוא מטיל את הקלון על משפחתו ועל שבטו ועל שכונתו ועל כל סביבתו.
כיוצא בזה רואים שהאליהב בל אחיסמך למטה דן, שבח לו שבח לאביו ושבח לשבטו, מזה לומדים כמה מוטלת אחריות להזהר בענין חילול ה', לא רק ביחס לעצמו אלא גם בהתחשב עם שבטו שחילול ה' שלו עלול לייחס גם על הסביבה שלו, גם לציבור ולחברה שבהם הוא נמצא, וגם לאסכולה שאותה הוא מייצג. וזאת צריך לזכור במיוחד מי שהוא מוגדר כחרדי אברך כ ולל ובחור ישיבה, כמו שמצינו אצל הכהן "וקידשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב" רש"י אומר וקידשתו בעל כרחו, וקידשתו על כרחו, כל זה מפני שהוא כהן ומפורסם כי את לחם אלהיך הוא מקריב, לכן איננו עומד ברשות עצמו ויכולין לכופו. אם הוא נשא אשה זונה וחללה אז כופין אותו לגרש ומלקין אותו ומייסרין אותו, בעל כרחו, בגלל שהוא כהן. וקידשתו על כרחו, ז"א הוא חייב לעמוד בקריטריונים הגבוהים של המעמד שלו. ז"א מחוייבים ישראל לכופו כדי שלא יצא חס ושלום חילול ה' ממנו.
מובן שכל חרדי אברך כולל ובן ישיבה הם בבחינת כהן כלפי חוץ, מי שמסתכל עלינו הוא רואה אותנו ממלכת כהנים וגוי קדוש, הוא לא מבדיל, כל מי שיש לו זקן זה חרדי, אפילו קיבוצניק אם יש לו זקן זה חרדי, ואם הוא יעשה יגידו חרדי עשה, אז כל שכן מי שיש לו זקן ממש אז הוא צריך להזהר אפילו אם הוא לא נושא באיצטלה כלשהי. ז"א אדם צריך לשים לב שלא יתחלל שם שמים על ידו.
לזה התכוון הגאון מוילנא כשאמר, מה שאמרו חז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה" פירושו של דבר, שזה המידות שאדם צריך לתקן אותם קודם לכל, צריך לתקן את מידותיו. ולמה? משום שכל תשתית המצוות נעשית על המידות, ועל זה הגאון מפרש את הפסוק "יערוף כמטר לקחי יזל כטל אמרתי", אומר הגאון מוילנא, כשם שיש זרע של חיטה באדמה, אם המטר יערוף עליו יצא חיטים, אם יש זרעים של בשמים יצאו בשמים, אם יש זרעים של קוצים יצאו קוצים, יערוף כמטר לקחי - התורה נקראת לקח טוב והיא כמו המטר, שאדם לומד תורה תלוי איזה מידות יש לו, אם יש לו מידות טובות שהוא רוצה ללמוד תורה ולהיות ממרי חיטיא, אז יצמח ממנו בן תורה אמיתי, אוהב תורה, אם הוא אדם שהלב שלו והמידות שלו זה להפיץ תורה, לזכות את הרבים, לקדש שם שמים, אז הוא כמו בשמים שנוטפים למרחקים וכשתכנס בו התורה אז הוא ישתמש איתה להפיץ אותה בכל מקום ובכל אתר. ואם זה חלילה דם שי שלו מידות של קנטור, שהוא רוצה לקנטר אנשים שהוא יודע טוב מכולם, שהוא ילמד תורה ככל שהוא יוסיף תורה כך הקוצים שלו יהיו יותר קשים והוא יפגע רק באנשים.
אז לכן אומר הגאון מוילנא, דרך ארץ קדמה לתורה, זה המידות שצריכות להקדים לפני שאדם לומד תורה, ואין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון, אם לא אז הוא ישתמש עם התורה לדברים בטלים ולא הגונים. אז לכן כדי שיהיה קידוש ה' ולא חילול ה' צריכים לתקן את המידות.
וידוע מה שאמר רבינו בחיי בחובת הלבבות, שגם אם אדם יגיע למדרגה הגבוהה ביותר של קיום תורה ומצוות, לא יעשה שום עבירות ויקיים את כל המצוות ויהיה חכם בתורה כולה, אבל יש גדול מן העוונות, וזוהי הגאוה. אם אדם נופל בגאוה את כל זכויותיו הוא מפסיד. עד שיחזור בתשובה ויתקן את עצמו להגיע לדרגת הענווה, דרך השפלות, רק אז יוכל לתקן, אם לא תיקן כל מצוותיו לסתרא אחרא. לא ישאר לו מאומה. ותועבת ה' גבה לב. אז לכן חייבים לעבוד על המידות כי דרך ארץ קדמה לתורה.
וההבדל בין מי שמתחייב בנפשו לבין הרוגי מלכות שאין למעלה ממדרגתן ומעלתן, זה תלוי אם אדם עובר עבירות ביחידות או ברבים, שמי שעובר עבירה ברבים שצריך למסור את נפשו עליה זה חילול ה' ברבים, אבל אם אונס אותו גוי ביחיד לא חייב למסור את נפשו. אז כל ההבדל אם זה ברבים או ביחיד, כמו שמופיע בהרמב"ם ביסודי התורה פרק ה'.
מזה צריך כל אחד מאיתנו להבין את החיוב שנמצא בתוך רבים, כמה צריך לדקדק במעשיו ובנהגתו. ובפרט בעת שהוא נמצא במסגרת של כולל או ישיבה או מסגרת תורנית או בית הכנסת, צריך להזהר שלא יגרם חילול ה' ברבים.
עכשיו, מן המקדש לא יצא כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה'", בכל עת שיבואו בני ישראל אל מקדש ה' ויראו את הכהנים בעבודתם ואת הלויים בדוכנם בשירם ובזמרם, וסביב למשכן יחנו והזר הקרב יומת וישאלו, במה זכו אלו לכהונה ולויה, למה הם משרתי ה' ואנחנו לא, למה? פעם החפץ חיים זצוק"ל נכנס אליו תלמיד חכם בצעירותו, שאל אותו, רבי ישראל מאיר מראדין, אמר לו כבודו כהן? אמר לו לא. אמר לו אני כהן, אמר לו אתה יודע למה אני שואל אותך למה אתה לא כהן ואני כהן? למה אתה לא כהן, אתה יודע? אמר לו בגלל שלאבא של אבא שלך בזמן שהיה העגל הוא לא מחה והוא אף השתתף, אז לכן אתה נשארת ישראל, אבל אהרן הכהן אפילו שלא הצליח למנוע אותם מלעשות את העגל, מכל מקום הוא הקים מרכז תורני, הוא אמר מזבח לה' מחר, והוא הקים מזבח ושכולם יתקבצו סביב המזבח ואמר מזבח לה' מחר. והלויים, כשירד משה רבינו מהר סיני אמר מי לה' אלי, ונקבצו אליו כל בני לוי ואמר שיחגרו איש חרבו על ירכו ויהרגו איש באחיו, וכן הם עשו. אומר הם זכו להתכהן ואתה לא. לכן תזכור לאבא של אבא שלך היה פספוס והוא לא ניצל את ההזדמנות לקדש שם שמים לכן הוא נשאר כך, אז אם תהיה לך עוד הזדמנות בחיים אל תעשה מה שעשה אבא של אבא שלך, תהיה דרוך ומוכן, אם יש הזדמנות לקדש שם שמים - קדש, ואל תמתין, תהיה ראשון שקופץ לקדש את שמו יתברך. כמה הזדמנויות יש לאדם בחייו לקדש שם שמים, ואם נופלת לו הזדמנות והוא מפספס אותה הוא נשאר ישראל.
איפה אנחנו רואים את זה? יש לנו תזכורת כל שני וחמישי, שבת ומועד, כהן יעלה בכבוד, לוי יעלה בכבוד, שלישי יעלה בכבוד, מי זה שלישי? כל אחד יכול להיות שלישי. אבל כהן זה הראשון ולוי זה השני, ואם אין כהן נתפרדה חבילה, מה זה אומר? אם לא היה כהן אהרן הכהן אז שאמר חג לה' מחר, נתפרדה חס ושלום חבילה של עם ישראל ולא היה קיום לישראל, כי ה' רצה לכלות. אז לכן אם אין כהן בבית הכנסת נתפרדה חבילה.
זה תזכורת לכל החיים בעם ישראל אלפי שנים, על מבצע חד פעמי, להכריז חג לה' מחר. והנה היום הכריזו שיש חג, בישראל ידועים שלשה חגים - חג פסח חג סוכות וחג שבועות, אין יותר חגים, יש ימי החנוכה, יש יום פורים, יש כיפורים יש ראש השנה, זה לא חגים, חג זה שלשה. עכשיו עשו חג. אבל זה חג לה' מחר, זה החג האמיתי, שיושבים פה סביב המזבח לפני ספר תורה, זה חג לה' מחר, לזה התכוון אהרן הכהן. גם אם ימשמש החג הזה לה' בא יבוא. אבל אתם יודעים מה אומר המדרש, המדרש אומר דבר מדהים, "ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר טביחה לה' בעובדי העגל", וזה מה שהיה למחרת, איזה חג היה? הוא אומר להם חג לה' מחר ומה היה בסוף? הרגו איש באחיו, טבחו את עובדי העגל. אבל עדיין מרכז ה' אשר עשה אהרן אז קיים לכבוד ולתפארת, ונוהרים כל ישראל אליו, ובאחרית הימים יבואו גם הגויים לבקש את ה' ואת תורתו, וגם בגלות עתה כולם מתרכזים סביב ספר התורה, ויעלו את הזכרונות האלה תמיד כהן עולה ראשון, לוי שני נזכור, ושלישי זה ישראל. כדי שידעו עם ישראל בראותם נעוי לב יוצאים ביד רמה נגד ה' ותורתו ומדיחים מבני ישראל רבים ומצליחים, ועכשיו יש גזרה שליברמן רוצה בימים הקרובים להגיש הצעת חוק שכולכם תתגייסו, לא יהיה אחד שלא יתגייס, זה רק מראה שחג לה' מחר קרוב מאד, קרוב מאד. אל ניפול ברוחנו, ואל ירך לבבנו, אם רואים רבים מעמי הארץ מרקדים לפני עגל הזהב ומתהוללים מלפניו במחול משחקים וממנגלים ומנפנפים כדת ה יום, צריך לדעת שחג לה' מחר. המחר שייך לה' והוא בוא יבוא, והעגלים השונים שנעשו וייעשו ייטחנו עד דק וייזרו לרוח כלא היו. ה' ותורתו ינצחו את כל הקמים כנגדם, והמה יתקיימו ושלומי אמוני ישראל אם קצרה ידם מלמחות בעושי הרשע, יעשו להם מרכז, או מרכזים לה', או כמו ברברן לתורתו וליראתו ולעבודתו, ויתחזקו ויחזקו, ויתאמצו ויאמצו איש את רעהו לעבוד את ה', ולעשות נפשות לה', והמה אשר בטעות בני ישראל מעל ה' ישמרו את משמרת ה', במקום שאין אנשים היה איש, בשעת פזר כנס ובשעת כנס פזר, אמר הרב שך זצ"ל, בשעה שהחילונים מפוזרים מעלינו, והם מתעסקים בשלהם זה שעת כנס - להתכנס בבתי כנסת בבתי מדרש ללמוד, בשעה שהם מתכנסים עלינו בעצות רעות פזר - צרי להתפזר בתוך הקהל ולקרב את ה יהודים לאביהם שבשמים ולהודיע להם את דרך ה'. לא להתכנס בשעה זו, להתפזר, לדאוג שיכירו את תורת ה' מהר ודחוף. ככתוב "והלויים והכהנים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בטעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני", זה מה שיהיה זכותם של אלה שיעשו בעת הזאת, בשעה שמתקבצים עלינו רעות מביץ ומחוץ, זה גם מה שיקרה במלחמה, שתגיע המלחמה אתם תראו במי יפגעו ה טילים.
היום אמר חולדאי, כשמו כן הוא, שהוא ידאג שתהיה תחבורה ציבורית בשבת בתל אביב. וליברמן הכריז, והנשיא, וראש הממשלה ושר הבטחון והרמטכ"ל, כולם אומרים שויון כולם משרתים. במקרה ולא - שרות לאומי אולי, אבל אין יוצא ואין בא, גיוס כללי המוני, זה התוכנית. זה מה שאומר לי שהמלחמה קרובה מאד. כי תמיד שיוצאים כנגד החרדים ועושים עליהם עליהום האויבים מבחוץ באים ומכים. זה לא משנה מי, התקשורת מפרסמת את אלה שרוצים להתפרנס פוליטית מן הענין.
מה אומר החפץ חיים, אז מה צריך לעשות? עכשיו תקשיבו, אני יורד מהכסא ויושב החפץ חיים עכשיו ומדבר. זה הדרשה שלו, והוא כתב את זה בספר חומת הדת.
כתוב בתורה "כי תפגע שור אויבך או חמורו טועה השב תשיבנו לו", וכתוב עוד בפרשת תצא, "לא תרא את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך", כתב הרמב"ם, הוסיף בך לומר נחים כי טועה נקרא מי שטעה מדרכו ויכול להטות אותו הדרך בלא עמל גדול, ועתה הזכיר נדחים שברחו ממנו והרחיקו והזכיר את השה שהוא כאובד, מזה נוכל להתבונן אם חסה התורה כל כך על ממונו של ישראל אפילו על חמורו או שיו שטעה והרחיק מן הצאן, הרחיק מן הדרך, והוצרך עמל רב להטותו כל שכן כמה צריך לרחם על נפש ישראלית שטעתה מן הדרך. אפילו אם יצטרך עמל רב להשיב אותו מן הדרך הרעה שסטה אליה, מחוייב כל אחד היושב כאן, כל הצופה בנו, כל השומע, כל מי שיראה בשידור חוזר, כל מי שכאן מצווה להעביר, אין אדם שפטור מלהחזיר יהודים בתשובה, כולם חייבים ולמדים את זה מפסוקים מפורשים בתורה, אם שור או חמור או שה אתה חייב להשיב לבעליו, את הנפש הישראלית על אחת כמה וכמה שאתה חייב להשיב לבעליו - לאביו שבשמים.
והנה ידוע מה שכתוב "השב תשיבם לאחיך", ואמרו חז"ל, תשיבם אפילו מאה פעמים, מה פירוש? אם החמור של אחיך, אחיך זה כל אחד מישראל, אם הוא טעה בדרך ואתה ראית אותו וזיהית אתה מחזיר לו אותו, אחרי יומיים אתה רואה עוד פעם הוא טעה, אתה עוד פעם צריך להחזיר אותו, פעם 48 אתה מחזיר, אתה אומר לו דחילק, תשמור עליו, כמה אני יכול להטלטל ברחובות לחפש אותך בשביל להחזיר לך את החמור, אפילו מאה פעם צריך להחזיר לו. לא יגיד אם הוא לא שומר מה אכפת לי, אפילו מאה פעם צריך להחזיר לו. מזה נלמד לענינינו, צריך לעמול אפילו מאה פעם להטות את החילוני לדרך הביתה. אומר לך לא מעוניין - אתה ממשיך, גוער בך - אתה ממשיך, מקלל אותך - אתה ממשיך, לקרב עד שיכה אותך, אם הוא בא להכות אותך אתה פטור, אבל אם לא - מאה פעם, עוד דיסק, עוד הסבר, בא יש שיעור, שולח לו איזה משהו חומר, נותן לו איזה חוברת, מנסה לשדל אותו ללכת לסמינר, עושה כל מה שרק אפשר, לא מוותר עליו. כמו שעל חמור ציוותה התורה, אפילו אם החבר שלך חמור - גם, ואם הוא לא חמור על אחת כמה וכמה, אבל אפילו אם הוא חמור.
אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו - יש בני אדם שפחות מחמורים, "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא אתבונן", אבל זה לא משנה מה מדרגתו, אנחנו מחוייבים בהצלתו, אם לא - הקב"ה יתבע את דמו מאיתנו. שמעתם? נכון שחשבתם שאתם פטורים, שיש רק כמה אנשים שמטפלים בחוזרים בתשובה ואתם פטורים? אף אחד לא פטור, יש לך משפחה? כולם דתיים וחרדים? לא אכפת לך מהם רק לבקר בבר מצוה ובחתונה? לתת צ'ק וללכת? ומה עם להציל אותו?? לא בא בחשבון? לא הוא עקשן, גם עם ישראל היה עקשן, עם ישראל היה עקשן עד שהקב"ה אמר הרף ממני ואכלם, ומשה לא ויתר, אמר אין, ואם אין מחני נא, אז אני לא מוכן לחיות. מה פירוש?
בזמננו גם החוטאים לא חוטאים להכעיס כולם, יש כמה שמאלנים שונאי ישראל שונאי עצמם גם, אבל רובא דרובא זה אנשים טועים. הראיה, אומרים שהדור הזה חלש, ואני אומר שמאז הר סיני עוד לא היה דור חזק כמו הדור הזה. אם בדור כזה יש מיליון וחצי בעלי תשובה, לא היה דבר כזה מאז חזקיה המלך. אז איזה דור חלש? אומרים שהדור הזה לא יכול לצום אפילו תעניות רגילות, ואני הוכחתי שיכולים לצום אלפים, לא תענית, ארבעים תעניות רצופים, למעלה מאלף איש ונשים התענו בשביל הצלת כלל ישראל וכפרת חטאים. וכמעט אף אחד לא הפסיק, בודדים צלצלו וביקשו לפדות וכולם סיימו יש כאלה שעשו יומיים רצופים, שלשה ימים רצופים, ואחד עשה ששה ימים רצופים, יום ולילה, יום ולילה. זה דור חלש? זה דור חזק, זה שיושב לידך מתענה כבר עוד מעט שמונים יום והוא נהג משאית והוא בקיץ והוא לוקח משאות כבדים, והימים התארכו וחם, והוא רואה כולם שותים קולה והוא לא יכול לעשות כלום, והוא מחייך. ז"א אדם צריך לדעת יש לנו כוחות אדירים רק אנחנו אמרו לנו שאנחנו חלשים, אל תאמינו, חזקים ואנחנו נזכה לקבל פני משיח, אז זה הדור הכי חזק שיכול להיות. מה פתאום שיהיה דור חלש? דור חזק, איך יקבלו אותו, חלושים ורפי שכל? אתם יודעים כמה תורה יש בישראל היום? אתם יודעים כמה כוללים? אתם יודעים שיש כשבעים אלף רשומים אברכים חוץ מאלה שלא רשומים, שלא לדבר על בני ישיבות, מה זה, עולם ומלואו. אלא מה, אנחנו מרגישים את עצמנו "ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם", אם אתה לא מחזיק מעצמך אז זה בעיה.
אבל רבותי צריך לדעת, חובה עלינו להורות להם את הדרך ולהציל אותם, אומר רבינו החפץ חיים. והנה יש אנשים, ממשיך החפץ חיים, מבעלי התורה אשר ה' נתן להם חכמה ובינה, והם ראויים להקרא כרועי ישראל ויש בכוחם לרפאות שבר עמנו, להורותם הדרך הסלולה לה', אין להם לחשות בעת הזאת, שעל ידי זה השיים הטועים בדרך נעשים אבודים לגמרי בהמשך הזמן, אם לא פועלים להצילם הם יאבדו, ואז ידרש מהם "ואת דמם מידך אדרוש", כמו שהיה עם פנחס והסנהדרין שקולר תלוי בצווארם על שבעים ושתיים אלף שמתו בעוון פילגש בגבעה שהיה עליהם לחגור את מתניהם ולהרים שמלותיהם ולרוץ יום אחד לבית אל יום אחד לחברון יום אחד לירושלים וללמד תורה, ובגלל שלא עשו כן היה מעשה פילגש בגבעה, וכל האבידות נתלו הקולר בצווארם, וזה פנחס, וזה סנהדרין, "את דמו מידך אבקש".
וידרש מהם ועל זה רמז הנביא יחזקאל, בן אדם הנבא, את הנחלות לא חיזקתם ואת האובדות לא ביקשתם ודרשתי את צאני מידם. והנה ידוע שמנהיגי העדה קרויים שם עיניים, כמו שכתוב "ונעלם מעיני העדה" ועל כן אם הם מסיחים דעתם מלהורותם את דרך ה' נחשבים בני העדה כמו ההולך בדרך בעצימת עיניים שעלול לסכנה ליפול באחד הפחתים, כן ממש בעינינו עלול ההמון לבוא חס ושלום לידי סכנת מוות ע"י עבירות של חייבי כריתות וכדומה, זה מה שהבאתי בשם התנא דבי אליהו אומר החפץ חיים, כל מי שסיפק בידו ואינו עושה נקרא ארור. כל שאין סיפק בידו ועושה ברוך. וגם שכר מיוחד יש לפרנסי ישראל לעולם הבא.
ובאמת בעניננו, אומר החפץ חיים, דומה מי שרואה חברו טובע בנהר או שאר סכנה, מצווה להצילו, ואם אינו יודע לשחות חייב לשכור אנשים בכסף ולהצילו. אחד רואה מישהו טובע בנהר, אומרים לו קפוץ תציל אותו, אומר אני אברך, אני הולך לכולל, אני מאחר, ראש הכולל יכעס עלי, יורידו לי חמישים שקל, זה נורמלי? חייב לקפוץ. אבל הוא אומר, לא יודע לשחות, אומרים לו אין בעיה, תשכיר פועלים ותציל, אומר מה אני, אין לי כסף, תתחייב, תלווה, תציל, פדיון נפש זה לא הולך עם מעשרות וחומש, פדיון נפש כל מה שחייבים, כל מה שצריכים צריכים לתת להם יותר. למה? כי אסור להשאיר במצב כזה. המרא דאתרא הגיע. כבוד הרב שליט"א, תהיה בריא, ברוך הבא.
ובאמת בענייננו, דומה למי שראה את חברו טובע בנהר או שאר סכנה שמצווה להצילו, ואסור לעמוד על דמו שנאמר "לא תעמוד על דם רעך" ואם אין בכוחו להציל מחוייב לשכור אחרים להציל, ואם נתעצל מזה, מתעלם כזה אומר אין לי כסף, הלך, מה הדין שלו? עובר בלא תעמוד על דם רעך, כמו שמובא בחושן משפט סימן תכ"ו. ופשוט הוא הדין, אם רואה לחברו שהוא חולה במחלה עצומה, ומרוב חולשת דעתו רוצה לאכול דברים שגורמים מיתתו חס ושלום, מחוייב למנעו מזה. אם אתה רואה בן אדם שהוא טובע בנהר אתה צריך לשאול אותו סליחה, אני יכול להרים אותך? ואם הוא יגיד לא אתה פטור? לא. ואם אתה רואה שאתה לא יכול לתפוס אותו רק בשערות, אתה צריך לבקש רשות או להרים בשערות? להרים בשערות. ואם אתה יכול להרים אותו רק מהפה עם השיניים, ואתה תעשה לו שריטות בפנים, כן או לא? כן. ואם הוא מתנגד, תן לו זפתה איומה ותרים אותו. אתה לא שואל אותו, אתה חייב להציל אותו. אז ז"א בשביל להציל יהודי אפשר להרים אותו בעדינות אם אפשר, אם אי אפשר מושכים לוב שערות, אם לא תופסים אותו באזניים, אם לא מהפה, אין מה לעשות. כי אם בן אדם הולך לחצות את הכביש ואתה תרצה להיות עדין, דרכיה דרכי נועם, אז אתה תעשה לו פס פס ססס עד שתעשה לו פסס שהוא יבוא הוא כבר יהיה פס. אלא אם רואים אחד שחוצה מה אומרים לו, תזהר! אז הוא יגיד הבהלת אותי, זה לא עדיף מלמות? אז אם צריך גם להפחיד בשביל להציל יהודי תפחיד, ואל תלך לי עם השיטה של דרכיה דרכי נועם ואם לא שימות, לא! כי את דמו מידך אבקש. אתה צריך להציל בכל מחיר. ז"א חובה עלינו לעשות כל מה שאנחנו יכולים.
ותשמעו מה אומר בסוף החפץ חיים, מי ארגן פה את הבר בי רב? הרב פרטוש שיחיה, ההרצאה היא לרפואת נאיד חתון בת אשרה.... ולרבי אברהם פרטוש, תשמעו מה אומר עליו החפץ חיים, אומר כך, כך בענייננו, חייבים להציל, ואם אדם לא יכול להציל בעצמו, אין לו כח שכנוע ולא מצא כסף כעת, מה יעשה? צריכים לחפש אחרי אנשים דרשנים גדולים ויראי אלקים היודעים להמשיך ליבם של ישראל לאביהם שבשמים ובזה יוצאים ידי החובה. אז עכשיו כל אחד מכם צריך לארגן הרצאה, או חוג בית, אתה לא יודע להחזיר בתשובה נכון? אז תדאג שיבואו אלה שיודעים. אתה לא יודע ואתה לא יודע לארגן, תקח דיסקים ותחלק לאנשים, תביא להם את הדרשנים הביתה, תשקיע שני שקלים חמישה שקלים, עשרה שקלים, ותציל, כי אפשר להציל. אתם יודעים כמה יהודים אני הצלתי עם הקלטות שחילקתי עד היום? מאות אלפים. עם קלטות של שקל, בשקל אפשר להציל משפחות. בשקל.