טבריה - דינם של המבזים הליצנים

 

- - - חלק הדרשה בלבד בלי השו"ת... נ.ב. הדרשה ע"פ הספר נפשי תדום מהרב אליעזר רפאל ברוידא, מחבר ספר פי הבאר על התורה - - - 

תוכן ענינים: הקדשה; / סוגי הבזיונות; / אז החלק הראשון - בזיונות שלא חפצים בהן; / הלץ הראשון: זה שנותן דופי בבני אדם. / יש ליצן שני (2); / יש ליצן שלישי (3); / עכשיו, מה האופי של מי שמבזה? / יש סיכוי לשנות את המבזה? / עכשיו, יש סוג שני; / כל הבדיקות - הם שקר! / אבותינו הקדושים לא חששו ממלעיגים; / ככל שאדם עולה בסולם הקדושה - ככה גוברת ההתנגדות נגדו! / מעשה: / עכשיו יש אזהרה מיוחדת: לא לבזות בעלי תשובה וגרים; / הגמרא מספרת על בזיון של גרים ובעלי תשובה (יומא עא): / זכות הבעלי תשובה מרובה! / רציחה שלא נכרת לעינים; / הבטחת ר' יהודה החסיד – כפרת עונות! / 'בזיונות לצדיקים ותלמידי חכמים דוקא!' / המבזה תלמיד חכם כמבזה את הקב"ה! / הגמרא מדגישה את חומרת העונש של החולקים והמבזים.

 

ערב טוב! בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח!

הקדשה;

הערב יהיה לחזרה בתשובה שלמה ברכה והצלחה בכל, רפואה שלמה ובריאות איתנה לליאור ולנתנאל בני אנג'ליקה רוחמה, אריאל בן חיה בסיַּה וחיים בן ברכה – מהרה! ליאור בן אנג'ליקה רוחמה - שמחת חיים וזיווג הגון משורש נשמתו. הערב לעילוי נשמת: אהובה בת מסעודה ולעילוי נשמת הורי מנוחתם עדן - אמן!

סוגי הבזיונות;

בהרצאה האחרונה דברנו על נושא הבזיונות באריכות, על הנסיונות שיש בבזיונות. והיום אנחנו ממשיכים בסוגי הבזיונות; כיצד משפיעים הבזיונות על האדם? על המבזה ועל המבוזה.

הגלולה של הבזיון היא מרה מְאֹד אבל צריך לזכור תמיד: שהתרופות החזקות בדרך כלל הן מרות.

רבנו המאור ושמש זצ"ל מבאר (פרשת תזריע) מה שמובא בגמרא (בבא מציעא נח): 'כל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים - אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוה"ב" למה? מחמת שנִטל ממנו החיות ש'אזל סומקא ואתא חיורא'.

הדם שיש לאדם בפנים, סר מעל פניו והוא נהיה לבן כמו מת, הולך האודם ובא הלובן, זה נקרא 'מלבין פְּנֵי חֲבֵרוֹ' הפנים שלנו פחות או יותר אדומות מהדם שזורם, כשהאדם מתביש מתבזה - אז כל הדם נסוג והפנים לבנות כמו מת.

נמצא מכאן: שהלבנונית באדם מראה שהסתלקה ממנו החיּוּת וממילא כשילך מהאדם החיות - הוא נקרא: 'טמא'. ועל כן כשנסתלק כל החיות נקרא: 'אבי אבות הטומאה' וממילא כשילך מקצת החיות הוא גם כן טמא. ובודאי בשעת הכעס או בשעת הלבנת פנים כל אדם מכיר הסתלקות החיּוּת כי נשאר כולו לבן. מכאן שהבזיון קשה כמו מוות! זה אומר המאור ושמש.

בעל החינוך זצ"ל כותב בהקשר לזה (מצוה שלח): "ראוי להזהר שאפילו ברמז דבריו לא ישמע חֵרוף לבני אדם, כי התורה הקפידה באונאת הדברים הרבה, לפי שהוא דבר קשה מאד ללב של הבריות והרבה מבני אדם מקפידים עליהן יותר מממון!".

אם תפגע לו בממון - הוא לא ירגיש כל כך קשה כמו שאתה מלבין את פניו.

הונאת דברים זה מי שמצער את חברו, מבזה אותו, מקניט אותו, מעליב אותו.

המהר"ל מפראג זצ"ל מסביר (דרך חיים עמוד קב): מדוע 'כל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים - אֵין לוֹ חֵלֶק לעוה"ב?' והוא מסביר: "כאשר אדם נוהג כבוד בחברו שנברא "בצלם א-לקים" אז הוא ראוי לעוה"ב, אתה מכבד את הצלם אלוקים שנמצא בחברך - אז אתה ראוי לעוה"ב.

כי אין ראוי לאדם עוה"ב רק בשביל "צלם א-לקים" שיש לאדם שהוא מן העליונים ככתוב: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א כו) מפני זה ראוי האדם לחיי עוה"ב, בהמה אין לה "צלם א-לקים" לכן אין לה עוה"ב. אדם נברא בצלם זה מהעליונים לכן הוא ראוי לעוה"ב. לפיכך אמר: 'כאשר תהיו נזהרים בכבוד חבריכם - יהיה לכם עוה"ב! ולא תהיו ח"ו מבזים את הצלם שבו תלוי עוה"ב.

וכן אמרו בספרי (מכילתא סוף יתרו): "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי" (שמות כ כב)

'ר' ישמעאל אומר: "הרי הדברים קל וחומר; ומה אם אבנים שאין בהם ידיעה לא לרעה ולא לטובה, אמר המקום: 'לא תנהג בהם מנהג בזיון!' חברך שהוא בדמיון של מי שאמר והיה העולם - דין הוא שלא תנהג בו בזיון".

זאת אומרת ר' ישמעאל אומר: כשהכהנים עולים על הכבשׁ אז עשו את הכבש כמו מדרון שאין בו מדרגות, וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת מעלות זה מדרגות, מעלה ועוד מעלה. וְלֹא תַעֲלֶה למה? שלא יהיה בזיון למדרגות; כי הכהן כשעולה, אפילו שיש לו ם מתחת לחלוק ולא רואים כלום, אבל כשהוא פוסע יש לו את החלוק, הוא מפסיע ברגליו, מרים את הרגל בשביל לעלות מדרגה ועוד מדרגה למרות שהוא צנוע - יש בזה בזיון למדרגות! אז עשו כבשׁ כדי שהוא ילך בצעדים יותר קטנים ולא יפסע פסיעה להרים את הרגל.

אז אם התורה מקפידה: שלא לעשות בזיון! למה? למדרגות, שזה דומם! והם לא מרגישים כלום והם לא מתבזים הם לא נעלבים, אם התורה מקפידה על זה - קל וחומר שלא לבזות אדם! שהוא "בצלם א-לקים" ושהבזיון זה כמו מוות.

אז כשם שהאדם מעדיף: להיות בריא ולא להזדקק לתרופות מרות, כך הוא לא מחזר אחרי בזיונות, הבן אדם לא מחפש בזיונות. 

ואפילו שמתפלל ערב ובוקר ובתפילת: 'הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה' וגם בברכות השחר שלא נבוא 'וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן' אז זאת אומרת אף אחד לא מחפש בזיונות.

אבל יש כמה סוגים של בזיונות שכדאי לכל אחד מאתנו לחזר אחריהם, לכתחילה כדאי לחפש אותם.

אז עכשיו לפנינו פרק מחולק לשנים (2): החלק הראשון (1): דן בסוג הבזיונות שהאדם לא חפץ בהם לכתחילה. החלק השני (2): בזיונות שכדאי לחזר אחריהם.

אז החלק הראשון - בזיונות שלא חפצים בהן;

מאיפה נובע בזיון הזה? – מצד עמי הארץ וליצנים.

כותב הרמב"ם זלה"ה וזתע"א (ספר המצות מצות לא תעשה רנא) הוא אומר ככה: 'הלאו של אונאת דברים כולל כל סוגי בזיונות, התורה אמרה: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה יז) להונות זה לצער, לבזות, להשפיל. הלאו הזה הוא כולל את כל סוגי בזיונות. בין היתר מאמרים מכאיבים ומכעיסים שקשה למתביש לעמוד מפניהם.

כל מאמר שאומרים לאדם שקשה לו וכואב לו כשאומרים לו זאת והוא מתביש בזה - זה נקרא לאו ש: וְלֹא תוֹנוּ שעוברים מן התורה. ועוד אם מזכירים לו מומים שיש בו, שמכאיבים לו. זה אומר הרמב"ם.

רבנו המאירי זצ"ל מוסיף (בבא מציעא נח): 'לעולם יזהר אדם שלא להלבין פני חברו ברבים ולעולם לא יזכיר את חברו בכנויו' אם יש לחבר שלו כינוי - לא יזכירו בכינוי.

העושה דברים אלו הוראה עליו: שהוא מיורדי גיהנם שאין להם חלק לעוה"ב! עד כדי כך זה חמור.

עכשיו, מצוי מְאֹד שהמבזה הוא ליצן והליצן הוא מבזה, בדרך כלל ליצן זה: "זֵד יָהִיר (לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן" (משלי כא כד) רשע! בעל גאווה, אחרי שהוא שופך את דמו של המבוזה הוא צוחק: "מה? מה אמרתי? סתם, מה זה? מה אתה לוקח את זה ברצינות? מה... ."

וזו המידה של ישמעאל, שיורה חצים לעבר הראש של יצחק אבינו! ואומר: "מְשַׂחֵק אָנִי" (משלי כו יט)

שרה אמנו ראתה שהוא: "מְצַחֵק" (בראשית כא ט) מה זה מְצַחֵק? - יורה לו חיצים על הראש 

והוא אומר: "בצחוק!" (בראשית רבה פרשה נג פסקה יא).

ושלמה המלך ע"ה אומר: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלא מְשַׂחֵק אָנִי" (משלי כו, יח–יט) – 'סתם! זה בצחוק... ' זוהי מידתו של הליצן.

ועוד מצוי שהוא יורה חִצִּים בזולת וגם לא טורח לומר: "מְשַׂחֵק אָנִי" למה? כי הוא נבער מדעת! וחושב: שאם הוא הזיק אותו בפה - זה לא היזק בכלל! 

- 'מה עשיתי? אמרתי כמה מילים! מה, זה פוגע? וכי הִכתי אותו? דחפתי אותו? הפה שלי ברשותי אני יכול להגיד מה שאני רוצה... !'

הקרבן המתבזה - נפשו כבר פצועה, שותת דם והליצן מושך בכתפו ומעמיד פנים: 'מה עשיתי? אני לא מבין! על מה הוא בוכה? בסך הכל אמרתי כמה מילים... !'

המבזה גורם נזק רב, כמו שכותב אורחות צדיקים (שער הבושה): "צער ההלבנה (הלבנת פנים) מר ממות! על כן אמרו (בבא מציעא נט): 'לעולם יפיל אדם את עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים!' 

וכידוע למדו את זה מתמר, כשאמר יהודה: "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף" (בראשית לח כד) 

כי אמרו לו שהיא הָרָה לִזְנוּנִים... 

ואז היא שלחה לו: "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה אֵלֶּה" (בראשית לח כה) היא לא רצתה להגיד לו: 'זה ממך אני הרה!' והיתה מוכנה להִשרף ולא להלבין את פניו!! וזה הלכה! הלכה: 'יפיל אדם את עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים'.

ורבנו יונה מגירונדי זצ"ל (שערי תשובה, שער השלישי) ורבנו האורחות צדיקים (שער השתיקה) מגדירים מספר סוגי ליצנים שמתמחים ב"אמנות" של הבזיון.

אז בינתיים מה שאמרתי, זה שייך לסוג הבזיונות שאנשים ודאי לא רוצים שיבזו אותם; עמי ארצות, ליצנים - זה ודאי אף אחד לא רוצה וזה חמור ביותר זה שפיכות דמים ממש!

עכשיו, אמרנו שיש כמה ליצנים זה האומנות שלהם ורבנו יונה והאורחות צדיקים מגדירים כמה מהם. אז לומדים עכשיו מי זה הלץ הראשון,

הלץ הראשון: זה שנותן דופי בבני אדם.

כתוב: "תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי" (תהלים נ, כ) זאת אומרת אחד יושב כל היום מדבר אפילו על המשפחה שלו! על הקרובים שלו, על מי הוא לא מדבר?! כל הזמן הוא מדבר.

מי שעושה כן נקרא: "לץ" ושלמה המלך כותב עליו: "זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן" (משלי כא, כד) הוא: "זֵד", זד זה מזיד, עושה במזיד - רשע!

יָהִיר - זה בעל גאווה, מהגאווה הוא עושה את זה. איך קוראים לו: "לֵץ שְׁמוֹ" זה השם שלו והוא עושה בְּעֶבְרַת זָדוֹן. עושה את זה בזדון. הפרוש של הפסוק: "זֵד יָהִיר לֵץ" הוא עושה את העברה בזדון. מה פרוש? אין לו שום רווח מזה שהוא עושה את זה! הוא נותן דופי באנשים, מבאיש את רֵחם בעיני בני אדם ומשניא אותם בעיני הבריות. זה התכלית שלו- זדון! במזיד.

לא שיש לו רווח, לא שיש לו התקלות אִתו, לא סכסוך, ככה הוא אוהב לדבר על אנשים, מחפש דופי. 

והוא יותר גרוע מגזלן וגנב! למה? גזלן וגנב – יש לו לפחות הנאה מזה שהוא גנב, יש לו משהו ביד ואין פה זדון לב, אם הגנב לא היה זקוק לכסף - היה מעדיף לעבוד, הוא לא מעדיף לעבוד, אבל אין לו מזה הנאה והוא לא עושה את זה בזדון, הוא היה מוכן אם היה לו כסף לא לגנוב, הוא לא עושה בזדון, 

אבל יש לו שגעון: 'שיש להם יותר מדי, לא יחסר להם אם אני אקח זה בסדר... ' 

- והוא מקל עליהם את הכובד של המשא של הכסף. אבל הוא עושה רק להנאתו הגזלן והגנב להרבות ממון.

אבל מי שנותן דופי בבני אדם - אין לו ריווח וכל הדברים המגונים נובעים מגריעות הלב שלו! יש לו: "לב שחור!" גרוע ביותר!! והוא גם בעל גאווה סרוחה!!! ולכך הוא נותן דופי בבני אדם.

זה 'ליצן אומן' זה האומנות שלו זה מה שהוא עושה.

יש ליצן שני (2);

 מי זה הליצן השני? - זה הבז! בז, מבזה-מבזה אנשים.

הוא לועג על כל דבר שאנשים מדברים עושים מבזה. ולמה הוא מבזה אותם? - לא נחשבים בעיניו, הם לא הצליחו לצבור כח, אין להם ממון, אין להם כבוד - אז הוא משפיל אותם, מבזה אותם 

- 'מי אתה בכלל? מה אתה? מה יש לך בכלל?! מי אתה?... ' 

ככה הוא כל היום מבזה אנשים. והוא יוצא בדרך כלל על עניים, על חלשים שהם נבזים בעיניו. ממה זה נובע? - או שזה נובע מגאוותו, או בגלל שיש לו רוב שלוה ותענוג, הוא מפסוט... לא חסר לו כלום ואז הוא מסתכל על כולם מגבוה ומבזה אותם 

- 'תראה את זה אין לו כלום, מסכן! אומלל תראה... תראה איזה אוטו יש לו... ' 

מחפש רק לבזות.

וזה כתוב: "רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים" (תהילים קכג ד) אנשים שהם שאננים ויש להם כל טוב – הם לועגים! "הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים" ו: "רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ" מאלה, המבזים האלה.

וגם נאמר: "לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ" (משלי יז ה) - אלה המבזים הם לועגים לָרָשׁ, על מי הם יוצאים? על החלשים, על העניים על המסכנים, על הלא מוצלחים! הוא לֹעֵג לָרָשׁ ואת מי הוא מחרף? - את עֹשֵׂהוּ, את הקב"ה שהוא עשה אותו! אז אתה מבזה את מי שעשה אותו ככה! אז אתה מבזה את מי שעשהו.

כמו המעשה שמובא בגמרא באחד התנאים, רבי שמעון בן אלעזר, יש אומרים שזה הפוך שזה היה רבי אלעזר ולא רבי שמעון, שהלך בדרך וזחה דעתו בגלל שהוא למד הרבה! והלך על שפת הנהר ובדרך הוא ראה אדם מְאֹד מכוער!

אז האדם הזה אמר לרב: 'שלום עליך רבי!'

מה החכם ענה לו? - 'רֵיקה! בכל העיר שלך יש מכוערים כמוך?!' 

- ריקה זה אדם ריק אין לו כלום!... 

אמר לו: 'אם יש לך תלונות - תפנה למי שעשה את הכלי הזה, אותי תפנה אליו: למה הוא עשה אותי ככה?'

מיד הוא הבין שהוא יותר מידי שחרר את הלשון... מה שנקרא. ואז ירד השתחווה לו! אמר לו: 'נענתי לך תמחל לי!'

אמר לו: 'אני לא מוחל לך, עד שתדבר עם מי שעשה אותי: 'למה אני כזה מכוער?'

והיה רודף אחריו כל הדרך, כל הדרך מתחנן אליו שימחל לו.

כשהגיעו לעיר, נכנס הרב הראשון וכל אנשי העיר יצאו לקראתו 

ואמרו: "שלום עליך! רבי-רבי מורי-מורי!'

ואז המכוער שאל אותם: 'למי אמרתם את זה: 'שלום עליך רבי?'

אמרו לו: 'לחכם'

אמר להם: 'שלא ירבו כמותו בישראל!' וסיפר להם את המעשה.

אמרו לו: 'בכל אופן הוא אדם גדול וזה... תמחל לו! תמחל לו, תמחל לו... '

כל הדרך היה לו בזיון שהיה רודף אחריו וזוחל אחריו לבקש מחילה והוא לא מחל לו. עד שבסוף הוא נתרצה... 

אבל קורה שלפעמים גם תלמידי חכמים גדולים יכולים להכשל בגלל שזחות השכל, לפעמים אדם מרגיש שהוא יותר מידי... שיכול לזלזל באנשים, זה לא אומר שהוא צריך להגיד מילים קשות או 'מכוער!' או זה... פשוט לא להתיחס, או בביטול, או לעשות תנועה כזאת של ביטול - זה לא משנה! אדם יכול להעלב בכל מיני סיטואציות, לא צריך את הפה ולדבר.

כתוב: "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" (בראשית מט ו) אפשר להרוג בן אדם באף! 

היום זה בטוח עם הקורונה לא? כן עם האף - הורגים את כולם.

אבל מה זה: "בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ"?

שואלים בן אדם: 'תגיד מה אתה אומר על פלוני?' 

אז הוא עושה... (מעקם את הפרצוף) - זהו הרג אותו! לא עושים אתו עסקים ואם הוא כבר ראה ככה זהו אל תתעסק אִתו, לא צריך להגיד כלום.

אז רואים: "לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ" הרָשׁ יכול להיות שהוא חסר חכמה, יכול להיות שבגלל עצלנות הוא רש, יכול להיות שלא השתדל כל כך ואין אמביציה ולכן הוא רש.

אבל הליצנים האלה המבזים מאמינים: 'שמי שעשיר - הוא בטח חכם גדול! כי: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח יז) איך הוא נהיה עשיר כזה? - הוא עם שכל! הוא יודע איך לעבוד... '

אז מה יוצא? - יוצא שהוא מבזה את הקב"ה! כי מי עשה את הרש רש? - הקב"ה. הרי כתוב: "עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה'" (משלי כב, ב) מי עשה את זה עשיר? מי עשה את זה רש? - עֹשֵׂה כֻלָּם ה'. ה' משפיל, מרים, עושה מה שהוא רוצה. יש 'גלגל בעולם' היום אתה למעלה מחר למטה. אתמול למטה היום למעלה: "בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה" (תהלים ל ו) – שמחה! זה הקב"ה עושה את הכל: 'מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ. וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַד מָרוֹם' זה הקב"ה עושה.

אתה מבזה אותו בגלל שהוא רש?! - אז אתה מבזה את עֹשֵׂהוּ.

נמצא: שהבז הזה יש לו אומנות לבזות אנשים הוא מבזה את הקב"ה.

יש ליצן שלישי (3); 

"לץ" שלישי - זה הבטלן יושב הקרנות; כל הזמן יושב ומדבר שיחות בטלה, דברים בטלים, כמו אלה שיושבים על הברזלים, יושבים בפינות, במסעדות ומקשקשים על כל העולם. אלה מחפשים כל היום 'להסתלבט' קוראים לזה על אנשים, ליצנות זו המלאכה שלהם, אין להם מלאכה אחרת... רק יושבים... 

אפילו ברדיו שמעתי שיש 'קבינט' שצוחקים על כל דבר שקורה, זה אפילו תוכנית 'חשובה' "קבינט של סטלבט" כן, יש גם כמה שדרנים כאלה שהם כל היום רק מבזים אנשים, מקללים, מחרפים. יש אחד שהוא לא 'זהבי' אבל נותנים לו תכנית... 

אז אלה יושבים לועגים ומתלוצצים, למה? בטלים מתורה 'וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה' (אבות ד ב) ורומסים את כל יתר המצוות. 

וזה כמה נקודות של סוגי ליצנים... 

עכשיו, מה האופי של מי שמבזה? 

אנשים שיש להם אופי לבזות אנשים; 

קודם כל, יש להם גאוה זדוניות.

יש להם חוסר דרך ארץ.

יש להם חוסר ידיעת ההלכה. או יותר גרוע! הם יודעים את ההלכה ולמרות זאת.

יש להם חוסר התחשבות בזולת.

ולפעמים המבזים בעצם הם בעלי רגשות של נחיתות ולכן 'כֹּל הַפּוֹסֵל – בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל' כן. והוא מנסה לטפס על נפש פצועה של חברו שהוא מתבזה, כדי להרגיש 'עליונות' ובזה הוא מנחם את התמיד הנמוכה שיש לו אצלו עליו וככה... לכן אמרו חכמים: 'כָּל הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ... ' אותו דבר: 'אין לו חלק לעוה"ב!' 'כל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוה"ב!"

אתה מבזה את הצלם א-לקים?! - אין לך עוה"ב! כי בלי צלם אלוקים אין עוה"ב.

יש סיכוי לשנות את המבזה?

כמעט ואין תקוה לשנות ולהשפיע את המבזים הליצנים האלה.

בפרט שהורים, מחנכים ורבנים לא הצליחו אתם עד עכשיו! והם כבר עשרות שנים במקצוע הזה של ליצנות.

הליצן לא רוצה, ליצן לא מקבל תוכחת. ובלי תוכחת אי אפשר לתקן בן אדם.

המסילת ישרים מסביר את זה שהליצן יש לו כמו מגן משוח בשמן. כשאתה רוצה לתת לו חץ לקלוע לתוך הלב שלו, לפצח את הליצנות, להסביר לו: כמה זה איום ונורא! כמה זה טעות, כמה... כמה... כמה... - זה כמו חץ שפוגע במגן עגול משוח בשמן, איך שפוגע חץ - הוא מחליק. לא יכול להִתקע, כל דברי תוכחת שתביא לו, אפילו הוכחות של מאה אחוז (100%) שאי אפשר לעמוד מולם - הוא מלגלג.

תגמור לדבר, הוא עושה לך ומשמיע קולות בפה שאני לא רוצה להשמיע... וצוחק לך בפנים וגמרנו! שום דבר לא עוזר.

אומר הרמח"ל (מסילת ישרים) אז לכן: "נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים" (משלי יט כט) הקב"ה לא יכול לטפל בלצים ע"י תוכחת מוסר. אלא הוא מביא להם שְׁפָטִים, שְׁפָטִים זה מכות, יסורים, מחלות.

גם ליצן שמלגלג עליך כל פעם - אם הוא יקבל הצלפה בשוט ככה רציני, הוא כבר לא יצחק! כי זה כואב. אז לכן, מה, מה הפתרון עם ליצים? שהם יקבלו שְׁפָטִים עונשים. הלץ מביא יסורים עליו ולכן כתוב: "נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים".

וזה דבר שהדין מחיב: כי מי שמתפעל מדברים אתו וע"י ההתבוננות בדברים שאומרים לו או מהלימוד שהוא לומד ומזה הוא מתפעל ומשתנה - לא צריך ליסר אותו בגוף.

למה? כי יהיה לו הרהורי תשובה כבר מהדברים שהוא שמע או למד וגמרנו! הוא חזר בו.

אבל הליצן הוא כבר לא מתפעל מתוכחות לכן אין לו תקון אלא שְׁפָטִים ורק הם יכולים לדחות מעליו את הליצנות.

אדם שכבר שוכב בבית חולים ואומרים לו: 'שהמחלה היא קשה!' - כבר אין לו על מה להתלוצץ... 

אז הקב"ה החמיר עם הליצנים: "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ" (משלי ג לד) אתה רוצה ללכת בדרך של ליצנות? - אין בעיה! גם אני יָלִיץ לך אני אעשה אתך גם כן ליצנות, אני אעשה ממך קרקס - לעיני כולם!

ספרתי בעבר, שהיה לי קרוב שהוא היה חזק! מְאֹד חזק, בפרט הידים היו לו כמו ברזל והוא היה אוהב לנייעס, לנאץ, בתפילות דוקא בתפילות בבית הכנסת שנפגשים כולם, הוא היה ניגש אפילו למבוגרים, ניגש אליהם לחזה ככה וצובט אותם בשתי (2) אצבעות שהיו כמו ברזל! והיה עושה להם בקטנה כאילו נדחק כאילו עושה להם ככה ואתה פתאום אתה שומע צעקה בבית הכנסת. והוא מפסוט צוחק וזה... 

עכשיו כולם לא מבינים: 'מה הוא צעק?' 

הוא אומר: 'הוא עשה לי וזה... ' 

- 'אני?!... זה... '

 ככה צוחק. ועושה ככה והיה כל הזמן צובט. 

פעם אחת (1) נתתי לו שטיפה, מעין הדברים האלה.

אמרתי לו: 'אתה - רק הקב"ה יטפל בך. אתה צוחק עכשיו אבל יום אחד (1) הוא יטפל בך... '

עברו שנים! לא מעט, עברו שנים, התחתן הביא ילדים הכל והיתה לו תאונה, היום היד אחת (1) שלו ככה מסכנה תלויה הוא לא יכול לעשות אתה כלום אפילו להרים דברים! ורגל אחת גם כן השתתק חצי (1/2) גוף, שכב בתי חולים והכל וזהו עד היום ככה שנים רבות!! ככה מוגבל. אותה היד שהיתה עושה את הצביטות - היום היא מתנדנדת ככה בקושי יכול לשים בה איזה כלי וזהו... ה' חיכה-חיכה-חיכה-חיכה - ראה אין תקנה - "נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים".

ולכן מזהיר הכתוב ואומר: "פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי" (ישעיה כח כב) זאת אומרת הקב"ה יחזק את היסורים להביא על הלצים! למה? כי זהו: "כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי"

לכן חז"ל מחזקים תמיד את מי? - את הנעלב, אבל את המעליב אין מה להזהיר אותו חוץ מהפסוקים שה' מבטיח שהוא יטפל בו.

עכשיו, העדר חינוך, האנשים האלה בדרך כלל הם נעדרי חינוך, לא למדו: לכבד את הזולת! מזלזלים גם במצוות בין אדם לחברו, אלה בדרך כלל המבזים. ואם נבדוק, נמצא שהם גדלו כנראה בבית, או בסביבה, או בחברה שלצער אנשים, הונאת דברים - זה נורמה.

אתם רואים: שיש נוער שלוקח חתולים ומנפנף אותם ושורף אותם, כל מיני שגעונות, זה ילדים שגודלים בבתים רקובים! בחברה רקובה, אף אחד לא מוכיח אותם. הם עושים מה שהם רוצים, הולכים עם סכינים לבתי ספר - ה' ירחם! לכן, קשה לתקן את הלץ המבזה המצוי. והתקנה היא רק: "שְׁפָטִים".

עכשיו, יש סוג שני; 

שהם לא מבזים 'סתם' והם לא עמי ארצות וליצנים זדים כאלה, אלא יש כאלה שמלעיגים וחולקים על מי שעובד את ה' ומקיים מצוות. זאת אומרת יש להם ציבור 'יעד' שעליו הם מתבייתים... אז יש שני (2) סוגים כאלה שמלעיגים על הדתיים מה שנקרא;

הראשונים (1) - לא מסוכנים כל כך, אלה עמי ארצות! כמו בטלוויזיה 'ארץ נעדרת' וכל מיני כאלה, שזה 'לחם חוקם' כל היום לזלזל בדת, מצוותיה ואנשים השומרים. ואצלהם מכיפה עד שמירת שבת - זה 'מוזר' להם ובעיניהם זה כאילו קוף אוכל עם סכין ומזלג.

- "מה הם עושים אלה הדתיים? זה הולכים חוזרים מתפללים הם ככה כל היום, מה הם עושים כאילו... " - הם תמהים.

אבל יש לץ מסוכן! השני (2) הוא בעצמו שומר תורה ומצוות, הוא המסוכן. והוא בעצמו מתרשל בקיום מצוות ובלימוד תורה ואין כל קשר בינו לרצון להתעלות בקדושה, לכן, הוא שונא כל אחד שמתאמץ בעבודת ה' יותר ממנו! ולועג עליו, מתלוצץ עליו ומשתדל להחליש אותו מלבקש את ה'. הליצן הזה לא סובל אף אחד (1) שלא שייך לחוג שלו והוא חולק גם על צדיקים. - זה דתיים, יש כאלה מלאן ת'אלפים... 

- "איי... הגזימו, זה גם כן מחמיר, זה גם כן הגזים, לאיפה אתה הולך תהיה במיין- סטרים, תלך בזרם המרכזי, מה אתה הולך לקצוות מה, אתה כת?! מה אתה? מה קרה לך?! מאיפה הבאת את זה בכלל? איפה זה כתוב? מי אמר לך? אבל לא כולם עושים ככה בכלל!... "

מה אכפת לך אם הבן אדם מחמיר, מדקדק במצוות, אתה לא רוצה - אל תעשה! אבל מה אכפת לך? מה אתה מחפש כל היום לפגוע באלה שעושים??

הלץ הזה - הוא חכם בעיני עצמו, וכל מעשה שלא לטעמו נראה לו: שטות! והוא לועג עליו. ולפעמים זה יביא אותו לידי מינות להלעיג על המצוות עצמן, לא רק על עושי המצוות ודוד המלך סבל מכאלה! ואמר: "זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד ומִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי" (תהלים קיט נא) הזדים האלה היו מתלוצצים עלי והם רצו להטות אותי מהתורה שלך! אבל אני לֹא נָטִיתִי - "זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד! ומִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי".

זאת אומרת מעיד דוד המלך: שהוא סבל מאנשים כאלה זֵדים שהיו מתלוצצים עליו! בשמירת התורה והמצוות ורצו להטות אותו מדרך התורה - אבל לֹא נָטִיתִי.

אבל אמרנו שלץ כזה לא מקבל תוכחת! נכון? ויש פסוק ע"ז: "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ" (משלי ט ח) אומר שלמה המלך. וכתוב: "יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן" (משלי ט ז)

 מי שֶׁיְּיַסר את הלץ ויגיד לו דברי מוסר: "זה לא יפה מה שאתה עושה! זה ככה ולא ככה וכן ככה... ' 

הוא רק יקבל קָלוֹן ממנו! אין תועלת בזה שאתה תייסר אותו במוסר - הוא לא מקבל, למה? - כי הוא חכם בעיני עצמו. וכתוב: "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (משלי כו יב).

שמעתם?

 אם אתם רואים אדם שהוא חָכָם בְּעֵינָיו - אין סיכוי שתשפיעו עליו! ולכסיל יש יותר תִּקְוָה, תחפש כסיל תדבר אתו – תצליח! חָכָם בְּעֵינָיו - לא תצליח. למה? כסיל לפחות יודע: שהוא כסיל, הוא יודע: שהוא לא יודע, אז הוא מוכן לשמוע. אבל ה חָכָם בְּעֵינָיו אין לו ממי לשמוע! הוא החכם, מי יכול להגיד לו דבר חכמה?! הוא החכם, הוא המבקר של המדינה... 

רבי יהודה החסיד (ספר חסידים סימן ז): מתריע על הסוג הזה של ליצנים, שכל המטרה שלהם: זה לנעול את הדלת למי שמתחזקים בעבודת ה'!.

זאת אומרת רואים בעלי תשובה, נכון אתם בעלי תשובה ובהתחלה נכון שהיו הרבה אפילו מהמשפחה 

שאמרו: "מה קרה לך? מה, השגעת? מה חסר לך, מה, מה קרה? במה אתה לא טוב, במה אתה צריך לתקן? מה קרה שאתה מפסיק זה? וזה... הסתובב לך משהו? מה, שטפו לך את המח?!"

זאת אומרת יש אנשים שהם משתדלים לנעול את הדלת בפני מי שמתחזקים בעבודת ה'.

אז רבנו יהודה החסיד (שהוא היה מבעלי התוספות) אומר: "כשאדם מושך את לבו במדות חסידות וקשה עליו מפני שהכל מלעיגים עליו ומבישים אותו ואומרים דברים לצערו ומזכירים לפניו את מעשיו הרעים 'הסדומיים'

- "בוא הנה! בוא הנה אתה שוכח מי היית?! הלו! אתה זוכר איפה היינו... אתה זוכר מה עשית... מה אתה משחק אותה עכשיו חסיד וקדוש וצדיק... הלו!...'

מבזים אותו! על זה נאמר: "מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר" (ישעיה כט כא) מדברים נגדו בשביל להחטיא אותו "אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ" (משלי ט יב) מדברים רע על מי שעושה מצוות. 

והלוא זה חטא גדול לומר לבעל תשובה: 'זכור מעשיך הראשונים!' 

מאחר והאדם הזה מתאמץ במדות החסידוּת ולא חושש מהצחוק של הליצנים ולמרות זאת הוא הולך לחסידות והם מנסים לנעול דרך (דלת) לשבים שלא ישובו בתשובה לה' שלא יתקרבו אליו, הם רוצים אותם למטה איפה שהם נמצאים... לכן הם לא נותנים לאנשים לעלות.

אז לא רק שהם מבזים את הבן אדם בפניו, גם בחברתו, בשביל שיהיה לחץ חברתי מסביבו 

- "שמעת? "הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים"?!..." (שמואל-א י, יב) 

זאת אומרת מזלזלים-מזלזלים-מזלזלים-מזלזלים - בשביל להוריד אותו.

אבל יש זכות גדולה לאלה שעומדים איתן כנגד המלעיגים!

עכשיו תקשיבו! איך זה עובד - ולא תאמינו.

תיכף כשאדם מתעורר להתחזק בעבודת ה' 'מגלגלים חובה ע"י חיבים' ומזמנים שליחים רעים ללעוג ולבזות אותו.

חשבתם שזה סתם? - זה מתוכנן! בודקים אותך: אתה רציני? אתה באמת מתכוון לעלות או לא... זה כמו להבדיל כשהולכים לטירונות, אז נותנים לך מכשולים לעבור, איך יחשלו אותך להיות חייל? רוצים לראות: אם אתה מסוגל? אז נותנים לך.

פעם אבא הגיע עשיר גדול, הגיע למחנה אמונים של הבן שלו בטירונות והוא ראה שהם לוקחים פקאלים, קיטבקים וציוד כל אחד שלושים-ארבעים (30-40) קילו על הגב ועולים על ג'בלאות וסלעים וזה... ראה את כולם מזיעים נוטפים.

ניגש לקצין אומר: 'אני לא מבין אתכם! למה אתם מענים אותם ככה? מה, חסר לצבא כסף? אין לכם שטח אחר? אפשר לפלש את זה, להביא שופלים להוריד את כל השטח שיהיה ישר! אם חסר לכם כסף - יש לי כסף אני אתרום, אני אשלח לפה כמה דִי (D) ויורידו את הכל!...'

אמר: 'אתה עשיר אבל קוקוריקו... כל המטרה: זה שיהיה הרים וסלעים והכל, צריך לחשל אותם!'

אז גם בן אדם חוזרים בתשובה, שולחים לו ישר אנשים שהם כבר בעצמם רעים! בשביל שהם יהיו 'מגלגלים חובה' ויבואו להציק לו לזלזל בו לבזות אותו.

ולכן בשולחן ערוך בתחילתו הרמ"א כותב (והמקור ממורה נבוכים): "ולא יתביש מפניבני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת"! - זה הלכה ראשונה.

לפני שאתה מתחיל בתורה ומצוות תדע: אסור לך להתביש מהמלעיגים!! ויהיו לך! אין בן אדם שלא ילעיגו עליו במצוות, אין! 

אח"כ יגידו: 'כל הכבוד! לא האמנתי, אתה יודע מה? לא האמנתי עליך, כל הכבוד אשריך!...' 

אח"כ, אחרי כמה שנים. אבל בהתחלה? כולם עליך...

עוד אומר רבי יהודה החסיד: "שיהא לו זכות גדולה וצדקה תחשב לו - מי שמתביש! ויראת ה' הטהורה נכנסה בלבו ומטהרת את לבו וגופו מכל דבר רע ומסיעים לו מן השמים שיחזיק ביראת ה'. כמו שכתוב: 'הבא ליטהר מסיעין לו' ומזמנין לו מן השמים תשובה שלמה, כי פתחי תשובה לא נסתמו ו: 'מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה' (אבות ד ב) וזה שהוא מתביש (הכוונה שמבישים אותו}) בדבר מצוה והוא מחזיק - זוכה לס"ד מיוחדת!'.

עכשיו תקשיבו! 

לא זו בלבד, בעוד מקום כותב רבי יהודה החסיד (סימן מ'): "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם" (תהלים מד כג) אנחנו אומרים לקב"ה: שאנחנו נהרגים בשבילך לכבוד שמך רבש"ע! כָל הַיּוֹם.

מה הכוונה? אלה בני אדם שמקבלים בושות והלבנת פנים על המצוות, 

כי כשאחד אומר לך: 'מה שאתה מקיים מצות ציצית ותפילין - יש בזה סכלות! מה, אתה טמבל? מה יוצא לך מזה שאתה שם את הבד הזה עליך ושם עליך את הקופסאות האלה... מה יוצא לך מכל זה?...'

אדם ששומע את זה - נשפך דמו כמים מפני הבושה!

אבל מעלה עליו הקב"ה: כאלו הוא נהרג על שמו! כאילו הוא נהרג. כי אמרנו כשמלבינים פנים של האדם של רציחה, זה שפיכות דמים! ועל מה נשפך דמו? - שהוא שומר את מצוות ה', מלבינים את פניו על זה. ועל מי שמלבין את פניו מעלה עליו הכתוב: כאלו הרגו! ומנע אתו מלעשות מצוה. זה מה שכתוב: "מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר" (ישעיה כט כא)

ודוד המלך אומר: "כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה" (תהלים סט ח) עָלֶיךָ בשבילך לכבודך רבוש"ע! "נָשָׂאתִי חֶרְפָּה" חרפו אותי גִדפו אותי בִּזו אותי מה לא עשו לי? - לא עזבתי אותך.

לכן, מי שמקיים מצוות מתוך סבל, בושה, בזיונות, נחשב לו: שמסר את נפשו! ונחשב לו המעשה הזה: יותר מהקרבת קרבן בבית המקדש!!- אשריו ואשרי חלקו. כי הוא הקרבן.

כשיצאנו נגד הזמרים הפסולים - כמה ביזו אתכם!

כשיצאנו נגד הבשר והעופות הלא כשרים - כמה ביזו אתכם!!

כשיצאנו נגד השקורונה - כמה ביזו אתכם!!!

בסוף מה רואים? - המחוסלים מתים! והלא מחסנים חיים כבר שנתים פלוס (+2) בלי כלום והם "האשמים!" הם האשמים – 'למה? למה הם בריאים? למה הם בריאים! רק הם יהיו בריאים?!...'

הלא מחוסנים - לא מאיימים על המחוסנים, כי הם מחוסנים – מחוסנים! לא? אם הם לא מחוסנים איך המחוסנים יכולים לאיים עליהם?! בשביל מה הם מחוסנים? אז על מי הם כן מאיימים הלא מחוסנים? - על השלטון! השלטון לא רוצה אנשים עצמאיים שחושבים לבד ומחליטים לבד, הוא רוצה: צייתנים! עבדים כמו בגרמניה, זה מה שהשלטון רוצה.

לכן הם רודפים את הלא מחוסנים, לכן בכל העולם התוכנית ממשיכה של "הסדר עולמי חדש" ובמדינות באירופה יהיה קנס של אלפי יורו למי שלא מתחסן. ופה עכשים רוצים לעשות חמש מאות (500) שקלים בינתיים למי שלא התחסן. 

כל הבדיקות - הם שקר!

יש עכשיו באולטרה סגול אתם שומעים? עשו עכשיו ניסוי שלחנו את זה עכשיו, רואים שלוש (3) אנטיגן, שמעבירים עליו סריקה באולטרה סגול ורואים עליו כבר את הסימן חיובי או לא חיובי - כבר. אבל גם אם אתם רוצים אתם יכולים לבדוק לבד - תשימו שלוש (3) טיפות בתוך האנטיגן - וזה יצא חיובי, במים! זהו.

וכבר אמרו: שפי ס אר (PCR) - זה לא מיועד לזה! וזה שקר וזה לא מועיל ולא עוזר ועומדים בתור אנשים מפגרים! שורות-שורות-שורות זה לא יאומן כי יסופר כמה אהבלים יש בעם הזה ועומדים בתור...

אבל יש אנשים שאמרו לי: 'שיש בזה חכמה, הם רוצים לצאת חיובי! למה? אם אתה יוצא חיובי: אתה לא הולך לעבודה, אתה מקבל כסף, אתה מקבל: 'תעודת מחלים' ואח"כ: 'תו ירוק'... אז אתה כן מחרטט את כל המערכת, הכבישים נסענו כולם ריקים כולם בבידוד, מדינה מפגרת! לא ראיתי דבר כזה. וראש ממשלת ישראל מר בוטן (נפתלי בנט) - לא יאומן...

אבותינו הקדושים לא חששו ממלעיגים;

רבנו אברהם יהושע העשיל מאפטא זצ"ל מלמד: שמצוות הפסח של מצרים היא היתה בנין אב למסירות נפש על דבר מצוה! כתוב: 'לא יבוש מהמלעיגים עליו' והיו ביניהם אנשים מן הערב רב וכדומה שלא האמינו שיגאלו. והיו מתלוצצים מזה:

- 'אֶה... אתם תצאו ממצרים אחרי מאתים ועשר (210) שנה?! - בחלום, פרעה יתן לכם לצאת? - בחלום! ראיתם כמה מכות הוא קיבל? - בחלום! לא עזר הוא לא יוציא אתכם לא תצאו!'

אבל הכשרים בישראל בני אברהם יצחק ויעקב תפסו אומנות אבותיהם הקדושים במסירות נפש לקיים את מצוה ולקחו את האלהים של מצרים את הטלה וקשרו אותו לרגלי המטות והגם שהם היו תועבת מצרים!... וקיימו את הפקודה של הקב"ה ע"י שליחו הנאמן משה רבנו - במסירות נפש! כי זה סכנה.

לקחת את האלהים של מצרים, לזבוח אותו לעיניהם?! - זה התגרות שאין כדוגמתה! והם לא בושו ולא חששו למלעיגים ולליצנים, לא לשרי פרעה, לא לפרעה ואפילו ששחקו עליהם - הם קיימו את המצווה בשלמות. אז שמה רואים: מה זה 'לא יבוש מן המלעיגים' אפילו בסכנת נפשות.

תקשיבו טוב! 

רבי נתן מברסלב שהיה מלומד היטב בבזיונות מהמלעיגים כותב (בהקדמה לליקוטי מוהר"ן מהדורא תנינא): אברהם אבינו ע"ה: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" (יחזקאל לג כד) אברהם עבד ה' רק ע"י שהיה אחד (1), שחשב בדעתו: שהוא יחידי בעולם! לא הסתכל על בני העולם בכלל, כל העולם סר מאחרי ה' והיו מונעים אותו מלקיים מצוות - ולא שם לב! לא לאבא שלו תרח ולא למלך נמרוד ולא לכולם, אלא ידע: שהוא אחד בעולם.

מה זה מענין אותו שיש אנשים שחושבים ככה, אומרים ככה ומבזים ככה?! "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" כל מי שרוצֵה להִכנס לעבודת ה', אי אפשר להכנס לעבודת ה', רק אם הוא יחשוב: שהוא אחד ויחיד בעולם. לא יסתכל על שום מונע; לא אבא, לא אמא, לא חותן, לא אשה, לא בנים, גם אם יבואו כל בני העולם למנוע גם יהיו מלעיגים מסיתים.

כמה אני עברתי! אתם זוכרים? מי שמבוגר קצת יודע - כל העיתונים היו מלאים ממני: "המסית! המפחיד, הזה... הכומר!! המסיונר" - מה לא אמרו עלי, בשביל להרחיק אנשים שלא יתקרבו שלא ישמעו, שלא יכירו, שלא ידעו, מי ספר אותם בכלל?! הם לועגים ואנחנו ממשיכים - והתוצאות לא אִחרו לבוא...!

'לא יבוש מן המלעיגים!' וצריך שלא יחוש ולא יסתכל עליהם כלל.

פעם אחת אילנה דיין עשתה עלי תוכנית: 'עובדה!' קוראים לזה עובדה - שקר היה הכל, לא משנה 'עובדה'! היא אמרה: 'שאני הפצתי שבעים מיליון (70,000,000) קלטות וידיאו!...' איפה נסעה? 70 מיליון, 70 מיליון אז זה היה עולה עשרה (10) שקלים כל קלטת אז כאילו הוצאתי שבע מאות מיליון (700,000,000)!

שמעתם? 

זה כשמחרטטים ורוצים להפחיד את הציבור, אז ככה עושים.

כתבו עלי ספרים, מאמרים, תכניות, הכל, למעלה מעשרים וחמש (25) נכון לכמה שנים אחורה, עבודות דוקטוראט עשו עלי באוניברסיטה, לומדים שיעורים עלי: "תקשורת להמונים" - איך הוא מצליח להשפיע על המונים! לומדים קטעים-קטעים ומלמדים את האנשים.

לא הצליחו להתמודד אתי! ארבעים (40) שנה: "תימני עם שמלה..." כל האינטליגנטים מכל הפרופסורה... 

אז זאת אומרת אם אתה יודע: שאתה יחידי, דבוק בא-לקים! שומע לו - כל השאר זה יתושים וזבובים... זה הטבע של היתוש והזבוב: להציק, פעם הוא בא לפה פעם הוא בא לפה פעם הוא בא לפה... זה התפקיד ועליך רק לעשות ככה (לנפנף עם היד וזהו) לא להתרגז זהו, אם תתרגז - אתה יכול לתת סטירה לעצמך, חבל. או לקחת פליט, פסססססס... וזהו.

אומר רבי נתן מברסלב במקום אחר: 'עיקר ההתחזקות לבל יתביש ויתבטל מפני המלעיגים!' לא להתביש ולהתבטל בפניהם אלא להיות 'עז כנמר!' נגדם.

אומר רבי נחמן מברסלב (ספר המידות צקלז): 'יש רשע שהוא בוש לכפור בצדיק עצמו והוא מדבר רעות על אלה שהם תחת הצדיק!'.

זאת אומרת יש רשע, הוא לא יכול לכפור נגד הצדיק ממש, 

ולהגיד: 'הוא לא בסדר! והוא ככה וככה...' 

אבל הוא יוצא נגד אלה שהם תחתיו ושומעים למרותו. ואז בעקיפין הוא מדבר על הצדיק. 

יש כמה רשעים כאלה שאני מכיר. שהם מדברים כאילו על האנשים שהם ככה וככה... אבל הם מתכוונים בעצם לרב.

ככל שאדם עולה בסולם הקדושה - ככה גוברת ההתנגדות נגדו!

תקשיבו טוב! 

כשהאדם מבקש להתקרב לצדיק גדול, שמסוגל לתקן נפשות ולקרב את הגאולה - אז היצה"ר וחֵילותיו מגַיְסים את כל הכוחות למנוע, לשבור, לבזות, להשפיל את המתקרב, עד שיתְיַאש ויוַתר. על כן, צריך להיות 'עז כנמר' להמשיך בצדקת הדרך מבלי לשים לב למלעיגים ולמבזים. כמו שאמרו חז"ל (מסכת כלה רבתי פרק ג): 'אם יאמרו עליך דבר רע גדול - יהיה בעיניך קטן! - כמה שיגידו עליך דבר גדול - אבל רע - שיהיה בעיניך קטן.

יש אנשים שאני פוגש שהם אומרים כל פעם: "אתה לא יודע כמה אנחנו עומדים נגד אלה שיוצאים נגדך, אין לך מושג כמה בזיונות אנחנו מקבלים!..." 

הם לא מבינים: שהזכות שלהם – גדולה! והמעלה שלהם עצומה והם עולים דרגה!! למה? - צריך 'לנשא את האמת ולהשפיל את השקר' זה התִקון הכי טוב שיכול להיות בשביל שאדם לא יצטרך 'ארבעת (4) חִלוקי כפרה'; לא יצטרך לא את יום הכיפור, לא יצטרך את התשובה, לא יצטרך את היִסורים ולא יצטרך מיתה. בזה שהוא מנסה את האמת אבל גם משפיל את השקר – הוא לא צריך 'ארבעה חילוקי כפרה'! ככה אומר רבנו יונה.

ש: ... .

לא טוב? אדם חטא בחייו, במקום שיעבור תִקונים להזדכך ע"י יִסורים, אם הוא נלחם בשביל להעמיד את האמת בכל מקום ולהשפיל את כיתות השקר - האדם הזה פטור מכל אלה 'ארבע חילוקי כפרה של רבי ישמעאל'.

ש:... ... 

הרב: לא צריך, עוברים את יום כיפור בלאו הכי אז לא צריך, כי עצם זה שהוא מעמיד את האמת - זה הדבר הגדול ביותר, זה הרצון הא-לקי!

אז ככל שהאדם עולה בסולם הקדושה גוברת ההתנגדות וכשהאדם מבקש להתקרב לצדיק גדול שמסוגל לתקן נפשות ולקרב את הגאולה - יצה"ר וחֵילותיו מגַיְסים את כל כוחותיהם למנוע, לשבור, לבזות, להשפיל את מי שמתקרב עד שיתְיַאש ויְוַתר. לכן צריך להיות 'עז כנמר' להמשיך בצדקת הדרך לא לשים לב למלעיגים ולמבזים. 

ואמרנו: 'אם יאמרו לך אחרים דבר עליך רע גדול - יהיה בעיניך קטן'.

אחרי הסתלקות של רבי נחמן מברסלב - מבול בלתי מתואר של בזיונות! לעג ומחלוקת - נשפך על הראש של רבי נתן זלה"ה, שהיה תלמיד המובהק ממשיך דרכו ועל כל המסתופפים בצלו.

וככה רבי נתן כותב (עלים לתרופה מכתבי מוהרנ"ת קסד): "הם שופכים דמֵנו בבזיונות עצומים אשר לא נשמעו בעולם! ומסקלים באבנים!! ועפרו בעפר ואינם חסים על נערים וזקנים… הם הולכים וקורעים הספרים הקדושים שחיבר אדמו"ר הרב הקדוש זצוק"ל! ורומסים אותם ברגליהם! וזורקים אותם לאשפות ולמקומות המטונפים…! והחולקים אינם מסתפקים בכל זה ומוסיפים לפעור פיהם לבלי חוק עד שמרימים ידיהם על אנשי שלומנו העניים הנרדפים!!".

מדוע כל הבזיונות האלה? נראה היטב למפרע, כשמסתכלים אחורה, כל אותם הספרים שהם שרפו ורמסו המבזים והמתנגדים, מבלי שידעו מה שכתוב בהם, החזירו אלפים למוטב ועודדו רבבות!

אז למה זה קורה? - היות והקב"ה צריך לשמור על מאזן הבחירה החפשית, אז היצה"ר וחֵילותיו מקבלים רשות: לבזות, לפעול ולהתנגד למבקשי אמת לאמיתה. כי אם האמת תהיה ברורה ולא יהיה שום מתנגד - היא תסחף את כולם! אז מה יעשה היצה"ר?!

ורבנו יואל טייטלבוים מסאטמר (הרבי מסאטמר הקדוש) זצ"ל (הנהגות צדיקים תיקוני תשובה) אומר: 'ואל יבוש מפני המלעיגים עליו' - זה עיקר התשובה! ואם ככה יעשה אז "וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיה ו י) זו הרפואה הכי טובה שיש, אם לא יֵבוש מהמלעיגים, זה עיקר התשובה. עמידה איתנה בפני המבזים והמתנגדים - זו רפואת הנפש'.

מעשה:

אברך מופלג וחריף התנגד לבעל שם טוב זת"ע ולבסוף חזר בו וביקש: להתקרב. בהתחלה דחה אותו הבעל שם טוב עד שהלב של המתנגד נשבר לגמרי ובבכיות עצומות התחיל לטעום טעם של הכנעה ושפלות. אז קיבל אותו הבעל שם טוב בסבר פנים יפות!

תקשיבו! 

ואמר לו הבעל שם טוב: 'אם כבר החלטת ללכת בדרך החסידות, תדע לך: תעמודנה עליך מניעות רבות! כל העולם יבזה אותך; בהתחלה בני ביתך, אחר כך אנשי עירך, אח"כ זרים ואפילו עופות השמים יבזוך...!!'

האברך חזר לביתו וכך היה, בהתחלה ביזו אותו בני ביתו, התגרו בו, קודם היה מכובד בעיניהם אברך מופלג וחריף! אחר כך ספג עלבונות מהשכנים ואח"כ כל העיר בזתה אותו.

ופעם אחת (1) עמד להתפלל, בדיוק כמו שהנחה אותו הבעל שם טוב להתפלל: 'בדבקות נפלאה ובהתלהבות!' ופתאום פרח מעל ראשו עוף שנקרא: 'אינדיק' (זה תרנגול הודו שחור) ובלבל אותו בתפילה! וחרה לו מְאֹד שנפסקה הדבקות והפריח אותו וחזר להתפלל בהתלהבות.

עברה דקה (60 שניות) והאינדיק הזה בא ומבלבל אותו עוד פעם, חרה לאברך עוד פעם, הניף ידים להניס אותו - האינדיק פרח לעבר חלון פתוח והוא חזר לתפילה.

פעם שלישית (3) הוא בא ו'חזקה' - זה כבר דאורַיְתא וכמעט נחת לו על הראש! הדם של האברך רתח, לקח גרזן ביד ורצה להתיז לו את הראש... 

אבל תוך כדי כך הוא נזכר שאמר לו הבעל שם טוב: 'שאפילו העופות יתנגדו לו!' ואז נח רוגזו, הניח את הגרזן ועזב את האינדיק לנפשו.

מסכם רבי נתן מברסלב ששמע את המעשה מפי רבי נחמן: 'וכוונת המעשה היתה; לדעת: כמה נסיונות ובזיונות צריכים לעבור על כל מי שרוצה להתקרב להשי"ת וללכת בדרכיו. והאברך הזה היה לו שֶׂכל ולא השגיח על מה שקרה והמשיך ללכת בדרך של הבעל שם טוב, כל העולם מבזה אותו ואפילו עופות השמים מפריעים לו והוא סבל את הכל וע"י זה ובזכות זה זכה להיות צדיק גדול - ואשריו ואשרי חלקו!

(רגע לא גמרנו, אה יכול להיות שאתם רוצים שאני אסיים?

- לא!

- אַה... טוב. אז אני ממשיך עוד קצת, עד שסופגים בזיונות - צריך לדעת לקבל אותם!')

עכשיו יש אזהרה מיוחדת: לא לבזות בעלי תשובה וגרים;

רבנו המאירי זצ"ל (באור למסכת בבא מציעא דף נח-נט): המקור בחז"ל דן בענין אונאת דברים מגדיר המאירי מספר אופנים של אונאת בעלי תשובה וגרים שהם איסור דאורייתא;

חכמים לא ציינו את כל האפשרויות של ביזוי והונאת דברים - כי יש רבות לאין סוף! אבל הדגישו במיוחד על בעלי תשובה וגרים, כי אלה בדרך כלל סובלים את הבזיונות.

אומר המאירי: 'שלא יבישהו בדבריו והוא שאמר: 'אם היה בעל תשובה...' 

לא יאמר לו: 'זכור מעשיך הראשונים...!' 

אסור לומר לבעל תשובה: 'הלו-הלו! תזכור איפה היתה? מאיפה באת...!'

וגם אם היה בן גרים - לא יאמר לו: 'זכור מעשה אבותיך...' שנאמר "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" (שמות כב כ) אסור להונות ולצער גרים ולהזכיר להם מעשה אבותיהם.

גר שבא ללמוד תורה - לא יאמר לו: 'פה שאכל נבלות לומד תורה שניתנה מפי הגבורה?!' אסור לומר דבר כזה.

זה ציור ראשון (1) של איסור הונאה; בבעל תשובה ובגר.

ציור שני (2): אסור להזכיר לו בינו לבין עצמו (ביניהם השנים) מעשה אבותיו הרעים, אז הוא עובר על איסור: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה יז) זה מדובר באונאת דברים לא בממון בדברים.

איסור שלישי (3): אם יכלים אותו על מעשה אבותיו בפני אחרים (לא בינו לבין עצמו) מכלים אותו במעשה אבותיו - עליו נאמר: כל המלבין פני חברו ברבים - אין לו חלק לעוה"ב!'.

הרביעי (4): אם הוא מודיע תועבות אבותיו בפני בני אדם, לא בפניו, אבל בשביל לביש אותו בעיני בני אדם, עליו נאמר: 'כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע - אינם מקבלים פני שכינה!'.

החמישי (5): 'אם הוא בעל תשובה ומספר עליו עוונות ראשונים - יש לו עונש גדול! כי השב מעוונותיו - עוונותיו נעשים כזכיות! וזה מביש אותו בעברות בעצם כבר זכויות?!' עד כאן דבר המאירי.

ואני שמעתי במשך חיי כמה חרדים כאלה שמלגלגים על בעלי תשובה: "בעלי עברה-בעלי עברה..." לא 'בעלי תשובה' – 'בעלי עברה'... אבל אין להם לא דעת לא שכל לא דין לא הלכה ולא שום דבר.

הייתי אצל הרבה גדולים בחיי! והיו רבים מהם, הגדולים ביותר בשורה הראשונה שאמרו: "מתי תחזיר אותנו בתשובה?" גדולים-גדולים-גדולים-גדולים: 'מתי תחזיר אותנו בתשובה?'

אתם שומעים? 

הם לא התבישו להגיד: שהם צריכים לחזור בתשובה! יש מישהו שלא צריך?! הרי "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז כ) ותקנו לכולם כולל הצדיקים: שה' רוצה בתשובה. למי יש את הברכה הזאת בשמונה עשרה: 'השיבנו' למי זה?

ולמה גם הצדיקים אומרים: 'חטאנו! עוינו פשענו אשמנו בגדנו גזלנו...' למה הם אומרים? - לכל אדם יש בחינות, אפילו אם לא ממש באופן גס, אבל בחינות של אשמה! בגידה, גזלה, דופי וכו' לכל אדם! "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא".

אבל זהו, הטפשים לא יודעים להעריך: מה זה בעל תשובה! אצל הקב"ה בעל תשובה - זה יותר מצדיק הכי גדול!! "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב" (ישעיה נז יט) קודם לָרָחוֹק, מי שהיה רחוק והתקרב.

המאירי מרחיב בדיבור בענין גרים ובעלי תשובה, משום שבזיונם זה תופעה שכיחה למדי. 'אבל צריך לדעת' אומר המאירי: 'כל גר, כל בעל תשובה - חיב לשאת מנה-מנה של החלק שלו של הצער ובזיונות!'

אין דבר כזה שיהיה בעל תשובה או גר שיעבור חלק כל ימיו ואף אחד לא יבזה אותו וכולם יקירו אותו ויעריכו אותו?! - אין דבר כזה! לכל אחד (1) יש חבילות של בזיונות שמחכות לו... אין מה לעשות.

ואומר רבי נחמן: 'שעיקר התשובה: 'ישמע בזיון וידום!' עיקר העיקרים זה לשמוע את הבזיונות ולשתוק.

ש: ... .

הרב: זה ספר שלם! לאט-לאט

רבנו הארחות צדיקים (שער התשובה) אומר: 'מי שהוא בעל תשובה יש לו לדרוש במעשים טובים ולהתרחק מן עשתונות העוה"ז (מכל המחשבות על העוה"ז) ולהתחזק בעצת ה' ולחסות בצלו ולשאת את עול תורת ה' ברוך הוא וגם צריך לשאת את חרפת האוילים ובזיון ולהיות כחרש! וכעיור!! וכמת - שלא מרגיש בכל זה! כמו שנאמר בתהלים: "כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה..." (תהלים סט ח) "וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק..." (תהלים סט יב) "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן" (תהלים סט יד) ככה אומר דוד המלך.

- כמה הוא סבל בזיונות! לא היה בן אדם שסבל בזיונות כמו דוד המלך!!

הגמרא מספרת על בזיון של גרים ובעלי תשובה (יומא עא): 

'תנו רבנן... (אני מתרגם לכם את בעברית) כהן גדול יצא מבית המקדש, כל העם הולכים אחריו! 'והוו אזלי כולי עלמא בתריה' כיון שראו את שמעיה ואבטליון - עזבו את הכהן הגדול והלכו אחריהם. כי העם מְאֹד חיבב והעריץ את שני (2) גדולי הדור; שמעיה ואבטליון והם היו גרי צדק,

באו שמעיה ואבטליון לִטול רשות מהכהן הגדול כדי לפרוש לצד ביתם - כבוד לכהן הגדול, גדולי הדור באים אליו ליטול רשות ללכת לביתם כי כולם מלווים אותו!

מה אמר להם: 'ילכו בני העממים לשלום'. וואי! ביזה אותם. אתם מעם אחר, אתם בני עממים, אז הוא אמר להם: 'ילכו בני העממים לשלום' כאילו אתם באתם מהגויים... וזה לשון גנאי! 

ממי שמעיה ואבטליון באו? מבני סנחריב, כמו שכתוב (מסכת גיטין נז) 

מה הם השיבו לו? 

אמרו לו: 'בני העמים אשר מתנהגים כמו אהרן הכהן, שהיה: 'אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם' (אבות א יב) - ילכו לשלום...

ולא ילכו לשלום בני אהרן (שזה הכהן הגדול) אשר אינם מתנהגים כמו אהרן הכהן' אהרן הכהן רדף שלום ולא היה מצער שום בריה וכל שכן שלא היה מצער בעלי תשובה וגרים...!!

אז הם החזירו לו תשובה כמו שצריך כן. אבל אתם רואים: שאפילו גדולי דור! שהלל הזקן היה תלמיד אצלם ומבזה אותם! מי? - הכהן הגדול, זחה דעתו!! הוא יצא מקדש הקדשים חי!!! אבל הוא רואה: שמכבדים אותם יותר ממנו, כי הולכים ממנו שעזבו אותו והלכו אתם. אז כאב לו, אז הוא פגע בהם צבט אותם את הצביטה שאמרתי לכם קודם והם ענו לו כמו שצריך.

מסכם רבי יצחק אבוהב זצ"ל: 'למדנו גם כן מכאן: כמה גדול אונאת דברים, שהיה אומר להם דרך גנאי: 'שהם בני גרים' ועל פי האמת: הרי זה גדול כבודם! שבאו לחסות תחת כנפי השכינה!! ולמדו תורה ברבים!!!

הרי התורה כתבה פרשה שלמה פרשת "יתרו" על מי? על כהן און האפיפיור, שהתגייר וזכה להיות 'חותן משה' עשו עליו פרשה שלמה בתורה, ככה הקב"ה מכבד את הגרים! ולא עוד אלא שמצווה אותנו: לאהוב אותם יותר מכל ישראל: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י, יט) מצוה נוספת! חוץ מ: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) עוד מצווה: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר".

ובא כהן גדול ומבזה אותם?! הרי ה' מכבד אותם! ואתה מבזה אותם בגלל שיש לך קנאה שקבלו יותר כבוד ממך... – אדרבא! היה צריך לכבד אותם לאין שיעור.

נעמן, גר תושב היה; נבוזראדן, גר צדק היה. מבני בניו של המן - למדו תורה ברבים בבני ברק. מבני בניו של סיסרא - למדו תורה בירושלם. מבני בניו של סנחריב - למדו תורה ברבים ומי הם? – 'שמעיה ואבטליון'.

דוקא בענין ביזוי הגרים ובעלי תשובה, בחר רבנו יונה להדגיש, מדוע כת המספרי לשון הרע וכת שקרנים - הם שתי (2) כתות נפרדות;

הוא אומר: 'המספר לשון הרע וירחק בו מדבר שקר, בזה כוונו כשאמרו: 'כת מספרי כת לשון הרע' אף על פי שהם לא מהכת של שקרים. והנה אם יזכיר אדם לחבירו בינו לבין עצמו מעשה אבותיו הרעים - הנה הוא עובר על מה שכתוב בתורה: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה, יז) באונאת דברים הכתוב מדבר וכתוב: "בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הָאָב" (יחזקאל יח, כ). ואם יכלימהו על מעשה אבותיו בפני אחרים - על זה אמרו רבותינו: 'המלבין פני חברו ברבים - הוא מן היורדים לגיהנם ואינו עולה!' ואם יספר ויודיע את תועבות אבותיו בפני בני אדם שלא בפניו כדי להבאיש את ריחו ולהבזותו בעיני בני עמו – אמרו עליו: 'כת מספרת לשון הרע - אינה מקבלת פני שכינה!' וכן אם היה בעל תשובה והוא מספר עליו עונות ראשונים'.

זה העון החמור ביותר: שיורדים לגיהנם ולא עולים!

אנחנו לפני סיכום...

ש:... 

הרב: תשובה - זה רק מהעוה"ז, מגיעים לשמה? - כבר אין תשובה. מי שיצא מפה ולא הספיק לעשות תשובה – אבוד! פה בעוה"ז כל עוד אתה נושם וחי עד הרגע האחרון על הכל אתה יכול לעשות תשובה. אבל אם לא הספקת וחשבת: 'שיש לך עוד זמן...' - אף אחד לא יודע את יום מותו ואתם רואים מהשקורונה נופלים מתים, 'דום לב!' בכמיות, מיליונים-מיליונים בכל העולם.

זכות הבעלי תשובה מרובה!

הרמב"ם מסכם להלכה: 'בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה דַּרְכָּן לִהְיוֹת שְׁפָלִים וַעֲנָוִים בְּיוֹתֵר. אִם חֵרְפוּ אוֹתָן הַכְּסִילִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים וְאָמְרוּ לָהֶן: 'אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ וְאֶמֶשׁ הָיִיתָ אוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ...' אַל יַרְגִּישׁוּ לָהֶן אֶלָּא שׁוֹמְעִין וּשְׂמֵחִים וְיוֹדְעִין: שֶׁזּוֹ זְכוּת לָהֶם! שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם בּוֹשִׁים מִמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁעָבְרוּ וְנִכְלָמִים מֵהֶן - זְכוּתָם מְרֻבָּה וּמַעֲלָתָם מִתְגַּדֶּלֶת!' (הלכות תשובה ז, ח)

רבנו בחיי בעל חובות הלבבות אומר: שאם מישהו מבזה אותך ומדבר עליך לשון הרע או כל מיני דברים כאלה - אני אומר בלשון שלי: תשלח לו שוקולד מריר – מתנה! למה? - כי הוא מעביר לך את כל הזכויות שלו והוא לוקח את כל העוונות שלך, אתה לוקח את הג"ע שלו והוא לוקח גם את הגיהנם שלך, אז 'שוקולד חלבי' - זה מתוק מידי, מריר, תן לו שוקולד מריר, צריך להכיר לו טובה: תשמע הרי המדבר עבד-עבד-עבד שנים בסוף העביר לך את הכל, מגיע לו שוקולד...

ואומר הרמב"ם: ' וְחֵטְא גָּמוּר הוּא לוֹמַר לְבַעַל תְּשׁוּבָה: 'זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים' אוֹ לְהַזְכִּירָן לְפָנָיו כְּדֵי לְבַיְּשׁוֹ. אוֹ לְהַזְכִּיר דְּבָרִים וְעִנְיָנִים הַדּוֹמִין לָהֶם כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ מֶה עָשָׂה'. זאת אומרת הוא מדבר אתו בעקיפין... 'הַכּל אָסוּר! וּמֻזְהָר עָלָיו בִּכְלַל הוֹנָיַת דְּבָרִים שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה יז).

למה? – "וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹקֶיךָ" ה' רואה בלב שלך מה בדיוק הכוונות שלך בכל הסיפורים מסביב... לכן: "אֲנִ֤י ה'" עד כאן דברי הרמב"ם.

רציחה שלא נכרת לעינים;

אומר רבי יהודה החסיד (ספר חסידים סימן נד): 'איזו רציחה שאינה ניכרת לעינים והעונש גדול מְאֹד והעברה קלה, אבל היא חמורה למעלה! - זו היא הבושה'. אם אתה מביש מישהו - אתה רוצח!!

שמעתם? 

זו עברה קלה, זה לא בעיה לביש בן אדם, לא צריך לטרוח, אבל היא חמורה מְאֹד למעלה והיא גם לא ניכרת לעיניים, לא רואים דם לא שפכו למישהו לא שברו עצמות...

'המביש פני חבירו ברבים או מצערו בפני מי שמתביש ומצטער, שאילו היה הורגו היה מקבל מיתה, כדי לא להיות מתביש!'

יש אנשים שמעדיפים למות ולא להתביש. איך אומרים? 'באותו הרגע הייתי רוצה שהאדמה תבלע אותי!'" מכירים את זה... שמעתם על ההוא שהתאבד לא מזמן בגלל שתפסו אותו בכל מיני עברות עם עשרים ושתים (22) נשים - אז הוא לא יכול היה לעמוד בבזיון! אבל הוא הלך לבזיון יותר גדול...! אז רואים: שבן אדם יכול ליטול את חייו בגלל שהוא לא יכול לעמוד במשא של הבושה - זה רציחה ממש. אז יש כאלה רוצחים את עצמם 'מתאבדים לדעת'.

מי שביש את חבירו ומצטער ומתחרט ורוצה לקבל את הדין, הוא בא לפני יראי ה' למצוא לו פתח לתשובה: 'איך אני חוזר בתשובה על זה?'

מה יאמרו לו: 'דע! כי רעתך רבה, שפכת את דמו של חברך, שכן מצינו באביה הבן של רחבעם שהוכיח לירבעם ברבים לבישו על העגלים - והוא ניגף למות! לכן, לך בני לפייס את חבירך עד שיתפייס ושמור והזהר מְאֹד לנפשך שלא תביש ולא תלבין פני אדם, כי דרכן של בעלי תשובה להיות מאד-מאד שפלי רוח וענוים סבלנים, עלובים ולא עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, שמחים ביסורים של עלובתם.

ואם יחרפו אותך הסכלים לאמר: 'זכור מעשיך הראשונים!' 

- אמור להם: 'ידעתי כי חטאתי הרבה וכמה דברים עשיתי שלא כהוגן והצור ימחל לי!' וסבול את המבישים 'מדה כנגד מדה' ובזה יתכפר עונך'. 

הבטחת ר' יהודה החסיד – כפרת עונות!

תקשיבו! זה הבטחה של רבי יהודה החסיד!! מה הוא מבטיח? – 'אם תסבול את המבישים' אלה שבאו ובישו אותך אם אתה תסבול את זה 'מדה כנגד מדה': יתכפר עונך!' כל העוונות יתכפרו.

מי לנו גדול מדוד המלך שקיללו אותו: "קְלָלָה נִמְרֶצֶת!" (מלכים-א ב, ח) לעיני כולם! והוא מלך!! – 'נואף!' אמרו לו. 'ממזר! רשע! צורר!' מה לא קיללו אותו... לעיני כולם. וכשרצו להרוג את המקלל את שמעי בן גרא, מה הוא אמר: "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל" (שמואל-ב טז י) באותו רגע! דוד המלך הפך להיות רגל רביעית במרכבה. - זה מי שסובל את הבזיונות בשתיקה.

מבטיח רבי יהודה החסיד: 'אם תסבול את המבישים מידה כנגד מידה - יתכפר עונך!'.

עכשיו אני הולך לקטע חשוב! שהוא שייך לדור הזה מְאֹד.

רבי אלימלך מליזענסק (נועם אלימלך ליקוטי שושנה) אומר: 'דרך בני אדם כשהם רואים אדם שמתחיל בעבודת הבורא ברוך הוא הם מדברים בו ומתקוטטים עליו ויש לו יסורים גדולים מזה! ואף על פי כן הוא לא משגיח על זה כלל ועובד את הבורא ביתר התאמצות - ע"י זה הוא עולה בכל פעם למעלה יתירה! נמצא: שהם נושאים אותו ומגביהים אותו למעלה יתירה בעבודת השי"ת! ואחר כך כשהוא נהיה צדיק גמור - הוא נושא אותם ומחזיר אותם בתשובה!'.

כך היה אתי: כשאני חזרתי בתשובה היה לי קוקו (חוץ מהאופנים...) היה לי קוקו עד חצי הגב! ואני חוזר בתשובה ואני לא יודע: 'שקוקו לא מתאים זה קוקוריקו...' ולא יודע כלום כלום לא יודע כלום-כלום-כלום.

וכמובן שכולם לגלגו, כאילו מה: 'תראה איך אתה נראה... אתה אומר לאנשים שזה אסור זה מותר...?!' כי הייתי מוכיח אנשים קראתי למדתי, הבאתי ספרים אתי והוכחתי להם: 'הנה! כתוב הנה כתוב...' 

היו צוחקים עלי: 'תגיד לי! מה, אתה נביא? מי אתה בכלל... מה אתה בא מוכיח אנשים... בן כמה אתה? מה...' - היי... מה עשו לי. גם ההורים שלי מנוחתם עדן: 'די! הגזמת טוב אתה רוצה לחזור? - תחזור לבד אבל שגעת את האנשים כל מי שנכנס אתה מדבר אתו כל זה-זה... די! די!!' 

אני זוכר שאבא שלי המנוח אמר לי פעם את הטענה הזאת: 'מה, אתה נביא?!'

אמרתי לו: 'כתוב: "קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ... וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם" (ישעיה נח, א) אם אתה רואה שיש פשעים והם עושים דברים שלא זה... יש מצוה להגיד! "קְרָא בְגָרוֹן". "כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ" (שם) ככה כתוב 'ארגון שופר'.

בקיצור, ככה המשפחה והיו עושים סטאלבת מה זה חגיגות. בסוף: כולם החזרתי אותם בתשובה! כולם.

- הקהל מוחא כפים!

ברוך ה' משפחה לתפארה, כבר נינים והכל כבר אלפים ורבבות רק מהמשפחה!! כל אלה צחקו.

אז זה בדיוק מה שאומר הרבי מליז'ינסק: בהתחלה - צוחקים עליך, בסוף באים להתייעץ אתך, שואלים אותך ומבררים אצלך ואם אתה מסוגל גם תחזיר אותם.

אתם בטח יודעים את זה, קודם לגלגו עליכם ובסוף מגיע איזה אֶבל או איזה סעודת מצווה או משהו, את מי שואלים? - את הבעל תשובה: 'מה עושים? מה אומרים? מה זה...?' 

שימו לב! לא תאמינו!! 

עכשיו יש הסוג הרביעי (4): 

'בזיונות לצדיקים ותלמידי חכמים דוקא!'

אומר רבי נחמן מברסלב (ספר המידות, צדיק קלז): 'אין לך צדיק שאין עליו מחלוקת ומחקרים!'.

מדוע נאלץ אברהם אבינו ע"ה לסבול כל כך הרבה בזיונות? מגיל פעוט עד זקנותו! מנמרוד ועד לפרעה? כולם היו מבזים אותו.

הרמב"ם (מורה נבוכים) אומר: היו מכים אותו ודאי היו מורטים לו בזקנו! מה לא עשו לו, איזה דברים היו עושים לאברהם אבינו, הוא היה הלעג והקלס של כל העולם! כי היה היחיד שונה ומשונה.

יצחק אבינו - כמה סבל מישמעאל עד לאבימלך והפלשתים שהיו מצערים ומבזים אותו.

ויעקב אבינו - כמה סבל מעשו, מלבן, משכם וחמור, מהבנים שלו.

כמה משה רבנו סבל, כמה אהרן הכהן - מן האספסוף, הערב רב, מדתן ואבירם ומעדת קרח!

כמה יוסף הצדיק סבל מאחיו, מאשת פוטיפר, מהמצרים.

למה דוד המלך ע"ה "משיח ה'!" התבזה משחר ימיו עד לשעות האחרונות בעוה"ז, מבית ומחוץ, מזרים ומאחיו, מאויבים ומבניו! בכמות ובאיכות שלא עבר ילוד אשה מעולם?

אבא שלו ואחים שלו קראו לו: 'ממזר!' - "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי" (תהלים סט, ט) למה שלחו אותו לרעות את הצאן? אתם יודעים? - שיטרפו אותו החיות! אתם שומעים דברים כאלה, למה?

אומר רבי נחמן: 'אין לך צדיק שאין עליו מחלוקת ומחקרים!' זה חיב להיות, זה חוק בטבע! צדיק אמיתי בעולם - מוכרח לסבול בזיונות! מדוע? 

תשמעו למה:

כשהקב"ה עומד להוריד נשמה קדושה ונעלה של צדיק אמת, שהיא עתידה להשפיע קדושה וטהרה על כל העולם והיא תקרב רבבות - לבבות לאבא שבשמים.

צועק הסמ"ך מ"ם ומוחה נמרצות: 'רבוש"ע! אם תוריד את הנשמה הזאת לעולם, אין לי כבר מה לחפש, נגמר התפקיד, אתה מפר את מאזן של הבחירה החפשית! כולם ילמדו: שיש א-ל אחד שאוהב כל אחד (1), שיש תשובה, שיש תורה, שאין יאוש בעולם! אז מה יש לי לעשות בעולם?!'

אומרים לס"מ: 'אין לך ברירה! יש תכנית מפורטת לעולם והנשמה הקדושה הזאת חיבת לרדת לעולם בדור הזה, כי בסופו של דבר יבא הקץ. אז צא וטכס לך עצה...'

יוצא הס"מ מלפני הקב"ה וחוזר כעבור מספר שעות עם חיוכו השטני על שפתיו ועולה מגרונו צחוק זדוני... ואחריו... מי עומד אחריו? – גדודים-גדודים של נשמות, שהס"מ התלבש בכל אחת ואחת ועכשיו הוא מוכן להלחם בנשמת הצדיק שתרד לעולם וכל הנשמות האלה ירדו אתו יחדו! 

ואלה יהיו 'החרדים' שיצאו נגדו - בשביל למעט אותו בעולם! הם החיילים של הס"מ אלה העמלקים שבאים לקרר!! אלה הנשמות שעתידים לחלוק על הצדיק ולבזותו כדי להוריד את קרנו, להבאיש את ריחו, להרחיק מעליו את מבקשי השי"ת. כי לא בנקל מגיעים אל האמת והתיקון בעוה"ז וכדי לשמור על מאזן של הבחירה החופשית בעולם השפל הגשמי - אז כנגד כל דבר שבקדושה נבראת ההתנגדות, כמו שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ז יד): "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱ-לֹקִים"

מידת הדין - זה אלוקים, צריך לעשות דין וצדק! מה הדין? שיהיה "זֶה לְעֻמַּת זֶה" אם לא יטה הצד של הטוב וינצח. לכן, אם הצדיק יפעל ללא התנגדות - תתבטל הבחירה. נמצא: שהצדיק האמתי מוכרח לקבל בזיונות בעוה"ז כדי לשמור על מאזן הבחירה!

אז עכשיו נראה דוגמאות נוספות:

כל התורה גדושה-גדושה במעשי בזיונות לצדיקים, אבל שעמדו בנסיונות. וכמו שכתוב: "וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱ-לֹקִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו" (דברי הימים-ב לו, טז)

כמה דוגמאות:

"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר" שהוא הציל את כל עם ישראל! מה אמרו לו? – 'ראיתם בן פוטי זה שפטם אבי אמו עגלים לע"ז, הרג נשיא שבט מישראל?!' הוא הציל את כולם והנצולים מבזים אותו: 'בן פוטי זה שפטם אבי אמו עגלים'! – אתה? מי אתה?! - צאצא של כומר!' ככה אומרים במקום שיגידו לו: 'שהצלת אותנו! - אחרת כולם היו כַּלים!!'.

דוד המלך, בצעירותו קראו לו: 'ממזר', שמעי בן גרא קלל אותו וקרא לו: "נואף, מואבי, רשע, צורר ותועבה" כל אויביו חרפו אותו, כמו שהוא אומר: "אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה' אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ" (תהלים פט, נב).

ישעיה, מיכה, עמוס - בוזו! 

'אמר ישעיה: 'מטייל הייתי בבית תלמודי 

ושמעתי קולו של הקב"ה אומר: "אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ" (ישעיה ו, ח) 

ה' אומר: 'שלחתי את מיכה - והיו מכין אותו בלחי! ככתוב "בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי" (מיכה ד, יד) שלחתי את עמוס - והיו קורין אותו: 'פסילוס!' כשהוא היה כבד פה בלשון ארמי או בלשון רומי. 'דאמר ר' פנחס: 'למה נקרא שמו עמוס? - שהיה עמוס בלשונו'.

אומר הקב"ה: 'מעתה אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ?' 

אומר לו ישעיהו הנביא: "הִנְנִי שְׁלָחֵנִי".

אמר לו הקב"ה: 'ישעיה! בני טרחנין סרבנים הם - אם אתה מקבל עליך: להתבזות וללקות מבני - אתה הולך בשליחותי ואם לאו אין אתה הולך בשליחותי'.

מה אמר לו ישעיה: 'על מנת כן!' הולך. 

מכאן רואים: שבזיונות הם מנת חלקם של הנביאים ומזכי הרבים.

יחזקאל וירמיה; יחזקאל - ישראל היו מזלזלין אחריו ואומרים: 'לא מבני בניה של רחב הזונה הוא?' והיה צריך הכתוב ליחס אותו ולכתוב: "הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן"! (יחזקאל א, ג)

ירמיהו – לא היו ישראל מזלזלין עליו ואומרים: 'לא מבני בניה של רחב הזונה הוא?' והיה צריך הכתוב ליחסו: "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ" (ירמיה א, א).

המבזה תלמיד חכם כמבזה את הקב"ה!

אומר אליהו זכור לטוב: 'מי שעושה מריבה על תלמיד חכם - כאילו עושה מריבה על מי שאמר והיה העולם! שנאמר: "הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל ה'" (במדבר כו, ט) לא רק על מֹשֶׁה ואהרן הם הִצּוּ אלא גם על ה'. לפי שהיו יודעין דתן ואבירם: שמשה ואהרן שכשרים הן! ובני עוה"ב הן!! והן עמדו עליהן להרוג אותם בלשון...!!

וכן היו יודעים דואג ואחיתופל בדוד מלך: שהוא מלך ישראל כשר הוא! ובן עוה"ב הוא!! והם עמדו עליו להרגו אותו בלשון. לכך נאמר עליהם:: "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת" (תהלים יב, ד) לפי שהיא העברה הגדולה ביותר.

הגמרא מדגישה את חומרת העונש של החולקים והמבזים;

'אמר רבי יוחנן: 'שלשה (3) מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג; אחד שִׁכֵּחַ תלמודו, אחד ששרף נשמתו, אחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות…' 

ואמר רבי יוחנן: 'דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם!' 

תניא נמי הכי: "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם" (תהלים נה, כד) כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלשים וארבע (34) שנים. ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש (33) היו' 

ובמקום אחר: 'תנו רבנן: 'עדת קרח - אין להם חלק לעוה"ב!' (סנהדרין קט).

ויש עוד המשך... 

אבל זה בהרצאה הבאה.

אני מודה לכם על ההקשבה!

שאלות ותשובות...