פתח תקווה - כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו

 

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה לעילוי נשמת שושנה בת דוד ודוד בן רפאל.

חזרה בתשובה של נועם, איתמר ואוריה בני רפאל לרפואת כפיר בן רפאל.

ולעילוי נשמת הוריי, מנוחתם עדן.

אני לא שומע את עצמי טוב.

וואן,

וואן, וואן, וואן, ובסדר.

חודש אלול,

חודש הרחמים והסליחות.

צריך לנצל כל רגע מרגע שזה מתחיל ואף לפני כן.

זה לא רק הכנה לראש השנה,

אלא זה

תקופה בפני עצמה.

מה המקור,

או איך נקרא החודש הזה בתורה?

כתוב בפסוק, עיני אדוני אלוהיך בא מראשית השנה ועד אחרית שנה.

ראשית כתוב בתורה בלי א',

מראשית.

בלי א'.

לב יש לי האם, האם.

מה זה הראשית?

חכמים אומרים כל שנה שראשה בתחילתה מתעשרת בסופה.

זאת אומרת, כל שנה

שאנחנו מתחילים את השנה

והיא ראשה, הפוך מעשיר, רש,

שהיא ראשה בתחילתה,

מתעשרת בסופה.

מראשית השנה, בלי א', כמו רש,

ועד אחרית

סופה. סופה שיש לה אחרית.

כשאנחנו אומרים ראשית השנה,

לומדים חכמים שזה ראש השנה.

ביום הזה אנחנו באים לפני הקדוש ברוך הוא כראשים,

כדלים.

כמו אני

אם בפתח

ובזה אנחנו קובעים שהחתימה האחרית תהיה עם תקווה טובה.

אם ראש השנה שזה חודש תשרי

הוא הראשית

אז חודש אלול

הוא האחרית.

מה המשמעות בשם אחרית?

הגאון מווילנא אומר שהמילה כתר

זה שש מאות עשרים

והמילה האחרית

זה שש מאות ותשע עשרה.

הכתר בראש

הוא הראשון מעל הראש

ואת הכתר מרבישים למלך מכוח האחרית.

השש מאות ותשע עשרה מביא לשש מאות עשרים.

האחרית מביאה לכתר.

אנחנו בראש השנה ממליכים את הקדוש ברוך הוא וכביכול נותנים לו כתר.

ואת זה אנחנו עושים

פעמיים ביום

בקריאת שמעם.

מכתירים את הקדוש ברוך הוא, מקבלים עלינו עול מלכות שמיים.

כל יום פעמיים.

ובראש השנה אנחנו אומרים נמליכך מלך

ואומרים עשרה פסוקים של מלכויות.

אבל בואו תראו מה זה קריאת שמע.

בואו נבין קצת מה זה קריאת שמע.

אחד מהניסים במבצע צוק איתן

שהתשקורת לא הביאה לידיעתכם

בעת מיגור מנהרות התופת

היו נכנסים חיילים בסדר מסוים כשאחד מחפה על השני

וכשהם הולכים בתוך המנהרה זה אחד אחרי השני.

באחת המנהרות

בעומקה

החייל הראשון רואה מולו

אישה

ערבייה עם חגורת נפץ סביב גופה שעומדת להתאבד.

זה אומר, רחמנא דצלן, שכמה חיילים הולכים.

אין טעם לירות בה,

היא תתפוצץ.

אז הוא צועק, שמע ישראל!

ברגע שהוא צעק את זה,

היא קפאה במקום.

החייל השני שחיפה עליו

קפץ על האישה, החזיק לה את הידיים שלא תפעיל את המטען,

וחבלן שהיה איתם נטרל את חגורת הנפץ ולקחו אותה לחקירה.

שם התברר

שהיא יהודייה

שנשואה לערבי,

יש לה ילדים,

והכריחו אותה ללכת להתאבד ולהרוג את אחיה היהודים.

הקריאת שמע הקפיאה אותה.

מה הכוח של הקריאה הזאת, שמע ישראל,

שיכולה לשתק

קרובים ורחוקים.

אומר הרב וולבייז, זכר צדיק לברכה,

השואה החזירה

הרבה אנשים לאמונה באלוקים.

חלק פרקו עול,

אבל הרבה חזרו למקורות.

והוא סיפר על יהודי

ששלוש שנים

היה מוציא גופות של יהודים מתאי הגזים למשרפות.

וזה היה התפקיד שלו.

הוא היה עומד מאחורי התאים

והיה שומע איך היהודים בפנים זועקים שמע ישראל.

והיו שם צדיקים,

משכילים,

שנטשו את הדת שנים רבות,

וכולם זעקו ברגעים האחרונים שמע ישראל.

בשנת תשעים ושתיים התרסק מטוס אל על עם ארבעים ושלושה נוספים.

נוסעים באמסטרדם בהולנד

שלושה היו בקוקפיט

טייס וטייסי משנה חילונים

הטייס הראשי קראו לו פוקס

ובקשר

המילים האחרונות היו אנחנו מתרסקים

אנחנו מתרסקים, שמע ישראל!

חילונים

פה בארץ לא השמיעו את זה

את השמע ישראל

בחוץ לארץ כן

מה זה השמע ישראל?

אנחנו מקבלים עלינו עול מלכות שמיים

ואיך שמתחילים את הפרשה הראשונה כתוב ואהבת את

אדוני אלוהיך בכל לבביך ובכל נפשך ובכל מאודיך

זאת אומרת אנחנו מחויבים לאהוב את הקדוש ברוך הוא אהבה

שבה אנחנו מוכנים לוותר על הכל הכל

בשביל האהבה שלנו לקדוש ברוך הוא

מה זה בכל לבביך?

אנחנו מוותרים על כל היצרים שיש לנו

ואנחנו נעבוד אותו בשני היצרים שיש לנו

גם ביצר טוב גם ביצר רע

מה זה בכל מאודיך בכל הממון שלך?

יהודי מחויב למסור את כל ממונו ולא לעבור על איסור אחד דאורייתא

ולא עוד אלא שהאדם

מחויב למסור את נפשו

ואהבתו את הקדוש ברוך הוא בכל נפשך אפילו שנוטל את נפשך

זה נקרא שאתה מקבל עליך עול מלכות שמיים שהכל בכל מכל כל כל מה שיש לך זה בשבילו יתברך ולמענו ואתה מפקיר את הכל

בשביל הקדוש ברוך הוא

שאלה

אם מישהו מטיל עלינו עול

ואומר, תשמע, אתה תעבוד אצלי ואני דורש ממך שתהיה מוכן להפסיד את כל הכסף

ושתמסור נפש בשבילי וכולי וכולי,

והוא עוד מצווה אותי, אתה חייב לאהוב אותי.

איך זה הולך ביחד?

איך מי שמטיל עליך עול כזה,

אפשר לאהוב אותו.

מי שמקל מעליך,

מי שמשחרר אותך,

מי שנותן לך אפשרויות בלתי מוגבלות, או,

זה מה שאנחנו אוהבים.

אבל אם אומרים לנו כאלה דברים בציווי,

זה מצווה דאורייתא ואהבת את השם אלוקיך,

ואתה חייב למסור את הכל.

איך אפשר לבקש ואהבת?

אבל תשימו לב,

לצערנו הרב אנחנו מתפללים וקוראים,

ואף פעם לא שמים לב.

הנה תראו עכשיו,

שבואו נגיד רובכם לא שמתם לב.

לפני שאנחנו אומרים

בשחרית

ובערבית שמע ישראל, מה אנחנו אומרים קודם?

לפני אומרים ברכת אהבה רבה,

שזה סמוך לקריאת שמע, ואיך היא מסתיימת?

לפי האשכנזים,

וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלע.

באמת.

באהבה.

להודות לך.

וליחדך באהבה.

ברוך אתה השם

הבוחר בעמו ישראל באהבה.

מה אז אומרים שמע ישראל?

מה אני שומע?

שהקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותנו,

שהוא קרב אותנו,

לשם של השם שלו הגדול, שם הוויה ברוך הוא.

וגם

קרא לנו בשמו ישראל.

הכניס את השם שלו בתוך השם שלנו.

וכל זה הוא עשה באהבה

להודות

אך וליחדך באהבה הבוחר בעמו ישראל באהבה מכל המיליארדים בעולם

יש היום בערך 15 מיליון יהודים ידועים

מכולם בחר השם בנו בגלל שהוא אוהב אותנו

מה כבר עשינו שהוא אוהב אותנו?

מה כבר עשינו שהוא אוהב אותנו?

זו אהבה בלתי תלויה, בלתי תלויה בדבר.

לא אם תהיו אז אני אוהב אתכם, אני אוהב אתכם בכל מצב.

בתפילת ערבית,

לפני שאומרים קריאת שמע,

אומרים אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת.

איזה אהבה אוהב אותנו? אהבת עולם.

אפשר לא לרשרש עם זה כל הזמן.

אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת.

ברוך אתה השם אוהב עמו ישראל.

אחרי שאני שומע מה שאני אומר שהוא אוהב אותי פי אלף אלפים יותר ממה שאני צריך לאוהב אותו

אני לא עשיתי בשבילו כלום, הוא עשה בשבילי הכל.

הוא ברא את העולם, הוא מוציא לי את השמש,

את הירח, את הכוכבים,

הוא נתן לי מים, נתן לי אוויר, חמצן, נתן לי עיניים לראות, נתן לי אוזניים לשמוע,

הוא נתן לי הכל בכל מכל כול ואני לא השקעתי כלום.

כלום.

ואחרי שהוא נתן, עם כל מה שאני לא שווה גרוש,

הוא אוהב אותי.

איזה אהבה, אהבת עולם.

ומקרב אותי וקורא לי בנים אתם לשם אלוקיכם.

מה זה הדבר הזה?

אז אחרי כל זה הוא מבקש מאיתנו,

נו, נו, נראה אותך שאתה אוהב אותי.

נראה שאתה אוהב אותי.

פעם שאלה אותי אישה, תגיד לי,

איך אני יכולה לאהוב את מי שאני לא מכירה?

שאלה טובה, לא.

אמרתי לה,

אם היית מקבלת יום אחד מכתב

בבפנים צ'ק,

אלף דולר.

לא עכשיו שירד המחיר שהיה

אלף דולר

מהדוד מאמריקה.

אה,

לא ידעתי שיש לי דוד באמריקה.

הנה עכשיו נודע לך שיש לך דוד מאמריקה

שחושב עלייך ושלח לך אלף דולר.

אחרי החודש עוד פעם צ'ק אלף דולר מהדוד מאמריקה.

מגיע חג, חמשת אלפים דולר מהדוד מאמריקה.

מראש השנה, עשר אלף דולר מהדוד מאמריקה.

את אוהבת אותו או לא?

אמרה לי כן. אמרתי, את לא מכירה אותו?

איך את יכולה לאהוב מי שאת לא מכירה?

כן, אבל אם אני מקבלת ממנו דולרים,

איך אני לא אוהב אותו?

יהודים יקרים,

אין פה אחד

שהוא לא מיליונר,

שהוא שווה לפחות עשר מיליון דולר.

אין פה אחד.

האם ידעת שאתה מיליונר ויש לך עשר מיליון דולר?

שאתה שווה זה ברור, אתה שווה יותר מזה.

אם השם בחר בך,

אתה שווה מכל העמים.

מכל העמים ביחד אתה שווה.

אבל כשאתה עשיר

ב-10 מיליון דולר אתה יודע?

לא יודע.

יום אחד הגיע אליי אבא ובן

ביקשו ברכה, הם נוסעים לגרמניה לניתוח.

מה הניתוח?

האבא אומר לבן בן 17,

תראה לו.

הוא מוציא את הידיים, מראה לי אותן.

יש לו רק

את הזרת והאגודל בשתי הידיים.

שלוש האצבעות האמצעיות אין לו. הוא נולד רק עם שתי אצבעות בכל יד.

הוא בגיל שהוא מתבייש להוציא את היד כשמושיטים לו.

אז הם החליטו שהם ייסעו לגרמניה,

שם עושים השתלת אצבעות.

שאלתי כמה עולה הניתוח.

אמרו לי חצי מיליון דולר.

שאלתי מאיפה תביא את הכסף.

אבא אמר, יש לי דירה למכור.

שמעתם?

שלוש אצבעות,

250 אלף דולר.

בכל יד שלכם.

אז כמה שוות כל החמש?

חצי מיליון.

עוד חצי מיליון. כבר יש לך מיליון בלי שיש לך כלום ביד.

אין לך שקל ביד ואתה שווה כבר בידיים מיליון.

עשיר או לא עשיר?

כמה שווה עיניים?

השתלת עין לעיוור, כמה שווה?

השתלת לב, כמה שווה?

כליות?

ריאות?

אה?

חשבתם שאתם שווים כל כך הרבה כסף?

עשר מיליון לפחות אתם שווים, רק הגוף הזה.

אתם יודעים, אצל הסינים

יש להם אסירים,

אסירי עולם.

הם מוכרים איברים שלהם.

לוקחים את האסיר, יש הזמנה, כליות,

מוציאים את האסיר, עושים לו ניתוח,

מוכרים את הכליות.

צריך ריאות? מוציאים לו ריאה אחת, מוכרים. ככה, מפרקים אותם,

חלקים ומוכרים.

הרב פיינשטיין מתייחס לזה בתשובה שאסור לקנות איברים כי רוצחים אנשים בשביל זה.

אבל הנה,

חלפים.

אם תלכו פעם לאירופה, תיזהרו, חוטפים אנשים,

מרדימים אותם בזריקה,

מכניסים למלון,

מנתחים אותם

לתוך חדר במלון,

מוציאים איברים ותופרים אותם ומשאירים אותם בחדר,

והם קמים אחרי ההרדמה ומגלים שלקחו להם איברים.

כן, מוכרים.

שווה כסף.

הקדוש ברוך הוא ברא אותנו

נתן לנו הכול,

חוץ ממה שהסברתי בקטנה.

עולם הוא לא, כל זה בשבילך.

כל אחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם.

כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם הוא ברא רק אדם אחד.

היה יכול להתחיל עם מיליון, שתיים, מיליארד.

משעמם.

בן אדם אחד, אחר כך זה ואחר כך זה, לאט לאט. למה צריך?

אם הוא יודע לעשות עולם במאמר,

הוא יכול לעשות מיליארדים במאמר.

את הכוכבים

הוא ברא כולם במאמר אחד, לא בהתפתחות.

במאמר אחד.

כמה יש?

מבחינתנו אין סוף.

עוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

אז מה הבעיה?

לא. הוא רוצה שתדע

שהוא ברא את כל העולם בשביל אדם אחד, בשבילך.

לך, שמש מזורחת בבוקר. לך, לך.

גם לא, אבל לך.

הכל בשבילך.

הכינך עולם ומלואו בשבילך.

איזה תנאים.

איזה תנאים.

אז צריך לאהוב אותו או לא צריך לאהוב אותו?

אחרי זה הוא אומר לך, טוב, עכשיו, אחרי שאני דואג לך,

בוא תראה מה אני משלם לך, שכר על מה.

תראה על מה אני משלם לך, שכר.

כתוב, בנים אתם לאדוני אלוהיכם,

לא תתגודדו ולא תשימו כורחה בין עיניכם למת.

השם לא מרשה לנו להתגודד.

להתגודד שני פירושים.

לא לעשות גדידה,

זה שריטות עם כלי בתוך הבשר על מת מכאבים.

שאתה כל כך, כמו אלה שדופקים את הראש ועושים שטויות,

כשמת לאמת.

השם אומר, אני לא מרשה לכם. אוסר עליכם לפגוע בגוף שלכם.

לא כורחה, לא לתלוך שערות,

ולא לגדוד, ולא שרטת, ולא קעקע.

שום דבר.

אני רוצה את הגוף שלכם לשלם בלי שריטות, בלי כלום.

אם יבוא בן אדם ויגיד לך, תשמע, נבל את עצמך ואני אשלם לך כסף,

אפשר להבין. הוא אומר, אם אתה מוכן לעשות

שריטה בעצמך, אני משלם לך כסף, בסדר.

מבינים שאתה מקריב משהו ומגיע לך על זה כסף.

אבל הקדוש ברוך הוא אומר, אני נותן לך שכר אם לא תעשה.

אם לא תעשה שריטה,

אם לא תתלו שערות,

אם לא תפגע בעצמך ונשמרתם מעול נפשותיכם.

אם אתה שומר על עצמך בריא,

אני משלם לך שכר גם בעולם הזה,

גם לעולם הבא.

זה אוהב או לא אוהב?

הוא לא מבקש ממך להיות פקיר.

תשאל על...

אסמרים, תעלה בהרים,

תרד בגאיות.

הוא לא מבקש, הוא מבקש ממך

הכי טוב בשבילך.

ילד חוזר מהמכולת

ומספר לאבא לא עברתי את הכביש לבד.

ביקשתי מדוד אחד גדול שיעביר אותי.

אבא נותן לו נשיקה, יופי, מתוק, ונותן לו גם סוכריה.

למה?

הרי הילד צריך לשמור על עצמו שלא ייפגע.

זה אינטרס של הילד.

אז למה הוא צריך לתת לו נשיקה ועוד ממתק?

כי האבא אוהב את הילד, הוא רוצה שיהיה שמור ולא ייפגע.

וכשהוא שומר על עצמו והוא אחראי,

האבא מאושר שהבן שלו

לא מביא את עצמו למצב של פגיעה.

הקדוש ברוך הוא, כשרוא אותנו שומרים על עצמנו גם גשמי וגם רוחני,

נשיקות, ישקני מנשיקות פיהו.

אוהב אותנו בכפלי כפליים

ושומר עלינו

ונותן ומברך.

ואיך הוא קורא לנו? בנים אתם לאדוני אלוהיכם.

עכשיו אנחנו ניגשים לקריאת שמע.

אחרי ששמענו כמה השם אוהב אותנו וכמה אנחנו מבינים שהוא נותן לנו.

וכשאנחנו אומרים שהוא אל פועל ישועות, למי? לנו.

והוא בחר בנו מכל עם בלשון

ואנחנו נקראים עם קרובו

ואחי ברעי

אז כשאנחנו מסכימים לקבל עול מלכות שמיים,

זה של האבא האוהב ביותר.

ברור לי שמי שאוהב את אבא שלו באמת

והוא רואה

שאבא שלו בסכנה,

נגיד

שיש עכשיו גלים והאבא הולך לטבוע חלילה,

הוא יקפוץ להציל את ה...

אבא שלו

אם הוא אוהב

אם הוא לא אוהב

יש ירושה

יש כאלה שמחכים

כן יש פה מישהו מהצולע שסיפר לי שבהרבה מקרים ברמת גן למשל שם הסביבה שהוא היה

מגיע

והיה אפשרות להציל את ההורים

והילדים אמרו לא

אל תיגע בו

והזכות שלהם לפי החוק

שאתה לא נוגע

והם נותנים לאבא או לאימא למות

כדי שהם יקבלו את הירושה

כן יש גם כאלה

ויש כאלה גם שזורקים את ההורים שלהם בבית אבות בלי תעודת זהות

כדי שלא יבואו בחזרה, יחזירו להם אותם

וככה הם מתפטרים בלי לשלם כסף

יש

אבל אנחנו לא כאלה ברוך השם

ואבא שבשמיים

כשהוא באמת לא זקוק לנו

הוא לא צריך שנגן עליו או שנעשה משהו

אבל הוא אומר אני רוצה לראות איך אתה אוהב אותי האם אתה מוכן להפסיד את כל הממון שלך לא לעבור על איסור

אתה מוכן?

בואו תשמעו סיפור ששלחו לי עכשיו

שאמרתי אותו בעבר

שלמה המלך היה ידוע שמדי פעם היה מתחפש

והולך לכל מיני מקומות לראות

מה העם צריך, מה קורה

ויום אחד הוא הגיע לבית שנראה של דלפון

ובעל הבקתה הזאת

ראה אורח עובר

הפציר בו שייכנס אליו לאכול

הוא רוצה לזכות בהכנסת אורחין

שלמה המלך הבין שזו סעודה שאינה מספקת לבעליה

בעיה לאכול במקום כזה

אז הוא ניסה להימנע

אבל ההפסרות גברו

טוב

רצונו

כבודו, כבודו, רצונו הסכים.

הגיש לו מאכלי חלב,

ואחרי זה הודה לו שלמה המלך, ורצה ללכת, אמר לו, תמתין עוד כמה דקות.

פתאום

הוא מכניס לו בשרים מכל מיני סוגים.

שלמה המלך נדהם, אומר לו,

איך?

אתה אדם, לפי מה שאני רואה, אין לך כלום.

מאיפה אתה מביא את כל הבשרים האלה, ואת כל הזה וזה?

אמר לו, עד שמזדמנת לי מצווה כזו גדולה, הכנסת אורחים,

יש לי עיזה שאני מתפרנס ממנה.

חלבתי אותה והכנתי מוצרי גבינות.

וזה מה שנתתי לך בהתחלה.

אחר כך אמרתי, מה,

עד שעובר פה איזה אורח,

אז אני אתן לו רק מאכלי חלב?

שחטתי את העיזה והכנתי לך בשרים.

נדהם.

שלמה המלך, מה זה הכנסת אורחים כזאת אצל אדם כזה?

אמר לו, תשמע,

אני שם לך פה פתק

עם חותמת שלי,

אם פעם אתה מגיע לירושלים

ואתה זקוק למשהו,

תשאל עליי,

ואני אעזור לך בכל מה שצריך.

נפרדו לשלום וזהו.

אבל שאל אותו שלמה המלך, וממה תתפרנס עכשיו?

אמר לו, מה אתה דואג? מי שנתן לי את העיזה,

הוא יבין לי פרנסה.

נפרדו.

זהו.

עברו יומיים,

שום דבר לא נשלח.

והבטן מקרקרת.

אז האישה אומרת לו, תשמע,

הוא השאיר לך פתק,

סע לירושלים,

ותראה, הוא הבטיח שהוא יעזור בכל מה שצריך.

נסע לירושלים.

שואל בן אדם, אתה מכיר אחד שקוראים לו שלמה?

מראה את הפתק, הוא אומר, זה חותם של המלך.

שלמה המלך.

אמר לו, מה אתה אומר?

אמר לו, כן.

הובילו אותו עד לארמון,

מגיע לשמה,

אומרים לו, הוא לא נמצא.

נמצא עכשיו.

איפה הוא?

אומרים, יש לו תעלה,

מנהרה.

מהבית

לבית המקדש,

הוא הולך להתפלל שלוש תפילות שם.

אמרו, אבל כיוון שיש לך את הפתק הזה,

ניקח אותך לשם.

הגיעו לשם, הוא רואה את שלמה המלך משתטח

ומבקש מהקדוש ברוך הוא, תן לי בריאות,

תן לי חוכמה,

תן לי פרנסה,

תן לי, תן לי, תן לי, תן לי.

הוא שמע את זה, אמרתי, קחו אותי בחזרה.

לקחו אותו בחזרה,

עולה על החמור,

חזרה הביתה.

שלמה סיים להתפלל.

סיפרו לו, היה פה מישהו בא עם פתק שלך שכתוב,

שלמה עם חותם,

אמר להם, תחזירו אותו מהר.

החזירו אותו.

אמר לו, מה שלומך?

מה קרה?

אמר לו, תראה, המצב היה ככה וככה.

ואשתי אמרה לי, יש לך פתק,

תנצל אותו, לך לירושלים. הגעתי,

התברר שזה כבודו,

המלך.

ביקשתי להיפגש, אמרו לי, מתפלל,

קרבו אותי עד אליך.

שמעתי אותך אומר, תן לי,

תן לי, תן לי.

אמרתי, אני חוזר הביתה.

גם אני יכול להגיד, תן לי,

תן לי, תן לי.

מה אתה יותר טוב ממני?

אם אתה באסון בקש, ממי שאני מבקש,

אז מה אני צריך אותך?

איי, איי, איי, איי.

אנחנו כל הזמן מבקשים מהקדוש ברוך הוא, תן לי, תן לי, תן לי. הוא אומר, גם אני, תן לי.

נראה, תן לי.

תראה לי שאתה אוהב אותי.

תראה לי.

הכסף אני נתתי לך, לי הכסף ולי הזהב, אני הבאתי לך.

עכשיו אני מנסה אותך. אתה מוכן לתת לי את הכסף שלך ולא לעבור על איסור?

בוא נראה אותך.

בזה תגלה לי את אהבתך.

אם אתה לא מוכן,

ועוד הפוך, אתה משתמש בכסף לאיסור.

אני נתתי לך כסף לדברים טובים.

אתה לוקח את זה לאיסור.

וואי, וואי, וואי. איפה ואהבת?

אני מבקש ממך שאתה תמסור נפש, במידה וצריך.

אתה לא מוכן שום דבר לעשות. אפילו לקום בבוקר להתפלל כמו בן אדם. אתה, אין לך...

הכוח, מי יחזיר לך את הנשמה?

איך שהלכת לישון

לא הייתי צריך להחזיר לך את הנשמה.

זהו, אחרי יום כזה

עדיף שתישאר שמה.

למה?

תרד עוד יום,

עוד יותר עבירות.

אבל אנחנו אומרים, מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שחזרת בי נשמתי בחמלה, בחמלה.

כל יום חמלה מחדש, חמלה מחדש. הוא אוהב אותנו או לא אוהב אותנו?

ואיפה אתה אוהב אותו?

איפה אתה אוהב אותו?

אנחנו צריכים להחזיר לקדוש ברוך הוא אהבה על כל האהבה שהוא מרעיף עלינו.

אז בראש השנה אנחנו נמליך עוד פעם את הקדוש ברוך הוא.

אנחנו נכתיר את הקדוש ברוך הוא, נמליךך מלך.

שמים לו כתר.

עם מה באים? עם החריט. מה זה החריט? זה אלול.

אלול זה אחרית החודשים, לפני ראש השנה,

חודש תשרים.

אז אנחנו מכתירים אותו. 619, אחר כך 620 כתר.

אבל ביום הזה כתוב יעמיד במשפט

ביום הזה. ביום הזה הקדוש ברוך הוא בודק את כל המעשים בשנה האחרונה והוא לא מוותר על שום דבר.

על שום דבר.

הוא לא מוותר.

הכל יעמיד במשפט.

וביום הזה,

כל היום הזה,

זה רק הכתרה של המלך.

זה לא יום כיפור.

נובשים בגדי לבן,

באים לדין

ומכתירים את המלך.

זהו.

זה כל מה שאנחנו עושים.

עלי אלוקים בתרועה,

השם בכל שופר,

תוקעים בשופר,

אמורים להתעורר מזה,

כמו שמכתירים מלך עם שופרות.

אז חודש אלול

זה האחרית

להתכונן לקראת ההכתרה,

וכמובן כשבאים להכתרה לא לובשים בגדים צועים.

צריך לנער מעלינו את כל העבירות והכל. יש לנו מספיק זמן, שלושים יום.

שלושים יום.

אדון הסליחות

בוחן לבבות.

הלב שלנו פרוס לפניו, הוא רואה הכל, כל מחשבה ומחשבה, כל דבר ודבר.

גולה עמוקות

והוא דובר צדקות.

אנחנו אומרים לו, חטאנו לפניך,

רחם עלינו.

חטאנו זה לשון עבר.

אנחנו לא מתכוונים עוד לחטוא,

רק חטאנו ומבקשים רחם עלינו.

אם לא עושים ככה,

אתם יודעים מה זה? ראשי תיבות, חטאנו לפניך, רחם עלינו.

חולה רע.

אדם צריך להתכונן.

כתוב,

יסמחו השמיים ותגה לארץ,

ירעם הים ומלואו

יעלו שדיי,

זה השדות והפרחים והעצים

וכל אשר בו.

אז ירננו כל עצי יער.

על מתי זה מדובר?

חושבים באחרית הימים כשיבוא מלך המשיח. לא.

לא.

מתי זה יהיה?

לפני אדוניי, כי בא,

כי בא לשפוט הארץ.

בשעה שיש את המשפט הגדול בראש השנה,

אז ישמחו השמיים והארץ.

אז ירעם הים ומלואו.

אז כל עצי היער מרננים.

כי השם מביא את העולם כולו במשפט.

ובמשפט כתוב,

מי בקיצו או לא בקיצו? מי ימות בזמן שנקבע לו מההתחלה?

מי ימות לפני כן? רשעים לא חוצים ימיהם.

מי יהיה עני?

מי יהיה עשיר? מי יהיה בריא? מי יהיה חולה?

כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט.

במשפט מבררים הכל.

ועצור תמים פעלו ככל דרכי.

קו משפט

אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא.

במשפט אין ויתורים,

כל מחשבה עומדת למשפט.

אבל לפני אדוני קיווה,

מי השופט?

השופט זה האבא ששופט את הבנים שלו.

מה הוא רוצה?

שהם יצאו זכאים בדין או שיהיו חייבים?

ברור שהאבא רוצה שהבנים שלו יצאו זכאים.

מה עושה?

יורד אלינו ברוב רחמם וחסדיו,

מגיע עד אלינו,

דרשו אדוני בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב.

כמו אימא שמגיעה מדרך רחוקה והילדים מזהים אותה מרחוק ורצים אליה,

ואז היא פורסת ידיים ומקבלת אותם בחיבוק עז.

והקדוש ברוך הוא גם כן עושה אותו דבר. מי בא לאבא?

מי בא לאבא?

נו, אם השם פותח לנו זרועות ורוצה לקבל אותנו,

עם כל העוונות.

רק שנעשה תשובה,

שנתחרט,

שנתקרב.

הוא פושט את הידיים ומוכן לקבל אותנו ידיים רחמניות.

מי שלא מנצל את זה,

נשטסייכל.

אז התורה אומרת לנו, הנה

אדוני אלוהיך בא.

הקדוש ברוך הוא מביט בארץ ישראל ובעם היושב בציון מראשית, מראשית

שאנחנו באים ראשים ודלים עד אחרית שנה, אחרית זה אלול.

והוא מסתכל,

האם אתם באחרית שזה 619 תכתירו אותי בכתר שזה 620?

אני אבא אוהב.

אני אוהב אתכם יותר ממה שאתם אוהבים את עצמכם.

אני נותן לכם כל מה שלטובתכם.

גם אם אתם לא מבינים,

אז גם מה שאני נותן לכם, תדעו זה מאהבה,

כולל הייסורים.

כולל הייסורים.

זה מה שאנחנו אומרים, שמע ישראל.

אדוני אלוהינו.

אדוני זה שם של רחמים.

אלוהינו זה שם של דין.

פעמים הקדוש ברוך הוא,

כביכול,

בא אלינו ברחמים.

פעמים, כביכול, הוא בא אלינו בדין.

לא נכון.

שמע ישראל,

אדוני אלוהינו, זה אדוני אחד.

זה רק רחמים.

אדוני אחד.

גם הייסורים והכול,

זה רחמים.

אדם

סובל

כאבי שיניים.

לא יכול לשאת את הכאבים. כדורים לא עוזרים.

הולך לרופא.

הרופא אומר, חייבים לעשות עקירה.

העקירה זה רחמים או זה דין?

ברור שזה רחמים.

ברגע שהוציא לו את השן, פסקו הכאבים.

הכל בסדר.

אדם יש לו מחלה.

אומרים שצריך לעשות לו ניתוח, לא הוציא את הגידול.

זה רחמים או זה דין?

ודאי שזה רחמים, כי אם יוציאו את הגידול,

אפשר שהאדם יבריא ולא ימות.

אבל זה כרוך בייסורים.

כן, נכון, זה כרוך בייסורים.

אבל הייסורים זה לאותת לך שיש לך בעיה, שיש לך חולי.

הייסורים מודיעים לבן אדם, תבדוק את עצמך,

מאותתים לך שיש בעיה.

הבעיה זה לא המחלה,

זה החטאים שהביאו למחלה.

ואתה צריך לפשפש מה גרם שאתה נמצא במצב כזה וכזה.

אז ודאי שזה רחמים.

יוצרים היום מכוניות שמדברות איתך,

שאומרות, הדלת לא סגורה, הדלת פתוחה,

חסר לך דלק,

אין לך שמן במנוע, הבלמים שלך עומדים לגמור.

מודיע לך.

זה רחמים או הטרדה?

ברור שזה רחמים.

עם האיתותים האלה

נועדו להציל אותך.

כשבאים ייסורים אתה צריך לבדוק מה חסר, איזה שמן חסר.

ושמן על ראשך אל יחסר,

אלו תפילין שבראש.

אז השם רק,

רק, רק טוב.

רק טוב.

כל דעביד רחמנא לתו עביד.

הכל זה טוב.

אם אתה מביא את עצמך למצב שצריך לאותת לך,

אתה אף פעם לא ממלא שמן.

מאז שקניתי את האוטו, לא מילאתי שמן, מה פתאום זה מאותת לי?

יום אחד זה נגמר, יא חביבי.

שמן מתכלה.

צריך מלא מדי פעם, כן?

צריך טיפול עשרת אלפים, מה לעשות?

גם אתה צריך טיפול.

מדי פעם צריך לעורר אותך, להראות לך מה צריך לסדר.

בחודש אלול

לא צריך להיכנס לגראז'.

תבדוק את עצמך לבד.

היה צדיק גדול,

צדיק נסתר.

קראו לו הרשלה.

כל גדולי הדור הכירו בערכו. הוא היה צדיק נסתר, בעל מופת.

אבל פעם אחת רצו שני גדולים.

לבדוק באמת.

אז הגיעו אליו ופתחו בדברי תורה ואמרו כך וכך וכך וכך.

ואמרו לו, כבודו יאמר גם דבר תורה.

זה היה פרשת ראה.

אז הוא אמר להם, הפרשה אומרת ראה אנוכי.

הפרשה אומרת ראה אנוכי. אל תבדוק אחרים.

תבדוק את עצמך.

ראה אנוכי.

מה אתה מחפש מומים אצל אחרים או לבדוק אותם? תבדוק את עצמך.

אמרו חכמים,

ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה.

משה רבנו אמר לעם ישראל, ראה אנוכי. תסתכלו עליי, זה נותן לכם ברכה. כתוב שראיית הצדיקים

היא נותנת ברכה.

אז בא אחת לרעה ואמר לו, כבוד הרב,

אני מסתכל עליך,

שיהיה לי ברכה.

אמר לו, אתה לא צריך אותי.

בעמך כולם צדיקים,

גם אתה צדיק. תסתכל על עצמך.

אדם יסתכל על עצמו, יכול להיות שהוא יהיה צדיק בסוף.

אבל אם הוא לא מסתכל,

הוא מחפש רק את הצדיקים שייתנו לו ברכות והוא יישאר אותו דבר.

חבל.

ראה אנוכי

נותן לפניכם ברכה וקללה.

הברכה, אם תשמעו.

מסבירים,

יש שתי אפשרויות שאדם יקבל עליו עול מצוות.

יש בדרך ראייה וראייה ויש בדרך שמיעה.

אם בן אדם שמע מאבותיו

אמונה

והוא מאמין גדול.

זה יותר טוב ממי שבוחן את הדברים ומחפש ראיות.

ראה אנוכי, תראה,

בוא נראה ככה, בוא נראה ככה, אולי ככה, אולי לא ככה, אולי כן ככה.

זה ראה אנוכי זה גם ברכה וגם קללה. לך תדע מה המסקנה תהיה לך בסוף.

אז לא בטוח שיהיה לך ברכה מזה, מהחקירות האלה יותר מדי.

יכול להיות שיהיה לך גם קללה.

הברכה, אם תשמעו.

אם אתה שומע ומאמין והולך בדרך אבות אבותיך,

זה הברכה הכי בטוחה.

ונסיים.

ראה אנוכי נותן.

כתוב שבעולם הזה לא מקבלים שכר על המצוות.

לא מקבלים שכר על המצוות.

בהיא עלמליקה אגרא, אין שכר, אי אפשר לשלם שכר על מצוות בעולם הזה.

מצד שני, התורה אומרת,

ביומו תיתן שכרו.

התורה אומרת שצריך לתת שכר באותו יום. מישהו עבד אצלך?

באותו יום אתה צריך לשלם לו,

לא מחר.

אתה עובר על איסור.

ביומו תיתן שכרו.

אז איך זה מסתדר?

הקדוש ברוך הוא היה צריך לתת לנו, אם ככה, לפי התורה,

שכר.

ביומו תיתן שכרו.

עשינו מצוות היום, היום צריכים לקבל שכר.

אם אתה מצווה אותי שאם אני שוכר אדם לעבודה אני צריך לשלם לו באותו יום את השכר למה אתה לא משלם לי באותו יום?

למה אתה אומר לי לעולם הבא?

אבל הדין הוא ככה

מי ששוכר אדם לעבודה

על ידי שליח.

אין לו את החיוב ביומו תיתן שכרו.

רק אם אתה בעצמך שכרת בן אדם,

כיוון שאתה שכרת אותו אתה צריך לתת לו באותו יום.

אבל אם מישהו אחר שכר אותו לא מוטל עליך לשלם באותו יום. אתה יכול לשלם מחר בעוד יומיים?

אין לך את החיוב ביומו תיתן שכרו.

אומר לנו הקדוש ברוך הוא,

איך אני שכרתי אתכם לעבודתי?

על ידי שליח.

שלחתי את משה רבנו,

הוא שכר אתכם,

אז אני לא חייב לכם לשלם.

לא חייב לשלם לכם היום.

היום לעשותם,

ומחר לקבל שכרם.

אני לא חייב.

על פי הדין,

אותו דין שאתם דנים אותי,

זה הדין.

מה כן?

ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה.

זה כן אני חייב לתת לכם.

היום.

על מה אני צריך לתת לכם ברכה?

על ראה אנוכי.

כל המצוות,

אמר לכם משה רבנו,

אבל אני בעצמי אמרתי לכם שתי מצוות.

בעשרת הדיברות, שתיים הראשונות, מי אמר? הקדוש ברוך הוא.

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומבית עבדים,

אומר הרמב״ם, זו מצוות האמונה.

שאנחנו מאמינים באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא הוציא

אותנו ממצרים וגאל אותנו והביא אותנו לארץ והכול.

זה אני אמרתי, אז אני חייב לשלם על זה היום,

כי אני שכרתי אתכם להאמין בי.

אז לכן כתוב בפרשה, ראה אנוכי,

רק אנוכי נותן לפניכם ברכה. יום.

היום אתם תקבלו את הברכה.

מי שמאמין בקדוש ברוך הוא באמונה שלמה.

מה מקבל שכר כבר בעולם הזה?

בשכר האמונה אנחנו מתפרנסים בעולם הזה.

שאר המצוות,

פירות אנחנו יכולים לקבל. אם אנחנו עושים מצוות בשמחה,

נקבל על השמחה,

על ההכנה למצווה.

אבל על עצם המצווה הקרן קיימת לעולם הבא.

אבל פירות אפשר לאכול פה.

נו,

הקדוש ברוך הוא נותן לנו גם שכר בעולם הזה וגם שכר לעתיד לבוא.

הוא אוהב אותנו אהבת עולם,

הוא בחר בנו מכל העמים והוציא אותנו עם פינצטה ואמר, אתה הבן שלי,

אתה הבן שלי,

כן?

האדם שחושב שהוא הכי נחות

הוא האדם הכי חשוב אצל הקדוש ברוך הוא.

בעל הטורים

אומר בהתחלה של

הלקוט ראש השנה ואלול,

תקיעת שופר והכול,

ומביא את פרקי ריבית אליעזר,

ששם הוא מתאר, עלה השם בתרועה וכולי וכולי,

מי שצריכים לקום מוקדם ותוקעים בשופר כל החודש.

למה הוא מביא את הפרקי אליעזר?

למה?

מי זה פרקי רבי אליעזר? אליעזר בן הורקנוס.

באבות דה רבי נתן כתוב שעד גיל 22 הוא היה

עם הארץ,

בור.

בפרקי דה רבי אליעזר כתוב שהוא היה עד גיל 28 בור ועם הארץ.

מסופר שאבא שלו היו לו חורשים,

הוא היה עשיר גדול,

הם היו חורשים במענה והוא היה חורש בטרשים.

יום אחד הוא בא, ראה אותו בוכה את אליעזר.

אמר לו, למה אתה בוכה? בגלל שאתה בטרשים זה יותר קשה, אבנים,

לחרוש.

במענה זה איפה שיש תלמים, השדה הוא ישר.

אז הוא אמר לו, לא, אני בוכה כי אני רוצה ללמוד תורה.

אמר לו אבא שלו, אתה רוצה ללמוד תורה? אתה לא יודע אפילו ב...

ברכת המזון

אמר לו, בכל אופן אני רוצה ללמוד תורה.

בקיצור, הוא ברח.

עלה לירושלים.

הגיע לירושלים,

הריחו אותו שהריח לא טוב.

מה התברר? שהוא לא אכל כבר שבוע.

מה אתה עושה פה?

רוצה ללמוד תורה. אתה יודע משהו?

לא יודע כלום.

טוב,

קירבו אותו והתחיל ללמוד,

והגיע להיות רבי אליעזר הגדול,

הרב של רבי עקיבא.

מגיל כזה,

להתחיל מאפס ולהגיע להיות

הרב של רבי עקיבא,

שכל התורש בעל פה שלנו זה מרבי עקיבא.

ורבי עקיבא אמר שכל החוכמה שהוא קיבל מהרב שלו הזה הגדול, רבי אליעזר בן אורקינוס,

זה כלוקק

מן הים. כמו כלב

שהולך לים ולוקק. כמה הוא יכול להוציא מהים?

כל החוכמה שהוא ספג ממנו זה כלוקק

מן הים.

אז תארו לכם מה הייתה חוכמתו של רבי אליעזר בן אורקינוס.

המשנה הראשונה,

ממתי קוראים את שמה בערבים?

משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן.

דברי רבי אליעזר.

עוד פעם רבי אליעזר.

למה רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא פתח

את המשניות,

כל התורה שבעל פה שלנו, עם רבי אליעזר.

אם יבוא בן אדם

ויגיד אני לא בנוי ללמוד תורה, אני לא קולט, אני לא זה. אני אתן לי עבודה מעשית, אתה מבין? טפל בכל מיני עניינים, זה אני מבין.

אבל לשבת ללמוד וזה אני לא יכול, לא קולט.

אני לא קולט.

אומרים לו, בוא, בוא.

מי מתחיל את כל התורה שבעל פה? רבי אליעזר. אתה יודע מי זה?

זה אחד שעד גיל 28 לא ידע אפילו ברכת המזון.

אבל הוא לא אמר, אני לא מסוגל,

אני לא מבין, אני לא זה.

הוא הלך ללמוד.

הוא לא עזב את הלימוד עד שיצא הכי גדול בעולם.

נו, אתה מבין את זה?

אז מי יכול להגיד שלא?

בוחר רבנו הקדוש להתחיל את המשניות, עם מי?

עם רבי אליעזר, שהתחיל הכי מאוחר.

ובעל הטורים אומר את ערכות ראש השנה והכל עם פרקי דה רבי אליעזר, אותו רבי אליעזר.

בקיצור,

אין בן אדם שיכול להגיד אני לא יכול, אני לא מסוגל.

רבי העקיבא התחיל בגיל 40. לא ידע א'-ב'

בגיל 40. בתוך 24 שנים

היו לו 24,000 תלמידים תנאים קדושים.

מי יכול להגיד אני לא יכול?

הכל תלוי ברצון ובאהבת את אדוני אלוהיך.

זה הכל תלוי בזה.

אם אתה אוהב את השם, אתה תעשה את הכל לשמח אותו,

לרצות אותו, להחזיר לו מינימום שבמינימום

שאתה יכול.

ואם אתה לומד תורה, אתה לומד בשבילו, אתה לומד בשבילך.

אם חכמת,

חכמת לך.

אז זאת אומרת, זו ההזדמנות.

חודש אלול, להתכונן להמלכה של הקדוש ברוך הוא, לזכור מי הוא,

מה הוא עושה בשבילנו,

לא לאכזב אותו.

בטוח שלא יאכזב אותנו.

אמן.

אמן.

שאלה.

נו.

מה זה, התחלנו עם...

לא, האמת שאני נדרתי נדל,

לקרוא או לסרוק תעודות של עבודה זרה,

שלמדתי חמש שנים,

ובאתי ככה שתגור, כמו שגזרת לכל האנשים את השיער, אם זה אפשרי.

הנה, אני אתן לך מספריים, תעשי את זה בבקשה.

ועוד שאלה יש לי, שהיא חשובה,

האם מלימוד של הרב

אני יכולה להגיע ליסודות או לאיזה שהם, כל מיני הצגות והבנות?

לא הבנתי. האם בלימוד שלי?

כן.

אני למדה מהרב חוזרת בתשובה ארבע שנים,

ולמדה חורשת מהלימודים.

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

בהתחלה כשלמדתי,

אני קצת מתרגשת, אז זה יוצא לי קצת כאב,

אבל לפני כשלמדתי אמרו לי ללמוד חצי שעה לרבי שמעון בר יוחאי ולהדליק לו מר.

ועשיתי את זה בתמימות, לא עכשיו אני לא מבינה בזוהר, לא מכירה, לא יודעת כלום,

יצא שראיתי את הסכסוך בין א' לב'.

זהו.

אחרי זה כמובן התחלתי ללמוד מוסר, התחלתי ללמוד את השיעורים של הרב,

גם פגשתי אותך לפני שנתיים.

השם המשפחה שלי זה שר אריה בעברית,

אז אני גם יודעת שאני צאצאית של אברהם ההופה,

יש לי גם הוכחות לזה.

אז בזמנו אמרת לי לבדוק.

בעיקרון היו כמה שיעורים שבעצם האלף רצפה אותי והגיעה לכל מיני תובנות והשגות שאני לא יודעת להסביר את זה באמת.

פשוט סיימתי וכתבתי את זה והייתי שמחה להעביר את זה לרב, אני לא יודעת מה לעשות עם זה, אין לי מושג.

ראיתי ששלחת לי כל מיני דברים, יבינתי?

לא, זה משהו אחר. זה משהו אחר.

זו איגרת שנוצרה,

אין לי מושג, זה פשוט עלה במחשבה,

ומתוך זה יצא כל המודלים האלה.

שאני לא אתעדבנת מה זה החיבור הזה.

בואי אני אגיד לך מה את צריכה לעשות, להתמקד בלמידת הדינים,

מה חייבת בת ישראל לעשות.

את עוד לא נשואה?

לא, אבל רגע,

לפני שאני רוצה, לפני שאני, אני יודעת,

כאילו, אני רוצה לקבל עצה מערה בברכה דחוף, זה בלי שום קשר,

אבל סוד התמניה נמום אומר לך משהו?

סוד?

התמניה נמום.

לא.

וא'

לא. עם מלכות?

וגם ב' לא.

לא, אוקיי. לא. אז אשמח לברכה.

מה שמך? חופית בת שושנה. חופית בת שושנה, תזכי לזיבוג הגול. אמן.

לבנות בית נאמן. אמן. ודרך התורה מסורה לנו באמת, אמן.

מהרה, אמן. אמן. ואח שלי גם פה,

וגם יש לנו איזה סיפור ישן שכאילו,

עם אימא שלי,

שהייתה איתך אצל הרב בסאלי.

אה. אני הבת של שושנה.

מה את אומרת, יא חביבי?

היחידה שנכנסה והכנסתי אותה לשם,

כן, אבל בסופו של דבר היא לא שמרה אני חושב.

לא, אבל היא הרגישה לי אותך בירושה רוחנית,

דרך חידות, אני לא יודעת איך הגעתי אליך, אין לי מושג, התחלתי ללבוד ממך, זה היה ממש מוזר.

בעיקרון אני אגיד לך עוד משהו שנראה לי שלא הבנת פה,

וזה נראה לי שהוא חשוב, ואולי אני לא יודעת להגיד את זה.

אה... אני למדתי הרי תורה זרה, הכוונה בודהיזם ופסיכותרפיה וכו' לנפש. אבל עוד לא גזרת את זה. אני עכשיו גוזרת. יאללה, בואי נראה. אני גוזרת. אבל רגע, אני חייבת לסיים ולהגיד את זה לנו, כי אם זה לא יצא לי, אני לא יודעת מה לעשות עם זה. בבקשה.

עכשיו, יש חוכמת הגויים ותורת הגויים.

כולם היום עובדים לפי תורת הגויים. אין תורה לגויים. יש חוכמה לגויים, אין תורה לגויים.

נכון, נכון, אני אומרת, אבל היום כולם, מבחינת אנחנו, עם ישראל,

אנחנו מטפלים ברפואה האלטרנטיבית דרך הבודהאיזם.

אין שום דבר שנכתב מאצלנו לבד. הכול, כל שיטת טיפול שעובדת היום,

היא עובדת רק דרך תורה זרה.

אז אני, יש לי תמצית למשהו שכן היה חשוב לי שהרב יבדוק אותה,

רק יבדוק, הוא לא חייב לעשות עם זה כלום, הוא יכול להגיד לי, תעזבי את זה, לכי לך, והכול טוב.

אבל לדעתי זה יכול לעשות פה שינוי מאוד גדול,

גם בחברה וגם כאחת שראתה הרבה דברים בחיים שלה,

במיוחד עם המערכת והחוסר שגדלתי איתו,

ולכן אני גם במאה אחוז אומרת, אני לעולם לא אטפל במישהו דרך התורה הזרה הזאת, כאילו רק דרך הקדוש ברוך הוא, כי הוא רופא כל בשר מפליל לעשות.

אז היכול להיות שאני לא אומרת את הדברים כמו שצריך,

אבל אני מבטיחה לך שזה משהו שכן יכול להועיל לעם ישראל,

ויש איזה ניסוי שעשיתי עם איזה ילד,

שהחברה מאפיינת אותו,

ואני אמרתי להורים שלהם שאני לא פסיכיאטרית ולא כלום, ושיעמדו בקשר עם הפסיכיאטר,

ואם הליווי הזה מצליח, הם מבטיחים להדיר את הקדוש ברוך הוא, שור רופא כל בשר מפליל לעשות, ואין אוטיזם, ואין הבחנות, אין כלום.

אבל למה שלחת אותם לפסיכיאטר שהוא לפי... שהוא היה עם כדורים, אז אני לא יכולה לקחת אחריות על הכדורים שהוא לוקח.

אז רק שיעמדו איתו במכה שהוא יפחית את הכדורים.

כבר במפגש שלישי, כבוד הרב,

הוא הפסיק עם הכדורים, התחיל לתקשר עם הסביבה,

משהו מדהים, כאילו, שאני אפילו לא יודעת להסביר את זה.

הדבר היחידי שאמרתי לו זה רק את הכוחות שקיימים בו מול הקדוש ברוך הוא,

ואיך המחשבה עוברת, והדיבור, והמעשים.

זהו, לא...

לא ציטטתי שום דבר מעבר, לא ציטטתי שום תורה זרה.

כן, ציטטתי דברים שלמדתי מהרב, כמו כל הכוחות בקדנציה הקדוש ברוך הוא כולל מעשה כשפים וכו'.

יש הרבה כלים שאפשר לעזור לאנשים שהם לא קשורים בתורה זרה,

ואני בטוחה שזה זכותך של זמן. אז מה בסוף? מה בסוף? אני רוצה רק שתבדוק את זה ואולי תפתח את זה, אני לא יודעת, אני אין לי מה לעשות עם זה. בסדר, תעבירי ואני אסתכן. תודה רבה, ורגע אני גוזר. יאללה.

חברי הכנסת,

בימיך היית שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח

כן, שאלה נוספת.

תן לבחור פה.

ערב טוב, כבוד הרב.

קודם כל, כבוד גדול לפתח תקווה שהרב הגיע.

הרב, אני מתרגש שאני רואה את הרב כך,

פנים אל פנים.

הרב, רציתי לשאול, יש איזה עניין. אני והאחי הגדול נולדנו עם לקוט ראייה.

עכשיו, זה מתבטא בזה שאני לא רואה לרחוק ואני לא רואה לקרוב.

זאת אומרת, אני רואה באמצע, את הרב אני רואה כדמות.

אני לא רואה את הזקן של הרב ואת הכובע.

לי יש מינוס עשר במשקפיים, מינוס עשר וחצי,

אז כרגע אני בא.

סליחה, אדוני.

כרגע אני עם עדשות,

והאחי הגדול גם, באותו סיפור.

מה אפשר לעשות לגבי הדבר הזה?

אתה אומר שנולדתם ככה, היה מומים כאלה לפני כן במשפחות?

כן, סבא שלי נולד.

אותו דבר? כן.

הייתה לי דודה עיוורת.

אז זה גלגולים.

אתם מתקנים דברים שנכשלתם בהם בעיניים בגלגולים קודמים.

ואתם באתם לתקן את זה, כי תינוק שנולד עם פגם כלשהו,

הוא עוד לא חטא בשביל שיהיה לו עונש.

אז למה הוא נולד עם מום?

על העבר שלו.

הוא צריך לתקן.

אז אתה צריך לשמוח שהביאו אותך לתקן.

אם זה ישתפר, אם זה ישתנה,

אי אפשר לדעת.

יכול להיות שיהיו מקרים כאלה, יכול להיות שזה רק לפרק זמן מסוים, איקס שנים,

ואחר כך זה יכול להשתנות.

אבל אם אתה רוצה, בעזרת השם יתברך,

שתהיה בכיוון נכון אולי,

אז אתה תשמח במה שהקדוש ברוך הוא הביא אותך במצב זה, כי יש כאלה שנולדו עיוורים בכלל.

אז יש שיר שקוראים לו עבדו עבדו, אתה מכיר? כן. אז זה אתה צריך לשיר כל יום, רבע שעה, ולשמוח על זה.

זאת אומרת, אתה שמח בייסורים,

ומי ששמח בייסורים הוא מהפכת מידת הדין למידת רחמים.

אז במשך הזמן ייתכן שמצבך ישתפר,

ואולי תהיה רגיל.

אמן הרב.

הרב עוד תהיה.

אבא שלי חולה לוקמיה כמה שנים טובות.

הוא עבר, אני חושב, קרוב לעשר היקפי לב,

ושלוש צנתורים.

אם יש איזה משהו להגיד לאבא לעשות... אפשר להגדיר אותו איש הברזל.

אדם שעובר כל כך הרבה ומצליח לשרוד,

בספר גיניס אפשר להכניס אותו.

הוא דתי?

כן, הרב.

חרדי?

אה, אפשר, תלמיד של הרב עוזי משולם. הוא לומד כל היום? לא.

ימי חמישי. מה? ימי חמישי.

רק בימי חמישי, למה? בימי חמישי.

למה הוא לא לומד כל יום? הוא עובד?

לא. אז למה הוא לא לומד?

להגיד לו ש... ללמוד?

ודאי, ללמוד כל היום.

כל היום. הוא צריך להתכונן. הוא עוד מעט מגיע למעלה.

שאלו אותו.

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.

מה יש לו?

חמישי במוצאי שבת.

יגידו לו, מה אם ראשון, שני, שלישי, רביעי, יום שישי, מה איתם?

הרב, יש איזה משהו שהוא צריך ללמוד?

ספציפי או?

דינים, הלכות, פרשת השבוע, מדרשים, גמרא ובטח לא משניות.

יש מה ללמוד?

מוד הווה, הווה, ספרייה יהודית מלאה ספרים.

תודה רבה.

אב, בבקשה.

את הבת שלי?

כן. נוגה אודיה בת ישראל. למה?

לבריאות, תגדל. נוגה אודיה בת ישראל.

ישראל. תזכה לגדול צדיקה, צנועה בירת שמיים.

מה שם אביך?

יואר שעבי.

יואב בן?

יואב בן טורקיה.

טורקיה. אם זה לפי האימא, זה טורקיה. השם יזכה אותו לרפואה שלמה וללמוד תורה. אמן, אמן. ומה שמותיכם אתה ואחיך? אני ישראל,

ואחי גדול מאיר.

ישראל ומאיר בני?

בני יואב.

יואב. השם יזכה אתכם

לרפואה בעיניים, אמן. אמן, אמן.

כן, תן לו שאלה פה, שורה ראשונה.

אתה רוצה לשאול?

לעמוד, אפשר לשאול את הרב?

אפשר, כן.

מה שאתה רוצה.

מה שאתה יודע.

שומעים את זה?

תן לו לדבר.

שומעים?

ערב טוב, כבוד הרב.

מורי אנו ניצחק.

אני שמעתי באיזה הרצאה שמישהו שאל אותך אם אתה רב מוסמך על ידי הרבנות, אמרת לא.

אני שאלתי את עצמי למה לא קוראים לך מורי, שזה תואר לפי דעתי

יותר מרק

מהגרסא דיאנקותא שלי.

עכשיו אני רוצה לספר לך משהו קטן.

הגרסא דיאנקותא שלי זה היה בגיל שש, שבע,

שמונה,

טרג'ום, ראשי, מניירו,

כל, אתה יודע, את כל הסדרה.

ובגיל העשרה התפרשתי קצת, בואו נקרא לזה ככה, והתחלתי ללכת לכדורגל.

כשהשגייסתי לצבא כבר לא נשארתי לצערי.

בגיל 22-3 בערך

עלה מישהו לאוטו,

דחף איזה קלטת. שאלתי, מי זה?

אמרו לי אחד, אמר ניצה.

אמרתי, מי זה? לא שמעתי. אבל התחלתי לחפש.

ואז זה לא כמו היום, ישר פה, ככה. צריך לחפש איפה.

מצאתי אותך בשנת 83'

קולנוע, ארמון, או תמר, אני לא זוכר את השם שלו, בהרצליה.

היית אז בחור צעיר, רק עם מכנסיים, פרצה לבנה, בלי שולחן,

עם מרץ על הבמה, מה שנקרא.

ואני אזכיר לך גם את ההרצאה הזאת, כי אתה בטוח, תזכור, דיברת על בורא ונברא של העולם,

ונתת הרצאה שנתת מטאפורה של מיקסרים.

למה בא הבן אדם לעולם? ממיקסרים גדולים?

תקנים, ועשית לנו חשבון כמה אנחנו טוחנים כל שנה, וכמה שלא אפשר.

קיצור, יצאתי מההרצאה הזאת, באמת,

מורי אמנון,

יצאתי מזועזע,

וגרמת לי לבלבלה של 44 שנה, ואני אסביר לך במה מדובר.

ממש בלבלה.

כשיצאתי מההרצאה שלך הייתי מזועזע, ארבעה ימים לא מצאתי את עצמי, לא אתמול זה.

למה?

פתאום פתחת לי במוח את מחלקת ההתבוננות, התובנה, איך שתקרא לזה.

כי הייתי תימני שלמד, יודע הלכות, לא קראתי, לא למדתי, הכול משמיעה, כמו שאמרתם קודם בהרצאה.

יודע הרבה הלכות. לא למדתי שולחן ערוץ, יודע משמיעה.

אבל אתה פתחת לי את ההתבוננות.

עד אז ידעתי מה צריך לעשות.

פתאום כל דבר,

התחלתי לראות מה שנקרא מההרצאה שלך,

את הנפלאות, לא את הנסים, כי הנסים זה מעל הטבע,

אבל הנפלאות, מה שרואים בכל רגע,

התחלתי לראות כל שנייה.

זה התחיל להפריע לי בחיים.

כל שנייה.

ואני בן-אדם שניצל ארבע פעמים מטעונות דרכים,

פעם אחת על אופנוע במהירות של 250 ביום שבת בהפטרה בעוונותי,

בזמן שאבא שלי קורה הפטרה. לא קרה לי כלום.

קמתי

ויום ראשון הלכתי לעבודה.

כלום.

והשתחררתי והכול עשיתי חיים והכול טוב, והתחתנתי.

והקדוש ברוך הוא,

בלי לחזור בתשובה, פתח לי דלתות

של כסף.

לא צריך לדבר על מספרים מפה עד ירושלים.

מה הייתי עושה בכסף הזה? אני מחלק אותו.

למי מחלק?

למי שמבקש.

אף פעם לא חסכתי,

אף פעם לא עניין אותי.

אבא שלי היה אומר לי,

תשמור את הכסף. אומרים, לפי ההלכה לא צריך לתת יותר מדי, כי אז אתה תהיה עני ואתה תזדקק לאחרים.

אמרתי לו, אני לא הולך לפי ההלכה הזאת, בטוח לא יהיה חסר לי כלום.

וברוך השם, באמת לא היה חסר לי כלום מאז שהתחתנתי עשר שנים.

אבל לא היו לי ילדים בכלל.

כסף מפה עד ירושלים. עשר שנים הלכתי לבאבות, לבובות, לכיסאות, למים, לבשמים, למה שאתה רוצה.

אליך לא הגעתי, כי אתה לא היית מקבל קהל אז,

לפני ארבעים שנה, אבל לא חשוב.

ובזבזתי כסף ככה בלי סוף,

ויום אחד אני יוצא מכיוון

מלונות יום המלח,

ועוצר אותי איזה חרדי, שבאמצע שום מקום,

עוצר אותי טרנד,

ואני חוזר מהעבודה הביתה.

עצרתי לו, אבא שלי תמיד אמר, קח חרדים, למה?

ידברו איתך דברי תורה, תרוויח משהו, וזה בראש שלי ככה.

ולקחתי אותו, הבן אדם, אני עוצר לו, עושה לי ככה, אני אומר לו, לאן אתה צריך? הוא אומר לי, לירושלים.

פעל, עכשיו אני בכלל לא נוסע דרך ירושלים,

מתכוון לנסוע דרך אריאל,

אבל אמרתי, הוא צריך לירושלים, מה זה כבר אכפת לי? הוא ייקח אותו מירושלים, מה זה כבר משנה?

עלה הבן אדם לאוטו,

אמרתי לו, יאללה, תתחיל להגיד דברי תורה קצת, התחלנו לדבר.

ואמרתי לו, תשמע,

הלכתי לרבנים, הלכתי לבובות, הלכתי לבבות, למי שאתה רוצה.

אף אחד לא עזר לי כלום, רק כסף.

אני אומר לך ככה,

מוריאנון, פתאום באוטו,

הוא מסתובב אליי ככה,

אומר לי עם הקדוש ברוך הוא, דיברת?

אמרתי לו, לא.

הוא אומר לי, דבר איתך.

ככה, בסדר.

לא עברו דקה וחצי, שתי דקות,

הבן אדם אומר, תעצור לי פה.

איפה? רצית לירושלים.

הוא אומר לי, תעצור לי פה, אני צריך לרדת פה. עכשיו שטח ישר, איפה לרדת? מה לרדת?

גם כשהוא בא, כל אבק הרקליים שלו, הנעליים ראיתי מבריקות,

שחורות, כאילו טיפת אבק.

ירד הבן אדם מהאוטו, אני מסתכל במראה,

עוד לא התחלתי לנסוע. אמרתי, נראה לאן הוא הולך?

מסתכל במראה, נעלם הבן אדם.

מורי אמנון, נעלם הבן אדם.

אני עצרתי את העם רפס. יצאתי החוצה, אין בן אדם. באתי הביתה, סיפרתי לאשתי,

היה עוד מישהו מהבית. ביקשת משהו? אולי זה אליהו הנביא? לא ביקשתי סלוט.

למה לא ביקשת?

אין לנו ילדים.

לא חשבתי על זה.

טוב,

אחרי חצי שעה אני נוסע ליד בית כבר וירקון,

אחת וחצי בלילה, רואה הלוויה.

סיפורים מצחיתים, אה?

רואה הלוויה.

רואה הלוויה. אמרתי, מי כופרים ב-1.30 בלילה? מעניין מי זה? ואני כהן, לא יכול להיכנס לבית כברו.

אמרתי, מי זה?

מעניין, אבל מסקרן אותי. עצרתי בצד,

פתאום נזכרתי בשיחה של ההוא שעלה איתי הטרנביסט החרדי.

פתחתי את החלון, חורף היה,

ככה, בתמימות, פתחתי את החלון,

והתחלתי לדבר עם הקדוש ברוך הוא, עוד בפיישנות, לא מסוגל, אתה יודע.

ובוכר, ומתחיל, ובוכר עד ש... כמו ילד כזה, איזה 5, 6, 10 דקות, לא יודע כמה,

סגרתי את החלון,

אמרתי לו, אני מבקש ממך ילד. אמרתי, אולי בזכות הנשמה הזאת, אולי תעלה את זה, בשיא הפנימות.

חודש אחרי, אשתי מתקשרת לי,

אומרת לי ב-12 בצהריים,

יש לי בשורה מוסרית.

אני אומר לה, אני יודע.

היא אומרת לי, מה אתה יודע? עכשיו דיברתי עם הרופא, אני אמרתי לה, אני אספר לך בבית. סיפרתי לה את כל הסיפור וככה נולד הילד הזה.

ועדיין לא הלכתי לבית הכנסת.

הילד הזה נולד בגיל חמש.

אמר לי, אבא, בוא נלך לבית הכנסת.

אה, עכשיו שיר השירים, הפסדנו כל הסיבות שבעולם.

אמר לי, למה בשבוע הבא תיקח אותי?

אמרתי לו, אני אקח אותך.

בא שבוע הבא, אבא, זה שום דבר. הלך, רשם פתק,

כזה כמו שהיה פעם על ידי הטלפונים המרובעים, אומר לי, אבא,

רשם, אבא לוקח אותי בשבוע הבא לבית הכנסת,

תלה לי את זה על הפלדלת מבפנים עם המגנט הזה,

יש את החילונים כל השבוע,

ממתי שמתחיל יום ראשון יוצא איתך הנשמה עד שמגיע יום חמישי.

אז הזמן נראה ארוך,

וכל השבוע אתה יוצא לעבודה, יוצא, נכנס, רואה את הפתק. הגיע היום שישי, בוא, אבא, בוא נלך לבית-הכנסת.

אה, מה מאוחר? כל הסיפורים.

הביא לי את הפתק מול העיניים,

ראיתי את זה כמו מראה,

מה אני יכול להגיד לילד הזה? הלכתי לבית-הכנסת מאז 16 שנה, נשארתי שם. אבל

עכשיו נולדה בעיה חדשה,

הכי גדולה.

אחרי שכבר התחלתי ללכת לבית-הכנסת והכול בסדר והכול טוב,

לא יכול להתפלל בציבור.

לא יכול להתפלל בציבור, כמו ראינו.

כל בית-כנסת שאני נכנס ואני מכיר את האנשים,

לא יכול להתפלל לי כאן.

למה? מי שאני לא מכיר, לא מכיר. אבל מי שאני מכיר ויודע, איך אני יכול להתפלל? איך אני יכול להתפלל עם גזלן שגזל אותי והוא יעמוד לי בבוקר, בתחנון בוקר, ב-5.30 בבוקר, שהיום כבר אני לא הולך,

הולך בחמש וחצי בבוקר, הוא יהיה לי, גשמנו, בגדנו, גזלנו בתחנות.

והוא יהיה שליח ציבור שלי שהוא גזל אותי.

עברתי בית כנסת.

בסדר, עברתי בית כנסת, הוא המשיך להתפלל שם,

אחרי איזה חודשיים עבר לבית כנסת שלי, רב שם, לא יודע מה.

באתי לימי שמנהל שם,

אמרתי לו, תשמע, יש לי עם הבן אדם הזה מחלוקת, בשקט, בצד, באוזן.

יש לי איתו מחלוקת, גזל אותי באופן אישי, יש עילים, יש הכול,

מוכן שבועה על התורה, על מה שאתם רוצים.

הוא לא רוצה, אני מוכן, אפילו תשע עשור.

מוכן.

לא מסכים,

הבן אדם.

מחלתי לו על הכסף, אבל לא מחלתי לו על הכעס,

כי גם זה בא דרך העלבה שהשתעניבה אותי. בקיצור, סיפור.

אבל הבן אדם בא,

אני בא להתפלל בעוקר, אומר לאנשים,

כבר אני מפלל שם כמה חודשים, כן?

בבוקר, מזמינים את הבן אדם. היינו עשרה בבית כנסת, אני כוהן ישר...

איכשהו קם, נשמט קול חי, לקחתי את עצמי, יצאתי. אומר לי, הבן אדם, לאן אתה הולך? אנחנו נשארים תשעה!

אמרתי לו, גם קודם היינו תשעה.

הלכתי, השארתי אותם ככה, לא באתי יותר.

עכשיו, מה נשאר לי?

רק בית כנסת אחת, אני מדבר על יד הבית, לא ללכת חמש קילומטר,

של אשכנזים.

אבל שמה אני יכול להתפלל אצל אשכנזים שאני לא מתחבר אליהם בכלל, מה לעשות?

גם יהודים, לא מתחבר.

אצלנו הרס זה אצלנו הרס.

זה סארץ.

איך אני יכול לשמוע את זה?

לא יכול להתפלל שם. מה אני עושה הרע במצב הזה?

עכשיו, תסביר לי, אחרי כל ה-44 שנה,

שהתדוטו, הוא עשה לי רק טוב, לא משנה, יותר טוב, פחות טוב, אבל רק טוב.

לא מתלונן על כלום, ברוך השם. אם זה שלא היה, כן היה, הכול טוב.

איך אני יוצא מהבעיה הזאת עכשיו,

שהיצר הרע בא לי מכל כיוון,

כל פעם בצורה אחרת. איפה אתה גר?

בהוד השרון.

בהוד השרון.

ולא נותרו בתי כנסת חוץ מהשתיים שאתה עזבת? לא, צריך ללכת מרחק. כמה?

שלוש קילומטר.

כדאי לך.

אני אסביר למה.

יש שכר פסיעות.

כתוב בהלכה,

אם יש לאדם שני בתי כנסת, אחת קרוב ואחת רחוק, ילך לרחוק.

למה? רגע.

למה?

שכר פסיעות.

בשביל שלוש פסיעות שעשה נבוכדנצר,

לכבודו של הקדוש ברוך הוא,

הוא זכה לשבעים שנה מלוכה,

הוא ובנו ונכדו.

אז זאת אומרת, שכר פסיעות זה דבר גדול גדול מאוד.

בשכר ארבע פסיעות שעשה פרעה כשליווה את אברהם אבינו,

זכה שבניו של אברהם יהיו משעובדים לו ארבע מאות שנה.

זאת אומרת,

פסיעות זה חשבון.

רגע.

אתה יכול ללכת בערב.

אביב, נחמד,

בבוקר יהיה טיפה יותר קשה, אם זה מוקדם אז זה לא בעיה, חזרה אולי קצת שמש, זה פה שם.

מנחה וערבית אתה יכול ביחד לעשות שמה ולהביא לך מראש

איזה משהו שמה, לאכול סעודה שלישית במקום וזהו.

אם תמצא בית כנסת שהוא באמת שלוש קילומטר, אבל אנשים טובים, לא גזלנים וכולי,

רגע, לא כולם גזלו אותך.

לא גזלו. רגע, רגע.

לא כולם כשרים, הם באים לבית כנסת כי צריך לבוא. אבל היה מוח שלי מחפש אותה.

את הפסולים היה. אז לכן אמרתי קודם, אם שמת לב. זו הבעיה שלי. אמרתי לך, ראה אנוכי, תסתכל.

על עצמך, בחסרונות שלך,

ואל תסתכל בשל אחרים, למה? אני לא רוצה להסתפסף עם אחרים. זהו, לא, אל תסתכל עליהם בכלל.

תרחם עליהם, תקשיב.

תרחם עליהם שהם לא הכי כשרים, בסדר?

אבל גם תרחם על עצמך, כי אתה גם לא הכי כשר.

בטוח, בטוח. רגע, אז עכשיו אתה תתחיל ללכת את השלוש קילומטר, גם בריא וגם שכר,

וגם אולי אין גזלנים. במידה ולא,

האשכנזים גם טוב, אפילו הרס, לא הרס.

אתה צריך לדעת, הקדוש ברוך הוא

מגבל את תבילות.

אני רוצה להגיד לך, רב, עוד משהו קטן,

שהקדוש ברוך הוא עשה לי עוד כמה ניסים קטנים.

רק שתדע, רק שתדע שהשיחה שלך זה בשביל דיוואן,

לשבת עם מטקה, ולשמוע סיפורים, זה משהו. נכון, אבל אני רוצה שהקהל פה ישמעו על אהבת הקדוש ברוך הוא.

זה שהוא לא מאכזם אף פעם,

תמיד ממלא, למרות שאני אף פעם לא הרגשתי חסר. איך זה?

אמרתי שהוא אוהב אפילו תרשעים, כל שכן

מי שבא ולמד עם גרסא דיאנקותא. עכשיו אני צריך ממך עוד הייתה קטנה.

בבקשה. בתחילת שנת 26,

הייתי עובד באיזה עבודה מסוימת,

והחלטתי להפסיק אותה בעקבות ארבעה אירועים מוחים שקידמתי.

בתוך חודש אירוע, שבועיים אירוע, מאוספס בבית-חולים, שבועיים, שלושה,

ברוך השם, יצאתי בלי כלום.

הפעם הראשונה הייתה שאני שוכח לכמה שניות מה שאני אומר באותו רגע, וזה חלף.

ברוך השם.

עכשיו אני החלטתי,

וזה אני גם שכחתי להגיד לך, שבמשך הזמן הזה שהבן שלי נולד,

לא הייתה לי פרנסה אחרי כל הכסף הגדול שהיה לי,

אבל בא אלי חרדי ועשה אתי הסכם.

הייתי מובטל.

אמר לי, תשמע, בוא נשקיע חלק מהציוד,

אתה תעבוד,

אנחנו חצי-חצי.

הסכם סגולו מסחר.

הסכמתי לו.

17 שנה זה עבד.

אני עובד, מביא את העבודה,

מביא לו את הכסף, הוא עושה את החשבונות.

סומכים אחד על השני ב-100%.

עבד 17 שנה עד שקיבלתי את האירועים האלה.

החלטנו למכור, נגמר הסיפור.

יישבתי בבית, אמרתי, עכשיו זמן לי ללמוד תורה.

עכשיו, מה קרה?

אחרי שאני כבר חודשיים בבית יושב,

חושב, מה אני אעשה? ואשתי אומרת לי, יישב בבית, לא צריך עבודה,

שב, שלא יקרה לך משהו, פחדת.

אני מקבל טלפון מבן אדם לפני איזה 15 שנה,

שהוא רוצה אותי בכל מחיר על ידו, בתחום הבניין,

אני אומר לו, תשמע, אני לא אעבוד שבוע שבוע.

עברתי ארבעה אירועים מוחיים, שלושה ימים בשבוע, אני מוכן חצי יום.

אמר לי, לא משנה, תבוא. אמרתי לו, תשלם לי.

אמרתי לו, אתה תצעק לעצמך, הוא אומר לי, את התפקיד.

עכשיו אני שואל את הרב,

תראה איזה הצעה יש לי מפתה,

יעני שאני בטוח,

יכול להצליח.

מול,

עזוב את הכול, יאללה, גמרת, הגעת לגיל שישים וחמש, צא לפנסיה,

לך תלמד תורה. מה אתה אומר?

אני אומר לך שתלמד תורה, ומי שזן ומפרנס את הנמלים ואת הג'וקים, יפרנס אותך וידאג לך.

אז אני רוצה להגיד לך שפיגעתי לפה היום, מכיוון שבתשעה באר קמתי בחמש בבוקר,

זה בדיוק יום הפטירה של אבא שלי, לא יודע איך זה ככה.

ראיתי סרטון אחד שלך ונשארתי עם הסרטונים שלך, תשמע טוב,

עד רבע שעה לפני כניסת שבת, זה היה יום חמישי רצוף,

בלי לאכול חצי כוס מים אולי.

מי?

אני משוגע, אני יודע שאני משוגע, אבל ככה יצא.

לא יכולתי להחזיק.

עכשיו, למה הייתי בורח ממך כל השנים מקלטות,

לא שנים ארוכות, אבל חודשים, קטעים?

הייתי רואה את עצמי שקרן.

אתה מבין מה הבעיה פה?

רואה את עצמי שקרן, לא מסוגל להסתכן.

פשוט מאוד.

זה מה שהיה נורא לי, וכל הזמן אני מלחמה.

טוב.

איך פותחים אותך?

אתה מעריך את האמת, אבל קשה לך לשמור עליה.

אבל בסדר, אם תלמד תורה, זה יזכך אותך,

וכל מה שעברת אתה תנקה, כי התורה מטהרת.

זה לא ללכת לעבודה.

לא צריך, לא צריך, לא צריך.

זה רק יסבך אותך, כי אתה לא במצב בריאותי שמאפשר לך, מי יודע מה יש לך שם בראש.

כלום, ברוך השם. ומה שיש, יש. יאללה, תהיה בריא. תודה רבה לכם.

הייתם נפלאים, נפלאים.

תבואו, אני אברך אתכם פה.

אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי, אבי

בשמחה בואו לפניו לפניו בירנדה בואו לפניו בירנדה בואו לפניו בירנדה בואו לפניו בירנדה בואו לפניו בירנדה בואו לפניו בירנדה בואו לפניו בירנדה בואו לפניו בירנדה בואו לפניו בירנדה

בואו לפניו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא בואו לפניו ביר נאזא

איזו איזו איזו איזו איזו איזו איזו איזו איזו איזו איזו איזו איזו איזו שימשים אך בואו לפניו לפניו ביר נא בואו לפניו ביר נא בואו לפניו ביר נא בואו לפניו ביר נא בואו לפניו ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ביר נא ב

איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו איתו א

לפניו לפניו, ודביר מכרותו לפניה בלילה,

ולפניו ודביר מכרותו לפאנלימה.

איזה נתנו,

מה שם מזלח?

איזה נתנו, איזה נתנו, איזה נתנה.

כושר המציעה פה לפניו,

ודביר מכרותים,

ף

לפניו, ופניו, לפניו, לפניו.