גן יבנה - גן יבנה

גן יבנה 2-8-10

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

היום אנחנו נלמד מה זה איש אמת. בפרשה הקרובה "לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". הגמרא בכתובות דף ק"ה אומרת, אמר רבא, מאי טעמא דשוחדא, רש"י מסביר, מה השאלה, למה אסור ליטול לזכות את הזכאי? למה אסור ליטול שוחד על מנת לזכות את הזכאי, ז"א שהדיין ידון היטב היטב, יהיה מתון בדין, ישקול את הדברים העיקר שיוציא את הזכאי זכאי, לא נותנים לו שוחד שיטה משפט, נותנים לו כסף - שוחד, שיגיד מי הזכאי באמת. למה זה אסור? כיון דקביל שוחדא מיניה - ברגע שהוא מקבל ממנו שוחד, מתקרבת דעתו אליו - לנותן השוחד, והרי הוא כעצמו וכגופו, ואין אדם רואה חובה לעצמו, אז ממילא אם זה שנתן לו את השוחד זה כאילו הוא, אז הוא לא רואה חובה לעצמו כי אין אדם רואה חובה לעצמו, ממילא הוא ידון אותו לכף זכות.

הרי השוחד פוסל את הדיין, השוחד שפוסל את הדיין אינו פועל אלא על ידי שמטה את ההתעניינות של הדיין לצד אחד, ואפילו אם מתכוון לזכות את הזכאי כבר לא יכול לראות חובה כי הרצון מעוור את עיני שכלו. וכן אמרו חז"ל, כיון שנותן הדיין את ליבו על השוחד נעשה עיוור בדין ואינו יכול לדון אותו באמת. הרי לפנינו שהנגיעה לצד אחד, שהדיין כבר נוטה לצד אחד בגלל שהוא קיבל משהו, הנגיעה לצד אחד מקלקלת את משפט השכל באופן שאינו מעלה על דעתו סברה המנגדת את נטייתו, כיון שהוא כבר נטה ע"י השוחד, גם אם תבוא סברה חזקה כנגד למה שהוא סובר, והוא לא יטה את עצמו בחזרה לסברה החדשה המנגדת. ונוכל להבין דבר זה היטב עפ"י מה שהקדמנו, שההתעניינות היא שמעוררת המחשבה, כיון שהוא מתעניין בשוחד וההתעניינות היא מעוררת את המחשבה, אם כן מובן שהיא ל א תעורר סברה שהיא נוגדת לה, אדרבא תעלימו אותה, ולא עוד אלא אפילו כאשר אחרים אומרים לו סברה כזו, לא הוא מעצמו, בא מישהו ואומר לו, השכל שלו ממאן לקבל מפני השפעת הנגיעה.

וכך ביאר המהר"ל מפראג, יעוור עיני חכמים, מה הפירוש אומר? שלא תעלה על דעתו הסברה הנכונה, לכן הוא נקרא עיוור, "ויסלף דברי צדיקים" שאפילו יעוררוהו על הדברים המצודקים יסלפם. ויותר מזה, מובא במכילתא, שונא דברים המצודקים אפילו הנאמרים בסיני. ז"א הוא יכול לבוא ולעקור גם דברים שנאמרו בסיני, והוא יבוא לשנאתם כיון שיש לו טובת הנאה.

מי שעוקב אחרי הפרשיות האחרונות שאני מדבר עליהם יבין בדיוק מה המאמר הזה אומר, איך אנשים מטים את דעתם נגד האמת המצודקת בצידוקים ובהוכחות והם מנסים למצוא כל מיני תצדקי ואמתלאות וקולות והסברים ושכנועים עצמיים שכאילו הכל בסדר ואין פה שום בעיה והכל בסדר. שוחד. לא כסף דווקא. אני אוהב זמר מסוים לדוגמא, אז אני משוחד אליו, גם אם יגידו עליו דברים לא טובים קשה לי לקבל, האוזן שלי לא יכולה לסבול כי אני אוהב אותו, כמו כל מי שאוהבים אותו. אם שומעים דבר כזה קשה לאנשים לקבל, לא יעזור. תביא הוכחות, תביא זה, תראה את ההלכה, תגיד הנה משה מסיני מה אמר, מרן השולחן ערוך מה אמר, פלוני אלמוני מה אמר, הוא בעצמו אמר, הנה הכל מולכם ולמרות כל זאת, ואנשים ימשיכו לנטות אחרי השוחד כי הם אוהבים את פלוני וקשה להם לסבול את זה שאומרים את האמת בפנים והם  נשארים בדעתם. זה מה שכתוב פה, זה לא רק אנשים פשוטים, זה אפילו דיין יושב על מדין ושוחד קטן יכול להטותו. אתם יודעים מה זה שוחד אפילו? שאם יש לו נוצה פה על המעיל ובא אחד והסיר לו אותה ככה, כל מה שהוא עשה זה ככה והסיר לו ואמר לו תודה, אם הוא יגיד לו אח"כ יש לי לדון איזה דין, האם אני יכול לבוא לדון אצלך? מה הוא אומר לו? אני פסול לדון אותך. מה עשיתי, למה אתה לא רוצה לדון אותי? כי היה לי הנאת טובה ממך שעשית לי ככה, אני כבר אטה לצדק אותך. שמעתם עד איפה זה? אז מי ששמע שירים כל ימי חייו מזמר מסויים מהזמרים הוא יכול לזרוק אותם מהבית? איך הוא יכול, זה חצי חייו. אז קשה לו לסבול את האמת. אבל הוא צריך להחליט, או הקב"ה או הזמר, יש לו ברירה, או הזמר או הקב"ה. נמשיך.

ודבר נורא יש בזה עוד, כי אחרי שנטה שכלו מן האמת פעם ראשונה בחייו ע"י השוחד, שימו לב, היה מקרה חד פעמי בחייו של הדיין או של האיש שהוא קיבל שוחד, שוחד איזה שוחד? לא לשקר, לא לשקר, להגיד את האמת, שילמו לו תגיד את האמת, אם פעם אחד בחייו הוא כבר לקח, שוב הלב שלו ילך ויתעוור כל ימי חייו, כי כבר איבד את חוש האמת שלו. נגמר, הבן אדם הזה גמר עם חוש האמת. וכיון שנקבעה במוחו הסברא העקומה הראשונה, מעתה הוא הולך ומעקם את כל בנין ההשקפות והדעות שלו כדי להתאים אותם עם מה, וכך הוא מתעוור והולך עד שמת בעיורונו, ז"א עד יומו האחרון הוא יהיה עקום.

וכך אמרו ז"ל מפורש בכתובות ק"ה, אפילו חכם גדול וקיבל שוחד, אינו נפטר מן העולם בלי סמיות הלב, סמיות - לשון סומא - עיוור, הלב שלו יהיה עיוור עד יומו האחרון אם קיבל שוחד. ולא רק על עצמו הוא מקלקל, אלא שהוא מסייע לקלקל גם את הבאים אחריו, כי חוש האמת הוא דבר עדין כל כך, עד שאם יש רבים הנוטים מן האמת מתקלקלים גם הכשרים. מתקלקלים גם הכשרים, כי מבלי להרגיש הם מיישרים את שכלם על יסוד שכל האחרים, על יסוד שכל של האחרים שכבר נתעכב. ז"א אחד מקולקל כזה שהתקלקל משוחד פעם אחת יכול כבר לקבל, לקלקל אחרים, ואם יש אחרים כמותו אז בכלל חבל על הזמן, כבר לא מבינים מה אתה רוצה בכלל. אם תבוא עם אמת מוכחת וניצחת לא מבינים על מה אתה מדבר בכלל. מה קרה לך התעוררת פתאום? מה קרה, איפה היית עד עכשיו? מה זה חשוב איפה היית עד עכשיו? זה אמת או לא אמת, איפה אתם הייתם עד עכשיו, למה אתם בשקר עד עכשיו? ואפילו שאומרים לכם את האמת אתם לא מקבלים, אלא סמיות העין והלב.

כך אמרו חז"ל, בגמרא סוטה מ"ז, שימו לב מה כתוב זה כבר מזמן התנאים והאמוראים, משרבו רואי פנים בדין בטל לא תגורו, התורה מצוה "לא תגורו מפני איש", דיין צריך להגיד את האמת כמות שהיא ולא לעשות חשבון, אבל אם אתה רואה פנים לזה יותר מזה, מכבד את זה יותר מזה, אז אין לא תגורו, למה - כי יש חשבונות, זה מקדם את הבן שלו שיהיה פלוני וזה מקדם את הבן של פלוני וזה מסדר לו משכורת וההוא נותן לו ככה וההוא ככה ויש קשרים, והקשרים קושרים, ואז כולם קשורים ולך תתיר אותם. איך תתיר אותם אם כולם קשורים בקשרים? אז אחד מכסה על השני. אל תתיחס אל תתחשב עזוב בסדר אז הוא אומר אז הם אומרים לא משנה, נו זה יעבור, יעבור להם. ופסק לא תכירו פנים במשפט, פסק לא תכירו פנים במשפט, פירש המהר"ל, בטל לא תגורו אפילו מן הכשרים, כאשר בני אדם מתחילים בחטא הזה הכל נמשכים אחר זה וקרוב הדבר להתבטל אפילו מן הדור שלאחריו שלא נמצא אחד שהוא כשר בדין ובטל לא תגורו לגמרי מן הדורות. ה' ירחם, המהר"ל מפראג אומר, בטל לא תגורו מן הכשרים, כשמתחילים בחטא הזה, הכל נמשכים אחר זה, וקרוב הדבר להתבטל אפילו מן הדור שלאחריו שתהיה השפעה, ולא ימצא אחד שהוא כשר בדין ואז בטל לא תגורו לגמרי מן הדורות.

וכמה הוא שיעור השוחד אשר יעוור את עיני החכם, בואו נראה מה יכול לעוור, מה יכול לעוור עיניו של דיין צדיק וחסיד, מה יכול? אפילו משהו, אפילו משהו יטה את דעת החכם היותר גדול. חכמים ז"ל שכל עמקי כוחות הנפש גלויים לפניהם, הם ידעו עד היכן הדברים מגיעים, והגמרא מספרת בכתובות ק"ה, על רבי ישמעאל ברבי יוסי שהאריס שלו היה מביא לו בכל ערב שבת סל פירות מפרדסו של רבי ישמעאל עצמו, האריס היה מקפיץ לו פירות, כמו שאומרים, מהפרדס של רבי ישמעאל בעצמו, פעם אחת היה לו לאריס דין תורה עם חברו ביום חמישי, יום קודם, יום קודם, ודרך אגב הקדים להביא כבר את הפירות באותו  יום, רבי ישמעאל שהיה הדיין בעצמו שצריך לדון בדין שלו, חשש לשוחד משום נחת רוח של קדימת יום אחד, בגלל שהוא בא יום אחד מוקדם להביא לו את הפירות שלו, שבלאו הכי היה מביא אותם מחר, הוא חשב שהנחת רוח שנעשה לו שהפירות כבר אצלו בבית יום לפני הם יבואו אותו לידי חשש שוחד, ולא קיבל את הפירות, לא הסכים, לא הסכים לקבל את הפירות. ואף שלא קיבל, חשש עוד שהוא עדיין משוחד בזה שהוא הסכים להביא לו  יום אחד לפני, גם שהוא לא שם לו את הפירות יום לפני והוא לא קיבל, אבל זה שהוא טרח יום אחד לפני להביא לו, גם זה הוא חשש שזה שוחד ואמר לו 'פסלנא לך לדינא', אני פסול לדון אותך, אני לא יכול לדון אותך, למה? אני מרגיש שקיבלתי שוחד, ומסר אותו לדיינים אחרים שהם ידונו אותו. בשעת הדין היה מתהלך רבי ישמעאל מחוץ לבית הדין, ז"א האריס היה בתוך הבי"ד, היו דיינים ורבי ישמעאל מחוץ לבי"ד מקשיב, מקשיב ושומע את הטענות, וכשהוא שומע את הטענות הרגיש בעצמו שהיה ליבו לזכותו של האריס ובאים לו פתחי זכויות, והוא אומר בחוץ לעצמו בליבו, שיגיד ככה, שיענה ככה, למה הוא לא אומר ככה, והוא רואה שהוא פותח לו פתחי זכויות איך הוא היה צריך להגיב ומה היה צריך לענות. הלואי ויטען כך וכך ויזכה בדין, כך היה מרגיש בעצמו, הסתכל שוב והכיר שמחמת אותם הפירות ארע לו כל זה. כיון שרבי ישמעאל ראה כך, התעורר הרבה ולמד מהמעשה הזה את סתרי כוחות הנפש של אדם, ואמר, תיפח נפשם של מקבלי שוחד, ומה אני שלא נטלתי את הפירות, ואם נטלתי את הפירות - שלי נטלתי, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה. תיפח רוחם.

ועתה נצא ונחשוב, התנא הקדוש רבי ישמעאל ברבי יוסי שהוא היה קדוש עליון, חושש ומכיר את הדקות של הנגיעות כל כך, עד שסירב לקחת פירות של עצמו בהקדמה של יום אחד, וגם את הדין הוא לא דן, ואחרי כל זה מצינו שהוא מהפך בזכות של אותו אריס מחמת משהו כזה, של נגיעה דקה מן הדקה. ואם כך בארזי הלבנון, קל וחומר באזובי קיר - בנו, עד כמה יכול השוחד הכי קטן לחבל את כל סדר מחשבותינו.

נתבונן בעוד נקודה אחת קטנה שלכאורה אין מקום לרצון להתערב בה, בא נראה דוגמא שלכאורה בציור שנביא הרצון אין לו מקום כאילו להתערב. מה למשל, אם אדם חושב באיזה שאלה שלא נוגעת לו כלל, אלא שעליו להחליט לחוות את דעתו בה, כגון שאלה מדעית, הוא רוצה לדעת שאלה מדעית למה יש כל כך הרבה כוכבים בגלקסיות, והוא בעצמו רוצה, הוא שואל, זה לא נפקא מינא בשבילו, זה לא ישנה את מהלך חייו מה תהיה התשובה, אבל הוא רוצה לדון בדבר שלא נוגע אליו אישית. והוא מתחיל לעיין בה - בשאלה הזאת בשעה שעדיין אין לפניו שום חומר שעל פיו הוא עתיד לשפוט, ובתוך העיון הזה לפי שעה נדמה לו שצד אחד מהספק שהוא הסתפק קרוב להיות האמת, נראה לו ככה, יש לו סיבה להסביר למה ככה. והוא לא החליט עדיין אם זה נכון, והוא יודע שההשערה שלו זה בתנאי כפול שאם שאר הידיעות שתבואנה עליו יהיו סותרות למחשבה הראשונית הוא יבטל אותם מהעיקר. כמובן שהוא לא יגיד את ההשערה הזאת לשום אדם, והוא גם מוכן להשליך את ההשערה הראשונית שהיתה לו אם ימצא שהיא לא נכונה, והנה פתאום הגיע אליו חומר והוא עכשיו מפנה את דעתו שוב לעיין בשאלה מחדש, הגיע לו חומר, האם יתכן שאדם זה יהיה כבר נוגע בדבר בגלל שהוא חשב בהתחלה ככה שהוא ירצה לסלף את הראיות שהגיעו לו עכשיו, לכאורה לא נכון, כי מה זה נוגע אליו מה אכפת לו אם יהיה ככה תשובה או ככה תשובה, הוא בלא הכי לא הכריע, והוא גם לא אמר למי שלא ידעו ממנו כלום, אז אם הוא חשב ככה בהתחלה ובא משהו אחר אח"כ, מן הסתם הוא צריך להכריע כמו החומר המצודק. אבל בואו נתבונן שוב בהלכות דיינים, התורה אומרת בספר דברים א', "שמוע בן אחיכם ושפטתם צדק", וביארו חז"ל, אזהרה לבי"ד שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו. יש דיין, הגיע בעל דין אחד, נכנס ראשון והתחיל לדבר עם הדיין, אסור! הדיין צריך להגיד לו תצא החוצה, אני לא יכול לשמוע מילה וחצי מילה ממך, עד שיהיה בעל דין השני שניהם נוכחים לפניו ואז יתחילו לדון. אבל אם הוא שמע מראש אחד מהם, הוא כבר לא יוכל לדון דין אמת. ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו. אז הדיין אסור לו לשמוע, ובעל הדין אסור להשמיע. למה? מבאר המהר"ל מפראג, בנתיבות עולם בנתיב הדין, שאפילו היכן שמסדר לפניו את הדברים של אמת, כיון שמטעין דבריו לדיין נכנסו בדעתו לזכותו ומחפש לו זכות. ז"א אם הולכים לרב עובדיה יוסף ומספרים לו סיפור על זמר שמבטיח שהוא יחזור בתשובה, ולא הביאו את הבעל דין השני שאומר לא להזמין אותו נגיד לכנס, זה אסור באיסור גמור, שמוע בן אחיכם אז ושפטתם צדק. ואפילו אם יציגו את הצד השני, אף פעם לא יכולים להציג את הצד השני כי לצד השני תמיד יש נימוקים שהם מעבר לאמירה, ויש גם סיבות שצריכים לפרט, אז אם משמיעים ודאי שהפסק לא יהיה הגון ונכון.

ולא עוד, ואפילו אם ישיב אח"כ חברו על דבריו, ויבוא כבר השני ויגיד את דבריו, כיון שדבריו כבר נכנסו באזני הדיין אינו מסלק דעתו מהם. למה? כיון שבתחילה חשב שהצדק עם הראשון, אפילו שבשעתו זה היה רק לפי שעה, עם כל ההשתמרות, אפילו שהוא נשמר הרבה לבחון את הדברים היטב היטב, מכל מקום כיון שחשב כך רגע אחד מעתה הוא כבר נוגע בדבר כי יש אי נעימות לאדם כשצריך לשנות את דעתו הקדומה אפילו קלושה כזו. וכבר די בזה לעוות את מאזני המשפט בחוט השערה ויותר לא צריך. זה אומר המהר"ל מפראג. ז"א אנחנו רואים מפה שמי שעושה כן והולך ואומר שני צדדים כאילו שלחו אותו, אז זה עבירה על שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק.

והנה כל אדם הוא דיין, כי תמיד מוטל עליו לשפוט על צדק הנהגתו ואמיתת השקפותיו, אז גם אנחנו דיינים, יהודים יקרים, עליו לשפוט צדק על הנהגתו ועל האמת של השקפותיו. אבל כשנתבונן בערך הנגיעות המשפיעות עלינו בדיונים האלה, נמצא שהן תקיפות לאין ערך מכל שוחד שיוכל לתת לשופטים של בית דין.

הנה נתבונן, אם אפילו הנחה קדומה קטנטנה כמו שאמרנו קודם, על העמדה, גלקסיות, כבר עלולה לעוות את דקדוק המשפט משום ההתנגדות הדקה לשנות את דעתו, שזה בא מהשפעה נסתרת של מידות הגאווה והעצלות, מה יהיה על הנחות קדומות שלנו שהן יוצאות ממידות ותאוות גסות, ושניהלנו את חיינו על פיהם זה כמה שנים. אם אנשים כל חייהם רוקדים בריקודים מעורבים או ערבי שירה, אם הם כל הזמן שהם יכולים לדון עכשיו על הנושא הם נגועים בדבר, הם חיים את זה, הם נושמים את זה, זה החינוך שהם קיבלו, זה מה שהם מחונכים לזה. פתאום הם יכולים לדון, הם יכולים להגיב בכלל, הם יכולים להגיד צד?

אם על התקרבות הדעת של הנאה כלשהי אמרו חז"ל שהוא הופך להיות כמוהו אינו יכול לדון אותו באמת, איך נקווה אנחנו לבוא להחלטה אמיתית במקום שכרוך בזה ראיית חובה לעצמנו ממש, שאנחנו צריכים להגיד טעיתי, טעיתי, טעיתי, אני חוזר בתשובה. לא הרבה אנשים יש להם את הכח לעשות את זה. דוד המלך בזכות שאמר מיד לנתן הנביא טעיתי, זכה להשאר מלך. שאול המלך שלא אמר מיד טעיתי הפסיד את המלכות. קשה, זה המילה הכי קשה ביהדות, טעיתי. להגיד טעיתי זה קשה מאד. כל הסיבובים, כל ההסברים, הוי דינש לאחזוקי דיבורא, אומרים חכמים אדם בשביל להחזיק את הדיבור שכבר יצא מפיו יעשה הכל להעמיד את הדברים, לא הבנת אותי אני אסביר לך עוד פעם, לא הבנת אותי אני אסביר לך עוד פעם, לא הבנת אותי אני אסביר לך עוד פעם, לא שמעת אתה לא מקשיב לי אני אסביר לך עוד פעם. למה אתה אומר לא שמעתי? שמעתי טוב מאד, הבנתי טוב מאד, הכל בסדר, רק אתה לא שומע את עצמך. כי אתה לא רוצה לשנות ולהשתנות.

ואם הדיין, האם אנחנו קל לנו להודות על החסרונות שלנו ולקבל דעות שעל פיהם נצטרך לוותר על מה שחביב לנו, זה קל? לא קל. ואם הדיין  נטה פעם מן האמת ונתקלקלו כמו שלמדנו כל סדרי מחשבתו, מה נגיד על עצמנו שמנעורינו הורגלנו לתרץ את עצמנו בדוחק, להקטין את ערך הכשלונות שלנו ולהפריז תמיד את הטובות שלנו. יכולים לקחת אדם שמחטיא את הרבים עשרות שנים, וההלכה אומרת שצריך ללמד עליו חובה כי מלמדים חובה על מי שחייב, ומלמדים זכות על מי שזכאי, ומה עושים כולם? מלמדים זכות על החייב הגדול וחובה על הזכאי הגדול. מאיפה זה נובע? ממה שלמדנו. מהשוחד. אתה משוחד למה שעשית עד היום, ומה שנהנית עד היום.

ואם בימיהם כבר טענו חז"ל, שבגלל החולי המדבק של ראיית פנים כבר נפסק לא תכירו פנים במשפט, מה נענה אנחנו שהכרת פנים לעצמנו כבר נעשית שיטה טבעית מדורי דורות, איך נסמוך על השכל שלנו שיגיע פעם למסקנות אמיתיות?

אמנם כן הוא, אין השכל מוציא משפט אמת בבעיות מוסריות, אלא בה במידה שהלב מנוקה מנגיעות המידות וממולא שאיפה חזקה ובוערת וישרות באמת. שום אדם לא יכול להיות בעולם אמיתי, שום בן אדם לא יכול להגיע לאמת אם הוא לא ינקה את עצמו מנגיעות של ה מידות הרעות שיש לו, ועוד תנאי שיהיה לו שאיפות חזקות ובוערות לישרות ולאמת. אי אפשר בעולם שהשכל יוציא משפט בבעיות מוסריות, כי האדם פועל על פי המצפון והרגש שלו הוא פועל מן הלב, מן הבטן, מהתחושות, השכל שלו בבעיות מוסריות חלש מאד. מתי כן? אם הוא יהיה נקי מכל המידות הגרועות שלו, ומחפש את הישרות והאמת ומוכן להקריב כל קרבן בשביל האמת, אדם כזה יכול עם שכלו לדון גם בבעיות מוסריות.

איך יבוא אדם לשלמות כזאת? רק אם יעבוד ויתקן את המידות, וזה יבטל את הנגיעות מהשורש וזה שנים רבות של עבודה לשם שמים שנצרכות לזה. זה לא החלטה אחת שאחד אומר פתאום אני חוזר בתשובה, אני לא מרקיד יותר מעורב, קשקושים, קשקושים, אם היה דבר כזה שאדם היה אומר את זה באמת מכל הלב באמת, לא באונס, באמת, הוא היה מת על המקום. כמו רבי אלעזר בן דורדיא, רבי אלעזר בן דורדיא שחזר בתשובה באמת, ברגע שזה אשה שלא נגיד מה מקצועה, העירה לו איזה הערה שההערה הזאת היא אמרה לו אתה לא תגיע לחיי העולם הבא, והוא התעורר מזה פתאום תפס מה היא אמרה לו, הוא בכה בכי שלא יכול לסלוח לעצמו על מה שהוא עשה עד עכשיו, מדובר באחד שחטא בינו לבין עצמו, לא החטיא את הרבים, חטא לבד, והוא מת מהתשובה, מת, ויצאה בת קול מן השמים ואמרה אשריך רבי אלעזר בן דורדיא שאתה מזומן לחיי העולם הבא, ועליו בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בשנים הרבה. אז מי שהחטיא את הרבים לא חטא לבד, היה עושה תשובה אמיתית, וכתוב שעריות זה כמו מינות, וכל באיה לא ישובון, אם היה חוזר בתשובה אמיתי היה מת על המקום, מרוב הצער על מה שהוא עשה והחטיא מיליונים. אבל תשובה וריקודים על כל במה, זה תשובה? זה לעג לרש, מי שמאמין שיש דבר כזה כבר ראינו כמה זמרים הצהירו ומה נשאר מהם.

אז לכן צריך לדעת, בשביל זה צריך לתקן את המידות ממש, זה עבודה של שנים, ואמרו חכמים לתקן מידה אחת יותר קל לגמור את כל הש"ס עם כל המפרשים בעיון ממה שלתקן מידה אחת. והח"ח אמר, שכל ימיו הוא עבד ותיקן שלש וחצי מידות. ואנשים כבר פוסקים בדיני מוסר וענינים מהבטן, בשניה הוא שולף לך תשובה.

אנשים שלא לומדים כל ימי חייהם מוסר קבוע כל יום, כל יום כל  יום, בחיים שלהם לא יוכלו לחקר האמת להגיע, בחיים שלהם, כל זה ממרח שוקולד, ממרח שוקולד כל החיים שלהם, הם מורחים שוקולד על כל העבירות שלהם, וממשיכים הלאה ומביאים ראיה שיש עוד כמה שמרחו שוקולד על החיים שלהם, וכל החיים שלהם אתה שואל אותם מה נשמע? אומר לך שוקולד. דבש, אצלכם אומרים דבש. יש מקומות אומרים שוקולד.

זה מה שאמרה הגמרא, הגיע לפרשת דרכים, אמר מר זוטרא, זה תלמיד חכם דסלקא ליה שמעתא ליבא דהלכתא, פירוש שמכוון מעצמו אל האמת, כי כבר עבד על עצמו כל כך עד שהגיע לטהרת הלב ורק אז ראייתו נכוחה ומשפטיו ישרים. עבודה זו היא עבודת המוסר ומבלי מוסר אי אפשר להגיע אל האמת וזהו הסוד והיסוד של שורש לימוד המוסר. מי שלא טיהר את לבבו עדיין אין לו שום סיכויים להסיק מסקנות של אמת. באמת כן הוא, בטוח לא יכול להיות לעולם, בל מבחן זה יוכל לנקוט בידו, אם דעה או החלטה תבוא לו בלי מלחמה, תיק תק הוא עונה, יחשוד בה ויחפש באיזה פינה הסכימו עם זה הנגיעות שלו, ורק דעה והחלטה שעלתה לו בקושי מתוך התאמצות להכיר את האמת ומתוך מלחמה נגד הנגיעות, רק בה אפשר שתהיה לו תקוה שתהיה אמיתית.

ויש עוד עצה, אם הוא שואל תלמיד חכם גדול, מה לעשות במקרה כזה או כזה, התלמיד חכם אין לו את הנגיעה שלו, לכן הוא יכול להגיד לו את האמת. על פי משפטי התורה. אבל אם הוא משקר גם את התלמיד חכם והוא בא בידיים לא נקיות והוא מספר לו סיפור שבעצם הוא דורש בסיפור להשיג את מה שבעצם הוא שואל, האם ניתן להזמין זמר שהיה מרקיד מעורב והחליט לחזור בתשובה, האם ניתן להזמין אותו? הרי הוא הזמין את התשובה כן, למה לא? אבל אם ישאל את השאלה הזמר הזה הוא שקרן, והוא הבטיח מספר פעמים מעל במות שהוא יחזור בתשובה ולא חזר, והביאו אותו לעוד מקום והבטיח ולא חזר, ואח"כ הוא הבטיח בעצמו לבד ולא חזר, אח"כ הוא שלח מכתב לרב פוסק שהוא מעצמו חוזר ולא חזר, ואח"כ גם באצטדיון הוא אמר שהוא חוזר ולא חזר, ובמוצאי שבת הרקיד שוב פעם אנשים ונשים בריקודים בנפרד, בנפרד, ומה זה נפרד, שכל הקהל שישב מעורב רואה רק את הנשים רוקדות, זה מותר? אבל הוא שם וילון, לא וילון ככה שמסתיר את הנשים, וילון ככה שלא מסתיר את הנשים, וכל הגברים יושבים מול הוילון ככה. הבנתם? כשזה ככה אתם רואים את המסך, הנה זה מסך, תראה להם את המסך, אני לא רואה אתכם אבל אם מהסך ככה אתם רואים, אני רואה את כלכם, הבנתם? ככה הם שמו מחיצה, ככה. ולא מצד לצד, לא מצד לצד, אלא קצת שלש מטר והנשים רוקדות מחוץ למחיצה, אפשר היה לשים גם קופסת סיגריות באמצע שזה יחשב הקיר של הפלשתיני. כי מה זה משנה, הרי המטרה שיראו את הנשים, אז רואים את הנשים, והוא שר. נו, ואחרי זה הם מקבלים תגובות שאנשים, מה אתה רוצה, יש מחיצה, מה אני לא מבין מה אתה רוצה יש מחיצה. אני לא רוצה כלום, ההלכה אומרת שאסור לזמר לשיר בפני גברים ונשים אם זה לא בחתונה, אם זה לא בבר מצוה, ברית, פדיון הבן וכל מה שזה סעודות מצוה, בהפרדה גמורה מצד לצד שאף אחד לא רואה מהגברים את הנשים, ואז בסעודת מצוה כזאת של חתונה וכו' יכול זמר בצד של הגברים לשיר וישמעו כולם וירקדו במעגלים נפרדים, אף אחד לא יודע מה יש בצד השני, בסדר גמור, מצוה. אבל סתם ערב שירה, או חפלה, או קונצרט או חרית, אין דבר כזה בהלכה, אסור לשיר מול גברים ונשים אפילו אם הם יהיו בקופסאות. כי אין דבר כזה ערבי שירה, מה עוד שהם יושבים במעורב ודאי שאסור, אפילו אם זה בהפרדה אני אומר עם מחיצה ההלכה אומרת אסור, ואם זה במעורב ודאי שאסור, ואם רוקדים גברים ונשים אפילו בנפרד, עם מחיצה כמו שאמרתי, אבל רואים הגברים את הנשים לא אלה שרוקדים, אלה שיושבים, יושבים שולחנות מלאים וכולם מסתכלים לנשים, זה מותר? אז איזה מן חזרה בתשובה זאת להכריז בכל מקום? אסור לשקר. אסור לשקר.

איש אמת זה מה שהגדרנו, לא יקח שוחד, איזה שוחד? אפילו הרצונות שלך, אתה חייב לבטל אותם במקום שההלכה אומרת. אם אתה מתעכב בגלל שההלכה אומרת ואתה מחפש היתרים - אתה עקום, אתה לא מחפש את האמת, אתה מחפש לעקם את התורה אליך. וזאת בעיה.

אני לא הזכרתי את שמו של הזמר כי הוא כבר טוען שהזכרתי אותו יותר מדי בזמן האחרון אז עשיתי לו חסד ולא הזכרתי, אז אל תזכירו גם אתם שלפחות הערב לא הזכרנו את שמו. אבל זה לא מדובר באמת רק עליו, זה מדובר על כל זמר, ספרדי, אשכנזי, תימני, פרסי, בוכרי, לא משנה מי, כולם זה אותו דין, זה ההלכה. זה ההלכה. וגם אסור לקהל להיות במקום ששרים שירים כאלה, אפילו שזה שירי קודש אפילו שזה תהילים, תהילים אפילו, גם תהילים לא, שום דבר, רק בסעודות מצוה ושמחות על פי ההלכה. אדרבא, שמה תרקדו, איך אומרים באידיש, תתגמעו אפילו, כמה שאתם רוצים, תהיו כלכם מזיעים, תלכו הביתה קימתם מצוה "קול ששון וקול שמחה", אבל זה רק בשמחות וגיל על פי ההלכה. סתם ככה זה מנהג גויים, אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, זה מקום שנקרא מושב ליצים, זה נקרא ליצנות, זה נקרא "עשאוני בניך ככינור" יש בזה מחוקות הגויים, יש בעיה. לא נורא, ככה זה קורה בד"כ בכסאות של כתר.

כן יהודים יקרים, אז אני אמרתי לכם עכשיו מה זה אמת, מה זה איש אמת, מה זה שוחד, ואיך אנחנו עובדים על עצמנו במשך החיים, ומי שלא יודע אני אגיד לכם עוד דין אחד, כתוב "מדבר שקר תרחק", "מדבר שקר תרחק", היכי דמי, שואלת הגמרא, היכי דמי? אם באו שניים לפני דיין, אחד לובש איצטלית בת מאה מנה ואחד לבוש סמרטוטים, הדיין לא יכול לדון, הוא אומר להם תצאו החוצה, או שתלבשו איצטלית בת מאה מנה או שניכם סמרטוטים ותכנסו. מה זה אומר? נצייר ציור, אני דיין בא אחד עכשיו גדול, מטר תשעים, שמן מאתיים קילו עם בגד של חמשת אלפים דולר, בא אחד גמד מטר עשרים לבוש סמרטוטים, אפשר להתבלבל ביניהם? לא. אומרת ההלכה - מדבר שקר תרחק, אדוני הדיין תוציא אותם שילבשו שניהם אותם בגדים, או סמרטוטים או של חמשת אלפים דולר, אח"כ תדון. אה, זה לא שקר בעצמו. נגיד שהם לבשו שניהם של חמשת אלפים ונכנסו, הדיין לא זוכר שזה השמן הגדול הזה זה העשיר וזה העני, ואם הם לבשו אותו דבר אז מה? אומרת התורה, תשמעו את חכמת התורה, אומרת מה שאתה יודע ומה שאתה רואה זה שני דברים אחרים, כשאתה רוה ואתה רואה אותו דבר, אפילו שאתה יודע שזה עשיר וזה עני, זה מקל עליך לדון יותר, אבל בשעה שזה נוצץ עם כסף וזהב וזה לבוש עם סמרטוטים, אתה אוטומטית נוטה לאחד מן הצדדים. אבל כשהעין רואה אותו דבר. כשאתה יודע שאדם עשיר, אז כשאתה נכנס אצלו במשרדים ויש שטיחים ויש הרבה מזכירות ופקידים ואה, עד שאתה מגיע אליו ילאולאו, בסוף הגעת, איך אתה נכנס? בסילודין הוא יושב שמה על מהגוני וזה, משקפי זהב, שעון זהב, פשששש, אתה מדבר אליו ברגש כבוד, ביראה, אתה לא מרים את הקול, אתה, אבל אם יצא שפתאום הוא נתקע, היה לו פנצ'ר ועלה לאוטובוס ואתה איתו, ושניכם מחזיקים באוטובוס ככה ושניכם נוסעים, אתה מרגיש אליו עכשיו את אותו יחס כשהיית בשטיחים שלו במשרד, הוא שילם שקל עשרים ואני שקל עשרים ושנינו מתנדנדים באוטובוס. אני כבר מרגיש שאני כבר קרוב אליו מאד, למה - כי העין שקרנית, העין שקרנית.

יש בן אדם גבאי בבית כנסת, נכנס אחד הדור בלבושו, חליפה מגבעת צילינדר, הוא נראה עם זקן ככה, אז אומר לו כבוד הרב כבוד הרב בכבוד בכבוד ישר מלווה אותו למזרח, פתאום נכנס אחד כזה זקן, נראה ככה פחות או יותר עם חליפה והוא נכנס ואומר לו כן, כבודו ישב כאן, הנה פה ישב כאן, הנה פה ישב כאן, רגע רגע למה אתה לא לוקח אותו למזרח? זה עם החליפה צעיר, זה עם חליפה לא כל כך מבוגר, מי אמר מי יותר חכם, החליפה? עשית להם מבחן? אתה מכיר אותם? לא, למה אתה לא לקחת לשם? הוא לא לקח את ההוא, הוא לקח את הבגדים לשם. העין משקרת, העין משקרת. כשרואים אחד שנכנס פששששש רואים אחד במכונית מרצדס פששש רואים אחד בטויוטה ככה חורתה, אה, לא אומרים לו שלום עליך.

ז"א אנחנו שקרנים. מה לעשות, ככה הטבע, הטבע, זה לא צריך ללמוד את זה, זה הטבע, הטבע משקר, העין משקרת. אנחנו צריכים שהתורה תגיד לנו איך להשתמש בעיניים, מתי, איך לדעת לפלס במאזני השכל ובמאזני האמת, לפסוק בחיינו על חיינו את האמת בכל מקרה.

טוב, זאת היתה דרשתי, עכשיו ניתן לכם אפשרות לשאלות ותשובות, בהמשך אני גם אתן לכם מתנות, ובסוף הערב אני אחלק לכם דיסק ששוויו אלף דולר אנציקלופדיה אינטראקטיבית עם 400 שעות של סרטים בדיסק של תשע ג'יגה ויש שמה גם מנוע חיפוש שאתם יכולים לשאול אותי במחשב כל שאלה ואני עונה לכם תשובה בסרט. על כל שאלה תשובה בסרט.

כן, שאלות למי שיש בבקשה. יש שאלה בסוף, אני מבקש בשלב הראשון שאלות ולקראת הסוף ברכות. תן לגברת שם.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. לפני ארבעה חדשים היינו בנס ציונה, והגברת רחל גם היתה איתנו והסברנו לרב שיש לה בעיה והיא חולה במחלה, היא לקחה על עצמה כיסוי ראש, והרופאים לא יודעים מה לעשות, כל פעם אתמול בבית חולים אמרו שינסו עליה איזה ניסוי משהו חדש, והיום פתאום שינו את הדעה שלהם ואמרו שזה יכול להיות שזה לא יעזור, ואז בזמנו הרב אמר שהיא תהיה חי מהלך, אנחנו רוצים לשאול מה הרב מציע, מה היא יכולה להמשיך לעשות כדי להתקדם ברפואה שלה

 

הרב: מעבר לכיסוי ראש מה היא עושה?

 

ש. הכל.

 

הרב: אולי אני אדבר איתה. כן. כיסוי ראש קודם כל זה שערות בפנים לא בחוץ בכלל

 

ש. אבל זה פאה, זה לא שלי

 

הרב: לא משנה, כיסוי ראש זה ממש. דבר נוסף, את לומדת חצי שעה ביום?

 

ש. אני הייתי כל הזמן קוראת תהילים והכל, אבל בתקופה האחרונה עם כל הכימותרפיה אני מאד חלשה, מאד מאד חלשה

 

הרב: לשמוע שיעורי תורה בדיסקים את יכולה?

 

ש. כן

 

הרב: אז תשמעי כמה שיותר ביום, כל זמן שיש לך פנוי שאת עירנית ולא עייפה, מותשת, כל זמן פנוי שאת יכולה לשמוע דברי תורה הזכויות שאת מייצרת מלימוד התורה הן גדולות לאין שיעור, והן זכויות שאת צוברת לעצמך בשביל להירפא מן המחלה. מעבר לכיסוי ראש באותה הרצאה זה הכל מה שאמרתי לך או שאמרתי לך ללמוד שלשה חדשים?

 

ש. לא

 

הרב: רק כיסוי ראש?

 

ש. אני לקחתי על עצמי

 

הרב: טוב, אז תקבלי על עצמך ללמוד את מה שאני אמרתי ושיעורים כאלה בדיסקים, יש לך משפחה?

 

ש. כן

 

הרב: מה בעל וילדים

 

ש. בעל וילדים

 

הרב: ומה איתם?

 

ש. בעלי לא כל כך אבל הילדים

 

הרב: למה הוא לא עוזר לך בזה שהוא יחזור בתשובה שיסגור מעגל ויהיה לך עוד זכויות

 

ש. אני אומרת לו אבל קצת קשה לו

 

הרב: אז תגידי לו שיסתכל בשידור חוזר, אני פונה אליו, מה שמו?

 

ש. משה

 

הרב: משה, דע לך שהגזרה הזאת היא גם עליך, פירושו של דבר אתה סובל בדיוק כמוה, ואם היית בעל זכויות מלאות אז לא היו מביאים לך מצב כזה שהאשה תהיה חולה, ואם אתה חוזר בתשובה גם והילדים גם, אתם פשוט לא נותנים ליצר הרע למקטרג אפשרות לתפוס אתכם על משהו שאתם לא בסדר ולהגיד הנה, המשפחה הזאת עדיין לא הבינה והיא ממשיכה בשלה, אמנם האשה קיבלה על עצמה אבל הבעל והילדים עדיין במרחק. אז לכן חוסו על האשה ועל האמא, ותעשו תשובה בשביל שלא יהיה לכם אח"כ יסורי מצפון חלילה שלא עשיתם מה שצריך, כי כל המשפחה צריכה לשוב בתשובה לפני אבינו שבשמים גם בלי חולי. עם החולי זה כבר כמו שאומרים רמז אחרון, וצריכים לקחת את זה בחשבון, לא למתוח את החבל יותר מידי, וצריכים לייצר זכויות. אם יעשו כן ואת תעשי כן הסיכויים שלך מתגברים יותר ויותר. אם יש לך גם אפשרות לתרום לצדקה למניה של האנציקלופדיה 4200 בעשרה תשלומים, שאת תצברי זכויות של ביליונים של מצוות, כי כל המבצע של מיליון שבע מאות חמשיים אלף דיסקים שאנחנו מחלקים כרגע בכל הארץ כולל בערב הזה, זה שותפות בכל הזכויות של זה שזה שבע מאות מיליון שעות של תורה, שכל שעת תורה שווה ביליונים של מצוות כמו שביארנו בהרצאות ובטלפון. אם תוכלו תעשו, אם לא תוכלו אל תעשו, תעשו מה שאמרתי. מה שמך?

 

ש. רחל רוחמה בת כמונה

 

הרב: ה' ישלח לך רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה, ויעתיק את המחלה ממך ויתקע אותה בראשו של ארדואן.

 

ש. אמן אמן. תודה רבה.

 

הרב: כן, שאלות בבקשה, ברכות בסוף.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. אני נמצא פה בזכות חבר שלי, לצערי הוא לא פה, בעקבות אחד השיעורים שלך הוא אמר שאתה הבאת איזשהו מין טענה או הוכחה והוא הציג אותה בפני, ואני חושב שאתה שמה משהו שהוא לא כל כך מסתדר, אחד מהדברים שהוא טוען, אני לא ראיתי את זה, חיפשתי את זה לא מצאתי, בגלל זה אני פה, הוא טוען שאתה אמרת שהעולם שלנו מורכב מחומר, כלומר חלקיקים אלמנטריים, וכמו שלכל חומר יש סוף יש לו כך התחלה, ולכן חייב להיות שבורא יצר את העולם. כנראה שמשהו לא עבר כי הדברים שהוא אמר לי לא היו נכונים, אז אני פה שואל את כבוד הרב אם תוכל רק להגיד לנו מה החבר שלי דיבר.

 

הרב: לא הייתי בשעה שהחבר שלך דיבר אז אני לא יכול להגיד מה הוא אמר. אני יכול להגיד לך שאם אתה שואל אם יש הוכחה לבורא שברא את הבריאה, אם זאת השאלה אני אענה לך.

 

ש. זה לא בדיוק היתה השאלה אבל אני אשמח

 

הרב: אז תשאל את השאלה

 

ש. הוא אמר

 

הרב: לא עזוב אותו הוא, מה אתה שואל?

 

ש. אני שואל האם זה נכון שאתה

 

הרב: לא נכון שום דבר מה שהוא אמר, מה אתה שואל אתה

 

ש. האם אתה אמרת

 

הרב: אני לא אומר כלום ממה שהוא אמר

 

ש. האם יש הוכחה לקיום הבורא

 

הרב: או, זה השאלה, יפה מאד. עכשיו אני אסביר. ההוכחה לקיום הבורא זה אתה. אבל אני עושה איתך תנאי, שאם אני מוכיח לך לוגית את מה שאמרת אתה חוזר בתשובה הערב.

 

ש. לא, התנאי לא מקובל

 

הרב: למה?

 

ש. כי התנאי לא מקובל כי ההוכחה שלך יכולה להשמע כרגע כנכונה ואח"כ להתברר כשגויה

 

הרב: הבנתי, אתה בחור חכם, אז אם ככה, האם יש לך הוכחה למה אתה נמצא בעולם ומה יהיה לאחר שתמצא כאן?

 

ש. לא

 

הרב: אז איך אתה חי בינתיים במצב שאתה נמצא בו?

 

ש. אני חי

 

הרב: לא, זה יכול להתברר כשגוי ואז איבדת את כל חייך לריק

 

ש. אבל אני חי פה, זה עובדה קיימת

 

הרב: שמעתי שאתה חי, אבל אתה חי יכול להיות בטעות ואתה תשלם על זה מחיר יקר, איך אתה יכול לחיות בטעות כשאין לך אמת מוכחת?

 

ש. כי אין לי גם משהו שסותר את החיים שלך

 

הרב: הנה אני רוצה לתת לך ואתה כבר מעמיד תנאי, איזה תנאי שאתה לא מקיים אותו בעצמך עד עכשיו, איזה תנאי שגם אם אני אוכיח כרגע אפשר שזה יתברר כשגוי, אצלך זה כבר שגוי עכשיו ואתה חי ואין לך בעיה עם זה, ואתה לא אומר אני לא אחיה בינתיים עד שיתברר לי שגם זה לא שגוי, זה נקרא השוחד שדיברתי בשיעור, אתה משוחד לדרך שאתה חי בה בלי שום אמת מוחלטת אבסולוטית שתוכיח ללא הפרחה את שיטת חייך וסיבתה.

 

ש. יכול להיות

 

הרב: אז איך אתה מסכים להמשיך להיות ככה?

 

ש. אני מסכים לחיות ככה כי אני לא אשנה את הדרך שבה אני חי

 

הרב: למה? בגלל שהתחלת לא נכון

 

ש. בגלל שהדרך שאני חי היא נוחה לי

 

הרב: או, יפה. אמרת הכל

 

ש. נכון, אבל אני אומר

 

הרב: שמעתי, ז"א גם אם אני אוכיח לך דבר שלא יהיה נח לך לא תקיים אותו כי זה לא יהיה נח

 

ש. נכון

 

הרב: אז אין טעם שאני אוכיח לך כלום כי זה לא נח

 

ש. למה? לא לי, לשאר האנשים פה

 

הרב: הם יודעים לפניך, הם לא צריכים אותי, מי יודע שיש אלקים שירים את היד, יחביבי, ראית?

 

ש. אפשר גם? למי יש הוכחה שיש אלהים שירים יד,

 

הרב: בבקשה

 

ש. אשמח לשמוע אחת,

 

הרב: אני, הנה גם אני הצבעתי, אני אגיד לך

 

ש. אשמח לשמוע אותך

 

הרב: לא, אני לא אומר את זה סתם בשביל שלך יהיה נח בסוף ששמעת שאלה ותשובה ותחיה בנח אחרי זה. למה אני אבזבז את הזמן של אנשים שרוצים לשמוע ולקיים בשעה שיש מישהו שרוצה לשמוע ולא לקיים, זה כמו להגיד לזמר אני רוצה שתשיר אבל אני סותם את האזניים, אז בשביל מה הוא ישיר אם לא שומעים אותו?

 

ש. כי יש כאלה שכן ישמעו

 

הרב: אבל הם יודעים כבר אמרנו

 

ש. לא כל מי שהרים את היד בפעם הראשונה הרים את היד בפעם השניה

 

הרב: אל תקבע, גם אתה עכשיו נהיית נביא וקובע מי כן מרים ומי לא מרים

 

ש. לא אני רואה, וזה מוקלט, אפשר לספור

 

הרב: ודאי, אתה משהו, אני אומר לך, אתה משהו מיוחד, נח לך לעמוד עם מיקרופון אני רואה

 

ש. לא זה בסדר, גם לך

 

הרב: לא נורא, ונח לי לקחת אותו עכשיו, תהיה בריא.

 

ש. בבקשה

 

הרב: להתראות. כן, שאלה נוספת. שאלה נוספת. כן, איפה יש שאלה, להרים את היד, אני לא רואה את היד, הלו, הלו. כן בבקשה.

 

 

ש. ערב טוב הרב

 

הרב: ערב טוב ומבורך

 

ש. יש לי שאלה לגבי דגים

 

הרב: או,

 

ש. טוב, יש ענין שדג זה לא בשר, אז מותר לאכול אותו עם גבניה, וביום שישי לא אוכלים דג עם בשר, כאילו מחליפים צלחות,

 

הרב: נו

 

ש. אבל דג זה כן בשר, זה בשר, אני מרגיש שאני אוכל בשר

 

הרב: כן

 

ש. ויש עוד ענין גם שלאחרונה שמעתי שלא אוכלים דג עם חלב, אז נהיה בלגן

 

הרב: יש לך בעיות עם דגים אני רואה.  אז ככה, דג עם גבינה הספרדים אוסרים משום סכנה, האשכנזים כן אוכלים, מה אתה אשכנזי או ספרדי?

 

ש. ספרדי

 

הרב: ספרדי אז יש לך בעיה עם דגים, ודגים ובשר אוכלים לפי הסדר, קודם דגים ואח"כ בשר, מן הקל אל הכבד אוכלים, גם בעוף, דגים עוף בשר, אז ככה אוכלים גם בשביל העיכול שקודם מה שקל להתעכל הולך קודם וכן הלאה, ולא מערבבים זה בזה בגלל ענינים האלה. לכן זה לא כל כך בעיה, אתה יכול לאכול הכל אבל בסדר מסוים, או עם הפסקה, אתה יכול לאכול את הדגים והחלב בהפסקה, ואז אתה שוטף את הפה או שאוכל פת לחם ואז אתה יכול לעבור מאחד לשני. אז אין בעיה, נשאר לך דגים, נשאר החלב והכל בסדר.

 

ש. אפשר עוד משהו קטן?

 

הרב: על מה, על עופות? בבקשה.

 

ש. זמן המתנה, עופות זה שלש שעות ובשר זה שש?

 

הרב: אין דבר כזה, הספרדים לפי מרן זה שש שעות בדיוק פחות דקה לא,

 

ש. גם על עוף?

 

הרב: גם על עוף. וגם אם טועמים רק.

 

ש. אבל עוף יותר קל מבשר, לא?

 

הרב: נכון, אבל כה פסק ההלכה של מרן הבית יוסף ועל פיו אנחנו הולכים, וזהו, יש הלכה וזה החוק, באדום עומדים נקודה, בצהוב זה כבר משהו אחר.

 

ש. תודה

 

הרב: בתיאבון

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: תהיה בריא. כן, רגע יש לבחור פה שאלה, תן לו בבקשה.

 

 

ש. יש דבר שמציק לי הרבה בענין של ספרדים אשכנזים, זה נוהג ככה וזה נוהג ככה, אני חושב שהקטע הזה של כל אחד נוהג אחרת זה יכול רק לגרום לפירוד, בין הספרדים לאשכנזים בין כל מיני אחרים, למה אי אפשר שגדולי הדור יאחדו את העם ויעשו דבר אחד לכולם?

 

הרב: קודם כל מנהגים זה לא תרי"ג מצוות, תרי"ג מצוות זה כולם מאוחדים וכולם מקיימים תרי"ג מצוות, יש מנהגים שנהגו במקומות שונים מסיבות שונות בזמנים מסוימים שנצרכו להם, והמנהגים האלה התקיימו בקהילות שונות לפי הצורך שהיה באותו זמן באותו מקום, יש מנהגים שהם לכל בית ישראל אותוד בר שנהגו מזמן התנאים וכו' וכו', יש כאלה שנתחדשו במשך הדורות לסיבות מסוימות, המנהגים האלה לא עושים פירוד, הפוך, כל אחד משמר את מנהגיו וצריך לשמור "אל תיטוש תורת אמך",  ואל תיטוש, אתה לא יכול להגיד אני לא רוצה את המנהג שלנו, אני לא אוהב בעדה שלנו את המנהג הזה, אני במנהג הזה דומה לאשכנזים, אין דבר כזה.

 

ש. נגיד אני עושה אירוע ורוצה להזמין קיטרינג, ויש לי חברים מכל הכיוונים גורניקים

 

הרב: שמעתי, כן, מכל הכיוונים

 

ש. אז מה להזמין, לאחד להזמין הרב ר ובין, השני הרב לנדאו,

 

הרב: שמעתי, שמעתי, שמעתי, תמיד בחיים צריך ללכת על דרך הפשרה הטובה והמחמירה. ז"א אם אתה עושה את המחמיר וכלם יוכלו לאכול, אם אתה לוקח את המיקל לא כולם. לדוגמא, יש אנשים שלא אוהבים את הזמר שהבאת, אז מה לעשות, הם היו  מעדיפים מישהו אחר, אתה לפי האמצעים שלך החלטת כזה או אחר או בגלל שאתה אוהב את הניגונים של ההוא שהחתן רוצה ככה והכלה רוצה ככה, אין מה לעשות, צריך להתפשר. אחד רוצה מנה בשבעים דולר ואחד רוצה בשלשים דולר, כל אחד רוצה משהו אחר, אחד רוצה באולם כזה וכזה, אני לא ראיתי שזה עושה פירוד פה זה שיש לך חולצה ירוקה עם פסים ואחרים אין לאף אחד חולצה כמו שיש לך, אתם שונים כל אחד נהג בחולצה אחרת להגיע לכאן, וזה לא עושה פירוד, אדרבא, אם באים עם אותו בגד, לדוגמא שתי נשים שהגיעו עם אותה שמלה בדיוק זה יעשה פירוד, זאת שתראה את זאת שבאולם כבר עם שמלה כזאת תעשה אחורה פנה ותלך הביתה, כי היא לא מוכנה להיות עם אותה אשה שיש לה בדיוק את אותו בגד.

 

ש. אני התכוונתי למשהו אחר

 

הרב: גם אני

 

ש. אני אגיד לך מה אני התכוונתי, כשמדברים על מנהג אבותי אז אני חושב שאבותי זה היו אברהם יצחק ויעקב

 

הרב: לא לא זה לא מתחיל משם

 

ש. וגם של השני

 

הרב: לא, אז תלך יותר, תרח היה גם אבא שלך ותלך עד אדם הראשון

 

ש. עמדו כולם בהר סיני כולם כאיש אחד בלב אחד מול הר סיני, לא היו כל מיני בד"צים שמה

 

הרב: ואחרי זה, לא בד"צים זה משהו אחר, בד"צים זה לא מנהג, בד"צים זה חומרות, בד"צים זה לא שייך למנהג, בד"צים זה חומרות, יש בד"צ מסויים בד"צ למי שלא יודע זה בית דין צדק, בד"צ זה קבוצה של רבנים שהם אומרים שאנחנו נותנים הכשר כזה. אז יש כאלה שהם הכי מחמירים, יש כאלה פחות מחמירים שזה עדיין בהלכה, יש כאלה פחות פחות מחמירים וזה עדין בגדרי ההלכה, ויש כאלה שהם סתם כשר, אתה מבין, שזה לא כל כך ברור אם זה בהלכה או לא בהלכה, וכל זה מדובר בתנאי שהמשגיחים שמשגיחים עשו כהלכה והשגיחו כראוי והכל בסדר, אז לכן יש את השוני. כמו שתקח שיש שוקולד, יש שוקולד ליבר, יש שוקולד אחר ויש שוקולד שויצרי, למה כל העולם אוהב שויצרי? כי השויצרי משקיע יותר בשוקולד, והוא עושה אותוב השקעה הרבה יותר גדולה, לכן האיכות של השוקולד והקקאו מה שמשתמשים הוא הרבה יותר מעודן והרבה ולא נשאר לך טעם לואי ואתה רוצה עוד ועוד ולא נגמר, בעוד שאחרים מכניסים הרבה מרגרינה והרבה חרבטט וזה יש לזה טעם אתה מבין, של חברה ישראלי, אתה מבין? אז לכן זה נקרא בד"צ שויץ, הם מחמירים בשוקולד, זה נקרא בד"צ שויץ. יש כאלה שהם לא מחמירים, אתה מבין בשוקולד, העיקר שיאכלו שוקולד.

 

ש. כבודו מה שאני התכוונתי בסה"כ להגיד שזה לא רק באוכל, זה בעודה רבה דברים אחרים

 

הרב: אני על כל דבר אענה לך, איזה דוגמא עוד אתה רוצה?

 

ש. אתה יודע, קח למשל את התפילה

 

הרב: תפילה כן

 

ש. קח אשכנזי תנסה להכניס אותו לבית כנסת ספרדי

 

הרב: די, עצור עצור, היו לנו 12 שבטים וכל שבט התפלל אחרת, אז, לא היום, אז. וכל אחד שהקריב קרבנות הקריב עם כוונות אחרות, וכל שבט היה לו יעוד אחר, יששכר לומדי תורה זבולון לחוף אניות ישכון, לוי היו משרתי ה', כל אחד היה לו תפקיד אחר ושוניא חר, וזה מה שרוצה הקב"ה, שבטי יה ביחד, היית בצבא? באיזה חיל?

 

ש. אויר

 

הרב: למה לא איחדו את כולם ועשו הכל אויר?

 

ש. הכל היה פורח באויר

 

הרב: זהו. צריך את כל החילות ואת כל האנשים שיהיו כל אחד בתפקיד המתאים, מה לעשות, גם אתה יש לך רק ראש אחד, יש לי שתי ידיים ושתי רגליים, למה לא הכל ראש? כי היית אבטיח, בפרט עם החולצה.

 

ש. טוב, בסדר, אם זה יוביל לאחדות ולא למריבות

 

הרב: אני ואתה כבר עשינוא חדות. תהיה בריא, תודה. כן, שאלה נוספת. הנה יש פה בחור, כן שמה הגברת ואחרי זה יש פה בחורצ'יק עם מגבעת ילד קטן נחמד.

 

 

ש. כבוד הרב, שמי רותי בת סולטנה

 

ש. אמא שלי חולה במחלת כבד שחמת, אני מבקשת שתברך אותה והיא זקוקה להשתלה

 

הרב: ככה פשוט? קודם כל היא צריכה לחזור בתשובה שלמה, את הבת שלה?

 

ש. כן

 

הרב: ואת צריכה ללכת בצניעות גמורה

 

ש. אוקי

 

הרC: יש לך אחים?

 

ש. כן, אח אחד

 

הרב: צריך לחזור בתשובה שלמה, ואם תסגרו שלשתכם את המעגל והאבא בעזרת ה' הסיכוי שלה הוא גדול מאד, אם היא מסכימה אני נותן לה עכשיו כיסוי ראש, ומתחילים ויוצאים לדרך.

 

ש. את מסכימה? היא אומרת שהיא זקוקה להשתלה

 

הרב: אני אברך אותה בעזרת ה' שהקב"ה ירפא אותה ברפואה שלמה, זה בסדר מספיק?

 

ש. אמן

 

הרב: מה אמן, כן או לא, היא מסכימה או לא?

 

ש. כן כן

 

הרב: בבקשה. הנה אני נותן לך, בבקשה. תשימי על הראש ותברכי שהחיינו. כן, אז אני חוזר עוד פעם להסביר, צריכים לחזור בתשובה אמיתית בשביל שהרפואה תהיה אמיתית, בלי משחקים כי כבד זה בעיה, אם לא מתרפא הכבד מעצמו או שלא מצליחים להשתיל התוצאות לא טובות, לכן חייבים לחזור בתשובה ודחוף להתקרב לאבא שבשמים. יש סרט, תראו באינטרנט, נס מצולם של ילד בן שלש שנים שהכבד שלו הלך לגמרי והיה לו סרטן 15 ס"מ, לא סליחה, אני מחליף בינו לבין מישהו אחר, היה לו גידול כל הבטן, גידול חוץ מהכבד, הכבד הלך היה צריך השתלה וכימו בשביל להירפא, ונתתי לאבא מה לעשות ותוך חודש הילד נרפא לחלוטין. הסרטן נעלם והכבד התחיל לחיות לבד, בלי השתלה, בלי השתלה. רגע, אז לכן תסתכלי שמה ותביני שאם עושים מה שאומרים בעזרת ה' הסיכוי גדול מאד. מה שמך?

 

ש. רותי בת סולטנה

 

הרב: ואת זוכרת שאת הולכת בצניעותג מורה, את יודעת מה זה כן, את את את את,

 

ש. כן כן

 

הרב: יופי, רותי בת סולטנה, ה' ישלח לה רפואה שלמה מהרה בכל האיברים וגידים ויעתיק את המחלה ממנה לאחמדניג'ד.

כן, יש פה בחורצ'יק עם מגבעת, תן לו.

 

 

ש. הרב ערב טוב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. הרב, סבא שלי בשבת החליק במקלחת ונפצע קשה ראש ברגל וביד והוא בטיפול נמרץ, ויש לו אירוע מוחי, מה הרב מציע לעשות?

 

הרב: אתה מוכן ללמוד בשבילו שעתיים כל יום בתענית דיבור שלשה חדשים רצוף?

 

ש. בתוך השעתיים תענית דיבור?

 

הרב: בדיוק.

 

ש. כן

 

הרב: יופי מותק, מה השם של סבא?

 

ש. שוהם בן יוכבד

 

הרב: ה' ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה, תהיה בריא.

 

ש. לסבא קוראים שמואל

 

הרב: התפלאתי שוהם בגיל כזה? זה משהו חדש שוהם, אבל אמרתי אני יודע, אולי כבר

 

ש. שמואל בן חיים

 

הרב: שמואל בן חיים, ה' ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

 

ש. אמן

 

הרב: אתה גם הרווחת, גם הרווחת ברכה

 

ש. רגע כבוד הרב, יש לי עוד משהו לשאול, ולגבי ילד שהוא נפצע והוא על כסא גלגלים, ההורים שלו בנו לו חדר מיוחד בשבילו והוא כבר שלש שנים על כסא

 

הרב: הוא דתי או לא?

 

ש. משהו

 

הרב: משהו. יש לו אף. בקיצור, צריך להגיד לו שיחזור בתשובה מהר וכמה שיותר מהר הרפואה תהיה יותר מהר, בסדר?

 

ש. כן

 

הרב: תהיה בריא, תן לבחור שמה. תעמוד בבקשה.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. יש לי שאלה שאני שואל, שאלתי כבר כמה רבנים את השאלה שמאד מציקה לי, לא ירדתי לדעת התורה, איך היא מתייחסת לשאלה הזאת. השאלה היא כזאת, אם יש לי שכן ויש לו בן שהבן לא מתנהג יפה, ממש אפילו בצורה קיצונית מופרע שובב, ואותו האבא מכה אותו מכות נמרצות, ממש מגיע למצב שהילד הזה נזקק לבתי חולים ולאשפוזים, כמובן שהאבא רוצה בטובת הילד, סביר להניח שהאבא הזה לא נוהגם נכון, ואולי אפילו אדם כזה צריך אפילו אולי להתלונן עליו במשטרה, במוסדות הנכונים. אני רואה את דרך התורה כדרך של רחמים, הפסוקש בזכותו אני הכרתי את הדת יותר לעומק, אהבתי את הדרך יותר זה היה פסוק מתפילת ערבית "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו". אני הייתי פסל בעברי במשך הרבה שנים הייתי מורה לאומנות, נשרפה לי הגלריה עם כל הפסלים, ובין הספרים היה לי סידור קטן שפעם הייתי צריך לעצב איזשהו גביע והייתי צריך איזשהו מלל של איזשהו משהו בקודש, ואז הלכתי קניתי את הסידור הזה, וכשנשרפה הגלריה ישבתי על הספה בגלריה השרופה, והעמוד שפתחתי זה היה בדיוק בתפילת והוא רחום והרגשתי ממש מילים חמות, ככה קיבלתי אתה דת, זה מה שמשך אותי, למדתי מוסר, התעניינתי בדת, היום הדת אני בהחלט מאד אוהב את הדת, אוהב את הדרך של הדת, הדבר היחיד שמציק לי שלא ממש לא נותן לי מנוח זה מקרים רבים של אסונות, מקרים רבים של אכזריות חס ושלום, אני מדבר על בורא עולם כלפי הבנים שלו,אנחנו מבקשים בימים נוראים בתפילות כרחם אב על בנים', אנחנו רואים אנשים שמצטערים בצער רב, ולצערנו אנחנו רואים מה שקרה אם זה בשואה, אם זה אנשים שירדו מנכסים והתאבדו, פשוט לא יכלו לסבול את העולם הזה, אז אני אומר רבש"ע, גם אם המטרה היא בסה"כ לצרף אותנו צירופים ולזכך אותנו לקראת עולם הבא באמת שנגיע לשם נקיים, הלא אבא, כך אנחנו אומרים שהקב"ה בסה"כ הוא אבא שלנו, אבא נורמלי, אבא אנושי לא יכול גם אם ילד לא מתנהג בסדר, שיעשה מה שלא יעשה, חס ושלום הוא לא יכול לזרוק אותו לאש, הוא לא יכול להתעלל בנפשו, הוא לא יכול לתת לו כל מיני מחלות ואסונות, אי אפשר לקחת ילד ושההורה יקבור את הילד, אי אפשר לקחת ששה מיליון ולנתק ילדים מההורים ולקחת אותם לתאי גזים, זה אני לא מבין, גם אם המטרה והתכלית היא בסה"כ נצח וזה בסה"כ שבעים שנה של סבל, אבל אם הקב"ה הוא כל יכול, לא יודע אם זאת הדרך היחידה שהקב"ה יכל ליצור על מנת שנגיע לאיזה שהיא תכלית בצוה של אנחנו טהורים ואנחנו זכים, הקושי הזה בחיים שאנחנו חווים היום והצרות שאנחנו רואים ומה שעם ישראל עבר בכל ההיסטוריה לי זה לא נתפס, אני מבקש מכבוד הרב, ושאלתי כמה רבנים את ענין הזה, לא מצאתי תשובה הולמת, תשובות מתחמקות בדר"כ, אם לכבוד הרב יש תשובה אני אשמח לקבל תשובה שבאמת תבוא על דעת כולנו, אני אשמח מאד לקבל תשובה על זה.

 

הרב: תודה. כן, אני אחדש לך חידוש שאף אחד לא אמר לך, הקב"ה לא מביא עלינו אפילו צרה אחת. "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", מה זה אומר? הקב"ה כתב בתורה "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו", אומר הקב"ה, שהוא נותן לנו שתי אפשרויות, ואנחנו נבחר, הוא משאיר את זה ביד שלנו "ראה נתתי לפניכם", זה לפניכם, מאותו רגע שאמר ה' ראה נתתי לפניכם מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", אתם מושכים עליכם או טוב או רע. כמה טוב כמה רע - לפי המעשים שלכם, לפי הבחירה. אומרים לנו שהקירות מחושמלים, אז אם אנחנו יודעים שהקירות מחושמלים אני מאמין שכל אחד ישמור מרחק של מטר לפחות שני מטר כדי שחלילה הוא לא יגע בקיר ויתחשמל כי להתחשמל זה לא כל כך נעים, נהיים פחם. האם החשמלאי שחשמל את הקיר התכוון שיתחשמלו? לא. היתה סיבה למה צריך לשים חשמל פה, ואמרו במפורש לא להתקרב כי זה מחשמל. אם אדם ברצונו רצה לגעת או התקרב או לא נזהר, עוונו ישא. הקב"ה עשה מערכת בעולם, מערכת שיש בה המון טוב ומעט רע. המון טוב, המון טוב, המון המון המון טוב, למעשה בלי האדם העולם כולו טוב, שמש מאירה מחממת מבשלת מרפאה מלבינה, ירח, כוכבים, לילה, ריח גן עדן מהפרחים, ציוצים של ציפורים, אויר נעים, לא חסר חמצן, מים בשפע, מזון, פירות, מה שאתה לא רוצה עולם שאין כדוגמתו אם היו אומרים לך לחשוב על משהו לא היית חושב אפילו על אלפית ממה שאנחנו רואים בעצם. כל זה בשביל האדם לטובתו, אבל לאדם יש בחירה שהוא יכול להשתמש בכל הטוב הזה לרעה. כל הטוב לרעה. אז אומר הקב"ה תקשיבו טוב, יש לי תרי"ג מצוות, אתם לא חייבים בכולם אבל ככלל זה תרי"ג, אם אתם שומרים אותם זה סימן שאתם לא נוגעים בחשמל, לא מסתכנים בשום דבר, אז הכל בסדר גמור. אבל אם אתם רוצים להכנס בשדה מוקשים ולקוות שלא יקרה לכם כלום, לגעת בקיר ולחשוב שאולי זה לא יעבור, לעשות כל מיני דברים נגד מה שאני אמרתי בגדרים ובסייגים שאמרתי לא תעשה וכן תעשה, ואתם רוצים לעשות, כל מה שתמשכו - מחלות, צרות, מלחמות, שואות הכל, אתם מביאים על עצמכם, לא אני, לא אני, ולא עוד, הראיה שזה לא אני, שגם כשאתם חוטאים אני לא נותן עונש מיד, יש לו בעיה לתת מיד? למה לדחות? הוא לא נותן, יכול להיות עשר עשרים שלשים ארבעים חמישים שישים שנה בן אדם חוטא ועובר על מצוות התורה והוא לא נוגע בו כהוא זה. אבל כמו שאנחנו יודעים, גם מחלה לא באה בן רגע, היא משתרשת לאט לאט, בין אם זה במאכלים לא טובים, לא בריאים, התנהגות לא טובה, מאמצים יתרים, כל מיני סיבות, אז מה נגיד שהרפואה לא דאגה שנהיה מחוסנים ונהיה בריאים? לא, יש כללים איך להיות בריא, איך להיות ככה, מה לאכול, איזה דיאטה, הכל יש, מי שומר, מי שלא שומר נתקל במצב שהוא חולה. אותו דבר הקב"ה, אז כל האשמה זה עלינו. אנחנו הזמנו את זה. ואומר הקב"ה כך, יש בתורה כמה סוגי מיתות, יש ארבע מיתות בית דין, חנק והרג שריפה וסקילה, לכאורה זה מיתות קשות, כל מיתה זה קשה, אבל אומרים לבן אדם, אם תעשה דבר כזה אתה חייב מיתה, כמו נגיד בארה"ב, רצח ממדרגה ראשונה, החוק אומר שהוא עולה על כסא חשמלי ולא יורד. במדינות אחרות זה היה גיליוטינה במדינות אחרות היה ככה וכו', אז ז"א אומרים לו אל תרצח בני אדם כי יהרגו אותך, והוא כן החליט לרצוח, ואח"כ הוא מבקש רחמים. עם הרחמים שלך אפשר להחזיר את ההוא שמת? לא. אז למה שירחמו עליך? לא רק שלא רחמת על ההוא, גם על עצמך לא רחמת כי ידעת שאם יתפסו אותו וזה רצח ממדרגה ראשונה אתה בעצמך תרצח במרכאות. אז אם טוב לך ואתה עושה את זה בבקשה, התורה אומרת בשביל שאדם יצא להורג, סנהדרין שהיתה מוציאה אחד לשבעים שנה בן אדם להורג היתה נקראת קטלנית, ז"א היו מחפשים כמה שיותר תירוצים לחלץ את הבן אדם עד שיהיה ברור שאי אפשר לדחות רק אז. וזה רק בית דין שדן דיני נפשות, סיפור. אבל גם אדם שראו אותו שהוא בא להרוג בן אדם, אם לא התרו בו לפני כן ואמרו לו אתה הולך לרצוח ואתה תהיה חייב מיתה, אפילו אם ראו אותו לא מוציאים אותו. ז"א צריך שהעדים גם יעידו ושיתרו וכל הדברים, חילול שבת צריך שיתרו, צריך להתרות בבן אדם לפני, ואם למרות ההתראה הוא עשה את זה בדעה שהוא יודע מה הוא עושה, וזה הבירור שעשו לו, אז הוא הזמין את המוות. הוא הזמין. אז מבקשים רחמים ממי? מהתליין? התליין רק מבצע את מה שהוא צריך לעשות, אתה גרמת שאתה תמות, טענה עליך, לא על מישהו אחר.

יש מיתות יותר קלות וכן אחרות, אבל אתה מזמין את זה, כי אם אומרים לך שהעונש על זה כרת, איש ואשה שלא שומרים על טהרת משפחה העונש על שניהם כרת שמתים בחצי ימיהם, אם הם בכל אופן רוצים לא לשמור טהרה וללכת למקווה ולדקדק בהלכה, הם מזמינים לעצמם את העונש. ואם הם מתים בקוצר ימים זה בעיה של מישהו? הם עשו את זה פעם ופעמיים ועשר ועשרים וחמישים ואלף. אז איך זה, הם מזמינים את זה, מה הטענה עליהם? ככה זה כל עוון, הקב"ה לא תופס את הבן אדם אף פעם בפעם הראשונה, הפוך, הוא מעקל, המקטרג רוצה לקחת מיד, והקב"ה לא מסכים. אתה יודע מתי הקב"ה מסכים? שאם אחד חטא הוא מסתכל עם כל הסביבה שלו שנוגעים אליו, שקרובים אליו, שאוהבים אותו, אם בהעדרו הם יקבלו עונש יותר מהרמה שמגיע להם הוא יעכב את העונש ממנו עד שכולם יהיו ראויים לעונש. על זה נאמר שה' לא עושה עוול, כי אחרת זה עוול. אתה מבין עד כמה הקב"ה ממתין? למה אני אומר להם שהם ישמרו כל המשפחה? לעשות לו חגורת בטיחות, כי כמה שיש אנשים שלא ראויים לקבל את העונש אם הם הרמטי עושים תשובה גם אם השני שהוא חולה הוא חייב ה' יעכב את זה בזכותם. איפה יש עוד רחמים כאלה? איפה שמעת שופט שאומר אני לא מכניס אותו לבית הסוהר כי אשתו לא אשמה שהוא גנב או רצח, והילדים שלו לא צריכים להיות יתומים, איפה שמעת מישהו שעושה חשבון כזה?

 

ש. כבוד הרב, כל מה שאמרת נכון, אין ספק שהקב,ה רחמן, אבל חלילה קודם כל אני לא רוצה להכניס ספקות חס ושלום בבורא עולם בציבור, זה שאלות שלי, זה שאלות נוקבות אבל אני אמשיך לשאול. יש מדינות אסלאמיות שאדם שהלך וגנב מורידים לו את היד, יש בזה הרבה הגיון מאחורי זה, אין הרבה גנבות במדינות האלה, כמובן שמתרים ומסבירים לפני כן שאם הוא יגנוב יורידו לו את היד, כל גנב יודע ובגלל זה אין גנבות כמעט שם. יש מדינות אסלאמיות כמו עזה שאם אדם בוגד בארצו תולים אותו בככר, יורים בו מטווח של כדורים ומשאירים את הגופה שלו לפני כולם, גם מאחורי זה יש הגיון כי הוא מזיק לעם שלו. מה שאותי לא נותן לי מנוח, לא נותן לי מנוח, אנחנו מדברים

 

הרב: כבר ענית על השאלה

 

ש. סליחה כבוד הרב, אנחנו מדברים על גיהינום, אנחנו  מדברים על ארבע מיתות בית דין, על כרת, אנחנו מדברים על דברים כאלה, על קטגור

 

הרב: אענה לך, אענה לך, את עזה הבנת והצדקת

 

ש. לא הצדקתי, אפשר להבין, אבל להצדיק הפוך, זה הדמגוגיה אפשר להבין אותם

 

הרב: לא, הצדקת את סעודיה

 

ש. לא, אני לא מצדיק, אני אומר אפשר להבין אותם, חלילה וחס אם יהיה כאלה

 

הרב: אמרת שעובדה שיש פחות גנבים סימן

 

ש. לא שזה טוב

 

הרב: בטח זה טוב, מה צריך שלא יהיה גנבים

 

ש. אז אוקי, גם אם חשבת שאמרתי שהצדקתי אני אומר מעכשיו שאני לא מצדיק, חלילה, יש מדינות בארה"ב שיש בהם עונש מוות

 

הרב: אבל הם לא נותנים

 

ש. מעט מאד מדינות כאלה יש

 

הרב: אבל הם לא נותנים צ'אנס, ברגע שהוא עשה מורידים את היד ותולים את הבן אדם. ה' נותן צ'אנס, והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית ולא הרבה להשיב אפו חמתו, הקב"ה ארך אפיים ורב חסד, אבל אם אתה מנצל את זה כל הזמן ואתה לוקח את הכח ממנו ואתה יורה בכולם, אחד אחרי השני ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, הוא חייב להפסיק שתירה באחרים הוא יקח לך את הנשק, ואתה אדם שבכל מדינה ירו בך אם אתה יורה באחרים.

 

ש. אני לא חושב שהששה מיליון בשואה ניצלו חס ושלום את הקב"ה, היו שמה אדמורים, היו  ילדים,

 

הרב: אתה לא יודע את החשבון, אתה לא יודע את החשבון אני אסביר לך, אתה מדבר כמו ילד קטן לצערי, שבגלל הפליקים שקיבל מאבא שרצה לחנך אותו בדרך אז אתה עוזב את האבא ומקלל אותו ובורח מהבית

 

ש. חס ושלום

 

הרב: אז בא אני אסביר לך. הקב"ה עד שהביא את המבול מאדם הראשון עד נח היה עשר, עשרה דורות שהכעיסו לפניו, עד ש, מנח ועד אברהם עשרה דורות עד ש, הקב"ה ממתין, זה שאתה רואה את השואה ברגע אחד זה עד ש, כשהקב"ה החריב את הבית זה עד ש, 410 שנים היה שמה פשע ורשע, לא כל התקופות אבל היה פשע ורשע לא כל התקופות, אבל היה פשע ורשע כל כך הרבה זמן שכבר אין מה לעשות, כשיש נמק אז צריכים לכרות את האבר לטובת הנשאר. כשהיה בית שני אותו דבר, כשעם ישראל לא חוזר לאביו שבשמים כל כך הרבה שנים אין מה לעשות, זה המצב.

 

ש. אז למה הקב"ה לא עושה משהו אחר, עונש אחר

 

הרב: אל תציע לו הצעות

 

ש. למה לא, אני שואל את כבוד הרב למה,

 

הרב: אני אגיד לך למה

 

ש. אם חס וחלילה, אם חלילה כבוד הרב, אם הבן שלי חלילה לא יתנהג בצורה, אתה יודע מה הבן הזה אפילו חלילה

 

הרב: שמעתי, אתה מביא דוגמא טפשית, אתה מביא דוגמא טפשית

 

ש. אם אני בתור אבא,

 

הרב: שמעתי,

 

ש. לא רק אני כל אבא לא יכול לקחת את הבן שלו

 

הרב: שמעתי, ולשרוף אותו,

 

ש. ולעשות לו

 

הרב: נכון טפשי,

 

ש. למה כבוד הרב כועס אני שואל

 

הרב: כי אתה מגביר את הקול אז אני צריך גם, אם זה אתה שואל זה טפשי, למה  טפשי?

 

ש. למה טפשי

 

הרב: למה, אני אסביר לך למה טפשי, כי הקב"ה לא שורף את הילד. הנשמה המטומאת שהיא מלאה בטומאה אין דרך לטהר אותה אלא בדרך זו של הגיהינום, כי היא רוחנית והגיהינום רוחני וצריך להתנקות בצורה רוחנית. אתה מתרגש משריפת גוף, גם על פי התורה כשיש דין שריפה לא שורפים את הגוף, שורפים את הנשמה, מכניסים לבפנים עופרת רותחת לתוך הגרון כדי שלא ישתנה הגוף שלו חלילה וככה פורחת נשמתו

 

ש. אבל יש סבל עם זה?

 

הרב: לא. 'ברור לו מיתה יפה', וגם אם יש סבל, אתה סבל הוא עשה. שהוא גרם לאנשים סבל מותר לו? כשבן אדם מרקיד מעורב אז כולם שמחים, אבל מה הוא עושה, סבל לגיהיני גיהינום, כתוב "יד ליד לא ינקה רע מדינה של גיהינום", ע"י ריקודים, לא נותן להם מכות, הרקיד אותם ושמחו והלכו והודו ושילמו, והוא הכניס אותם לגיהינום, אז מה, אז בגלל שזה נראה טוב אז לא מגיע לו עונש? ודאי שמגיע עונש, למה, כי העונש לא בא על הגוף, לנשמה. אם תקנת פה אז אתה מתקן ביסורי הגוף והם יותר קלים בהרבה, אם לא סיימת פה לתקן או בתשובה שהיית מוחק את הכל, תקבל יסורים גם בגוף גם בנשמה, הנשמה פחות הגוף יותר, אבל אם תמשיך להיות עדיין מלוכלך ולא הגעת מנוקה בתשובה, כשהוא נותן לך מחט שקוראים לו תשובה, מי שלא עושה תשובה הוא פושע בנפשו, נתנו לו למחוק בוידוי ולומר אני מתחרט על העבר ומקבל לעתיד והוא לא רוצה גם את זה, מגיע לו גיהיני גיהינום שינקו אותו לחלוטין. היה יכול לעשות את זה בתשובה, הוא לא רצה, מי רשע,

 

ש. הלואי, הלואי וכל אחד יעשה תשובה, הלואי, הלואי וכל אחד היה עושה תשובה והיה מגיע

 

הרב: שלא יעשה, אם הוא רוצה

 

ש. אבל שים לב מה כבוד הרב אומר, כבוד הרב אומר שזאת הדרך, או ימין או אם אתה הולך טוב

 

הרב: אם הוא רוצה שילך לגיהינום וולקם, אם הוא רוצה יש גם גן עדן, לא הזכרת את זה, הוא לא רוצה, הוא רוצה גיהינום אז שידע, ה' ברא את הגיהינום גם בשביל שאדם לא יעיז להגיע אליו,

 

ש. אם העיז אז הוא מגיע אליו

 

הרב: ודאי, הוא רוצה

 

ש. הוא לא רוצה את הגיהינום

 

הרב: אתה אומר שלא, למה הוא רוקד ריקודים מעורבים?

 

ש. כבוד הרב, יש לי חבר שהיה קבלן גדול

 

הרב: שמעתי, למה הוא רוקד ריקודים מעורבים שכתוב שהוא יהיה בגיהינום

 

ש. אז הוא חוטא, אוקי

 

הרב: לא, הוא לא חוטא, הוא רוצה גיהינום, הוא לא חוטא, אתה מתרגם חוטא, הוא אומר אני רוצה גיהינום ואע"פ שיש גיהינום אני ארקוד כל הערב, אני רוצה גיהינום, ככה הוא אומר בלי להגיד, בריקוד הוא אומר, אני לא רוצה לשמור טהרה, אל תגיד אני לא רוצה לשמור טהרה, תגיד אני רוצה כרת, ככה תגיד, תתרגם את הפסק כבר. אם תתרגם את הפסק אז אתה תבין שאתה מזמין את העונש, לא הקב"ה. הבנת? אתה מייפה את החטא, קורא לו חטא ומכסה על העונש, אין דבר כזה. אין דבר כזה.

 

ש. אני מדבר על העונש, אך ורק על העונש

 

הרב: העונש הוא מדויק לפי גודל העוון

 

ש. נכון נכון, ואם נעשה תשובה לא יהיה לנו יסורים, אין לי ספק, נכון כבוד הרב

 

הרב: אז מה לא טוב?

 

ש. טוב מאד, הלואי והייתי כזה והלואי והייתי כזה והלואי כל אחד היה כזה, אבל אני מדבר על הסוף שחס ושלום אדם לא עשה מה שהקב"ה רוצה, חס ושלום אתה מקבל, כבוד הרב מדבר על יסורים שלא נתפסים על הדעת בכלל, אתה מדבר על אדם שבניו הולכים בעודו בחיים, אתה מדבר על מחלות שהם סבל נוראי של הקרנות, אנחנו מדברים על דברים שלא נתפסים ב

 

הרב: נכון נכון נכון נכון, יש אנשים גם שהם במצב הזה ואני אומר להם תעשו תשובה הם לא רוצים, הם רוצים הקרנות, הם רוצים כימותרפי, הם מעדיפים את הרופאים ולמות ככה, כן, יש הרבה אנשים בהרצאות שלי שאני אומר תחזרו בתשובה הם אומרים לא רוצים

 

ש. ואם יש כאלה, יש המון כאלה אברכים, ויש המון אנשים

 

הרב: המון אנשים זכו בזכות שעשו תשובה שהתרפאו

 

ש. באמת אנשים יהודים טובים, חס ושלום לא רשעים, אני לא מדבר על אנשים

 

הרב: אין אנשים לא רשעים, מי שחוטא הוא רשע.

 

ש. אז אתה כבר מדבר על חוטא ברמות שהם לא בעזות פנים כלפי הקב"ה, לא בהתרסה

 

הרב: לא, לא מי שיודע

 

ש. אני מדבר איתך על אברכים שאיבדו את ילדיהם

 

הרב: למה אתה צועק, אמרת למה צועקים

 

ש. סליחה לא שמעתי

 

הרב: אז עכשיו ככה, אם בן אדם עושה חטא, אם בן אדם עושה חוטא ביודעין, הוא יודע שזה חטא, אפילו אם הוא לא מבין את המשמעות אבל אמרו לו שזה חטא, זה אסור, כמו ששוטר אומר לו אל תכנס ברחוב הזה, והוא לא מבין למה הוא אמר לו, אם הוא יכנס מה אתה שואל אותו למה אתה עוצר אותי? אמרתי לך לא להכנס, אני יודע למה אמרתי לך לא להכנס, נכנסת תשלם, אם אתה יודע שיש חטא ואתה עושה זה נקרא רשע.

 

ש. ז"א שזו הדרך היחידה של שכר ועונש

 

הרב: אין יותר טובה מזה

 

ש. זו הדרך היחידה, כבוד הרב אומר שהקב"ה יכול למצוא רק את הדרך הזו

 

הרב: אתה יודע למה אני לא חוטא? אתה יודע למה אני לא חוטא? בגלל שיש גיהינום, אם הייתי יודע שיש רק גן עדן והעצות שלך הייתי חוטא בכיף. למה? מה יש לחטוא על הכיפאק, ואח"כ לקבל משהו מריחת שוקולד וזהו, ואח"כ גן עדן. למה, נפלא. העצה לשך אם היית אלקים הייתי בעדך,

 

ש. לא, אפשר לתת שכר, למשל כמו אדם שאם הוא הולך לעבודה והוא עובד הוא מקבל שכר, אם הוא לא עובד הוא לא מקבל עונש

 

הרב: ... ואין לו כלים להענשה אז מי ישמע לו? אם הכלים של הענשה לא שומעים לו, היה צריך לא גיהינום, גיהיני גיהיני גיהיני גיהינום, ואולי, כי רק עם גיהינום אחד אתה רואה שאנשים עוברים עבירות ומצפצפים, ועם כל זה זה לא מספיק להם, הבנת? כמה הקב"ה "והוא רחום", שאם אחרי כל מה שהוא אמר שיהיה שם אנשים עוד ממשיכים לחטוא, סימן שהוא רחום יכפר עוון.

 

ש. ללא ספק יש להקב"ה והוא רחום והוא ארך אפיים

 

הרב: תודה לך שהוצאת לי את הגרון, גם אם היה מגיע לי גיהינום כבר אין לי בגלל שצעקתי ככה. כן, בבקשה תן לבחור פה.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. לפני שנה וחצי אמא שלי קיבלה את המחלה בראש הלבלב, ועשתה את הניתוח ועברה אותו בשלום ולאחר מכן חצי שנה אחרי זה עברה טיפולים כימותרפיים, ובעצם את השיחה שהרבנית דיברה עם הרב כשהרב היה בנסיעה לפה, ואחרי חצי שנה שעשתה טיפולים כימותרפיים אז היא השתחררה ועשו בדיקות פה ושם ועכשיו זה חזר לה המחלה, עדיין לא כזה רואים את זה אבל אומרים

 

הרב: כמה אחים אתם?

 

ש. עכשיו אנחנו פה ארבעה אחים שמוכנים לקבל על עצמנו מה שהרב יגיד

 

הרב: כולם עם פאתים?

 

ש. אחד ככה אחד ככה

 

הרב: הפאות צריך להיות עד אחרי העצם מלאות, לא לגעת לא לעשות ככה, זה לא להשחית, איפה הם תעמדו צדיקים,

 

ש. יש עוד אחד

 

הרב: כן, ראיתי, תגיד לי משהו, אתם מוכנים לקבל הכל, האמא דתיה?

 

ש. כן

 

הרב: ממש ממש?

 

ש. משפחה חרדית

 

הרב: כיסוי ראש מלא?

 

ש. מלא

 

הרב: משפחה חרדית?

 

ש. נכון

 

הרב: וככה אתם נראים? טוב, אם אתם מקבלים על עצמכם תשובה אמיתית, תקשיבו טוב, אמא יקרה לכם אני מבין, כי אם באתם פה הערב אז אם אתם באמת הבנתם מה שאני אומר, תשובה אמיתית, אמיתית, שתהיה משפחה חרדית כמו שצריכה להיות משפחה חרדית, והבת שעומדת שמה תלך בצניעות גמורה ותשמור על גדרי הצניעות והכל ותלכו על זה כמו שאני מבקש, על פי התורה, בעזהי"ת אני אתן מעומקא דליבא ברכה שתזכו לראות את אמא לאריכות ימים ושנים, אתם מוכנים?

 

ש. בהחלטה

 

הרב: מי זה בהחלט כולם? וגם הגברת שם, כן? תשובה אמיתית כן? הלו, תשובה אמיתית, כן עם צניעות מלאה, כן? הלו, נו מה היא לא עונה, לא צריך לענות במיקרופון,

 

ש. בלי נדר

 

הרב: מה זה בלי נדר, צריך ללכת בצניעות אמתית, מה זה בלי נדר, את רוצה שאני אתן ברכה בלי נדר? מוכנה, אמא, אמא גדלה אותה הכל גם יום אחד תהיי אמא, מה את אומרת? מה את אומרת? בסדר? בסדר? בסדר.  טוב, אתם תבואו לפה אתן לכם ציציות וכיפות, יש לכם? אתם הולכים? חרדים הא? טוב, אז אתם תעלו על מדים אני מבין ותתחילו להיות כמו בני אדם, ללמוד תורה כמו שצריך, תפילות כמו שצריך, הכל כמו שצריך, בסדר? יאלה, שם של האמא?

 

ש. נחמה בת תמר

 

הרב: הקב"ה יזכה אותה לישועה ורפואה מאוצר מתנות חינם ובזכות התשובה של ילדיה תזכה לעמוד על רגליה בריאה ושלמה, ותסולק המחלה מגופה ותועתק מהרה לאסאד.

 

ש. אמן.

תודה רבה כבוד הרב

 

הרב: תהיה בריא, נשאר עוד משהו לנסראללה.

כן, אז לרפואת כל החולים פה קודם כל, לרפואת כל החולים, שניה, אני רוצה לתת לנשים כיסויי ראש שילכו, וזה יהיה לרפואת החולים והחולות, בסדר? אז אני נותן לכם מתנה לנשים ואחרי זה אני אתן לגברים מתנה וכל מיני דברים יפים, בסדר? הנה נשים להרים את היד, יאלה. תן להם שמה.

רבותי, לפני שנסיים את הערב ואני אחלק לכם אנציקלופדיות, הייתם נפלאים, אני רוצה להמליץ לכם על מצוה גדולה מאד, להיות שותפים במניה של המיליון שבע מאות חמישים אלף אנציקלופדיות שאנחנו מחלקים ברחבי הארץ, תשע מאות אלף כבר חילקנו ואנחנו מתכוונים לחלק עוד, אז מי שרוצה להיות שותף במניה כזאת שיש בה זכויות של ביליונים של מצוות, יכול לעשות פה באשראי או בהו"ק בעשרה תשלומים 4200 זה 420 שקל לחודש מכספי מעשר והוא שותף ואני אתן לו ברכה מה שיבקש וימלא, רק לדעת שמי שזוכה לתרומה כזאת הוא מובטח שהוא בן העולם הבא. כיון שמצוה זו היא גדולה מאד וזכויותיה רבות מאד לאין שיעור, רבי עקיבא אומר מי שמזכה את הרבים בן העולם הבא. אז מי שירצה יוכל לגשת פה לקדמת הבמה וניתן לו אפשרות למלא או בהו"ק או באשראי. מי שמהגברים, הנשים ביציאה מקבלו ספרים ויקבלו אנציקלופדיות, הגברים אם יבואו לפה כולם יצטופפו כאן אני אתן לכם. אלה שרוצים לקבל. אלה שירצו לחתום אני אברך אותם תיכף ומיד.