רמת השרון - רמת השרון

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חבר הכנסת גבארה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת גבאריה, קבוצה לדבר על ה'יום שפה תקשורת הכנסת.

בבקשה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמו וירוויח.

הערב הזה יהיה להצלחת אופירה בטחנה ובעלה וכל המשפחה.

תודה רבה לפעיל של שופר דרור מגער ומשפחתו

וליואל צוברי ומשפחתו על העזרה.

בערב יהיה גם לעילוי נשמת תורה יקרים, אבי מורי יחיא זכריה בן עווד ואימי המאורתי,

רומיה ובן צלם, מנוחתם עדן.

ביקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף.

תופעה מוזרה יש בגילויי הנפש,

שם מקבל טובה מחברו,

מן היושר הוא,

שיכיר טובה

ויחבב את מטיבו בכל עת.

מי שמקבל טובה

ממאן דהוא,

מן היושר היה שיכיר טובה ויחבב את המטיב בכל עת.

ומה אנו רואים?

אנחנו רואים את ההפך הגמור.

מקבלי הטובה באופן טבעי

מתרחקים מלהימצא בחברת מטיביהם.

שורש התופעה הזאת נעוץ עמוק עמוק בנבחי הנפש

של האדם בכלל.

ונשאלת השאלה, למה תהיה כזאת?

למה האדם יהיה כפוי טובה ולא מכיר טובה?

מדוע שיקרה כדבר הזה?

הלוא התגובה הייתה צריכה להיות טבעית לכאורה, חסד ואהבה,

אלא כנראה שסיבת ההתרחקות של מקבל העזרה

ובשאיפה של הנפש לטשטש.

ולהשכיח עד כמה שאפשר את ימי העלבון

בשעה שהוא היה זקוק ונזקק.

הזיכרון של ימי העלבון והבושה מציקים לו מאוד,

והוא מתאמץ לברוח מעבר עלוב.

וכל דבר שמעלה על זיכרונו את תקופת חייו השפלים,

הרי זה כמזכיר לו עוון ופשע.

ולכן הוא נמלט

ממנו כנמלט מפני רודף ושונא,

כי כשהוא פוגש את המיטיב זה מזכיר לו את הימים שבהם הוא היה נזקק.

זה מחזיר אותו לתמונה הלא יפה שהייתה לו,

שהיה צריך לבקש ולהתרפס בשביל לקבל.

אז לכן הוא נמלט מפני מי שהוא חייב לו טובה,

כי מפני רודף ושונא, לא יאומן כי יסופר,

שבן אדם שייטיב למישהו,

זה שקיבל הטבה יכול להתייחס אליו כרודף ושונא.

וכמו שאומר הרב אבן עזרא על הפסוק, התייצבו וראו את ישועת השם,

יש לתמוה.

איך מחנה גדול של 600,000 איש ירה מהרודפים אחריהם, המצרים?

למה שלא יילחמו על עצמם ועל בניהם?

אומר אבן עזרא.

התשובה היא כי המצרים היו אדונים לישראל,

וזה הדור היוצא ממצרים,

למד מנעוריו לסבול עול מצרים בנפשו שפלה.

ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו?

והיו ישראל נרפים

ואינם מלומדים למלחמה.

הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט,

ולולא תפילת משה ינוצח את ישראל.

זאת אומרת, מראה לנו אבן עזרא שבנפשו של האדם

יש את הכוח של השפלות.

אם הוא היה רגיל שיש עליו אדון

והוא מרגיש שהוא שפל,

ממילא הוא לא יכול לנשא את ראשו בפניו.

ועל כן, למרות ריבוי עם שהיה לעם ישראל,

לא עמדו על נפשם ופחדו

עד שצריך להגיד להם, התייצבו, ראו את ישועת השם.

וזאת כי הורגלו בעבדות.

אז מי שרגיל תמיד להיות כפוף,

יהיה לו קשה להרים את ראשו, ותמיד יהיה משועבד למי שחזק ממנו.

על כן, מובן גם

למה מי שמקבל הטבה

הוא מפחד ומתבייש מהתקופה השפלה שהייתה לו והוא לא רוצה להיזכר בה.

על כן הוא בורח

למי שייטיב לו שלא ייזכר באותם ימים.

פה רואים דוגמה מופתית

איזה נחיתות עלולה נפש האדם להגיע

אחרי שהייתה משועבדת ונוכנעת לפני האדון והמתי.

מאות אלפי אנשים עומדים נטולי עצה וגבורה מול מחנה קטן של אדונים שהתקלסו בהם.

התרשמות השעבוד וההיכנעות היו כל כך כבדות וקשות,

עד שכאילו קיצצו את ידיהם מלהאשים מלחמה שערה באופן ישר וטבעי.

ורק תשועת השם מחסדו הצילה מהסכנה האיומה,

ובזה יובן לנו איך רגש ההודיה שהיה צריך להיות מוגש למיטיב בתשואות חן,

הופך ולובש

צורה קיצונית של שנאה וריחוק.

בכיוון הזה נעמיק להבין מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, היזהרו בבני עניים

שמהם תצא תורה.

ובמקום אחר, היזהרו בבני עם הארץ

שמהם תצא תורה.

אז חכמים, זיכרונם לברכה, הורו לנו את התקוות הגדולות

שאנו יכולים לתלות דווקא בבני העניים

ובבנים של עמי הארץ.

בניגוד להשקפה הרווחת אצל המוני עם,

שהעתיד הרוחני צפוי רק מבני העשירים,

שהם מסוגלים, מפאת ביסוסם החומרי,

להימסר לתורה,

ומבני התלמידי החכמים,

שהתורה תעבור אליהם לנחלה.

בזה, בניגוד להשקפה,

הזהירו אותנו חכמים, זיכרונם לברכה, שדווקא מבני עניים

ומבני עמי הארץ,

אלה שהם עלובים ומדוכאים,

מהם יש לצפות לתורה.

דווקא הם מסוגלים להתעלות בדרגות התורה והחוכמה עד רמות מופלאות מרוב בני האדם,

ודווקא מסיבת העניות ועם הארצות,

המלפפת אותם מבטן עמם,

דווקא רגש עלבון זה עלול להפך לגורם חודר בעמקי הנפש,

עד כדי יצירה רוחנית בלתי רגילה ומצויה,

שלא הכישרון והיחס מעלים את האדם להצלחה,

אלא דווקא התמדה והחשק וההתאמצות עד כדי מסירות נפש,

הן המעלות את האדם לידי הישגים בלתי רגילים.

זאת אומרת, אם אנשים חושבים

שדווקא בני חכמים או בני עשירים יכולים לזכות לתורה,

בדיוק הפוך אומרת הגמרא,

שדווקא בני העניים ובני עמי הארץ,

סיכוייהם גדולים מאוד, והם יכולים להגיע לרמות מופלאות

מרוב בני האדם.

כי דווקא רגש העלבון

יכול להביא אותם ליצירה רוחנית בלתי רגילה מצויה.

לא הכישרון והיחס מעלים את האדם להצלחה,

אלא התמדה,

חשק והתאמצות עד מסירות נפש,

ואז יכולים להגיע להישגים בלתי רגילים.

על היסוד הזה אפשר להבין את המאמר שנה הוא פירש

קשה מכולם.

מי שלמד תורה ואחר כך פרש מן התורה

הוא קשה מכולם.

זאת אומרת, השנאה

של מי שפורש מדברי תורה ומאוהלי חכמים

גרועה היא במהותה מכל מיני שנאות ואיבה שישנן בטבע.

לדוגמה,

אחד מחופשי בית המדרש,

שבמשך שנים סובל ומתלבט

בהתאם לכך

דרכה של תורה,

והיה מייגע ומענה את עצמו בעינויים שונים,

הוא מתבזל לפני חבריו,

והיה כפוף לפני ריבותיו,

עד שרכש לו דרגה ידועה במעלות התורה, הוא פתאום

נתפס ברוח שטות ופרש.

והוא פרש

באמצע עלייה

וערק לשוק החיים הגשמיים.

מה הרגשות של אדם זה?

מדי העלותו על זיכרונו את ימי הצער וההתלבטות,

שנים של הגיעה ועבודה והכנעה וכפיפה לחבריו וריבותיו,

והנה הוא לא זכה

להמשיך,

ולו זכה והיה ממשיך

לשבת בבית ה'

והיה מתגדל בתורה,

כי אז כל העבר, כל היגיעה וכל הצער, כל העוני והסבל של חיי הישיבה

היו לו מקור סיפוק,

כי הוא יודע שההשקעה לא הלכה בחינם,

והיה זוכה להרגיש שגם הביזיונות היו לו לכבוד ולתפארת.

אבל מאחר שהוא פרש באמצע,

מבלי להגיע לשיא המדרגה הרוחנית,

ויצא נקי מכל נכסי הרוח שהקדיש והשקיע בשנים האחדות,

אז הוא רק זוכר

את העינויים ואת הסבל והצער,

את התוכחה של ריבותיו, את רגש הקנאה,

אפילו את ההישגים שהשיג בשגר כל החוויות הרוחניות.

אבל כשהוא עושה חשבון הוא מסכם את ההישגים של חייו בישיבה,

שעם יציאתו ופרישתו הם נשארים תלושים.

מה ההרגשה שמשתלטת על אחד כזה?

רגש של שנאה עמוקה.

שנאה לוהטת לעבר שלו.

כל החרפה והסבל

בשבתו באוהלי התורה והמוסר

הולכים כעת ומתנפחים.

התוכחה שקיבל מריבותיו נעורה אצלו מחדש,

והיא בלתי נישאת.

אי אפשר אפילו להזכיר את שם התלמידי החכמים,

לא את התורה ולא את העוסקים בה. לכן הפורש מן התורה גרוע מכולם.

במקום שתהיה לו הכרת תודה,

שהוא צריך להכיר לריבותיו ומדריכה מתעוררת אצלו שנאה איומה וקשה כשאול.

אותו רגש של התמסרות לתורה ולחוכמה שפעם בלבו,

כשהיה מלא תקוות על הישג אור התורה והדעת,

הופך פתאום לרגש של שנאה.

והוא מתרחק ומבריח את עצמו עד לקיצוניות השנייה,

שהאדם הנרדף והנדרס לפעמים על ידי איזה רגש קיצוני,

אז יש הוא מבריח את עצמו להשתחררות מאותו הסבל

אל הרגש הקיצוני, הפוך מזה,

הן לשבט והן לחסד.

בהסבר הזה נוכל להבין את פרעה הרשע,

מה מהותו ומבוכתו ביחס לעם ישראל.

פרעה היה כלוא בין כוחות קיצוניים שהתפתלו בנפשו.

מצד אחד הוא קיבל

הרבה טובות מיוסף ומאחיו ומכל ישראל.

ולאות הוקרה צריכים לטוות קשרי ידידות עולמית

והכרה טובה לזרעו של יוסף

על רוב הטובה שהכניסו למצרים.

ומה אנחנו רואים?

את מקום ההכרה וההוקרה תפסה שנאה איומה,

שהתבטאה במאמץ נפשי איום שלא ידע את יוסף,

עשה את עצמו כאילו לא ידע את יוסף.

וכדי לשרש ולטשטש את רגש ההודיה שכל מצרים צריך להביע לעם ישראל,

ובאופן מיוחד פרעה שהיה צריך ליוסף ולחוכמתו והנהגתו,

והוא הודה בפה מלא, אין נבון וחכם כמוך,

בה שעבוד נורא בנפשות עם שלם,

הכול כדי להשתיק את רגש זיכרון שפלות העבר,

בהשתעבדות הרוחנית שפרעה ועמו היו נכנעים לישראל מתחילה.

ועליו נאמר אשר לא ידע את יוסף.

עקירת הידיעה והזיכרון של העבר

בכדי לברוח מהמתים.

זה דבר שהוא קשה מאוד לעכל.

למה קראו אותו מלך חדש?

הלא זה אותו פרעה.

אלא אמרו המצרים לפרעה, בוא,

ונזדווג לאומה זו.

אמר להם, שותים אתם,

עד עכשיו משלהם אנו אוכלים?

ואיך נזדווג להם?

אילולא יוסף לא היינו חיים?

כיוון שלא שמע להם,

הורידוהו מכיסאו שלושה חודשים,

עד שאמר להם, כל מה שאתם רוצים הרי נעמכם,

והשיבו אותו.

לפיכך כתוב, ויקם מלך חדש.

בעובדה הזו משתקף כל תהליך ההפיכה מקיצוניות לקיצוניות.

גם פרעה, שכליותיו החלו לייסרו,

ורגע שהכרה לזרעו של יוסף התגבר אצלו עד שהיה מוכן להתפטר מכיסא מלכותו,

עד שנעשה לפרעה הרשע,

נתייסר במשך שלושה חודשים בייסורים איומים,

כי לא הניחה דעתו להסכים לכל הגזרות,

והכניס עצמו לסכנה גדולה,

כי לא היו משהים מצרים ללא מלך לתקופה יותר מדי ארוכה.

ומלך חדש ודאי היה הורג את הקודם,

ובמשך שלושה חודשים התלבט בדעתו

שהיה בה עוד ניצות של הכרה טובה לזרעו של יוסף.

לבסוף נכנע,

ונמסר כליל לתאוות העם,

עקר וחיבל בנפשו את שארית רגשי ההוקרה,

עד שהגיע למצב אשר לא ידע את יוסף.

והשליך עצמו לכף הקלע של התנכרות, הסתייגות מכל זיק של רחמנות אנושית.

וכדי להשקיע את החסד שיוסף הביא על מצרים,

גזר כליה על זרעו.

כמה צריכה להיות אחריות

על הרגעים הנשגבים בחיינו,

על הרגעים של התעלות נפשית

שאנחנו זוכים לעתים קרובות

ואנחנו מזניחים אותם,

ופורשים מהם.

על רגעים אלה אפשר להמליץ ולומר שנאו פירש.

לפעמים אנחנו טועמים חיים עילאים לזמן מה,

ואנחנו לא מתאמצים לאחוז בהם לתמיד,

אלא מפסיקים ופונים לחיי יום-יום.

חבל על ההברקה הזאת שנשלחת ממרומים,

וסכנה גדולה כרוכה בהיעדר התקשרות

מתמדת להערות המוגשות לנו.

כי אנחנו עלולים חלילה להיות פורשים ועוברים מהם לרחשי לב

ותאוות אפלים.

גדולה ועצומה היא האחריות,

וצריך מאמץ שלא לפרוש חלילה ממתנות שהשם נותן

מדי פעם.

צריך לפתוח ולפתח את כוח ההקשבה לתביעות,

להערות היקרות

שנאצלות אלינו מן השמיים,

ואז נזכה להיות עומדים בארמון המלך,

מלכו של עולם.

ואם נפתח את כוחות נפשנו בדרך לימוד המוסר,

נוכל להיות שליטים בנפשנו ולהכריע תמיד לצד החסד והטוב.

אז הנה ראינו מאמר שלכאורה

לא נוגע אלינו,

אבל אין מאמר יותר נוגע לנו בכל רגע בחיים.

אין בן אדם מאיתנו שלא חייב הכרת הטוב למשנהו,

לרעהו, לשכנו,

למשפחתו.

אין אדם שלא מקבל גם מזולתו.

והאם אנחנו באמת מכירים טובה, או שאנחנו משתדלים להתעלם ופותרים במה הוא עשה לי כבר,

וכי הוא עשה את זה בשבילי?

איך כתוב בהלכה? אורח רע

שבא לבית,

אומרים לו, איך היה אומר?

אומרים לו, מה,

לא הגישו לך אוכל וזה? הוא אומר, לי הגישו? הגישו להם, על הדרך, מזגו לי.

אורח טוב מה אומר?

איך היה אומר? תשמע, פתחו לי שולחן, הביאו לי לאכול, אל תשאל.

מה זה עשו ממני בן בית?

שניהם אכלו אותו דבר אצל אותה משפחה.

אחד אורח רע

ואחד אורח טוב.

אחד מכיר טובה

ואחד כפוי טובה.

זאת אומרת,

בטבע היינו צריכים להכיר טובה לכל בן אדם.

שהרי כתוב, הפותח פתח לחברו, נפשו חייב לו.

אחד שמכניס אורחים,

זה לא פשוט, מי שנכנס אצלו חייב,

חייב לו.

זה בהכנסת אורחים. כל שכן אם בן אדם הציל את חברו בגופו ממיתה.

וכל שכן אם בן אדם הציל את נפשו ונשמתו של אדם והביאו מגיהנום לגן עדן.

איך אפשר להיות כפויי טובה כלפי מי שעשה כל כך הרבה טובות?

והנה היום בימינו אנחנו רואים את זה בגדול.

איך יכול להיות שמפלגה שלמה יוצאת נגד בן אדם שהיטיב כל כך לה?

על מה ולמה?

על הכיסא.

רק הכיסא יגדל ממך.

בגלל שחלילה יכול להיות פגיעה בכיסא,

אפשר למחוק בן אדם לחלוטין.

עוד לא היה דבר כזה.

דפי ההיסטוריה של הדור הזה מוכתמים בכתם,

שלא ייסלח לעולם

על מה שנעשה בדור הזה למי שזיכה את הרבים

מה שלא היה אלפיים שנה.

ובקלי קלות

להגיד על הדברים הכי בוטים שיכולים להיות,

שאפילו בלקסיקון של הפשוטים שבעם לא נמצא.

איך מגיעים לזה?

פשוט לא רוצים להכיר טובה

ולא טובה,

עד שאומרים שכל מה שהוא עשה זה בסך הכול להניח תפילין בכותל.

35 שנה של עבודה,

שכל הנציגים של היהדות החרדית ביחד לא עשו,

עשה בן אדם אחד בלי כסף,

אומרים שזה כמו להניח תפילין בכותל וזה הכול.

לא יאומן כי יסופר.

זו הפרשה מלמדת.

כי בנפש של האדם

יש קנאה,

ויש גאווה,

ויש כבוד.

ואדם שקיבל טובות הרבה לא רוצה להכיר בהן.

זה לא אני אומר.

זה התורה אמרה עכשיו. קראתי מה שהתורה אומרת.

ולומדים את זה מפרעה.

אז לכן,

אין לתמוה איך זה יכול להיות.

הנה פרעה החכם

שאמר על יוסף, אין חכם ונבון כמוך,

והיה מוכן לתת לו להיות משנה ומלך על כל מצרים שמונים שנה,

ובסוף בשביל טובת הנאה על הכיסא.

שהורידו אותו מהכיסא היה מוכן לשטוף את גופו בדמם של ילדי היהודים.

איך זה יכול להיות?

ככה זה יכול להיות.

זה מונח בנפש כל אדם

שיכול להגיע לשפלות כזאת.

אבל אם אדם היה לומד כל פעם הכרת הטוב, הכרת הטוב, הכרת הטוב, הכרת הטוב,

והיה מכיר טובה לדבר שמביא את המכתב,

מכיר טובה לחנווני שמוכר לו את הלחם,

מכיר טובה

למנקה המדרגות שניקה לו אותה.

אפילו שמקבלים שכר,

אפילו שמרוויחים,

אבל אם לא היו מביאים לך את הדואר, מה היית עושה?

ואם החנווני החליט היום לא לפתוח את המכולת ולא היה לך לחם בחלב?

ואם המנקה היה משאיר את הבית ככה שבוע ימים והיית צריך לעלות בלכלוך ובתינופת?

אז לא מגיע להכיר להם טובה.

אדם מתנער בזה שאומר, מה אתה רוצה? שילמתי לו,

הוא מקבל כסף.

לא, זה לא נכון.

צריך להכיר טובה גם למי שמקבל כסף.

ואתה לא מקבל כסף?

ואתה לא מצפה שיגידו לך תודה?

אבל מי שלא מחנך את עצמו להכיר טובה על כל פרט קטן,

כל הכופר בטובתו של חברו, סופו שכופר בטובתו של מקום.

אז צריכים לעבוד מאוד מאוד מאוד על הכרת הטוב. הכרת הטוב, הכרת הטוב, הכרת הטוב, הכרת הטוב.

אני לא שמעתי שהרבה אנשים שהצילו אותם מטביעה,

ששמרו על קשר רציף עם המציל שהציל אותם.

למה?

תגיד, מי הציל אותך? לא יודע, הייתי בחוף גורדון, היה שם איזה מציל,

לא יודע, הציל אותי.

מי זה? איך קוראים לו?

לא יודע.

למה לא ביררת?

הוא הציל לך את החיים.

לא מעניין אותך מי הציל לך את החיים? אתה לא חייב לו כלום?

תקנה לו בגד ים לפחות.

כלום!

לא יודע מי הציל, וגם לא מעוניין לדעת.

אבל אם הוא היה תובע והיו אומרים לו, כמה אתה משלם כשיצילו אותך?

קח את הבית, קח הכול, הכול.

תוציא אותי.

ואחרי שיצאת, כמה אתה מוכן לתת לו?

זר פרחים.

אם הוא יבקש.

אם הוא לא יבקש, לא יודע מי זה.

זה אנחנו.

לא מחפשים להכיר טובה.

וזה בעיה.

עד שיכולים להתהפך מאוהר לשונא,

ממכיר למכחיש,

ממכבד למזלזל.

היפוך גמור

לאין שיעור.

וזה בנפשו של אדם.

פרעה התלבט שלושה חודשים.

הוא ויתר על הכיסא.

הוא ירד, לא הסכים.

לא הסכים שיעשו גזירות על היהודים.

הוא אמר, איך אפשר?

יוסף הציל אותנו, הכיל אותנו.

נתן לחם בשקט?

איך אפשר?

ביטוח רפואי ב-20 שקל? איך אפשר?

החזיר את הקרקעות של הקיבוצים, נתן דיור ב-30,000 דולר. איך אפשר?

החזיר בתשובה מיליון. איך אפשר?

אפשר ואפשר.

אם הוא רוצה לקחת לי את הכיסא,

אני אהרוג אותו.

אני מקבל אס-אם-אסים.

תשמעו אס-אם-אס.

מורי וריבי,

קיבלתי עדכון שבביתר-עילית אנשי ש״ס מאיימים בלי פחד על מי שיבחר הכוח להשפיע,

יוציאו את ילדם מתלמודי התורה ויפטרו אותם מהעבודה.

אחר.

יושב-ראש המפלגה, עורך-דין סמרלי,

כותב לי,

התקשר אלי אחד הפעילים בנתניה וסיפר לי כי קיבל אס-אם-אס ומודיע לו שפרשתי ממפלגת כוח להשפיע.

מחרטים את כולם, שולחים אס-אם-אסים.

זה הגיע מאנשי ש״ס.

החבר'ה האלה לא יודעים את נפשם ומרימים את הרף לשקרים מסוג זה.

וסיפר לי שאיימו על הרב גמליאל ברצח,

אם יתמוך בך או יוציא מכתב לטובתך.

הרב גמליאל, יהודה, הלך להגיש תלונה במשטרה על כך.

אני מעביר לך תמונה שצילמנו היום באולפן,

שהרב יקרין אותה בהרצאה עת ישוחח על כך.

איך נמצא הרב יהודה גמליאל במשטרה מגיש תלונה?

בכל הארץ איומים.

אם לא תבחרו ש״ס,

יזרקו אתכם מהכולל ואת הילדים ויפטרו מהעבודה.

אני עצמי קיבלתי אתמול

טלפון

מהרב מאיה,

ממועצת חכמי התורה,

שמוכנים להוריד מעלי את המכתב של הרבנים,

אבל בתנאי שאני אבטל את המפלגה.

אמרתי להם, רבותי, זו סחיטה באיומים שבע שנים בפנים.

לא, אנחנו חיפשנו שלום, חיפשנו שלום.

שבע שנים בפנים

ניתקו את הטלפון.

מקבל שיחות

מכל מיני גורמים.

לבטל את המפלגה.

לא הבנתי, מה פוחדים?

הרי, דרעי אמר שזה אפילו לא פוגע בכנף של מטוס.

זה לא פוגע,

וזה לא מגרד לו.

אז למה אמרת לחסל אותי?

אז למה הלכת לבבא אברוך להחתים אותו?

למה ישבת אצל הרב מויאל שם והיית מבסוט שהוא מדבר?

אם זה לא נוגע לך בכנף, אז למה אתה מבזבז זמן?

ולמה אתה לא הולך לעורר את היהודים? אתה הולך לנוצרים ולערבים, יושב אצלם, מצטלם אצלם,

נכנס למקום בתי עבודה זרה.

למה?

עם הערבים אתה על הכיפאק, עם הנוצרים על הכיפאק.

אבל עם אמנון יצחק שקראת לו שיתפלל עליך בשביל שלא תיכנס לכלא,

שכחת כפוי טובה?

שאספת אותי והרב אורי זוהר והרב אלבז, שלושתנו,

שנתפלל עליך?

מעכשיו יקפוי טובה, אתה אומר לחסל את אמנון יצחק.

אין בושה.

אין דם.

זה דם כחול.

איך יכולים אנשים להגיע לשפל המדרגה בשביל הכיסא?

לדרוס

כל דוס.

זה לא החילונים אמרו,

זה דרעי אומר.

איזה מין דבר זה?

זה להחזיר עטרה ליושנה?

ככה מחזירים עטרה ליושנה?

אתם רוצים לבטל את הבן אדם

שהביא הכי הרבה יהודים לתורה?

לא צריך אותו, העיקר שיהיה כיסא.

לא יהיה לכם עוד הרבה כיסאות.

בשיטה הזאת הכיסאות יעברו אליי.

עכשיו אני אגיד לכם, אנחנו עשינו איזה ג'ינגל קטן שיהיה לכם קצת עידוד.

בבקשה.

הצביעו פעם. אני מבטיח שיהיה לחם בשקל.

אז החם בשקל זולות נשאר.

כוח להשפיע זה שם המפלגה. נעשה הכל לטובת הציבור.

תאמרו לממשלה ושיהיה להם ברור.

אני ואתם נצביע אז.

כוח להשפיע.

אני ואתם נצביע אז.

כוח להשפיע.

אני ואתם נצביע אז.

כוח להשפיע.

אני ואתם נצביע אז.

כוח להשפיע.

קרקעות הקיבוצים לזוגות צעירים.

ביטוח רפואי בעשרים שקלים.

כוח להשפיע. כולנו נצביע.

בשם השם נעשה ונצליח.

אני ואתם נצביע אז.

כוח להשפיע.

אני ואתם נצביע.

פז. כוח להשפיע.

אני ואתם נצביע.

פז.

כוח להשפיע.

אני ואתם נצביע.

אז כוח להשפיע!

כוח להשפיע, כוח להשפיע

אז מחזירים השלטון לעם.

תודה רבה.

כן רבותיי,

למי שיש שאלות בבקשה,

תן לבחור שם.

רגע, רגע, קודם כול קח מיקרופון, ואחרי זה.

שלום.

שלום וברכה.

אז קודם כול רציתי להגיד לך כל הכבוד על איך שאתה עומד ככה

חזק מול האנשים האלה שבאמת משתמשים באיומים וכל מיני דרכים לא דמוקרטיות,

אז כל הכבוד.

עכשיו, לגבי השאלה שלי,

אני רציתי לשאול לגבי שכר ועונש.

קודם כול, לדעת אם יש שכר ועונש בעולם הזה.

ודאי.

ודאי. אוקיי.

וזה בעצם תלוי במעשים שלנו?

ודאי.

אוקיי. עכשיו, המטרה של עונש היא, מה המטרה של העונש בעולם הזה?

שתי אפשרויות. אחת, לעורר את האדם לשוב בתשובה.

אוקיי.

ואחת, בשביל להעניש.

גרידא.

כדי שיתחנך, נכון?

אמרתי אחת בשביל לעורר.

הוא כותב או להרתיע אותו, נכון?

זה אחד.

אוקיי.

ואחת זה עונש כבר. הוא מקבל כבר את העונש. כבר אין סיכוי שהוא יחזור בתשובה, ומענישים אותו.

אוקיי.

אז בואו נלך רגע לחלק של ההרתעה.

אם קיבלתי עונש ואני לא מודע למה קשור העונש הזה,

מה הטעם בעונש הזה?

פעם הבאה, ופעמיים, ושלוש, ועשר, בסוף תשאל, למה רודפים אחריי?

אז אני אשאל שאלה יותר ספציפית אולי.

אם אני נסעתי אלפי פעמים בשבת,

ולא קרה לי כלום,

האם אני יכול להסיק מזה שזה דבר רע לעשות?

או האם ניתן לי איזשהו סימן? בלי שיהיה לך איתות,

סימן שעדיין אתה לא אהוב למעלה.

אוקיי. למה?

כי את אשר יאהב השם יוכיח וכאב את בן ירצה.

זאת אומרת, אם אבא אוהב, הוא מוכיח את הבן שלו.

הוא רוצה לתקנו.

אבל אם אבא יתייאש מהבן,

אז הוא כבר לא מוכיח אותו.

זאת אומרת, פעם הוא היה מעיר אותו בהשכמה שיקום.

מתברר שהוא ישן כל יום עד 2300,

אז הוא כבר לא מעיר אותו בבוקר.

זאת אומרת, עד עכשיו אני לא קיבלתי סימן,

אז זה לא בגלל שהוא התייאש ממני, בגלל שהוא עדיין לא החליט שהוא אוהב אותי.

ובגלל זה אתה אומר שזה בכלל לא תלוי בי עדיין, נכון?

זה תלוי בך, כי אתה מחויב להכיר את הבורא לבד,

ושכלית היית צריך להגיע לזה, כמו שאני הגעתי. רגע.

אבל

אם הוא היה אוהב אותך יותר,

מוקדם יותר הוא היה מעיר אותך.

אז אני כרגע מחכה שהוא יאהב אותי,

בגדול.

אתה יכול לחכות ויכול להיות שלא תזכה לזה, ואז אחר כך יהיה כבר מאוחר.

אוקיי, אבל זה לא יהיה אשמתי, כי אני... זה אשמתך, כי אתה יודע לשאול בדיוק את השאלות הנכונות,

אבל אתה לא מחפש את התירוצים הנכונים.

אבל אני לא מקבל תשובה טובה.

קיבלת תשובה מצוינת.

זה לדעתך, אבל אוקיי. בוא נשאל אז משהו אחר.

נחזור עוד פעם להסביר לך בשביל שהבנת. לא, לא, הבנתי, הבנתי. אני קולט... אה, הבנת, יופי, ברוך השם.

מה שאני מנסה להבין רגע, זה למה השיטה הזו בעצם של הענישה לא עובדת לאורך זמן.

אם הקדוש ברוך הוא היה מעניש כל אדם מיד... רגע, לא סיימתי רגע. שנייה. כן, אבל אם הוא היה מעניש כל פעם מיד... כן.

זה לא היה נובע מאהבה,

זה היה כבר עובר למצב של כפייה.

לא יכולת לזוז רגע בלי לקבל מכה על כל דבר שעשית לא טוב.

סליחה, כשאתה בא להעניש את הילדים שלך, אתה לא עושה את זה מיד אחרי שהם עשו משהו רק כדי שהם יודיעו לקשר?

לא. לא. אני אתן לך דוגמה, לי אין עדיין ילדים, כן? לי יש כבר. עוד מעטי. אז לכן, תכף תהיה לי, אבל שנייה, אני אתן לך דוגמה. יש לי כלבה בבית, בסדר? לא, כלבים זה משהו אחר. שאמא חכינה מחרבנת בבית, אז אני מיד מעניש אותה, כי אני לא מחכה יום למחרת, ואז היא חוטפת ניני זבתא, אני לא יודעת על מה. נו, בטח, כי אתה יודע שתעשה לך את זה עוד פעם. מה הטעם עוד פעם לקבל את זה בבית?

אבל היא לומדת מזה. לא, אבל בילד יש משהו אחר.

אוקיי. ילד, אם ישר תיתן לו מכות,

אתה תהיה בעיה, כבר לא תהיה לך הרתעה אחר כך. לא, אני אסביר לו קודם. או, זהו, זהו בדיוק, זהו. אבל אין לי קול שמדבר עליו ברז אוניברסטיבי. ברור, ברור, אתה תסביר לו. עכשיו, תלוי מי זה ילד.

האם הוא עושה את זה מחוסר הבנה?

האם הוא עושה את זה דווקא?

תלוי מאיזה סיבה הוא עושה. לא כל ילד עושה את זה מאותה נקודת מוצא.

ובהשתנו אותם מקרים,

משתנים גם העונשים והזמנים.

אז לכן זה תלוי.

יש ילד שהוא קולט מהר ופיקח והוא רק מערים על ההורים,

זה מרגיז יותר.

יש אחד מסכן, נע בהחתם כזה, באמת לא כל כך מפותח,

והוא עושה טעויות פשוט.

אז אתה לא יכול להכות אותו או לחנך אותו בצורה דרסטית

כמו אחד האחר שהוא פיקח,

כי אתה מתחשב במצב שלו. אני מסכים אתך שאם זה קיים, אז כנראה הוא צריך לדעת מה הדרך לגשת אליי.

אז אתה לדוגמה, בגלל שאתה מחשיב את עצמך פיקח ומבין מהר,

לכן הקדוש ברוך הוא אפילו לא צריך לתת לך התראה,

כי אתה יכולת להשיג את זה לבד, והוא יתבע אותך לפי הכרתך.

אם היית הפוך, אחד שלא מבין, מרחף כזה,

אז יכול להיות שהיית מקבל איזה מכה שתיים-שלוש בשביל שתתעורר.

אבל אם אתה אינטליגנט,

אז אפשר להשאיר אותך ככה, ואתה תחליט מתי שאתה רוצה. בינתיים תאסוף לך עוונות ותשלם.

אז אני אגיד לך מה אני רואה בינתיים, מה התובנות שאני קיבלתי בינתיים.

אני רואה שלאורך כביכול כל ההיסטוריה העם בכלל, האנשים חטפו עונשים, והעונשים גם מזעזעים מאוד.

נכון. אני חושב שתסכים איתי.

ולא השתפרנו, אנחנו להפך, דור הולך ופוחת, נכון? נכון. אז מה, אז השיטה שלו לא עובדת?

הוא לא יכול לפתור את הבעיה מהשורש? הוא יכול,

השיטה עובדת,

אבל הקדוש ברוך הוא ערך הפעים. בעיניים שלי אני לא רואה שהיא עובדת.

עובדת מאוד.

ממה? ממה היא עובדת? אנשים עדיין חוטאים. עוד פעם. אפילו בדור שבנה את עגל הזהב,

זה היה אחרי שהיא התגלה. תקשיב, תקשיב, תקשיב, תקשיב.

אתה לא מצפה שהמשטרה רואה שיש תאונות שהיא תחסום כבישים,

ואתה לא מצפה שהיא תיתן עונש 100,000 שקל,

ואתה לא מצפה שעל זה שתסע פעם באדום ייקחו לך את האוטו, כי ככה אפשר לחנך את כולם.

אבל אני מצפה שהמשטרה, נכון אפשר? אני מצפה שהמשטרה, קודם, נכון אפשר?

שנייה, אני מצפה אפשר. רגע, זה נכון שאפשר? אבל רגע, אתה, כן או לא?

רק תענה על השאלה. כן, כן, אבל אני, רגע, רגע, אני אתן לך לענות. אני הפסקתי אותך.

אוקיי. זאת אומרת, זה עונש דרסטי, אבל אפשר לחיות ככה?

אבל אני לא בעד עונש דרסטי. אני שואל, אפשר לחיות ככה? לא, אבל זה לא מה שאני רוצה. אני שואל, אפשר לעשות?

לא.

בטוח שהשיטה הזאת תפעל יותר טוב מעכשיו?

לא.

לא?

לא.

לא, זה עלול לגרום לאנשים להתפרד. והשיטה של עכשיו עובדת? שנייה, אני רוצה להגיד. רגע, והשיטה של עכשיו עובדת? אבל אתה עונה לי לא על מה שאני שואלתי. התקדם עכשיו על תיא.

והשיטה של עכשיו עובדת? אבל נראה לי שלא הבנת מה שאלתי.

שבתי שואל, השיטה עכשיו עובדת?

חלקית. לא עובדת. למה אתה אומר שלא עובדת? כי כל פעם מעלים את הרף של העונשים.

אוקיי. אז היא לא עובדת.

והיא גם לא תעבוד, אתה אומר, גם אם נעשה יותר דרסטי, נכון? אבל שנייה, אני רוצה להגיד, רגע, נכון? וואי, אתה סתם תוקף אותי, אני רוצה להגיד, אני לא תוקף,

אני רוצה שתענה, אתה מנסה להתעמק, תענה,

אני עונה, תענה.

עוד פעם,

שאלה, לא רוצה לשמוע, תענה.

מה השאלה? עכשיו,

כן, מה השאלה? אז האם נלך על דרסטי?

גם לא אלך, אז מה נעשה? הבעיה לא אומר שצריך ללכת עליכם. רגע, אז מה נעשה?

לא ניתן יותר לנסוע ברכבים?

ואתם הולכים ברגל.

זה לא מה שאני אומר.

אני אומר.

בסדר, אבל... זו סימן שזה לא עובד.

מה שלא עובד צריך לחזור להתחלה.

פעם לא התאבדו מבניינים,

כי לא היו בניינים.

עכשיו מתאבדים בניינים.

אז אם זו השיטה שמתאבדים, נחזור בחזרה לאוהלים.

לפי השיטה שלך, אבל זה לא מה שאני אומר. אני אמרתי שאתה אומר? אני אומר.

אתה מכניס לי מילים לפה ואתה אומר את השיטה שלך. לא, אני לא אמרתי שאתה אומר, אני אומר שאני אומר.

אבל זו לא השיטה שלי.

ברור, עכשיו נראה את השיטה שלך. בוא תקשיב מה השיטה שלי. השיטה שלי זה שכשאתה עושה משהו, כן.

בסמוך למעשה שלך, שאתה תקבל סימן ושיהיה ברור לך למה אתה נענשת.

יפה. שנייה, כי אם לא ברור לך למה נענשת אז העונש לא אפקטיבי. נכון, אז לא הבנת מה, אני לא אלמד מזה. אז לא הבנת מה אמרתי קודם. זה מה שאתה החלטת. לא, לא.

אני אמרתי לך תשובה ראשונה,

אם השם ייתן על כל דבר עונש מיידי, זה יהיה כפייה.

למה כפייה? אמרתי, לא תהיה בחירה, כי אתה לא יכול לעשות עוד פעם, כי אתה יודע ש... למה? למה? כשאתה, כש... אני אסביר למה למה.

כי אם אני לוקח סיגריה בשבת,

מסתרף לי האף,

ואני אקח עוד פעם סיגריה ומסתרף לי עוד פעם האף.

אז כנראה שאתה תפסיק לעשות את זה. בדיוק, אז זה כפייה.

אז אני יותר, לא יכול לבחור. אבל אלוהים רוצה שתחזור למיטב. אל תגיד מה הוא רוצה. הוא רוצה לתת בחירה.

הוא רוצה שאתה תבחר בין טוב לרע.

הוא לא רוצה אותך מתוכנת.

הוא לא רוצה שתעשה את זה יזום.

הוא לא רוצה שתעשה את זה בהכרח.

הוא רוצה שתבחר,

ומה שתבחר תקבל. בוחר גיהינום, Welcome, בוחר גן עדן, יופי. אבל הוא אומר לך, תקשיב,

יש חוקים,

אתה יכול להרים על החוק,

אתה יכול לנסוע, כשלא ישימו לב, במהירות.

אתה יכול לעבור ברמזור אדום בלי שישימו לב.

אתה יכול כל מיני דברים לעשות. אתה יכול ללכת על פי החוק, מה שאתה רוצה. אבל אם אני אתפוס אותך, אתה תשלם.

זה החוק של פה. הוא לא תפס אותי עד עכשיו?

זה החוק של פה. רגע, הוא לא תפס אותי עד עכשיו? זה מה שאתה אומר? זה החוק של פה. הוא לא יכול לראות כל מה שקורה? הוא לא בוחן לב כליות?

זה החוק של פה. אני שואל, תענה על השאלה הזו. אני עונה, זה החוק של פה.

החוק של הקדוש ברוך הוא שאתה תמיד מצולם,

מתועד,

והוא נותן לך סע כמה רמזונים שאתה רוצה,

הדוחות יגיעו בסוף,

הכל,

כל מצלמה צלמה, ותשלם, ובלי לתת לי סימן, זה לא הוגן,

למה! שנייה, תקשיב, אל תצעק. אני לא צועק.

הוא מגביר את הכול. הדבר היחיד שאני צריך להסתמך עליו היום זה מה שכל מיני רבנים אומרים, או כל מיני אנשים אומרים. וכמו שאתה יודע,

וכבר ראינו נניח מפלגה כמו ש״ס, יש שם אנשים שבעבר,

אני חושב שבעיניך נחשבו כנכבדים,

הם כבר לא נחשבים ככה. יכול להיות שהאנשים האלה טועים.

אז איך אני אסתמך על מה שאנשים כאלה אומרים שיכול להיות שהם טועים? בוא, אני אסבין לך.

זה לא שאלוהים מדבר אלי,

קודם כול אתה מסתמך על השוטר שאומר לך מה החוק והסעיף שעברת עכשיו בנסיעה. לא כולם מקיים בסעיפים של העבירות.

אתה מסתמך על השופט ועל העורך-דין שיודעים את החוקים יותר ממך.

אתה מסתמך על הרבה אנשים. אתה לא יושב עם המחוקק כל פעם שיסביר לך מה החוקים.

אלה שממונים על החוק, הם אומרים.

הרבנים ממונים על התורה,

והם אומרים מה כתוב בתורה.

אז לכן אין מה לעשות.

לא תצטרך להסתמך עליהם, אלא אם כן

תהיה חכם בעצמך, תלמד תורה לבד ותדע אותה באמת.

אם תדע, לא תצטרך לסמוך על אחרים.

אבל אם לא למדת,

בלית ברירה תצטרך לסמוך.

אם אתה לא רואה חשבון,

מה לעשות, מי שיגיש לך את המאזנים זה הוא, לא אתה.

אז בוא אני אסביר לך מה ההבדל.

ההבדל הוא שהאמירות של עורך-דין ומשטרה וכל אלה, אני רואה ראיות.

אני רואה מייד שאנשים שבאמת עוברים על חוק מסוים,

לא יודע,

נושאים ברמזור אדום,

הם חוטפים קנס. לא נכון, לפעמים השוטר מוותר. לפעמים לא תופסים אותם, כי זה רק עניין טכני. לא, לפעמים השוטר מוותר. זה רק עניין טכני, בסדר. אם זה בחורה יפה, נכון. לפעמים השוטר מוותר. אז השופט השוטר יוותר. לא, גם גבר נער.

בסדר.

היום אתה יודע, יש כמה סוגים. זה כבר עניין טכני, אבל. תקשיב, תקשיב. זה עניין טכני, זה לא עניין מהותי. בסדר, אבל בקיצור, גם הקדוש-ברוך-הוא נותן לך לפעמים לעבור,

אבל הוא מצלם את העד,

מצד שני. והוא לא נותן לי סימן, אז כרגע זו לא בעיה שלי. עד שהוא יימד לאהוב אותי, הוא... לא צריך סימן, יש ספר חוקים, קוראים לו תורה, תלמד. אבל אני צריך הוכחות לזה.

אבל עזוב, אל תיכנס לזה. סליחה, סליחה שאמרתי את זה. אני לא רוצה שתתחיל עכשיו להגיד לי הוכחות לזה, כי אני מכיר את מה שאתה אומר. עזוב.

אוקיי. אני אומר פשוט,

מה אתה רוצה בסוף?

אני רוצה בסוף סימן.

סימן?

נפגשת אתי זה הסימן. לא, זה לא הסימן.

לא?

לא.

לא? לא. אתה לא חושב שזה סימן?

סליחה, רגע.

סליחה, תסתכל אלי.

סליחה, אמרו לי שאולי פגעתי בך, אז אני לא...

אתה לא פגעת בי בכלל, אתה לא יכול, אחרי מה שש״ס עשתה לי,

אני בלתי פגיע. כן.

עכשיו אני רוצה שתבין דבר אחד.

אתה צריך להאמין, אין סימן יותר גדול מזה שנפגשנו. למה? לא, אני לא מאמין בזה.

מה? אני מצטער. תקשיב רגע, שמעתי.

אוקיי. הרי מה,

אתה, יש לך את התהיות האלה.

ברור לך שאתה לא צודק.

ברור לך שאתה... לא, ממש לא ברור לי שאני לא צודק.

לא ברור לי שאני צודק. אני לא טוען, אני לא מספיק...

אתה לא הלכת עכשיו... אני צנוע מדי בשביל להגיד שאני צודק בכל מה שאני אומר. ברור. אבל אתה לא הלכת עכשיו לדוקטור לפיזיקה.

לשאול אותו שאלות על תורה? נכון, ברור שאני לא אשאל אותך שאלות על אבולוציה. יופי, אז באת לפה. כמו שאני לא אשאל אותך שאלות על אבולוציה. אבל אתה מבין שמה?

אתה מבין

שהחיים שלך תלויים במשהו בתורה.

לא, אני לא מבין את זה.

אני באתי... לא הבנתי. אז מה אתה שואל בכלל אם אתה לא מבין בכלל? אני באתי להעלות משהו שנראה לי סותר את המציאות.

עזוב, אתה רוצה עכשיו מה? אתה רוצה להוכיח שמה?

שאין תורה?

לא, אני לא רוצה להוכיח את זה. אתה רוצה להוכיח שאין אלוקים?

אני רוצה להגיד שיש ספק, זה מה שאני רוצה להגיד. הבנתי, לך יש ספק והוא משתלם לך.

למה?

כי אתה אומר, כל זמן שהקדוש ברוך הוא לא נגלה אליי באיזה איתות או משהו כזה,

אז אני לא מתייחס אליו.

בסדר, זכותך להגיד ככה,

אבל דע לך שזה לא פותר אותך בכלום.

שהרי, אולי כן ואולי לא. שהרי,

אתה יודע שאתה לא בראת את עצמך.

בואו לא ניכנס לזה.

ברור, ברור. כי אני גם חושב שאלוהים לא ברא את עצמו, נכון?

ברור, ברור. אוקיי, זה לא. אז אתה לא בראת את עצמך, ואם לא בראת את עצמך,

אתה תלוי במי שברא אותך.

ובכל רגע נתון

אתה יכול להגיע למצב של אל-חזור שאתה תזדקק לו וכבר לא יושיע אותך,

ואז זה יכול להיות מאוחר וחבל.

אתה מבין?

אז לכן לא כדאי להעמיד אותו בניסיון שיוכיח לך, כי לפעמים ההוכחה שמזמינים

היא לא לפי הבקשה.

למרות שכבר היו דורות, היו דורות, כמו, בעבר שכן נגלה אליהם, נכון. היה כמו אחת טיטוס

שאמר לקדוש ברוך הוא, כן, אני יודע שאתה יודע להביא מבול ואתה עושה לי פה נחשול בים. אבל אני לא אומר את זה. רק רגע, ותרצה להטביע אותי.

אז לכן אני אצא ליבשה, ובוא נתמודד ביבשה.

והקדוש ברוך הוא שלח לו רק יתוש,

והכניס לו אותו דרך האף,

ועלה לו למוח וקינן שם שבע שנים,

והיה שומע

שבע שנים בראש,

עד שנהיה לו גודל ציפור והוא מת.

פתחו את מוחו, רציצו את מוחו,

ומצאו כמין ציפור.

הקדוש ברוך הוא ניצח אותו עם הברייה הכי שפלה בעולמו,

והראה למלך שכבש את ירושלים, החריב את בית המקדש,

שיתוש קטן יכול עליו.

היום לא צריך יתוש, זה גדול מאוד, זה כמו F-35.

יש היום וירוס, שאפילו לא יודעים מי זה, מה זה, מה זה הווירוס.

כן.

אבל לא רואים אותו ולא כלום, הוא יכול להיות כזה טורף שגומר על הבן-אדם תוך שעות.

אז זאת אומרת,

לא כדאי להתעסק עם מי שגדול ממך, מי שחזק ממך.

האמת שאנחנו כן מתעסקים עם זה. הנה, זה מה שאתה עושה. זה מה שאתה עושה. לא, אבל לפני 100 שנה, אנשים שהיה להם סוכרת היו מתים,

והיום כבר לא.

למה?

בוא, בוא תקשיב.

למה זה? מה? בוא, בוא תקשיב. אנחנו הצלחנו להתגבר על העונש הזה? בוא, בוא, בוא, בוא, תקשיב.

כן. פעם היו בעמועות שחורות והתגברו על זה.

אוקיי. אחר כך היה שחין והתגברו על זה.

אחר כך היתה דמת והתגברו על זה.

אחר כך נהיה כך, כל פעם נהיה משהו אחר, עכשיו נהיה איידס, ולא כל כך מתגברים על זה. אבל התוחלת חיים עולה. עכשיו, נכון, נכון, נכון, נכון.

ועכשיו יש סרטן לא סוג אחד,

עשרות.

תמיד היה.

לא היה.

טוב.

תודה.

ועכשיו המחלות מתגברות ונהיות יותר קטלניות, ויותר מזה, הווירוסים מסתגלים לאנטיביוטיקה,

ואחר כך ככה, בקיצור, המצב נהיה יותר חמור, וגם הגעת לבית-חולים,

אז החיידקים שיש בבית-חולים גומרים עליך.

אתה יכול להיפטר מהמחלה ותעבור את הניתוח, אבל הזיהום שתקבל בעקבות החיידקים,

תמות חס ושלום שם,

והנה זה אומר שלא יכולים עם כל רפואה עולמית

עדיין להתגבר על חיידקים, וירוסים, דברים פצפוניים. אין טענה כזו.

מה? אין טענה כזו שאפשר להתגבר על כל הבעיות.

הטענה היא שאנחנו כן מתקדמים לקראת זה. אז זאת אומרת, אם אתה חושב שתוחלת החיים,

עולה. נתארך, טעית,

כי הראשונים חיו עד 930, 930. כיוון שהם חטאו, לא עדיין ולא אני יודעים. כן, אבל אתה לא יודע. אבל כיוון שהם חטאו, אתה מאמין בזה.

אתה לא יודע את זה. אני יודע את זה. אני לא מאמין. לא, אתה מאמין בזה.

לא.

אתה מאמין בהיסטוריה?

בוא נגיד שההיסטוריה היא לא אובייקטיבית לחלוטין. אתה מאמין אבל?

לאירועים שמתועדים לחלוטין. איך מתועדים? כן, מכמה מקורות. לא היה סרטים. מכמה מקורות. איזה מקורות שכתבו.

המציאו את הכתב לפני אלפי שנים. לא הבנתי, שכתבו?

כתבו

מכמה מקורות. אז כל מה שכתוב אתה מאמין? מכמה מקורות. אז כל מה שכתוב אתה מאמין? לא, אני לא מאמין כי... מתי תחליט מה נכון ומה לא? שנייה, שנייה, תקשיב רגע. כן.

לפני כמה, גם לפני אלפי שנים? כן. אני מניח שלא כל הספרים שנכתבו הם היו... שנייה, תקשיב רגע, רגע. הבנתי, הבנתי. אתה כותב אותי באמצע המשפט. אני גם מבין כמוך מהר.

אני שואל,

אבל מתי תחליט שהכתוב הזה נכון והכתוב הזה לא נכון? לפי שיקול דעת אישי שלי. הבנתי. זאת אומרת, אתה אינטרסנט.

מה שיחייב אותך ויחמיס עליך דברים, תגיד מי אמר.

מה שייתן לך הטבות והבטחות, תגיד על הכסף. אתה מבטיח לי גן-עדן. אני, חס ושלום, אני מבטיח לך בדרך, אתה אומר שיש שכר ועונש, והשכר הוא אל מול מעשים שאני אעשה פה עכשיו, נכון? אתה לא עושה, לכן אני מבטיח לך גיהנום. לא, אבל באופן כללי, עזוב אותי רגע.

לא, רק עליך דיברנו.

לא, אבל אני מדבר באופן כללי. לא, אני מדבר עליך. בואו לא נהפוך את זה לדיון אישי. עליך.

אבל אני מדבר פה על משהו עקרוני. לא, עליך.

טוב, אתה תוקף אותי במקום להציע את השאלה. מה פתאום אתה תוקף? אני תוקף את הנקודה.

אם אתה תשמור תורה ומצוות, אז אני מבטיח לך גן-עדן על-פי התורה.

אם לא תשמור, התורה מבטיחה לך גיהנום. זה בדיוק מה שאמרתי, זה מה שאתה עושה. אתה מבטיח לי עכשיו דברים לפי המעשים. בשם התורה. זה כתוב. כמו שעורך-דין מבטיח לך על-פי החוק אם תצא זכאי או לא.

מה לעשות?

יש ספר חוקים כזה, ויש ספר חוקים כזה.

מי שמבין בזה, אומר בזה.

טוב, אני חושב שמיצינו.

תודה רבה מאוד. תודה לך. תהיה בריא.

מה אתה מגיע?

איך הוא ידע? שתהיה בריא. הוא בספק על הכול.

כן.

תן לבחור שמה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני קצת מתרגש, אני מצטער.

הגעתי לכאן היום לבקש מכבוד הרב סליחה.

בשבועיים האחרונים גם חשבתי וגם דיברתי אולי דברים על הרב שלא ראויים לכבודו,

אז באתי לכאן באופן אישי לבקש מהרב סליחה, אם הרב סולח לי. אבל יש לי בעיה, אני אמרתי שאני לא מוחל מחילה עולמית.

למי שלא יבקש.

אני הגעתי עד לכאן בשביל לבקש. אה, אתה עושה לי סייג עכשיו על מה שאמרתי?

לא.

אני,

אחרי ששמעתי מה שאמרת בנהריה,

ואני חושב שאני איש אמת ולכן חזרתי בתשובה,

אז אני הגעתי לפה בתור איש אמת לבקש מאיש אמת סליחה.

מחולח.

תודה. תודה, כבוד הרב. עוד דבר קטן.

רגע, אתה מתחייב להפיץ לאחרים את הסרט של נהריה?

באיזה צורה? כי יש עוד אנשים שטועים כמוך.

אני בטוח.

אז תעזור להם להינצל. חבל שמעבירים לי את כל הזכויות, אחר כך לא יהיה לי מקום למעלה.

אני אשתדל, כבוד הרב. תודה.

אני עוד דבר קטן, לא קטן, גדול,

בתור בעל תשובה,

וגם כמובן לפני 14 שנה חזרתי בתשובה,

ומי שהיה בשטח זה כבוד הרב והקסטות שלו.

מי כמו הרב יודע מה זה חיים של בעל תשובה, כמה תלאות הוא צריך להגיע ולעבור וכמה לשנות וכמה להשתנות

וכמה זה קשה, עם כל השכר שיש בצדו.

אני רק רוצה להגיד ולהביע שהמחלוקת שיש כרגע היא קשה לנו.

כל מי שיכול לעשות משהו למנוע את המחלוקת הזאת יבורך,

ואם הרב יכול גם כן לעשות משהו למנוע אותה, אז, אני ניסיתי במשך השבועות האחרונים מספר פעמים, גם סיכמתי עם הרב ועדני.

כתבנו מכתב, לפי מה שהוא ביקש, ולא עמדו בזה.

ביקשתי להיפגש עם הרב שלום כהן, הוא הסכים בתנאי שאני אבטל את המפלגה,

וגם שאני אשמע לו אחרי זה מה שהוא יגיד לי.

צלצלו אליי, כמו שאמרתי, מהרב מאיה,

ואמרו לי לבטל את המפלגה,

ואז יסדרו לי כניסה לרב עובדיה.

הרב עובדיה שלח לפני שבועיים בערך את הרב אליהו שטרית

כדי שידבר איתי,

שליח אישי,

ודרעי בשבוע האחרון מנע אותו ואמר לו, זה לא עניינו.

אפילו שהרב שלח אותו,

אז הוא מנע אותו,

וככה זה עובד.

תבטל את המפלגה,

ניתן לך.

לא,

נמשיך.

טרור!

האם הרב חושב שיצא בזה בסופו של דבר דבר טוב?

כן, יצא שתי ספרות של מנדטים.

חזק וברוך.

רגע, עד שאתם שואלים עוד שאלות, אני רוצה בינתיים להגיד, הנה האברכים היקרים שמלווים אותי מארגון אחינו נמצאים כאן, שכל מי שרוצה ללמוד בחברותא חינם, או ללכת לישיבה,

או ללכת למדרשייה, או רוצה שיעור, לפתוח בבית או בבית כנסת,

או בנות שרוצות מדרשייה, או לפתוח שיעור וכו',

הם בינתיים יעברו בתוך הקהל, ייתנו טפסים, תמלאו את הפרטים, מי שמעוניין,

וייצרו אתכם כשל ללמוד פעם בשבוע, פעמיים, חצי שעה, שעה,

מה שתרצו, באיזה נושא שתרצו.

כן,

שאלה נוספת.

אתם ראיתם כבר את הקטע של אמנון לוי שהוא קיצץ בתוכנית,

ואנחנו הבאנו את הקטע המלא?

מה כן, איפה ראית?

אתה הראית את זה? כן. אז יופי, חלק ראו. ראיתם איך הוא קיצץ?

לא, לא, לא.

מה לא?

מי לא ראה שירים את היד?

אז תראה להם עוד פעם.

אתם יודעים שש״ס

השתדלו להגיד שכאילו אני יצאתי נגד הרב עובדיה, חס ושלום,

ובנו איזה מהלך בשביל להאשים אותי,

בעצם הכל בגלל שפתחתי מפלגה,

אז לכן עיניהם צרה בשל אחרים,

ולכן הם החליטו, אבל מה הסיבה? מה יגידו? מה יגידו?

אז אמרו שאני מזלזל ברב, פגעתי ברב וכו' וכו'. חלילה וחס,

מעולם לא פגעתי ברב, אני אוהב אותו אהבת נפש אמיתית.

ואני לא יודע אם אמרו לכם את הסרט, כמה הוא אוהב אותי,

רואים את זה בעוד סרט שיקרינו לכם אחר כך.

אבל מכל מקום, בואו תראו מה זה רשעות

לקחת קטע ולעשות איתו עימות כאילו ביני לבין הרב,

ולכן התורה מצווה בצדק תשפוט עמיתיך ושמוע בין אחיכם ושפטתם צדק.

שימו לב.

מה שמטריד בך זה שאתה מזלזל בערכים שלנו, החילוניים.

החזון אי זכר צדיק וקדוש לברכה.

עצור, עצור. זה נפגש פעם ראשונה עם רוב...

רגע, אני רוצה להסביר לכם.

מה שאתם רואים במסך הימני זה התוכנית השקרית והמקוצצת שהקרינו בערוץ 10.

מה שאתם רואים מצד שמאל

זה הצילום המקורי המלא, כי אני צילמתי אותו מצלם אותי.

אז לכן יש לי את כל הראיון המלא.

בצד השמאלי אתם רואים כל מה שהיה באמת.

בצד הימני אתם רואים מה שהוא קיצץ ומה שהוא הוסיף מבחוץ.

ואז תראו את ההבדלים,

מה הוא החליט להוריד מצד שמאל ומה הוא השאיר מצד ימין.

ואז יהיה לכם ברור שהוא התכוון

להשחיר את פני.

שימו לב.

ראש ממשלת ישראל,

מר דוד בן-גורגור,

למשל, בן-גוריון, איך הוא קורא בן-גורגור?

אתה אומר מנוחתו שזה מנוחתו בבוקר?

את ההסבר מצד שמאל

הוא לא הביא בתוכנית, כי אם הוא יביא יהיה הסבר.

הוא לא רוצה הסבר, הוא רוצה לעשות עימות.

הוא רוצה להראות שאני מזלזל בחילונים, כאילו.

אז לכן שמה הוא לא מראה מה אני מסביר,

אבל אני בעצם מסביר.

ואת ההסבר הוא לא מביא.

בבקשה.

אדוני, כשאתה מדבר על המפגש בין החזון איש לבין

החזון איש זכר צדיק לברכה, בין גורגור מנוחתו שדה בוקר,

למה אתה מזלזל בנו?

מי שהוא רשע

ומרשיע ברבים,

ראוי לזלזול כמו שתורה קוראה להרבה דברים בלשון כזאת.

בן-גוריון רשע?

כל מי שהחטיא את הרבים,

כל מי שגרם לאנשים לקפור מאלוקים, כל מי ש... בן-גוריון רשע? אני מסביר. אני שואל?

אתה תכניס להגדרה את מי שאתה רוצה. אתה מפחד בגלל שאתה רץ לבחירות, להגיד את זה כזה? לא, אתה גם יכול להיכנס להגדרה הזאת. לכן אני אומר כל אחד, אתה יכול להגיד? אני לא צריך להגיד לך, תבין, מה ההגדרה.

אדם שחוטא בפני עצמו הוא מקרא רשע,

אבל זה לא סוג רשע, מהסוג שאני מדבר. יש רשע שהוא גם אחתית ערבים, שהוא גורם נזק לרבים.

שלמה המלך אומר,

זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירכב.

שם רשעים ירכב זה ראשי תיבות שרי.

אז כל מישהו בהגדרה הזאת מרכיבים את שמו מעט,

זה נותנים לו קצת זלזול שלא תהיה בו החשבה.

כשאני אומר בן גורגור,

אז אני בוא נותן לו מספיק החשבה. כשאני אומר אובמבה,

אני לא נותן לו מספיק החשבה.

זאת אומרת, כל אחד לפי עניינו, זה יהודי

וזה גוי, זה מזלזל בראש ממשלת ישראל

ושם את הנעליים על השולחן כביכול מול פרצופו של ביבי,

ומזלזל בידיד הגדול.

אדם כזה ראוי לזלזול, אתה מזלזל תזונזל.

מנוחתו שדה בוקר, זה המציאות,

רק שם הוא נע, כי איפה שהוא נמצא הוא לא נע בכלל. אז לכן השאלתי אותו עדיין במלוכה. איפה הוא נמצא?

תרים טלפון.

מכל מקווי. מה אתה חושב?

לא בגן היידן. מכל מקווי. אתה חושב שבן גוריון בגיהנום?

אם אתה מקים מקום כזה, כן.

מה זה אני חושב?

זה פשיטא, זה מה אתה שואל. מה זה ברור?

ברור שהוא בגיהנום. לא יודע, מה חשבת? על מה? על מה לא?

חילל שבתות, כיפור, לאיזשהו שנה, יכול היה להציל את היהודים,

גרם לדברים איומים. אני לא מדבר על זמן השואה שאתה ראית בסרט שהוא החליט לא לעלות מיליון ילדים וכולי.

דברים איומים שעברו ככה בדפי ההיסטוריה אצל החילונים בלי להרגיש.

כשיודעים את הדברים האלה, מה היה בכוחו להציל בשואה ומה לא ומה הוא עשה בשביל להקים את המדינה הציונית וכולי,

אז מי שמבין את זה, זה רשמון שאין כדוגמתה.

לא, אז אני שואל למה אתה עושה את זה. עכשיו, בגלל שאתה שואל, אז אני עושה את זה. לא, אבל תראי.

הרי גם גדולי התורה שלנו...

בכל, בקלות היה עכשיו מזלזל בין, אבל לא מזלזלים, הם אומרים עם רבנים

לפחות הדרג, אולי התקשורת, אבל הדרג, הדרג הפוליטי, הדרג הרוחני,

לא מזלזל בה, הם אומרים אלה רבנים,

הם חשובים לציבור שלהם. למה פיצי לא אומרת כל הזמן נגד הרבנים ונגד האישורים האלה? מי מי מי? מי זאת פיצי? ציפי, ציפי, סליחה, ציפי.

זאת אומרת, מה, היא לא מזלזלת. היא לא אומרת שהם רשעים, היא לא אומרת שהם רשעים, היא לא אומרת שהם אדם גהנום. היא יכולה להגיד על רשעים,

רשעים, הצדיקים, צדיקים, אי אפשר להפוך את הריצות.

אבל בסך הכול צריך לדעת את המציאות. מה זמן אתה מזלזל בכלל? אני כל כך מזלזל. אתה לא מזלזל. רואהם אותם. נלך עכשיו באגר. אנחנו נלך באגר, אבל זה לא משנה. אתה קורא לבן-גוריון.

עוד מעט העוזר הספקתי. שלמה המלך קורא לו, התורה קורא לו רשע,

הרמב״ם קורא לו רשע, מרן רבי יוסף קורא לו רשע. אבל גם החזון איש נפגש איתו.

לא הבנת, הוא לא הסתכל על הפנים שלו, אתה יודע, כיסא פני רשע לא טוב, אתה יודע שהוא לא הסתכל עליו?

הוא צידד את מבטו,

הוא דיבר והוא צידד את מבטו כל הפגישה, למה?

כי זה פני רשע לא טוב, זה הפסוק. אתה היית שם? לא, אני יודע, מה שכתוב בסקרים. מאיפה?

בבאר הדור, בבקשה.

בישרו פגישה, סיכמו עניינים,

כל הסדר הישיבות,

כל הסדר שחרור בחורי ישיבות עד היום יושב על הכתפיים של הפגישה,

הוא לא הסתכל בחיים שלו שעה ערוקה. על זה אמר החזון איש,

שזה צד הזכות של בן גולדבורד.

זה הצד הזכות שלו, שאתה אומר, בסוף יכול להיות שואל.

יש תקווה. יש תקווה.

עצור.

עצור.

ראיתם מה המרחק בין המציאות לבין החארטה?

ככה בונים חארטות.

עכשיו, ברור למה אני קורא להם תשקורת.

הוא ידע גם שאני מצלם אותו עם מצלמות,

אבל בשביל הרייטינג, בשביל ליצור דם, כמו שאומרים,

הוא לא יכול לא לעשות עוול.

עכשיו, בואו תראו מה הוא עשה בעוד נושא.

השואה.

בבקשה.

ש״ס עכשיו. קודם ש״ס.

יש רבים עם ש״ס עכשיו.

רבים, אני לא ראיתי. אמרת, הם מפחדים ממני פחד מוות.

זה מה שאני חוזר. הם רועדים.

רועדים.

לא רק הם, גם העילונים.

זה הוא לא בראה.

למה הם כל כך מפחדים על הרב אמנון מצחוק? למה?

הם לא רוצים את המנהיג הפוטנציאלי הבא. הם רוצים להכתיר אותם באגר. כן. כשהרב אמנון אומר, הוא מנהיג הפוטנציאלי הבא.

עכשיו תראו מה הוא אומר.

כשהרב אמנון אומר שהוא, הלאה, הלאה.

בה ושלכן מפחדים ממנו,

אפשר לראות את זה כקריאת תיגר על הרב עובדיה יוסף.

מעשה שמצריך הרבה אומץ. אתה בורח, דיברנו על ש״ס.

למה הם כל כך מפחדים ממך?

אמרתי.

כי מה?

כי אתה מדבר עליהם, אתה מדבר עליהם? אני המנהיג האולטימטיבי.

אתה המנהיג החרדי הבא.

לא מבחינת החרדים.

אני לא מייצג את החרדים בעניין הזה שאני עולה ללכת עם מפלגה. עצור.

אז לא מנהיג שעומד להחליף את הרב עובדיה כמו שהם פירשו ש״ס.

הם פירשו שאני רוצה להחליף את הרב עובדיה.

ועל מה אני מדבר? לא מנהיג חרדי.

בכלל לא הולך על הכיוון של חרדים.

אבל בגלל שהוא קיצץ,

הם הלכו לפי מה שכתוב כאילו.

ועל זה נאמר,

שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, אם היה בית דין.

והיו שואלים אותי, אמרת כזה דבר?

מה פתאום?

תביא הוכחה, בבקשה.

אבל לא הזמנתם אותי לשמוע,

דנתם אותי בלי לשמוע.

לכן הגעתם למסקנות.

שמחתם על החילוני השונא השמאלני ולא עלי.

הלאה.

הפוך עם כל עם ישראל. לכן הנבחרת שלי כוללת חילונים, חרדים,

גרי צדק, חיינים, כל מה שאני רק יכול.

אחדות של עם ישראל בלי קשקושים,

בלי צו פיוס.

זו האמת לאמיתה.

ככה אני חש שככה צריכים ללכת כולם, כמו בצבא.

שירתי בצבא שלוש שנים מסוימתי בהצטיינות.

לחמתי עם כל המגוון של האוכלוסייה.

לא מסובך,

לא קשה לך להמרות את פיו של הרב עובדיה יוסף?

גדול הדור המזרחי. למרות? למה אני צריך למרות? כי הוא הודיע חד משמעית שצריך להצביע ש״ס.

והרב שטיינמן אמר חד משמעית שצריך להצביע אגודה.

עצור, שמעתם?

את זה הוא לא שם.

והרב שטיינמן אמר להצביע אגודה.

ואני אומר להצביע כוח להשפיע. למה?

יש ש״ס,

יש אגודה, יש כוח להשפיע.

אבל מה הוא שם?

יש הרב עובדיה אומר להצביע ש״ס,

ואני אומר להצביע, כוח להשפיע.

כאילו אני נגדו.

ואיפה הרב שטיינמן באמצע שאני אמרתי?

מי הקים את ש״ס?

הרב שך.

הרב שך, זכר צדיק וברכה, היה אשכנזי, גדול הדור,

אמר להקים מפלגה לספרדים.

מי הקים עכשיו את כוח להשפיע? הרב שטיינמן, שאמר מצווה להציל.

אז זאת אומרת, כמו שש״ס קמה ככה, גם אני קמתי ככה.

אז יש את זה, ויש את זה, ויש את זה.

זה לא נגד הרב עובדיה.

כל אחד,

יש לו ציבור שלו.

הספרדים, יש להם את הספרדים.

האשכנזים, יש להם את האשכנזים. ואני בא בשביל כל עם ישראל, חילונים ואשכנזים, ביחד.

חרדים כולם, מה לא טוב.

אני רק אוסיף כוח,

והכוח הזה יעזור יותר.

הלאה.

ואני מודיע חד משמעותי שצריך להצביע, כוח להשפיע.

אבל יש לציבור המזרחי, ואתה תמיד, היה לך גם הרבה מה להגיד על העניין המזרחי בארץ,

יש לציבור המזרחי מנהיג, החרדי, מנהיג אחד.

לא, עוד לא.

לספרדים יש תרב.

אני אומר לו, לספרדים יש מנהיג ספרדי.

ואני רוצה להגיד לו, ולאשכנזים יש מנהיג אשכנזי.

וכל אחד בוחר מי יהיה המנהיג שלו.

אני גדלתי אצל האשכנזים,

ואחרים גדלו אצל הספרדים.

אז כל אחד יש לו את המנהיג שלו.

אבל הוא יודע שאני הולך להגיד את הצד השני, הוא לא נותן לי לדבר,

ותראו איך הוא ממשיך.

מה הספרדים? לא הספרדים. מקובל מאוד. אם הרב עובדיה יוסף יורה לך לא ללכת, אתה לא תרוץ? בטח שאני ארוץ יותר מהר.

עוד דבר אני אגיד לך. אתה תמרה את פי של הרב עובדיה. אני לא ממרה את פי. אם הוא יגיד לך, לא,

אני דורש ממך לא לרוץ.

אני אומר לו, הרב שטיינמן אמר לי, זה מצווה, ואני מקיים מצוות.

דבר נוסף שאתה צריך להבין,

שאני רץ, בלי לשאול אף אחד, כבר 35 שנה,

אם הרב עובדיה יגיד לי לא להחזיר בתשובה,

אתה מצפה שאני אשמע לו, נכון?

כמו שאני לא אשמע לו בזה, לא אשמע לו בזה. עצור!

את הקטע הזה בכל בוערמה לא שמו.

שמו את הקטע. אם הרב עובדיה יגיד לך לא לרוץ,

אתה תרוץ?

ואז עצרו ואמרו,

נו, מה הוא יענה?

מה הוא יענה?

מה הוא יענה?

ואחרי זה שמו, אני ארוץ יותר מהר,

די! ואין המשך.

ראית?

איך הוא יוצא נגד הרב עובדיה?

אבל מה אני אמרתי בהמשך?

הרב שטיינמן אמר לי, זה מצווה לרוץ, ואני רץ אחרי המצוות,

אז אני הולך לרוץ אחרי המצוות.

כמו שאם ימנעו ממני להחזיר בתשובה,

אני לא אשמע ככה, בדיוק אותו דבר כאן.

אז איפה יצאתי נגד מישהו?

הלאה. משום שזה מצווה, ומצוות לא מונעים.

אם יש חברי כנסת שפוחדים על הכיסאות שלהם,

ויספרו לו סיפורים כאלה ואחרים,

שאני מאיים, אני אקח את כל המנדטים,

אני אעשה ככה וככה,

ומזה יכול לצאת קריאה כזאת או אחרת, אז ברור לנו מאיפה זה בא.

עוד כאן, עצור.

זו הפרשה של ש״ס,

מזה יצא כל המלחמה.

אבל אם היו רואים את כל החומר שלם,

לא היה על מה להתבסס.

סוגיה נוספת שהוא פגע, ואני ביקשתי ממנו מחר שיתנצל,

והוא אמור להתנצל מחר בתוכנית,

שהוא צריך לבקש סליחה מכל ניצולי השואה,

כי הוא סבר קטע קטן, כאילו אני אומר שמתו בשואה בגלל שדיברו בתפילה בבית כנסת.

זהו.

ועל זה הוא נתפס, ומי שומע?

שומעים אשכנזים ניצולי שואה,

ואומרים מה זה, השתגעו האנשים.

בגלל שדיברו בתפילה בבית כנסת מתים אנשים בשואה, כל השואה בגלל זה.

למה? כי הוא לא הראה את הכול.

תשמעו.

איפה היה בורא עולם בשואה?

בשמיים.

איך? שישה מיליון ניצבו בשואה.

נו. הם לא רחמו על העם היהודי, עם נבחר.

אתה רואה בציונות את סיבת השואה?

לא, מה פתאום?

למה סופר כזה? אז בוא תסביר. איפה שמעת את זה ממני?

אני בכל מיני התבטאויות שלך. אתה מבין גם. ההשכלה מן ההזיינות הביאה להתבוללות, וההתבוללות הביאה לשואה. לא, לא כמובן. אז בוא תסביר.

אכן ההשכלה הייתה בריחה מן היהדות,

כשהתחילה האמנסיפציה.

וממילא אנשים הלכו לגימנסיות והלכו לכל המקומות ועזבו את הדת ועזבו את הכול, היו משכילים

מול אלה ששמרו על התורה,

וממילא חלק מהם הפכו להיות עוינים אפילו לידו,

וגרמו להתבוללות.

וכשהקדוש ברוך הוא רואה דברים כאלה, שעם ישראל נפרד ממנו ומתנתק,

אז באות גזרות,

לא שוער.

כל הגזרות שהעלו לעם ישראל במשך כל הדורות,

פעם זה היה עבודה זרה,

פעם זה היה ככה,

פעם זה מזכינים,

פעם זה צנדוקים,

פעם זה בייטוסים.

היו הרבה תקופות ביהדות שהיו אנשים שחרגו ושטו והלכו הצידה.

כשזה היה רוב, זה גרם נזק לכל היהודים.

הקדוש ברוך הוא מתריע,

יש פרשיות מחוקותיי, כי את הרוב האזינו שהקדוש ברוך הוא מסיר,

אם אנחנו ניפרד מהקדוש ברוך הוא,

אז הוא ידאג לשלוח את האוינים כנגדיהם.

מה גרם לשואה?

אתה שואל אותי בתור אלוקים?

אני שואל אותך בתור אמנון נצחק, אתה דיברתי על זה הרבה בארצות האלה. בתור אמנון נצחק, אתה הסברתי עכשיו בדיוק את הפרנסיפט. את זה הוא לא מבין.

כלומר, זו ענישה על דברים רעים שעשו. כל דבר רע שקורה לעם ישראל זה ענישה,

זה לא מתנה.

אבל מה היא הגישות הנוכחית של דעתך?

אמרתי, אם יש התבוללות ונתק, זה כמו שיש נמק בגוף,

אם יש נמק חייבים כריתה,

כי אם לא כורתים את העבר פלוס קצת מן החי,

אז אני אגיד פה שאתה לא יהיה בן אדם בסוף, לא הייתי הקורבן של עם ישראל.

שישה מיליון איש נרצחו שם, ביניהם מיליון יהודים. אני בוכה בדיוק כמוך. ואתה עושה, ואתה עושה... אני בוכה. מה הסיבה?

שישה מיליון איש נרצחו שם, ביניהם מיליון יהודים, אה, ילדים, אם אני לא טועה.

ואתה עושה מין חשבונאות שם. אני לא עושה חשבונאות. בגלל שלא שמרו את הטובה וגם נחמות, אז ככה וככה.

אשמי, אני לא עושה חשבונאות כלל. אמרנו, אתה כרגע אמרת את הדברים. אפילו שאם יש נבק, אם לא שומרים את המצוות, אם לא ליהודים מודים, יש עונש. בכל דור גדול בחורבן הבית מתו מיליונים, בביתר מתו 8 מיליון, לא 6. בכל ההיסטוריה שלנו מתו מיליונים מאותה סיבה. אתה מבין מה אתה עושה? אתה פוטר את הגרמנים ומטיל את האשמה על הילדים. כן, חברת, ברגע שאתה אומר שהיהודים,

אה, בזכרם.

זה הפטור שאני נותן לקבל. אתה מאשים את היהודים בעונש שהגיע להם ברגע שאתה אומר את זה. אתה, יש לך קו לקדוש ברוך הוא, קו ישיר לדעת על מה הוא מתחשבט?

אתה עושה עכשיו לקדוש ברוך הוא חשבון מה הוא יכול לעשות ולמי?

אתה נכנס לדון במקומו? אתה גם אמרת, אתה מעז להגיד לקדוש ברוך הוא שהוא לא יכול לעשות חשבון.

עם מי שמורד פה?

איך אתה מסוגל להגיד כזה דבר? אני לא אמרתי, אני לא, אתה עמדת עכשיו בפנימה. אני אומר איך אתה באמת, בתור יהודי טוב ויהודי מאמין, מסוגל אפילו ברמז להטיל את הרשימה פה על היהודים. אין לך מה לעשות. אני אגיד לך איפה. ברגע שאתה אומר שהשואה היא עונש ליהודים כי הם לא מילאו את המצוות,

אתה מטיל עליהם רעיון. למה?

אתה נפגע רק מדבר אחד, שואה.

אתה לא נפגע מזה שכל העם ישראל, משפטנות, איבדו מיליארדים של יהודים. אותך מעניין לשואה כי אתה חושב שעם זה אתה תנגן לציבור. תגיד, שאלתי שאלה קשה יותר, אמרתי, יצחק, תקעתי אותו, ירמתי את הכול וכו' וכו'. לא היה עיוני.

כל עם ישראל זה יכול להיות חרדים,

חסידים, תימנים,

פרסים.

זה לא משנה.

זה חשבון של הקדוש ברוך הוא שכתב בשלוש פרשיות.

זה לא אני.

אני יוצא מהתמונה, תקרא אתה את הפסוקים ותגיד לי מה הוא כתב בתורה. אף רב חרדי לא מתבטא על השואה כמוהו. הפוך. הרב בוזלר אמר במפורש שהוא היה בשואה,

והוא אמר שיותר מזה, בגלל שדיברו בבתי כנסת,

מתו.

התוספות יוטו אמר שזה לא תחתיו,

היו בגלל דברים כאלה,

שדיברו בבתי כנסת, כן. שהם דיברו באמצע השאלה. שמעת, כן.

בגלל שאנשים דיברו בבתי כנסת. שמעת יותר מזה, אני אומר לך. יותר מזה,

שמי שהיה יוצא בצבא השם להילחם עם משה רבינו מיהושע וכל הדורות,

זה היה רק צדיק שאם הוא דיבר בין ישתבע בסידור התפילה ליוצר,

הוא הכניס מילה אחת באמצע,

הוא נקרא פסול לשרת בצבא השם.

אסור, אני יכול להבין. לא הבנת, ומה הוא עשה? אמר מילה. אומרים, אתה תגרום מורך.

מורך לקהל.

אתה באמת מקבל את זה שבגלל שיהודים דיברו בשעת תפילה, מגיע להם עונש של שואה?

אני?

מה שתורה אומרת?

מה שתורה אומרת? אתה רגע ציטטת. אני שואל אותך. מה שתורה אומרת? אתה מאמין בזה. אל תתחמא. לא מתחמם בזה. לא לכבודך. לא לכבודך, אל תשתור להקשיב.

מה שהתורה אומרת, אל תסתיר את הפשת המחיה הכי אירופי.

מה שהתורה אומרת, באמת שזה מעציב אותי. לא, בואו נפגש שנייה. לא, זה מעציב אותי מה שהתורה אומרת. רק שנייה. מה שהתורה אומרת, אני מקבל קדוש.

גם אם היא תגיד שצריך לסכול אדם על חילול שבת,

כולל אותי.

מה שהתורה אומרת, זה מה שהאלוקים אומר.

צריך לסכול אדם על חילול שבת?

היום לא, כי אין לנו בית דין. ובית דין שהיה בזמנו,

אחת לשעים שנה, אם היה מוציא לסקלה מישהו,

זה היה נקרא בית דין קטלני.

אבל מה שהתורה אומרת, לכן נצלבו יהודים והסכימו להצטרף בכבשן האש ולא להמיר את הדף.

ואני מוחאה להם כפיים.

למה? כי הם קיימו את הצו האלוקי.

בלי אלוקים אנחנו לא שווים שום דבר.

שום דבר אנחנו שווים.

ואם אלוקים יש לנו אנשים לא רואים כמו השואה?

עוד פעם, אתה רוצה ממני, אני אחראי למה שקרה.

אתה נותן את הפרשנות הזאת.

אני אומר מה שאתה אומר.

ושלא יהיה איזשהו להגיד את מה שאתה אומר.

הרבה רבנים גדולים שיגידו,

אני לא עושה בחשבון של הכנות הארוכות. מה אכפת לי מה אומרים אחרים אם אני מדבר דיירקט לי? לא טוב. שאלת אותי שאלות, אל תתחמק, אתה אומר. אני עונה דיירקט לי? אתה אומר, אבל אף אחד לא אומר דיירקט לי.

תגיד ככה, במורי אחד כמו כולם.

אני אומר, אתה לא רוצה, אני רוצה להגיד בדיוק את האמת הכתובה בתורה,

וכך אני נועד.

זה אחת הסיבות שגורמים מפחיד,

כי אני אומר את האמת כמו שאתה לא רוצה אפילו לשמוע.

זה האמת.

אתה לא מפחיד אותי, אתה מעצים אותי, באמת.

וואל, איך כן הבנתי לך? אתה מסוגל? אני לא בוכה מפי הזמנה, אבל אולי אתה בכנסים שלך, כי אתה רוצה לי לעשות איזשהו שואו, אז אתה מוכן, אני לא. אני אף פעם לא מוכן את זה ניצחק, כי אתה לא מצוין, זה נכון.

זה המשחק של אמנון יצחק. לוקח נושא רציני כמו השואה, ומשחק איתו.

מצד אחד... שמעתם? שמעתם חוצפה?

אני משחק עם השואה, שמעתם חוצפה?

אני נותן לו הסברים מההתחלה, מהמקורות, אומר לו זה לא אני, זה התורה,

זה הקדוש ברוך הוא, מה אתה רוצה ממני?

ומה הוא רוצה להגיד כל הזמן? שזה אני אומר את התשובה.

ומה הוא אומר? אני משחק עם השואה,

כי הוא משחק עם האנשים שמתו,

זה מה שהוא מציג.

מה מרגישים ניצולי שואה עכשיו?

כן?

מצד שני, הוא לועק לי. בואו נבכה יחד.

זה מה שכתוב בתורה, ואין מה לעשות.

ככה השואה, ככה החילוניות, וככה גם הציונות.

מדהים אותי שמאות אלפי חילונים שגדלו במדינה, אותה חזה הרצל והקים בן-גוריון,

קונים את הסחורה הזו ממנו.

די.

מדהים אותי איך בן אדם כזה נותן תוכנית ועוד לא פיתרו אותו.

עכשיו בואו אני אראה לכם דוקטור לשפת גוף שניתח את הרעיון שהיה ביני לבינו.

תראו מה הוא אומר, מה קרה בעצם ברעיון.

כאן דוקטור עמיר אמנר מנכ״ל, מגדלור ומומחה לשפת גוף,

והפעם הקרב הגדול, אמנון את אמנון.

גילוי נאות,

אני ראיתי את הרעיון כמובן וניסיתי להשיג את חומר הגלם עצמו,

כי הרעיון ערוך בצורה די מגמתית, ולא רואים את כל שפת הגוף,

רואים רק את הפנים בעיקר,

בטלוויזיה זה נותן הרבה יותר דרמטיות.

אז התקשרתי לערוץ 10,

שסירבו לתת לי את חומר הגלם, אבל הפלא ופלא,

אמנון יצחק, הרב אמנון יצחק, הסכים לתת לי את חומר הגלם, אז נסעתי לבני ברק,

מקום משכנו של הרב, והבאתי לכם את חומר הגלם.

מה שאנחנו נראה זה דבר כזה.

אמנון לוי חיכה ארבע שנים לרעיון הזה.

אם מישהו מחכה ארבע שנים לרעיון, אני מצפה שהוא יתכונן מאוד טוב לרעיון.

הוא יהיה גם מבחינת שפת הגוף מאוד אסרטיבי,

הוא ידע לשאול שאלות נכון והוא ייכנס לעומקם של הדברים.

מה אתם חושבים היה?

שום דבר מהדברים האלו.

שפת הגוף שלו הייתה מאוד חלושה, הוא היה כמו נעבך בעצם.

הוא כל הזמן הסתובב על הכיסא,

הוא גירד בכל מיני מקומות, גם בפנים, כל הזמן מסוג של לחץ,

סטרס, קצת פחד, מדי פעם יצאו החוצה.

תמיד אני אומר לכם, בדיד מאוד גדול, ברעיונות חשובים, במפגשים חשובים,

לא לגעת בפנים.

זה תמיד מראה על איזשהו סטרס,

על איזושהי בעיה,

על איזשהו משהו שהוא לא סגור אצל מי שעושה את התחשיבות. תראו מה זה גורם לכם כשאני נוגע בפנים כל כך הרבה.

אז הרעיון הזה מבחינתי היה די מבוזבז, כי היה אפשר להוציא ממנו הרבה יותר,

אבל זה לא מעניין.

היה אפשר להיכנס לעומקם של דברים ולשמוע את דברי הטעם של אמנון יצחק,

אבל זה לא מעניין.

רצה להשיג רייטינג אז הוא כל הזמן ניסה להוציא את הדבר הצהוב כל הזמן ניסה להוציא איזה שהם משפטי מפתח עכשיו אמנון יצחק

לא פראייר הוא דמות מאוד ססגונית

הוא שחקן הוא יודע בדיוק את כללי המשחק והוא די שלט ברעיון לאורך כל הזמן הוא ממש ידע גם מה יהיה בפרומו והוא ידע הרבה פעמים אפילו בכוונה לשחק את המשחק כדי להשתיק את אמנון לוי סליחה עכשיו לא פלא שאמנון לוי

ככה לפעמים יכול להיות שירגיש קצת פחד ירגיש קצת מאוים יש לפעמים קצת הרגשה של אמנון לוי הוא בעצם הילד הקטן שמגיע לרב ולבקש את העצה שלו הוא כל הזמן נע וגירד ברגליים כמו שאמרתי אפשר לתת למקום הזה

לרעיון הזה כמה תמונות כמה שמות למשל הפנים האמיתיות של הפנים האמיתיות הפנים האמיתיות של אמנון לוי הפנים השקריות של אמנון לוי

אמנון נגד יצחק הקרב הגדול או אמנון לוי מקבל נוקאאוט מאמנון יצחק.

זה לגמרי נראה, תסתכלו על הדמות, תכף אני אפנח את זה ואתם תראו את זה על מסך גדול כדי שיהיה לכם יותר נוח,

תחשבו רגע על הדמות שאמנון לוי מקרין ועל הדמות שאמנון יצחק מקרין.

זאת אומרת, כשאנחנו מגיעים למקומות מסוימים אנחנו רוצים להקרין דמות מסוימת,

אנחנו רוצים להקרין אולי סמכותיות,

אולי אדם בעל ידע,

אז אנחנו נעזרים גם בשרת הגוף להעביר את זה. עכשיו, אתם תגידו לי על פי התענוח אם זה קרה או לא קרה, כי לדעתי זה לא קרה. אמנון לוי לא בא מספיק מוכן לרעיון הזה.

אמנון יצחק הוא באמת אישיות שיודעת איך לנווט,

איך להוליך מי שיושב מולו.

יש לו גם ניסיון עם המון קהלים,

ניסיון הרבה יותר גדול מאמנון לוי.

אז תגיע מוכן לרעיון, אמנון לוי, קח את זה כטיפ מאוד גדול.

אז בואו נראה את הרעיון עצמו.

אוקיי, אז בפתיחת הרעיון, מה שאני רוצה קודם כל לראות זה את התנוחת ישיבה שלהם.

כמו שאתם רואים, אמנון יצחק יושב עם רגליים פסוקות בתשעים מעלות,

עם הידיים מושטות קדימה ונשענות על מסד הכיסא, וישיבה זקופה. זאת בדיוק הישיבה שצריך לשבת כשאתה ברעיון עבודה, במפגש עסקי כזה או אחר. זה גם הרבה יותר נוח.

מסתכלים כרגע על אמנון לוי, אז אנחנו כן רואים גם אצלו ישיבה

פחות או יותר זקופה כרגע.

שילוב הידיים מדבר פה על איזשהו סוג של הסתרה, והרגליים שנכנסות קצת פנימה לתוך הכיסא זה יותר היאחזות.

כלומר, הוא עדיין לא מרגיש מספיק בטוח,

אז זה נותן יותר הרגשה לאדם שיושב בצורה כזו,

הרגשה שהוא יותר נאחז באיזשהו בסיס שלו.

אז בואו נתחיל לשמוע.

זה כמעט הספיקה לתוכנית?

אתה עושה תוכנית על אמנון יצחק?

מה שהוא אומר, לא, זה בעצם, גם לך יש מצלמות. כמובן, כמו שאתם יודעים, אני מפענח על פי המצלמות שראיתי של אמנון יצחק כדי לראות את כל המבנה שלהם,

ואתם רואים כבר שהוא משפשף בידיים. ברגע שהוא אומר את זה, זה סוג של איזשהו,

משדר איזשהו חשש.

בואו נמשיך.

שראיתי בתוכנית האמנון הלוי,

על ההבדלים האמיתיות.

כשאתה הולך להציל ולהזלזל במול לינור בר-גפן, אין את הכוללת.

עכשיו הוא, ברגע שהוא מתחיל לדבר ולהושיט את היד בצורה כזו,

זה כאילו בוא תגיד לי משהו, הוא מנסה לסחוט ממנו גם מידע, במקרה הזה זה יותר חומר צהוב. הוא אומר, רגע, איך קוראים ללינור בר-גפן, איך אתה, מה השם שאתה אומר לה?

הוא כאילו מנסה לעורר את הרב אמנון יצחק, שייתן לו כל מיני דברים קצת יותר פיקנטיים.

וזה היה צחוק,

למשל, כשמשיטים את הראש אחורה,

זה היה צחוק מזויף,

זה לא היה צחוק אמיתי,

כי צחוק אמיתי מגיע הרבה יותר מהבטן ואנחנו שומעים את זה יותר עמוק.

צחוק גיחוך כזה, זה היה צחוק כאילו, הנה אני רוצה לצחוק על זה, אבל זה לא באמת אמיתי,

אלא יותר עוד פעם,

בשביל החומר הצהוב הזה, שזה ייראה כאילו אני שמה.

ולי איך תקרא?

על השיבות.

ולמה? הופה, ומה שקורה פה, הוא עוד פעם חוזר ואומר לו, רגע, ולי איך תקרא? כמו שכשתצלם איך תקרא לתוכנית, הרבה חשש.

אז אמנון יצחק עונה לו, בוא נראה שנסיים, ואז אני אגיד לך. ואז הוא מתחיל לנוע בכיסא באי-נוחות.

כשאתם נמצאים במפגשים כאלו,

תמיד אני ממליץ בכלל בכל מיני מפגשים,

לא לזוז יותר מדי בכיסא בצורה כזאת, כי זה משדר פחד, משדר חשש, משדר אי-נוחות.

למה?

זה כמי שמזלזל באחרים ואומרים לזלזול?

עכשיו, הוא מסביר לו, בעצם, אמנון יצחק,

למה הוא מזלזל במי שמזלזל בו. הוא מחזיר לו פשוט מידה כמידה.

זאת אומרת, אתה מחזיר כאילו מידה כנגד מידה, מידתו של הקדוש ברוך הוא.

אתם ראיתם עכשיו, בשפת גוף של אמנון יצחק, בצורה הזו, הוא בעצם כאילו מלמד את הילד.

תירגע, אם אתה תהיה אמיתי, אז אני לא אצטרך להחזיר לך.

ואם לא, אז תדע שאני אחזיר לך.

מתי שודרת התוכנית עליי?

הנה הוא.

והוא עוד פעם שואל אותה, אז מתי ישודר התוכנית עליי?

מאות פחד. זאת אומרת, וזו תחילת הרעיון. כלומר, הוא כבר מתחיל את הרעיון,

אמנון לוי, בעמדה שהוא,

נחוץ יותר, ובעצם הוא מראיין, הוא היה צריך לבוא מעמדה של הרבה יותר כוח.

אמנון יצחק עונה לו כרגע, יש דברים הרבה יותר חשובים.

להמשיך או שזה מספיק?

מספיק, יאללה.

מי שירצה יראה את זה באתר. שאלות נוספות.

שאלה, נועם.

שאלה? כן.

תן לה לשאול.

תכף.

שלום.

חברה שלי כאן. היא פעם היתה חילונית ועכשיו היא הפכה לדתייה.

כל החילולים שהיא עשתה פעם, זה כאילו עדיין נחשב?

אם היא חזרה בתשובה אמיתית, זה נמחל לה.

תודה רבה.

תעבירו לבחור שם שעומד.

שלום הרב, מה שלום הרב? שלום וברכה, ברוך השם.

אנחנו מכירים, גם לא מפה.

רציתי לשאול הרב.

הרב יודע כמה אנחנו מעריכים את הרב, לא מהיום.

אני באופן אישי, ויש עוד הרבה.

בעצם מה שקרה עכשיו לאחרונה גרם לכך שאין לנו את החומר בתור אנשים שנמצאים בכולל או בכל מיני מקומות

כדי לשמוע את כל האמת.

מה שקורה זה,

כל פעם שאני שואל אנשים שקשורים

אצל הרב שם, אז אומרים להיכנס לאתר. אנחנו, אין לנו אינטרנט.

ומה שקורה, שכל הזמן מי שרוצה להראות את האמת,

אז הוא כל הזמן רק יוצא מותקף. למה? כי שואלים אותך שאלות ואין לך תשובות.

אחד הדברים הקשים ביותר שעד עכשיו הצלחנו לענות

היה אותו ער מוצאי שבת, שבטח הרב שמע את הרב שלום כהן,

ושם הוא אומר שבעצם הרב לא נכנס לרב שטיינמן ולא שאל,

והוא נכנס אישית.

ואני יודע, גם בלי לשמוע את התשובה של הרב, שהכן הרב, אם הרב אומר, אז כן הרב עשה. אני מכיר את הרב שנים. הרב אף פעם לא אמר משהו,

ויצא שהרב לא אמר אמת.

וודאי לי שיש לרב תשובה, וניצחת אפילו.

רק אנחנו לא מגיעים, הרב לא מצליח להגיע אלינו, יותר נכון.

עד כאן. אני אגיד לך מה הבעיה. אין לי קול בעורמה,

אז אני לא יכול לדבר,

ואין לי אתרים של הדתילונים,

כאילו, השבאבניקים.

יש לי את האתר שלי, זה מה שאני יכול לדבר, יש את ההרצאות ויש דיסקים, אבל על כל שאלה ותשובה שיש אני לא יכול להוציא חצי מיליון דיסקים בשביל לענות,

להשלים את מה שאחרים מדברים.

זאת הבעיה.

עכשיו, יש כאלה שיש להם פלאפונים,

אז בפלאפונים זה עובר בווטסאפ או עובר באפשרויות כאלה, סמ.ס וכו'.

אלה שאין להם גם כאלה פלאפונים, אז גם אי אפשר להגיד להם.

אז מה קורה?

שכל המידע הם מקבלים בכולל, ובכולל לא יודעים שום דבר,

וכולם מאמינים למי שמעדיפים,

ואז ממילא נוצר המבוך הזה.

אבל תמיד אפשר לצלצל לשופר ולשמוע,

ואפשר להפנות, לראות.

יש תמיד איזה שכנים פה ושם שיש להם איזה אתר, ואפשר שמה לראות.

מכל מקום, על התשובה של מוצאי שבת כבר עניתי ביום ראשון בנהריה.

זו הרצאה שמקיפה את כל הנושא, על כל מה שדיבר

הרב שלום כהן והרב עובדיה יוסף, פרט-פרט, על כל משפט ומשפט.

גם פה, בתחילת ההרצאה, כשאתה אחרת,

כבר עניתי על זה גם כן, על מה שהוא אמר שם, הרב שלום כהן.

אבל פה קיצרתי, כי הרבה כבר יודעים, ואפשר לראות את זה. מכל מקום, במקרה הזה אני הולך להוציא דיסקים עכשיו, בכמויות, גם כן,

על שלוש הרצאות שהיו לי, באשדוד, בחדרה ובנהריה,

שמכסות את כל הפרשה פחות או יותר.

מסבירות

את העמדה האמיתית עם מקורות.

דבר נוסף, בגין זה המלך תסתכל לשבת.

יש את המכתב של הרב ליבוביץ',

שמראה שעוד בשבוע שעבר הרב שטיינמן אמר לו,

תגיד לרב אמנון יצחק שהתעסק במצע של המפלגה שלו ולא התייחס לשס.

זאת אומרת, עד לפני שבוע הרב שטיינמן בעצמו יודע מכל העניין שאני עם המפלגה.

אבל אני לא אמרתי שום דבר מזה כי לא הסכים הרב ליבוביץ' עד לפני יום שישי האחרון

שהוא כבר הרגיש ששופכים את דמי בחוצות

והוא הרגיש שהוא עובר על לא תעמוד על דם רעך.

הוא בא ונתן לי מכתב שהוא כתב אותו ותיאר בדיוק את כל הקשרים

שהיו בינינו מאז ומעולם וכל ההתחברות שלי לרב שטיינמן אחר פטירתו של הרב יהודה שפירא,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

ואת כל המהלך שהוא נכנס בשליחותי לרב שטיינמן,

ואיך אמר את מה שאמרתי, שאם יש כוח מצווה להציל ומה יהיה לאחר מכן,

ושהיה בקשר גם עם הרב בעדני מיום ראשון שעבר,

והרב בעדני אמר לו, אדרבה, תנסה ותעשה.

ומאז עד יום שישי שס לא הסכימו להכניס אותו לרב עובדיה,

וגם לא רק שלא הסכימו,

גם לא הסכימו לפגש איתו אנשי שס.

לכן הוא כתב את המכתב הזה שמוצג פה על המסך,

והוא נמצא בגנזה המלך,

והוא חתום עליו,

הוא מתאר את הכול,

הוא אומר שהוא ישתדל הלאה בהמשך לעשות שלום,

אבל כמו שאמרתי, נכון להרגע הם רוצים רק דבר אחד,

תבטל את המפלגה.

זהו, זה כל הסיפור. כל המלחמה זה שלא יהיה לעוד מישהו מפלגה,

כי ייקחו להם כמה כיסאות.

הבנת? רצח עם בשביל כיסאות

יותר גרוע מפרעה.

מי זה הרב לבביץ', אמרו?

רם בישיבה בירושלים, תלמיד חכם גדול, תוכל לראות אותו בסרט

שהיה עם החברותות, שהרב שטיינמן בא לאירוע שלנו בבני ברק.

הוא היה הדובר הראשון שם,

תוכל לראותו אדם משכמו ומעלה, מנאמני ביתם של הרב שטיינמן, הרב קנייבסקי,

במנוח עליו השלום, הרב אליאשיב.

יישר כוח, אברהם. תהיה בי.

כן, תן לבחור לשאול שאלה.

שלום, הרב. אולי הרב יכול לבוא לקריית ספר, קצת תחזק.

על העיני, מחר, תארגן שם האירוע, אני בא.

הנה, והרב יברך את הבחור הזה,

מזכה אותנו, מביא אותנו לפה.

מה שמו?

יצחק דוד

בן לאה.

יצחק דוד בן לאה יזכה לכל מיני דמיטב עם כל החבורה שהביא.

הרב יכול לברך גם אותי?

הכנסתי אותך כבר.

כן, הנה פה שאלה לבחורצ'יק.

תן לו.

ערב טוב. ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

הגמרא אומרת במסכת סוטה שכשאמרם אבי משה

ציווה לגרש את כל הנשים אחרי שהוא עצמו גרש את אשתו,

כולם עמדו וגירשו את נשותיהם.

רציתי לדעת, אם גדולי הדור מכריעים להצביע, לדוגמה, מפלגת ג' אגודה,

האם מחויבים לשמוע עליהם, או שאפשר ללכת על-פי מה שהרב אומר?

תראה,

דנו בנושא הזה ושאלתי אחד מגדולי החכמים הספרדים,

שהוא עדיין לא רוצה לפרסם את שמו,

אבל זה מוקלט אצלי, השיחה איתו.

השאלה הייתה,

האם יש הלכה להצביע וחובה להצביע,

והאם חובה לקיים על-פי התורה של ירוחא?

אז הוא אמר, קודם כול, אין הלכה להצביע.

מה הפירוש של אין הלכה להצביע? הוא אומר, הייתה מחלוקת בקום המדינה,

האם להצביע או לא? החזון איש נקט שצריך להצביע,

ומאות רבנים ספרדים הכריעו לא להצביע.

לא להצביע זה יותר גרוע מאשר להצביע למפלגה אחרת,

כי זה כל שעובד

והולך כביכול לחילונים.

והרב צדקה והרב בן ציון אבא שאול ועוד רבנים לא הצביעו,

ולמרות שהכול הלך

לכיוונים אחרים.

כי הם אחזו, כמו הפוסקים שאומרים, שאין חובה להצביע.

אז קודם כול זה דין.

דבר שני, על פי התורה של ירוחא,

השאלה האם זה באמת דבר שחייבים בו או לא חייבים בו. לפי מה שאמר הפוסק הזה,

לא חייבים בזה ככל אשר ירוחא, ואתה יכול לבחור,

העיקר במפלגה שהיא תשרת את האינטרסים של הדת.

מה הסברה?

מה הסברה?

אם המטרה של מפלגה זה להשיג כמה שיותר תוצאות בעבור הדת,

אז מפלגה שתביא יותר תוצאות טובות, לכאורה צריכים להצביע בה.

נגיד,

אחד, אתה רוצה לשלוח שליח

שהוא יגיע בעוד שבועיים

למקום שאתה רוצה, ואחד יגיע בתוך יומיים.

מה הסברה לשלוח תהו של שבועיים, אם זה יכול להביא בתוך יומיים?

או מה הסברה אם אחד יכול להביא 100,000 שקל לכולל ואחד יכול להביא מיליון?

מה הסברה להביא 100,000, בגלל שזה מהאיש שלנו,

אבל האיש השני יכול להביא לנו מיליון,

זאת אומרת מיליון ולא 100,000. זאת אומרת, המטרה היא

שתתבצע שליחות על הצד הטוב ביותר, בנאמנות ובצייתנות לחכמים.

מה שנראה, אתה יודע, ומי שמבין יודע שזה לא בדיוק נראה ככה, תמיד במקומות ובמחוזות מסוימים,

והניסיון הוכיח.

הניסיון הוכיח אחרת, שאני, כשלא הייתי מחויב לציבור,

ואף פעם לא התחייבתי להם,

וגם לא קיבלתי לא תקציב מהמדינה ולא ממועצה ולא מכלום,

אני בעצמי גייסתי כספים בשביל לחלק לאנשים מיליונים של קלטות

שיחזרו בתשובה, ורצתי וחיטטתי את רגלי 35 שנה יום ולילה.

זה אומר,

זה אומר שאני יודע להביא את הסחורה,

וזה אומר שאלה שקיבלו מיליארדים ביד לא הצליחו להביא את הסחורה,

ולא הצליחו להקים אפילו ישיבה אחת לבעלי תשובה.

זאת אומרת,

הרב עובדיה במעמד שני אמר לאלי ישי,

תבנה ישיבות,

תבנה ישיבות,

עשו יעשה אלי ישי.

כי אני אמרתי לרב עובדיה, למה ישבתי עם הרב שעתיים וחצי כדי לראות לו את הסרטים, מה אני עושה?

כי אני מנער את העצים והפירות נופלים,

שיבואו ש״ס וייקחו את זה ויעשו משהו עם זה.

אמר, נכון,

לא מספיק לשים ציצית וכיפה,

צריך להביא אותם לישיבה.

והוא הורה לרב אלי ישי,

והרב אלי ישי לא עושה.

אז עכשיו למין לסמוך.

על מי שלא עושה או על מי שעושה?

בוודאי שעל מי שעושה.

אבל אני רוצה רק להבין.

יש לך את הקטע עם הרב עובדיה?

כן.

הרי התורה מצווה אותנו להקשיב לחכמים,

אפילו שאומרים לנו על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל. אז אני לוקח דוגמה מהילדים של הרב עובדיה.

הוא אומר שצריך ללמד את הילדים במוסדות חינוך ספרדיים, והם למדים אותם אצל האשכנזים.

הם עוברים על כל שרירוחא.

הוא אומר שאסור לשים פאות, ויש אברכים שנשותיהם שמות פאות.

הפתק יותר קדוש מהכיסוי ראש.

הוא אומר שאסור אייפון, והוא חתם שאסור לקחת אייפון.

ורוב המטות שלו מפורסם אייפונים.

אז זה ככל אשר יראוך?

הם יגידו לציבור,

תקיימו ככל אשר יראוך כשהם עוברים לפני כולם על אשר יראוך?

בוודאי שלא.

אבל אני שואל עכשיו, כשהרב אומר להצביע כוח להשפיע,

והרב שטיינמן יגיד להצביע ג',

אז מה פתאום שיהיה לי איזשהו היתר להצביע לרב כאשר אני מחויב... אני ביקשתי ממך שתצביע בשבילי. לא, בוודאי שלא. אני שואל את הרב. אני אומר מה אני מציע.

אני שואל את הרב, האם... אני אגיד לך עכשיו.

הרב שטיינמן יגיד לך, ותגיד לי את האמת.

הרב שטיינמן יגיד לך את האמת.

מה אתה תעשה?

הרב שטיינמן יציע לך סוסיתה ואני מציע לך מרצדס

באותו מחיר.

מה תעשה?

שאלה קשה. זה הכול.

תחליט מה שאתה רוצה, אני לא אומר לך מה לעשות.

אבל אני שואל את הרב, על פי... עניתי. שלוש תשובות כבר.

כן, כן, אבל לא, אני עכשיו... עוד שאלה רבה. אני מתכוון ברצינות, בבקשה.

זה כמו שניים נפלו מהערובה,

אחד התלכלך ואחד לא התלכלך, כן.

זה באמת חשוב לי, כי בתור בן תורה,

על כל פנים, אני מתחנך בישיבה ליטאית, וחשוב לי לדעת האם אני מצווה לשמוע

לגדולי הדור. שמעת מה אמרתי? שהחכם הספרדי אמר שבין אם תצביע לזה או לזה,

כל מי שמקיים את רצון הבורא ומביא תוצאות יותר טובות,

זה מה שתעשה, אין לך שום בעיה עם ככל אשר הוא רוח.

אה...

ולו יצוייר שלאחרונה שיגידו לא להצביע כוח להשפיע אלא להצביע ג',

אני מחויב להצביע ג'?

קודם כל אין בעיה, הרי כשאומרים תצביע ככה, מתכוונים גם שלא תצביע ככה, לא צריך להגיד בפירוש.

הרי אם הוא... אז אם ככה אז אני לא מבין את הגדול הספרדי, מה שהוא אמר. הסברתי,

כי הוא אומר שגם אם יגידו כזה דבר,

אין בזה דין לומר ככל אשר יראוך,

כי אין הלכה בכלל שמחייבת.

ככל אשר יראוך זה כשיש הלכה מחייבת. אבל אם ההלכה היא לא מחייבת,

מה הפירוש שהיא לא מחייבת?

כי יש פוסקים לכאן ופוסקים לכאן, והבאתי את הדוגמאות החיות,

כן?

כמו הרב צדקה והרב בן-ציון אבא שאול,

וכמו הרב אוזנר היום, וכמו האחרים.

לדוגמה, הרב עדס,

הוא לא מצביע ש״ס, הוא ספרדי.

הרב רפול, הרב בן-נעים, מה הם עוברים?

על מה הם עוברים?

הם מחליטים שהם רוצים להצביע לאשכנזים.

כן, לא קשור לספרדי-אשכנזי. השאלה, איפה אתה מתחנך?

גם הרב לא התחנך. לא הבנת, אבל בהתחלה הם הצביעו ש״ס.

אז מה פתאום הם שינו? הם פרשו, כי הם הבינו מה קורה שם.

זאת אומרת, למרות שהרב עובדיה יגיד לעצמם ש״ס... והם גדולי תורה גם בעצמם,

והם מעריכים את הרב עובדיה.

הרב עדס מעריך את הרב עובדיה מאוד מאוד מאוד.

זה ברור לי, אבל... אבל הוא לא מצביע ש״ס.

אני שואל, אם הרב...

ראית, הוא ספרדי.

כן, אבל זה לא קשור לספרדי-אשכנזי.

אתה שאלת הרי על זה. לא, אני שואל. השאלה היא איפה שאדם מתחנך, איפה שאדם גדל.

גם אם יש ספרדי שהתחנך בישיבה אשכנזית או אשכנזי שנמצא,

אז שאלתי אותך, אם אתה מתחנך בישיבה ספרדית או אשכנזית, מציעים לך סוסיתא או מרצדס.

התחנכת שם.

אני חושב שאני הייתי מתייעץ עם ראש ישיבה והתשובה הייתה פשוטה. ואז אם היינו נותנים לך סוסיתא וזה היית מתחנך ולוקח סוסיתא.

נכון. ואחר כך אם היו אומרים לך... אני חושב שגם הרב היה אומר לי לפחות את הסוסיתא. תקשיב רגע, ואחר כך היו אומרים לך שתדור בחדר ויש לך דירה ארבעה חדרים.

שוב, אם זה מה שגדולי הדור אומרים... זאת אומרת, אתה לא עובר על ביטול תורה ולשון הרע, כי גדולי התורה אומרים שאסור.

לא גדולי התורה, התורה אומרת שאסור. ואתה לא עובר.

אני משתדל.

משתדל זה אומר שאתה עובר.

אני לא רוצה להגיד על עצמי אם אני עושה עבירות או לא, אני רק יכול להגיד לרב, אני שואל. אני משתדל לעשות את מה שהתורה רוצה. תודה, אמרתי לך שלא תעשה מה שהתורה רוצה, תעשה מה שהתורה רוצה. לא הפוך, אני יודע שהרב רוצה שאני אעשה מה שהתורה רוצה. אז אני מסביר עוד פעם. השאלה... אם אתה ברור לך שכל אשר יורוך אתה מקיים מאה אחוז בכל,

תקשיב, הפתק הזה הוא פחות מכל התורה.

הפתק הזה הוא פחות. למה?

כי בתורה זה או שאתה עושה מה שמותר או שאתה לא עושה מה שמותר. ופה גם מותר וגם לא מותר, זה בדיוק אותו דבר.

וגם מפלגה כזאת שעושה רצון הבורא וגם מפלגה כזאת,

זה בדיוק אותו דבר.

זאת אומרת, נגיד, אם יש לך שתי כשרויות

של בשר או עוף,

ושתיהן באותה רמה, נגיד,

ונגיד הרב שלך אומר, תאכל כזאת כשרות,

אתה לא תעבור אם תאכל מהכשרות השנייה.

לא עברת על ככל אשר ירוחה.

נכון שהוא ממליץ,

שהוא ממליץ לאכול מזה,

ולא משנה מאיזה סיבה,

אבל אם תאכל מהשני אתה לא עברת שום איסור.

זה ברור או לא ברור?

זה מאוד ברור. זהו, אז אם שתי המפלגות עושות אותו דבר,

אם תבחר במה שרצה הרב שלך אין בעיה,

ואם תבחר במה שלא רצה הרב שלך אבל זה באותו כיוון,

גם אין בעיה,

כמו שאתה אוכל,

שתי כשרויות זהות.

אני מבין. עכשיו רק לדעת, הרב תמיד במצע שלו מדבר על כל העניינים הלאומיים,

מה שנקרא. לא לאומיים, כלכליים-חברתיים. כלכליים-חברתיים.

כן. מה עם הדתיים? בדיוק, הרב אומר שזה שתי כשרויות כביכול על אותו מצע.

אני לא צריך להגיד מה אני אעשה בתחום הדתי,

ואתה חכם להבין למה.

הבנתי.

תודה רבה לך. תודה רבה לרב.

כן.

איך הם ימשיכו?

נעזור בישיבות שבועות לתשבוע.

נעזור בישיבות, אפשר לשמור.

נעזור בישיבה, זה אף פעם.

אז אמרתי, יבואו אנשים, צוותים,

שישלחו את ההרצאות שלי. תקשיבו, תקשיבו. פרוץ,

אני בא מלער את העת שלי בבית תורה.

כן.

ירשמו אותם, ירשמו אותם במוסדות תורה.

ירשמו אותם בישיבות בדיוק.

הכניסו מחשב.

הוא גם היה שותף גדול לכל המבצע של חלוקת קלטות ביצחק,

בחיפה ובכל האזורים. ברוך השם.

בשבת היינו בפתח תקווה, דיברנו שם על עניין השבת, שם הרב סלומון עושה מלחמה על השבת.

אז היינו שם עם הרב זילברגסטין ועם הרב סלומון, דיברנו. היינו בארבעה בתי כנסת. היו שם עדפים שבאות בית כנסת הגדול.

שבת כזאת עשתה מהפכה בפתח תקווה.

לפני כן חילקנו עשר אלף, ואחרי זה עוד

עשרות אלפי קלטות.

זאת אומרת, השיטה הזאת של ללכת ולכתוש מקום כל הזמן,

כן, כן, חבוש, חבוש. זה מביא פירות אחת אחרי השם.

אם אלי ייקח על עצמו בעזרת השם ברח את הדברים לעשות,

אפשר לעשות מהפכה גדולה. בדיוק, הוא יעשה.

עשו יעשה, הוא יוכל צוחק.

אמן, תעשה.

כן,

אז רבי אליהו עשו יעשה והוא לא עשה כלום.

זהו.

עברו מאז הרבה מאוד שנים שהיו יכולות להיות עשרות ישיבות לבעלי תשובה,

ואין.

כן, זה ככל אשר יראו לך, כן,

זה ככל אשר יראו לך.

יש לו את התקציבים,

בשביל זה בחרו בו,

והוא ראש ש״ס,

והוא לא עשה שום דבר.

והרב אמר, עשו יעשה, אם אומר הרב.

לא עושים.

לא עושים.

כן.

רגע, כן, מה רצית?

הרצאה מאיפה?

שיחה מאיפה?

הלו?

הלו?

כן.

ערב טוב.

ערב, כבוד הרב.

תסגור שם את האינטרנט.

כן. כן, מה רצונך? מה שמך ומאיפה אתה?

כבוד הרב, זה מדבר על רום חברה.

אז אתה, בטח, מקשיב אותי. אני תמיד מופיע איתך, בא לשופי שבוע שלך,

עם הביבוי הלימני,

ובראש העין עשינו ערב לכבוד רבי מנשה לוי,

מנשה בן יוסף לוי,

הם נכונו לך בראש העין?

כן, האברך.

ואני נדברתי לאחרון.

מה?

עכשיו, מישהו עמאר נצחה.

כן, כן.

והוא נצחה במשרד,

אז הבירכתי אותו.

שיש לו את המחלה?

מה?

שהייתה לו המחלה.

כן, הוא היה לו את המחלה, יש לו את המחלה,

עד מאין,

אבל הוא השתתק מיד ברגל.

והוא היה אצלך,

קיבל ברכה ממך במשרד.

והיום,

היום, ברוך השם,

היד והרגל התחילו לנו לזוז.

ברוך השם. אחרי שהוא קיבל את הברכה מהרב.

והוא מתחיל לדלג מבד ברגל,

כבר זמן להיעזרם לתמיכה של אף אחד.

אנחנו מודים להשם להתברך בברכה של הרב

ואנחנו רוצים שאתה

תמשיך לחשוב עליו ולהסכים לאותו כמו היה עבד השם כל הזמן, עד היום.

עד היום הוא לא בסדר.

רגע ברגע.

תחזור על השם, מנשה.

מנשה, בן יוסף וחממה.

בן יוסף וחממה,

החלמה מהירה ורפואה שלמה.

אמן.

תהיו בריאים בדרישת שלום.

כל דבריו חזק ואילת בדרישך הלאה

במעשיך האטומים.

אמן. תודה.

כן, תן לנער פה. היה איזה, כן, הנה, פה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

הייתי רוצה לבקש ברכה בשביל אבא שלי, שהעיניים שלו ייפתחו,

לאמונה שלמה.

שיפסיק לדבר איתי שטויות ולנסות לשכנע אותי בדברים שאני לא אוהב אותם. מה שמו?

אבי בן רבקה.

זה שמו אמני אבי או אברהם?

אבי,

לפי מה שאני עוד ידוע. אבי בן רבקה, השם יחזיר אותו בתשובה שלמה,

וייתן בו דעת

להבין את האמת

וללכת בדרך התורה.

תודה, אמן. תרצה ציצית?

לא, יש לי שתיים בבית.

למה בבית, אבל?

כי בתקופה האחרונה אני צריך להשיג קצת. נחלשת, נחלשת. אז בוא, אני אחזק אותך, יאללה.

תודה רבה.

רבותי, אני רק רוצה להגיד לכם, אלה שהחליטו להצביע כוח להשפיע,

אז יש לי בקשה.

אם אתם רציניים ורוצים שאנחנו נעשה שינוי דרמטי במדינה,

דרך אגב, בסקרים אנחנו כנראה שישה כרגע מנדטים,

ואני מתכוון ביום חמישי,

בשעה 10 בבוקר,

אצל איילה חסון ברשת ב',

יהיה סקר של כל המפלגות,

ושם יזכירו גם את המפלגה שלנו ותשמעו את התוצאות.

מכל מקום, אנחנו לא מתכוונים להישאר כמובן שם,

אנחנו מתכוונים לעבור שתי ספרות.

אז לכן אתם צריכים להשתדל, מי שמעוניין,

בהצלחתנו, שזו הצלחתכם.

הבקשה שלי היא פשוטה.

כל מי שמרגיש שיש לו הכרת הטוב למה שעשיתי,

בשביל עם ישראל, בשבילו, משפחתו, קרוביו וכו',

כל מי שנהנה מאיתנו במשהו, יש לו ההזדמנות להחזיר טובה

ולא להיות כפוי טובה.

להשקיע בסך הכול שש שעות,

מצלצלים ל-50 איש,

משכנעים אותם להצביע כוח להשפיע,

בבקשה אחת.

שכנעת את הבן-אדם, בקש ממנו שישפיע על עשרה אנשים,

זה שתי משפחות,

ושהם ישפיעו, כל אחד מהם, על עשרה.

אם עשית 50 כפול 10 כפול 10,

5,000 איש.

שישה אנשים מכם זה מנדט.

זה כל כך פשוט שאין לכם אפילו מושג.

שישה אנשים, שכל אחד מ-50 איש,

שכל אחד מהם יצביע,

ישכנע עשרה שישכנעו עשרה, זה כל הסיפור.

כמה לא קל לעשות 50 טלפונים כאלה?

שש שעות, שמונה שעות.

אז בשני ימים,

בערב

יושבים ומדברים. יש לך אישה? תעזור לך.

יש לך ילדים בגירים? אחים?

ידברו.

במקום לדבר שטויות, אפשר להניע דברים,

אפשר להזיז את העם קדימה,

אפשר להביא. אתם יודעים שהיום הלחם ירד בזכות המצע שלנו,

ובברקול מוכרים היום לחם ב-2.88 שקלים.

זאת אומרת, מ-5.40 ירדו כבר ל-2.88.

ואת המהירות אתם יודעים שהעלו גם כן.

אני אמרתי 140 קמ״ש בכבישים תקינים,

ישראל כץ, שר התחבורה, עלה ל-130 בכביש 6 ו-120 בכבישים אחרים.

זאת אומרת, המצע מתחיל לרוץ אצל אחרים.

עד שאני אגיע לשם יכול להיות שכבר אני אצטרך להביא חידושים.

אבל מה אכפת לי? העיקר שיהיה טוב ליהודים.

הנה, כבר ממחר, כבר היום התחיל, אבל ממחר

כל מי שיקנה לחמים

חוסך

2 שקלים ויותר.

זאת אומרת, אם בן אדם קונה ארבעה לחמים למשפחה ברוכת ילדים,

זה רווח של עשרה שקלים בחודש,

זה 300 שקל להורוויה.

ואני אומר לכם שכנראה אחת מהרשתות הגדולות בשבוע או בשבוע הבא

היא תתחיל למכור לחם בשיח'קל.

אז זה עובד,

זה עובד.

אני מאמין שגם הביטוחים,

הביטוחים ירדו,

הביטוחים ירדו,

משום שהם יבינו שמי שיקפוץ ראשון לעגלה ירוויח את הקופה הגדולה.

מכל מקום, 50, 70, 10 ועוד 10,

אפשר להפוך את העם הזה ליותר טוב,

וסוף סוף תוכלו לקבל באמת את מה שמגיע לכם,

כי השלטון

מגיע לעם.

השלטון מגיע לעם.

אני מבטיח שיהיה לחם בשקל.

אז החם בשקל זולות נשאר כוח להשפיע זה שם המפלגה נעשה הכל לטובת הציבור תאמרו לממשלה ושיהיה להם ברור אני ואתם נצביע אז כוח להשפיע אני ואתם נצביע אז כוח להשפיע

אני ואתם נצביע אז כוח להשפיע אני ואתם נצביע אז כוח להשפיע

קרקעות הקיבוצים לזוגות צעירים ביטוח רפואי ב-20 שקלים כוח להשפיע כולנו נצביע בשם השם נעשה ונצליח

אני ואתם נצביע אז כוח להשפיע אני ואתם נצביע אז כוח להשפיע אני ואתם נצביע אז כוח להשפיע אז כוח להשפיע

כוח להשפיע,

כוח להשפיע!

אז מחזירים השלטון לעם.

כן, יש פה בחור שאני רוצה להעניק לו תפילין, איפה הוא?

רפואה שלמה לרחמא פידד, בת מרים,

והצלחת כל בני משפחתה שיזכו לשלום בית אמיתי.

איפה הוא?

הנה יש פה יהודי שתרמו תפילין,

אבל תניח כל יום, כי היא תרמה את זה לרפואה.