רמת השרון - רמת השרון

- - - לא מוגה! - - - 

רק אם נעשה תשובה

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח והמצלמה עליי לא מכוונת בכלל

לא לא יותר יותר

והצבע קצת

הצבע

אצלך מהאתר

נגיד נגיד נגיד

בסדר אצלכם?

בסדר

הערב הזה להצלחת

ולחזרה בתשובה של קנן בן אילנה, חיים בן מרים, דליה בת בדריה

אמן

ולהצלחת יניב בן דליה ואופירה בת מרים בילדים

אמן יופי

בין עילוי משמעת ציון בן מרים ויעקב בן משה ועובדיה בן חוה ומרים בת חוה מנוחתם עדן

היום אנחנו נלמד שלושה נושאים

ואחרי זה ניתן לכם אפשרות לשאלות ותשובות

ובסוף ברכות והפתעות

בסדר אז תחזיקו מעמד

בפרשת השבוע למדנו שמשה רבנו מצטווה לנקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים שהחטיאו את עם ישראל עם בנותיהם ובגין כך מתו עשרים וארבע אלף איש מישראל

ומהפרשה הזאת אנחנו לומדים כמה דברים אחד מהם זה חובת ההוכחה שהיא על כל יהודי להוכיח

אם הוא רואה דבר שנעשה שלא כדין ולא כהלכה

צריך להוכיח

במדרש כתוב

וידבר לשון עז

שנאמר וידבר העם באלוקים ובמשה בלשון של עזות

למה דיבר הקדוש ברוך הוא עם משה בלשון עז?

משום שהוא לא מיחה בשבטו של שמעון

בשעה שזמרי בן סלוע עשה את אותו מעשה עם המדיינית

הוא לא מיחה

אמר לו הקדוש ברוך הוא

ומה אם בזמן שעמדו כל ישראל בצד אחד בשעת העגל?

זאת אומרת כולם היו

בשעה שנעשה העגל בצד אחד

ולא היה עמך אלא שבטו של לוי בלבד

רק שבט לוי היו בצד של משה רבנו מול כל העם

שהיו שותפים בעגל

אתה היה לך רק שבט לוי ועמדת ומחית בכל ישראל

ואמרת מי לה' אליי והתקבצו בני לוי

וציווית אותם להרוג את החוטאים

עכשיו

שכל ישראל עמך

ולא עמד בצד אחד אלא שבטו של שמעון

לא היה לך למחות?

כל עם ישראל לא הסכימו למעשה שזמרי בן סלו שהוא נשיא שבט השמעוני עושה עם המדיינית לעיני כולם

אף אחד לא היה בצד של שמעון כל העם היה איתך ושמעון היה נגדך

אז אם כשהיה לך רק שבט אחד בצד שלך וכל העם נגדך

אתה מחית בעגל

עכשיו שכל העם היה בצד שלך

ורק שמעון לא למה לא מחית?

טענה של הקדוש ברוך הוא על משה רבנו

למה הוא לא מחה בשבט שמעון?

וצריך להבין

הלא גם הטענה על משה רבנו שהוא לא מחה בשבט שמעון היא טענה בפני עצמה למה צריך להביא לו ראייה

שיש לו כוחות למחות והוא מחה

בכל העם כולו במעשה העגל

אם היה צריך למחות בשבט שמעון תגיד לו שהיית צריך למחות בשבט שמעון למה אתה אומר לו אבל אתה לא מחית כנגד כל עם ישראל בעגל

למה צריך להגיד את זה?

למה צריך לחזק את הטענה על ידי מעשי העגל?

למה צריך לעשות את זה?

הרי גם בלא זה נשארת הטענה למה הוא לא מחה בשבט שמעון.

ועוד יותר,

יש הלכה,

הבועל ארמית קנאים פוגעים בו.

אדם שעושה מעשה שאסור עם גויה,

קנאים פוגעים בו.

מותר לאדם שהוא קנאי אמיתי לשם

לפגוע בהם.

ולא זקוקים לשום הוכחות

שצריכים למחות במקרה כזה.

לא רק שלא צריכים הוכחות למחות, מותר להרוג אותם

בשעת מעשה.

אז העניין הוא

כי טבע האדם לתרץ תמיד את מעשיו

ובעת שהוא מתרפא במלאכתו

יש לו על זה תירוצים ואמתלאות וחשבונות

כשהוא סבור שהאמת איתו.

אבל למעשה אין הדבר כן.

לפעמים אדם הוא מתרפא.

לא רוצה לעשות את הדבר כמו שצריך לעשות. הוא יודע מה צריך לעשות אבל הוא מתרפא.

ויש לו תירוצים למה הוא מתרפא.

אבל הוא סבור שהאמת איתו אבל למעשה הדבר לא כך.

כמו שאנחנו רואים שהיו טענות נגד משה

שהוא לא מחה בשבטו של שמעון

ולכן

נצרכו להוכחה, איזו הוכחה,

שבמעשה העגל הוא כן מחה

זה הוכחה וראיה של משה רבנו יש כוחות לזה

וממילא מה שהוא לא מחה בשבט של שמעון

זה מבחינה של התרפיתה

ביום צרה

יש עכשיו יום צרה

נעשה מעשה שאם לא היה פנחס בן אלעזר הכהן

שנקם את נקמת השם מזמרי והמדיינית הקדוש ברוך הוא היה מחלה חס ושלום את עם ישראל

זאת אומרת זה היה מעשה של יום צרה

והיה פה רפיון מצד משה שלא הוכיח

ולכן הצטרפו נגדו שתי טענות

טענה אחת שהוא לא מחה בשבט שמעון על המעשה

כי גם אדם שלא יכול לעשות משהו

למחות לפחות הוא צריך

ודבר שני

שיש לו כוחות לזה

זו טענה שנייה עליו מה תאמר שאין לך כוח למחות הרי מחית במעשה העגל

וכבר אמרו כל ישראל ערבין זה לזה

ועל סמך זה תובעים

מכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה

למה כי ישראל ערבין זה לזה

אם אתה לא מוכיח את השני אתה נתפס בעוון שלו כמו ערב

ערב

שנכנס להיות ערב תחת חברו

אם חברו לא משלם גובים ממנו

ישראל נכנסו בדין ערבות במעמד הר סיני וקיבלו על עצמם להיות ערבים זה לזה

אז אם אנחנו רואים מי שעוברים עבירה ולא מוכיחים אותם

אנחנו נתפסים תחתיהם

יוצא לפי זה שיש חובת ההוכחה ואפילו משה רבנו דיבר איתו השם בלשון קשה וידבר בלשון עז

למה כיוון שהוא לא הוכיח את שבט שמעון

עכשיו נשאלת השאלה זה הלימוד השני שלנו

למה צריך לנקום

מהמדיינים

ומי צריך לנקום למה צריך בכלל נקמה

הנה המצווה הזאת לצאת למלחמה במדיין

היא באה כהמשך לציווי

לשנוא אותם

אז יש מצווה לשנוא את המדיינים על מה שהם החטיאו את ישראל בעריות

וגם צריך לצאת למלחמה במדיין

וכך כתוב בפסוק

צרור את המדיינים והקיתם אותם

כי צוררים הם לכם בנכליהם

אשר נקלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי

כזבי

בת צור היא הייתה הבת של מלך צור ממדיין

שהוא הפקיר את ביתו לחטיא את ישראל ועמדו כל בנות מדיין והפקירו את עצמם כי ראו ביתו

של מלך מופקרת בשביל להחטיא את ישראל ולגרום למגפה בישראל.

אז על שני הדברים האלה,

על דבר פעור, פעור זה העבודה הזרה שלהם,

ועל דבר כוסבי זה העריות,

צריך לצרור את המדיינים, לשנוא אותם וגם להכותם נפש.

הרי לפנינו שתי מצוות שנאה ולצאת למלחמה.

מי נשלח?

דווקא פנחס

בן אלעזר,

בן אהרון הכהן, נשלח לצאת למלחמה הזאת. פנחס

הוא היה זה שקינא,

הוא שתקע את החרב בזמרי ובכוסבי והוציא אותם דקורים על החרב החוצה,

והקדוש ברוך הוא בירך אותו בברכות ונתן לו את בריתו שלום,

החיים והשלום.

ופנחס הוא אליהו הנביא.

זאת אומרת, הוא זכה לחיים בלא מיתה.

זה בזכות זה שהוא קינא לה שם.

אז דווקא פנחס נשלח למלחמה.

על ידי מי נשלח? על ידי משה.

משה אמר לו השם נקום את נקמת בני ישראל,

והוא שלח את פנחס.

למה?

מי שיראה בשידור חוזר את ההרצאה שלי אתמול מנתיבות יבין למה.

זה הרבה זמן להסביר,

אז נדלג על זה, תראו את זה בשידור חוזר בשופר נקודה נט.

אז פנחס נשלח.

ומפני מה הלך פנחס ולא אלעזר?

אמר הקדוש ברוך הוא, מי שהתחיל במצווה, שהרג את כוזבי בצור יגמור,

המתחיל במצווה, אומרים לו גמור.

לא מפסיקים מצוות באמצע.

אין מעבירין על המצוות גם.

אתה עסוק במצווה? לא קופצים ממצווה למצווה.

אפילו אם יש לך מצווה גדולה ואתה עסוק בקטנה, לא קופצים לגדולה.

מסיימים מצווה.

העוסק במצווה פטור מן המצווה.

זאת אומרת, מצוות צריך לעשות כמו שצריך ולסיים אותן. אם לא, יש עונש גדול על זה.

וגם מי שלא מסיים את המצווה ואחר סיים,

המצווה נקראת על מי שסיים ולא מי שהתחיל.

יש לזה אריכות.

מכל מקום, יש להבין מה המקום לנקמה הזו. למה צריך נקמה?

הלא פנחס כבר זכה לברכת הנני נותן לו את בריתי שלום.

וגם בני ישראל זכו בזכות מעשה הגבורה שלו

לחסדי השם יתברך

שהשם אמר ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.

אם כן, הכל בא על מקומו לשלום.

איזה צורך יש לנקמה נוספת?

ובכלל, מה שייך קנאה לפני השם יתברך.

מה, הקדוש ברוך הוא יש לו קנאה?

אם מישהו עשה ככה, אז הוא מקנא לו?

שהוא צריך לנקום?

ומדוע דווקא פנחס שהתחיל הוא חייב לגמור?

ומה משנה לגבי המטרה אם היא תושג על ידי פנחס או על ידי אחר?

כל השאלות האלה יתרצו מיד.

שימו לב.

אם נראה אדם

חוזר בתשובה

שמרד בעולם הזה ובהבליו,

לפעמים צריך לעשות מרד. אם לא עושים מרד, אם הוא אומר, טוב, אני עוזר לזה, לא מחזיק.

מרד. אתם יודעים מה זה מרד? אחד שיוצא נגד?

בכל הכוח.

אחד שמרד בעולם הזה ובהבליו, ובא לחסות ולשכון בישיבה,

מתמסר לתורה ולעבודת השם.

כמה מסירות נפש יש בזה? זה לא פשוט

לעקור את עצמו מכל החברים,

המשפחה, הבלבולים, הקפיצות, הריקודים,

המוזיקות.

זה לא פשוט. זה מסירות נפש.

זה מסירות נפש.

האם שייך לומר שזה לא מספיק מה שהוא עשה?

מישהו יעלה בדעתו להגיד שמה שהוא עשה זה לא מספיק?

וכי הוא עוד חייב לעשות מצוות כמו נקום נקמת מדיין?

יבוא לישיבה ויגידו, הלו, הלו, הלו, אל תתלהב, כל הכבוד, אבל אתה צריך עוד לנקום נקמות.

שייך דבר כזה?

הרי מעשה גדול הוא עשה בזה שחזר בתשובה.

ויתר על הבלי העולם וקסמיו וסידוריו

וניתק את עצמו כליל מעולם השקר,

בהלך לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו.

ונשאלת שאלה, ובכלל,

כל הקנאים למיניהם,

פה מדובר קנאים, קנאים לשם, לא קנאים שמקנים, רואים איזה

בגד יפה ומקנים ומכונית יפה ומקנים.

קנאים זה קנאת השם, כן?

ובכלל, כל הקנאים למיניהם שאינם מסתפקים בכך שזכו לעצמם,

אלא חייבים לעשות פעולות קנאות ומלחמות השם מסביבם,

מה הרקע להתנהגות הזו שלהם?

מדוע לא מסתפקים במה שזכו?

והם לפעמים, אתם רואים, בעלי תשובה שהם יוצאים חוצץ נגד זאת.