רמת השרון - רמת השרון - היתושים בקה ובקית הטפשים

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמו ירוויח. הערב יהיה להצלחת יהונתן בן מנשה. לבריאות הנפש והגוף ויזכה ללכת בדרך האמת, מתוך אמונה ולימוד תורה. הצלחה בכל לסיגלית בת משה ומזל ובני משפחתה. הערב גם לעילוי נשמת משה בן סעדיה, מנוחתו עדן. וכן לעילוי הורי וחמי היקרים.

עמון ומואב טהרו בסיחון. עם ישראל נצטווה "אל תצר את מואב ואל תתגר בם במלחמה כי לא אתן לך מארצו ירושה, כי לבני לוט נתתי את ער ירושה". המשיכו בדרכם וביקשו לעבור בארץ סיחון. מאחר ועם ישראל נצטוו לא לצור את מואב ולא להתגרות בהם מלחמה, אז הם המשיכו בדרכם וביקשו לעבור בארץ סיחון. והבטיחו להם "לא נטע בשדה ובכרם, לא נשתה מבאר בדרך המלך, נלך עד אשר נעבור גבולך". לא הסכימו. ובאו להילחם בישראל. "וישראל הכו לפי חרב וירשו את כל ארצם, עד בני עמון, כי עז גבול בני עמון". אז כבשו אותם עד בני עמון, כי עז גבול עמון. מה עוז שלו? של הגבול הזה, של עמון? ההתראה של הקב"ה שאמר: "אל תצורם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירושה, כי לבני לוט נתתיה הירושה". אבל התורה מציינת שסיחון מלך האמורי, נלחם במלך מואב הראשון ולקח את כל ארצו מידו עד ארנון. ואמרו על כך בגמרא, בגיטין, ל"ח: ש"עמון ומואב טהרו בסיחון". כלומר, הוכשרו לישראל על ידי הכיבוש של סיחון. אילו היו נשארים חבלי ארץ אלה ביד עמון ומואב, היו אסורים עלינו. אבל עכשיו שזכה בהם סיחון בכיבוש מלחמה, הותרו לנו. למה? כי ההתראה של הקב"ה הייתה כי לא אתן לך מארץ בני עמו לך ירושה. אבל אם סיחון כבש אותם, זה כבר לא שלהם. לא כמו היום שאומרים אנחנו כבשנו, צריך להחזיר. והתורה הקדושה מצטטת את שירת הניצחון ששוררו בני האמורי שכבשו מחוזות אלו. מהי שירת הניצחון ששוררו בני האמורי שהם כבשו את המחוזות האלו: "על כן יאמרו המושלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון כי אש יצאה מחשבון, להבה מקריית סיחון, אכלה הר מואב". נחזור: "על כן יאמרו המושלים באו חשבון...", שהייתה שייכת למואב וכבשו אותה והפכו אותה לעיר הבירה. "תבנה ותכונן עיר סיחון, כי אש יצאה מחשבון להבה מקריית סיחון, אכלה העיר מואב", משהמשיך במסע הכיבוש. לקח נוקב צפון כאן. כמה שמח סיחון שניצח במלחמה וסיפח חבלי ארץ. האם עלה בדעתו שאינו אלה כלי שרת, "שומר", עבור ישראל? הרי כל זה הוא עשה מבלי לדעת כמובן, בשביל שיכולו ישראל לכבוש את המקום. כי אם לא היה כובש את עמון ומואב, היו אסורים עלינו. כיוון שהוא כבש, אז לכבוש ממנו אין בעיה. אז כל מה שהוא הקדים ועשה שירה וכבש ונלחם, זה רק לטהר אותנו. דהינו, לטהר את עמון ומואב ע"י סיחון, שאפשר יהיה לכבוש.

עכשיו נתבונן בסיפור בגמרא: פעם חש רבנו הקדוש במעיו. ויין תפוחים רפואה לחולי מעיים. אבל הוא חשש שהנוכרים מערבים יין בתוך התפוחים. והיין של התפוחים מעורב יין ממש. אמר: "כלום יש אדם שיודע האם יין תפוחים של נוכרים אסור או מותר". חיפש מישהו שיגיד לו מה הדין. הוא חשש שזה מעורב ביין. ולכן, הוא רצה לבדוק האם יש מישהו שיודע מה הדין. אמרו לפניו רבי ישמעאל ורבי יוסי: פעם אחת חש אבא במעיו, כך מספר לו רבי ישמעאל ורבי יוסי, שפעם אחת אבא שלו חש במעיו והביאו לו יין תפוחים של עובדי כוכבים, של 70 שנה ושתה ונתרפא. בדקו ומצאו נוכרי אחד שהיו לו 300 יין תפוחים של 70 שנה. ושתה ונתרפא רבנו הקדוש במעיו. אמר רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא: "ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים". מה קרה כאן? אדם חש במעיו, כמה יין תפוחים עליו לשתות כדי להירפא? כוס אחת עד שלושה כוסות. לפני 70 שנה היה גוי שנתקף בשיגעון. סחט וסחט תפוחים ומילא 300 חביות עסיס. שיתסוס ויהפוך ליין תפוחים. ולא שיווק אותם ולא מכר אותם, אלא חתם את החביות והניח אותם במרתף. והסתובב עם הרגשה של עושר. כמה עמיד הוא. יש לו 300 חביות במרתף. ואדם אינו חי לעולם. לפני מותו קרא לבן וציווהו: אני מותיר לך את כל הוני, את כל רכושי. ובמרתף 300 חביות. אותן תנצור מכל משמר, כי הן שוות הון רב. הן בנות 30 שנה. אל תמכריהן, תן ליין התפוחים להתיישן. היו לבן תקופות טובות, היו פחות טובות. אבל דבר אחד חימם את ליבו- במרתף יש לו 300 חביות, אוצר של ממש. הגיע גם השעה של הבן והוא לחש לבן שלו, הנכד של הראשון: במרתף יש חביות יין תפוחים. בקושי דיבר בכוחותיו האחרונים. תן להם להתיישן, שיהיו בנות 70.ונפח את נשמתו. הבן היה דחוק בכסף אבל צוואה זאת צוואה. בכיליון עיניים המתין. והשעה גדולה הגיעה. היין בן 70 שנה. מי מוכן לקנות 300 חביות? ואז הגיעו השלוחים של רבנו הקדוש וביקשו שלוש כוסות. והוא נתן להם. והתרפא , רבנו. על זה אמר רבנו הקדוש: "ברוך שמסר עולמו לשומרים". הסבא, בגלל שבעוד 70 שנה, צריך רבנו הקדוש להירפא ע"י יין תפוחים של 70 שנה, אז נתן בגעתו לסחוט, לסחוט, לסחוט 300 חביות וככה הם העבירו אחת מהשני, שבשביל שבסוף יגיעו שלוש כוסות לרפואתו של רבנו הקדוש.

יש כאלה מטומטמים בעולם שהקב"ה מפקיד אותם לעבוד, לעבוד, לקנות דירות ובסוף לשלם את זה בטביעות על השטויות שהם עושים. "ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים" שהם עובדים קשה לפרנס אחרים. אומר רבנו, הרב גלינסקי: אנחנו גדלנו בעולם אחר, עולם יהודי שורשי שהעביר מסורות ומטבעות לשון. המרים ופתגמים מדור לדור. אחד הפתגמים השגורים היה: "ורסלאט אונה חשבן ואת שטרבן אונה וידוי". מי שחי בלי חשבון, ימות בלי וידוי.

ותמיד הרב גלינסקי תמה: מה הי? מ ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' ברחמו עלינו ירוויח. ה הקשר? לא קרה לזה אצל זה? מה שייך חשבון לוידוי? עד שהוא הגיע לנובהרדוק ושם התוודה לתנועת המוסר. והבין. מה הבין? הכתוב במשלי כ"א, ב' אומר: כל דרך איש, ישר בעיניו. אין אדם שסבור שדרכו שגויה. שדרכו עקומה, נפתלת, זרועת מוקשים. שמא תאמר איש, שאומר הפסוק, זה חשוב וכשר. אז מדוע לא יחשוב שדרכו ישרה? הרי כתוב "כל דרך איש ישר בעניו". בדרך כלל אנחנו מסברים שאיש זה אדם ישר וחשוב. אז אם ככה, למה שלא יחשוב שדרכו היא בסדר וישרה בעיניו? אבל יש עוד פסוק: "דרך אוויל ישר בעיניו". וזה במלי י"ב, ט"ו. אבל גם אוויל בטוח ככה, שגם הדרך שלו ישרה, אין בה עיקש ונפתל. ולא ישר בלבד, אלא יש עוד פסוק במשלי ט"ז, פסוק ב': "כל דרכי איש זך בעיניו". מה זה זך בעיניו? כמו שמן זית זך, בלי תערובת שמרים, בלי שום שמץ של סרח או פקפוק, פיקס! אז איך זה מסתדר? ואם כולם ככה, גם החכם, גם האוויל, כולם הם ככה,אז על מה צריך וידוי? מה צריך וידוי? מה, יתוודה על הראשונות? יתהה על הראשונות, על כל הדברים הטובים שהוא עשה, הרי הוא יאבד את הכל, אסור  לתהות על הראשונות, מה יתוודה? כל מה יתוודה? והרי בפירוש מכריזים בהתרת נדרים: "ואין אני מתחרט חס ושלום על המעשים הטובים ההם שעשיתי", אז איך הוא יתחרט אם הכל מעשים טובים? על מה יתחרט? איזה וידוי?

אלא עצה היא, עצה אחת: "זוהי השליבה הראשונה והבסיסית בסולמו של רבי פינחס בן יאיר". זה מופיע בעבודה זרה כ' עמוד א'. והיא מפורטת ראשונה במסילת ישרים. וכתב שם, בפרק ב': "עניין הזהירות הוא, שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו..". כלומר, "...מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו הטובים הם אם לא לבלתי עזוב נפשו, לסכנת אבדון חס וחלילה ולא ילך במהלך הרגלו כעיוור באפלה. בהולך עצמו בלי התבוננות, אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר, אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו". נבאר: הרמח"ל הקדשו אומר לנו מה זה עניין הזהירות. אדם צריך להיות זהיר בכל המעשים שלו ובכל העניינים שלו. מה פירוש? להיות מתבונן, זהיר זה להיות מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו. מה יש להתבונן ומה יש לפקח? אם הם טובים בכלל המעשים והדרכים או לא טובים. למה? אם הוא לא יתבונן ולא יפקח, זה נקרא שהוא עוזב את נפשו לסכנת האבדון חס וחלילה. ואסור לו ללכת במהלך ההרגל. מה שהוא רגיל תמיד ככה הוא חי, מתנהג וכו', אסור לו! כי אז הוא כעיוור באפלה. כי הוא לא בדק, הוא לא ביקר, הוא לא פיקח. ומי שהולך כך, בלי להתבונן בדרכיו ובמעיו ובכל ענייניו, אם טובה דרכו או לא, הנה הוא כמו סומא שהולך על שפת הנהר. מה הסיכוי של לסומא שהולך על שפת הנהר? שיותר קרוב לו ההזק מההצלה. כי הוא לא רואה היכן הוא הולך, הוא לא ידע שהוא על שפת הנר. וברגע אחד הוא רק יתיק את רגלו והוא יהיה בתוך הנהר. אז זה השלב הראשון, העצה הראשונה, השליבה הבסיסית בסולם של רבי פינחס בן יאיר.

עכשיו תשמעו, האם זה באמת השליבה הראשונה או לא. אבל לפני שנבדוק אם זה השליבה הראשונה או לא, כל אחד יחשוב רגע על מה שאמרתי. מי מהבאים כאן, או השומעים אותנו ברשת, שכל יום מתבונן במעשיו ומפקח עליהם, האם הם טובים או לא? שלא ילך במהלך הרגלו כסומא על שפת הנהר ואז דרכו בטוחה לאבדון. מי עושה את זה?

עכשיו תשמעו מעשה שהיה: הגאון רבי אליהו משה שיסגל זצ"ל, הוא היה החתן של הגאון רבי משה פיינשטיין, גדול הדור באמריקה, זצ"ל. ופעם אחת הוא שהה במחציתו של הגאון הצדיק, החסיד רבנו יואל מסאטמר, זצ"ל. והם שוחחו בענייני תורה ויראה. ובתוך הדברים הוא הזכיר את הסולם הנודע של רבי פינחס הן יאיר. ששם נאמר: "זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות.." וכן הלאה. אז הרבי מסאטמר אמר: טעיתם! תהה, הלא הספר מסילת ישרים על הסולם הזה. ושגור על לשונו. ושוב התחיל "זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות ,נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה..." הוא ידע את זה בעל פה. שוב אומר לו הרבי מסאטמר טעיתם! אז הוא הבין יש דברים בגו, ושאל: במה טעיתי? אמר לו הרבי: אמת שהספר מסילת ישרים פותח במידת הזהירות וכך זה גם בירושלמי, בסוטה סוף פרק ט' ובסוף שקלים , בשבת פ"א, הלכה שלישית. אבל הנוסחה בגמרא, בעבודה זרה כ' עמוד ב', שמה זה מתחיל ככה: "תורה מביאה לידי זהירות וכך גם מצטט אותה הרמח"ל בסוף ההקדמה של מסילת ישרים. וזה מובן כל כך. כי אם הזהירות העניין שלה זה חשבון נפש, פיקוח וביקורת עצמית, איך יוכל אדם לעשות אותם בלי תורה?! הרי "אין בור ירא חטא ולא עם ארץ חסין". מה תפקח? מה תבקר עצמך? לפי איזה קריטריון? איזה זהירות? אם אין תורה שתגיד לך מה מותר, מה אסור, מה נכון, מה לא? איך תיזהר? איך תפקח ואיך תבקר? הרי "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסין". הסולם מתחיל איפה? בחשבון הנפש! במידת הזהירות, נכון, אבל התורה היא הבסיס, היא תשתית שעלייה כל הסולם הזה עומד! וזה מה שדרשו בגמרא. על הפסוק "על כן יאמרו המושלים..." מה שאמרנו קודם, קודם אמרנו לפי הפשט."על כן יאמרו המושלים.." אלו הם המושלים ביצרם, אלה שמושלים על יצר הרע שלהם. מה הם אומרים אלה שמושלים נגד יצר הרע שלהם? מה הם אומרים? "בואו חשבון". בואו ונחשב חשבונו של עולם. מה משתלם ומה לא, מה נכון ומה לא. איך עושים חשבון? הפסד מצווה כנגד שכרה. ושכר עבירה כנגד הפסדה. שאתה עושה חשבון, אז אתה רואה מה ההפסד המצווה, מה ההפסד המצווה שכרגע אתה מרוויח כמה רגעים שלא עשית מצווה? נראה לך שהרווחת כשלא עשית עכשיו מצווה. אבל מה השכר שהפסדת בעצם, כנגד שכרה, כמה שכר מקבלים על המצווה. ואם היה לך דוחק שבגל זה הפסדת את המצווה, אז היית מקבל פי 100! ושכר עבירה? כמה אתה מרוויח מעבירה שאת עושה עכשיו? אתה לא יכול, אתה לאיכול, אתה חייב לעשות את העבירה, חייב! חייב! עשית, עשית. מה היה לך שכר מזה? איזה תענוג של כמה דקות, משהו היה לך? נו, זה היה שכר העבירה. אבל מה יהיה ההפסד, אזי הגהנום אתה תקבל עלייה, איזה עונש לעולמים, איזה ביזיונות! אם אדם עושה חשבון, אז הוא רואה מה משתלם ומה לא. "תבנה ותיכון עיר סיחון". אם אתה עושה כך, שאתה עושה חשבון, אז תיבנה בעולם הזה ותיכונן לעולם הבא! זאת אומרת, התורה והזהירות לא יספיקו לבד. אדם יכול לדעת את ההלכות, הוא יכול לערוך חשבון נפש, הוא יכול לאבחן את הטעות שלו, אבל אין לו כח לשלוט בעצמו ולרסן את הטבע שלו ולשפר את דרכיו. הרי "איזהו הגיבור? הכובש את יצרו". "טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר". אדם שהוא ארך אפיים, מוציאים נגדו 358 סרטים ועוד סרט חדד היום "אטום 2" והוא ארך אפיים, זה יותר מגיבור! אלה שמוצאים כל רגע סרט, זה אנשים חלשים מאוד, חלשים מאוד. תכף אנחנו נגדיר אותם. אבל אם אדם מוציא אטום אחד, בדרך כלל אטום זה מתפוצץ וכולם מתים. אבל אם הוא צריך להוציא אטום 2, אז אטום א' לא עבד. אז זה קפצון. ואם הוא מוציא אטום 2 והא אומר ששלוש בדרך, אז אני כבר לא מפחד מאיראן. שיזקקו אטום כמה שהם רוצים! אם זה אטום... זה לא פוגע. אפילו אם זה שזה קולונל ג'ורה האירני. אבל זה מה שיוצא. מה זה זה? זה אטום?! אתה מעלף מצחוק!

אז זאת אומרת, אדם צריך לדעת גם אם הייתה בו תורה,אין בו ואין בהם. גם אם היה נזהר והיה עושה חשבון נפש ומבקר, זה עדיין לא מספיק. גם אם הוא מאבחן את הטעות, הרי הם יודעים שהם טועים. אבל אין לו כח לשלוט בעצמו ולרסן את הטבע ולשפר את דרכיו. וכתוב "איזה גיבור הכובש את יצרו", אבל הוא חלש, חלשלוש, שפנפן.

לכן בראש ובראשונה, אדם נדרש להיות גיבור, מושל ביצרו ואז לבוא עם עצמו חשבון עם ביקורת עצמית ולשפר את דרכו באופן מתמיד. אבל אם אתה לא גיבור, מה יעזור שאתה עושה חשבון. אז עשית חשבון ואתה יודע מה צריך לשעות אבל 'אין לי כח' הוא אומר, 'אין לי כח להשתנות', 'לא יכול להשתנות'. 'עד הקבר אני הולך איתך'. למה? אין לי כח להשתנות, לא יכול להשתנות. מעלה סרטים, מוחק סרטים, מעלה סרטים, מוחק סרטים.. אהבלוני!

משל למה הדבר שומה? לספינה שנקלעה לסערה. עלתה שמים וירדה תהומות. סוחררה ונסחפה כשוך הסערה מנסה הקברניט לחתור לחוף מבטחים. אז קודם כל, הוא צריך לדעת לאן הוא חותר. מה מגמת פניו. קודם כל לאן אתה חותר, מה סתם לחתור? אתה בלב ים, לאן חותרים? ליבשה. אם  אתה לא ידע איפה היא, אז מה אתה חותר? אז דבר ראשון מגמת פניו צריכה להיות התורה. עכשיו הוא צריך להיות גם בקיא במפת הכוכבים. לאבחן את המיקום ש לו ולהביט במצפן ולדעת לאיזה כיוון לחתור. זה הזהירות! חשבון נפש! לאן חותרים. טוב, עשיתי חשבון נפש. צריך לחתור לכיוון כך וכך. ולראות כל הזמן אם הוא טועה או לא והאם צריך לשנות כיון. אבל זה לא מספיק עדיין. צריך גם לכוון את המפרשים ולחתור במשוטים. אחרת איך תתקדם? אז אתה יודע איפה היבשה ואת היודע איפה אתה נמצא ואתה יודע איפה הכיוון, אבל אם לא תעשה פעולות להזיז את עצמך לכיוון, אתה תישאר בלב ים. אז את היודע הכל ואתה בפנים, נשאר לב ים. זה נקרא "מושל ביצרו". זה נקרא מושל ביצרו, שיש לו את הכח גם להניע את המשוטים ולכוון את המפרשים. אבל אם התורן נשבר והמשוטים נסחפו והוא גם נחבל בסערה, מוטל שבור גפיים, כאבן שאין לו הופכין, מה יועילו לו כל הידיעות. פגר! לא יכול לזוז, לא יכול להשתנות, לא יכול לחתור. אז אתה מאבן מה הבעיות שלך, אתה יודע מה לעשות, אבל אין לך כח לצאת מהמצב שבו אתה נמצא.

כך יובנו דברי הגמרא בחולין כ"ה: שמואל שהיה מגדולי ריבונותנו, ראשוני האמוראים, והלכה כמותו בדיני ממונות. והיו נהירים לו השבלים ברקיע. כמו השבלים בעיר שלו. אבא שלו היה גם אדם גדול. והובאו בשמו הלכות רבות בברכות ל', בשבת ס"ה, בעירובין ס"ה, בסוכה מ"ו ועוד. ואם זאת לא נקרא אלא על שמו בנו הגדול. איך קראו לאבא של שמואל? אבוהו דשמואל. אבא של שמואל. לא קראו לו בשמו! קראו לו אבא של שמואל. על שם הבן. ואם זאת, שהגמרא קוראת לו אבא של שמואל, זאת אומרת תולים כביכול את הקטן בגדול. מה אמר שמואל עצמו, הבן הזה הגדול, מה אמר על עצמו? אמר:  אני לעניין זה חומץ בן יין לגבי אבא. יין זה המשובח, חומת זה כשהיין מתקלקל הוא נהיה חומץ, חמוץ. הוא אמר על עצמו, שמואל, שהוא לגבי אבא שלו הוא חומץ בן של יין. אבא שלו זה יין משובח והוא חומץ. לאיזה עניין? שאילו אבא היה מסייר נכסיו פעמיים ביום. ואני איני מסיירם, אלא פעם אחת ליום. מה עלול כבר להתקלקל בחצי יום שצריך לסייר פעמים ביום, את הנכסים?  ובשביל דבר כזה, יחשיב את עצמו , שמואל שהוא חומץ לעומת אבא שלו שהוא יין? ככה זה נקרא שהוא מקולקל? כזה מקולקל? אם הוא מסייר רק פעם אחת ביום ואבא שלו מסייר פעמיים, מה הבעיה תסייר גם אתה פעמיים! ותהיה יין בן יין. מה כתוב כאן? אתם מבינים שזה ככה? אומר הרב גלינסקי,ז צ"ל, התשובה היא : לא מדובר בנכסים המדומים שלבסוף הם נלקחים מאדם או שהאדם נלקח מהם. לא מדבר לא בדירות, לא פרדסים, לא כרמים, לא נכסים גשמיים כאלה. אלא מדובר במצוות ובמעשים טובים! בתיקון המידות! בניקוש התכונות השליליות. זה נכסים שאדם לוקח לעולם הבא! איזה נכסים יש לך. כל הנכסים שיש לאדם, הוא רק שומר עליהם לאחרים ושיבואו אחריו. זה לא שלו. שלו? תיקח אותם נראה. אתה לא יכול לקחת, אז לא שלך. אז מה זה הנכסים שהיה מסייר פעמיים ביום? הוא היה עושה חשבון נפש פעמיי ם ביום! שמואל הבן שלו היה עושה פעם ביום חשבון נפש. אז הוא אומר אני נקרא חומץ בן יין, כי אבא שלי היה בודק, מפשפש וממשמש את כל המצוות והמעשים ומעשים טובים שלו, אם הם לשם שמים, עשה אותם בכוונה טהורה. כמו שאומר הרמב"ן או הרמב"ם? 36: 42 שאם אדם עושה מצווה אחת לשמה בכל ימיי חיו זוכה לעולם הבא. אז זה לא פשוט לעשות מצווה לשמה. ואז הוא בודק את הכל: איזה מידות צריכות תיקון, איזה מידות שליליות צריך לנכש אותם ולעקור אותם מן השורש. כל יום, פעמיים היה עושה בדיקה בנכסים הרוחניים שיהיו לו לעולם הבא.

אז זאת אומרת, צריך לעמוד על כך מכל משמר. ועל זה נאמר: "לא יערכנה זהב וזכוכית, אלו דברי תורה שקשים לקנותם ככלי זהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית". עד שאתה קונה דברי תורה. יש אנשים שקונים, קונים, קונים דברי תורה, קונים, קונים, קונים ובקיאים בתורה ומקיימים במצוות והכל ויכולים במעשה אחד לאבד את הכל.  מעשה אחד! "דברי תורה קשה לקנותם" כמו שקשה לקנות כלים מזהב. כמה אנשים יש להם מזהב? אבל לאבד אותם זה כמו כלי זכוכית. כלי זכוכית פעם אחת נפל בום התפוצץ. זהו, איבד את הכל. עכשיו אנשים לא יודעים אפילו איך מאבדים, אפילו הם לא יודעים שאיבדו כבר. למה? כי הם אף לא פשפשו, ולא חשבו ולא חישבו ולא ביקרו ולא פיקחו ולא עשו שום דבר והם לא יודעים. הפוך, הם עוד לוקחים את התורה משתמשים בה הפוך על הפוך למטרות להם, לאינטרסים שלהם ומסבירים הכל ומעמידים הכל, כאילו הם צודקים. והכל, והכל. והגהנום מחכה להם מאוד, מפעפעת ואומרת מתי יגיעו אלה.  

אבא שלו, של שמואל היה עומד על המשמר פעמיים ביום והוא היה עורך חשבון נפש, חוקר ובודק, איזן וחקר ותיקן. אבל שמואל אמר אני לא חושש כל כך כמו אבא. ומסתפק בחשבון נפש פעם אחת ביום ואני יודע שאני נקרא חומת בן יין. עכשיו מה הבעיה? תעשה גם אתה פעמיים. לא, זה חיקוי. אם אתה לא מרגיש בפנימית שלך שכך צריך זה רק חיקוי, זה לא בעיה לעשות חיקויים. יש הרבה כאלה. אבל להרגיש כך שאתה לא יכול שיעבור יום בלי פעמיים ביקורת עצמית על כל המעשים, זה חיקויים חיקוים והתורה לא מתפעלת מהם. יש הרבה אנשים שעושים כל מיני חיקויים. הם מתדמים לאנשים שהיו פעם חשובים, היום כמעט ולא תמצא אנשים חשובים. אבל יש אנשים שלבושים כמו חשובים. יש להם את כל התפאורה. אבל מה יש בפנים. "אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בתוכו". וזה הרבה אנשים לא יודעים אפילו לאבחן. כמו שאנשים רק שעובדים רק ביהלומים, יכולים להבחין בין יהלום לזרקון לבין סברוסקי. אבל אם הם לא מבינים, אומרים זה נוצץ, זה נוצץ וגם זה נוצץ מה ההבדל? אנשים לא יכולים להבחין לפעמיים לא יכולים להבחין בין אדם רם המעלה לאדם שפל המדרגה. למה? אם הם לבושים אותו הדבר מאיפה אתה יודע לאבחן.

אני אתן לכם דוגמה איך אפשר לאבחן. הגמרא בחולין נ"ח, עמוד ב', אומרת: ידוע שבריאה שאין בה עצם, אינה מתקיימת שני מעשר חודש. כל הבריאות בעולם, שאין בה עצמות כלל, הם לא חיים יותר מ-12 חודש. אבל יש סוג של יתוש... רש"י אומר שזה זבוב שנקרא "צינצה", אבל הוא עוקץ כמו דבורה. סוג של יתוש כזה ושמו "בקה". ככה קוראים ליתוש הזה. והוא אינו חי אפילו יממה, אפילו 24 שעות הוא לא חי. הוא נוצר, סועד, מטיל ביצים ומת. אמר רב: "לט בקה בר יומא". לא תמצא של המין הזה, של הבקה, מי שהשלים יום אחד. נפלאות הבורא! בטח המוראים תמהו והתנאים כולם תמהו על "הבקה" הזה. אבל אני חושב למה הגמרא סיפרה לנו את הסיפור על "הבקה". יש לו גם בת זוג קרואים ה "בקאית". בקה ובקאית ויבקאו. תכף תשמעו. הקשה רב פפא לאביי: איך אפשר לומר שבקא זה אינו חי יום? והלא יש פתגם עממי שהיתושה מרדה על בעלה 7 שנים. אמרה לו איך ייתכן שראית אדם שמן שעלה מן הנהר ומצצת דמו ולא דאגת לי להצטרף לסעודה. אכלת לבדך, תחייה לבדך. ברוגז 7 שנים! ביי עוזבת אתה הבית, הולכת לאמא שלי. 7 שנים של רוגז, ניקור, מריבה ופרידה. אז הוא שואל אותו, אז איך אמרו שהם לא חיים אלא יום אחר. הרי  הפתגם העממי אומר שיתושה עזה את בעלה לשבע שנים, אז איך אתה אומר שהבקה לא חי יותר מיום אחד. ענה לו אביי מדובר שבע שנים שלהם. אדם חי 70 שנה. ושבע שנים זה עשירית מחייו. הבקה חי 10 שעות. הוא לא חי יום שלם, חי 10 שעות. ו-7 שנים שלו זה שעה. אז שאומרים בפתגם עמיי שהיא עזבה אותו ל-7 שנים הכוונה לשעה מתוך ה-10 שעות.

למדנו קטע בגמרא וכמובן שקיבלנו על כל מילה תרי"ג מצוות. אבל אנחנו תמהים. מה לנו לדעת כמה זמן חי הבקה? ואם ראוי שנדע ורב העיד וי"ב ודאי אינו חי, מה הקשה הרב פפא מהפתגם העממי. וכי אנחנו חיים מפיהם של אלה שאומרים פתגמים עממיים? והאם סבר שאכן  שמע מישהו את הטרוניה של הבקית ומריבתה ועקב אחיהם משלך השנים, לראות שהיא לא חזרה אליו וניסה לפשר בניהם והגברת בקה התבצרה בעמדתה ולא מוכנה. בקצרה, מה כתוב כאן? אבל בואו נניח שכך היה. והגברת בקה הרגישה פגועה. בעלה מצא דם שמן וטוב ומצץ לו את הדם לבד! לא קרא לה?! נו, אבל חסרים בני אדם למצוץ את דמם? מה הגודל הבקה? ומה גדולה אשתו? הרי הם חיים יום אחד, כמה דם הם נזקקים לארוחתם? כמה? טיפה אחת! אם זה יהי מאדם שמן, או יהיה מאדם רזה או יהיה מאדם כחוש, יש להם בסך הכל יום אחד. תנצלו אותו ביחד ותחיו בטוב. ברוגז שבע שנים! על מה? על מה את מתעוררת לריב י'חתיכת בקית? מה המהומה? תגידי את מי את מענישה? הרי את מבזבזת את החיים שלך שהם קצרים כל-כך! כל הלב על הבקה.

אילן דייזי והבקית ניסים סבג, טיפשים ועקשנים! חמישה חודשים מבזבזים להגיד אותו הדבר: "כלב מקולל, טיפש מטופש..." כל הזמו חוזרים, חוזרים, חוזרים.. הלו! הלכו החיים! בזבזתם! עכשיו תעבירו את כל הנכסים. לא חבל? מה עשיתם? אבל זה זוג בקה ובקית והם יבכו, הם יבכו בקה ובקית. והם כבר בוכים. קיבלו תביעה על חצי מיליון ועל 400 אלף והזמנה לבית המשפט וחקירות במשטרה וזה לא נגמר. איך הם אמרו: "עד הקבר". כמה בן-אדם חי בכלל? אבל הבקית היא טיפשה ממש. אתם זוכרים מי זה? אבל אנחנו, אנחנו, אנחנו לפחות חכמים, מחוכמים. לנו יש 70 שנה, אנחנו יכולים להרשות לעצמו לבזבז נתחים מהחיים שלנו על ריבים מטופשים כמו הבקית. גם אנחנו. 'אחותי לא אמרה לי', 'לא דיברה איתי', 'לא סיפרה לי'. 'טוב, אני אראה לה! לא עונה לה... אחי עשה כבה, זה ככה... מריבות שנים, שנים! סוחבים. גיבורים! גיבורים לעמוד בפרץ. צחוק אנחנו עושים מעצמנו. מה זה 70 שנה? כחלום יעוף. אני רואה פה אנשים שעברו כבר כמה סדרות 10, 20, 30, 40, 50, 60, 70... חיש גז ונעופה. נו? אז אם החיים הם כאלה, כחלום יעופו, לא חבל להשחית מהם נתחים גדולים מהחיים ע"י הקפדות ונפגעויות? אבל הבקית, הפתיה, פגעה בעצמה לא פחות ממה שפגעה בבעלה. הם עשו איזה שיחה בניהם, הבקה והבקית, פירר, היטלר, אס-אס, כל מיני דברים וקיבלו תביעה ביחד הבקה והבקית. ועל שטות קטנונית מאין כמותה, הרי מי יאמין להם על שטויות כאלה?! מי יאמין להם על שטויות כאלה?! אבל זה ככה, זה הטבע של הבקה, היא עוקצת. למה? היא באה לעולם רק בשביל לעקוץ, בחינת יום אחד מה שנקרא וזהו. ואחרי זה היא הולכת לאבדון. ואדם המקפיד על עברו גם אם בצדק, הרי פגע בעצמו לא פחות ממה שהוא פוגע בחברו. הוא הולך עם קופה של טינה ומרמור תלוי לו מאחוריו, והוא נושא מסע מכביד ומיותר, עד שהוא צריך לבקש רחמנות מאנשים, על חמישה חודשים שהוא בזבז. ולא עבד שיתרמו לו כסף לשלם חשמל. כי סגרו לו את החשמל, למרות שמיד אחרי שהוא פרסם את זה, הוא יושב באור וממשיך עוד סרט חדש. אבל מכל מקום, מדהים נושאים משא מיותר. למה להם את זה? כי זה תפקיד של הבקה ובקית! הם צריכים לעקוץ! למה הם באו לעולם? טוב הם עשו בעולם? לא עשו. מה הם יודעים לעשות? לעקוץ. אבל צריכים להשתחרר מהמשא וצריכים למחול ולסלוח לעצמם על הטעות שהם עשו. לטובתם שלהם וגם לטובת אחד לשני. איך אחד סיבך את השני ועוד סיבכו אחרים. יש אחרים בתור וצריך להגיע אליהם, זה לוקח זמן. עד שעורכים את התביעות זה לוקח זמן. ולא כמו שהם אומרים שלתבוע בעכו"ם זה איסור. זה לא איסור. אפיקורסים ועוקרי תורה וכאלה , הם גרועים יותר מכל. אין להם בכלל דין של אחים, חברות, ערבות, שום דבר! גרועים שבגרועים. אז לא צריך להביא כל מיני דברים שלא קשורים עליהם. יש אנשים אחרים שצריך להסתפק אם כן או לא. אבל אלה? בכלל דינם לא כדין ישראל. אפילו לא כדין בהמה. הרי כתוב: מי שהוא כפוי טובה, הוא גם לא אדם וודאי שלא בהמה. למדנו בשיעורים הקודמים שכלב כולו לב. למה? הוא מכיר טובה לאדון. ואלה אפילו דרגה של כלב אין  להם. זאת אומרת אפילו דרגה של בהמה אין. אז ודאי שבהמות לתבוע בעכו"ם אין שום בעיה.

והנה ידועים דברי הרמב"ם שמי שאינו מתאותת מצרות. זאת אומרת, הוא לא מקבל איתות מהצרות. זאת אומרת, מזמינים אותו לבית משפט והוא יודע שהוא יצטרף לעמוד מול השופט ולא יהיה לו מה להגיד והם ממשיכים להוציא עוד סרטונים שעליהם נאמר להם שהם מוזמנים  לבית המשפט, הם מחרפים את מצבם יותר. והרמב"ם קורא לזה "דרך אכזריות". כי על מי הוא מתאכזר? על עצמו! שזה יוסיף לו הצרה עוד צרות אחרות. אצל הקב"ה זה ככה: "אם תלכו עימי בקרי, אני אלך עמכם בחמת קרי". אם אתם אומרים שכל דבר שאני מביא עליהם, כל צרה שאני מביא עליהם, זה מקרה, אז אני אלך אתכם בחמת קרי. בגלל שאתם אומרים שזה מקרה, חמתי תגדל עוד יותר ואני אכה אתכם שבע על חטאתכם. עוד יותר גרוע. לכן, הם מקבלים תביעות בהמשכים. כי כל צרה תביא צרות נוספות. וזה נקרא "דרך אכזריות". שהם מתאכזרים לעצמם. ומי שמבקשים ממנו שלא יהיה אכזרי מלמחול, אז מדברים גם על עצמו, אל תהיה אכזרי למחול לעצמך. טעית? תחזור בך! אבל לא. כי מי שלא יכול לשנות את טבעו, כמו שאמרנו קודם, הוא לא גיבור, הוא חלשלוש, הוא פגר. כמו שפגר לא יוכל להשתנות ממצבו, גם הוא לא יכול להשתנות ממצבו.

אז למדנו שצריך תורה, צריך זהירות לפקח על הדרכים שלנו, להתבונן בהם. צריך לסייר נכסינו שיוותרו לחיי העולם הבא. אבל צריך גם שיהיה לנו כח להיות גיבורים לשנות את המצב שבו אנחנו נמצאים. אם אדם לא מסוגל, לא מסוגל להשתנות לטובה הוא אבוד. הוא כסומא שהולך על שפת הנהר שאבדון כקרוב יותר מהצלה שלו בכלל.

למי שיש שאלות בבקשה:

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: אנחנו שמחים לראות אותך כל פעם מחדש, ברוך ה'. הרב אמר שהרבה פעמים אנחנו מתבוננים על אנשים ורואים את כל החיצוניות ואת כל הלבושים ומי שאין לו אין חד חדה, לא יודע להבחין אם הוא פחות או רם המעלה. השאלה שלי באותו עניין, הרב, היא קצת אחרת. לא מעניין אותי  להסתכל על אנשים החוצה, מעניין אותי לדעת על עצמי. איך אני עושה לעצמי את המבחן לדעת אם אני פחות או רם המעלה. הרבה פעמים אני מרגיש פחות מאוד. אולי זאת טעות, אולי דווקא אני צריך כן לעודד את עצמי ולראות אתה המעלות. השאלה איך אני עושה לעצמי את המבחן באמת, איפה המקום שלי. לדעת את מקומי באמת.

הרב: יש שתי שיטות על פי המוסר, איך אדם מתבונן על עצמו ועל אחרים. אחת השיטות זה שהאדם מחפש תמיד בעצמו מומים כי לתקנם. ויש שיטה אחרת שזה להתבונן תמיד במעלות של האדם ולהתרומם משם. דהיינו, לקבל תקווה. אז זה תלוי, כל אחד לפי האופי שלו, מה יכולות שלו. אם אדם מחטט במומים שיש לו, דרך אגב, בשיטה הזו נהג משה רבנו ותמיד ראה את עצמו פחות מכולם, שהוא אמר להקב"ה שאפילו כל אחד מן השוק עדיף עליו וטוב ממנו למלא את השליחות של גואל ישראל. הוא לא אמר את זה סתם כמו שהיו אומרים. הוא חזר על זה כל פעם. לפני כל מכה ומכה. זאת אומרת, גם שהוא צבר כח ועוצמה בעיני הציבור, שראו אותו שהוא היה גדול. אפילו בעיני פרעה ובפני עבדיו. אבל הוא לא התנשא מזה ואמר הנה, אני עשיתי מכה וראית מה קרה למצרים, עשיתי מכה וראית מה קרה. הפוך! הוא כל פעם, שבא ה' בשליחות נוספת, ביקש עוד פעם, כמו שכתוב במדרשים לא להמשיך ושימצא מישהו אחר. אבל הוא תמיד חיפש בעצמו מומים, לכן הוא היה ענו מאוד. ירבעם לעומתו שהיה בעל גאווה גדול, הוא רק בעצמו פלוסים. זה הביא אותו, את מבין, שהוא החטיא את ישראל והעמיד עגלים וכו'. אבל שתי השיטות על פי המוסר, הם שיטות שאפשר להשתמש בהם. אם התבוננות במומייך כל פעם מייאשת אותך ומראה ל שאין לך תקווה ושזה לא יעזור ואתה כל פעם שוקע במרה שחורה והכל, אז זה לא הדרך בשבילך. אבל אם אתה רואה שיש בך מעשים טובים, והנה הצלחתי לעשות מה שלא האמנתי שאני עושה, והנה אני יכול לעשות כך וכך, כך וכך, ומזה אתה נבנה לעשות עוד דבר ועוד דבר, אז זה השיטה שתתאים לך.

הרב: תודה!

הרב: תהיה בריא!

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: יש לי מספר שאלות. אני בחור מאמין, אבל יש לי כמה ספקות מבחינת ההיגיון. לדוגמה איך אפשר לדעת מה זה טוב באמת? איך אני יכול לדעת אם ערבי מסוים שכל מה שלימדו אותו, כל החיים הרוב זה לרצוח, לשחוט והוא בעיניו זה טוב. אז איך אני יודע שזה לא טוב.

הרב: אתה לא מתכוון להצטרף לדאעש בקרוב, כן?

שואל: ממש לא!!!

הרב: טוב. אז תראה, כתוב: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". התורה זה הלקח הטוב שהקב"ה נתן לנו. זאת אומרת, מי ברא את הברואים?- הבורא. מה טוב ומה רע? זה הוא יודע. מי ברא את הטוב והרע? הוא ברא. כתוב: "עי יצר לב האדם רע מנעוריו". שהאדם נברא עם הכוחות הפיזיים שלו, הגשמיים , הוא נברא כמו בעל חי. "עיר פרא אדם יולד". עיר פרא, כמו עיר פרא, ככה נולד בן אדם. אבל מהעיר פרא צריך שאדם יוולד, להוציא מתוך העיר הזה. אתה רואה ילדים קטנים לוקחים חפצים, שוברים, מושכים, קורעים כל הזמן. אתה רואה שהם רכושניים, אפילו שעוג לא לימדו אותם קניין, כל דבר הם אומרים "זה שלי, זה שלי, זה שלי"... מה שלך? קנית את זה? מה שלך? אבל הוא אומר כבר הכל וזה, ולא נותנים לו והוא כבר בוכה, צורח... זאת אומרת שאתה רואה שהוא נברא רע. מעצם בריאתו. וצריך לכוון אותו. איך מכוונים אותו? אז התורה אומרת כיצד. בגיל 5 מלמדים אותו מקרא, בגיל 8 משנה וכן הלאה. וככה מלמדים אותו את התורה שהקב"ה ברא ואמר מה טוב ומה רע. הוא נתן מערכת חוקים שאם מקיימים אותה, אז ודאי שאתה הכי טוב שיש. עכשיו, ידוע מעשה עם הלל שבא אליו גוי אחד ואמר לו תלמד אותי את כל התורה כולה על רגל אחת. אז הוא לימד אותו דבר אחד ואמר לו עם זה תלך ואתה תדע את הכל: "מה ששנואי עלייך על תעשה לחברך". זה בסדר מה שהוא אמר? אז אם לא מתאים ל שישחטו אותך, גם לו מתאים שהם ישחטו אחרים. מה ששנואי עלייך על תעשה לחברייך. זה כלל. אצלנו זה יותר מזה "ואהבת לרעך כמוך". זה לא רק מספיק לא לעשות מה ששנואי, אלא גם לאהוב כמוך! . אנחנו עוד לא הגענו לדרגה הזאת, כי אנחנו חיים בשנאת חינם, לכן הבית חרב. אבל זה מה שצריך להיות. עכשיו, אם יש לך את החוקים של הקב"ה שברא את הברואים, הוא אומר לכל האנושות, כולם בראוי, כולם, לא רק ישראל, כל אומות העולם, כולם ברואיו, כולם בני אדם. בני אדם זה אדם ראשון.והקב"ה אמר מה כן  ומה לא, ובתורה אתה יכול למצוא מה כן ומה לא.

שואל: תודה. אפשר עוד שאלה?

הרב: כן.

שואל: אני אומנם לא בקיא יותר מידי בגמרא ובמשנה ובדברים כאלה, אבל כן לומד טיפה. והרבה פעמים יש דעות שונות של רבנים שונים, על פסק הלכה כזה או אחר, על מצווה כזו או אחרת. מה הדבר האלוקים חי וקיים, אם יש מחלוקות כל הזמן? איך אני יודע שמה שרב אחד אומר ולא מה שרב אחר אומר, זה הדבר הנכון?

הרב: אם אתה מדבר על מה שכתוב בגמרא או במשנה, אז יש לנו בסוף את פסק ההלכה. עכשיו, אם אתה מסתכל בתורה, התורה אומרת "אחרי רבים להטות". משמע, שאין דעה מוחלטת , אפסולוטית. לא ניתנה לאדם דעה מוחלטת, אפסולוטית. אנחנו לא מתוכנתים שכל אחד יחשוב כמו השני. הפוך. כתוב :"כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". זה חייב להיות כך.   לכן כשמים בבית המשפט, היום או בבית דין, או בסנהדרין, תמיד שמים פרד. למה? לא זוגי, שתהיה הכרעה והולכים על פי רוב. כי בני אדם דעותיהם שונות. עכשיו, לגבי התורה , התורה אמרה מה הם המצוות. מבררים במשנה או בגמרא, מה המקור, מאיפה נלמד כל דבר מן התורה ודנים. אז יש אחד לומד מפה, ויש אחד לומד מכאן, וזה אומר שלא, וזה שכן. בסוף יש מסקנה. המסקנה הזו מחייבת בסופו של דבר והיא נכתבה בשולחן ערוך שכל בית ישראל הולכים על פיו וזהו. להבדיל, להבדיל היום בכנסת, יושבים אנשים, חלק אומרים כן, חלק אומרים לא, מרימים אצבעות, מה שהיה הרוב זה נהיה חוק. ומרגע זה אם אתה לא מקיים את החוק, אפילו שאתה יכול לטעון שהיו כמעט, כמעט כמו הרוב שהתנגדו לחוק, לא יעזרו לך. כי מהרגע שהוחלט שזה החוק, זה החוק. אז לכן, מה שכתוב בשולחן כתוב מחייב אותנו ואנחנו צריכים לקיים. ומה שהיה אז, זה הבירור. איך מגיעים לזה ומאיפה. וה' נתן לנו את היכולת להחליט. אפילו את התאריכים הוא נתן בידינו וגם מלאכי נשרת ממתינים לשמוע מה בית דין של מטה פסק מתי המולד, מתי חידוש הלבנה, ראש חודש נקבע על ידנו פה למטה. גם אם טעינו , ככה זה נקבע. וראש השנה יהיה בהתאם למה שקבעו פה בית דין של מטה.

שואל: אבל איך יודעים שהרוב בהכרח צודק? לפני 500 שנה הם הבינו שהעולם שטוח ובא גלילאו ואמר העולם עגול וכולם...

הרב: לא. כבר לפני כן בזוהר הקדוש, אמר רבנו שמעון בר יוחאי אמר שהעולם עגול. יש אנשים למעלה ויש אנשים למטה  מהכדור. כבר מזמן לפני גלילאו ולפני שהוא התגלגל.       

שואל: למישהו יש שאלה? כי יש לי עוד כמה שאלות...

הרב: תשאל, תשאל.. אמרת שיש לך. בבקשה..

שואל: האם הבורא הוא כלול בתוך תחומי ההגיון. זאת אומרת, האם הוא יכול לצור עיגול מרובע?

הרב: זה לא קשור לתחומי ההגיון. קודם כל הוא לא כלול. זה דבר אחד. בתחומי ההגיון, מה שישי לנו הגיון זה  רק מעט מאוד, מאוד ביחס לבורא יתברך. כי אתה רואה שיש איי-קיו לכל אחד שונה לגמרי, נכון. יש כאלה בעלי יותר ופחות, אבל גם זה לא נמצא אפילו חמישה אחוז מהיכולת השכלית או מהמוח, מה שאדם יכול להשתמש. עכשיו, "לא מחשוביי מחשבותיכם" אומר הקב"ה. זאת אומרת, אנחנו רחוקים כרחוק מזרח ממערב. אבל לכן, הוא נתן לנו תורה שהיא תהיה בגבולות היגיון שלנו שהיא תאפשר  לנו לדעת את כל מה שאנחנו צריכים לדעת על העולם ומחוצה לו, על כל מה שנצרך לנו כדי להשיג את התכלית שנבראנו בחיים. שזה ההמשכיות, הנצח של הנשמה שהיא נמצאת כרגע בתוך הגוף. ואני ואתה שמדברים זה החלק הרוחני, לא הגשמי. כי בצאת הנשמה אותו גוף יישאר ולא יוכל לדבר, לא לשמוע ולא לראות. אז לכן, הוא לא כלול בתחום זה. ואם היה רוצה הקב"ה לברוא את העיגול מרובע, אין בעיה. אבל הוא היה משנה את ההגדרות אחר-כך. ואם הוא הדיר שעגול זה כמו שאנחנו מכירים ומרובע  זה כמוש אנחנו מכירים. אם תהפוך את העיגול למרובע, אין בעיה. אבל הוא לא יהיה כבר עיגול. השם 'עיגול' ניתן לעגול. והרבוע ניתן למרובע. ואם אתה רוצה להפוך את העיגול למרובע או הפוך, תשנה את המושגים, מה הבעיה.

שואל: אז מה עם השאלה אם הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים, נגיד? בטח שמעת את זה...

הרב: שאלה ישנה! הקב"ה לא מוגבל ויכול לעשות כל מה שהוא רוצה. והוא יכול להגביל את עצמו וזה מראה שהוא לא מוגבל. כי הוא הגביל את  עצמו. הוא הגביל עצמו! אז הוא לא מוגבל. הנה, אתה רוצה שאני אגביל? הנה אני מוגבל. אתה רוצה שאני לא אגביל? הנה אני לא מוגבל. אז הוא לו מוגבל.

שואל: אז גם הוא מגביל את עצמו להסיר את ההגבלה הזאת?

הרב: ודאי! הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אני יכול להתכופף ואני יכול לזקוף את קומתי. מה הבעיה?!

שואל: עכשיו, אמרתי נשמה, מה זה בדיוק נשמה?

הרב: נשמה זה חלק רוחני. מה זה שכל? מה זה אינטליגנציה?

שואל: אישיות זה נשמה?

הרב: האישיות שלך מתבטאת לפי המידות שלך. שזה הרוחני, הכל רוחני. נגיד יש לך קנאה, זה דבר רוחני,. יש לך גאווה, זה דבר רוחני. אתה אוהב כבוד, זה דבר רוחני. כל אלה נמצאים בך. הנשמה מושפעת משני כוחות. יש כח טוב ויש כח רע. אנחנו קוראים להם יצר הרע ויצר הטוב. זאת אומרת יש שני כוחות שפועלים על האדם. עכשיו, כל המידות שיש לך, יכולות לשמש לרע ויכולות לשמש לטוב. אפשר לקנא באופן שלילי: 'למה יש לו' ,'למה יש להם'. ויש אפשרות "קנאת סופרים תרבה חוכמה". אם יש להם, גם לי יכול להיות. אם הוא זכה להיות חכם, גם אני יכול להיות חכם. זה חיובי. אתה יכול כעס, כעס זה דבר שלילי. זה כשאתה כועס על דברים של שטויות. אבל אם אתה רואה שיש חילול ה' ואתה כועס על אלה שמחללים שם שמים, זה חיובי. וכן כל דבר. כל דבר יכול להיות או לטוב או למוטב.

שואל: אז אם הנשמה רוחנית, איך יכול להיות שקרה נגיד מקרה שבן אדם, לא על אף אחד מאתנו, אבל חטף מוט ברזל לראש והוא נשאר בחיים אחר כך וזה שינה לגמרי את כל האישות שלו. נהיה בן אדם אחר, אנשים לא הכירו אותו, הם רק ראו את הגוף שלו ואמרו שזה הוא, אבל אמרו שזה לא הוא, זה אישיות אחרת, זה כאילו מישהו אחר נכנס בתוכו, אז יכול שמשהו גשמי שינה את הרוחניות?

הרב: יש השפעות דרך הגוף על הנשמה. לדוגמה: אם יפחידו אותך, אז אתה תפחד. אתה תפחד, פירושו של דבר אתה לא תשלוט בעצמך כמו באופן רגיל. אז הגוף נפחד והוא משפיע על הריכוז שלך, על הערנות שלך, על השינה שלך, על הרבה דברים. ואתה תתחלף לבן אחר, אתה יכול להיכנס לחרדות. אתה לא תהיה אותו בן-אדם. אז זה אומרת יש השפעה, גם מהגוף על הנשמה. ויש גם הפוך. ש"הנשמה שומעה טובה תדשן עצם". אתה שומע שמועה טובה, שמועה זה דבר רוחני, ואתה עצמות של מתרחבות, אתה נהיה מאושר, הבריאות שלך משתנה לחלוטין, אתה הפוך נהיה פורח, קיבלת בשורה טובה. אז רואים שיש יחסי גומלין בין הגוף לבין הנשמה.

שואל: שניהם משפיעים על שניהם בעצם?

הה: כן. כל אחד משפיע. השאלה מה אתה יודע להתחבר יותר. אם תתחבר לרוח יותר, אז אתה תוכל להשפיע דרך הרוח על הגוף או אפילו שהגוף יהיה חלש. לדוגמה: אתה עייף, מגיע הביתה. אבל המושגים שלך של סכנה הם גדולים. ואתה עייף. אבל אתה מריח עשן אז אתה מיד קופץ מהמיטה. כי אתה אומר אם יש שריפה, אני עלול להצלות פה. מאיפה נהיה הכח הזה? מאיפה נהי? הרי אמרת שאתה גמור, אתה עייף. קום תעשה לך קפה, לא יכול, אין ל כח, אין לך כח. ופתאום אתה יכול לרוץ. אתה יכול אפילו לקפוץ מקומה שלישית, שאין לך אומץ לדברים כאלה. אתה מבין שאם תה נשאר אתה נשרף. איך זה? מאיפה זה? ההכרה!  הרוח, אתה המבין שכך וכך. אדם שפתאום הבן שלו עומד להיחנק, איזה כוחות! איך הוא ירוץ בידיים, אין מכונית והוא ירוץ לכיוון הבית חולים! מאיפה יש לו כח? יש באדם דברים שהוא לא יודע. כמה טמון בו. גם בגוף וגם בנפש. אתה רואה אנשים שבעניינו הם מתמהים. אדם רוצה לחצות את הקניון, גרנד קניון... רוצה לחצות אותו על חבל. מה השיגעון? מה השיגעון? אבל אתה רואה איזה כח יש לאדם להוכיח לעולם אני יכול לעבור מאות מטרים. אחרים עושים לך גשר מזכוכית, בסין. וכל אחד עושה שיגעון אחר להראות ,אתה מבין? עד איפה הגבולות של הכוחות של האדם. כמה אנשים מתו בעלייה לאוורסט? ועולים! ולא לומדים. יש לאדם כח עצום, אם הוא רוצה, כח הרצון שלו הוא עצום. יש אנשים שמנתבים את זה לכיוון חיובי, יש אנשים לכיוון של גאווה, יש כאלה לכיוון שלילי. כמו החבר'ה שדיברת עליהם בהתחלה, שהם גדלנו בשביל להרוג.

שואל: גם זה משהו. אם בן אדם, הרי מה שבונה אישיות של בן-אדם זה הבחירה שלו, ממגוון האפשרויות שפרוסות לפניו.

הרב: נכון!

שואל: ואם אין לו את האפשרות הזאת של תורה ומצוות, אין זה לא קיים...

הרב: אין דבר כזה!

שואל: למה? כל מיני אנשים באפריקה... אלה בעזה.

הרב: אין דבר כזה! אין דבר כזה!

שואל: הם לא מכירים!

הרב: הם מכירים, הם מכירים תורה יותר מחילונים פה. למה? הם מאמינים ב-21 נביאים בניהם משה רבנו- מוסא הנביא. הם מאמינים, כן הם מאמינים. זאת אומרת, הם מאמינים בהרבה דברים, יודעים עיקרים מהתורה. הם לא יודעים את התורה כמו אלו שלמדו כמובן, אבל מה שמכרו לה, אבל הם מאמינים. אתה רואה לפני כל פיצוץ שהם מתפוצצים הם אומרים "אללה אכבר". אבל בטעות. אבל לא משנה, הם מאמינים. הם לפחות מאמינים. אבל מאמינים בטעות. כל אחד יכול להכיר, אין דבר כזה. אדם שיש לו שכל טיפה, לא הרבה, כמו שאתה שואל היום, יש כח עליון, אין כח עליון, מי ברא את כל זה, זה נהיה מפיצוץ? יכול להיות שמפיצוץ יהיה כזה דבר? וכן הלאה. השאלות עולות לילד כבר מגיל קטן 'מה זה? מה זה'. כל היום. למה בגיל קטן הוא ידע לשאול מה זה ושאתה גודל הפסקת לשאול מה זה? כאילו אתה יודע הכל! למה אתה לא ממשיך לשאול? זאת אמרת אם אדם רוצה, הוא ודאי שיכול להשיג את זה , אבל הוא מתאים לו כבר בהרגל שלו, אתה מבין? נגיד הוא בא מבית טוב, יש לו כסף, יש לו זה, יש לו משאלות ויש לוו בקשות ודרישות. והא חי לפיהם. כבר לא מעניין אותו מה בעולם אומרים, מה לא, כי הוא רואה את המטרה שלו, סימן לו מטרה ומספיק לו. אז הוא ברח מהאפשרות של לבדוק ולברר. אבל אם יקר ה לו איזה אסון, חלילה, או משהו אחר, פתאום הוא יתעורר ויגיד 'היי, איך זה יכול להיות. בן אדם כזה, למה קרה..' מתחיל לשאול. לפעמיים יושבים בשבעה ואז מתחילות השאלות, כי יש זמן, אתה תקוע שבוע ימים ואתה יש לך זמן לשאול. אז כל מי שבא נותן דרשה, אתה שואל אותו שאלות. יכולת לשאול גם קודם, אבל היית עסוק בלהשיג את מה שרצית, לכן אתה לא יוכל. לא שאין לך אפשרות, לכולם יש אפשרות.

שואל: אוקי. בנוגע למחשבה. אני קראתי עכשיו משהו, מראה שבעתיד, עוד 20, 30 שנה יוכלו לקרוא לנו את המחשבות ואפילו להשתיל מחשבות בתוך הראש שלנו. עכשיו, זה לא דיי שולל את העניין הזה של רשות היחד , שכאילו המחשבה היא שלי והיא רק שלי.

הרב: אני יכול להגיד ל שלפני שימציאו את זה , כבר היום אפשר לקרוא את המחשבות של בני האדם וגם להשתיל להם מחשבות. לא במושג להשתיל, אלא לכוון אותם לאן שרוצים. הנה, תראה את כל הדאעש, השתילו להם במחשבה שמה שהם עושים זה נכון ומחכות להם שם למעלה 72.. השתילו להם את זה והם מאמינים. זה שהתפוצץ עכשיו לא מזמן, הוא לא.. ירו בו והוא ההיכל למות, אבל הוא החליט להתפוצץ. למה להתפוצץ? כי הבטיחו לו רק אם אתה מתפוצץ אתה מקבל 72, אם אתה לא מתפוצץ, אתה לא מקבל.

שואל: השאלה מה הם יעשו אם נגיד הם יהרגו את כולנו, חס ושלום, אבל  אם נגיד...

הרב: לא, שכח מזה!

 שואל: לא יהיה להם גן עדן?

הרב: לא.

שואל: עוד שאלה, נראה לי אחרונה. יש פסוק שאומר "אין עוד מלבדו", נכון?

הרב: נכון.

שואל:אז כאילו הכל זה הוא?

הרב: נכון.

שואל: אז יש פה בחירה חופשית, אין פה בחירה חופשית? איך אם הכל זה הוא, אז אני צריך פשוט לחיות ולא לדאוג לכלום.

הרב: אז אני אסביר: הקב"ה אחד להכל! נמצא באחדות גמורה ואין זולתו ואין בלתו ואין מבלעדיו. אבל הוא נתן בחירה לאדם. והוא כותב בתורה במפורש :"ובחרת בחיים". אני נותן לך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע ובחרת בחיים. אני משאיר לך את האופציה לבחור. נכון שאם אני רוצה להעלים אותם, אני יכול להשאיר אותך, אני יכול להנציח אותך, מה שאני רוצה אני יכול. אבל אני החלטתי שאני נותן לך במשך השהות שלך בעולם הזה לבחור גם נגדי! גם אם רוצה לפעול נגדי אתה יכול לפעול. את הרוצה למרוד, אין בעיה. אבל כתוב מה העונש על כל דבר ודבר ומה השכר על כל דבר ודבר.

שואל: כן, אבל יכול להיות גם המרידה זה הוא. אז...

הרב: לא, זה לא הוא! אמרתי שהוא נותן לנו לבחור. לא הוא בוחר בשבילנו, הוא נותן לנו לבחור.

שואל: ורק לאדם יש בחירה? לחיות ?

הרב: אין להם בחירה. רק לאדם יש בחירה ואפילו לא למלאכים. וגם המלאכים נבראו לצרכינו. אבל אתה בכיוון הטוב, אתה שואל טוב ותמשיך לשאול. תכנס לאתר שופר טי.וי, יש שמה מדור "הכה את המומחה". יש 1,700 שאלות. לא 5,6 ועל כל שאלה שאתה רואה שכתוב, אתה לוחץ, אתה מקבל תשובה בסרטון. ואני עונה לך על כל השאלות.

שואל: העלת לי עוד שאלה עכשיו...

הרב: על הכיפאק! מספר 7.

שואל: איך יכול להיות, הרי לבורא אין רצון, נכון?

הרב: נכון! אין לו רצון במושג שלנו. זאת אומרת, אין לו דחף.

שואל: אז איך יכול להית שהוא רצה לברוא את העולם?

הרב: מושגים מושאלים שאנחנו משתמשים בהם כדי שנוכל להגדיר דברים בשפתנו.

שואל: מה זאת אומרת?

הרב: בלי שנגיד הגדרות שאנחנו מכירים איך נסביר את כל מה שהוא עושה. דיברה תורה בלשון בני אדם, כי אחרת איך נדבר? מה נגיד?     

שואל: אז הוא ברא את העולם? אז העולם נברא או קדמון?

הרב: לא! ברור שהוא נברא.

שואל: נברא כל רגע מחדש, כן...

הרב: לא, לא! נברא פעם אחת וכל פעם מחדש. הוא נברא פעם אחת ראשונה והקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית.

שואל: אז אם הוא ברא, אז זאת אומרת שהיה שינוי פתאום, לא יודע אם לקרוא לזה רצון שלו, אבל הוא פתאום..

הרב: אנחנו קרואים לזה שעלה ברצונו, ככה אנחנו קוראים לזה. אבל זה רק מושג מושאל. איך נסביר? תן מילים אחרות.

שואל: שהעולם קדמון.

הרב: לא, העולם לא קדמון. זה לא ישנה אם יש לך ביטוי או אין לך ביטוי.

שואל: כאילו שהעולם תמיד היה, גם הבורא תמיד היה..

הרב: אם העולם היה  תמיד קיים, אז המדע עובד בחינם. כי הוא אומר שהעולם קיים איקס שנים.

שואל: גם המדע הוא במבוי סתום.

הרב: אז בוא נזרוק אותו לפח וגמרנו. כי אם נגיד רק, נגיד, אז נגיד מה שרוצים, אז אין מדענים גם, אז אין שאלה שלך בכלל. את הלא שאלת כלום. בוא נגיד, מה הבעיה להגיד?!

שואל: אני מנסה לחפש את ההגיון.

הה: אז אני מסביר לך את ההגיון. עכשיו, יותר מזה, אתה נתקע בשאלה הזאת,אבל מאז שהוא ברא את העולם הוא כבר התגלה כמה פעמים. הוא כבר הנחיל את התורה ובתורה הוא כתב מה יהיה לעתיד עד סוף הדורות. וכל מה שהוא אמר התקיים. וזה אדם לא יכול לצפות כמו שאתה אומר. אז מי יכול להתחייב להיות ערב שמה שכתוב יתקיים ואם לא, אז כאילו זה לא תורת אמת?

שואל: שוב, אני לא שואל  על זה שיש בורא...ברור שלא.

הרב: והוא אומר שהעולם נברא "בראשית ברא אלוקים את שמים ואת הארץ". ישר על הפתיחה הוא עונה לך תשובה, ישר על הפתיחה.

תהיה בריא!

שואל: תודה רבה!

הרב: מה שמך?

שואל: אור.

הרב: אור! שיהיה לך אור בעזרת ה' גם בהמשך הדרך!

שואל: ולכולנו!

שואלת: ערב טוב לכבוד הרב. את רוצה לדבר גם ? הנה היא תבקש..

שואלת: אני מאוד, מאוד מבקשת ממך. מבקשת ממך כל השנים , מאז שאני מכירה אותך, עוד שהיית...

הרב: קטן..

שואלת: לא קטן...שהתחלת בכלל, מהתחלה.

הרב: אז את כבר מכירה אותי 38 שנה.

שואלת: כן. אני מבקשת ממך באמת, מכל הקדושה שלך, כל מה שאתה עושה, לברך מכל הלב שכולם יענו אמן. הבת שלי בת 52, חבל ממש הלב שלי נהיתי חולה בגללה. אבל אני רוצה לראות להיות איתה, ליהנות ממנה...

הרב: תגיד לה שתתחבר לקהילות פז ואז יהיה לה סיכוי.

שואלת: היא לא רוצה, אם אתה מאמין בה', זה כדברך, השכר שלך תקבל אותו מהשמים.

הרב: רגע, את מבינה בה'?

שואלת: בטח מאמינה.

הרב: אם את מבינה, אז את שאלת אותי שאלה?

שואלת: אני לא שואלת שאלה...

הרב: אז אני עונה לך. שהיא תתחבר..

שואלת: אני מאמינה בו והוא מדריך אותך.

הרב: אז אני עונה לך.

שואלת:בלי הוא אתה לא יכול לדבר.

הרב: נכון, אז דיברתי ואמרתי שהיא תתחבר...

שואלת: הוא נותן לך מה לדבר. גם המחשבות ממנו הוא נותן לך.

הרב: אמרתי שהיא תתחבר לקהילות פז.

שואלת: אני לא רוצה לשמוע לא פז ולא שום דבר. אני באתי...לא מעניין אותי כל הדברים האלה. לא מזכירה, מה שהיה נגמר. אני מזכירה רק דברים טובים, זהו!

 הרב:  אני מסביר ל עוד פעם...

שואלת: לא, לא! אני מתעקשת! אתה רוצה לעשות שם שמיים, כמו שעשית לכולם..

הרב: ומה זה לא לשם שמים?

שואלת: שם שמים עשית המון, המון.

 הרב: את יודעת למה אני אומר לקהילות פז? כי יש שם שידוכים, שיכולים למצוא לה שידוך. את לא רוצה שידוך?

שואלת: אני רוצה שידוך...

הרב: אז אני אומר לך איפה מוצאים.

שואלת: אבל היא..תראה אני רוצה להגיד לך את האמת. אני מכירה אותה, היא לא... בחורה צנועה, בחורה פשוטה, בחורה חכמה, עם שכל. היא מחפשת בחור טוב, ישר. לא מחפשת כסף..

הרב: היא רווקה?

שואלת: היא רווקה.

הרב: יש לי פה מישהו בן 55, בתוך הקהל, אני יכול לסדר עכשיו, אבל שתהיה בקהילות פז.

 שואלת: היא לא דתייה.

הרב: היא תהיה! אם היא לא תהיה, אז אף אחד לא ייקח אותה.

שואלת: למה לא ייקח אותה?

הרב:למה שייקחו אותה? אוי ואוי! אחר-כך היא תביא ילדים, אחר כך יהיו חילונים והקב"ה יכעס.

שואלת: תראה אני מתפללת עלייה, אני עשיתי , התפללתי עלייה. היא הראשונה כל החיים שלי.

הרב: כל הכבוד!

שואלת: ומה לעשות? מה אני יכולה לעשות? היא יחידה שהיא חילונית. כל הילדים דתיים...

הרב: אז אני לה גבר שיהפוך אותה להיות דתייה, מה אכפת לך?

שואלת: אני לא מתערבת.

הרב: אז שהיא תירשם בקהילות פז מחר. ותראי בעזרת ה'...

שואלת: קודם כל, אני רוצה שתברך ויענו אמן.

הרב: אין בעיה. מה השם?

שואלת: מרים מירי היא קורא לעצמה.

הרב: מירי מרים בת?

שואלת:אפרת, הרב אחד החליף לה את השם. אפרת בת זוהרה

הרב: בת זוהרה. ה' יזכה אותה בעזרת ה' לחזור בתשובה שלמה, להירשם בקהילות פז ולמצוא זיווג הגון מהרב.

שואלת: אמן! פז..אני אגיד לה... דברים ביד שלך שהתקיימו טובים.

הרב: גם זה יתקיים, אם תעשי מה שאני אומר.

שואלת: הילד שמת ופתאום התרפא... אני ראיתי דברים שלא סתם.. אז בשביל זה אני מבקשת ממך מכל הלב, להכיר, כמו שאמרת להכיר טובה. אני כל השנים איתך, נסעתי ל.. איתך, לקהל שלך, אז בבקשה פעם אחת לענות על דבר אחד קטן.

הרב: הנה כבר בירכתי וענו אמן.

שואלת: לא אמרו אמן חזק. אמן חשוב מאוד.

שואלת: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: קודם כל, תחילת ההרצאה נתת שיעור , נתת על חשבון. אני קראתי את זה ולא כל-כך הבנתי ואני שומעת את זה, ופעם ראשונה אני מקווה שהבנתי, אבל כל –כך זה ישב טוב פתאום על הנושא של "בואו חשבון". בהתחלה, בהתחלה, זאת אומרת על הפשט של מואב ועמון. זה פשוט ממש שימח אותי, רציתי להגיד לך. שנית, רציתי להגיד לך שהברכות שלך עשו ניסים ונפלאות עם הילדים שלי ואיתי כמובן, ברוך ה'. הרבה דברים נפלאים. לא המקום לספר פה, אבל זה הרבה, ברוך ה' ,זה ענק! אני מאוד מצטערת על שקורעים מודעות שלך, שבכל מיני מקומות. שהם בעזרת ה' לא יקרעו מודעות. ויבואו אנשים מאוד, מאוד, שמחתי לשמוע גם שאני כירה את התשובות, ברוך ה' שמזה גם אני חזרתי ברוך ה' בתשובה. שהבחור הנחמד הזה שאל...

הרב: אור, אור.

שואלת" כן..ואני מאוד שמחתי לשמוע את השאלות, כי אני חושבת שגם אנחנו חוזרים בתשובה, צריכים לעדכן את עצמנו עוד פעם. לחזור ל"שיננתם" מאיפה אנחנו באנו ולאן אנחנו הולכים. גם שייך לשיעור, להרצאה שנתת לנו. ואני מרגישה קצת החמצה, באמת, שבעזרת ה' לא יקרעו את המודעות. זה להחזיר בתשובה אמיתי! שיעורים אני שומעת יפה מאוד בכל מיני צורות, אבל להחזיר בתשובה בצורה של ההרצאות שאתה נותן והשיעורים, זה... אין כזה דבר! ותודה רבה! אין כזה דבר!  שיעורים בלי עין הרע "ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים". מישהו שרוצה לשמוע שיעורים מכל הכיוונים, אני עפה עליהם יפה.אבל להחזיר.. באמת, אני מרגישה שעם ישראל מוכן לחזור בתשובה, הוא מוכן עכשיו! זה היה צריך להיות המונים שיחזרו וישאלו את השאלות, גם אם הם יכולים לשמוע את זה. אבל שאתה נותן את ההסבר בפעם המיליון או שני מיליון, זה כמו חדש עוד פעם! זה גם מחזק וגם נותן תשובות לאלו ששואלים. אנחנו דור האינסטנט, אנחנו רוצים את התובות האלה, לא לחפש. איפה נמצא, אנחנו רוצים את זה עכשיו. זה נשמע כמו שאומרים תורה מסיני עכשיו. איך אומרים את זה? כמו ניתנה עכשיו בסיני. וזה מחם את הלב. גם את החוזרים בתשובה שברוך ה' מקימים תורה ומצוות. זה מחזק,זה טוב לנו, זה טוב לעם ישראל! אני אומרת כל פעם מה.. אני אענה על עצמי, מה הייתי עשה בלעדייך, אני לא יודעת .. זה הכל!

שואלת:  סליחה לכבוד הרב, אני רוצה לבקש ממך, לאהוב את הספרדים, כמו שמאיפה באת. לא לשנוא, להגיד איזה כשרות? הרב לונדון, רק הרב לונדון. אבל רב..

הרב: הרב מפריז...

שואלת: איך קוראים לרב זה מבני ברק?

הרב: לנדא, לנדא.

שואלת: לא, תימני..אני שכחתי איך קוראים לו.

הרב: לא חשוב. אבל אסור לדבר דברים רעים, הלו!

שואלת: הרב שלמה מחפוד.

הרב: אבל אסור לדבר דברים רעים אמת הערב, רק דברים טובים.

שואלת: אז לשכוח? לאהוב את עם ישראל...

הרב: א איך את זוכרת? אמרת לשכוח... אבל איך את זוכרת?

שואלת: אני זוכרת טוב מאוד כל דבר...

הרב: אבל לא טוב, צריך לשכוח אמרת...

שואלת: אמרת את זה, הזכרת במשהו, הבאת דוגמה על איזה יתוש הזה... יבין,יבין.

הרב: לא! זה על בקה ובקית. אבל זה לא עליו!

שואלת: יבין, יבין!

הרב: יבין, יבין...

שואלת: אז בקשה עם ישראל קיים...

הרב: אמן!

שואלת: עם ישראל חי וכל אחד חייב להיות ל... מתן כל אחד ואחד. כמו שאמרו "תזרוק את זה אחרייך". וכל אחד עושה טוב לו להקב"ה. הוא עושה את הסדר, הוא עושה את הדין! הוא עושה את הכל.

הרב: יפה! דרשה "יפה".

שואלת: אתה ממשיך דרך שלך, איך שאתה יודע, אתה חכם, אתה יודע להרצאות, אתה יודע להסביר, אתה יודע להחזיר בתשובה, אתה גם גרמת לאנשים שהיו למטה ועלו למעלה. ועשית דברים טובים....

הרב: ברוך ה'! תודה!

שואלת: אני מקווה אחרי הדרשה שלה, אני מקווה שלא תתרגז בחברה הטובה הזאת. אני מקבלת, זאת אומרת, בשכל שלי אני קיבלתי את זה ששאלתי אותך, כבוד הרב, בקשר.. אני לא יודעת אם להעלות את זה...

הרב: לא צריך., לא צריך...

שואלת: לא צריך להעלות את זה?

הרב: לא צריך...

שואלת: לא,...

הרב: רק דברים טובים...

שואלת: לא, לא . דברים טובים רק. אני רק רוצה. אתה יודע מה, אני אנסה לנסח את זה אחרת, שזה לא יראה.... גדולי הדור, לא בתקופה שלנו, לפני 100 שנה. מה הם עשו כשתעוררה בעיה למשל של הרפורמים, 150-300 שנה. התחילה ההשכלה. למה הם לא יצאו, אני שואלת את זה, אני מקווה כבוד הרב, שאתה מבין את זה,.. אני שואלת אם הייתה איזה שהיא  מצב נורא שמצריך... בריחה להשכלה. למה הם לא קמו וזעקו כל גדולי הדור וכל השלחים, שדרים נשלחו שיזעקו זעקות גדולות.

הרב: את לא יודעת את ההיסטוריה. יצאו וצעקו וחרפו וגידפו ועשו מערכות. והחפץ חיים היה בניהם ועוד גדולי עולם. ונלחמו מלחמת חורמה.

שואלת: וזה לא עזר.

הרב: לא עזר. כי לשקר יש כוחות עד הרגע האחרון.

שואלת: תודה רבה! נתת לי תשובה, תודה רבה כבוד הרב! ושתצליח בעזרת ה'!

הרב: תודה, אמן!

שואל: שלום הרב. כבוד גדול, דבר ראשון. אני לפני איזה שנה ומשהו קצת יותר, התחלתי ככה להתקרב והתחלתי להתמיד בשיעורים, לקבל על עצמי כל מיני מצוות, תפילין וכל מיני. עדיין אחרי שנה שאני מנסה להתקרב, קשה לי. יש לי כל הזמן ספקות, המון ספקות. קשה באמת להאמין באמונה שלמה. השאלה זה איך אני יכול לחזק את האמונה, בעצם?

הרב: תשמע דיסקים שלי מהראשונים.

שואל: אני כל הזמן שומע. מהYouTube-  וזה..

הרב: מהראשונים, מהראשונים. ששמה הוכחתי את כל היסודות של האמונה. ועוד פעם אני מפנה אותך למה שארתי לאור. תיכנס ל"הכה את המומחה" בשופר טי.וי. יש שאלות יסודיות. האם יש אלוקים? מציאות הבורא, איך ניתן להוכיח וכו'. כל שאלה בתחום הזה שאתה רוצה להעמיד ולבסס את האמונה, תוכל לקבל שמה עשרות, עשרות תשובות מכל מיני כיוונים וצדדים שזה יהיה סגור אצלך הרמטי.

שואל: אוקי. הבנתי.

הרב: ואני אגיד לך עוד משהו. אחת הבעיות שאנשים לא זוכים להכיר את האמת, זה בכלל שהם מטמטמים את הלב ע"י מאכלות אסורות. כי מי שאוכל מאכלות אסורות, הוא מטמטם את הלב. מאכלות אסורות זה לא חזיר דווקא. זה גם לאכול ירק שהוא לא בדוק מתולעים. שאוכלים לדוגמה במסעדות או באולמות ובכל מי מקומות ולא בודקים טוב, טוב שלא יהיה חרקים, זה מטמטם את הלב. השם של האדם הופך להיות טמא, ואז הטומאה עוברת בלב והמוח, וממילא התורה לא מתיישבת. כי התורה זה קדושה ומאכלות אסורות זה טומאה. אז זה אחד נגד את השני ודוחה את השני. והטומאה דוחה את הקדושה. אז לכן יכול אדם אפילו לרצות ולהבין בשכלו שצריך לעשות והוא לא מרגיש  דחף לעשות. הוא אומר אני מבין ומאמין ויודע ולא בא לי בכלל, לא מרגיש שום צורך לעשות את זה והמונע זה המאכלות האסורות.

שואל: הבנתי. אני הפוך, אני כן קיבלתי על עצמי לאכול במקומות כשרים.

הרב: אין כשרים! אין מקומות כשרים. כל מקום שהוא תעשייתי או ציבורי, לא יכול לשמור על כשרות. אפילו אם המזון הוא יהיה כשר, אבל הבדיקה! המזון הוא בסדר,אין בעיה עם המזון, אתה אוכל ירק שמותר, אין עברה. אבל אם הוא נבדק. כי אי אפשר לבדוק כמויות של פטרוזיליות וכוסברה וחומוס. ואורז והכל ולבדוק למאות אנשים שנכנסים. אי אפשר! לא בודקים. אז לכן, ודאי שאתה אוכל שקצים ורמשים.

שואל: גם כל מקום שיש לו תעודות?

הרב: כל מקום שיש כשרות, אי אפשר לאכול. אנחנו עושים אירועים קטנים ל-100, 200 איש. שלושה ימים לפני, 8 אנשים בודקים את כל היקר והכל, לקראת. הסלטים וכו' עם שולחן שיקוף, כדי שישתקף. כי לא רואים לפעמיים. ואתה יודע בחסה יש תולעים בצבע של החסה, בגמבה יש תולעים זערוריות, בצבע של הגמבה. בכתומה יש כתום, באדומה יש אדום וכן הלאה, אתה לא רואה אם אתה לא תכניס לשולחן שיקוף, אתה לא תבחין.

אתה צריך לראות באתר שופר. טי.וי, יש 60 , 70, 50 סרטונים, איך בודקים את כל הירק, את הכל הפירות, את כל הירקות. תסתכל שמה יהיה לך מושגים ואז תבין ותראה מה אתה אוכל- תיבהל!

שואל: אוקיי.

הרב: עוד שאלה?

שואל: לא...

שואל: שלום כבוד הרב. רציתי לדעת לגבי מה שדימת בשיעור את עניין של כלי הזהב ואת הזכוכית. שקל לאבד וקשה להשיג.

הרב: מה אתה רוצה להבין?

שואל: לא הבנתי למה דימת את זה?

הרב: לתורה! תורה, להשיג תורה, ללמוד תורה, לקיים תורה קשה מאוד כמו להשיג כלי זהב. לאבד אותם אפשר לאבד אותם ברגע..

שואל: אבל למה לאבד אם  שכר מצווה, מצווה ושכר עברה, עברה. מה שהרווחתי.

הרב: כתוב שחוטא אחד יאבד טובה הרבה. לדוגמה: יש לך אתרוג מהודר, יפה, יפה, גדול, עצום, נפלא בצורתו, נקי, נקי. אבל פתאום אתה מוצא שישי נקודה אחת שחורה קטנה למעלה. כל האתרוג פסול! מה בשביל  נקודה קטנה שהיא 0.0 מתוך השטח של האתרוג תפסול הכל? כן! לדוגמה: אתה למדת הרבה תורה, הכל מצוין, אבל ביזת תלמיד חכם. המזה תלמיד חכם אין תרופה למכתו. וזה נקרא אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא.

שואל: אבל מה עם המצוות שהוא עשה, גם אם הוא יקבל גהנום 12 חודשים...

הרב: אז יש מחלוקת. האם הוא יקבל בסוף או לא יקבל. אברבנאל אומר שבסוף מקבלים, גם אחרי שאדם עבר אפילו כרת. שזה כרת, יכרה ייכרת הנפש גם לעולם הבא. הוא אומר שאחרי כל מה שיקבל את ענשו וייסוריו, הוא יזכה. ויש כאלה אומרים לא, שנאבד לאבדון לעולם ולעולמי עולמים. כמו שפוסק הרמב"ם ואחרים.

שואל: ואם זה  עבירות, לצורך העניין, יותר פשוטות,אז אין גהנום כי הרוב זכויות, לצורך העניין?

הרב: לא אמרתי שבכל דבר מאבדים הכל. אבל אפשר לאבד כמו זכוכית. אפשר לאבד כמו זכוכית. לא עבירה אחת אם תעשה או שתיים שהן קלות כמו שאתה אומר, תאבד את הכל. לא! אבל חוטא אחד יאבד טובה הרבה. פירושו של דבר שאפשר בחטא אחד אפילו לאבד הכל! לכן, צריך לגעת מה חמור ומה לא חמור וכו'.

אם אדם עושה תשובה על הכל, התשובה יכולה לכפר. אבל בתנאי שעה תשובה לפי הגדרים שצריך לעשות תשובה. בשביל זה צריך ללמוד את הספר שערי תשובה של רבנו יונה. אם תלמידי את הספר הזה הוא אומר 20 דרכים לקיים את התשובה בשלמות. אז צריך ללמוד את זה בשביל לדעת.

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: תודה רבה הזיכוי, בזכותך הגעתי למה שהגעתי. המון שנים אני מכיר אותך. בזכותך הלכתי לישיבה. תודה רבה!

הרב: ברוך תהיה.

שואל: שנית, האמא של גיסי היא נמצאת במצב מאוד קשה. רציתי שתברך אותה.

הרב: מה שמה?

שואלת: בוסנה בת צ'קולה.

הרב: תגיד לי משהו? היא דתייה או לא?

שואל: היא מבוגרת.

הרב: אז מה?! דתייה או לא?

שואל: שומרת שבת..

הרב: הולכת בצניעות.

שואל: כן.

הרב: טוב. בוסנה בת צ'קולה ה' יזכה אותה בעזרת ה' לרפואה שלמה הכלל חולי עמו ישראל!

תהיו בריאים, ערב טוב לכם. תזכו למצוות!