פרשת וישלח | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

לא, קצר,

שיעור קצר.

כן,

אני אגיד לכם,

אני הרי הייתי מבקר את מורי ורבי הרב שך.

כל שבת אחרי הצהריים מבקר אותו,

הולך הביתה ועולה איתו

לישיבה, והם מדברים בלימוד.

אז בפרסות ויסלח לפני שלושים ארבעים שנה,

הרב שעש שאל אותי קושיא.

איך יעקב אבינו סידר את בני השפחות הראשונים,

השפחות וביניהם,

לאה ובניה,

ויוסף

ורחל אחרונים,

אחרון אחרון חביב.

בפשטות, מה הפשט, למה הוא סידר את זה ככה?

להרחיק את יוסף ורחל מן הסכנה,

כי תמיד בחזית

יותר נפגעים, ממש בחזית.

עכשיו, אם הוא בא מאיפה שהוא יבוא, הוא יבוא מן הצפון,

הוא בא מסעיר לכיוון,

יעקב אבינו עוד לא הגיע לחברון.

אז בדרך הזאת,

והוא יבוא, אז הם הראשונים זה בני השפחות.

לכאורה משמעות הפשטות היא

שלמעט הסכנה על יוסף ורחל

ועל לאה ובניה,

והם יהיו יותר בסכנה.

ונשאלת, אז מה הייתה השאלה של הרבי?

הוא שאל,

מילא שהוא קונה קטונת פסים בשביל יוסף,

שהוא קונה קטונת פסים בשביל יוסף,

זה לא נורא, זה טוב,

הוא אוהב את יוסף והוא היה חכם,

אהב אותו יותר מכולם,

זה לא נורא.

אבל לעשות

אפליות בענייני נפשות?

הרי כאן השאלה מי שיהיה בחזית ייפגע ראשון,

ואלה שהם אחורה הם פחות מסוכנים.

והוא הולך ואומר, אתה תהיה פה,

ויישם את השפחות ראשונה ואחרי כן

לאה ובניה אחריה,

ויוסף ורחל אחרונים.

איך, הרי אין דוחים נפש מפני נפש.

הרי לשים את השפחות

ראשונה

הוא גורם שחס ושלום שאולי יהרגו,

ואם יהרג אחד מהם

מי ששם אותם שם הוא גורם.

לא רוצח בידיים,

ועשו רוצח, אבל

הוא גורם שפיכות דמים.

ובשביל מה?

למה לא לשים את האחרים? למה אותם?

למה להציל את האלה? אין דוחים נפש מפני נפש.

בענייני נפש אין עדיפות

לנפש מנפש.

אתם יודעים, הרי הדין,

שהדין ידוע

שבכל האיסורים שבתורה

אם אמרו לו לאדם עבור או תיהרג,

יעבור ואל ייהרג.

אמרו לבן אדם לאכול חזיר

כדי

או ימות

או אם היה חולה והיו צריכים לרפא אותו בחזיר, כמו שאמרו לי בלונדון אחרי מלחמת העולם השנייה,

אז היו הרבה פליטים והם היו פגועים בשחפת.

אז הייתה שחפת, אז שחפת הייתה מחלה קטלנית,

והם היו מרפאים את השחפת

בשומן חזיר.

נותנים אוכל לחולה,

שומן חזיר,

זה היה מחזק אותו והיה מתגבר על המחלה.

היה שם בחור ישיבה אחד,

הוא עלה ממרוקו,

ומצאו לו נקודה בריאות,

היו מביאים רנטגן, הביאו לישיבה מכונת רנטגן,

ובודקים את כל הבחורים, גם בשאר בתי ספר עשו את זה,

וראו אותו שהוא נגוע בשחפת.

רואים את זה על הריאות.

אמרו לו, אין לו תקנה אלא שיאכל בשר חזיר.

הוא היה בחור ישיבה, אז הוא אמר, אני מוטב לי למות ולא לאכול בשר חזיר.

כל כך היה,

אני לא יודע למה החזיר נכנס כל כך בשנאת ישראל. שונאים את החזיר יותר מזה.

אולי בגלל שהחזיר נעה ציפורניו

בחומה של ירושלים.

הוא נעה ציפורניו.

יש איזה סיפור בגמרא.

על כל פנים היהודים שונאים את החזיר, סולדים מן החזיר.

אני פעם ישבתי עם גויים והם אכלו חזיר. לא ידעתי שזה חזיר.

אכלו

בשר לבן.

וקמתי, אחרי זה נודע לי שזה היה חזיר.

אני לא טעמתי,

לא אוכלתי חס ושלום.

אבל כבר, רק נודע לי שזה חזיר,

כבר כמעט הכאתי.

אחרי שגמרו.

כמעט הכאתי, רק מהמילה חזיר הכאתי.

אז הבחור הזה,

זיכרונו לברכה, נפטר לפני שנה, וסיפרו את זה בשבעה.

הרב גוזלן קראו לו.

הוא אמר להם, אני אמות ולא אוכל חזיר.

הוא לא צודק.

הוא לא צודק.

אמרתי להם, הוא לא צודק.

כל העבירות שבתורה,

בשביל פיקוח נפש,

מותר לעבור.

בין אם באו להרוג אותו אם לא יאכל,

בין אם הוא חולה.

והוא צריך את זה לרפאות את עצמו, וזה פיקוח נפש, העפת.

ודאי שהוא לא צודק.

אה, הוא סולד מן החזיר.

צריך להיכנע לדברי ההלכה,

לרצונו יתברך.

אבל הוא,

טוב.

כל עבירות שבתורה יעבור ואל ייהרג.

במקום פיקוחנש, נאמר,

אלה החוקים והמצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

אם זה לא מתנגד לחיים,

אתה יכול לקיים את התורה,

וזה לא מתנגד לחיים שלך,

אתה חייב לעשות.

אבל אם זה מתנגד לחיים כמו פה,

יש לו אפשרות

להתרפות

אם יאכל להחזיר.

אז יאכל להחזיר, ולא שימות בהם.

כי התורה מחייבת רק אם אתה תחיה איתם.

אבל לא אם אתה, חס ושלום,

תמות.

חוץ משלושה עבירות

גילוי עריות,

שפיכות דמים,

שפיכות דמים ועבודה זרה.

זה שלושה עבירות

שדוחים פיקוח נפש.

אם אמרו לאדם

תהרוג

אני חושב שהיית מביא לי משהו חם יותר טוב,

כי אני מקורר.

גם גוי מחויב ל... מה?

גם גוי ייהרג ולא יעבור לשלושתם?

מה גוי?

מה אתה שומע? לא שמע. גם גוי מחויב בשל המצוות בני נוח, עבודת מדי גוי מחויב ל... גוי מצווה על קידוש השם.

זו סוגיה בסן עזן דף עין

דלת עמוד ב'.

עודף עין ה'.

להלכה בנוח אינו מצווה על קידוש השם, אני חושב. להלכה.

זו סוגיה שם.

אני מדבר עכשיו, הם יודעים,

אז אסור ליהודי להתרפאות בעריות.

למשל,

כמו שהגמרא שם מביאה סיפור,

שאחד

קיבל אהבה

מאיזה אישה.

ונהיה חולה. הלב שלו נהיה חולה.

כי הוא כל הזמן חושב עליה,

ותוחלת ממושכה מחלליהם.

אז אמרו לו הרופאים,

אין לו תקנה, רק

אם יבוא עליה.

באו לחכמים, חס ושלום,

אסור לבוא עליה.

ייהרג ועליה עבורה.

אז אם היא הייתה אשת איש, זה עריות.

במסקנה של הגמרא הייתה פנויה.

ולא נידה גם.

כי גם נידה זה ערווה, זה עריות.

רחמם הניצלן סיפרו לי

על איזה אחד הוא בא ללמוד בישיבה

לפני כמה ימים.

והוא חי עם בחורה.

בלי נישואין, בלי קדישים.

אז הוא, אין דעה מה הוא רצה ממני. הם רצו ממני.

אבל אמרתי להם, הכי חמור שהיא, הרי נידה.

היא לא הולכת למקווה.

אם היא לא הולכת למקווה זה עריות, זה כרת.

הוא חי עם כרת.

תודה רבה.

כל ביאה זה כרת.

הוא חי איתה באיסור כרת.

על איסור זנות

זה לא נקרא עריות, איסור זנות.

עם פנויה שהיא טהורה,

זה לא נקרא עריות.

רק בגמרא היא כתוב,

כי פנויה זה לא ערווה, אין בה איזה ערווה היא.

היא לא אשת איש.

וגם אם היא לא נידה, אז היא לא ערווה.

רק בדין של דוד גזרו לא לבוא על הפנויה.

בדינו של דוד.

לא כדאי להסתכסך עם דוד המלך.

צריך להיות נקי.

אבל

אם היא מקבלת

וסת, והיא נידה.

והיא לא הולכת למקווה. זה הכי חמור.

הוא בא ללמוד בישיבה.

לא מתביישים.

טובל ושרץ בידו.

צריך זהירות. כלומר, בעלי תשובה,

בעלי תשובה שהם עדיין דבוקים

עם הרע.

בפרט העריות.

אפילו שהם עושים תשובה,

אבל הלב שלהם עוד,

מתי יבוא לידו עוד פעם החטא.

זה, אדם כזה, אפילו ילמד,

הוא יחזור עוד פעם לסורות.

צריך לנתק את עצמו מהלכלוך.

לנתק את עצמו.

לא לתת ליצר הרע להתגבר עליך.

לנתק את עצמו. למאוס

בכלל עריות. זה מיאוס.

זה דבר מאוס.

אתה צריך להיכנס

למקום של הלכלוך של האישה.

מה אתה?

ובן אדם רודף.

אתם יודעים מה?

בחורה צעירה מקבלת וסת.

נודע לי, רק לא מזמן נודע לי.

כמעט חצי ליטר דם היא עוד שלה.

ויש כאלה שצריכים

מנות דם.

והייתה זאת שסיפרה לי, זו אחת הנכדות שלי.

היא אומרת לי שהיא כל כך נגעלת.

כל כך הרבה דם חחח

ודם נידות הוא גרוע ביותר.

מזיק.

ויושבים בכאבים.

כמובן, זה בגלל החטא של הסבתא חווה.

זה הכל בא ממנה.

סבתא חווה

היא חטאה,

וכל האנשים שבעולם

סובלים צער ושדות,

צער עיבור, צער לידה.

הכל מחטא אחד של צעבה.

תראו מה זה חטא.

להתרחק מן החטא.

נחזור לענייננו.

נחזור לפרשה.

אז שאל הרבי,

אדם, אתה יכול לעשות, אבא יכול לעשות אפליה בבגדים.

הוא קנה ליוסף

קטוני טבשים.

זה גם לא טוב.

תיזהר להכניס קניה בין הילדים.

והז״ל מבקרים את זה.

והם אומרים, לעולם על הכניס אדם קנאה בין האחים.

שערי

יעקב אבינו, בגלל תקטו נתפסים וקנו בו אחיו.

אבל זה לא נורא.

אבל לבוא להעשות אפליה בענייני נפש.

אתה רוצה שאם כבר ימות מישהו, אז ימות מהשבחות.

לא מן היוספת.

איך אפשר לעשות? הרי אין דוחי נפש מפני נפש.

אני אגיד איזה גמרא ידוע.

אמרתי, בכל העבירות שבתורה יעבור ואל ייהרגי.

אבל בשלוש עבירות,

עריות,

שפיכות דמים ועבודה זרה.

מאיפה לומדים שפיכות דמים אם אמרו לאדם,

הרוג את פלוני או נהרוג אותך?

ייהרג ואל יעבור.

אומרת הגמרא, זו סברה.

הסברה היא,

מה, אתה רוצה להציל את הדם שלך בדם שלו?

מי אומר שהדם שלך יותר אדום מהדם שלו? ככה הגמרא עומדת.

מפרש רעשים.

כל העניין של פיקוח נפש נדחה מפני דוחי עבירות.

זה בגלל שאצל הקדוש ברוך הוא

חביבה נשמה של ישראל.

נפש ישראל

חביבה עליו.

הוא מוותר על הצו שלו,

על האזהרה שלו, לא לאכול חזיר למשל.

הוא מוותר בשביל להציל נפש.

אבל אם אתה רוצה להרוג מישהו יהודי, לא גוי,

אתה רוצה להרוג, גוי, תהרוג אותו ואל תיהרג.

אבל אם אמרו לך להרוג ישראל,

אם תהרוג ישראל, אז מה הרוויח הקדוש ברוך הוא

שידחי עליו שלא תרצח?

אז אתה תחיה, אבל הוא ימות.

אז בואו נקוי ימות נפש אחת. אז אין כאן פיקוח נפש.

כל המעלה של פיקוח נפש,

שהקדוש ברוך הוא מרוויח להציל נשמה אחת

מן היהודים.

אבל אם הנידון כאן, או אתה תהרוג,

והוא ילך,

ואתה תישאר, או להפך,

יהרגו אותך.

מה הרווח שיש לו לקדוש ברוך הוא שאתה תהרוג?

שום רווח.

אתה ניצלת, אבל הוא נהרג.

לכן אין כאן פטור של פיקוח נפש, היתר של פיקוח נפש,

ונשאר עליו לא תרצח.

מה יתיר לך את הלא תרצח?

יש לא תרצח, אלא מה מתיר?

שאני מציל נפש מישראל.

אבל אם כאן בשיחות דמים,

אין כאן הצלה של נפש מישראל. בין קו ימות אחד מכם.

אז אם כן,

אין דוחי נפש מפני נפש.

אין בכלל היתר של פיקוח נפש. תגיד לי, אני מציל את יוסף.

באיזה נפש? בנפש של גד

או של אשר

או של דן,

איך מותר לך לעשות דבר כזה?

והוא היה גורם לזה. כתוב.

אני ניסיתי לומר, אולי הוא בגרמה, הוא לא עושה כלום.

סידר אותם

אולי במילים,

אבל כתוב, וישם את השפחות הראשונה. וישם.

הוא שם אותם שם.

אז זה בטח גרמה לרציחה.

איך הוא יכול לגרום לרציחה בשביל להציל את השני?

לגרום לזה בשביל להציל את זה.

מי אומר שהדם של ההוא יותר אדום מן הדם של גד או של אשר או דם?

בני השפחות ובני לאה?

זה הקושייה של הרבי.

איך עשה הפליה בנפשות?

אין דחין נפש בפני נפש.

ולא תירץ.

לא היה לו תירוץ.

כל שנה

אין לו תירוץ.

שלוש שנים לפני פטירתו

היה לו תירוץ.

הוא אמר לי, אמר לי את התירוץ.

הוא אמר שהוא לא רצה שהם ייתפסו.

אם כבר יהיה רציחה, שימותו הם.

לא את זה הוא כיוון.

הוא חשב

שלבני השפחות

הם יינצלו.

וגם לבני לאה,

יש להם יותר זכויות

להינצל.

למה יש להם יותר זכויות?

כי הם היו בביתו של יעקב אבינו מבוזים.

רחל הייתה העיקר של הבית,

העקרת הבית, המלכה של הבית.

כולם היו מבוזים.

אפילו לאה

הייתה מבוזה.

אז מי שחי

לא חי

בהתפארות,

לא חי, בגובה,

חל חי ככה, וענו בקדוש ברוך הוא,

בעד הביזיונות שלו

הוא יציל אותו.

זה חידוש.

ראיתי אחרים,

הרב

יחזקאל מצ'ינובה,

הראה לי תלמיד אחד

בשבוע שעבר,

שהרבי חזקאל מצ'ינובה היה אדמור גדול,

נין או נכד של רב חיים מצאנז.

אדמור גדול וגאון גדול.

הוא אמר

בגלל שהאלוקים מבקש את הנרדף.

והרי הוא אומר שבני השפחות היו נרדפים.

היו קוראים להם עבדים.

אני, קשה לי לקבל את זה,

מה שהוא אומר, שבני ישראל,

שבני לאה או בני רחל היו רודפים את האחים שלהם

מהשפחות.

לא שמענו שהיו נרדפים.

והוא מחדש,

בגלל שהם היו נרדפים,

הגם שעכשיו זה עשו.

הוא בא, זה לא הרודף.

מה שכתוב, האלוקים יבקש את הנרדף.

ופשוט הוא עוזר לנרדף מן הרודף.

וכאן הוא אומר לו, הוא עוזר גם מאחרים.

בא עשו,

כיוון שהם נרדפים מן האחים שלהם,

יש להם זכויות, האלוקים מבקש את הנרדף.

אני לא רוצה לומר החידוש הזה, שהם נרדפים.

לא שמענו שגם בני ישראל קדושים ירדפו את האחים שלהם.

רק קראו להם עבדים.

מה?

קראו להם עבדים.

קראו להם עבדים.

לחפש חיים מבין של... קראו להם עבדים.

אז זה ביזיון.

אבל לא רודפים אותם?

היו מבזים אותם.

לא, למשל,

ישו במסיבה,

אז האחים האלה לא ישו על ידם,

לא נתנו להם לשבת בבימה.

והם התנהגו בשפלות.

טוב, אבל הרבי אמר, לא נרדפים. ביזיונות.

אדם שמקבל ביזיונות,

יש לו זכות יתרה.

ולכן הוא חשב

שבני השפחות

הם ינצלו.

אם הם יהיו, הם ינצלו.

ואם רחל ויוסף, לא תהיה להם הזכות הזאת.

אז מה שהוא עשה, הוא לא חשב ש... להפך, הוא חשב שהם ינצלו.

הוא לא רצה שהם ימותו בגללם.

הוא חשב שהם ינצלו.

זה חידוש גדול באמת,

מה שהרבי אמר.

אבל אני שומע שפה זה נפוץ,

הדבר הזה,

שאומרים.

נפוץ הדבר הזה.

שמעתי סיפור

בשם רב חיים קניבסקי.

בא אליו אחד שאין לו ילדים.

ובקש איזה עצה, איך יהיה לו ילדים.

אמר לו,

אם

ראיתי כתוב הסיפור הזה, אולי אצל,

בספרים של רב יצחק.

זילברשטיין, השם ישמר ההוא,

הוא בספרים שלו מביא את הסיפור הזה

שרב חיים אמר לו,

תראה העצה שיש לי,

יזדמן לך

אחד

שיבזה אותך ואתה תשתוק

טולה ארץ על בלימה,

על מי שבולם פיו בשעת מריבה,

אם אתה תשתוק

באותה שעה זה עת רצון גדולה, אז תבקש,

תבקש שיהיו לך ילדים.

וכך היה האברך הזה,

יצא, הלך לאיזה בית כנסת להתפלל ואחעד התנפל עליו בביזיונות.

לא ידע מה היה בדיוק, או שהוא לקח,

הוציא ספרים מן ה...

להחזיר אותם למקום.

על כל פנים, והוא...

לא, לא, הוא לא התנפל על האברך.

האברך הוא בא מרב חיים.

אבל הוא בא ורואה שאחד מתנפל על השני.

אז הוא ביקש,

הוא רצה לענות לו.

הוא בא, הוא התחנן אליו, אל תגיב, אל תגיב,

אל תגיב, תשתוק.

והצליח לעשות שהוא לא ענה.

ואחרי כן הוא בא, אמר לו, תברך אותי.

וזה הצליח.

למה בזכות, בשעת הביזיון, כשהוא קיבל ביזיון,

אז זה עת רצון.

תולה ארץ על בלימה.

טוב,

אני רגיל,

לא לומר דברים בלי מקורות.

מהו המקור שביזיונות זה,

לא, זה דבר טוב

לקבל ביזיונות.

מהו המקור לזה?

אז שמעתי פעם מרב גרשון לימן, זכרונו לברכה, מצרפת.

רב גרשון אמר,

כתוב בפסוק,

וירא השם כשנואה לאה ויפתח את רחמה.

הוא ראה שלאה שנואה.

מה זה לאה שנואה?

יעקב אבינו הוא לא התייחס אליה כמו שהוא התייחס לרחל.

רחל הייתה,

עליה עבד

וזאתי גנבה את ההצגה.

הוא לא כל כך התייחס אליה.

זה שנואה לאה.

אבל מצוות עונה הוא קיים בה

כפי הדין.

אבל בכל זאת מורגש הרבה פעמים

קצת אפליות.

וירא השם כשנואה עליה ויפתח את רחמה.

זה ממש כמעט מפורש.

הנה, בגלל שהיא הייתה מבוזה בבית יעקב,

בגלל זה הקדוש ברוך הוא פתח את המאזן. אמר הרב גרשון אז,

אילו לאה הייתה יודעת

לפני שהיא ילדה,

בזמן שהיא הייתה מרגישה שהיא בזויה אצל יעקב אבינו.

מה לעשות? זו המציאות.

הוא רצה את רחל, לא את לאה.

רק היא באה, טוב, שמעה לאביה,

והיא גם רצתה.

גם היא רצתה לזכות ביעקב.

טוב, אבל

היא הייתה באמת מבוזה.

אבל אם היא הייתה יודעת

שבגלל זה היא תזכה בבנים לפני רחל,

וראינו כמה רחל מסכנה בכתה ליעקב,

אהבה לבנים.

מתה אנוכי.

אז כמה זה היה טוב ללאה כשקיבלה ילדים,

היא הייתה עיקר הבית,

כי האבא הולך אחרי הילדים שלו.

אז אותו ביזיון, שנדמה לאדם בשעה שהוא מבוזה,

או לא חשוב, אז הוא מיואש ועצוב.

בגלל זה היא זכתה לבנים.

אם היא הייתה יודעת שבגלל זה היא תזכה לבנים, היא לא הייתה מצטערת כל כך.

אני מבין שהרב גרשן,

היותו הוא היה מחנך,

היו לו תלמידים בישיבה, היא לא ישיבה.

לפעמים יש בחורים שאין להם מצב רוח טוב.

בכלל שאין להם מעמד בישיבה,

אין להם כבוד.

אז הוא בא לנחם אותם.

אל תחשוב

שלהיות

בפסגה זה טוב.

אתה פשוט, וזה יותר טוב בשבילך.

בלי שום כבודות.

זהו היה הכוונה שלו.

אבל על כל פנים זה פסוק,

וירא ה' כצנועה לאה ויפתח את רחמה.

אתה רואה שהקדוש ברוך הוא אדם עלוב.

הקדוש ברוך הוא

מרגיש את הצער של בושה

של בני אדם. הרי הקדוש ברוך הוא מאוד זהיר

שלא לבייש

בני אדם,

אפילו חוטאים.

אתה רואה שיש חוטאים שאם היו יודעים העולם איזה עבירות הם עושים,

לא היו מסתכלים עליהם.

אבל הקדוש ברוך הוא שומר על כבודם,

לא מגלה את זה.

אף אחד לא יודע מה שאני עושה.

הקדוש ברוך הוא זהיר בכבוד הבריות.

ולכן הוא רגיש לעלבון ולביזיון של אדם, ואז

הוא מברך אותו בבנים כדי להוציא לו את הייאוש והעצמות הזאת.

זה מה ששמעתי מן הנביא. אבל אני אומר לכם שמצד הפשט של הפסוקים הייתי אומר פשט אחר לגמרי.

לא קשה מדי.

אנחנו רואים בתורה,

היו שלושה שלבים.

בהתחלה יעקב שלח

אנשים עם המנחה.

כמה עדרים עבדים עם כל המנחה הגדולה.

שלח אותם שהם יבואו לעשו וישתחוו לו ויאמרו לו כמה רב דחי יעקב.

אחרי כן

הם חזרו

ואמרו לו וגם הולך לקראתך באהבה מאות איש עמו.

וירא יעקב וייצר לו.

אז כתוב היחץ

את העם אשר איתו.

היה לו רועים עבדים.

היה לו בני אדם.

וגם צאן ובקר וגמלים.

הוא עשה, נחלק את המחנה.

חלק מן העם הראשונה,

חלק מן העם השנייה.

והיה,

אם יבוא עשו

ויכה את המחנה הראשון,

הוא היה נשאר לפלטה.

זה,

אחרי כן מסופר

שהוא

חצה את הילדים.

מאסר להם את השפחות הראשונה ואת זה.

זה הסיפור השלישי, זה התלב השלישי.

עכשיו, מה אתה אומר

שהוא... למה הוא עשה את זה

בסוף?

הוא עשה את זה בשביל להרחיק את יוסף מן הסכנה.

שאם יבוא עשו הוא יהרוג את הבני השפחות.

מי אומר זה ככה פשט?

הרי כתוב הוא,

הוא אמר

והיה נשאר לפלטה.

ואם יבוא עשו ויכה את הראשון או המחנה הראשון,

והיה נשאר לפלטה.

אומר רשי,

מאיפה הוא בטוח שהנשאר יישאר לפלטה?

אומר רשי,

כי אני אלחם.

במחנה הראשון אני לא נלחם.

כי הוא לא רוצה להרוג, הוא לא רוצה להתחיל.

אבל אם יראה שהוא

כבר מתקרב

למחנה השני, מחנה השני לא היו הבנים שלו.

כל העם והמקנה.

בהתחלה הוא חלק את העם לשניים,

לא את בניו.

זה אחרי זה.

אז

והיה מחנה אני אשרף אותה. איך הוא בטוח שאני מאמין שם? אומר רשי,

כי אני אצא ואילחם איתו.

הוא, יעקב אבינו, היה גיבור.

הוא גם היה יכול להילחם. הוא לא רצה.

לא היה רוצה להילחם. אבל הוא הכין עצמו לדורון,

זה המנחות שהוא שלח בהתחלה.

לתפילה,

זה מה שהוא התפלל,

אם יהיה אלוקים, זה מה שהוא מתפלל.

הצילני נא מיד אחים יד עשיו,

ואחרי כן למלחמה.

הוא יילחם.

יעקב אבינו גלל את האבן הגדולה שכל הרועים צריכים להתאסף בשביל לגלול אותה.

אז הוא היה גיבור.

הוא מוכן להילחם, ואז בטוח שהוא יציל את הפלטה.

אז הוא כבר,

אז מה ראיה שאחרי כן הוא הלך וסידר את הבנים והבנים והנשים,

אז לפחות ראשונה, אחריהם.

מי אומר שזה בשביל להציל?

הוא לא היה, הרי הוא אמר, והים מחניה נשאר לפלטה.

הוא לא צריך, הוא כבר לא מפחד.

אז גם

אולי לא בשביל להציל אותם.

אולי לא בשביל להציל אותם

הוא עשה את זה.

להצליע אותם.

אבל בשביל סיבה אחרת.

אני רק אומר שאולי אין ראיה שזה בגלל שהזכויות שלהם,

בגלל הביזיונות שהם קיבלו.

הרבי אמר, אבל אני,

אני אומר לו, הביא לי ראיה.

את אומרת חידושים כאלה,

שטוב ביזיונות לבן אדם.

מביא, הוא אומר, זה היה,

לכן הוא שם אותם ראשונים,

לפי שהם יש להם זכויות של הביזיונות.

אני אומר, אולי לא בכלל זה.

אולי הוא בכלל לא רצה להציל אותם.

אולי הוא לא רצה,

הוא לא רצה בכלל שיראה אותם עכשיו הראשון.

הוא לא רצה.

הוא לא רצה שיראה את הבנים והבנות שלו.

הבנות, הייתה בת אחת, דינה,

והנשים, רחל הייתה,

אולי לא בכלל להציל.

מי אומר?

לפי הסדר של הפסוקים,

כבר אחרי שיבוא עשיו ויכה את חצי המחנה הראשון,

הוא כבר מוכן להילחם והיה נשאר לפליטה, בטוח שינצח.

אז מה הוא מפחד עכשיו?

אולי הוא לא רצה שיראה אותם.

הוא לא רוצה בכלל שיתקרב אליהם.

אז בהתחלה הוא שם בני השבחות,

אחרי כן, כי אני מבין, בני השבחות לא היו מבריקים כמו יוסף.

יוסף היה מבריק

בחוכמה וביופי.

הוא לא היה.

יש מדרש שכשהוא נמכר

והוא, הישמעאלים הביאו אותו למצרים והיו אומרים זה עבד שלנו.

היו העולם אומרים איך יכול להיות

גרמני,

לשון המדרש,

גרמני עבד של שחורים?

עבד של ישמעאלים.

הרי הוא היה בלונדיני.

אתה רואה מן המדרש שהוא היה בלונדיני.

למה בגרמניה כולם לבנים?

כי אם זה בפרט מצוון גרמניה, קר,

קר,

אז זה כולם בלונדינים. וגם יעקב אבינו ויוסף

היו בחרן.

בחרן,

בחרן,

הרי זה על יד הרי ערערת.

מאוד קר.

ולכן כולם עם עיניים כחולות

ושערות בלונדיניות. לא כולם עם שערים בלונדיניות, אבל

עיניים כחולות יש הרבה, מטורקיה, לא ממערב טורקיה.

ממזרח טורקיה, על יד הרי ערערת.

ושם הייתה חרן.

ולכן יעקב אבינו גם היה בחרן.

לכן כולם, זו הייתה משפחה

של יופי.

יעקב אבינו חזל אומרים

שופרי די יעקב אבינו בבבא מציעה.

כשופרי די אדם קדמה.

בדף פו, אני חושב, בבבא מציעה.

שופרי די יעקב

כשופרי די אדם קדמה.

כמו היופי של האדם הראשון.

נו, ורחל הייתה יפיפייה,

ויוסף גם היה,

הם היו, אז הוא רצה שלא יראה אותם בכלל.

וגם אחרי זה יוסף נעמד,

הרי כתוב,

ויוסף ורחל אחרונים.

רשי מדייק.

אצל כולם כתוב לאה וילדיה,

השפחות וילדיהן.

פה כתוב יוסף ואימו.

למה לא כתוב רחל ויוסף?

הוא אומר, כי יוסף עמד

מול האמא שלו, שלא יראה אותה, אותו רשע.

הייתה לו הזהירות הזאת

מעשו.

הרי יצחק אבינו פחד שהרוגו אותו כשיראו את אשתו,

וכן אברהם אבינו.

אז גם הוא, יכול להיות, הוא פחד ממנו

שיראה אותם.

הוא רצה שלא יראו אותם.

ואין ראיה ליסוד של הרבי.

אבל מה שהביא רב גרשן,

שאמר,

וירא ה' כי שנוא עליה ויפתח את רחמה.

היא זכתה לקבל ילדים בזכות שהייתה עלובה בבית.

וזה בן אדם צריך

ללמוד מזה.

לא לחפש

כבוד ופרסומת.

לא להיות פשוט.

להיות פשוט גם כן טוב.

להיות צנוע ופשוט

גם כן טוב מאוד.

להפך אתה לא יודע כמה זה

כמה זה שומר אותך.

כמה זכויות יש לך מזה.

רבי חנניה בן הקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא זדקות את ישראל.

לפיכך חרבה להם

תורה ומזוש נאמר.

אתונה החפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.