שלום בית וחינוך ילדים - א | הרב אורי יצחק

 שבוע טוב! ברוכים הבאים, 

(הקהל עונה חלש)

שבוע טוב ברוכים הבאים! 

(הקהל עונה בקול)

אוֹ! עכשיו אני מרגיש שיש פה מישהו.

טוב, אנחנו בעזרת ה' עכשיו נתחיל בסדרה חדשה של 'שלום בית וחינוך ילדים' בלא נדר, עם השתתפות שלכם, זה אומר עם שאלות שלכם תוך כדי או בסוף תלוי לפי הענין, נשתדל לעזור מה שאפשר לעזור בכל הענינים, ישתבח שמו.

טוב: נתחיל ברעיון ומשם נתקדם קדימה, 

סוד האהבה;

האל'ף בי'ת בשלום בית זה קודם כל להבין את המהות החיבור בין בני הזוג. זה נקרא: "סוד האהבה" לדעת בכלל: מה זה אהבה?

אז אנחנו בדרך כלל יודעים: שהאהבה זה בעצם נתינה כשאדם נותן לא על מנת לקבל. אם אתה נותן על מנת לקבל, זה אהבת עצמך, זה אגואיזם. אבל התורה הקדושה מצווה אותנו: לתת לא על מנת לקבל. 

זה כתוב בפרשה כשיעקב אומר ליוסף: "וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת" כך כתוב בפסוק (בראשית מז כט). 

רש"י מיד כותב על אתר: 'חסד של אמת'. שלא ישמע שזה שני (2) דברים; גם חסד וגם אמת, אלא חסד של אמת. ואומר שמה רש"י: שבעצם כשעושים חסד אם אדם שכבר נפטר, אז לא מצפים לגמול, 

בשפתי חכמים כותב שם: שלא רק עם המתים, אלא כל חסד שעושים לא על מנת לקבל גמול - הרי זה חסד של אמת. 

זה אותו דבר בענין של אהבה, כשאני נותן לא על מנת לקבל - אז זאת אהבת הזולת, אבל אם אני נותן בשביל לקבל - אז מה עשינו!? חזרנו לאהבת עצמי. 

אז אדם תמיד צריך לבדוק את עצמו: האם מה שאני נותן זה באמת לא על מנת לקבל, או כן על מנת לקבל? ואז תדע: אם אתה אוהב או לא. 

עכשיו: כגודל הנתינה – גודל האהבה. ביחס ישר, כל שתשקיע יותר תאהב יותר. 

דוגמא: האופן טבעי ילד שיש לו יותר בעיות שצורך יותר טיפול מילד אחר, אוהבים פחות או אוהבים יותר? אוהבים יותר! - למה? כי משקיעים יותר, זה יחס ישר. 

להבדיל! אם יש לי רכב, אנטיקה טרנטה ומכרתי אותו ונראה לפעמים שברוך ה' הוא הצליח להתפטר ממנו, אבל זה לא מחיב, למה? יכול להיות מציאות שכשרכשתי רכב חדש, נגיד בעשרים אלף (20,000) שקל ובא מישהו אחרי כמה שעות ומציע לי עליו עשרים וחמש אלף (25,000) שקל, אני עושה חשבון פשוט: מתאים חמש אלף (5,000) רווח בכמה דקות ועם העשרים וחמש אלף (25,000) שקל אני קונה אוטו יותר משׁוּפַּר, כשאני אמכור אותו לא יהיה לי צער, אולי יהיה לי צער אבל לא משהו, מה שיכפר על זה שברוך ה' לפחות אני יכול לקנות משהו יותר טוב!

אבל רכב טרנטה שהיה אצלך עשרים-שלושים (20-30) שנה והשקעת בו וקבלת אותו מתנה מאשתך והחלפת לו את כל החלקים! מבפנים - הכול חדש! ומחוץ - הוא נראה רק טרנטה, אז כשאתה תרצה למכור אותו כי לדוגמא אתה צריך כסף ואין לך ברירה, יהיה לך צער גדול! למה? כי נקשרת אליו, יכול להיות שהשקעתי בו יותר - קשה לי להתפטר ממנו. זה ברור! נכון?

למרות שזה חתיכת פח עם מנוע, וזה לא איזה משהו רוחני, אבל אתה רואה: שככל שאתה משקיע בו - אתה מתחבר אליו. כל שכן החצי השני של הנשמה שלך.

הרי יש הרבה שלא יודעים: שכשאדם מתחתן עם אשתו לזיווג ראשון, אז זה בעצם חצי הנשמה שלו! כי לפני שהקב"ה הוריד את הנשמה שלך ושל אשתך - הייתם נשמה אחת (1). הוא חילק אותה לשתים (2), הכניס את זאת פה (זכר) ואת זה פה (נקבה) ואתם שניכם יחד כשמתחברים חזרה אתם אחד, אז זה הסיבה הכי טובה בעולם שאני צריך לתת לרעייתי יותר מכל אדם אחר בעולם! למה? כי היא - זה אני, זה אותה נשמה.

איפה אנחנו מקיימים: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט יח)? כפשוטו ממש! אני לא מקיימים את זה ביום יום כפשוטו ממש "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"... 

מה זאת אומרת אני עכשיו הולך בדרך ויש לי כוס תה, שמיכאל מזג לי 

- שה' ימלא את כל משאלות לבו לטובה, 

- אמן! 

ועכשיו אני הולך בדרך ואני פוגש את הראל, 

אז הראל אומר לי: 'מה שלומך כבוד הרב?' 

ואני אומר לו: 'ברוך ה'! קח חצי מהכוס תה' מזגתי לו למה? כי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". 

המשכתי בדרך ואני פוגש את הרב יוחאי 

- 'אה! הרב יוחאי מה שלומך?' 

אומר: 'ברוך ה'!' 

ואני אומר: 'הנה מהחצי!' הבאתי לו חצי, נשארתי ברבע, אחרי כמה מטרים פוגש את מיכאל, 

- 'מיכאל! מה שלומך?' 

- 'ברוך ה'!' 

- 'הנה קח!' 

נתתי לו מהרבע נשארתי בשמינית, בקיצור עוד כמה רֵעִים כאלה - נהיה רע מאוד...! מה קרה? לא נשאר לי מה לשתות חלקתי הכל, אז מה יצא: היה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" אבל איפה ה"כָּמוֹךָ"? לא נשאר מה"כָּמוֹךָ" כלום! אז זה לא כפשוטו ממש.

אבל אצל האשה מה כתוב? 'אדם צריך לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו' (רמב"ם אישות פרק טו הלכה יט) לאשתי לא נותנים רק חצי, נותנים יותר מחצי, כפשוטו ממש. 

כשאתה עובר ליד קונדיטוריה ואתה רואה שמה עוגה שאתה ממש אוהב, אז אתה עוצר שמה לפני שאתה מתחיל לחשוב על הדיאטה, אתה חושב קודם כל על אשתך ואתה שואל את עצמך: 'מה אשתי אוהבת? איזה עוגה?' ואתה קונה קודם כל לאשתך ורק אח"כ לך, זה נקרא "ומכבדה יותר מגופו" זה פשוט.

אז כשכתוב: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מי זה רֵעִי? הרֵעַ הכי גדול שלי - זה רעייתי! למה היא נקראת 'רעייתך'? כי זה רעך האמיתי. אז בלאו הכי אדם צריך להבין: שזה לא פשוט כמו שאנשים ככה חיים, בכלל לא בכיוון. 

במיוחד אלה שבאים מהעולם החילוני ששם בכלל יש 'מוסכמות' - ה' ירחם! שנטבעו בתוך הראשים שלנו, עכשיו להוציא את כל זה החוצה וכל הג'יפה ומחדש... - זה לא פשוט! למה? - יש הרבה בלאגן בפנים... כל מיני 'מוסכמות' חברתיות שבכלל לא בכיוון של יהדות, קדושה וכו'. 

שותפות לחיים;

יש מושג כזה שנקרא: "שותפות לחיים" שותפות לחיים? - זה קשקוש! חיי נשואים בקדושה אין שם שותפות בכלל, אוי ואבוי אם יהיה שותפות, שותפות זה הדבר הכי גרוע בחיי הנישואים!! כמה אתם מכירים שותפים, בעלי עסקים שותפים שהחזיקו מעמד? כמה אתם מכירים? בודדים! ואלה שהחזיקו מעמד נאמר עשרים (20) שנה? אז כשזה יתפוצץ - זה יתפוצץ על 20 שנה, יה וואלק איזה פיצוץ!! ומי רוצה כזה סוג של חיים?! 

הרי מה הבעיה בשותפות? שאתה כל הזמן במתח, שאתם בודקים אחד את השני כל הזמן: 'כמה הוא השקיע לעומתי? כמה הוא מושך מן העסק לעומתי? כמה הוא בא בזמן לעומתי כמה הוא מאחר? כמה הוא מוציא כמה ככה וכמה ככה?' כל הזמן אחד עוקב אחד אחרי השני ועושה השוואות: 'כמה אשתו מתערבת בעסק לעומת אשתי? כמה ככה? כמה ככה?...' אי אי יה: 'כמה הילדים שלו לוקחים דברים? לא רושמים! לא מדברים, לא זה...' בלי סוף סיבות לבלאגן.

רבש"ע לא רוצה דבר כזה אצלנו בבית! מה פתאום? אין אצלנו שותפות, בכלל לא. אז מה יש אצלנו? אצלנו יש 'נתינה לא על מנת לקבל!' לא תלותי. 

- 'רגע! ואם השני לא מחזיר?' 

אני לא נותן בשביל שהוא יחזיר, אם הוא נותן כדי שיחזיר, אז חזרנו למה שאמרנו קודם: לאהבת עצמי, אדרבא! כשהוא לא מחזיר שם מתגלית האהבה האמתית!! אבל זה לא טבעי! זה לא נורמאלי, מה הנורמאליות? אדם שמקבל - לא יכול להיות כפוי טובה! אולי יש לו בעיה; פסיכולוגית, פסיכיאטרית.

הכרת הטוב או 'ביטול'?

אני אתן לכם דוגמא כמה אנשים יכולים להיות עקומים, סתם דוגמא שעכשיו עולה לי: אשה רודפת אחרי בעלה במשך חודש, משגעת אותו: 'תשטוף את הכלים, שטוף כלים, שטוף כלים, נראה אותך שטוף כלים, נראה אותך תהיה גבר שטוף כלים...!' 

והוא כל הזמן מתחמק, כל החודש רודפת אחריו לא שוטף כלים, מוציא לה כל הסיבות שבעולם, עוזר לה בכל דבר - לא מסוגל לשטוף כלים, לא מסוגל לעזור בשטיפת כלים. בסדר. 

אחרי חודש היא הצליחה לשכנע אותו, שטף כלים. עכשיו הם נשואים שבע (7) שנים - בחיים שלו הוא לא שטף כלים, חודש היא משכנעת אותו - והיא הצליחה להביא אותו למצב שהוא שטף הכלים, הוא סיים לשטוף כלים, אתה רואה את אותה אשה מגיעה לכיור, מסתכלת על הכלים 

והיא אומרת לו: 'ככה שוטפים?!' 

ואתה שואל את עצמך: 'מה הולך פה? חודש את מנסה שישטוף כלים, הוא כבר שטף, למה התגובה הזאת: 'ככה שוטפים?!' במקום שתעודדי אותו, 

תגידי לו: 'איזה יופי!' 

מה מו! למה? יש פה ענין: היא לא סתם אמרה לו, היא לא טפשה... אתם יודעים מה הסיבה? פתאום נפל לה האסימון: שברגע שהוא סיים לשטוף כלים, היא נהיתה חיבת לו! אבל היא לא נהיתה חיבת לו משהו קטן, אלא משהו עצום! למה? - 7 שנים הוא לא שטף כלים ואחרי חודש של מאמץ!! הוא שטף! אז אתה יודע כמה היא חיבת לו עכשיו? וואי, איך מבטלים את זה? את החוב, איך קורעים את הנייר? 

'ביטול!' – 'ככה שוטפים...?!' לא עשית כלום. 

הבנתם את ההגיון שמסתתר מאחורי זה? 

אז אני שואל אתכם: הוא עוד ישטוף? - הוא לא ישטוף! אבל היא לפחות נרגעה שפתאום נפל לה האסימון: 'הלו! לך תדע מה עכשיו אני צריכה לשלם!' מעדיפה לא לשלם ושלא ישטוף. 

זה נקרא: עיוות.

זה כשחיים על שותפות, זה כשחיים על; 'שמור לי ואשמור לך', 'תן לי - תן לך', אז יש כל מיני שיקולים מתחת לפני השטח ואתה רואה רק את התוצאה ואתה לא מבין: 'מה זה ההתנהגות הזאת?' אבל כשאתה מעמיק פנימה, אתה מבין: זה הכל בא מעיוות!

אבל התורה מחנכת אותנו: אחרת לגמרי, לגמרי-לגמרי. 

יעקב עובד באהבת רחל שבע שנים!

אנחנו רואים לדוגמא כשיעקב אבינו אומר ללבן בלי הודעה מוקדמת, בלי... 

ישר אומר לו: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (בראשית כט יח) 

אתה מסתכל על זה, זה לא ברור! זה לא מובן: איך יכול להיות שיעקב אומר דבר כזה? יעקב אבינו שר התורה בעולם 'לא פסיק פומיה מגרסא' (בבא מציעא פו.) כל הזמן לומד-לומד לומד, ככה אתה נותן שבע (7) שנים מהחיים שלך בשביל אשה?! איך זה יכול להיות? 7 שנים של תורה אתה מוותר עליהם!? איך זה? 

אלא, כתוב: "אֲ‍נִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה" (משלי ח יב) צריך להיות קצת ערום, קצת פלפל. 

דהיינו שהיית צריך להגיד ללבן: 'תשמע אני יעבוד רק כמה חודשים' 

והוא יגיד לך: 'עשר שנים' 

ואתה תגיד: 'ארבע' ובסוף תתפשרו על משהו, 

אבל ככה ישר 'שבע'? לא הגיוני! 

(נכון או לא? אתם מסכימים אתי או שאני מדבר לעצמי? - ישתבח שמו!) נו.

דרך אגב, הגאון מווילנא זיע"א אומר: 'שפה יעקב חסם את לבן, שלא יבוא לו מהכיוון של 'עבד' שהרי עבד משתחרר אחרי שש (6) שנים! אז יעקב חשש שלבן לא יבוא אליו אחרי שש שנים ויגיד לו כמו שהוא באמת אמר לו בסוף: "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא!" (בראשית לא מג) כי זה דין של עבד. 

אז לכן יעקב אמר לו: 'שבע שנים' שבזה עקף את העבד, ואין פה דין עבד, לכן לבן לא יבוא אח"כ בכל מיני 'יציאות', ולא סתם יעקב אמר: 'שבע שנים' כי הוא ידע עם מי יש לו עסק. 

אבל מה שמפליא שאחרי זה אנו רואים שכתוב בפסוק: שהתקופה הזו עברה לו ("וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו) כְּיָמִים אֲחָדִים (בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ") (בראשית כט כ) משהו פה לא הגיוני! וזה הפוך מן ההיגיון, מה זאת אומרת עברה לו "כְּיָמִים אֲחָדִים"? 

תגידו לי: מי שהיה בצבא ואמור להשתחרר, אז מה הוא עושה? ומי שהיה בכלא ואמור להשתחרר מה הוא עושה? – 'טבלת איקסים', נכון? כל יום בלוח שנה שעובר עושה X עבר-עבר-עבר נכון? אז יעקב היה צריך לעשות טבלת איקסים, כדי להתחתן עם רחל. ומה כתוב? בדיוק הפוך! שזה עבר לו "כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ!" איך יכול להיות? לכאורה היה צריך להיות כתוב: 'לא עבר! השעון לא זז!' מה זה עבר לו "כְּיָמִים אֲחָדִים"? זה בדיוק הפוך! 

אלא שימו לב, פה-פה הנקודה של כל הענין, כשאני אוהב את עצמי, כשאני דואג לעצמי - אז הזמן לא זז: 'כי אני כבר רוצה להתחתן! אני רוצה שלי יהיה טוב!!' אז כל יום שלא עובר מהר - אני אומר: 'יואוש וואי! זה לא עובר!! זה לא זז...'

אבל כשאני נתתי את השבע שנים האלו לרחל, אז זה "כְּיָמִים אֲחָדִים" זה הכל נתינה! זה לא בשביל לקבל, זה בשביל לתת, אז זה עבר לו "כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ!".

אתם מבינים איזה נתינה עצומה נתן יעקב בשביל רחל? זה נתינה! 

אהבת יצחק ורבקה לבניהם;

אותו דבר אנחנו רואים שכתוב אצל יצחק שהוא אהב את עשו "כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה כח). 

אז מה זה "כִּי צַיִד בְּפִיו"? כי יש פה סיבה, למה אני אוהב אותו? יש סיבה: "כִּי צַיִד בְּפִיו". 

ומה יש בהמשך? "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" בלי סיבה. לא רק זה, אצל רבקה זה כתוב בלשון הווה מתמשך, אצל יצחק זה כתוב בלשון עבר: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו". אבל אצל רבקה - אֹהֶבֶת, למה? כי: כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה; וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם!' (אבות ה טז) כשזה לא תלוי בשום דבר, זה רק הנתינה עצמה - זאת אהבה. 

אהבת דוד ויהונתן;

אותו דבר כתוב אצל דוד המלך כשהוא מספיד את יהונתן: "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" (שמואל-ב א כו) ע"ז מסביר הרמ"ע מפאנו, אומר: 'לא כתוב: 'נפלא אתה' לא כתוב שנפלאה האהבה, כתוב ישר במחובר: "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" זאת אומרת זה פלא עצום! גם ההתנהגות שלך וגם האהבה הזו שיש לך כלפי, אומר דוד המלך. 

עכשיו, לא כתוב: 'מאהבת גבר לגבר' או גבר לאשה או אשה לאשה, לא! כתוב: "מֵאַהֲבַת נָשִׁים" 

יותר מזה! אומר הרמ"ע מפאנו: לא כתוב 'נפלאת אַהֲבָתְךָ לִי יותר מֵאַהֲבַת נָשִׁים' לא כתוב ככה, כתוב: "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים".

לא כמו אותם טפשים שהבינו את הפסוק בכיון אחר בכלל! עם כל הסטיות שלהם...!

אומר הרמ"ע מפאנו: שאומר דוד המלך ליהונתן: 'מאיפה זה? מה זה? מאיפה באה לך האהבה הזאת שאתה אוהב אותי כל כך? איזה מין אהבה זו? הרי מי מוותר על מלכות בשביל חבר שלו?! אתם שמעתם על מישהו בהיסטוריה שוויתר על מלכות לחבר שלו ככה על פאדי? בלי לקבל כלום? היה דבר כזה בעולם? היה פלא כזה? לא היה! זה רק אצל דוד ויהונתן!! 

ועל זה כועס עליו שאול על בנו יהונתן, ואומר לו: "בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת" (שמואל-א כ ל) מה אתה עושה עכשיו, אתה ככה מחלק את המלכות? נותן את זה ככה, מה זה? 

איך אומרים, אדם שעוד רוצה לתת למישהו משהו, אז עושה אותו 'הסגן שלו' אתה המלך ואתה עושה את רעך הטוב לסגן שלך, עוזר שלך, ממלא מקום, אבל פה? לא! הוא אומר לו: 'קח!' - איזה מין דבר זה? מדהים!

אז מספיד דוד המלך את יהונתן: אתה יודע מאיפה זה בא לך? זה לא סתם ככה, זה בא לך "מֵאַהֲבַת נָשִׁים" על איזה נשים הוא מדבר? על הסבתאות, סבתא שלך סבתא שלי, מי זאת הסבתא של יהונתן? – רחל! מי זאת הסבתא של דוד? – לאה!

אומר דוד: אתה יודע מאיפה האהבה שלך? - מהסבתא שלך! שהיא אהבה את הסבתא שלי והיא ויתרה לה על יעקב אבינו, בשביל שלא יהיו לה פאשלות! שלא יהיו לה בושות!! 

נו, בשביל דבר כזה היא ויתרה על כל הקופה, על מה היא ויתרה? - היא ויתרה על בכורה! ועל מלוכה!! ועל כהונה!! וזה הכל עבר ללאה; ראובן לוי ויהודה, זה כולם בנים של לאה וזה היה צריך להיות של רחל ויתרה! והעיקר: שאחותה לא תתביש!! 

וכי יש לך נתינה יותר גדולה מזו?! 

לכן הוא אומר לו: אתה יודע מאיפה זה בא לך? זה בגֵּניִם שלך, זה בא מסבתא שלך, אחרת? לא ברור הפלא הזה!

אז אנחנו רואים: שהתורה מלמדת ומחנכת אותנו לנתינה, לנתינה אמתית: לא בשביל לקבל, כי האדם באופן טבעי: הוא אגואיסט, הוא נולד אגואיסט, אם הוא לא יהיה אגואיסט - הוא לא יוכל לחיות, אבל התורה מחנכת אותנו לא להיות טמ'ע יותר מידי, אלא, תשחרר! ולא הכל בשבילך.

לכן כשאנחנו מחנכים ילדים קטנים, אנחנו מחנכים אותם: לתת! כל הזמן נותנים להם לתת, אתה רואה שיש לך ילד בעייתי שהוא קמצן שאומר כל הזמן: 'זה שלי! זה שלי!' 

אז תמיד תתן לו – אבל בשביל לתת, בלי שהוא ישים לב, תביא לו חבילה של משהו לחלק, ותגיד לו: 'אתה המחלק!' ברגע שאתה תרגיל אותו לחלק - הוא יתרגל לתת 'כי בעקבות הפעולות נמשכים הלבבות' אז הנתינה זה אל'ף בי'ת.

יותר מזה, אם אני נותן לא על מנת לקבל, אז אין לי סיבה לכעוס על רעייתי, כי היא לא חיבת לי כלום! רק אני חיב לה, אני צריך לתת.

אני התחתנתי, אני חתמתי על הכתובה! נכון? אתם ראיתם את הווידאו של החתונה שלכם? בדקתם שמה? תסתכלו טוב, תסתכלו על הרבנית שלכם: היא חתמה על משהו? – לא! היא אמרה משהו בחופה? – לא! היא נשבעה? – לא! מה היא עשתה כל החופה? – כלום! שמה את האצבע ככה, שמת לה את הטבעת, שתתה קצת מהיין 'והתמסטלה' וזהו... 

מה אתה רוצה ממנה?! מה אתה תובע ממנה? היא הבטחה משהו? תסתכל: אתה בכתובה! מה אתה התחיבת? 

פעם אמרתי בצחוק: למה כותבים עדין את הכתובה בארמית? 

כי אם יכתבו בעברית - וואלק הבן אדם יקרא יגיד: 'לא חותם! לא חותם!!'... - אבל זה בצחוק! מה זה 'לא חותם', - בטח חותם... 

אבל אתה צריך להבין: מה אתה אומר בכתובה? תבין את זה! תפנים פנימה, תראה: על מה התחיבת? כי על זה אתה אמור להתחיב, זה לא פשוט. אייייה.

נשאלת השאלה: באמת למה רק החתן חותם? למה היא לא חותמת גם? בדיוק מהסיבה הזו, כדי שלא יהיה שותפות. אם היא היתה חותמת גם על הכתובה או שיהיה איזשהו מסמך אצל עורך דין - אז לא עשינו כלום! - למה? כי כל הזמן זה יהיה תלותי! למה? כי כל הזמן בני הזוג יריבו: 'היא לא עומדת בקריטריון! אני לא עומד בקריטריון...' 

הרי אם תכנסו פה ל'רבנות' לא בבני ברק ברמת גן, אתם תראו באיזה רמה מדברים שם, תכנסו לרבנות ותשמעו איזה ויכוחים, על מה הם מתווכחים? - על שטויות! שטויות במיץ עגבניות. אבל על מה זה מתפוצץ בסוף: או על בגידות, או על הכאות, בסוף זה מגיע שני (2) הדברים האלה, אחד מהם או שניהם... אבל ממה זה מתחיל? מקשקושים מקושקשים, פרינציפים ושטויות.

הכי מצחיק, שהם הולכים למגשרים ויועצי נישואין ומשלמים הון עתק, משלמים! לא כמוכם באתם פה בחינם!! הם משלמים הון עתק! אבל מה הקטע: אתה רואה את הזוג יוצאים משם 

ואז הוא אומר לאשתו במדרגות: 'הכל טוב ויפה בסדר! כל מה שהוא אמר, אבל לא מתאים לי, לא-לא נראה לי!' 

- אז בשביל מה הלכתם?!

כי לוקחים אותו כבתחילה כיועץ, ואז 'אני יכול לקבל את העצה שלו ואני יכול לא לקבל את העצה שלו והוא לא מחיב אותי בכלום!'.

אבל אצלנו - אין דבר כזה! התורה - מחיבת אותך!! הרב - מחיב אותך!!! אם אתה לא הולך מלכתחילה שכל מה שאומר לך הרב: 'אמן!' ו'קדוש!' - אז חבל על הזמן להגיע בכלל. 

כי הרי ברור לכולנו כמו שאומרת הגמרא: 'כמו שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות' (ברכות נח:) זה דבר הכי לגיטימי שכל אחד יש לו דעה משלו, אנחנו לא חיבים להסכים על כל דבר, לא חיבים בכלל. אבל מוויכוח להגיע למריבה?! - אוי ואבוי! 

צריך לדעת: לעצור באמצע! איך עוצרים? אבל יש גברים ע ק ר ו נ י י ם, הבעיה שכל דבר הופך להיות ע ק ר ו נ י... 

אבל בא נגיד באמת דבר עקרוני, לדוגמא: אתה רוצה שהילד ילמד בתלמוד תורה הזה 

ואשתך אומרת: ח"ו! רק בתלמוד תורה הזה' 

בסדר, יש שיטות שונות אני יודע מה, זה חסידי זה ליטאי אני יודע מה כל מיני ענינים, בסדר כל אחד והענינים שלו. 

טוב, אז עכשיו מה נעשה? כל אחד עומד בתקיפות בדעתו, מה נעשה עכשיו? פשוט, ברגע שיש לך: "עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק" (אבות א טז) כי שני בני זוג חיבים שיהיה להם רב מההתחלה, שכל מה שיגיד להם: 'אמן וקדוש!' 

לא 'הרב של הבעל' ולא 'הרבנית של האשה', רב אחד שהם קבעו אותו: 'שמה שהוא יגיד - זה מה אנחנו עושים!' זה גם חיב להיות הרב שפוסק להם הלכות בכל הענינים, זה רק רב מיוחד של הענין של השלום בית שמה שהוא יגיד - זה מה שיהיה, החלטנו. 

למה דווקא 'הוא'? כי מישהו צריך להחליט! אז פעם אני אכלתי אותה ופעם היא אכלה אותה, לא משנה, אבל צריך להמשיך לזרום, כי הרי שנינו מבינים: שזכותה לחשוב אחרת ממני, פשוט! אז מה נעשה עכשיו? צריך להחליט מה עושים? אז אם לא הגענו לעמק השווה לבד - יש רב. 

הזוג שהגיע ל'רבנות' משטויות!

פעם סיפרתי, איך זוג יכול להגיע לרבנות, להתגרש משטויות! איך? זוג אחרי הנישואין הלכו לקנות ריהוט, טוב הולכים לקנות ריהוט, נכנסים לחנות 

ואז פתאום שומע את האשה אומרת: "דוד, בא תראה זו הספה שחשבתי עליה כל החיים שלי" 

הוא מתקרב - נהיה לו שחור העיניים! מה? הוא רואה ספה בצבע שחור סקיי, מסתכל על זה 

ואומר: 'זה יהיה בבית שלי בסלון!? חבל על הזמן לא יקום ולא יהיה! שחור?! בסלון?! איזה טעם יש לך את?' 

- 'לא! זה אתה לא מבין זה היום הסטייל, זה היום ככה', 

- 'לא מענין אותי אין אצלי שחור'.

טוב, הוא מסתובב קצת בחנות ואז הוא רואה ספה ככה פשוטה רגילה 

ואומר: 'הנה! זה - זה מתאים לי דווקא!' 

- 'אִיךּ... איזה טעם יש לך? זה מה זה הספה הזאת זה אלטיזעכאן זה...'

 בקיצור, הם מתחילים להתוכח ביניהם בחנות 

והאשה אומרת לו: 'תשמע-תשמע, ממילא את הריהוט זה אבא שלי קונה, משפחה שלך לא הביאה כלום, זה אבא שלי קונה את הריהוט, אז זה הצ'קים שלי אני קונה את הסקיי לא מענין אותי' 

בקיצור, הוא אומר לה: 'אם את קונה את הסקיי אני לא נכנס הביתה!' 

הם רק התחתנו! יה וואלק, אתם מבינים?

בקיצור, הם מתווכחים ורואה שלא הולך לו, אז הוא מנסה לעבוד לה על הרגש, מה הוא אומר לה? 

'את יודעת מה? תעשי מה את רוצה אני לא מתאים לי...' 

ויצא מן החנות, יצא החוצה מעשן סיגריה בחוץ - ה' ירחם! והיא נתנה את הצ'קים סיכמה וזה, טוב נסעו. 

הוא לא שואל אותה אפילו: 'מה היא עשתה?' הוא מצפה שהיא הבינה את הרמז שלו - אך כגודל הצפיות - גודל האכזבות!! הלכו הביתה והנה דופקים בדלת: הגיעה הספה! הסבלים עם הספה השחורה... 

טוב הלכו הסבלים, הוא יושב בפינת האוכל 

והוא אומר לאשתו: 'איזה טעם מאנחוס יש לך!' 

אז אשתו אומרת לו: 'למה הטעם שלך יותר טוב? בטח...' 

הוא אומר לה: 'למה את חיבת לענות לי כל הזמן? יצאת כמו אמא שלך! כל הזמן את חיבת לענות' 

- 'למה אמא שלך יותר טובה? בטח...' 

בקיצור, 'אמא שלך - אמא שלו אמא שלנו...' ההיא התחילה לבכות לקחה את הפאקעלאך שלה והלכה לאמא שלה, הלכה לאמא, טוב, הלכה לבית של אמא שלה.

ואז אמא שלה שואלת אותה: 'מה קרה שבאת?' 

אומרת לה: 'לא, עברתי פה אז נכנסתי ככה לנוח' 

אומרת: 'אַה, יפה, ולמה העינים שלך אדומות?' 

- 'לא, אני חושבת יש לי דלקת...' 

אמרה: 'טוב יאל'ה אל תעבדי עלי, תגידי לי: הוא רב אתך? הוא התווכח? הוא הרים עליך ידים? את בהריון?' 

אז היא אומרת: 'אמא! מה קרה לך? הוא נשמה! את מכירה אותו וזה... בסדר' 

- 'הוא נשמה אבל הוא לפעמים ככה משחרר מילים לא במקום', 

- 'כן נכון לפעמים הוא מגזים וזה...' 

- 'נו, אז מה הוא אמר לך?' 

- 'לא-לא הוא אמר זה מה שהוא פגע בי שהוא אמר עליך ככה וככה', 

- 'אמר עלי?! למה מה אני עשיתי לו? מה הוא מכניס אותי? למה הוא צריך להגיד עלי?' 

- 'לא, את יודעת אמא כשאנשים עצבניים מדברים שטויות, כן נכון בסדר...'

 ואז אתה רואה אותה נגשת לטלפון ומחייגת לאמא שלו: 'מסעודה? שלום! מדברת ורדה, אמא של... כן-כן כן, מה שלומך? כן, שמעת מה הבן שלך אמר עלי? אמר עלי ככה וככה זה יפה ככה? ככה הוא צריך לדבר עלי?' 

ואז האמא אומרת: 'לא! ח"ו אני לא מבינה אותו, איך הוא אומר דבר כזה עליך?! את דוקא אשה טובה וכו' וכו' וכו'' 

והיא אומרת: 'כן ואנחנו הבאנו הכל! והבאנו את הזה והבאנו לו פרח "אַח! פרח שנבל..." הבאנו פרח, עשינו הכל, מה אתם הבאתם? אתם לא הבאתם כלום!' 

ואז האמא שלה אומרת: 'נכון אנחנו קצת קשה לנו ולא יכולנו, נכון את צודקת, אבל את יודעת גם הבת שלך לא בסדר, אני שמעתי מהבן שלי כמה פעמים מה היא אמרה עלי, אבל עוד לא אמרתי לך את זה אף פעם, אבל אם את כבר פותחת - אז אני יגיד לך מה אמרה עלי הבת הזאת ה....' 

ואי ואי ואי ואי ושיחת הטלפון הזאת מסתיימת בטריקת טלפונים. כאן נגמר פרק אל'ף... 

ועתה מתחיל פרק ב': עובר שעות...! עובר ימים...! ומחכים: 'שהבחור יצור קשר' והוא פרינציפ': לא מתקשר! והיא נשארת עכשיו אצל אמא שלה והנה נכנס לסרט עכשיו: 'גיבור חדש!' מי זה? אח שלה הגדול, 

בא אח שלה הגדול ואומר לה: 'מה הענינים שושי? הכל בסדר? מה שמעתי?' 

אומרת לו: 'מה שמעת?' 

- 'שמעתי ככה וככה' אמר: 'ככה וככה נכון?' 

- 'כן, לא בדיוק' 

- 'אל תגידי לי: 'לא בדיוק', אמר או לא אמר?' 

- 'אמר', 

- 'אבל מה זה שכל שני וחמישי את באה לאמא? מה זה? מה, רק התחתנתם לא מזמן! מה קרה? זה לא הולך ככה, את צריכה להחליט: או כן או לא, זה אי אפשר ככה מה, את יו-יו! מה, את לא מבינה שאת מצערת את אמא ואת אבא? מה זה הדבר הזה? או שתסדרי אתו אצלך בבית או שתחתכי! מה זה הולכת חוזרת את הולכת באה מה זה הדבר הזה? זה לא הולך ככה את צריכה להחליט!' 

עכשיו הוא הכניס את הבחורה עוד יותר לפלונטר: 'לא יודעת מה לעשות, אבל היא אוהבת אותו, אז בסדר רבים מתווכחים, אז זה אומר שהיא לא אוהבת אותו?! - אוהבת אותו!' 

והנה נכנסת עכשיו לסרט עוד גיבורה, מי זו? השכנה. 

נכנסת השכנה של האמא ואומרת: 'שלום, מה שלומכם? הכל בסדר?' 

אומרת: 'כן ברוך ה'!' 

- 'מה שמעתי?' 

אומרת: 'מה שמעת?' 

- 'שמעתי שיש לה בעיות עם זה...' 

- 'מאיפה את שמעת את?' 

- אני שומעת הכל! 'אזנים לכותל' אני שומעת הכל מותק' 

אומרת: 'כן-כן, תשמעי לי תפתחי לו תיק, לא משנה איזה תיק: תיק במס הכנסה, תיק במשטרה, תיק לגירושין, תיק לשלום בית, העיקר תפתחי לו תיק, תעשי לו מזוודה, תשמעי לי אני מנוסה...' 

למה - היא גרושה שלוש (3) פעמים כבר! היא 'מנוסה' 'תשמעי לי...'

נו, מה אתם אומרים? 

עכשיו באיזה פלונטר נמצאת הבחורה הזאת? 

ונגיד עכשיו שהיה איזה קשר והם רוצים לחזור, לך תחזור עכשיו, אתה צריך עכשיו לתפור את כל המשפחות ואת כל האחים! - איזה בלאגן!! וגם אם יחזרו, אתה תראה כל הזמן את האחים הדואגים והאחיות הדואגות - רק בלאגן אחד גדול. 

רבותי! 

בשלום בית - לא מערבים; לא משפחה, לא חברים, לא שכנים, לא אף אחד, אתה רוצה לסבך את עצמך? תעשה את זה. אין דבר כזה לערב, רק פוסק אחד: 'הוא מחליט בינינו! זהו'. ברגע שהחלטנו ככה - פטרנו את כל הבעיות. 

את אותה סיטואציה נעשה עכשיו עם פתרון: 

אותו זוג יש להם רב, לפני שהם התחתנו הם החליטו: 'שהרב שלהם זה רב פלוני - שכל מה שאנחנו לא מגיעים לעמק השווה - הוא יחליט!' 

והם נכנסו לחנות והאשה מצא חן בעיניה הסקיי השחור והתחיל הויכוח והבעל או האשה אמרו: 'רגע-רגע! בא נתקשר לרב נראה מה הוא אומר?' 

מתקשרים לרב: 'סליחה כבוד הרב שאנו מפריעים לך! אפשר לשאול שאלה?' 

- 'כן, מה השאלה?' 

'אנחנו נמצאים בחנות של ריהוט, אשתי רוצה לקנות ספה מפחידה שחור סקיי ואני לא מסכים בשום פנים ואופן, מה עושים כבוד הרב?' 

מה יגיד לו הרב? - פשוט! 

יגיד לו: 'תשמע! 'מי נמצא בבית רוב הזמן? 

- 'אשתי', 

- 'יופי, אז תן לה לקנות את הספה עם הסקיי השחור וכשאתה בא הביתה לכבודך היא תשים תמיד את הכיסוי את הצבע שאתה אוהב. בסדר סגרנו ענין? אתה יוצא מהבית - היא מוציאה את הכיסוי, הסתדרנו?' 

- 'תודה כבוד הרב. פטרנו את הבעיה!' 

מסובך? לא מסובך. 

איך הרב הצליח להביא כזו תוצאה צ'יק צ'אק? כי לרב אין את הדוקטור 'פרינציפ' אבל לבני הזוג יש דוקטור פרינציפ, ברגע שהם נכנסו לעקרונות - הם כבר לא מחפשים פתרונות, הם מחפשים: 'לצאת צודקים' באמת הם היו יכולים גם לבד להגיע לפתרון, אולי אפילו פתרון אחר, הם היו יכולים לפתור את הבעיה, רק הם לא חפשו פתרון, הם חפשו: לצאת במילה שלהם! ברגע שאדם רוצה לצאת במילה שלו, פה מתחילה הבעיה הקשה!! 

(בסדר? אתם אתי? הלו! אני בדי הום? הכל בסדר?...:) 

סיפור אהבה אמיתי;

באחד השיעורים כאן אני חושב שספרתי את הסיפור הזה, אני אספר לכם את הסיפור הזה שוב כי הוא קשור לענין והסיפור הזה ממחיש מה זו אהבה אמתית שאני ראיתי במו עיני! איך אומרים ביידיש "לב סטורי" סיפור אהבה אמיתי שאני ראיתי במו עיני וחוויתי אותו ככה בלייב. 

איפה זה היה? זה היה בסמינר של 'ערכים', לפני בערך עשרים וחמש (25) שנה לפחות, קראו למקום שמה "כפר סיטרין" מול 'כלא שש' בחיפה (שמה זה כלא שש או כלא ארבע? כלא שש לא? כלא שש). 

ושמה נתנו לי לתת את השיחה הראשונה של הסמינר והיה בית כנסת לפחות פי שלוש (3) מהבית כנסת הזה ('קהילות פז'), ללא גוזמה! ישבו שם לפחות שלוש מאות (300) איש!!

ואני מתחיל את השיחה, לא עובר ממש דקות ספורות ופתאום משהו נכנס מאחרי, נעמד לידי ומתחיל לקלל! אבל מה זה לקלל? קללות עסיסיות מזעזעות, אני מסתכל עליו ככה ואני לא מבין מאיפה העב"ם (עצם בלתי מזוהה) הזה נחת, מאיפה הוא בא? לאן הוא שייך? הוא שייך לאנשים שבאו לסימינר? לאנשים המקומיים פה? לצוות, מי זה אני לא מכיר אותו ואני מסתכל ואני לא מבין מה הולך פה, את מי הוא מקלל בכלל גם זה לא היה ברור, קללות! 

עכשיו כולם אני רואה בהלם ואני בהלם! 

ואני אומר לו: 'מה הקטע שלך אחי? מה? מי נגד מי? אני לא מבין!' 

והוא ממשיך, יורה טטטטטטטטטט. 

- 'טוב, תרגע! אבוס עינק (נשיקות בעינים) תגיד! על מה מדובר? שנדע איך להתייחס אליך'.

עכשיו אתה לא יודע מה לעשות, מה? לבקש: להוציא אותו, או מה עושים? אתה מנסה לפחות להבין: איפה אנחנו נמצאים? ואז תוך כדי בליל הקללות שלו, התחלנו לאט לאט להבין, שאשתו חזרה בתשובה ויש לה חברות מבני ברק שמחזקות אותה והוא לא מתאים לו הקטע, אז הוא בא איתה לפה לסמינר, אבל לא מתאים לו, בסדר הבנו, עכשיו הוא מקלל אותה ואת כל הדתיים ואת כל... את מי לא?

בקיצור, אני ברוב "חוכמתי" שאלתי אותו שאלה שאני מה זה התחרטתי על השאלה הזאת - ה' ירחם! היתה לי כל כך כוונה טובה, אבל מה יצא מזה? - ה' ירחם! אני משום שרציתי להבין יותר לעומק איפה אנחנו עומדים 

אז אמרתי לו: 'אשתך נמצאת פה בכלל?' 

- איזה טעות! מה הוא עושה? הוא מצביע עליה 

ואומר: 'הנה היא הההה...' 

וממשיך עכשיו לקלל כשהיד מופנית כלפיה ועכשיו כל העינים של המאתים תשעים ותשע (299) אנשים - עליה!

עכשיו אתה רואה אותה מחליפה צבעים! אדומה ירוקה צהובה לבנה כל הצבעים ואתה לא יודע מה לעשות ואתה מרחם עליה ואתה אומר: 'ה' ירחם! הוא קרע אותה לגזרים!!' 

פתאום, היא קמה ויצאה החוצה, אני אומר לכם איך שהיא יצאה החוצה - אתה שמעת אנחת רווחה מכל אלה שישבו שם, במיוחד הנשים, שמעת: 'אהההה מסכנה!. גמר עליה גמר!' 

טוב, איך שהיא יצאה נסינו קצת להרגיע אותו ולומר לו: 'תשמע! זה לא שיחה פרטית עכשיו, אתה אח"כ תשב פה עם האנשים תדבר, אבל עכשיו זה הרצאה, זה מפריע לכל הציבור!' ומנסים להסביר לו בעדינות ושלא יפגע ושלא יהיה סתם כעסים.

תוך כדי כך שאנו מנסים ככה להרגיע, אשתו חוזרת נכנסה, אני חשבתי שהיא באה עם מערוך... – לא! היא באה עם כוס תה, עכשיו הוא עומד פה ואני עומד פה, היא באה ככה בין שנינו עם הכוס תה 

ואני שומע אותה, היא אומרת לו: 'איציק, קח תשתה תרגע, אתה יודע שאסור לך להתעצבן, זה מזיק לך! קח' 

היא נתנה לו את הסוס תה וחזרה לשבת במקום, אני מסתכל עליה ככה, מסתכל עליו - מסתכל עליה, מה זה? סרט מבוים? מה הולך פה? הייתי בשוק! אני מסתכל עליה, מה? היא הביאה לו כוס תה, אני לא מדבר אבל זה מה שעובר לי בראש, היא הביאה לו כוס תה! אתם יודעים מה זה אומר? 

אתם מכירים את האמהות האלה שהולכות ברחוב והילד שלהם עושה להם 'סקנדל' באמצע הרחוב, עושה להם וואחד פאדיחה, ילד כזה קטן בן שלוש-ארבע (3-4) לא יודע מה הוא רוצה; 'רוצה ארטיק!' לא יודע מה הוא רוצה, אתה רואה אותו צועק! ומתפרע ומרביץ לה ומשתולל ככה בהבהבהבהבה. באמצע הכביש, ראיתם פעם סיטואציה כזאת? יש כאלה דברים לפעמים נכון? 

ומה אתה רואה? אתה מסתכל על האמא מה אתה רואה את האמא אומרת? 

'די! נשמה, בא-בא אני יקח, תזהר! זה כביש, אל תעשה שטויות, אתה מתקרב יותר מדי לכביש...'

זאת אומרת האמא לא חושבת על הפאדיחה, על מה שהוא עושה לה, על מה שהוא הכה אותה, לא-לא! על מה היא חושבת? 'שלא יאונה לו רע, שלא יקרה לו משהו ח"ו!' נכון זה אמא רגילה טבעית אוהבת? נכון? היא חושבת עליו! היא לא חושבת עליה.

אותו הדבר אתה ראית אצל האשה הזאת, היא לא חשבה על עצמה בכלל באותו רגע שהוא יורה בה, הבן אדם יורה! - היא לא חושבת עליה! היא חושבת: 'על הבריאות שלו!' היא הולכת לדאוג לו לתה! וואי וואי וואי וואי וואי אתם מה קרה באותו רגע? 

קם לי איזה ז'לוב אחד חילוני, זה סמינר שרק התחיל הסמינר, קם לי חילוני ענק, קרוב לשתי (2) מטר בסוף בשורות האחרונות, קם לי אחד 

צועק לי: 'כבוד הרב! אני יכול להגיד פה גם כן משהו!?' 

אמרתי לו: 'אני יכול להגיד לך לא?' 

אז הוא אומר לי: 'אני מוכן להתחלף עם הטמבל הזה!' 

שמעתם? כי כל הציבור שמה הבינו: תשמע! הוא זכה בוואחד יהלום! היא באמת אוהבת אותו!! כי היא חושבת עליו!!! היא לא חושבת על עצמה, זה אהבה אמיתית, איפה אתה רואה דברים כאלה? הבנתם על מה אני מדבר?

ואנחנו בבית - על כל חרטה נפגעים, נפגעים צ'ילבה, ברוגז, לא מדברים... ואילו זה, הבן אדם יורה בה! מה לא עושה לה! פאדיחות של... היא לא רואה אף אחד ממילימטר, היא רואה: את בעלה שעכשיו הוא במצוקה והיא צריכה לעזור לו, כשהוא מנסר... זה סיפור אהבה אמיתי. 

האמת, אני לא יודע מה קרה אתם מאז, כי אחרי אותה הרצאה אני המשכתי בדרכי, אבל הסיפור הזה לא עוזב אותי מאז, לא עוזב אותי. 

חז"ל אומרים: 'אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה' (בראשית רבה נה) אדם שבאמת אוהב הוא לא רואה כלום, הוא רואה רק את האובייקט שהוא צריך לתת לו, איפה רואים את זה בדרך כלל? בין אמהות לילדים. אתם יודעים שהאבא אוהב פחות את הילדים מהאמא, אתם יודעים את זה? תראו אצל האבא כתוב: "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב" (משלי י א) האבא שמח בילדים שלו, אבל האהבה שלו זה לא כמו של האמא, למה? מי יכול להגיד לי למה? 

אז מה? אז יש לה 'פור' השקעה של תשעה (9) חודשים! ולא סתם תשעה חודשים, זה תשעה חודשים של 'מטען חורג!'...

אתם יודעים, מספרים על שני רוסים שנסעו ברכב אחרי משאית, אז רוסי אחד אומר לשני: 'תתרחק! תתרחק!' 

אומר לו: 'למה?' 

אומר: 'תראה! כתוב: 'מטען חורג' זה יכול לחנוק אותך!!'

אז תשעה חודשים! מטען חורג!! וכאבים ופחדים וחרדות ודאגות, לא פשוט! ולא נדבר על תופעות לוואי ואחרי זה מגיע השלב של הלידה - שזה ממש מסירות נפש! זה מסירות נפש ממש! אז איך לא תאהב את הילד? איך שהוא יוצא לאוויר העולם היא כבר אוהבת אותו, האבא עוד לא, אין סיבה לאהוב, עוד לא מבין מה זה בכלל, למה, מה הוא השקיע?! 

אחרי שהוא יקום בלילה ויתן לו קצת דייסה, יעשה פה ינענע אותו פה ינענע אותו שם, עכשיו הוא מתחיל לאהוב! - למה? כי רק אז הוא מתחיל להשקיע! אבל לאשה יש לה וואחד פור. 

אז זה שוב חוזר לענין: 'כגודל ההשקעה - כגודל האהבה!' יחס ישיר. 

'זָכָה — עוֹזַרְתּוֹ, לֹא זָכָה — כְּנֶגְדּוֹ';

רבותי! מה אנחנו שווים בלי האשה?! תכל'ס, מה אדם שווה בלי אשה? 

הגמרא אומרת: 'אדם השרוי בלא אשה שרוי: בלא תורה, בלא שמחה, בלא ברכה!' (ברכות סב:) בלא... בלא! בלא... יש שמה שבע (7) "בלא" כולך בלה בלה אחד גדול, כולך בלא בלא בלא. (שב"ח אשת"ו - שלום, ברכה, חומה, אדם, שמחה, תורה וטובה!)

הגמרא אומרת: 'אתה פלג גופא!' לא 'פלג' של מכונית, פלג זה חצי, אתה חצי גוף, מה עם החצי השני? מה אתה יכול לעשות בלי החצי השני? מה אתה שווה? 

אמרתי פעם: מה זה: "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ?" (בראשית ב יח) אז ידוע מה שאומרים חז"ל: 'זָכָה — עוֹזַרְתּוֹ, לֹא זָכָה — כְּנֶגְדּוֹ' (יבמות סג.).

כבר אמרתי בס"ד, עוד דבר חשוב שרמוז פה: כשאתה הולך לעשות מצוות - תפקיד האשה להיות עזר, כשאתה רוצה לעשות עברות - היא צריכה להיות כנגדו. זו אשה טובה! שהיא מושכת בחוטים ומכוונת אותך: 'אתה לא תלך לי לדברים שלא צריך' - זה אשה טובה. אז מה אתה כועס עליה כשהיא מונעת אותך מלעשות דברים שלא צריך? – הפוך! תהיה מרוצה.

שאלה קשה! – לסיום הפרק;

אחרי כל מה שדברנו, אני עכשיו אתקיל אתכם לסיום: 

אני הולך לשאול אתכם את השאלה הכי קשה, שאלה הכי קשה שאתה יכול לשאול גבר, תכינו את עצמכם.

מי יכול להגיד לי: למה הוא אוהב את אשתו? 

אני עובר לשאלה הבאה: מי מתנדב להגיד; למה הוא אוהב את אשתו? 

עכשיו יש לי בקשה אליכם: אל תענו לי בסיסמאות, ולא בציטטות מהתורה, תענה לי על אשתך! למה אתה אוהב אותה! את אשתך - למה אתה אוהב אותה? 

אל תגידו לי: 'כי היא הצד השני שלי' והיא ככה והיא: "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" (בראשית ב כג) עזוב! תגיד לי: למה אתה אוהב אותה? 

 למשל עונים: 'אשתי היא עושה הכל בשבילי, אני לא יכול לא לאהוב אותה, אולם היא גם רבה אתי אבל הכל היא עושה בשבילי' 

הרב: יש מישהו שיכול לפרט יותר קצת? דוגמא אחת לפחות לתת, רגע, יש פה עוד מישהו שיכול להגיד עוד משהו? ואתם? אתם לא אוהבים את האשה?! שתדעו לכם: הנשים הולכות לראות את הסרט הזה ויגידו: 'לא יכולת להגיד משהו עלי?!'

למשל עונים: 'משלימה'

 הרב: אמרנו משלימה זה סיסמא, עזוב! תפרט לי תכלס', למה אתה אוהב אותה? 

מה אמרת? 'דומה למה שאתה צריך' זאת אומרת שהיא אפילו לא הגיעה למה שאתה צריך רק דומה? זה כבר בעיה! אבל אני מבקש פירוט, דוגמא אחת של פירוט. 

טוב רבותי! אני מצטער שאני הולך הביתה, כי אף אחד מכם לא הבין את ההרצאה - כל מה שדברתי טחנתי מים! סתם, חבל על הזמן, אז אני מתחיל מהתחלה... 

'ערב טוב! ברוכים הבאים!'...:) 

כן, ובכן גם אתה (שניסה לענות) מדבר בסיסמאות, בואו נראה, אתה צודק! אבל עדין מדבר בסיסמאות. 

אני שאלתי: 'למה אתה אוהב את אשתך!!!!!' 

ואתה ענית לי: 'למה אתה אוהב את עצמך!' כי מה שענית לי: 'היא עושה הכל ב ש ב י ל י' זאת אומרת איפה הפואנטה? למה אני אוהב אותה!! - כי זה בשבילי!! וזה אהבת עצמי! אז לא הבנתם את כל מה שדברנו כל הערב, פרשסטייט? (הבנתם).

לפני כשלושים (30) שנה, הייתי בחוג בית בנתניה ושם לא נתתי שיחה ואח"כ שאלתי את השאלה הזו, אלא אני פתחתי את החוג בית עם השאלה הזו: 'מי יכול לומר לי: למה הוא אוהב את בן הזוג שלו?'

כמובן שהגברים לא ענו, והיתה שמה אשה אחת, שהממה אותי! היא נתנה תשובה מדויקת ואמיתית!! לא חרטא, אתה רואה שזה אמיתי, תכף תראו למה, ומאז אותו חוג בית, נתתי הרבה הרצאות בנושא "שלום בית" בארץ המשך שנים רבות, עוד לא שמעתי אף אחד שענה כמותה! בקיצור, לא הרבה מבינים מה זה אהבה. 

מה היא ענתה? היא הסתכלה עלי בתמיהה 

ואומרת לי: 'מה זאת אומרת 'למה אני אוהבת את בעלי?' - אני מכבסת לו! אני מבשלת לו, אני דואגת לו' ככה אני מצטט מילה במילה עם אותה צורת התבטאות שלה: 'טבעי!' 

שימו לב! כל התשובה היתה: 'לו! לו!! לו!!!' לא לי, ישר התחבר לה, שלמה היא אוהבת אותו - כי היא דואגת לו ונותנת לו, בלי סיסמאות בפשטות, זה זרם פשוט.

את ה'באג' הזה אנחנו צריכים לעקור מהמוח, יש לנו באג, שאנחנו באופן טבעי: אוהבים את עצמנו! ולמה? כי מאז שאנחנו קטנים: 'אמא שלנו היקרה, אבא שלנו היקר!' כל הזמן דאגו לנו ונתנו לנו ונתנו לנו, אז התרגלנו לקבל - ועכשיו שהתחתנו אז ציירנו את האשה הטובה שלנו כתחליף של אמא שתמשיך לתת לנו...

- לא נכון! לא ככה צריך להיות! 

זה שהיא תתן - זה בלי קשר, אבל זה לא מה שאני צריך לצפות ולחשוב!! 

לכן אנחנו מחנכים את הילדים שלנו כמו שאמרתי מקטנות: לתת! לתת!! לתת!! לא רק לקבל, לתת! לתת!! לתת!! כי כשאתה תתחתן אם לא תהיה רגיל לתת - אתה לא תוכל לתת לאשתך, כי הכל יהיה מותנה.

(יש לכם שמונה (8) שניות לשאול שאלות... אמרו לי: 'שבעשר וחצי (22:30) - אני צריך לסיים...:)

אז נשאיר את השאלות לפעם הבאה, נתתי לכם קצת חומר למחשבה, יש לכם שבוע שלם לפתח את התמונות ולחווט את הנתונים ושבוע הבא תבואו ככה עם שאלות ונתקדם הלאה בעזרת השי"ת. 

אני מקווה שלא בזבזתי לכם את הזמן...:) 

שבוע טוב!