התורה והמצוות בעלים לעצמן | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, איריס בת עליא, חזרה בתשובה והצלחה בקבלת הדירה מהרה.

ומשה עלה אל האלוהים ויקרא אליו אדוני מן ההר לאמור.

כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל.

עכשיו אנחנו מגלים לכם סוד ועיקר גדול שחייבים לחנך על פי תינוקות של בית רבן.

ואלה שיודעים את הסוד הזה חייבים כל ימיהם.

מה חייבים? לשנן ולחזור עליו תמיד,

שלא לחשוב שקניית התורה תלוי אך במחשבת האדם ודעתו.

אל תחשבו שלקנות תורה זה תלוי רק בכם,

במחשבתכם, בדעתכם.

שאם אך ירצה לקבל תורה וללמוד, אין מפריע בידו.

ולחשוב שאין כאן בעלים אחרים כלל.

מתי שאני ארצה אני אוכל ללמוד, מתי שאני ארצה אני אברך כולל,

מתי שאני ארצה אני אהיה בקנישתא,

הכל תלוי בי,

ומה שיעלם בדעתי כך אני אעשה.

אל תחלמו חלומות כאלה,

ואל תחשבו שאתם בעלים,

אלא יש פה בעלים נוספים, אחרים, שאתם לא חלמתם עליהם.

מי הם הבעלים הנוספים?

התורה בעצמה היא בעלים על עצמה,

ולא בנקל זוכה אדם לפייס אותה,

שהיא תרצה ללכת אליו.

הנה,

נציע לכם עכשיו את דברי חכמים,

זיכרונם לברכה, המורים על אמיתת יסוד זה.

הפייטן

יסד ביוצר ליום שני דשבועות

מדברי חכמים, זיכרונם לברכה, את כל ההיסטוריה

של קבלת התורה.

הבורא רצה לתת כמה פעמים את התורה ולהוריד אותה לארץ, והתורה סרבה.

לא ידעתם, נכון?

התורה סרבה.

תכף ביציאת הדם הראשון

רצה הבורא יתברך לתת לו את התורה.

ומה לנו יותר מזה שהקדוש ברוך הוא כביכול בעצמו מצא את הדם הראשון מוכשר לקבל תורה ואמר לה זיווג טוב.

אף על פי כן מספרים לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

התורה לא רצתה ללך אליו.

כי היא מצאה מקום לטעון

אדם בעיקר ולא יבין.

אדם,

אדם הראשון הוא בעיקר יש לו נפש ונשמה יקרה מאוד ולא יבין.

נמשל כבהמות נדמו.

הרי אדם הראשון חטא,

אדם בעיקר.

וכן בנוח,

סיפרו לנו חכמים את הטענה של התורה עליו שהיא לא חפצה בו.

וכשמגיע לאברהם אבינו,

הסכימה התורה כבר ללכת אליו.

לולא שאמר במה אדע כי ארשנה.

זה כבר היה עיכוב.

וגם ביעקב,

שלא הייתה עליו שום טענה,

אבל הטרדות

והצרות גרמו לו שלא נפלה תורה בגורלו.

מי שלמד ארבע עשרה שנה בלי לישון,

אבל היה לו טרדות וצרות,

זה גרם שלא נפלה תורה בגורלו.

עד שהגיע הזמן של משה רבנו,

שלא היה עליו שום טענה ומפריע,

והתורה בעצמה חמדה בו ורצתה לרדת.

וסיפרו לנו חכמים, זיכרונם לברכה, שאחרי כל זאת

עמדו מלאכי השרת

ולא רצו שתינתן לו התורה,

כמו שכתוב בשבת פח.

מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם.

זאת אומרת שיש חשש עדיין

שמא משה אינו ראוי ומוכשר לקבל התורה,

וזו הכוונה שהוא אומר, ישרפוני.

שהרי המלאכים אינם שולטים במי שאינו ראוי להישרף,

ומשה חשש שמא עדיין הוא לא מוכשר ועלול להישרף בהבל שבפיהם.

יש היום,

בדרך השאלה שאומרים, תשמע, אני שרוף אצלו.

אמרו שם חכמים, זיכרונם לברכה,

שהמלאכים אמרו, מה ליילוד אישה בינינו?

מה הטענה הזו?

מה ליילוד אישה?

זה לא רק טענה על דרגה של קבלת התורה,

שהיא רום בסוף כל הדרגות.

לא הטענה רק שאדם, בשר ודם, לא ראוי לקבל את הדבר הכי הכי גבוה שיש מעולמות,

אלא גם בינינו לחוד,

יילוד אישה אינו מתאים. מה הוא עושה בינינו? אנחנו מלאכים,

הוא קרוץ מחומר.

גם זה לא מובן, מה הוא עושה בינינו?

אז מה הוא השיב להם?

לקבל תורה באתי,

והוכרח להחזיק ולאחוז בכיסא הכבוד ולהחזיר להם תשובה ולעשות שלום עימהם ואפילו עם מלאך המוות.

ואחרי כל זה שהיה שלום ונתנו לו מתנות ואפילו מלאך המוות גילה לו את סוד הקטורת

שהיא מסלקת את המגפות והמיטה.

אחרי כל זה מופיע במדרש מות רבה כחא ומשה עלה אל האלוהים,

עלית ונתגששת

עם מלאכי מעלה.

התגוששות.

אז סוף סוף הייתה מלחמה.

עלית למרום,

שבית שבי.

אז אחרי הכל התורה הרי אצל האדם כשבויה

שאינה על מקומה, אלא שבויה,

שאם תאמר בחינם,

תלמוד לומר לה, קחת.

לקוחין יש לו בה.

הרבה שילם משה בעדה.

כשרצה לרד,

אחרי שהוכשר כבר

בעיני השם יתברך,

בעיני התורה,

בעיני המלאכים.

הכל בסדר לכאורה, נכון?

אחרי כל זה אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כשביקש משה רבנו לרד,

ביקשו לפגוע בו.

בהגיעו כבר לשער החיצוני,

עיכבו השומרים ורצו להורגו.

עד שנעשה קלסתר פניו דומה לשל אברהם.

ואמר הקדוש ברוך הוא,

כלום אינכם מתביישים?

מזה אכלתם ושתיתם אצלו.

אתם לא מתביישים?

וזכו לתורה בזכות אברהם,

שנאמר,

מן ההר.

זאת אומרת,

הפסוק אומר,

ומשה עלה אל האלוהים, ויקרא אליו אדוני מן ההר לאמור.

זאת אומרת, בזכות ההר. מי זה ההר?

אברהם אבינו.

אז אחרי כל זאת לא היו זוכים לתורה לולא זכות ההר.

ידוע שאברהם נקרא על שם ההר, הר המוריה, שהוא הלך לעקדה.

הרי מתבהר לנו יסוד

הראשון שפתחנו,

שהתורה היא בעלים לעצמה. מה אתה חושב, שאתה אומר, אני אפשר, ואתה כבר תהיה?

הלו,

אתה לא בעלים.

התורה בעלים לעצמה.

קבלת התורה,

וכן רכישה של כל מעלה,

אינו תלוי רק ברצון האדם ודעתו לחוד,

אלא שהתורה,

וכן כל המעלות, הן בעלים לעצמן.

בקשה מאוד שיסכימו לרדת אל האדם.

שהרי ראינו את כל ההשתלשלות של קבלת התורה עד שהוכשר משה רבנו שהיא תרד אליו.

אז כל העניין הזה הוא מגודל כבוד התורה.

ומזה אנחנו רואים את דרכי קנייתה.

ומה עם המסבבים?

שהתורה תעזוב חס ושלום את האדם, תשאיר אותו לנפשו.

זאת אומרת, לקנות אותה, כתוב שצריך

ממחית קניינים בשביל לקנות את התורה.

התורה נקנית בממחית קניינים.

מה אתה חושב?

אתה יושב ללמוד וזהו, אתה כבר לומד תורה.

בשביל לקנות צריך 48 קניינים.

למדנו אותם באריכות.

יש את זה באתר.

כל קניין וקניין.

אחרי כל זאת אתה יכול לקנות. אם יש לך את כל המידות והמעלות הראויות,

אז יהיה לך קניין.

סתם לקרוא, לדעת כמה דברים,

זה גם באוניברסיטה יודעים.

אבל שהתורה תהיה קנויה לך?

שהיא תיקרא על שמך?

בהתחלה תורת השם,

אחר כך הוא בתורתו יהגה

יומם ולילה.

זאת אומרת, התורה נשארת עדיין תורה של השם,

ורק אם אתה באמת עשית את כל דרכי הקנייה,

אז היא נקראת תורתו על שמו.

אבל לפני כן לא.

ויש מסבבים שגורמים שהתורה גם תעזוב את הבן אדם.

זה מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בספרי

פרשת עקב, יא כב.

אם תעזבני יום,

יומיים אעזבקה.

משל לשני בני אדם שנפרדו.

זה הולך לצפון, זה הולך לדרום.

במידה שהאדם עוזב את התורה ואינו מעריך בכבודה,

במידה זו היא עוזבת אותו והולכת מאיתו.

אם תעזבני יום, אתה מפסיק ללמוד יום,

אני עוזב את אותך יומיי.

למה?

שני אנשים.

אחד הולך לצפון,

אחד הולך לדרום.

זה עושה צעד, אבל גם זה עושה צעד. אז מה, מרחק נהיה לא צעד? שני צעדים.

אם תעזבני יום, יומיים אעזבקה.

זאת אומרת, אל תחשבו שהתורה, מתי שאתה תבוא, אז היא כבר...

אתה רואה שעד שאתה חוזר עוד פעם ללימוד, עד שאתה נכנס לזה, עד שנכנס החשק, עד שפה...

כתוב בספרים הקדושים שאם לא לומדים ארבע שעות רצוף, זה עוד לא מתחיל לימוד. ארבע שעות רצוף,

רק אז מתחילה התורה להתיישב.

רק אז מתחילה התורה להתיישב.

זרעה ויספרה, הכינה וגם חקרה.

כבר למדנו את זה.

אז זאת אומרת, זה לא כל כך פשוט.

ואם אתה לא מעריך את התורה ואת כבודה,

היא פשוט עוזבת אותך והולכת לה.

מה הכלל היוצא מכל הדברים?

אדם לא בעלים ולא שליט

על המצווה,

אלא המצווה היא בעלים על עצמה.

בהרבה זכויות צריך אדם

כדי שיזכה לתורה ומצוות, שירצו ללכת אליו.

ומאוד חייב אדם להיזהר בכבודה של התורה,

כי בפגיעה כלשהו בכבודה,

מהפחיתו מכבודה אפילו הפחתה קלה, המצווה עוזבתו.

כביכול נפגעת.

אחד מהדברים זה קדושת בית הכנסת, קדושת בית המדרש,

קדושת הספרים.

אדם שנשען על ספרים, דופק על ספרים, כותב על ספרים,

מזלזל בכבודם, יש דינים איך מניחים איזה ספר, על מה, מה קודם למה.

כל זה כבוד של התורה.

כבוד בית המדרש,

כבוד בית הכנסת.

כל אלה זה מכבודה של התורה.

אז זאת אומרת,

אתה לומד, פתאום אתה מפסיק, פתאום אתה זה, פתאום אתה כאן, פתאום אתה פה, פתאום אתה שם. התורה אומרת, אתה לא רציני, בחור, מה אתה מחזיק אותי? מה אתה משאיר אותי?

משאיר ספר פתוח והולך, חוזר בעוד שעה, וזה ספר פתוח.

כתוב שמי שמשאיר את הספר פתוח והולך, משתכח את תורתו.

מה?

התורה לא, הלא,

זה לא שלך שאתה יכול לעשות את זה.

אתה צריך לחזר אחריה כל הזמן, להראות לה שאתה נאמן לה ואתה רוצה אותה

ואתה לא מפסיק לחשוב עליה.

באהבתה תשגה תמיד.

זה החוכמה.

ובזוהר כתוב,

ומובא באבני אליהו

כל מצווה ומצווה

דורונהו דשדרכו תשבריכו לאדם.

כל מצווה שאדם זוכה

זה דורון, מתנה שהקדוש ברוך הוא שלח לו. לא כל אחד מקבל, לא כל אחד זוכה ולא כל אחד יכול להיות זוכה ומזכה

ולא יכול להיות מזכה הרבים.

זה רק דורונות, דורונות.

אם זיכו אותך מן השמיים במצווה זה דורון.

זה לא מתי שאתה רוצה, מתי שבא לך אתה יכול לעשות, לא.

לא.

יש אנשים שחושבים שיש להם זכויות ופה ושם. יש אחד, אפילו מבטיח לחבר שלו שהוא ייקח אותו באוטו,

לגרש בבוקר, במקום שיעור בוקר.

זה מצווה?

מה המצווה של תלמוד תורה? מה?

לא כל אחד זוכה.

אבל תלוי אם יש לו זכות שמישהו יגיד לו תישאר, אז הוא נשאר.

וזה צריך לדעת. שלא תאמר כל הקופץ נוטל.

לא כל מי שקופץ אז הוא נוטל.

לא.

על זה נאמר מין יקר חסדך.

מחיר יקר עד מאוד צריך לשלם בעדה.

יקר חסדך.

ולא כל כך בנקל זוכים למצווה.

ומכאן למדנו שכל מצווה ומצווה הרי היא מתנה שהקדוש ברוך הוא שולח לאדם.

והיא לא איזה דבר הפקר שכל מי שרוצה מתכופף ונוטל.

אלא זה דורון ממש.

ממש השם נותן לך מתנה במו ידיו כמו שאומרים.

ויקר מאוד עולה לו לאדם מתנה זו.

מאי יקר חסדך איי איי איי שכל מה שיש לנו עלינו לשלם

עבור המתנה הזו.

לקבל מתנה מהקדוש ברוך הוא?

אתם יודעים מה זה לקבל מתנה מהקדוש ברוך הוא? ולא מתנה סתם.

שטמון במתנה חיי נצח.

אבל חס ושלום בביזוי כלשהו מאבד את הכול.

אתם רואים, יש אנשים חיים עם אישה שנים, עשרות שנים.

פעם אחת

היה איזה מקרה שהוא פגע בה או עשה ככה או הכיזב אותה או הכזיב אותה או ככה.

אש ולהבות כל עשרות שנים עולים באש.

ואחר כך מסכת

של רדיפות

והלשנות

ושקרים ודברים איומים ונוראים, לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר.

אתמול הגיע בן אדם,

אומר לי, תשמע, אשתי רוצה להתגרש.

מה קרה? למה היא רוצה? פתאום יש לה חשב להתגרש.

לא יודע, זה, זה, זה,

היא חושדת אותי שפעם אחת אני הייתי עם זה, זה, זה.

את היא רק חושדת או שיש לה הוכחות?

לא, היא חושדת.

מצלצל אליה, שלום גברת, את רוצה להתגרש?

כן.

למה את רוצה להתגרש? מה הוא עשה?

הוא פעמיים בגד בי.

יש לך הוכחות?

כן, יש לי הוכחות הכל.

הוא יודע שיש לי הוכחות.

אז מחשד קהל

נהיה יש הוכחות על שני מקרים, לא מקרה אחד.

אם תגיד אחד, הוא אומר לך שניים.

אז אתם רואים, חי,

במקרה אחד

יכול לגמור את כל הסיפור.

אז אם אתה בוגד בתורה,

וואי, וואי, וואי, על אחת כמה וכמה, מה חס?

חס ושלום, אתה חושב שהתורה זה הפקר?

התורה זה לא הפקר, היא בעלים על עצמה.

היא לא מתיישבת בליבו של כל אדם.

לא,

לא,

לא.

אתה צריך כל הזמן לחזר אחריה ולהוכיח את אהבתך לה,

שאתה נאמן לה.

אז התורה זה דורון מהקדוש ברוך הוא, דורון.

לא להפסיד את זה.

אז למדנו יסוד גדול,

שלא יחשוב בן אדם מתי שאני ארצה, באיזה גיל שאני ארצה.

אני אבוא ואני אתיישב ואני אתחיל ללמוד ואני זה.

זה לא הולך ככה, מותיק.

לא, יש קניינים,

יש מסלול ארוך,

עד שזוכים לתורה,

לטעם של תורה, לאהבת תורה.

זה תהליך, תהליך, תהליך, תהליך.

יותר מאישה.

יותר מאישה. אישה, אפשר לפייס אותה עם פרחים.

אתה חושב, אם אתה תבוא ללמוד תלמוד, תביא זר פרחים לתלמוד, אתה תשב עם פרחים, עם הגרטל.

אז אתה חושב שכבר התורה תפקח אותך ואתה תהיה נבון.

אולי אתה תריח את הפרחים, אבל

זה הרבה יותר מזה.

הרבה יותר מזה.

ואמרתי לכם שיש משל בזוהר הקדוש שהתורה רוצה שיחזרו אחריה,

ורק אחרי זה

היא מוכנה להחכים את האדם.

למשל לאחד שרצה

לשאת אישה,

אבל האישה הזאת הייתה צנועה מאוד,

הייתה מתכסה מחיני בני אדם,

היא לא יוצאת לרבים,

ומה יעשה?

הלך מתחת לבית שלה,

לקח גיטרה.

אני אומר את זה, כן, בסיפור בלשון שלי.

מתחיל לנגן טננן, טן, טן,

טן, טן, טן, טן, טן, טן, טן, טן, טן,נן, טן, וככה התחיל לנגן ימים ולילות,

שום דבר, אין קול ואין עונה ואין קשב.

אחרי שבוע ימים בערך,

פתאום נפתח שלב אחד מהתריס.

הה הההההה!

הוא ראה משהו כבר, אהההה,

ראה זה ככה, הלך הביא, תזמורת, תופים, חצוצרות, הכול,

והתחיל שם אחרי כמה ימים, עוד שלב.

בא, התלהב, פילהרמונית הזמין נגנים מיוון וזה,

סלסולים, מכמים והכול.

אחרי כמה זמן, עוד שלב, עוד שלב, עד שנראתה מולו מלוא קומתה והדרה.

ככה אומר זוהר התורה.

היא רוצה לראות שאתה מחזר אחריה,

מראש שאתה עקשן ולא מוותר וזה,

ורק מוסיף ומוסיף ומוסיף ומוסיף,

בהתאם לזה היא פותחת ופותחת ופותחת,

עד שתזכה להבנת התורה והתורה תימסך בתוך גופך ותהיה הרב חיים קניאבסקי.

אבל אם לא,

מה היא צריכה אותך?

שיר אחד והוא הולך לשבועיים.

רבי אחד, אני אומר, רגע שהיא אומר,

עושה הקודש בחוז הקודש ישראל לפי כוח ארמון תורה ומשמעות שנעמור על הנוער ובסלמת שנגרדיל תורה ויהיה אדיר.