סודות התורה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לעילוי נשמת יוגב שלום בן רבקה,

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים,

עם כלל נפטרי עמו ישראל שאין מי שיאמר עליהם קדיש.

אמן.

סודות התורה

בזוהר הקדוש פ״א הביאו את דברי רבי אבא

המקשה על הפסוק, וכל העם רואים את הקולות.

קולות שומעים.

בפסוק כתוב, רואים את הקולות.

אלא מלמד שנחקקו אותם קולות

וראו את הנשמע

באור עליון.

היום זה לא בעיה, היום רואים את זה. אפשר היום

לעשות באוויר,

להשמיע קולות ורואים אותם.

גם בחתונות עושים כל מיני כאלה.

השאלה עולה מעליה,

למה צריכים נס כזה לראות את הקולות?

מה התועלת בזה

שרואים את הקולות?

מה, לא מספיק לשמוע?

יש הסבר שלא כתוב פה,

אני אגיד לכם אותו, אמרנו אותו בהרצאות,

שזה בשביל שלא יבואו כמו שבאים להרצאות.

בהתחלה היו באים כאלה חכמולוגים

שאומרים שמשה רבנו הלך שמה מאחורי ההר,

הוא כתב לו דברים, הוא הראה את הלוחות, מי אמר שהוא קיבל את זה מהקדוש ברוך הוא?

אז מה היה כתוב שמה, אנוכי השם, וכולי וכולי וכולי, נכון?

עכשיו הוא יורד עם הלוחות,

איך אתה יודע עכשיו שזה באמת,

השם נתן לו, אולי הוא עשה את זה?

אז הקדוש ברוך הוא, כשאמר את עשרת הדיברות,

הוא אמר אנוכי,

באותו כתב שיש למטה באוויר.

עכשיו מי זה עשה את זה?

מי עושה עכשיו שם את זה באוויר?

מי משמיע את זה?

מי משמיע את זה?

ומשה למטה איתם.

והם שומעים את כל השם.

אומר אנוכי השם אלוקיך בצורת כתיבת האותיות של הלוחות.

נו,

אז אפשר להכחיש עכשיו?

אי אפשר.

היו משוגעים שבהרצאות הראשונות היו אומרים לי, כן, הוא עשה JBC,

חמודים.

טוב, עכשיו לענייננו.

כדי להבין את שורש הדברים יש לעיין במדרשי חכמים, זיכרונם לברכה,

ולגלות לאלו מעלות גדולות זכו ישראל בשעת מתן תורה.

אז עכשיו אנחנו מגלים מה המעלות הגדולות שזכינו במעמד הר סיני.

במדרש מובא לפסוק,

הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך.

מבואר.

בשעה שהקדימו עם ישראל נעשה לנשמע,

גילה להם הקדוש ברוך הוא את כל סודות מעשה בראשית,

וכביכול הכניסם לחדריו,

למקום המוצנע שמוסתרים הדברים.

וגילה להם את סודות הבריאה,

מה ברא בכל יום מששת ימי בראשית.

בזוהר הקדוש,

חלק בצד ג',

כתבו

מלבד הסוד הגדול הזה נתגלה סוד נוסף.

בשעת מתן תורה,

כלל ישראל ראו את סודות התורה.

ורבנו בחייה רומז את זה מן הפסוק,

לוחות כתובים משני עבריהם,

ללמדך ששני עברים,

נסתר ונגלה.

ונשאלת השאלה, איך אפשר לראות את סודות התורה?

איפה כתובים סודות התורה?

אז הזוהר הקדוש מבאר את הפסוק, והמכתב מכתב אלוהים.

היינו,

שהלוחות נכתבו,

אש שחורה על אש לבנה.

אש שחורה, כולנו מבינים, זה דיו.

אש לבנה, מה זה?

הרב נתן גשטטנר, זכר צדיק וברכה, אומר,

האש הלבנה זה הקלף, הגביל.

אש זו

היא הקלף.

אז אם הקלף מכונה אש לבנה,

ודאי שהוא חשוב יותר וקדוש מהאותיות עצמם.

בהלכה קובעת שיש קדושה לגביל עצמו,

והרואה ספר תורה שנשרף,

רחמנא ליצלן,

קורע שתי קריאות.

אחת על האותיות,

ואחת על הקלף.

מדוע הקלף יותר חשוב?

ולמה הוא נקרא אש לבנה?

ובמה הוא יותר חשוב מהאש השחורה?

האש השחורה זה האותיות.

האותיות זה הפשט של דברי התורה.

האש הלבנה, האש הלבנה, הגביל,

זה סודות התורה.

מסביב כל אות בספר תורה,

מסביב לדיו,

שזה האותיות,

שזה פשט התורה,

חייבים להשאיר קלף ריק,

ובקלף נמצאים סודות התורה.

עכשיו נבין מה זה שאומרים בהגדה של פסח.

אחד, מי יודע?

מה אנחנו אומרים?

שני אלו, חוט הברית,

ואחר כך אנחנו אומרים,

אסא רא, מי יודע? אסא רא, דברייה.

מה זה, מזכירים פעמיים.

פעם מזכירים את הלוחות, פעם מזכירים לעשרת דברות, זה היינו אך.

לא, זה לא היינו אך.

מדברים עד שני דברים שונים.

הלוחות

הם סוד התורה.

עשרת הדיברות

זה הפשט של התורה.

כמו שאמרנו, הקלף והאותיות.

בשעת מתן תורה מפורש

שעם ישראל

לא קיבלו את התורה על גוויל,

אלא רק שמעו מפי השם

את עשרת הדיברות.

אם כן, קשה.

איזה קלף היה.

איזה אש שחורה.

איזה אש לבנה.

על מה מדברים?

עוד יותר קשה.

משה רבנו הוריד את הלוחות כשהוא ירד מן השמיים,

ואם כן,

אפילו כשקיבלו את התורה בכתב,

זה היה על גבי הלוחות.

וזה לא היה בכתב של אש, אש ללבנה, אש שחורה.

מה זה?

מבאר היעבץ.

זה שנאמר, וכל העם רואים את הקולות.

עם ישראל ראו ממש את הדיברות.

האותיות א', נ', כ',

יוד אנוכי,

ראו אותן כתובות בתוך האש.

ואכן, בהיות זן בתמוז,

הוריד משה את התורה כשהיא כתובה על הלוחות.

אבל בזן בסיוון, ביום מתן תורה במעמד הר סיני,

לא היו לוחות כלל וכלל.

מה ראו בני ישראל?

אש שחורה על גבי אש לבנה,

שנאמר

גאול אדוני חוסב לאבוד אש.

כל השם חוצב

לאבוד אש.

ולכן כתוב בספר דברים, פרק ה',

ותמונה עיניכם רואים זולתי קול.

כלומר, אתם רואים בעיניכם אך ורק את הקולות,

את האש השחורה.

לגבי האש הלבנה את התורה שבכתב ביחד עם סודות התורה.

מכאן התבהר להפליא.

למה היה צריך את הנס?

למה צריך לראות את הקולות?

כי רק ככה יכולים לראות את סודות התורה,

את האש הלבנה.

ועכשיו ניתן להבין,

הלכה מעניינת בלכוד סתם.

מפורש,

אסור

ששתי אותיות ייגעו זו בזו.

זה פוסל את הספר תורה.

גם תפילין וגם מזוזות.

למה אסור?

כיוון שצריך שכל אות תהיה מוקפת גוויל,

ולא תיגע באות אחרת אפילו נגיעה קלה ביותר,

כי הגוויל הוא מקום סודות התורה.

ולכן מסביב לכל אות ואות מסביב לפשט של התורה צריך שיהיה מקום לגוויל לסודות של התורה.

על פי זה תיושב קושייה חמורה שמקשה פני יהושעון בקידושין ל'.

מה שאמרו ישראל, מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, שהמילה ישראל,

ראשי תיבות, יש שישים ריבו אותיות לתורה.

יש שישים ריבו אותיות לתורה, וזה פלא,

כי אם נספור, לא נמצא יותר משלוש מאות אלף וקצת.

מתרץ האמרי אמת,

נכון,

שלוש מאות אלף אותיות,

אבל מסביב לכל אות ואות יש גם סוד.

וכיוון שצריך למנות גם את הפשט וגם את הסוד,

יחדיו יוצא שישים ריבו אותיות.

על פי זה ממהר המעם לא עז.

רק בשעת מתן תורה זכו עם ישראל לקבל את השם ישראל.

רק במתן תורה.

קודם בפרשת שמות אומר משה לפרעה,

אלוהי העיוורים שלחני אליך.

כלומר,

ישראל הפכו להיות ישראל ולא עם של עיוורים במתן תורה.

בזוהר הקדוש, פניחס רטז,

מבואר שכל בריות העולם

תלויות במזל.

שנים עשרה מזלות, שנים עשרה מזלות.

כמו שמבואר במועד קטן כח,

בני

איה ומזונה

אינם תלויים בזכויות אלא במזל.

אבל לאחר שניתנה התורה לעם ישראל,

הוציא הקדוש ברוך הוא

את עם ישראל ממזלות הכוכבים,

ונעשו כמו אברהם אבינו,

אבי האומה,

שאמר לו הקדוש ברוך הוא, צא מהצטגנינות שלך.

אתה מעל המזל.

נכון, לפי הכוכבים אתה לא מוליד,

אבל אתה מעל המזל.

לכן לא ייקרא שמך אברהם, אלא אברהם,

ואברהם מוליד.

אברהם מוליד את יצחק,

לא אברהם, אברהם.

וכן, עם ישראל במתן תורה גם הפכו להיות ישראל מעל המזל.

למה רק אז, בשעת מתן תורה, זכו לשם ישראל?

כי זה ראשי תיבות, יש שישים ריבו אותיות לתורה.

המדרש אומר שהתורה היא נשמת עם ישראל,

ויש שישים ריבו פירושים לכל פסוק ופסוק.

ולכן, לעתיד לבוא,

יקרא כל אחד בתורה ויבין את הפירוש לפסוק לפי המיועד לו בשורש נשמתו.

ותן חלקנו בתורתך.

ומי שזוכה שתהיה לו נשמה גבוהה,

אז כמה וכמה פירושים כלולים בשורש נשמתו.

והיות ונשמת משה רבנו הייתה הגדולה ביותר,

נכללו בה שישים ריבו פירושים.

ולכן אמרו חכמים, זכרונם לברכה שהוא שקול כנגד כולם.

שקול כנגד כל ישראל.

וכנגד שישים ריבו פירושים של דרך הפשט,

כי כל יהודי זה אות בספר תורה.

יש 600 ריבו שיצאו ממצרים כנגד 600 אלף

שיש אותיות בתורה.

וזה מפרש הנפש החיים בקושי הנפלא.

בגמרא במסכת מועד קטן כה

כתוב, העומד ליד מת.

בשעה שנשמתו יוצאת,

היב לקרוע.

למה זה דומה?

לספר תורה שנשרף.

כמו שאמרנו, הרואה ספר תורה שנשרף.

מעתה מתבאר?

יהודי הוא חלק מהספר תורה,

כי לכל יהודי יש אות בספר תורה.

ובשעה שהוא נפטר, כביכול נשרפת אות בתורה.

לכן צריך לקרוע.

על פי הדברים האלה נבין גמרא מעניינת.

דו-שיח בין

משה רבנו למלאכים,

שבת וחטא.

אמר רבי יהושע בן לביא, בשעה שעלה משה רבנו למרום,

אמרו מלאכי השרת לקדוש ברוך הוא,

חמדה, חמודה, גנוזה, שגנזת, תת-תקעת דורות,

קודם שנברא העולם.

אתה נותן אותה לבשר ודם?

בתהילים כתוב, מה הם טענו?

מה אנוש?

כי תזכרנו,

ובן אדם,

כי תפקדנו,

למה אתה נותן את התורה לבן אנוש?

תנע הודיך על השמיים,

תשאיר אותה אצלנו.

אמר הקדוש ברוך הוא משה רבנו,

מחזר להם תשובה.

אמר משה, מתיירא אני, שמא ישרפוני בהבל פיהם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אחוז בכיסא כבודי,

ותן להם תשובה.

אמר משה רבנו,

ואמר למלאכים, טענה פשוטה,

מה כתוב בתורה?

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

אתם הייתם במצרים?

אתם ישבתם בין הגויים עובדי עבודה זרה?

אתם עושים מלאכה בימות החול?

שאתם צריכים לשבות בשבת?

הוא עובר איתם על עשרת הדיברות.

יש לכם אבא ואימא?

כבד את אביך?

יש בכם יצר רע?

לרצוח, לגנוב, לנעוף?

וככה כל המצוות?

מיד הודו לקדוש ברוך הוא ואמרו, אדוני, אדוננו,

מה אדיר שמך בכל הארץ?

נשאיר את התורה בארץ.

וכיוון שהם זלזלו בהתחלה במשה רבנו וקראו לו, מה אדם, אדם,

אדם,

בן אדם, כי תפקדנו,

הלכו ונתנו לו מתנות,

שנאמר, עלית למרום, שבית שבי.

זאת אומרת, אם מזלזלים במישהו, צריך לשלם פיצויים.

אתמול גמרנו את המשפט

נגד לייבו,

והשופטת קבעה שהיא אמרה לשון הרע ואין לה שום הגנה,

והיא תפסוק כמה היא צריכה לשלם.

אחרי חמש שנים

של חרטוטים,

הגיע, עכשיו צריך לשלם פיצויים, כן? לא לזלזל, לא לזלזל.

ואף מלאך המוות העניק מתנה למשה רבנו,

שגילה לו את סוד הקטורת,

שהיא היחידה שמונעת ממנו להרוג,

מונעת ממנו, ממלאך המוות להרוג,

והשתמש משה רבנו בסוד שנתן לו בשעת המגפה לאחר מחלוקת קורח,

שנאמר, ויעמוד בין החיים ובין המתים.

גם אני השתמשתי בזה פעם.

יותר מפעם, אבל פעם זה היה מפורסם מאוד גדול בארצות הברית, שמישהו

נירה,

הוא נפל מהסירה, והמנוע קרע אותו, והבטן שלו, שלושת אלפים פרים,

היה בקומה,

צריך למות.

ונכנסתי, עשיתי עם כמה חבר'ה מסביב למיטה שלו,

את פתאום הקטורת וכל הזה, הוא חזר לחייך.

הוא חי היום בישראל.

הקשה בן איש חי,

מה טענו המלאכים מלכתחילה,

וכי לא חשבו

שהם לא שייכים כלל בעשיית המצוות, הם צריכים שמשה רבנו יסביר להם שהם לא היו במצרים,

ואין להם אבא ואמא, והם לא גונבים, והם לא...

מה, מה, מה,

מה הם צריכים? מה הם טענו מלכתחילה?

דבר פשוט, שמצוות

לא שייכות אלא לבשר ודם, לא למלאכים.

אוי, אוי, אוי, אוי, מה נעשה?

מה היינו עושים בלי כל גדולי ישראל הצדיקים,

החכמים הגדולים?

הבן איש חי הקדוש מבאר במשל נפלא,

מעשה בעשיר.

שני בנים יש לו מעבר לים,

אחד עשיר

ואחד עני.

שלח

אליפה יקרה, מעוטרת יהלומים,

משובצת זהב

באבנים טובות,

בשווי מיליונים.

אבל לא אמר לאיזה בן.

באו לדין תורה.

העשיר אומר, אני עוסק ביהלומים ובזהב, זה המקצוע שלי.

לכן פשוט שהמתנה מיועדת עבורי.

העני אומר,

חליפה שלי.

ואני גם לא צריך לדבר בכלל,

בכלל אני לא צריך לדבר להוכיח את זה.

אני יכול להוכיח שזה שלי בלי לדבר.

שייט, אני חכם.

יצא עני

שהיה נמוך מאחיו,

לבש את החליפה,

וראו שבול עליו.

אין לך ראיה יותר ברורה מזה למי מיועדת החליפה?

הנמשל.

ככה הייתה המחלוקת בין משה רבנו למלאכים.

המלאכים טענו, אנחנו העשירים, רוחניות זה שלנו.

אנחנו הרוחנים.

לכן, הבגד הזה, התורה, מפוארה,

כיוון שהעיקר חשוב זה הסודות שבתורה, יהלומים.

איך זה ראוי לבני אדם?

זה מתאים רק לנו, הסודות וכל הדברים האלה.

הלך משה מדת החליפה,

וראו שהיא מתאימה לבן אדם.

כי הפשט של התורה

זה הלא תגנוב ולא תרצח, אז למי זה מתאים?

אז למי זה מדבר?

איי איי איי, למי שיש יצר רע, הוא צריך את התורה.

וכיוון שקיבלו ישראל את התורה,

ממילא זכו גם בשדות.

עיקר התורה זה בשביל שאנחנו נתמודד מול היצר הרע על ידי בחירה.

אה, ונעשה את רצון הבורא.

אבל נרווחנו גם את הסודות על הדרך.

התם סופר

מוסיף עומק למשל.

לא נחשוב שרק למלאכים יש את הסודות,

ולעם ישראל יש רק את הפשט,

שאין למלאכים.

אלא, בגמרא מרומז שמשה רבנו טען שעם ישראל זכאים לקבל את כל חלקי התורה,

פשט וסוד.

למה?

התורה קדמה לעולם תת-כה דורות,

974 דורות,

והיא ניתנה לישראל אחרי דור

26 מבריאת העולם, זה דבר ציווה לאלף דור.

ברור שהתורה שקדמה,

תת-כה דורות,

לא הייתה בצורה הנוכחית עכשיו, כמו שקיבלנו עם כל המצוות המעשיות.

כי אם עם ישראל לא היו עושים את העגל,

ואם לא היה מקושש מהמדבר,

לא היה מחלל שבת,

פשוט שלא היה נכתב כך בתורה.

אלא קודם בריאת העולם הייתה תורה קיימת וגנוזה בתמצית הדברים.

כמו כן היה אור התורה.

זה עומק דברי הרמב״ן בהקדמה לתורה,

שכל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא היא.

זאת אומרת,

התורה היא רצף,

בלי הפסקה בין האותיות והמילים, הכל זה רצף אחד.

זאת אומרת, לא כתוב בראשית, ברא, הכל ביחד,

דבוק.

הכל זה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. הוא אומר, כמו

בראשית בראש יתברא וכן הלאה.

אלא כיוון שאי אפשר ללמוד ממנה,

כשהיא כתובה רק בשמות של השם,

לכן נתגלתה לעם ישראל בצורה מובנת יותר, שנוכל לעסוק בדברי התורה.

בזה יבואר מה טענו המלאכים.

הם טענו לקדוש ברוך הוא,

תשאיר את התורה כמו שהיא כשכולה שמות.

של הקדוש ברוך הוא למעלה,

כמו שהיא פה, בעולם העליון.

למה אתה נותן לבשר ודם את החלק החיצוני בלבד?

הרי פשוט ברור שבשר ודם לא יכול לקבל חלק מהעור הגנוז, ככה הם אומרים.

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, אחוז בכיסא כבודי.

ונסתתמו הטענות שלהם.

מה זה אומר?

באותו זמן הוכח

שבשר ודם יכול לגעת בכיסא הכבוד,

כביכול בשכינה.

ואם כן,

יש לעם ישראל חלק ונחלה גם בפשט וגם בסוד.

והסודות

נתגלו ונכתבו על ידי רבי שמעון בר יוחאי, הארי הקדוש והחבור הטוב וכו'.

למדנו שאדם יכול להגביה ולהעפיל גבהים אין קץ.

אבל עדיין יש לבאר.

מניין אנחנו יודעים שיש קשר בין סודות התורה לבין כיסא הכבוד?

איי איי איי רבנו בחיה.

רבנו בחיה.

הוא אומר,

הכתב

של הלוחות

זה היה של סנפירינון.

מחצב סנפירינון, זה הלוחות.

הוא אומר, וזה נלקח מכיסא הכבוד,

שנאמר כמעשה לבנת הספיר.

היינו כיסא הכבוד.

ומספיר זה, כלומר מכיסא הכבוד, נעשו הלוחות.

לכן שרתה שכינה על הלוחות ועל עם ישראל,

כמו ששורה שכינה על כיסא הכבוד.

זה העומק ושורש כבוד התורה.

אז אנחנו אומרים כבוד התורה,

כשמוצאים ספר תורה, כבוד התורה.

כבוד,

של מי שיונק את הכוח מכיסא הכבוד.

התורה הזאת

יונקת את כוחה מכיסא הכבוד.

מוסיף רבנו בחיה פני נא.

הוא אומר, לוחות גימטרי הכיסא.

איך כתוב בתורה? לוחות בליבם.

אם כן, יתבהר להפליא.

אדם שמשקיע את רמח חבריו שעושה גידה בתורה,

פשט רמס דרש סוד,

ראוי גם הוא לכבוד.

כבוד של התלמידי החכמים,

למה הם אוחזים בלוחות?

ובעצם הם אוחזים בכיסא הכבוד.

כפתור ופרח.

ועכשיו מגיע רבנו חיים ויטל הקדוש,

הוא אומר, יש שתי מטרות בלימוד התורה.

האחד זה לרומם את האדם.

עייר פרה, אדם ייוולד.

מבעל חי, צריך להפוך אותו לאדם.

התורה מרוממת ומגדלת את האדם.

איך? על ידי תורת הנגלה,

על ידי הפשט, המצוות המעשיות.

אתה עושה אותם, עושה, עושה, אתה נהיה יהלום.

המטרה השנייה,

תנו עוז לאלוהים.

לרומם את הקדוש ברוך הוא, כשאתה יודע את הסוד,

זה מרומם את הקדוש ברוך הוא, כי אתה, יש לך השגות

לא גשמיות וזה, אלוהיות,

שכליות.

וזה, על ידי תורת הנסתר.

כיוון שכך, נבין היטב.

המלאך הוא רוחני יותר מאדם,

אבל הוא עומד בדרגה קבועה.

לא יכול להתעלות.

המלאכים נקראים עומדים, שרפים עומדים לו

ממעל.

רק האדם יש לו מהלאכים.

ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, אתה יכול לעלות מעליהם.

אין המלאך אפשרות לרומם את עצמו,

ולכן הוא לא שייך בתורת הנגלה.

לא תרצו, לא תגונה, אין לו את כל זה. למה?

אין לו אפשרות להתרומם יותר ממה שהוא, אז לכן הוא לא שייך בתורת הנגלה.

רק בחלק של הנסתר הוא יכול לעסוק,

לרומם ולהלל ולשבח לפניו יתברך. זהו, שהם אומרים שירה בעולמות העניונים.

אבל לנו יש שני תפקידים.

אחד, לגדל את עצמנו,

לרומם את דמותנו

על ידי תורת הנגלה.

הרי שממלא קריאה

בסוף בשס ופוסקים ועושה מעשים,

מגיע התפקיד השני ללמוד את תורת הנסתר.

זאת עבודה אחרת לגמרי, זה לרומם את הקדוש ברוך הוא לשם ייחוד קודשה בריך ובשכינתה.

וכל זה לעבוד רק לכבוד השם יתברך.

נעסוק בתורת הנסתר שהיא כתובה על הגוויל סביב לאותיות,

בתורה שהיא האש הלבנה

מסביב

לאש השחורה.

אז עכשיו הבנו פעם ראשונה, כמו שאומרים,

על מה מדברים איתנו.

איך כל העם רואים את הכול בראש?

זכו במעמד הר סיני

לראות ולדע את כל סודות התורה. יא פאפה, יא פאפה, יא פאפה, יא פאפה, זה הכול כמו משפך, נשפך.

כמו שאתה בדיסק אונקי יכול להכניס מידע של מיליונים,

מיליונים, מיליונים פרטים ונתונים,

מכניסים לך את זה פה?

הכול בפנים.

הכול ידעוך והאנקול

והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש גשם.

והכל יאמרו והכל יאמרו.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שומרי שם בקורת רוח נקשבה.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שם בקורת רוח נקשבה.

אה מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שווה בירושה.

מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, שמאיש שבת שלכם יום טוב.

אמן.

גם בנגלה וגם בנסתר.

הרי אני מכוון לקיים צוות חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא.

גומל נפשו איש חסד דאורייתא, כבד את אביך ואת אימך דאורייתא,

לחסות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולחסות נחת רוח.

לתנא הקדושי.