כתרים לאותיות בספר תורה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

סוריאל בן נעמה,

זיווג הגון מהרה, עוד השנה אמן.

אמן. להצלחת משפחת דהרי,

לשלום בית, ליישוב טוב,

מימוש כל הכוחות הפוטנציאליים,

לעשות את רצון השם כרצונו בבריאות איתנה ועבודת השם בשמחה,

ולהצלחת הילדים בחינוכם, בלימודם.

ויזכו יחד עם כלל עם ישראל לתשובה שלמה ולגאולה שלמה,

ויאחזו בביעד משעי צדקנו במהרה בימינו, אמן.

תרמו מטר

אביתר בן נעמה דהרי אשריהם.

תרים לאותיות של התורה.

מה עומק התגין שעל האותיות של ספר תורה?

איך קרה שבדיוק

בשעה שמשה רבנו עלה למרום לקבל תורה,

הקדוש ברוך הוא עסוק היה בקשירת תגין על האותיות?

מדוע היה חשוב שמשה רבנו יראה באותה שעה את רבי עקיבא?

מה פשר התשובה שהשיב הקדוש ברוך הוא למשה, שתוק,

כך עלתה במחשבה לפניי.

ואיך ייתכן

שזו תשובה לשתי שאלות שונות לגמרי?

מדוע משה רבנו הפץ למות במיתת נשיקה,

ורבי עקיבא ישתוקה כל ימיו למות על קידוש השם בייסורים נוראים?

תירוצים.

חכמים זיכרונם לברכה במנחות כט מביאים מעשה מופלא.

בשעה שעלה משה רבנו למרום לקבל את התורה רעה,

בדיוק אותו זמן הקדוש ברוך הוא יושב וקושר תרים לאותיות.

ואלו הן התגין של הספר תורה.

הכתרים זה התגין.

שאל משה רבנו, מי מעקב על ידך?

כלומר, מדוע צריך הקדוש ברוך הוא להוסיף כתרים לאותיות,

ובלי זה אי אפשר?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, במשך הדורות יבוא אדם בשם רבי עקיבא,

והוא עתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ

של אותן התגים,

טילי טילים של הלכות.

וזה מה שדרשו במדרש פסיקתא,

שזה נאמר בשיר השירים.

קבוצותיו טלטלים על כל קוץ וקוץ,

רמוזים, טילי טילים של הלכות.

ביקש משה לראותו,

הקדוש ברוך הוא מראה לו את רבי עקיבא יושב בשיעור, מלמד תורה לתלמידים,

ומשה רבנו יודע מה רבי עקיבא אומר.

על שד דעתו של משה רבנו,

ולפתע באמצע השיעור שאלו התלמידים את רבי

עקיבא הלכה זו מנין אמר להם הלכה למשה מסיני.

נתיישבה דעתו של משה רבנו שאמר אותה משמו.

באותה שעה משה רבנו שואל את הקדוש ברוך הוא שתי שאלות.

מקבל תשובה אחת.

בשאלה הראשונה הוא שואל,

יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?

ישיב לו הקדוש ברוך הוא שתוק,

כך עלתה במחשבה לפניי.

שאלה שנייה,

הרעיתני תורתו,

הראיני את שכרו,

חזר לאחוריו

וראה שסורקים את בשרו של התנא אלוקי רבי עקיבא בייסורים גדולים ונוראיים,

שאין הדעת יכולה לסבול.

ובנוסף, הרשיעו אותם קצבים והעזו למכור את בשרו ושקלו את הבשר במקולין.

באותה שעה נזדעזע משה רבנו,

ריבונו של עולם, זו תורה וזה סחרה.

ישיב לו הקדוש ברוך הוא שתוק,

כך עלתה במחשבה לפניי.

השתומם.

איך קרה, קודם כל, שבדיוק כשמשה רבנו עולה למרום,

הקדוש ברוך הוא כותר כתרים לאותיות?

ולמה חשוב שבאותה שעה יראה את רבי עקיבא?

ולמה אין תשובה ברורה לשתי השאלות?

ואיך דוחה אותו כביכול הקדוש ברוך הוא באותן מילים בעניינים נפרדים?

ובאמת, למה לא נבחר רבי עקיבא להיות נותן התורה?

ומה עומק התגין שעל גבי אותיות?

בספר חקרי לב מביא ביאור נפלא.

נתבונן בדברי חכמים זיכרונם לברכה, ונלמד

פרק בהנהגותיו של רבי עקיבא,

ונבין ונשכיל מה רב השוני

בין השקפת עולמו של משה רבנו לשם רבי עקיבא.

תנדרין ק.א.

בשעה שחלה רבי אליעזר הגדול,

ניסו תלמידיו לקיים מצוות ביקור חולים.

בין המבקרים, רבי עקיבא.

אמר רבי אליעזר,

המה עזה יש בעולם.

יש שאומרים חמה, יש שאומרים חמא עזה.

והתכוון לרמוז לתלמידים

שיש כעס וחרון אף מאת השם על פני כל העולם.

ממילא מבאר עיון יעקב

שלכן צדיק נתפס בעוון אנשי דורו.

בחוליו של רבי אליעזר התגבר מאוד.

כל התלמידים היו בוכים.

רבי עקיבא שוחק.

שאלו התלמידים את רבי עקיבא,

איך אתה שוחק בשעה שספר תורה שרוי בצער?

אמר להם רבי עקיבא, אדרבה.

כל עוד שהצדיק לא מצטער,

אני חושש שמא קיבל את כל שכרו בעולם הזה.

ועכשיו, שראיתי בצער,

אז מוכח לי שהוא יזכה לעולם שכולו טוב.

ורבנו הגדול, רבי אליעזר, מזדכך על חטא קל שבקלים שיש בידו.

למה? הוא לימד אותי.

כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

בספר באר שבע חידד שאפילו רבי יהודה הנשיא,

שהיה עשיר גדול

בנשיא ישראל

ומחבר המשנה,

ואמרו עליו חכמים בבאבא מציע פאה שזכה לשני שולחנות.

אבל גם הוא נצטער צער רב בכל ימיים שלוש עשרה שנה.

יש אומרים, לחלק מזה כאב שיניים.

כמעט אין שום אפשרות

שהצדיק לא יצטער בעולם הזה.

למה? כי יש צורך בצחצוח ומירוק מעט החטאים שעשה,

ורק אז יזכה להתעדן ולהתענג בחמדת שעשועים בעולם שכולו טוב.

על מה הוא נענש בכלל?

כשהיה שור שרצו לשחוט אותו, והוא בא אל חיקו,

כאילו שיעזור לו, יציל אותו.

הוא אמר לו, הכל לשחיטה, אתה נבראת בשביל שחיטה.

מה?

איפה מידת הרחמים?

נכון, אתה צודק, הוא מיועד לשחיטה.

זה פגם.

גם כזה, 13 שנה.

וואי וואי וואי וואי וואי.

ובמדרש רבה בראשית ט' כתוב, והנה טוב מאוד,

אלו הן הייסורים.

כי על ידי הייסורים זוכים לגן עדן.

עוד מביא הגמרא מעשה.

חלה רבי אליעזר בשנית.

באו תלמידים לבקרו.

כל אחד משבח את רבי אליעזר ומעודד אותו.

וכך אמרו לו, טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה.

טוב אתה לישראל יותר מאביהם.

רבי עקיבא יוצא דופן בתכלית.

אומר לרב שלו משפט קצר.

חביביני סורים.

המהר״ל הקדוש

מסביר שכל המעלות הרוחניות שיש לאדם

לא יגיעו למעלת הייסורים שהיא מזככת, ממרקת הנפש

ומבדילה את האדם מהכוחות הגשמיים.

מה שייך חביבות, חביבין ייסורים, מה זה הלשון חביבין ייסורים?

אפשר להגיד שהייסורים הם חשובים, הכרחיים.

למה חביבין?

עתם סופר מבאר מה החביבות שבייסורים.

ידוע כל צדיק וצדיק דואג וחושש בעומק ליבו ונפשו,

שמא קיבל שכרו בעולם הזה להאבין.

פידו מהעולם הבא.

לכן אין השמחה בליבו שלמה. יש כאלה צדיקים שאפילו לא חייכו.

שלא יהיה להם התמין משהו.

ורק בשעה שרואה שהייסורים באים עליו וממרקים אותו,

הוא יודע ששכרו צפון וגנוז בשמיים,

ולכן הם חביבים בעיניו.

אז לפי זה מתבאר שרבי עקיבא היה לו יסוד בחייו

שליווה אותו חביבין ייסורין.

מניין הוא למד את היסוד הזה?

מבאר המנחת יהודה שלמד את זה מריבון החומש גמזו, שהוא למד אצלו 22 שנה.

במסכת חגיגה יב',

גם בשיא החשיכה,

בעיצומם של צרות גדולות בהסתר פנים,

תמיד היה אומר גם זו לטובה.

אתם יודעים מה זה גם זו לטובה?

אתמול הודיעו החמאס

שהם שוקלים לא לתת ביום שבת את החטופים לפי ההסכם, בגלל שלדעתם ישראל הפרה את ההסכם בכמה עניינים.

וכולם אומרים, יו, אז עכשיו מה יהיה? יתבטל השחרור, ייבטל זה, יהיה מלחמה, לא יהיה מלחמה, ייכנסו, לא ייכנסו, סמוט שרוצ'ית, צ'צ'ם, צ'צ'ם, צ'צ'ם, צ'צ'ם, צ'צ'ם, כל מיני שמות עפים, זה פה, שם, כאילו, מה, מומי, ועכשיו הקבינט מתכנס בבוקר, והכל, והכל.

אם היה נחום גם זו בדור הזה, מה היה אומר?

גם זו לטובה.

למה? כי עוד לפני הקבינט הודיע טראמפ,

אם עד שבת לא משחררים את כל החטופים, הגיהנום נפתח.

אז הם עשו טעות. למה אתם עושים טעויות? זה גם זו לטובה.

גם מהרעות יכול לצאת תרוע.

לא יאומן כי יסופר.

כדברים האלה אנחנו רואים במסכת מכות על הגויים,

כד'.

קודם כל, לפני כן, במסכת ברכות ס',

אז כתוב שם,

כל מאן דעביד רחמנא, כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד.

ייסורים חביבים. ככה היה הסיפור עם החמור והנר

והתרנגול שהלך.

רבי עקיבא, ולא רצו לתת לו לנון בעיר, ואז הוא היה בשדה.

בקיצור,

בא אריה, אכל לו את החמור,

והנר כבה, ותרנגול, חונג'רי.

בקיצור,

על כל דבר הוא אמר,

מה שעושים לשמיים לטובה, בסוף באו שודדים לעיר, ופצעו, והרגו, ולקחו, ושדדו, והכל, והתברר שהוא ניצב.

אם הוא היה בפנים, נותנים לו ללון,

היה חס ושלום איתם.

עוד דוגמה, במסכת מכות כד,

התנאים הקדושים חולפים ליד מקום המקדש בשיא חורבנו,

רואים שועל יוצא ממקום קודש הקודשים, ובוכים.

רבי עקיבא צוחק.

במסכת ברכות סא,

מוציאים את רבי עקיבא להריגה במיטה משונה, סורקים בשרו במסרקות ברזל. מה הוא אומר לתלמידים שלו?

כל ימי הייתי מצפה מתי יוכל למסור את נפשי ולמות על קידוש השם,

לקיים ואהבת

את אדוני אלוהיך בכל אלבביך ובכל נפשך,

אפילו בשעה שהוא נוטל את נפשך.

בדיוק כמו הרב שלו, נחום משגמזו,

שביקש במסכת תענית ייסורים קשים ביותר לכפר חטא קל שבקלים,

עד שאיבריו נשרו וכל גופו נתמלה שחין.

זה אותו מעשה שהוא הלך בדרך, והיה לו שלושה חמורים,

נושא כל מיני דברים, שאומרים לחמים.

ועני בא וביקש ממנו, אמר לו, אמתן עד שירד מן החמור, עד שהוא ירד מהחמור, לתת לו לאכול,

נפטר.

העני.

הוא לא מחל לעצמו על זה,

הוא לא אשם.

מה איך הוא יביא לו? צריך לרדת, אין ברירה, צריך לרדת.

ביקש שיגדעו הידיים והרגליים,

ויתעוור,

ושכל גופו ימלא שחין,

בשביל למרק

את החטא הזה שהוא אבי אבות השגגות.

אז מה, לא, לא הבנתי, אז מה הוא צריך לעשות?

הוא צריך היה להחזיק ביד

אוכל

שאם יזדמן עני, זהו.

זאת אומרת, זו דרגה שמבקשים מצדיק, כמו שהיה תמיד אחד

מהאמוראים שהיה הולך תמיד עם היד שלו בכיס.

המחזיק מטבעות,

שאם יבוא עני, שלא יתבייש, כאילו שהוא ימתין והוא יוציא ויראו אנשים שיש פה משהו,

הוא היה עושה לו ככה, אהלן, מה נשמע מה שלך,

שם לו את הכסף, בשנייה ככה, מוכן. אז אם אמורה יכול,

תנא קדוש,

על אחת כמה וכמה, לא עלה בדעתו לעשות ככה, חייבו אותו לפי זה. וואי, וואי.

הוא לא מוחל לעצמו על זה, אבל אתה הפסד את התורה, אתה לא רואה,

אתה לא יכול ללכת, אתה לא יכול לזוז.

למרק את החטא.

ייסורין, חביבין,

זה הדבר יותר מכל המידות, מכל המעלות,

זה המנקה הכי טוב.

אנטי קלק, יש כזה דבר, משהו כזה.

ובכן,

זוהי הדרגה המופלאה בעבודת השם, גבוה מעל גבוה ממה שהשכל שלנו, הדל,

ומה שהנפש שלנו מחוללת לנו בתאוות ועוונות, מסוגלת להשיג.

הוא מייחל לייסורים

ושמח בהם.

אז גם רבי עקיבא למד מהרב שלו נחום איש גמזו.

טוב,

עכשיו אנחנו רואים מה ההבדל

בין משה רבנו

לרבי עקיבא.

משה רבנו חפץ למות במיתת נשיקה,

כמו שמבאר רש״י במדבר כ״ו.

רבי עקיבא חפץ למות על קידוש השם.

משה רבנו צועק לשם, למה הרעותה?

והוא חפץ שהייסורים יסתלקו מעם ישראל מיד.

ורבי עקיבא שמח בייסורים שבאים על הרב שלו הנערץ,

רבי אליעזר.

משה רבנו,

מסכים למחק מספר התורה,

מלבד שייסורים יופסקו מעם ישראל.

ורבי עקיבא טוען, חביבים ייסורים.

מה ההבדל ביניהם?

מה בין משה לרבי עקיבא?

מבאר את תורת חיים ועץ יוסף בעין יעקב באור נפלא.

בבריאת העולם

עלה במחשבה של הקדוש ברוך הוא יתברך לברוא את העולם במידת הדין בלבד.

ולכן בכל פרק ראשון מוזכר רק שם אלוהים,

שזה מידת הדין.

ובסוף

הקדוש ברוך הוא שיתף גם את מידת הדין.

מידת הרחמים ביום ברוא אדוני אלוהים שמיים וארץ

ולכן בפרק השני נאמר לראשונה שמה והיה ביום עשות אדוני אלוהים ארץ ושמיים

לא זו בלבד

שהשם

טרף את מידת הרחמים

אלא הגדיל לעשות

שהרחמים מרובים על הדין

מה הראייה?

בתפילת שחרית של שבת אנחנו אומרים

הוא מאיר לעולם כולו וליושביו

שברא במידת הרחמים.

אז מה שולט בעיקר הרחמים?

אז פלא פלאות, מה הקדוש ברוך הוא חזר בו?

חס ושולם,

חס ושלום לומר כן,

אלא יש שתי הנהגות בבריאה.

האחת היא לרוב העולם

על פי מידת הרחמים שמרובה על הדין.

והשנייה לצדיקים.

צדיקים גמורים שעלו במחשבה.

כבר מתחילת הבריאה הם עלו במחשבה

והם נידונים בדין גמור.

זוהי עבודת השם בדרגה אחרת לגמרי, זו דרגה של מלאכים.

ולמען אותם יחידי סגולה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם.

בעצם העולם נברא בשבילם.

כל השאר זה מסייעים כאלה, תמו וזה וכל זה.

ועל כך

הם זוכים לשכר אין קץ.

עין לא ראתה אלוהים זולתך. ממש כמה לכם.

ועליהם נאמר, וסביביו

נסערה מאוד.

הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט הסערה.

עכשיו התבהר לאפלים מה השיב הקדוש ברוך הוא משה רבנו, תשובה ברורה ומוחלטת

על שתי השאלות.

כששאל משה, זול תורה וזה שכרה?

אמר לו, שתוק.

כך עלתה במחשבה לפניי.

ריבי עקיבא הוא שורש מידת הדין,

וכך עלה במחשבה קודם בריאת העולם.

הוא מאלה שעלו במחשבה,

כמו שהיה בעיקר הבריאה, שיברא עולם במידת הדין.

במידת הדין אין, אין,

אין אפשרות שיהיה משהו לא על פי דין.

סטית בין הדין, בום טראח.

ועימו אני מדקדק, חוט הסערה.

אבל בסוף הוא יזכה במעלות שאין שיעור בגן עדן.

מקום של הרוגי מלכות.

אז שואל משה, אז למה אתה לא נותן את התורה לרבי עקיבא?

משיב לו הקדוש ברוך הוא, שתוק.

כך עלתה במחשבה לפניי.

אותה תשובה, אין התחמקות.

הוא אומר לו באופן ברור,

אי אפשר לתת תורה שבכתב במידת הדין.

אוי ואבוי, אם התורה תינתן במידת הדין, מי יעמוד? אף אחד לא יעמוד.

כולם ימותו על המקום.

התורה צריכה רחמים.

לכן,

בחכמים מופיעה תמיד שגרת לשון רחמנה אמר.

קוראים לקדוש ברוך הוא רחמנה.

הרחום אמר.

זאת אומרת, התורה כשהיא אומרת, זה רחמנה אמר, במידת הרחמים.

כי כל התורה היא חסד ורחמים.

וואי, איזה תשובות.

התימנים אומרים שתוק, לא שתוק.

מה זה שתוק?

הוא כבר דיבר.

מה זה שתוק?

כשאחד מדבר, מדבר, מדבר, אומרים לו שתוק. אבל אם הוא גמר לדבר, מה אתה אומר לו שתוק?

שתתי כבר, שאלתי, גמרתי.

אלא שתוק. אתה מנוע מכלל מלדבר על זה, לשאול שאלות, כי צריך להבין את היסוד

על מה עומד העולם. העולם עומד

בשתי מידות, דין ורחמים,

וככה אני מנהיג את העולם, צדיקים גמורים.

זה מה שעלה במחשבה, מידת הדין,

ואל שאר העולם,

זה רחמים גוברים על מידת הדין.

ולכן לא שייך שהתורה שבכתב תינטלנה רבי עקיבא,

שכן האיבן עזרא,

הוא אומר, מתבהר שיש עניין חשוב מאוד בעצם

העובדה מיהו זה שנותן את התורה,

כי לפי ערך המקבל,

כן יזכו עם ישראל להשיג כל אחד ואחד את חלקו בתורה הקדושה,

אז אם מקבל אותה משה רבנו שהוא רחמים,

אז בהתאם ישיגו כל אחת את החלק.

בתורה.

האם בן עזרא בעצמו,

הוא היה במידת הדין עני, עני מרוד, לא עזר לו שום דבר, שום דבר.

עד שהוא אמר שאם הוא היה מוכר נרות,

השמש לא הייתה שוקעת אף פעם.

זאת אומרת, זה במידת הדין, במידת הדין. כן, מידת הדין.

ומעתה כשהתבהר

שכל מהות חייו והשקפת עולמו של רבי עקיבא היא חביבין יסורין,

גם כשריבו חולה הוא שמח,

גם בשעת הפטירה שלו במיטה משונה הוא מכריז כל ימי הייתי מצפה לזה,

איך שייך לתת התורה בכתב על ידו?

הלא, אם יחטאו בעגל,

יצפה לדין ויתפלל לעונש מיד

ולכפרה שלמה בעולם הזה.

אז איזה עם יישאר? מי יישאר פה בכלל?

רבי עקיבא מסתכל רק על העתיד.

וזו דקות מרובה של ראייה והשקפת עולם. הוא לא מסתכל על רגע, כואב עכשיו, לא כואב עכשיו, בסוף, לאן אני מגיע?

אם הכאבים מנקים אותי, מה שאמרתי אתמול בהרצאה,

אם יגידו לכם, תגיד, שמע ישראל, עכשיו אתה עולה לגן עדן, מי מוכן?

לא מאמין אם מספיק שיש גן עדן וזה, ועולים ישר, בלי גיהנום, בלי דין, בלי כלום. נו, נו, מי מוכן?

הוא מסתכל על העתיד. לכן משה רבנו רואה את רבי עקיבא מיד לאחר שהקדוש ברוך הוא קושר תגין האותיות.

מה זה התגין?

המהרן מפרק, זכר צדיק ברכה במנחות כט,

אומר שעומק הדגי, התגין, כל תג

ציור כחוט הסערה שנמצא מעל האות.

האות מסמלת

לתורה שהאדם הגשמי לומד.

התג

מסמל השגות דקות ועדינות

שמעל האדם הגשמי.

אותן תגים מסמלים השגות דקות ועדינות,

והן נמצאות בעיקר בתנא האלוקי רבי עקיבא שחפץ בייסורים ובדין גמור.

בשעה שרבי עקיבא צוחק כשהוא מתייסר,

מוכח שהוא רואה.

ואת העולם הבא הוא בכלל לא נמצא בעולם הזה.

זה ראייה דקה מן הדקה.

ובדור שלנו, כמו שאומרים לפני עשרות שנים,

היו גדולי עולם

שהיו צריכים לעבור ניתוח,

ולא הסכימו לקבל הרדמה, ניתוח כואב,

שפותחים את הבן אדם, בקיצור.

הם ביקשו לא לעשות הרדמה.

למה?

טוענים שאם עושים הרדמה,

זה לאט-לאט משכח את הזיכרון,

והתורה מזהירה פן תשכח את הדברים.

שאדם ייזהר לא לשכוח דברי תורה.

ואם הוא גורם בעצמו על ידי ה... זה בלית ברירה.

אם הוא יגרום לשכחה,

אז הוא מפחד מיום הדין.

אז מה הם אמרו?

עוד רבע שעה

תתחיל בניתוח.

ער!

הם נכנסו לסוגיה,

ללימוד,

וכשניתוחו אותם הם בכלל לא הרגישו.

לא איי, ולא ככה, ולא קפיצות, ולא נרבים, ולא שום דבר.

הם בסוגיה שם אי שם,

ולא מרגישים נגמר הניתוח, תפרו אותם, הכול,

והם עוד בסוגיה.

אתה יכול לקום.

זה בדורנו, כמו שאומרים.

אז רבי עקיבא,

הוא יכול להספיק להגיד, שמע ישראל,

השם אלוהינו, השם אחד, בסילודין.

קורעים אותו, אתה רואה את זה? קורעים, שמים לבן אדם סיכה, רק ככה, סיכה.

זה עם מסרקות ברזל. אתם מבינים מה אני מדבר? אתכם מגרדים את הבן אדם.

הוא מדבר עם התלמידים,

הוא אומר להם כל ימיי, חיכיתי לזה, ציפיתי לזה.

זה, תגין,

זה דקות דקות של השגות עדינות שהן מעל האדם הגשמי.

אכן מוכרח היה משה רבנו לראות את רבי עקיבא כשעלה למרום.

למה? כי יש שתי דמויות שמוסרות את התורה.

תורה שבכתב מסר לנו משה רבנו,

והוא היסוד של תורה שבכתב רחמים.

לכן משה קיבל תורה מסיני.

תורה שבעל פה, רבי עקיבא, הוא היסוד של תורה שבעל פה,

כמבואר במסכת סנהדרין פיווא.

משה רבנו, מידת הרחמים,

מלמד זכות פעם אחר פעם על עם ישראל,

אפילו אחרי העוון הגדול, חטא העגל.

גם במותו הוא חפץ למות במיתת נשיקה,

ולא קידש את עצמו,

ולא קידש את השם במות קדושים.

אבל רבי עקיבא הוא מידת הדין,

ולכן

הוא נולד בתקופה איומה ונוראה בתולדות עם ישראל בדורו של שמד,

בזמן חורבן בית שני.

גדולי ישראל שרויים בצער בגלות,

ועשרה הרוגי מלכות נפטרים במות קדושים, בייסורים קשים ומרים.

אבל דווקא באותו דור פרחה תורה שבעל פה,

כי התורה הזאת,

תורה שבעל פה נקנית מתוך ייסורים.

כמו שאמרו ריבותינו באבות,

ולכן מתאים בהחלט שרבי עקיבא יהיה שורש לתורה שבעל פה, באבות ו״ד.

ולכן רבי עקיבא נתייסר בייסורים קשים ומרים.

זוהי מידתו והנהגתו,

מידת הדין,

שהיא מחשבה,

ולכן

גם לא קיבל תורה שבכתב.

כי תורה שבכתב צריך צדיק כשהיסוד שלו מידת רחמים.

מתבהר להפליג

שהמילים שתוק,

כך עלתה במחשבה לפניי, זו תשובה ברורה.

ואף על פי שהדבר לא נתפס במחשבתנו,

אומר המכתב מאליהו,

זוהי ההסתכלות השמימית שהיא דקה מן הדקה.

אמרתי שיש מדרש

שאומר

שתוק כך עלתה לי במחשבה,

כך

זה ארבעים.

ארבעים שנה שהיית עם הארץ,

צריך לתקן אותם.

אנחנו אומרים שתשובה, ותשובה מאהבה הופכת את כל העוונות לזכויות, נכון? הוא עשה באהבה וודאי מאהבה, נכון?

נכון?

ולמה זה לא, למה צריך לשלם? כי הוא מידת הדין.

וכתוב שהארי הקדוש

בא בחלום למרחו הקדוש,

ושאל אותו המרחו, מה אני לעולם הבא?

אמר לו, הכל...

בסדר,

אבל אתה,

יש לך משהו קטן שמקפידים עליך בשמיים.

כשהיית תינוק, אתה נתת שלוש מכות לאימא ככה.

בתור תינוק עשית לה ככה שלוש פעמים.

תצום שלושה ימים והתכפר לך.

שומעים? תינוק.

תינוק.

תינוק. הוא יודע מה הוא עושה בכלל?

מי שהוא צדיק גמור

הוא במידת הדין,

והם מנקים אותו לגמרי לגמרי לזה.

אפילו על היותו תינוק.

ועוד יותר, אפילו עובר.

בבטן, בבטן עקב את אחיו.

הייתה קפידה על יעקב אבינו, למה כשהוא היה עובר תפס בעקב של עשיו.

כן.

ריב לי עם יהודה, אומר הקדוש ברוך הוא.

בטן עקב את אחיו.

למדרגות.

כתוב שעד גיל 20,

מן השמיים לא דנים פה.

פה לא דנים.

אבל כשמגיעים למעלה, גם על לפני 20 דנים.

אז כדאי לתקן את הכול.

אני ביקשתי מאמא שלי ואבא שלי מחילה על כל מיני דברים. אמרו לי, אנט מחיל באלף מחיל.

אתה מחול באלף מחילות.

למה?

לך תדע, אני יודע מה היה, מה לא היה, מה זה.

זה הכי טוב לנקות הכול.

לבקש מחילה ממש, ושהכול יהיה בסדר.

אז אמרנו שמי שהביא תורה שבכתב זה משה, שהוא חסד,

ורבי עקיבא הוא יסוד תורה שבעל פה, זה על פי דין.

התורה נקנית באיסורים.

עכשיו,

ככה היו הלל ושמיים.

שמאי דין

והלל רחמים.

וזה בחינות של משה רבנו, הלל.

אז מתבהר לאפלי שהמילים שתו, כי עלתה כך במחשבה לפניי,

זו תשובה ברורה,

אפילו שקשה לנו לתפוס, והמכתב מליא אומר, זו הסתכלות שמימית דקה מן הדקה.

ומשה רבנו טוען,

ממידת הרחמים,

זאת תורה וזה שכרה, ככה משלמים על מה שאדם עושה?

המון העם הרי לא מבינים למה רבי עקיבא מתייסר, יש פה כאילו חילול השם.

משיב לו הקדוש ברוך הוא, זוהי מחשבה

של השם יתברך, במופלא ממך אל תדרוש.

לכן, שתוק.

אתה לא יכול לשאול שאלות על מה שהקדוש ברוך הוא, מה לפני ומה למעלה, יש דברים שלא נכנסים אליהם.

מוסיף בספר סידורו של שבת, שבאמת רבי עקיבא בעצמו היה חפץ במיטה קשה ומשונה,

וכל כולו השתוקק למסור את נפשו על קידוש השם בדין גמור.

כל יום שהיה קורא קריאת שמע,

היה מצייר במחשבה איך הוא נהרג בארבע מיטות בדין, מוסר את עצמו בקריאת שמע.

וכיוון שמסר את נפשו כל יום במחשבה,

והיה מצטער כל הזמן, מתי יבוא לידי ואקיימנו את הפסוק בכל נפשך.

כי הוא רוצה למות על קידוש השם,

לכן לבסוף מסר את נפשו בפועל,

וממילא הוא יקבל שכר

על כל אותם אלפי פעמים שהוא מסר את נפשו השם יתברך במחשבה,

כי מוכח בעליל שהכל היה אמת לאמיתה,

והוא לא נרתע כשבא ניסיון לביצוע.

אז כל מחשבה מצטרפת למעשה, הופכת להיות מעשה, כי זה אמת לאמיתה, עובדה שהוא עמד בזה.

עכשיו התבהר להפליא שרבי עקיבא השלים את חלק מדת הדין,

והוא השורש של תורה שבעל פה,

והוא החצי השני של משה רבנו,

הוא שנתן תורה שבכתב,

כמו שאומר רבנו סעדיה גאון,

אין אומה זו אומה, אלא בתורותיה.

תורה שבכתב, תורה שבעל פה.

מעתה נביט בדבר פלא.

שניהם חיו 120 שנה,

כמו שמבואר בספרה, וזאת הברכה ל״ו.

שניהם היו רועי צאן.

שניהם פרשו מהאישה למען דבקות בשם יתברך,

כמו שכתוב במסכת שבת דף פז,

ובכתובות סג.

משה רבנו שבר את הלוחות

והציל את עם ישראל בחטא העגל במסירות נגד.

ואילו תלמידי רבי עקיבא מתו כולם מפסח ועד עצרת.

משה רבנו נפטר במיתת נשיקה

ובמידת הרחמים

ברבי עקיבא, בצער, בייסורים, במידת הדין.

כל צדיק בדרכו בעבודת השם,

וממילא המשיך לנהוג בדרך שלו

כלפיו וגם כלפי תלמידיו.

היות והוא חינך אותם ככה,

אז על זה שלא חלקו כבוד זה לזה מתו כולם.

כי הוא אמר, ואהבת לרעך כמוך.

זה כלל גדול בתורה.

דקדק, כתוב שאדם מגיע לעולם האמת, שואלים אותו, המלכת את קונך?

ואחר כך המלכת את חברך?

תביעה גדולה על האדם.

הם לא חלקו כבוד.

מוסיף הבן איש חי,

שלא ייתכן לומר שרבי עקיבא ידע יותר ממשה רבנו,

ודרש תלי תלים של הלכות

שמשה רבנו נותן לתורה אינו יודע ומכיר.

וכך כתבו גם אור החיים הקדוש,

והעץ יוסף.

בוודאי שמשה רבנו ידע את כל התורה.

אלא שהוא שמע מפי השם בסיני,

ולכן לא צריך לדעת היכן כל דבר רמוז בתורה.

רבי עקיבא ידע איפה כל דבר שקיבל משה רבנו רמוז בתורה.

הוא לא קיבל איפה זה רמוז, הוא קיבל כל מה שיש בתורה.

אז הוא יודע את כל התורה כולה.

אבל איפה רמוז, רבי עקיבא ידע.

רבי עקיבא גילה ומצא את המקורות לכל אותם תלי-תלים של הלכות.

איפה כל הלכה רמוזה?

מאיזו מילה היא יוצאה? באיזה אות היא נרמזה?

ועוד, הוסיף לחדש,

שחלק מאותן הלכות לומדים מהתגים שעל האותיות.

בספר פתח עיניים חידש בשם המקובלים דבר פלא.

דריבי עקיבא נגלה שער החמישים בתורה שלא ידע משה רבנו.

כתב רבי צדוק הכהן מלובלין

בפרי צדיק שמות יוד,

ריבותינו במדרש חוקת, מדרש רבא חוקת.

גילו דבר פלא.

דברים שלא נגלו למשה רבנו,

נגלו לרבי עקיבא,

שהוא עמוד התורה שבעל פה.

זה מה שרמזו לנו חכמים במסכת מנחות,

שמשה רבנו ישב בסוף שמונה שורות

ולא היה מבין מה רבי עקיבא מלמד.

שעל משה נאמר כי טוב,

ונתמלא הבית עורה בשעה שהוא נולד.

הוא היה בן של גדול הדור.

רבי עקיבא נולד עם הארץ,

בן גרים,

והוא תיקן את החלק הרע.

וזה יסוד תורה שבעל פה, שנקנית מתוך הייסורים.

לכן הוא זכה

לדברים האלה.

אשרנו בטוב חלקנו,

שאנחנו שייכים לאומה

של הצדיקים של הדורות שמחזיקים את העולם ובזכותם העולם קיים.

איך לא נודה לשם על כך?

הכל יאמרו הן קדוש כשם, הכל יאמרו הן קדוש כשם,

והכל ידעוך והכל ידעוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו הן קדוש כשם,

הכל ידעוך והכל ישבחוך.

מהכל, מהכל, מהכל, מהכל יאמרו הן קדוש כשם. יום טוב!

יום טוב!

יום טוב!

גם זו לטובה, כל דעביד רחמנה לטב עביד,

אין רע יורד מן השמיים,

הכל לטובתנו.

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים, דאורייתא, כשמחה דאורייתא,

יומל נחשו אישך אסא דאורייתא,

תחמד את אביך בבית אימך דאורייתא לעשות נחת רועה לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רועה לתנא הקדוש ששפתותיו דובבות בקבר.

רבי חנני יאמר כשהוא אומר