ט''ו בשבט
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום לעילוי נשמת אליה בן נינה ושיוצא חלציו יזכו לתשובה שלמה, ברכה והצלחה ומעשי ידיהם ושפע רוחני וגשמי מאוצר מתנות חינם.
טו בשבט.
כי האדם עץ השדה.
דוד המלך בתחילת ספר תהילים ממשיל את האדם לאילן.
אשרי האיש
שלא הלך וכולי,
והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעיתו.
עץ שהוא שתול
על פלגי מים, אז הוא נותן פירות בזמן.
אבל האדם יהיה כעץ שתול.
וכל אשר יעשה יצליח.
מה הקשר בין אדם לבין אילן?
אם התורה אומרת כי האדם עץ השדה,
אז צריך לבדוק
מה השורשים של האדם.
הכלי יקר,
בראשית א', יא' מבאר.
האדם דומה לאילן מצד תמונת קומתו,
ומצד העובדה שיש לו הישארות נצחית כמו אילן.
האדם ואילן, שניהם באים מהאדמה.
שניהם נוצרים על ידי זריעה.
האילן מוציא פירות
עם זרעים
שייצרו עוד אילנות רבים.
גם אדם מולד בנים עם זרעים
שיולידו בנים ובני בנים.
אבל לרדת לשורש הדברים,
מה הקשר בין האדם לעץ השדה,
שתי קושיות שמביא השם משמואל?
שאלה ראשונה, למה לא אומרים תחנון בטו בשבט?
אין שום דבר מיוחד רוחני בת...
התאריך הזה כמו חגים, ימים טובים וכו'.
אלא יש עניין טבעי,
עד טו בשבט ירדו רוב הגשמים,
והפירות חונטים באילן,
אז מה זה התאריך הזה שהוא נהיה ראש השנה לעגלנות?
דבר שני, הוא אומר,
במסכת ראש השנה נחלקו בית הלל ובית שמאי.
מה התאריך המדויק?
דעת בית שמאי, א' בשבט הוא ראש השנה לאילנות,
ובית הלל,
טו בשבט הוא התאריך המדויק, ראש השנה לאילנות.
במה הם חולקים?
ומה העומק בתאריך הזה?
והוא מתרץ.
באילן יש רמז רוחני גדול ביותר.
אילן זה גימטרייה 91. כמניין,
הביה ואדנות.
שם השם
ושם אדנות.
מה פשר הדבר?
הנביא ישעיה בן נה,
ממשיל דבר השם
לגשם שמצמיח.
וכך הוא אומר, כי כאשר ירד הגשם וכו',
כן יהיה דברי אשר יצא מפי.
כדי להצמיח דבר מה צריך לחבר בין העליונים לתחתונים.
לכן פירות הצומחים מהאילן הם נוצרים מעליונים גשם ותחתונים אדמה.
והאילן מחבר ומקשר
בין
הארץ לבין הגשם,
תחתונים ועליונים.
וכך נוצרים פירות.
כיוון שהאילן מחבר בין שמיים לארץ,
לכן הוא בגימטרייה 91. כי הוא מחבר הוויה עליונים
עם אדנות תחתונים.
אז כמו בגשמיות, כך ברוחניות.
כי האדם
עץ השדה.
כי גם אנחנו מחברים בין עליונים לתחתונים.
בין הנשמה העליונה לגוף שעשוי מעפר.
וכל הפעולות שלנו, ערבוב של שניהם,
וכך אנחנו
עושים פירות,
מצוות
וגם פעולות גשמיות,
ממש כמו אילן,
שמחברים שמיים וארץ.
עוד נוסיף לשורש העניין.
מי שיתבונן יראה כשחולפים ארבעה חודשים,
מתשרי ועד שבט,
אז מתגלה את התכלית של האילן. בשביל מה יש אילן?
הרי ארבעה חודשים הוא מתחיל להביא פירות.
כלומר, מתוך שנה זה שליש.
הרי שליש שנה נוצרים פירות.
כך גם הדברים ברוחניות.
במסכת סנהדרין
אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,
ששת אלפים שנה חיי עולם.
אלפיים ראשונים תוהו,
אלפיים אמצעיים תורה,
אלפיים אחרונים משיח.
אז לאחר שליש הזמן של תוהו, של אלפיים, שזה שליש מתוך ששת אלפים,
אז נעשה עולם ראוי לתורה, לפירות.
ואם כן, השליש האמצעי הוא החשוב והחיוני ביותר,
שזה אלפיים שנות תורה.
גם שנות חיינו,
דוד המלך אומר, ימי שנותינו בהם, שבעים שנה.
מבאר השם משמואל,
עשר השנים האחרונות
הן כוללות ומסכמות את כל השישים שנה המרכזיות.
אבל מבין
שישים השנה המרכזיות,
פשוט וברור שעיקר גדלותו של האדם
בשליש האמצעי.
מגיל עשרים עד גיל ארבעים.
עד גיל עשרים הוא מתבגר והופך מילד לאיש.
ומגיל עשרים הוא נושא אישה ומביא פירות, מוליד בנים.
ובונה קן משפחתי,
ובעיקר הזמן הזה הוא כבר בונה את עצמו ממש.
ולא בכדי אמרו חכמים זיכרונם לברכה במסכת אבות
על השנים הללו,
בין עשרים לרדוף,
בין שלושים לקוח.
עכשיו נבין מחלוקת
בית שמאי ובית הילין.
מתי זה ראש השנה לאילנות?
לפי בית שמאי א' בשבט, ראש השנה לאילנות.
למה?
לדעתם סופרים ארבעה חודשים מא'
בתשרי,
כי בית שמאי מידת הדין.
אז הם מונים מיום הדין, ראש השנה,
בו צדיקים נחתמים לאלתר לחיי,
ממילא השליש של השנה, ארבעה חודשים אחרי כן, זה יוצא בא' בשבט.
לכן הם טוענים שראש השנה לאילנות זה א' בשבט.
בית הילין הם מידת הרחמים.
לדעתם צריך להמתין עד יום הכיפורים,
שהוא יום מחילה, סליחה וכפרה,
ומייחלים ומצפים לחג הסוכות,
שעושים תשובה מאהבה.
וליום א' דסוכות מהאושפיזין,
אברהם אבינו, שהוא מידת החסד.
והם מידת החסד.
על כן נאה ויאה לדעת בית הילל למנות את יום ט' בשבט.
א' דסוכות,
כתחילת השנה באמת.
ואז הוא אומר, שליש שנה בדיוק.
מ'טו בסוכות
בתשרי עד טו בשבט, זה ארבעה חודשים השליש.
וכמו בגשמיות,
שבזמן הזה אתם תצאו לגינות ותראו שחנת הפרי,
מתחיל שמה חנתה,
והשליש השני מרגע זה מ'טו בשבט' והלאה,
זה עיקר זמן הגדלות של האילנות.
כך גם ברוחניות.
מטו בשבט נכנסת באדם הארה אלוקית,
וזה הזמן שמתחיל להיות אור בהיר לעבודת הבורא.
וזה עיקר הבניין של האדם
במשך שנה מבחינה רוחנית,
חוץ
מימים נוראים.
בתוך הזמן הזה אנחנו חוגגים
פורים
פסח
שבועות
בספירת העומר.
ולכן לא אומרים תחנון בטו בשבט,
כי זה הזמן של עלייה רוחנית
שאנחנו יוצאים לדרך.
יותר עמוק, מחדד השם משמואל.
גוף האדם חולק
שלושה חלקים.
האמצעי חשוב ביותר.
מהכבד
שנמצא בגמינו של האדם למטה, ליד המותניים, ולמטה,
זה נקרא החלק התחתון.
מהכבד עד הלב שנמצא פה,
קצת בצד שמאל, אמצע שמאל, בחזה,
זה החלק המרכזי והוא העיקרי.
פה שוכנים עיקר האיברים הפנימיים החשובים שבגוף.
השליש העליון, מהלב ועד למוח.
זה מחולק האדם ככה.
בספר בית ישי מרחיב את היריעה,
ואומר, בספר העקדה, וישלח כף זן,
אומר שבאילן יש שלושה חלקים.
חלק ראשון זה השורשים בתוך האדמה.
חלק שני זה הגזע שהוא החשוב והעיקרי שבאילן.
החלק השלישי זה התוצאה, הפירות.
כך גוף האדם נחלק לשלושה חלקים.
יש, ממלכת המוח
נמצא בראש האדם,
וזה ניכר ונבדל באופן ברור משאר הגוף.
חלק השני זה ממלכת הלב.
שם נמצאים גם כלי הנשימה.
חלק השלישי זה ממלכת הכבד,
שנמצאים כלי העיכול.
שתי המערכות האחרונות
מובדלות ביניהן באופן ברור על ידי הסרעפת.
יותר את הכבד.
ובזוהר הקדוש מפורש יש קרום באמצע של הבטן המבדיל בין החלק העליון הלב
לחלק התחתון הכבד.
מה יותר עיקרי?
הכבד,
הלב
או המוח?
ובחוכמת הקבלה כתוב שהלב הוא העיקר והוא יותר חשוב מן המוח.
הראייה,
מסכת סנהדרין כובב, אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,
שהקדוש ברוך הוא ליבא בעל.
השם רוצה את הלב שלנו.
מוסיפים בגמרא שאמר רבא,
אמר רבא,
אף על פי שאנחנו חכמים יותר מדורו של רבי יהודה,
אנו בקיאים בשישה סדרים,
ובדורות קודמים ידעו רק חלקם.
למרות זאת, כשיש בצורת,
אנחנו צועקים ומתפללים בגשם אין.
המוראים מתפללים, אין גשם.
רבי יהודה מהתנאים
רק חולץ את הנעל
לאות אווילות.
תענית עושים,
חולצים את הנעל, כבר יורד גשם.
הקדוש ברוך הוא לא מטריע את הצדיקים שיוריד את הנעל השנייה.
כל כך למה?
כי הם עבדו את השם בלב שלם.
ורחמנא ליבא בעין, זה מה שהוא רוצה לראות.
לא רק ידיעות ולא רק פעולות.
לב.
וכך נאמר במשנה באבות,
איזוהי דרך ישרה שיעבור לו האדם, שיעבור לו האדם.
הכריע רבי יוחנן בן זכאי
שמבין חמשת תלמידיו, דעת רבי אלעזר בן ערך
היא הצודקת
והיא הראויה לב טוב.
ואין אמת במסכת שבת סא' ובזוהר הקדוש מבואר,
שהראש והראש והמוח הם מלך,
מלך לכל האיברים.
מוח,
לב כבד, מלך.
אבל אין המוח התכלית,
אלא הלב.
לא מספיק ידיעות. וידעת היום, זה במוח, אבל בהשאבות אל לבביך.
אם זה לא מתיישב על הלב, הלב מסכים והופך להיות חלק ממך.
לא שווה כל הידיעות שלך, זה רק יחייב אותך.
יגידו, ידעת ולא עשית.
וכמו מלך,
מלך מעם,
המלך הוא לא התכלית, הוא משרת את העם.
זה מה שאמר טראמפ.
אנחנו מחזירים את שלטון העם, לא דיפ סטייט, אתם לא מעל כולם.
ככה צריך לעשות גם בישראל, אבל ביבי חלש,
פניהו, הוא מפחד מהיועמישית.
ואם כן, האדם הוא רק כמו, הרי הוא כמו אילן.
והשליש האמצעי באדם, הלב הוא העיקר.
כמו השליש האמצעי באילן, הגזע.
מפה יוצא הכול.
האבן עזרא משלים את המהלך באופן...
נפלאה.
בנפש האדם יש גם כן שלוש,
נפש, רוח, נשמה.
הנשמה זה החוכמה שהיא נמצאת במוח.
ושם יש גם מקור הרגשות שבאדם,
בנשמה.
הרוח זה עיקר חיי האדם.
היא נמצאת בלב.
ושם מקור התאוות הרוחניות,
כמו גאווה, כמו כעס, כבוד.
הנפש זה מקור התאוות הגשמיות,
והיא נמצאת בכבד.
אז השליש האמצעי זה הרוח, הוא העיקר,
הוא בלב.
ועכשיו יעירו דברי הגאון מווילנה.
נחדד את הדברים באופן נפלא.
אנחנו אומרים כל בוקר, אלוקיי,
נשמה שנתת בי טהוריי.
ואם אדם חטא,
איך הוא יכול להגיד טהוריי?
הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא.
אז ודאי, היא נחתמה ונטמאה.
מחדש הגאון,
שהנשמה נעלמת מאוד.
היא חלק אלוה ממעל.
השם ייתן להחתים אותה.
חלק שלו, חלק ממעל.
לכן כשאדם חוטא,
הנשמה מסתלקת ופורחת,
ולכן היא נשארת טהורה תמיד.
אם כן, אז עיקר האדם זה הרוח.
והחלק הזה, הוא מקבל את העונש
או את השכר.
חלק של הרוח.
הנשמה היא השכל.
אם למדת אותנו דעת,
וזה גם מזלו של אדם,
יש מלאך ששומר עליו תמיד
ונמצא בשמיים.
ורק ניצוצות מתנוצצים מהנשמה על האדם כדי להנהיגו ולהשכילו.
בספר בית ישי
מבאר שאלה גדולה.
כאשר אני מדבר,
מי זה אני?
הגוף והנשמה,
מכירים את ההרצאות שלנו?
מי מדבר?
הגוף והנשמה, מי זה אני?
לא הגוף
ולא הנשמה.
הרוח.
הרוח זה האדם.
אדם מדבר על גופו
בגוף שלישי.
גופי כואב.
גופי כואב, זה בגוף שלישי.
יוצא שאני זה לא הגוף.
וכן, לא ייתכן שאדם זה נשמה.
למה?
הוא אומר, אלוקיי, נשמה שנתת בי.
אז הוא לא הנשמה.
נשמה שנתת בי.
אז מה כן?
הרוח זה אני.
ככה אומר בספר בית ישי.
ביתר עומק,
בכל הבריאה יש שלושה סוגים של ברואים.
יש מלאכים,
בני אדם,
בחיות.
מה עיקר? האמצעי, האדם.
מלאכים זה למעלה, חיות זה למטה,
והאדם.
כי הוא בעל הבחירה יחיד.
המלאך הוא קדוש, מופרש.
הבעל חי, חמור יישאר חמור ושור יישאר שור.
רק האדם בעל בחירה,
והוא חשוב יותר מהמלאך.
נעשה אדם.
אמרו החכמים,
אדם יחיד בתחתונים כמו שהבורא יחיד בעולמים העליונים.
מעתה אור גדול.
נפש,
רוח, נשמה.
זה מקביל
לשלושת היצורים.
הנשמה שמימית כמו מלאך.
הנפש היא כמו של בעל חי.
האדם הוא הרוח, האמצעי.
עכשיו נבין את הקשר העמוק בין אילן לאדם.
כשם שהאילן מקשר בין שמיים לארץ,
והאילן הוא שם הביה והאדנות,
כך האדם מחבר בין שמיים לארץ.
נשמה וגוף.
כשם שעיקר האילן זה השליש האמצעי, הגזע.
כך האדם, האמצעי זה הלב.
וזה מקום משכן הרוח,
שזה אמצעי בין הנשמה.
הנפש.
ורבי צדוק הכהן מלובלין אומר שנפש,
רוח,
נשמה,
הם כנגד מחשבה, דיבור ומעשה.
המחשבה היא במוח,
שם נמצאת הנשמה והיא נעלמת מאוד.
הדיבור הוא בלב,
שם משכן הרוח.
לכן נאמר, ודובר אמת איפה?
בלבבו.
וזה מעלת האדם על כל הברואים, רוח ממללה. רוח,
למדנו, רוח זה העיקר, ממללה.
כוח הדיבור.
הדיבור הוא בלב,
והמעשה הוא בכבד.
והכבד מלא בדם, כי הדם הוא הנפש.
אדם מסמל את הגשמיות של האדם ומחיה את הגוף על ידי תנועה ללא הפוגה,
בהעברת חמצן ומזון לכל החלקים והאיברים.
הוא הנפש.
מקום משכן הנפש בכבד.
ולכן הכבד כולו דם.
טוב, לסיכום, עיקר עבודתנו בעולמנו
להילחם על הלב.
ותהר ליבנו,
כדי שנוכל לעובדך באמת.
כי המוח,
שהוא מקום הנשמה, שואף לרוחניות.
והכבד,
שהוא משכן הנפש, שואף לגשמיות.
אז יוצא שהמלחמה היא על הלב,
כי הרוח מגשר
בין העליונים לתחתונים.
ותהר ליבנו לעובדך באמת.
ותהר ליבנו לעובדך באמת.
ותהר ליבנו לעובדך באמת.
ותהר ליבנו לעובדך באמת.
באמת, באמת, באמת, באמת, באמת, באמת.
הריני מכוון כאמצעותך דאורייתא ושמחה דאורייתא, גומל אשור ואיש חסד דאורייתא.
כבד את אביך ואת אמך דאורייתא, לעשות נחת רועל הקדוש ברוך הוא, לעשות רוח הקטנה הקדוש.
שיהיו סיפורים.