פרשת בשלח - חלק א - דרך שלושת ימים | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: בלחש: ... שהעסק ישגשג ויצליח בקלות ובנקיות ובשפע רב מהרה - אמן, 

הקהל: אמן! 

פרשת בשלח חלק א'

א] מדוע מוזכר בפסוקי התורה פעמים רבות שיוצאים לשלושה (3) יָמִים בלבד והמטרה היא: לעבוד את ה' במדבר! והלא המטרה והתכלית היא: לצאת לצמיתות ולהגיע לארץ ישראל? 

ב] האם פרעה ידע: 'שישראל יוצאים לצמיתות!' או שהוא טעה וחשב: 'להפסקה זמנית בת שלושה יָמִים'?

ג] מדוע במעמד הסנה נצטווה משה לומר לעם ישראל: 'שיִּשאלו כלים' מה הענין לצוות שנה! לפני הזמן? ולמה לשאול כלים ולא מתנה? 

ד] למה נאמר בפרשה: "בָרַח הָעָם" (שמות יד, ה) הלא פרעה שלח אותם מרצונו? 

ה] שאלת השאלות: איך יתכן שהם "לֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ" (שמות יב, לט) עוד במצרים רגע אחד (1) שלא יכנסו לשער החמישים (50)? והלא שנה אחרונה הם ראו נסים ונפלאות! והיו צריכים להתרומם לפסגות, לדרגות נשגבות?! 

ו] ומה הוא המבחן העצום והאדיר שהקב"ה מעמיד את פרעה ואת עם ישראל? 

[התשובות לשאלות]

ובכן, בתורה הקדושה מפורש כמה פעמים: 'שעם ישראל יוצאים לשלושה ימים בלבד! לעבוד את ה' במדבר ולבסוף חוזרים למצרים'. - פלא פלאות!

בברית בין הבתרים הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו: 'שבתום גלות של אַרְבַּע מֵאוֹת (400) שָׁנָה - יצאו לצמיתות! ו: בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל ויקבלו את ארץ ישראל!' (בראשית טו, יג - יז). 

וכך אמר הקב"ה למשה רבנו במעמד הסנה במפגש הראשון (1): "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג, ח). 

אז מובן: שהיציאה היא תהיה לצמיתות! 

וכך צֻוָּה משה לומר לזקנים: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ג, טז) ומה תאמר אליהם? - "אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָש" (שם יז). 

ופה מתחיל הפלא הגדול!

מיד בפסוק הבא כתוב: שהקב"ה מצווה על משה ואהרן ושבעים (70) הזקנים: ללכת אל פרעה ולומר לו: "נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱ - לֹהֵינוּ" (שם יח) מחמת הציווי הזה הלכו ובקשו מפרעה: 'לצאת לשלושה ימים!' ואמרו לו: "אֱ - לֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר" מדוע דוקא שלושה ימים? 

למה לא דרשו "בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (בראשית כט, יח) שהמטרה היא: 'לעבוד את ה' בארץ ישראל!' ? וכי הם יוצאים אל המדבר להפסקה זמנית בלבד?! 

עוד יותר מתעצמת הפליאה! כי זה חוזר על עצמו ברוב המכות;

במכת דם - ה' מצווה לומר לפרעה: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות ז, טז) איפה? - "בַּמִּדְבָּר" והלא חפצים להיכנס לארץ ישראל!

במכת ערוב - פרעה מתחיל להישבר קמעה ומסכים: שהעם יזבחו לה'! אבל עדין עומד איתן בסירובו: ולא מרשה לצאת למדבר! אלא, חפץ: שיקריבו קרבנות במצרים, שנאמר: "לְכוּ זִבְחוּ לֵא-לֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ" (שמות ח, כא). 

משה מסרב בכל תוקף! ואומר: "כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לה' אֱ-לֹהֵינוּ"?! וזה סכנת נפשות לעשות כך במצרים! פן יִסְקְלֻנוּ... (שמות ח, כב) לכן הוא חוזר ואומר: "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַה' אֱ-לֹהֵינוּ" (שם כג) 

פרעה בסוף מסכים! אבל מבקש: 'שלא ירחיקו!' (שם כד).

ושוב, תימהון! וכי רק הפסקה זמנית יש כאן?!

וכן גם בשאר המכות שהיו בהם אזהרה לפרעה, נאמר: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" והכוונה לשלושה ימים בלבד!

ובמכת ארבה - העבדים של פרעה נכנסים בעובי הקורה, מעיזים פניהם בפני המלך! פעם ראשונה (1) ומיּעצים לו: 'לשלוח את עם ישראל עכשיו'! 

- כמו החטופים עכשיו... 

בטענה גדולה: "הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שמות י, ז)? 

ופרעה באמת שולח להביא את משה ואהרן ומתחיל במשא ומתן ושואל: "מִי וָמִי הַהֹלְכִים" (שם ח)? ואחרי דין ודברים הוא מסכים רק לשלח את הַגְּבָרִים לעבודת ה' במדבר (שם יא). 

משה רבנו דורש: גם הילדים וגם הצאן...! (שם י) 

ואז פרעה מגרש אותם! לא נותן אישור.

במכת חושך - פרעה כבר מסכים: שיצאו גברים נשים וטף! שנאמר: "רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם" (שמות י, כד) כי פרעה רוצה עֵרבון שהצאן יִשאר לוודא שהם יחזרו למצרים. 

ומשה רבנו אומר לו: 'לא רק שניקח את הצאן שלנו! "גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת" (שם כה) למה? כי אנחנו לא יודעים אם יספיק לנו הצאן שיש בידינו: "וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה" (שם כו) שָׁמָּה הוא יגיד לנו כמה צריך? מה צריך?

ובמכת בכורות - פרעה נכנע! ומרים ידַיִם שבור ומרוסק, אומר בשפה רפה: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...: גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם" (שמות יב, לא-לב). 

ורש"י אומר: "כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם" - זאת אומרת שגם פרעה יתן להם צאן ובקר!' 

בקיצור, כניעה מוחלטת. 

- סינוואר נכנע! 

ומעתה, בפרשת "בשלח" מופיעים פסוקים מעוררים במבט ראשון פליאה גדולה! "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם!" (שמות יד, ה). 

וכי העם בָרַח? 

הלא פרעה התחנן: 'שהם יצאו...!' אז איזה בָרַח יש פה?

ויאמרו: "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ" (שם) וגם זה קשה: הוא שילח את ישראל?! הוא היה 'אנוס ע"פ הדיבור'! לא היתה לו ברירה... 

אלא, עומק גדול משתקף פה! 

רש"י (מביא את דברי המכילתא): 'שפרעה שלח שליחים שיילוו את ישראל שיצאו למדבר כדי לוודא שיחזרו בתוך שלושה ימים כמוסכם מראש! ומשלא שבו, חזרו השליחים לפרעה 

ואמרו לו: 'עם ישראל מסרב לחזור!'

ואז יוצא פרעה ורודף אחריהם. 

והמכילתא מוסיפה: 'שעם ישראל היכו ופצעו את אותם פקידים!' שהיו אמורים לדווח לפרעה והם היו מעמלק. 

ובתרגום יהונתן בן עוזיאל מבואר: 'שדתן ואבירם נשארו במצרים! ואתם התיּעץ פרעה והחליט: לרדוף אחרי בני ישראל! 

- כמו האלה בווקסנר שהם משתפים פעולה עם האמריקאים נגד המערכה בעזה... 

ולכן פרעה צווח: 'שהעם ברח!' כי היה מוסכם: 'על הפסקה של שלושה ימים בלבד!' 

אז מה זו כל ההטעיה של שלושה ימים?

בדרשות הר"ן ובאור החיים מבארים: 'הקב"ה נהג דוקא באופן הזה עם פרעה בדרך של עורמה שכביכול יוצאים לשלושה ימים בלבד לעבוד את ה' במדבר - כדי לפרוע מפרעה 'מידה כנגד מידה!' השעבוד הרי התחיל בפיתוי ובחלקלקות לשון: "בְּפָרֶךְ" (שמות א, יג) - 'בפה רך!' פרעה רימה את עם ישראל! 

לכן גם הגאולה תהיה בערמה: 'רק שלושה ימים!' איך אתה אמרת להם? 

- 'מי מוכן לעבוד אתי ביחד?' 

וכולם עבדו במהירות! רואים את המלך עובד וזה... וזה... וזה... כולם עשו מאמצים! וכל אחד הוכיח: כמה הוא נמרץ

 - ואחרי זה אמר להם: 'עכשיו בְּפָרֶךְ! עכשיו כל יום תעשו ככה...' אז רימית! הלכת בערמה... - אז גם ה' עשה לך אותו דבר בערמה: 'שלושה ימים...!'

וה' רצה: שהוא יטעה לאורך כל הדרך! וזאת כדי שפרעה "וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם" (שמות יד, ז) – הם ירדפו אחרי ישראל שכאילו ברחו! ואז יִכנסו לים – וישלם להם 'מידה כנגד מידה' על השלכת הבנים ליאור. 

ולכן, אם היה משה מודיע: 'שתם הזמן והגיע זמן הגאולה ואנחנו יוצאים לחרות עולם!'

 - פרעה לא היה רודף אחריהם! והם גם לא היו מתים בים סוף. 

לכן, גורמים לפרעה להבין: 'שאנחנו יוצאים רק לשלושה ימים!' 

ואחרי שלושה ימים הוא מבין: "בָרַח הָעָם"... כי צריך לחזור אחרי שלושה ימים! ואז ירדוף אחריהם בחמת זעם ויטבע בים סוף. 

ויש עוד חידוש! 

גם עם ישראל לא ידעו שיוצאים לצמיתות. הם חשבו: 'שהם יוצאים לשלושה ימים בלבד!' ועתה התבאר: שרק משה והזקנים ידעו את האמת. 

וזה פלא גדול! 

למה להטעות גם את עם ישראל? מילא את פרעה שהערים על ישראל - אז 'מידה כנגד מידה' יערימו עליו! וגם כדי למשוך אותו לים סוף להטביע את כולם, אבל למה שישראל לא ידעו? 

נמצא, שפרעה מלכתחילה שלח את עם ישראל לשלושה ימים בלבד! והפלא זועק ממדרשי חז"ל

הקהל: 'אהבה ויראה!'

מפורש! שפרעה ידע גם ידע: 'שישראל יוצאים לצמיתות!'.

הירושלמי (פסחים ה, ה) אומר: 'שפרעה צווח בחצי הלילה: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי!" (שמות יב, לא) - וקולו נשמע בכל ארץ מצרים! 

ואמר פרעה ע"פ ציווי של משה מודעה רבתית: 'שהוא משחרר את העבדים היהודים לצמיתות!' 

ואמר כך: 'עד עכשיו עבדַי מכאן ואילך אתם עבדי ה'!'. 

ובאותה שעה אמרו עם ישראל: "הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה'"... (תהלים קיג, א) – 'ולא עבדי פרעה!'

וכתוב במדרש (שוחר טוב תהילים קיג): שמשה רבנו ציווה לפרעה לומר מפורשות! 

- 'עד עכשיו הייתם עבדַי ומעתה אתם ברשות ה'!'. 

והוסיף (שם) שבמשך עשרים ושש (26) דורות, מבריאת העולם ועד יציאת מצרים - לא אמרו "הלל"! ורק בזמן מכת בכורות אמרו: "הַלְלוּ עַבְדֵי ה'". 

ובילקוט (שמעוני כח') מבואר: 'שפרעה גם כתב גט שחרור! ואמר: 'הרי אתם בני חורין!'. 

אז מוכח: שהוא שחרר אותם לצמיתות! 

אז חוזרים לשאלה הראשונה (1): איך יתכן שפרעה אמר "בָרַח הָעָם"? 

ואיך שייך לומר: שהוא שחרר שלושה ימים בלבד? כמו שמבואר בכל הפסוקים. והלא הוא שחרר לצמיתות. 

אור החיים הקדוש, בונה בשלושה (3) מקומות מהלך אדיר ומופלא ביותר 'מעין עולם הבא!' 

קודם נציג את השאלות שלו הנפלאות בקצרה; 

שאלה ראשונה (1) - כבר במעמד הסנה מצווה ה' יתברך את בניו אהוביו: 'לשאול ממצרים כלי כסף וזהב'. 

ותמוה: כבר במעמד זה מצווה לשאול כלים?! רק בעוד שנה יגיע הזמן לשאול כלים ממצרים ולצאת...! אז מה הענין להקדים את המאוחר? 

שאלה שניה (2) - מדוע רק 'לשאול' כלים למה לא לקבל במתנה? ובפרט שלבסוף הם יזכו בכל בביזת הים...! אז למה צריך להתאמץ לשאול כלים?

שלוש (3) - מדוע ה' מגלה למשה: 'שיוצאים לצמיתות לעולמי עד!' וכך הוא מצווה לומר לשבעים זקנים וכשמודיעים לפרעה אומרים לו: 'שיוצאים רק לשלושה ימים בלבד!' ? 

שאלה רביעית (4) - מדוע פרעה צווח ומקונן: 'העם ברח!' הלא הלכו מרצונו?

שאלה חמישית (5) - מדוע נאמר: "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה" (שמות יד, ה) על מה ולמה התחרט?! הלא כפו עליו לעשות את רצון ה' יתברך והוכרח לשחרר אותם בעל כורחו מחמת מכת בכורות! אז מה הוא מתאונן על שכפו עליו?

מבאר אור החיים הקדוש מהלך אדיר! בכל יציאת מצרים, כל יהודי ויהודיה חייבים לדעת ולהפיק מזה לקחים נשגבים בעבודת ה'.

עלינו לחקור: מה עבר בראשו של פרעה? וכי הוא היה שוטה? מטופש עד כדי כך?! הלא הוא סבל מספיק! בדם וצפרדע וכינים וכשהגיע כבר לערוב - אימת מוות נפלה על כולם! מה הוא חשב לעצמו?

אור החיים הקדוש אומר: 'שבפני פרעה ניצבו שתי (2) אפשרויות בלבד;

אפשרות אחת (1): שהכל אמת! וה' חפץ: 'בעבודה של שלושה ימים בלבד!' כמו שתמיד הוא שמע מההתחלה עד הסוף: 'שלושה ימים ותו לא'. ולפי צד זה באמת הקב"ה כל יכול, כפי שהוכיח במכות! 

אפשרות שניה (2): שהכל תרמית! ובעצם, רוצים: לצאת לעולמים! ואם כן פרעה היה תמה בינו לבין עצמו: למה הם מבקשים רק שלושה ימים בלבד?! וכי המלך הגדול בעולם לא חפץ בחירות עולם?! על כורחך: שכביכול אין בידו לצאת בלי רשות מפרעה...

איי איי... איי שמעתם דבר כזה? 

- אם ה' מבקש: 'רק שלושה ימים!' אז סימן: שהוא "מוגבל" הוא לא יכול להוציא אותם בלי רשות שלי... 

הוא (פרעה) אומר, כן! כן! כן זה הצד השני... 

לפי האפשרות הזאת השניה - נראה: שהוא מעט בכוחו הבלתי מוגבל של ה' יתברך וכאילו הוא זקוק להסכמתו... ופרעה נטה כל הזמן לאפשרות הזו! למה? "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט, ג)... אני אלוה!... 

ולכן, מובן היטב! מדוע כבר במעמד הסנה ה' יתברך מבקש: שעם ישראל ישאלו כלים! כי הַשְׁאָלָה - זה תלוי ברצון פרעה והמצרים, כמו שהוא יחשוב: 'למה ה' רוצה רק שלושה ימים? כי הוא מוגבל... כי צריך את הסכמתי!' לכן עם ישראל נדרשים רק לשאול, לשאול פירושו של דבר: צריך רשות, אז הכל תלוי בפרעה ובמצרים. 

ובזה מבאר ה' יתברך למשה רבנו ומיְשב לו את הפליאה הגדולה! 

כי משה לא מבין: מצד אחד (1) - אפשר לגלות לזקני ישראל: 'שיוצאים לחירות עולם!'. מצד שני (2) - פרעה חייב לדעת: שיוצאים רק לשלושה ימים! 

אז הקב"ה מסביר למשה: כל זה נעשה לצורך המבחן והניסיון העומד לפני פרעה, לכן תאמרו לו: 'שיוצאים רק למשך שלושה ימים!'.

וכבר בתחילת השליחות, תגידו לו גם ענין השאלת כלים, כדי שיחשוב: 'שהכל תלוי בו!' וזה המבחן של פרעה. 

ולכן, עד מכת ארבה - פרעה נכשל לחלוטין!! למרות שראה את כוחו של הקב"ה בגלוי ובבירור, מכל מקום דבר אחד (1) גרם לו לכפור בה'! וזה מבחן ההטעיה שאמרו לו: 'שלושת ימים!'. 

פרעה אמר לעבדיו: 'לא יתכן לומר כאפשרות הראשונה (1) שרצון ה' בורא עולמים: 'שיצאו בניו אך ורק לשלושה ימים!' וכי שייך לומר שהמלך הגדול מסתפק בפרוטות?!... ורק שלושה ימי מנוחה נותן לבניו ותו לא?... מתוך מאתַים ועשר (210) שנה שלושה ימים לנוח?!... רוגע?! נופש?! מה!? מוכח: שהכל שקר ותרמית! הם רוצים: 'שאני אשחרר - והם יערימו עלי ויברחו...!' "ואני" ואני לעולם לא אשחרר אותם!... 

ואפילו שכל מכה היתה מוחצת וכואבת! אולם בשום מכה - הקב"ה לא הכריע אותם לגמרי והשאיר להם הצלה קצת. ולכן הקשה את ערפו וטעה: 'שאין ביכולתו (של השי"ת) להכריע את המצרים לגמרי... 

- 'הנה! כל פעם הוא נותן מכה וזה לא עוזר לו! אני מתנגד!! זה לא עוזר לו! הוא מנסה עוד פעם להכניע אותי וזה לא עוזר לו! יש פה פרעה אי אפשר עלי!!...'

ומעתה, רק בפרשת בא, במכת ארבה מתחילה תפנית דרמתית! 

עבדי פרעה שומעים ממשה רבנו: 'שתבוא מכת ארבה! בשורת איוב: האוכל יכלה בארץ מצרים!' 

ואז הם מעיזים לפצות פה ואומרים לפרעה: "עַד מָתַי מֵאַנְתָּ" (שמות י, ג) וואי וואי... וואי: "הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?!" (שמות י, ז) 

וטענו כולם: 'אולי האפשרות הראשונה היא הנכונה...! וה' הוא כל יכול 'ומלכותו בכל משלה!' והוא חפץ: בעבודה של שלושת ימים במדבר ותו לא! ואין זו כוונה שהעבדים נכנעו לגמרי ורצו לשלח לצמיתות, הלא ה' אמר במפורש: שהוא הכביד את לבו של פרעה ועבדיו!

הם באמת לא רצו לשלח את עם ישראל לצמיתות, גם העבדים שלו. אבל, ה' הכריח אותם והכביד את לבו ואת לב עבדיו. 

אבל, טענו עבדי פרעה: 'תן להם! תן להם לצאת לשלושה ימים בלבד!!' אחרי שהם חוו כל כך מכות - נטו כבר לאפשרות הראשונה, לא כמוהו. ולפי זה הסכימו בליבם: 'שה' הוא הכל יכול...!' "כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם"! והוא יכול לעשות בנו מה שהוא רוצה! אנחנו אומנם לא מבינים: 'למה הוא רוצה רק שלושה ימים ותו לא?' - אבל ברור: שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

עכשיו יובן: מדוע רק במכת ארבה פרעה יוצא משלוותו וממש כועס! ולמה דווקא שמה הוא התחיל לגרש את משה ואהרן? - די! הוא כבר לא יכול! אין זאת אלא שקרה דבר מה... משהו השתנה פה בראש של הגמד.

ואז שואל פרעה: "מִי וָמִי הַהֹלְכִים" (שמות י, ח) 

מקשה הכלי יקר: 'מה זה "מִי וָמִי הַהֹלְכִים" הַהֹלְכִים זה בלשון הווה, היה לו לומר: 'מִי וָמִי ילכו' בלשון עתיד? ולמה הוא אומר כפול "מִי וָמִי" תגיד: 'מי הולכים...' מה זה "מִי וָמִי"? 

אלא, פרעה שאל: 'תראו! בכל העולם מִי הַהֹלְכִים, "מִי וָמִי הַהֹלְכִים" בדרך כלל? בכל ארץ ומדינה רואים" שרק הגברים הולכים לזבוח! ממתי לוקחים ילדים?! אין זאת אלא ברור כשמש: שאתם רוצים לברוח...! ואז הוא שלל עוד פעם את האפשרות הראשונה ולכן גירש אותם את משה ואהרן.

וכתב האבן עזרא: 'שעתה היה פרעה משוכנע לחלוטין: כאפשרות השניה! שעם ישראל רוצים לברוח וחפצים הם להערים עליו ולקחת גם את הילדים! 

ממשיך אור החיים הקדוש את המהלך המופלא!

אחרי מכת בכורות, בשעה שמיליונים של פגרים מושלכים כאבן שאין לה הופכין בארץ מצרים! והבכורים מתו!! רעשו כל המצרים והודו: 'בודאי ה' כל יכול!'

והוכח בעליל באופן בלתי הפיך! כמו האפשרות הראשונה. ואם כן ברור לפרעה: שעם ישראל נשלחים לחופשה של שלושה ימים בלבד! ולכן היה מוכן שיצאו הילדים עם ההורים ונתן להם גם צאן ובקר, כי ברור היה לו בסוף: שהם הולכים רק לשלושה ימים... וכתוספת לזה עם ישראל 'שאלו'... כשלוקחים בהשאלה - מתכוונים להחזיר! לכן עם ישראל שאלו כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב ממצרים! (שמות יב, לה).

וזה היה תוספת הטעיה! כי כששואלים - זה לזמן קצר! ולכן המצרים נתנו להם בחפץ לב!! 

בפרט שהם האמינו: שהם צדיקים! כי במכת חושך הם (ישראל) נכנסו לתוך הבתים וראו את כל המקומות שהם (המצרים) מסתירים ולא לקחו כלום! 

וכשבאו לשאול מהם אז הם אמרו: 'אנחנו לא נותנים, אין לנו...!'

- 'למה אתה אומר אין לך?! במגרה שמה יש לך ככה וככה... ובארון שמה אתה מחביא כך...' 

- 'מאיפה אתה יודע?!'

- 'במכת חושך אנחנו סקרנו את כל הבתים ועשינו דו"ח, מלאי שיש לכם ואנחנו יודעים בדיוק!'

- 'ולמה לא לקחתם?'

- 'אנחנו לא גנבים!'

- 'אַה... אפשר לסמוך עליהם!! אם היתה להם אפשרות לקחת בחושך ולא היינו יודעים אפילו מי לקח... והם לא לקחו - הם נאמנים שאם הם ישאלו הם יחזירו. בכבוד! בכבוד! יש גם שם תיקח גם את זה... שיהיה לכם ככה ויהיה סבבה ותלכו לשלום ותחזרו לשלום בי! ביי ביי...'

ופרעה אומר לעצמו: 'לאחר שהוכח: שה' כל יכול!! בודאי שאם הוא רוצה הוא יכול לשחרר אותם לצמיתות בעל כורחי!' 

זה עכשיו הוא הגיע למסקנה. 

'ומעתה, כשמשה ביקש: 'לצאת ולזבוח במשך שלושה ימים בלבד!' בלבד!! - זה אומר: שזה רק רצונו של הקב"ה. ובפרט שבמכת חושך הלכו ישראל לבתי המצרים וגילו את הכספות והמטמוניות ולא גזלו - זה מוכיח באמת: שאין שקר ואין פה ערמה!

ונכונים דברי חכמים: ששחרר אותם לצמיתות בפה מלא! כי היה מוכרח לעשות כל מה שמשה רבנו יאמר לו. והודה פרעה בפה מלא: 'שהכל יכול הקב"ה!' ולכן אין טעם להתווכח. 

אם משה אומר לו: 'תכתוב גט פיטורין שאתה משחרר אותנו לצמיתות!'

 - 'אני יכול לעשות משהו?! ראיתי שה' הכל יכול... – חותם'. 

אבל הוא האמין: שהם חוזרים תוך שלושה ימים! כמו שאמרו לו כל הזמן מההתחלה. 

'אבל אתה רוצה שאני אחתום? – אני אחתום! מה שאתה רוצה, אני יכול להתווכח עם הכל יכול?! - אני לא יכול!'. 

אבל עם כל זה, פרעה זה פרעה... שלח שליחים ביציאת מצרים שיודיעו לו: אם בני ישראל חוזרים...? כמו שאמר לו משה במפורש!

ויאיר האור! 

מדוע בפרשת בשלח צעק פרעה בקול גדול: "בָרַח הָעָם"! וואי וואי... וואי אין התפתיתי לחשוב כאפשרות הראשונה?! הלא הכל היה תרמית אחת גדולה! הם היו כל הזמן זקוקים שאני אשלח אותם, אני!! לכן הם באו לבקש ממני: 'שאני אכתוב ואחתום!' "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ...?!" משום שהם לא חזרו אחרי שלושה ימים - הוכח שוב: כאפשרות השניה שאני, בלעדי לא יכולים לשחרר אותם!' ולכן כפר פרעה בכוחו של הקב"ה - כאילו הוא זקוק להסכמתו שוב... 

- ראש של שמאלנים...

מעתה, יש לפתוח פרק אחרון מרגש במיוחד! שמאיר את כל הפרשה באור יקרות!! 

ידועים דברי האר"י זלה"ה 

הקהל: 'אהבה ויראה!' 

וגם אור החיים הקדוש וגם השל"ה הקדוש: 'שעם ישראל נגאלו ממצרים בחיפזון! כי לולי שנגאלו מיד - היה חשש שירדו ממ"ט (49) שערי טומאה לשער החמישים – שער הכפירה! ואז ח"ו אין להם תקנה!! וזה שנאמר: "וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ" פן ישקעו בשער החמישים ואז לא יגאלו. 

מצד שני (2): בספר שנקרא 'טיפה מן הים' מביא קושיה עצומה ביותר על הדבר הזה! 

המקובל רבי אברהם אלישיב זצוק"ל בעל ה: 'לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה' (בספר 'הדעה' חלק ב' דרוש ה' ענף ב') מקשה פליאה עצומה! 

איך שייך לומר שבסוף השנה של 'עשרת המכות' עם ישראל ימשיכו לרדת מטה-מטה?! מילא כשעבדו עבודת פרך, שייך לומר שהתייאשו ופסקו להאמין! בשנה האחרונה, הרי קרה ההיפך הגמור, פסקו מלעבוד! וראו ניסים גלויים!! וה' היכה רק בשונאיהם!!! אדרבא! צריך להתגבר האמונה ביתר שאת ויתר עוז עד הקצה האחרון! 

לכן מבאר בעל הלשם: 'צריך לומר, שבאמת ירדו באמונתם מדחי אל דחי במשך מאתים ותשע (209) שנים בלבד! - עד שהתחילו המכות, אולם בשנה האחרונה בשעה שהמכות החלו לבוא על מצרים בזה אחר זה... חלה תפנית עצומה! והסמ"ך מ"ם יצא משליטתו (לא שלט בהם כבר) והם התעלו באמונה! עד כדי כך שאפילו פרעה כבר האמין בה' ולכן היה צריך 'חיפזון!' - כדי שיהיה מעט בחירה. שכן בשנה האחרונה החלו לנסוק כלפי מעלה!! ועוד מעט היו רואים את ה' בגלוי!!! - ואז כבר לא היתה בחירה!! 

אז איך יצאו אם אין בחירה? צריך שהם יבחרו: 'לצאת!' להאמין בה': שיש גאולה. כי השמונים אחוז (80%) לא האמינו! לכן הם לא יצאו. ואלה השאירו להם מעט בחירה שיהיה מקום לבחור! אחרת, אם היו מגיעים עוד רגע - כבר לא היתה בחירה! היו רואים את ה' בגלוי, כמו שראו בקריעת ים סוף. אז אין בחירה כבר. אם אין בחירה אז על מה תגאל אותם!? איזה זכות יש להם?! זה מסביר בעל הלשם. 

אולם החזון איש מקשה עליו, על הלשם: 'אמנם אמת, נכון הדבר שמסתבר כמותו, אבל מה נעשה כאשר המדרשים וכך מפורש בזוהר הקדוש ובאור חיים הקדוש; 

אמרו חז"ל (מדרש מכילתא): 'שלכל הפחות שמונים אחוז (80) מעם ישראל מתו במכת חושך! כי לא רצו לצאת!! מוכח: שרובם המוחלט עדיין לא האמינו בה'. ומי שלא האמין בה', לאחר שנה של מופתים - באמת לא יצא ממצרים ולכן קברו אותם במכת חושך כדי שלא יראו המצרים במפלתם של ישראל. 

יתר על כן, גם המיעוט שיצא ממצרים - לא רצו לִמוֹל! עד שה' יתברך ומשה רבנו נכנסו בעובי הקורה (כמו שלמדנו בשבת) שהקב"ה נתן ריח בקרבן פסח!! 

ואז הם באו: 'תן לנו לאכול!'... אלה שלא רצו למול.

אמר להם: "כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מג) אתם לא יכולים! אתם צריכים לעשות ברית...' 

- 'טוב-טוב !! נעשה ברית בסדר נעשה ברית! תן לאכול...' 

ריח גן עדן היה בקרבן! אז זאת אומרת היה צריך... אז הם לא הגיעו עדין לאמונה כזאת כמו שאומר הלשם! ככה מקשה החזון איש. 

ואפילו בקריעת ים סוף, עוד קטרג השר של מצרים ואמר: 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה!' וטען: 'שעם ישראל גם הם עובדים עבודה זרה! למה יהיו ניצולים והמצרים נענשים?!' 

והפליאה זועקת שבעתַים! איך יתכן לאחר שנה של נסים עדין עובדים עבודה זרה?! הלא צודק בעל הלשם בסברה ההגיונית, סברה בריאה, שלא שייך לומר שהגיעו למ"ט שערי טומאה! כי כל הניסים הגלויים צריכים לרומם את ישראל לגבהים.

לכן, נראה לבאר בסיעתא דשמיא: שכולם צודקים! גם האר"י ז"ל וגם הלשם ודבריהם א-לקים חיים! 

לא רק פרעה עמד במבחן האמונה, אלא כלל עם ישראל כולם עומדים במבחן האמונה!! כי זה עולם של ניסיון ולא שייך שלא תהיה בחירה בעולם.

לכן, גם באותה שנה מופלאה של עשרת המכות, גם כשרואים עַיִן בְּעַיִן גילוי שכינה מופלא שלא היה כמותו מאז ומעולם! - גם אז ה' נתן מקום לטועים לטעות. 

ומעתה יש אור גדול! 

עם ישראל, במשך כל השעבוד הקשה בכל עשרות השנים, יודעים: שיש הבטחה מפורשת לגאולה! ושיהיה מתן תורה ושיכנסו לארץ ישראל וכולם מחכים לגואל שיגיד: "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם"! (שמות ג, טז) 

"וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָ-אֱלֹהִים" (שמות ב, כג) והאמינו בה' בכל מאודם! כל עשרות השנים של השעבוד הקשה: "וַיַּאֲמֵן הָעָם" (שמות ד, לא) 

ואפילו כשמשה טען: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד, א). 

ה' גער בו...! אמר לו: 'הם מאמינים בני מאמינים!' 

ובשעה שמשה מגיע ואומר: "פָּקֹד פָּקַדְתִּי"

כתוב: "וַיַּאֲמֵן הָעָם". 

מאותו רגע התחיל המבחן!! עכשיו המבחן הגדול... 

משה רבנו מתחיל לפתע לדבר בשפה לא ברורה! ואומר: 'שיוצאים לשלושה ימים!'. 

עם ישראל לא מבין! מה זה 'שלושה ימים'?! אמרו לנו: 'שתהיה גאולה! אז צריך לצאת לצמיתות... מה זה 'שלושה ימים?' כולם מחכים: עשרות בשנים לצאת לחירות עולם! ומשה מצווה: 'לשאול כסף וזהב!'

למה לשאול?! הבטיחו לנו: 'לצאת בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל... מה זה הדבר הזה? מה זה? הוא חוזר בו? מה, אז אין גאולה?! אז מה, רק יוצאים לשלושה ימים ורק שואלים ואח"כ מחזירים?! הבטיחו לנו: 'גם ביזת הים!' אף אחד לא מבין מה קורה... זה הגאולה שיחלנו?!

בניגוד למשה ואהרן ושבעים הזקנים שהם ידעו: 'שיוצאים לצמיתות!' עם ישראל לא ידעו 'רק לשלושה ימים!' כי זה היה ניסיון באמונה...! זה היה הענין... ניסיון באמונה!!

ואז הספקות מתגברים בזמן המכות! כי אמנם דברי משה מתקיימים במלואם!! כל מכה שהוא מבטיח - באה! 

אבל למה לא יוצאים?! למה צריך עוד מכה עוד מכה עוד מכה? יאלל'ה שחרר! איך יתכן שפרעה לא נכנע?! אז איפה הכח של ה'?! איפה כח הגאולה? תראה, הגמד הזה מצליח לעמוד! ולמה הם בחיים? השאלות מטרידות... ורוב העם נכשל במבחן האמונה! ולכן לא רצו לצאת! ושמונים אחוז (80) מתו במכת חושך! - כי נכשלו במבחן הפשוט. 

מצד אחד (1) הם רואים: שהקב"ה כל יכול! ומה שאומר שיקרה - קורה. 

מצד שני (2) - 'רק לשלושה ימים!' זה גאולה שחיכינו?!... 

זה מה שיהיה עוד מעט, המבחן הגדול יהיה באמונה! רק מי שיחזיק באמונה. 

הוא יראה דברים הפוכים...: שהשקר מנצח! ושהגויים צודקים כאילו... יהיה פה ערבוב של זה... וזה הניסיון! להחזיק!! להחזיק חזק! מצד אחד (1) רואים: את יכולת ה'! ומצד שני (2) לא רואים שהוא מבצע את מה שהוא אומר... וואי וואי... וואי זה מבחן-מבחן!...

ומעתה, רואים: מצד אחד (1) - מכות על מכות - כדי להשריש אמונה מוחלטת שה' יתברך כל יכול והוא שולט בטבע בכל פרטי פרטיו ועושה בו מה שהוא רוצה! 

מצד שני (2) - זה נארך שנה שלמה! וזה מחליש את האמונה... 'למה צריך למתוח את החבל יותר מדי?! שחרר!!'. 

וכולם שואלים כל הזמן:' למה לא יוצאים?' 

- 'לשחרר אותם עכשיו!' את החטופים, עכשיו... עכשיו!! אם לא - זה אומר שאין יכולת לצה"ל!! עכשיו...

אבל, ה' לא מבטל את הבחירה של האנשים! והמבחן הגדול נשאר. בעצם המחשבה: 'שיוצאים לשלושה ימים בלבד'.

לכן צודקים; גם האר"י ז"ל וגם הלשם הקדוש! כי היו שתי (2) קבוצות בעם ישראל; 

[1] היתה קבוצת המאמינים - שהם ראו מכות מוחצות! וגילוי של ה' יתברך ושנה של ניסים עצומים והגיעו לפסגת האמונה ועוד רגע קט - בטלה להם הבחירה! כי הם כבר ראו את ה' עיני עינַק'! כמו שאומרים. ולכן היו צריכים לצאת בחיפזון - שעדין יש להם בחירה, כמו שאומר הלשם. והם התעלמו מהענין של 'שלושה ימים' 

– 'אֶה... יכול להיות שהקב"ה מטעה אותם!...' 

ולכן, אם היה עוד מכות - כבר לא היה להם שום ניסיון! והבחירה היתה נעלמת כי היו רואים את ה' בגלוי.

אבל, היתה קבוצה שניה [2] - רבים מעם ישראל נשארו עם שאלות גדולות...! 'למה לא יוצאים?! למה לא יוצאים? למה רק לשלושה ימים? למה להשאיל כלים? למה המכות לא מחסלות את פרעה? למה? למה? למה?...' "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם" (תהלים קטו, ב) - יהודים לא שואלים: 'לָמָּה?'... עושים מה שה' אומר.

'ולמה זה לוקח הרבה זמן?...' וככה חשבו רוב רובם של העם שנפטרו במצרים השמונים אחוז (80%) כי לא רצו לצאת. וגם אלה שרצו לצאת - כמעט ונכשלו במבחן הגדול! כי רגע קט היו יורדים לשער החמישים (50) - שער הכפירה!! כמו שאמר האר"י זלה"ה.

הקהל: אמן.

ולכן, גם ביציאת מצרים - עדין עבדו עבודה זרה! כי במילים 'שלושת ימים' היה צפון: מבחן גדול; הן לפרעה והן לבני ישראל! חלק - נסקו לשמים! וחלק - התרסקו לחלוטין!! במבחן הגדול וכולם הגיעו עד הקצה האחרון כמעט לשער החמישים. 

ורק בקריעת ים סוף, הבינו: שזה היה מבחן! וכל השלושה ימים וכל ההשאלה של הכלים - זה למשוך את פרעה ואת המצרים לים סוף - כדי שיתקיים דבר ה' במלואו!

ואז: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, לא) בשלמות!

זה מה שעומד להיות עכשיו, המבחן הגדול! 

אולי בשביל זה אומרים: 'אליהו יבוא שלושה (3) ימים לפני!' 'שלושה ימים'... 

- 'למה שלושה ימים?!... למה לא יבוא צ'יק צ'אק ויגיד לנו: 'היום! או מחר הוא יבוא!' למה שלושה ימים?...' 

וכל יום הוא יכריז מחדש! 

ויהיו אנשים כאלה גם כן...: 'אַה... שלושה ימים?! - אם זה שלושה ימים - זה לא רציני! אם היה רציני - היה על המקום! זה לא...' 

אתם מכירים את האנשים שכל דבר הם מבינים: 'זה ככה וככה...' - כמו פרעה!

אז צריך להיות חזקים! מה שלא יהיה!! איך שלא יהיה!!! הוא יבוא, הוא יבוא!!

כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו לאחר תפילת הנץ החמה: 'וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא...'

בעזרת ה' בקרוב מאוד - אמן! 

הקהל: אמן!!