והכית בצור ויצאו ממנו מים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום הצלחה ורפואה שלמה לכל משפחת אמביה יזכו לדבק בצדיק האמת באמת להצטרף לקהילות פז, לאכול רק כשר ולשוב בתשובה שלמה מהרה

וירב העם עמו משה

ויאמרו תנו לנו מים ונשתה

ויאמר להם משה

מדת ריבון עמדי

מדת נשון את אדוניי

ורשי אומר

היוכל לתת מים מארץ צייה

העם רב אל משה

מבקש מים לשתות

ומשה אומר להם

מה אתם רבים איתי?

מה אתם מנסים את השם?

מה הניסיון? אומר רשי, היוכל לתת מים מארץ צייה?

הם לא אמרו

כי הם מסתפקים ביכולת השם לתת מים מארץ צייה

הם אמרו

רק

תנו לנו מים ונשתה

מהתורה היא פירשה את דבריהם אלה

שהכוונה שלהם היא כמסתפקים

בעיקר יכולת השם

באמת זה לא הלשון

אלא הם אמרו תנו לנו מים

ולא אמרו את זה כמסתפקים כאילו יש להם ספק אם הקדוש ברוך הוא יכול לתת להם מים וצייה

רק התורה

היא שפרשה את דבריהם שכל הדברים בעומק

מה חשבתיו

הייתה כמסתפקים בעיקר יכולת השם

וכן נראה גם ברמב״ן

ועוד יותר משמע כן ברמב״ן בפרשת בית חנן על הפסוק לא תנשאו את אדוני נוחם

כאשר ניסיתם במסע

כי בדברים שהם אמרו תנו לנו מים

הם עברו על לא תנשאו את אדוניי

למה?

אם אדם מבקש בקשה בזה הוא מנשא את השם

אלא ירדה תורה לסוף דעתם כי כל כוונתם לומר היש אדוני בקרבנו

ולכאורה אחת המשמעות מבקשת מים

לעניין ניסיון שמנסים את השם

היוכל לתת מים בצייה

איפה אפשר ללמוד את זה מתוך הכתובים

מאשר נראה מדברי הרמב״ן שם הוא

כי ודאי הנצרך לדבר ומתפלל עליו

טוב הדבר ומשובח

יהודי שצריך משהו מאת השם ומתפלל אליו לדבר טוב ומשובח

כי הוא שופך שיחתו לפני המקום

מגיד את צרתו ומכבד ישועת השם

שיחון אותו וייתן לו כמשאלותיו

כי הוא יודע שהוא הכתובת היחידה שיכול לתת ולהעניק

אבל זה אחרת

באיש שבא כמבקש ותובע בטענה

כאילו מחויבים לתת לו

תנו לנו מים ונשתה

הוא תולה במעשר

כשהוא אומר תנו לנו מים ונשתה

הוא תולה במעשר שהוא נקרא עובד

עובד הוא

הוא מתנאי העובד

שנותנים לו פרס העבודה של ראשון, נותנים לו שכר

והיה הפרס שלו

תנו לנו מים ונשתה

איש כזה

שאומר כך,

כל עבודתו

היא עבודה תלויה ולא ודאית כלל.

הוא לא עובד השם בכלל,

הוא עובד בתנאי.

יש שכר או אין שכר?

יש שכר, אני עובד. אין שכר, לא עובד.

ולפי עומק דעת התורה,

הוא אומר בעצם,

היש אדוני בקרבנו לתת כבקשתו?

אם כן,

אז אכירהו ואלך אחריו.

ואם לא יתני בקשתי, אעזבהו.

התורה ירדה לסוף עומק דעתיו,

שמאחורי כל זה הם עובדים עבודה תלויה,

לא עבודה ודאית בכל מצב.

לא בכל מצב.

יש, נפקא מילנא עובד. אין נפקא מילנא? ביי.

עוזר למקומי ולחירי, לאשתי ולילדיי.

ביי ביי.

התורה עמדה

על סוף דעתו של אדם

העובד על מנת לקבל פרס.

מעומק לבבו הוא עובד עבודת ספק

ולא עבודת ודאי.

אם ייתן מים,

נאמין בו ונעבדהו.

ואם לאו, נכפור בו

ונעבור על מצוותיו.

כי אין האדם העובד על מנת לקבל פרס כמו שאנחנו סוברים בסקירה ראשונה,

שהוא בין כך ובין כך עובד את השם.

אבל כיוון שיש גם שכר בעבודת השם,

אז הוא מקווה לקבל שכר.

הוא לא יפסיק לעבוד. ככה אנחנו חושבים שהעובד על מנת לקבל פרס זה עובד תמיד.

אבל הוא גם מקבל את תקוות השכר.

אבל לא כן הדבר.

איש כזה הוא באמת לא עובד השם בכלל.

מי האדון שלו?

השכר.

זה המעביד שלו.

יש שכר, עובד. אין שכר, לא עובד.

כמו היפנים, האלוהים שלהם זה הכסף.

זאת אומרת,

אם יש שכר, עובד. אם לא, זה נקרא עובד על מנת לקבל פרס.

אז לא כמו שחושבים. העובד על מנת לקבל פרס.

הוא מקווה גם לשכר.

למה לא? אם אפשר לקבל שכר, למה לא? למה לא? לא.

תמיד הוא יעבוד,

אבל אם הם מקבלים שכר, אז הוא מקבל לשכר.

לא.

מי שעובד על לקבל פרס

זה אדם

שלא עובד את השם.

זה עובד בשביל השכר, והשכר זה האדונים שלו.

כי על כן, אם ישנו שכר הוא יעבוד, ואם למה הוא לא יעבוד.

אלא שממילא, דרך אגב, הוא משתף גם את רצון השם.

בגלל שיש שכר, אז אני גם עובד את השם.

האיש הזה, אין עבודתו בתורת ודאי.

הוא לא עובד בכל מצב, בכל מקרה, בין אם הוא מקבל עונש, בין אם הוא מקבל שכר.

הוא לא עובד את השם.

אין עבודתו בתורת ודאי.

כי עיקר אמונתו ועבודתו היא על השכר.

וזה מה שביקשו. תנו לנו מים ונשתה.

הלו, איפה השכר?

צריך לשתות.

איפה זה?

ואם יבוא המים ותתמלא בקשתם,

אז גם השם שעל ידו יתגלגל הדבר הוא טוב.

אה, יופי.

האדון טוב הביא לנו לשתות.

אך רק כעניין צדדי,

כעניין אמצעי ולא יותר.

כי העבודה עלינו תקבל שכר יוצאת מאמונה חלושה.

כמו שכתוב בהקדש שבמקום ההוא משא ובריבה ערים בני ישראל ועל נשאתם את אדוני לאמור,

היש אדוני בקרבנו אם אין.

לשון הרמב״ן בפרשת בית חנן

פירוש כאשר ניסיתם במסע שלא תאמרו

אם יש אדוני בקרבנו לעשות לנו ניסים.

כמו שנצליח בהיותנו עובדים לפניו ונשבע לחם, אז נשמור תורתו.

כי הכוונה שם ככה הייתה

אם יראו שהשם יתן להם מים בנס

ילכו אחריו במדבר

ואם להם יעזבו.

כי אין ראוי לעמוד את השם על דרך ספק

ואין ראוי לעמוד את השם על מנת לקבל פרס.

ההוראה של המילה ניסיון

אין הכוונה ניסיון מבחינה שבוחנים את יכולת השם.

אין לפרש חלילה כך.

הרי כבר נאמר וירא ישראל את היד הגדולה

וכבר האמינו אמונה שלמה בכל הניסים שראו במו עיניהם.

אז מה זה אזהרה לא תנסו את אדוני כאשר ניסיתם במסע?

הכוונה על הבקשה אם ייתן ואם לא ייתן.

התורה היא מצאה בעומק עומקם

איזה פגם בעבודתם,

כיוון שזו הייתה בקשה ולא תפילה.

מבקשים, כאילו תומעים, מגיע לנו.

תנו לרומאים ונשתה,

לא כמתפללים.

תפילה של בן ישראל

היא בקשת רחמים ותחנונים.

וזה הסוד של התפילה וזו הסגולה שלה.

כי העבודה תמה והיא לא תלויה כלל וכלל. אם יענה לו או לא יענה לו, ייתן לו או לא ייתן לו.

תמיד

בן ישראל מתפלל להשם, הוא יודע הוא מקור כל הברכות, הוא רוצה לתת, הוא נותן, לא רוצה, גם טוב.

הוא יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה.

זה מתפלל.

אבל מי שמבקש ותובע,

זה משהו אחר לגמרי.

מדברי רש״י,

זה היה רמב״ם בראש׳, מדברי רש״י,

מה תנסון

לומר היוכל לתת מים בארץ יד?

נראה שהתורה ביקרה אותם

בצד אחר.

בתוך דבריהם אלה מונח עמוק עמוק

היותם כמסתפקים בעיקר יכולת השם.

והעניין הוא כי אחרי שתפילה לא הייתה כאן,

אלא תביעה ובקשה.

והבקשה הזאת לא נקראת תפילה.

אם כן, מה הייתה הבקשה?

מה הייתה הבקשה?

ממה נפשך?

אם הם מאמינים שהשם משגיאה

ויודע שהם צריכים למים,

אז הוא ייתן להם גם לי שייבקשו.

אם אתם מאמינים שהשם משגיאה, אז הוא משגיאה.

אז הוא רואה שאין מים.

אז הוא ידאג שיהיה מים.

אם אתם מאמינים במאה אחוז.

ואם אין ברצון השם ליתן,

יכול להיות שהוא לא רוצה לתת.

אולי בעוד יומיים, לא עכשיו.

ואם הוא לא רוצה לתת,

מה תועיל הבקשה?

אתם לא מתפללים,

אתם תובעים ומקשים.

הרי אם הוא משגיח,

בשביל מה הוא צריך שאתה תטבע אותו?

תגיד לו, תן מים.

מה?

אחד שמעסיק אותך

ומשלם ב-30 לחודש,

בשביל 14 מ-8 לחודש אתה אומר לו,

תן משכורת.

אם כל חודש הוא נותן לך משכורת,

תמיד בזמן,

מה העניין של הבקשה והתביעה הזאת עכשיו?

ואם הוא לא יכול לתת לחום,

אז מה יכול להיות שתגיד לו ב-10 ו-8?

אז אם כן, בהכרח שבבקשה שלהם תנו לנו מים, ירדה התורה לעומק העומק,

שהיה איזה הרהור בפקפוק, בהשגחת השם ויכולתו,

היוכל לתת מים בארץ יה או לא?

היש אדוני בקרבנו אם אין?

וזה העניין שהם הוזהרו עליו, לא תנסון את אדוני.

אמנם גם בתפילה כבר רבים מתקשים ושואלים,

מה המקום לתפילה?

וכי נעלם מאת השם חלילה צורכי האדם ומה שטוב לו?

בשביל מה צריך להתפלל שלוש פעמים ביום?

אלא כמו שאמרנו, הדברים חלוקים לגמרי.

לא ארי תפילה כארי בקשה, נהרי תנהר.

תנהר.

כי התפילה היא כבן השופך שיח לפני אביו שבשמיים.

תפילה זה כמו בן

ששופך שיח

לפני אביו שבשמיים.

זה הסוד של התפילה

והסגולה שבה.

כי בה אדרבא הוא עוד מתקרב לפני האלוהים.

על ידי התפילה אדם מתקרב לאלוהים ונשלמה פרים שפתנו.

במקום קורבנות שמקרבים את האדם לשם,

היום עם השפתיים בתפילה אנחנו מתקרבים אל השם.

ומה יודע הוא לפני מי הוא עומד?

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

שלא לבדו היכולת והממשלה,

ואין עוד מלבדו.

הנה לנו שני פירושים

בעניין הניסיון

שמוזרים עליו בלאו.

שני פירושים בעניין הניסיון.

והם מוזרים עליו בלאו לא תנסו.

לפי דברי הרמב״ן

זו אזהרה

על המשמש את הרב על מנת לקבל פרס.

אדם כזה, אין לו רב,

הרב שלו זה הפרס, השכר.

אם יש נפקותא,

יוצא מזה משהו,

אני עובד.

עובד מסור, נאמן,

אבל אני לא עומד אצלך, אני עומד בשביל השכר.

השכר הוא האדון שלי.

לפי דברי ראשי,

הפירוש הוא על ניסיון

כפשוטו.

ביכולת השם והשגחתו יתברך.

זאת אומרת, לא שהשם לא משגיח,

אבל כאילו, חס ושלום, חס ושלום, כאילו, הוא לא תמיד משגיח בזמן בדיוק, כאילו. יש מקשושים כאלה.

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח. ונורא ואיום, החילוקים האלה בדקות, בדקות, שנתפסו ישראל בדבריהם.

הם לא אמרו ככה.

היכול השם לתת מים בציהם. הם לא אמרו את זה.

אבל בעומק של המחשבה שלהם, מאחורי המילים, תנו לנו מים בנשתהם.

לפי המימה נפשך שעשינו,

אז ברור שהיה שם בדקות

איזה הרהור כזה, או צורך שכר או לא. כאילו,

אני לא מוכן לעמוד בתנאים כאלה שאני כמסתפק,

לא בא לי בזמן בדיוק, מה שאני צריך ומה שאני רוצה.

ורואים מה ההבדל בין בקשה לבין תפילה,

וכמה אנחנו חייבים בעבודת השם בזהירות,

שלא יצא מהדברים שלנו אפילו, שלא נשמע מתוכם

הרהור וערעור או משהו,

אבל בשמיים יודעים מאיפה מוצא הדברים,

מה בעצם מסתתר מאחוריהם,

ומה התחושות שלך, ההבנות שלך, ההשגות שלך,

וידונו אותך לפי זה.

זאת אומרת, אם נראה בן אדם

שכל ימי חייו עבד את השם,

אבל זה היה בשביל שכר,

כי ברגע שהפסיקו לו את השכר,

הוא הפסיק לעבוד.

מה מתברר? שמעולם הוא לא עבד.

מעולם הוא לא עבד.

הוא עבד את השכר.

ידו המעשה,

אם שומרים אותו על הגאון, אם שומרים אותו אחרת,

שפעם אחת סיפרו לו שיש אדם למעל גיל מאה והוא צדיק מאחורי כל תפילה,

ובתעניות הוא יושב על סלע מחוץ לבית הכנסת,

וכולם עוברים,

והוא מברך אותם, מברך אותם באריכות, שעות,

מברך, מברך את עם ישראל,

מברך את עם ישראל.

אז כל כך התפעלו ממנו,

וכולם דיברו עליו ואמרו עליו והכל והכל.

אמר להם, תיקחו לו את הסלע משם.

לקחו לו את הסלע, יצא רעשן סלע מת.

מה שהחזיק אותו, סלע.

למה?

בכבוד, הוא יושב, וכולם עוברים,

הוא מברך אותם,

וזה יחזיק אותו.

ערך ימי,

צהר, תענה,

קול.

מדהים.

זאת אומרת,

יכול אדם, אפילו הוא לא יודע בעצמו, שהוא רק עובד השם, רק מילוסחר.

איך אתם רואים אנשים שיורדים פתאום?

מה כתוב הם יורדים?

מה קרה שהם יורדים? מה השתנה? האלוקים השתנה?

מה שידעת קודם, מה לא נכון?

מה, התברך לך הפוך?

אה, אתה יכול להוכיח לנו הפוך?

שאין אלוקים, אין השגחה, בוא, בוא תוכיח לנו. לא?

לא, הוא לא יכול להוכיח.

אז למה?

לא מקבל מה שאני רוצה.

לא מקבל מה שאני רוצה, לא הסטתי את מה שחשבתי.

יכול להיות כבוד, לא מתייחסים אליי, לא זה.

מטילים עליי כל מיני תפקידים שלא מתאימים לי,

ושואלים אותי, לא?

ביי.

חוזר למקומי אל ארצי ואל מולדתי.

כמו יתרו.

יתרו בא, מתגייר,

טררה, פרשת יתרו, הכל.

עם ישראל נכנסים לארץ.

אומר לו משה,

נכה עמנו.

הוא אומר לו, לא, אני חוזר אל ארצי ואל מולדתי.

מה קרה?

הוא אומר כשמגיעים לארץ ישראל,

כל בני ישראל מקבלים נחלה,

אבל הגרים אין להם נחלה בארץ ישראל.

ואני גר.

אני אעבור לשם,

אין לי נחלה.

בחייאת בשביל נחלה ניתן לך מקום, מה אתה דואג? לא תנחל כמו כולם, ניתן לך מקום, מה פירוש? נשים אותך אפילו בסנהדרין,

ותשפוט את העם,

וניתן לך תפקידים,

וניתן לך זה, והייתה לנו לעיניים וכל מיני שכנוחים.

לא.

אני חוזר בחזרה אל ארצי ואל מולדתי. שם יש לי נחלה שלי, יש לי שדה וחרן שלי,

יש לי הקול שלי.

אה, אם אני לא מקבל את מה שזה, אה, כולם מקבלים ואני לא מקבל, ביי, ביי.

חזר איתו למקומו.

לא יאומן.

לא יאומן.

לא יאומן מה זה בן אדם.

מה זה בן אדם?

יכול להגיע לרום המעלות והמדרגות,

יכול להגיע להשגות עליונות,

וכשנוגעים לו, כמו שאומרים,

כן, למשל, בקישקן.

אה, עוד כאן.

יכול להחמיר באתרוג, להסתכל עליו עם פלסים,

עם מיקרוסקופי והכול,

אבל בשר,

הוא לא רואה שום דבר, הכול זה בסדר, מה קרה לך?

אפשר לאכול.

אפשר לאכול הכול.

כולם אוכלים.

כולם קונים אטרוגים.

לא כולם בודקים כמוך.

הם פנסים והם מיקרוסקופים. למה אתה מחמיר? למה אתה מגזים?

דגדג בכולם. מסתכל יפה.

סע.

לא, הוא חסיד, הוא זה, הוא מדגדג במצוות.

איך אתה אוכל ליטרה בשר,

נבלות וטרפות? בלי בדיקה.

איפה המיקרוסקופ?

איפה האורות?

איפה הבלשות?

איפה הוא?

נגמר?

כשמגיע לקישקל, למעי,

בטנם אלוהיהם, נגמר.

תנו לנו מים ונשתה.

תנו לנו מים ונשתה. הלו, איזה תביעה, איזה בקשה.

מה עומד מאחורי זה?

מנסים את השם, אה?

תנו לנו מים ונשתה. ואם לא, ואם לא, אז מה? אז אתם הולכים, נכון? עוזבים? ביי.

אני עוד אחזור.

אמרתי, אתה לא תעזור.

אני אחזור. אתה לא תעזור, אני יודע, לא תעזור.

שבוע הבא עוד מעט.

זה הכל ברור.

פסטריגונדרי.

כמה זמן?

כמה זמן? יואו, איך זה יכול להיות ככה? תארך הזמן.

כל שבוע עכשיו נוסף.

תודה רבה.

תודה רבה.

שבוע הבא עכשיו נוסף.

‫בין כל מיני דברים, כן? ‫-זה הבול.

‫בעדינות, בעדינות.

‫תודה רבה, אדוני.

‫תודה רבה, אדוני.

‫מה, מה?

‫יבואו לאכול אותו ב...

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

‫-אחם, אחם, אחם.

‫אחר כך, אדוני היושב-ראש.

‫אחר כך, כשאתה שוטר את זה,

‫זה מלחקים קטנים מהם, ‫עוד במזרח, עוד בכדי.

‫ואז כשאתה מוכן, אתה גם מתבטא ‫אבל יש מילים שלו עד שם.

‫אז אם אתה מתבטא, אתה לא מתבטא,

‫זה מילה, תשקיע.

‫כל מילה,

‫אבל אני לא מניח שמילה ארץ.

‫לכן, אם הזרום מתבטא,

‫אולי מאוד תאורי,

‫שיש כנגדו,

‫כך וכך וכך ותפשי כך.

‫אחר כך,

‫שיש כנגדו וכך, ‫אחר כך שיש כנגדו, ואז יבוא לאכול אותם העצמם.

‫בואו שאומרים תלוודת, ‫בואו תלוודת ותלוודת ותראו את השם.

‫אחר כך, אם מצליחים את הדברים, ‫מפני שיש כנגדו,

‫מפני אבו ניסווים לדברת,

‫האם והתנגדו, ודאי שהאדם ככה טובים.

‫מה הטוב?

‫-באו,

זה בהחלט.

‫אדם נראה, צריכים את ההתקדמות.

‫-באו,

‫אחר כך,

‫מי זה? אתה מכיר אותו? ‫אצלנו.

‫אחר כך,

‫אחר כך, אדוני היושב-ראש.

‫שלום לכם, אדוני.

‫אחר כך, אדוני היושב-ראש,

‫אני מוכן.

‫אחר כך, אדוני היושב-ראש.

נציב יום דוד בן הירא אורלי, יזכה לסיעתה דשמיא בעבודת השם, וכל המונעים והמעכבים יתבטלו.

רפואת הנפש והגוף לעבודתו יתברך.

פרנסה טובה, ברוכה, פדיון חובות בנקל, וזרע קודש בר קיימה מהרה, אמן.

אמן.

הנני עומד לפניך על הצור והכית בצור ויצאו ממנו מים.

כותב רשי,

על הצור לא נאמר,

אלא והכית בצור.

מכאן שהמטה

היה של מין דבר חזק, הוא שמו סנפיר ינון,

והצור נפגע מפניו.

זאת אומרת, מוכרח

שהמטה שהכה בו את הצור, שבר את הצור,

אז הוא צריך להיות חזק מאוד.

מאיזה סוג? סנפיר ינון.

לאור הדברים של רשי,

אם היה נאמר

להכית על הצור,

הייתה משמעות שלא היה צריך משה,

כי אם להניע את המטה על הצור. להכית על הצור, ככה.

ואז היה ברור שהכאה לא נצטרכת כלל,

כי היא לא באה לבקח את הצור.

היא רק מין

פעולה כזאת שצריכים לעשות, כמו נטה ידך על המים,

משהו כזה סגולי יותר.

אבל פה נאמר, והכית בצור,

שזה מצריך הכאה חזקה בצור עד שיתפוצץ לגמרי,

ויצאו ממנו מים.

וזה מכריח רשי, שהמטה היה ממינה סנפיר ינון,

ואם לא היה משה מכה בצור בחוזק,

לא היה סלע מתפוצץ, ולא היו יוצאים מים.

אז זאת אומרת, התורה אומרת שמשה נצרך להכות בצור הכאה שתפוצץ ותוציא מים.

והנה,

הפיכת צור, סלע,

חזק

לאגם המים,

זה נס.

זה נס.

אז מה הם פוצץ?

משה רבנו את הסלע.

איך הוא טומן בחובו נהרות?

מעיין מים נובע כל הזמן.

ברור שזה נס.

בתוך הסלע, בתוך הצור, אין מים.

וגם אין בכמות כזאת, בלתי נפסקת.

מאף על פי כן,

הוצטרך משה להכות בחוזקה כדי שיתפוצץ הסלע.

ובלי ההכאה של משה,

לא היה נס שיצאו המים בכמויות כאלה כל הזמן.

נמצא שהוצאת המים מהסלע

עשה משה רבנו על ידי ההכאה.

ומה כתוב אבל עם ההכאה הזאת?

הנני עומד לפניך על הצור.

והכית בצור,

ויצאו ממנו מים.

אז מה צריך לעמוד שם כביכול? השכינה צריכה לעמוד שם, מה צריך לעמוד?

אם זה תלוי במשה והוא נותן את המכה ומזה יוצא,

מה צריך שם? הנני עומד לך על הצור, לפניך על הצור.

אלא צריך ללמוד מפה דבר אדיר.

כל הבריאה

היא בבחינה של הנני עומד לפניך שם על הצור.

בכל מקום הקדוש ברוך הוא נמצא.

ומעשי האדם, כל מה שאנחנו עושים בחיי היום-יום ובכלל,

הם כמו ההכאה של משה בצור.

כשאין מכים,

אין יוצאים מים.

כשלא עושים פעולה,

לא מתרחשת התוצאה.

צריך לעשות פעולות.

הפעולות זה כמו הכאה בצור.

ואז

יכול לצאת הפעולה, ואפילו נס.

אבל צריך לעשות פעולה,

כי כך הוטבעה בריאה.

להשיג משהו,

צריך את מעשי בני אדם.

צריך משהו.

אבל מצד שני,

מה שהאדם משיג על ידי הפעולות שלו,

על ידי המעשים שלו,

זה לא מכוחו.

אלא זה רק בגדר הנניח עומד לפניך על הצור.

וכל המעשים של האדם הם רק כעניין והכית בצור.

זאת אומרת, התוצאה באה מאת הינני עומד לפניך על הצור.

אבל צריך בשביל זה שאתה תהיה המכה בצור.

עושה את הפעולה.

והדבר הזה הוא כלול בכלל שכל המעשים

והפעולות הטבעיים שנעשים על ידי האדם,

בין אם זה משא ומתן בין בני האדם,

בין אם זה באכילה,

בין אם זה בשתייה,

בין אם זה בשאר הפעולות.

על כל זה נאמר, והארץ נתן לבני אדם,

שבאופן זה עומדה והוטבעה בריאה, שהאדם יהיה העושה ופועל הכול.

אבל לא הוא הפועל,

לא הוא משיג תוצאות.

אלא הינני עומד לפניך.

מה אני מחליט, אם תצא תוצאה טובה או לא טובה?

אם אתה תתנגש ברכב או הרכב יתנגש בך? אם יש ביטוח או אין ביטוח? אם יש ככה או אין ככה?

אני קובע.

אתה תיסע איך שאתה רוצה?

מה אני לפניך על הצור?

וזהו באמת סוד הגדלות והרוממות של האדם.

כתוב, זכרו תורת משה עבדי.

התורה של משה רבנו?

מי נתן את התורה?

משה. מי נתן לו?

אשר.

אז למה כתוב, זכרו תורת משה עבדי?

בני ישראל קיבלו ולמדו את התורה הקדושה ממשה רבנו.

ואם לא היה מלמד אותם משה את התורה,

לא היו מקבלים אותה בכלל.

ופה רואים את סוד הרוממות

של משה רבנו,

שבזה היה נבדל בכל אדם

שניתנה תורה על ידו.

אבל מאידך גיסא פשוט שנותן לתורה היה הקדוש ברוך הוא בעצמו.

וקולו של משה

היה אך ורק שכינה מדברת מתוך גרונו.

משה נותן לתורה,

אבל השכינה מדברת מתוך גרונו.

זאת אומרת, נותנת תורה אמיתית לקדוש ברוך הוא, אבל דרך האדם. למה? כי ככה הוטבע בבריאה,

שצריך את מעשי האדם, והארץ נתן לבני אדם.

בני אדם צריכים לעשות פעולות טבעיות,

רגילות.

אבל לא הם,

לא הם הקובעים, המסיימים, המצליחים. לא הם.

אלא, הנני עומד לפניך על הצור.

או שזה יצליח או לא יצליח. לפי חשבון שמיים.

באופן הזה צריך להבין

בכל המחשבות של האדם,

שזה עניין טבע הנקרא אצלנו מאליו.

זאת אומרת, אדם חושב שהוא חושב בעצמו.

ובכל זאת, אין זה כי אם כמו קולו של משה, ששכינה מדברת מגרונו.

מאיפה בא רצף של מחשבות לבן אדם כל הזמן,

פתאום אתה עורר בעניין זה, פתאום בעניין זה, פתאום בעניין זה.

כל הדברים האלה באים מאליו, כאילו.

זה תלוי איפה אתה מניח את עצמך, איפה אתה בוחר להיות.

ויש הזרמה.

ואתה צריך לבחור כן להשאיר את המחשבה, לא להשאיר, לזרוק אותה, להשתמש בה, לפעול איתה, לא לפעול איתה.

יש לך בחירה.

זה כאילו נותנים לך מרב הצעות.

ואתה צריך ביניהם להחליט מה טוב ומה נכון.

אז כמו שאצל משה רבנו, שכינה מדברת מתוך גרונו,

כן בכל פעולות השכל,

שכינה מדברת מתוך גרונו.

בדרך הזאת צריכים להבין

מהם מעשי האדם בכל הדברים הטבעיים.

יש לנו רק את הבחירה לבחור

לעשות את הטוב או לא לעשות.

ומכאן והלאה,

צריך שתהיה לנו כוונה לקיים את המעשים.

אבל תוצאה, כבר למדנו ברבנו בחי,

לא תלויה באדם,

תלויה בשם.

אז אל תחשוב שאתה נמצא לבד ומחליט לבד, קשה לי להחליט לבד.

הנני עומד לפניך.

הקדוש ברוך הוא נמצא על ימינו של האדם,

יודע או לא יודע.

צריך לבקש מהשם תמיד שיחון אותנו בעצה טובה מלפניו,

שידריך אותנו בנתיב האמת.

אדריכני בנתים מצוותיך.

אבל מעשים צריכים לעשות.

לא שהמעשים קובעים,

אבל צריכים לעשות.

שהרי משה מכה בצור, אין מים לפנים.

אין מים.

וגם אם יש, כמה יש?

נגיד שאתה יכול לדחוס חצי מנפח הסלע, נגיד.

כמה זה יצא?

כלום, כמה קנקנים וזהו.

ועם שלם שותה מזה.

ארבעים שנה במדבר.

נחלים יוצאים מזה.

מה זה? זה נס גרוע שהם כדוגמתו.

בשביל מה צריך להכות בסלע?

ככה שם קרה.

צריך לפעול פעולות בטבע,

ואחרי זה יבוא הנס או לא יבוא הנס.

תהיה תוצאה כזאת או אחרת, זה הוא קובע.

עכשיו, יהיה מובן לנו עוד פסוק.

הנני עומד לפניך על הצור,

והכית בצור,

ויצאו מן אל המים.

אבל ביחד אני אומר,

כשאומר עושות ראש ומוזו כל מסוימת,

יקום את הראשון של העבר אלו רבי סמאסקי אלוהים צהרו יהיה אדיר.