עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום

מלקמא בצנדו

רפואה שלמה ואריכות ימים לאב אל משפחתה מהרה אמן

עושה ואינו הולך

שכר מעשה בידו

יש לו שכר

רק על המעשה בלבד מי שעושה ואינו הולך

זה ארבע מידות בהולכי לבית המדרש

כוונת התנא לדברי המאיר היא

מי שאינו מטריח עצמו ללכת למקום שמרביצים בו תורה

אבל הוא מתעסק בתורה בבית

ועולה הדבר בידו, הלימוד שלו מוצלח ברוך השם

אף על פי שאם היה הולך למקום תורה היה עולה בידו יותר ויותר

מכל מקום שכר מעשה בידו

אבל אינו שכר הליכה

זה נקרא עושה ואינו הולך

שכר מעשה בידו

אדם עושה מצוות

לפי ידיעותיו המועטות

לדעת רבנו יונה

מי שאינו הולך לבית המדרש

ממילא אינו יודע איך ראוי לדקדק במצוות ולהחמיר בהן

אבל מכל מקום מקיימו אותן לפי דעתו וידיעתו מועטת

על כן יש לו שכר בעשייה ההיא

אבל אין לו שכר הליכה כי אם היה הולך היה יודע יותר

בזכות שהיה לומד עם אחרים

והיה מדקדק יותר

כי אין זה מפרש בעל המין לדאבות

כי מי שעושה המצוות מצד ההרגל והמנהג

ולא מצד הלימוד

כי אינו הולך לבית המדרש ללמוד אופן עשיית המצוות

יש לו שכר של אותה עשייה בלבד

ולא שכר של קניין שלמות בנפשו

אז לכן אין לו את השכר הליכה

יש אדם שחושב שהוא לא זקוק לתוכחות של חכמים

עושה ואינו הולך

לבאר את תפארת ישראל

מי שאכן כובש את יצרו

לעשות כפי מצוות התורה ובדרך ארץ

אבל חושב שאין הוא צריך לדברי החכמים

בתוכחות שלהם

אמנם

הוא מקבל שכר על העשייה

אבל מכל מקום הפסיד את הרווח של ההליכה

כי אילו היה הולך

היה עושה יותר

ככתוב במשלי יג' הולך את חכמים יחכם

זאת אומרת מי שהולך

אל החכמים

אז הוא מחכים

פירוש חדש משמענו בעל המילד האבות

כי אינו הולך

מדובר באופן

שהוא יהיה בבית המדרש

עוד קודם הדרשה

ולא הלך לשם במטרה לשמוע את הדרשה

או שהיה ביתו סמוך לבית המדרש

ושמע את הדרשה מהבית

אדם זה אומנם

אין לו שכר

על ההליכה אבל יש לו שכר מעשה

זאת אומרת כל מי שלא התכוון ללכת לבית המדרש ונקלע

שכר הליכה אין לו, שכר מעשה יש לו

אדם ששומע דרשה מהבית שלו

שזה סמוך לבית המדרש

שכר הליכה אין לו, שכר מעשה יש לו

בביאור לחם שמיים

לגאון רבי יעקב עמדין מבאר

מה שכתוב עושה ואינו הולך

עושה הכוונה שהוא עושה שהאחרים ילכו לבית המדרש זה כבר שמענו אתמול בשיעור

היינו שהוא מחזיק ידי לומדי תורה כדי שיתמידו בבית המדרש

אזי אף אם הוא אינו הולך לבית המדרש

הרי נחשב הוא כהולך ממש

כי גדול המעשה יותר מן העושה

כיוון שהוא גורם לאחרים שילכו

בכל שכן

אם מחזיקם בממונו

בגדולתו

גדולה מעלתו

ודאי כי הוא הולך ולומד

שזוכה לשבת בישיבה של מעלה

כי בצל החוכמה בצל הכסף

שני דברים למדנו

אם אתה לא מרגיש טוב נגיד ואתה לא יכול ללכת לבית המדרש ואתה לא רוצה להפסיד שכר הליכה לבית המדרש אתה לומד בבית אפילו שאתה חולה גם חולה צריך ללמוד

אז אם הוא לומד זה מצוין שכר מעשה בידו אבל שכר הליכה אין

אבל אם הוא יצלצל למישהו וישכנע אותו ללכת והוא ילך

הוא יקבל גם שכר הליכה

ועוד דבר

אדם שהוא מחזיק בממון את הלומדים

גדולה מעלתו ודאי כמי שהולך ולומד

אחד נותן צדקה ומחזיק תלמידי חכמים

יש לו את שתי המעלות לא רק של עושה גם של הולך יש לו

כי בזכות הכסף שהוא נותן אנשים הולכים ולומדים

אז לכן הוא זוכה לשבת בישיבה של מעלה

בצל החוכמה בצל הכסף

זאת אומרת הוא יושב בצל החכמים

שהוא מימן אותם

עכשיו אנחנו עוברים

להולך ועושה חסיד

גם הולך לבית המדרש

וגם עושה עושה חיל בלימודו

חסיד זה

מפרש המגן אבות

הולך ועושה זה מי שטורח ללכת לבית המדרש

וגם לומד ונושא ונותן בלימודו

שם בבית המדרש

הוא הנקרא חסיד

זוהי מידה שאין למעלה ממנה

רבנו יונה מפרש לדרכו

כי מי שהולך לבית המדרש

הוא לומד שם איך ראוי לדקדק במצוות ולהחמיר בהן

לא להקל, להחמיר בהן

ועל כן הוא מחזר אחר המצוות ומדקדק בהן

בכל הדקדוקים והחומרות

שידע ויוכל לעשות את הדין

וגם לפנים משורת הדין

אדם כזה הוא חסיד

הוא הולך ועושה, מה זה הולך ועושה?

הוא הולך ועושה

את המקסימום שאפשר לעשות

זה החסיד

לפי רבנו יונה

ההולך לבית המדרש אפילו שאינו צריך

המדרש שמואל מפרש

כי מי שגם עקב היותו יושב בביתו

היה עושה ומצליח

ועם כל זה הוא הולך לבית המדרש

הוא חסיד שכן הוא עושה לפנים משורת הדין

להשפיל את עצמו ולהראות כאילו הוא צריך עליהם

לכל התלמידי החכמים

והאברכים שיושבים בבית המדרש

זאת אומרת

אם הוא היה יושב בבית

הוא היה מגיע להשגות

לא פחות

ממה שבית המדרש הוא באמת משהו מיוחד

יכול להיות שאפילו זקוקים לו יותר ממה שהוא זקוק לאלה שבבית המדרש

ואם הוא בכל אופן הולך

לבית המדרש להראות כאילו הוא צריך להם

זה חסידות, זה נקרא חסיד.

זה אומר המדרש שמואל.

כעין זה כותב בעל התפארת ישראל

כי מי שיודע מה ראוי לעשות

ואף על פי כן הוא הולך לשמוע דברי מוסר

כדי שתתחזק נפשו בדרך השם הוא החסיד.

לא כמו אלה שהם טיפשים

בשעה שהדרשן מדבר

אז כאילו מה יש להם לשמוע ממנו? מה יש לו למכור כמו שאומרים?

אז ישר הם תופסים איזה גמרא וכאילו מעיינים

אז גם הם מעליבים את זה שמדבר,

הם גם עוברים על שמוע תשמעו, עם שמוע תשמעו.

המדרש אומר

יש הרבה רבנים מדברים ולא מקשיבים להם.

לא מקשיבים. אתה רואה שאנשים ככה מזיזים את הראש לכאן ול...

לא מקשיבים להם.

הוא מדבר, מדבר, מדבר, מעטים, בקושי, מסתכלים עליהם מדי פעם.

למה זה?

אומר המדרש כי אם שמוע תשמעו.

אם אתה מקפיד לשמוע אחרים כל הזמן,

מן השמיים ידאגו שישמעו לך גם.

ואז תהיה לך זנה מקסימלית.

אבל אם אתה לא שומע,

אז גם לך לא ישמעו.

כל הזמן יתפסו את הספרים כמוך. מי צריך אותך בכלל?

וככה זה עובד.

העוסק בתורה בלכתו בדרך. עכשיו זה חידוש נוסף.

מהלך חדש אומר המדרש שמואל

בביאור המשנה. מה זה נקרא הולך ועושה חסיד?

דוד המלך הרב השלום אומר בתהילים ק.י.ט.

אשרי תמימי דרך

ההולכים

בתורת אדוניי.

אלו שאפילו בלכתם,

בדרך הם תמימים.

מהי התמימות שלהם? השלמות שלהם?

שהם ההולכים, ההולכים בתורת אדוניי. זאת אומרת,

בעצם ההליכה הוא הולך ועושה.

לא הולך עד לבית המדרש,

מגיע לשם ועושה.

לומד תורה וכולי.

הוא כבר בדרך הולך ועושה.

כל הדרך. ובלכתך בדרך.

אז הם אינם בטלים גם בהליכתם בדרך.

לקח את קווי נתנא באומרו ההולך

ואינו עושה.

היינו הולך לבית המדרש,

אבל בשעת

ההליכה הוא לא עושה שום דבר. סתם הולך.

אינו לומד בדרך.

עם כל זה,

שכר הליכה בידו.

אבל מי שאינו הולך

כדי שלא יתבטל מלימוד תורה בעת ההליכה,

כלומר,

הוא לומד ואינו הולך,

אז שכר עשייה בידו.

על ההליכה הוא לא מקבל, על העשייה כן.

אמרנו כמו אחד שנשאר בבית.

אכן,

מי שבעת ההליכה

הוא עושה

ומפנה את ליבו ללימוד התורה,

זהו החסיד.

ולעומתו,

מי שאפילו בשבטו בביתו אינו לומד, זה רשע.

עכשיו אנחנו עוברים לבב האחרונה,

לא הולך

ולא עושה רשע.

המגר אבות מפרש.

מי שאינו טורח ללכת לבית המדרש

ואינו לומד בביתו,

אדם זה הוא רשע.

הוא מבזה את התורה.

שכל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו, הכתוב אומר במדבר טו,

כי דבר אדוני בזה.

יתרה מזאת, אומר רבנו יונה,

אדם זה אינו מחזר אחר המצוות,

ואף אם במקרה יבואו לו,

לא יעשם.

ועל כן רשע הוא.

הוא לא הולך

ולא עושה.

אבל גם מהרשע יש תועלת.

בספר מנחת יצחק לרבי

יצחק זלר, מביא מהריבש

שהוא הקשה,

מדוע מנה תנא את מי שאינו הולך

ואינו עושה בין

הולכי בית המדרש.

אם הוא לא הולך

ולא עושה,

איך הוא נמנה בין אלה שנקראים

הולכי בית המדרש?

כבר אמרנו תירוצים קודם וכו'.

ותירץ,

כי מהרע מבחינים בטוב.

כי אם לא היה רע,

לא היה ניכר הטוב.

כמאמר החכם מכל האדם בקהלת ב'

וראיתי אני

שיש יתרון לחוכמה מן הסכלות,

כי יתרון האור מן החושך.

ולכן גם הרשע,

השוטה,

נקרא מהולכי בית המדרש,

כי ממנו באה תועלת לחוכמה.

זאת אומרת,

זה נקרא גם כן מהולכי, כי יש לימוד ממנו. מה הלימוד?

הלימוד,

מה ההבדל בין חסיד לבין רשע?

בין הולך

ועושה

לבין

עושה ואינו הולך.

יש גם את הלא הולך ולא עושה, וגם זה לימוד.

גם מזה לומדים מידות,

ויש בזה לימוד.

בעוד פעם השאלה,

מדוע מי שאינו הולך לבית המדרש נכלל בתוך הולכי בית המדרש?

על זה מביא ביאור נפלא האדמו״ר מסאטמר

אי תבלב.

בתחילת דבריו הוא פותח בקושייה ידועה.

מדוע אומר התנא, ארבע מידות בהולכי בית המדרש.

הרי אינו הולך ואינו עושה,

הוא לא מהולכי בית המדרש.

ועוד,

מדוע הוא נקרא רשע?

וכי משום שהוא בער,

ואינו מבין.

בער זה בהימה.

בערע

זה בהימה, בתרגום בארמית.

וגם בערות.

ומשום שהוא בער, ואינו מבין,

ונמנע מללכת לבית המדרש,

למה הוא נקרא רשע?

הרי לכאורה צריך להגיד עם הארץ.

למה רשע?

יסוד הדבר,

כי המושג הולך,

יש לו משמעויות נוספות

מלבד הליכה ברגליים.

הולך זה לא דווקא ברגליים.

מצינו בתורה שאפילו הנהגה נקראת הליכה.

כמו שכתוב בדברים כ'

והלכת בדרכיו.

זאת אומרת, זו הנהגה.

להתנהג בדרכי ה'.

וכן, אם בחוקותיי, תלכו.

זאת אומרת, אותו דבר,

הנהגה ללכת בחוקות ה'.

אין הכוונה להליכה ברגליים,

אלא הנהגה בדרכי ה'.

להתנהג בדרכים של ה' ובחוקותו.

עוד מוצאים

שהעניין של הליכה

מורה גם על התעללות

בעבודת ה'.

כידוע, מהספרים הקדושים קרוי האדם הולך.

והמהלכים נקראים עומדים.

כמו שכתוב בזכריה ג',

ונתתי לך מהלכים

בין העומדים האלה.

אז מהלכים, ללשון הליכה,

נותן לך מהלכים.

זה נקרא התעלות.

אתה ממשיך לעלות ולהתעלות.

וגם אם בחוקותיי תלכו, זה גם כן תלכו, זה תעלו במעלות.

המלאכים אינם יכולים להגביה למעלה או לרדת למטה.

הם נשארים

ואינם זזים מהדרגה הרוחנית שבה הם נבראו.

לעומתם, בני האדם,

בכל עת הם הולכים,

כמו שכתוב, ילכו מחיל אל חיל.

זאת אומרת,

זה נקרא מעלות.

אם זכר, הוא מתעלם ממדרגה למדרגה,

ואם למה, ההפך, חלילה.

עכשיו,

לפי זה הוא אומר, הרבי מסטמר,

אפשר לפרש את המשנה.

ארבע מידות בהולכי לבית המדרש.

המשנה מדברת

על ארבעה אנשים המוזכרים בה,

הולכים הם באמת לבית המדרש.

אבל בבואם לבית המדרש,

כולם הלכו.

אבל

כל אחד מהם נוהג באופן שונה.

והם נפרדים לארבעה סוגים.

הראשון הולך

ואינו עושה.

יש אדם נכנס לבית המדרש,

והוא מתפעל מקדושת המקום,

והוא רואה איך עובדים שם את הבורא יתברך בתורה,

בתפילה, במעשים טובים.

ונפשו מתאווה לעשות כמעשיהם,

ומתעוררת בו אש התלהבות לעבודת השם בקדושה.

באותו רגע הוא מתעלם במחשבה למדרגה גדולה קצת.

אך אין הוא מגיע לכלל מעשה.

הוא לא מצליח להוציא את המחשבה הטובה לפועל,

כי אין לו את הכוח להתגבר על יצרו הרע

ולסלק את המכשולים והמפריעים העומדים לו בדרכו.

הרבה אנשים באים, יש להם החלטות,

די, מעכשיו, אחרי השיעור הזה, גמרנו.

הולך.

אבל בסוף לא עושה.

אדם זה נחשב, הולך ואינו עושה,

כיוון שהוא התעלה קצת במדרגתו באותו רגע מכוח קדושת בית המדרש,

אבל לא זכה להגיע לכלל מעשה.

מכל מקום אדם כזה, זכר הליכה בידו,

כי במחשבה הייתה לו התעוררות

שדלקה בו רגע אחד.

השני,

עושה

ואינו הולך.

יש אנשים שבאים לבית המדרש,

הלב סתום, אטום וחתום,

ואין הם מקבלים שום רגשי התפעלות מקדושת המקום.

מאחר הלימוד,

הם נשארים בדיוק כמו קודם הלימוד,

באותו מעמד ובאותו מצב.

לא חל בהם שום שינוי לטובה,

ליישר את הדרכים ולתקן את המידות.

מכל מקום,

בשעה שהוא בא לבית המדרש,

הוא מתבייש מפני בני אדם

ולכן הוא עושה מה שהם עושים.

הוא לומד,

הוא מתפלל,

אז האדם הזה נחשב עושה

ואינו הולך.

הולך, אמרנו זה, להתעלות,

והוא לא הולך,

לא מתעלה ממדרגתו ונשאר בדיוק כמו שהוא היה.

אבל מה הוא עושה? את הפעולות,

תופס ספר, קורא,

ואחר כך יוצא, נשאר אותו דמה.

מכל מקום, יש לו שכר על המעשה, אבל לא על ההליכה.

איזה הליכה? התעלות. לא היה לו התעלות.

יש סוג שלישי,

הולך ועושה, זה החסיד.

זו המידה המעולה שבכולם,

כי בבואו לבית המדרש

נכנסים בליבו רשפה,

התעוררות והתלהבות ליראת השם ולאהבתו,

ומחשבתו הטובה מביאה אותו לידי מעשה.

הוא מוסיף אומץ ומגביר חיילים לתורה ובעבודת השם.

זה בחינת חסיד המתחסד עמקונו,

כי הלב שלו שואף

וזורח

לעשות נחת רוח ליוצרו.

סוג הרביעי

לא הולך

ולא עושה.

גם הוא, אנחנו אומרים,

שהוא הולך לבית המדרש.

אבל בהיותו שם,

הוא לא בבחינת הולך,

כי הלב ערל מלקבל שום התעוררות והתרגשות בעבודת השם.

לא מתפעל מקדושת בית המדרש.

אין הוא חפץ לעשות כמו האנשים האחרים שנמצאים שם.

אדם זה נשאר

ללא מצוות ומעשים טובים,

ולא נשאר בו רושם קדושה.

בוודאי שהוא נחשב רשע.

רשע.

אין בו שום ניצוץ קדושה.

לא מתעורר לכלום.

לא הולך, לא עולה בשום מעלות ולא עושה כלום. אפילו פעולות

פשוטות הוא לא עושה.

אפילו להחזיק ספר, לפתוח, כלום.

כי אלמלא היה בו ניצוץ קדושה, אז לא ייתכן

שלא יחול בו כל שינוי

בבואו לבית המדרש.

לפחות באחד משני הדברים.

או שתיכנס לו קצת התעוררות.

לעשות כמעשיהם.

או יעשה כמותם בלי התעוררות.

גם כן, תפוס ספר.

מכיוון שהכניסה שלו לבית המדרש

לא פועלה עליו דבר,

הרי זה מוכיח עליו כי אינו רק עם הארץ,

אלא הוא גם רשע.

והוא נתרוקן כבר מכל ניצוץ קדושה.

בספר אור יחזקאל

עומד על נקודה נפלאה.

בעת שעובר אדם על תקופה מסוימת בביטול תורה,

אין הוא מרגיש כבר רעב רוחני,

ואין לו רצון עז ללמוד תורה.

וזה לא כמו בדברים גשמיים.

בדברים גשמיים, בשעה שאדם רעב,

ככל שיעבור הזמן בלא אכילה,

הוא ירעב יותר ויהיה תאב יותר לאכול.

אבל ברוחניות זה לא ככה.

אם תעזבני יום, יומיים עזבקה. הפוך.

החושים נהיים כהים.

ואחר כך לקבל עוד פעם את הגשמק, להתעורר עוד פעם.

עבודה.

הביאור של הדבר כי תורה ורוחניות יסודם דווקא בכלי מלא.

כמו שנאמר,

והיה אם שמוע תשמעו.

פרש רשי, אם תשמע בישן,

תשמע בחדש.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה וברכות מהם,

בואו ראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם.

מידת בשר ודם,

כלי רקם מחזיק.

זאת אומרת,

אם תיקח כוס ריק,

אז הוא יחזיק,

הוא יתמלא.

אם תיקח כוס מלא, הוא לא מחזיק. אתה לא יכול להוסיף לכך.

רק ריק, מחזיק. אצל בשר ודם.

אצל הקדוש ברוך הוא לא כך,

כלי מלא,

לא, באילו מידת כן,

מידתו של הקדוש ברוך הוא,

מלא מחזיק,

ריקן אינו מחזיק,

רק אם אתה מלא אז הקדוש ברוך הוא מערה עליך עוד ועוד ועוד.

זאת אומרת אם אתה כלי מלא יתקיים לך לימוד,

אך אם אתה כלי ריק

לא יתקיים בכלל לימוד. זה הדבר פשוט,

כי בעת שאדם עוסק ברוחניות,

הוא סמוך וקרוב מאוד

לרוחניות

ולכן הוא שואף יותר ויותר להשגת שלמות.

אמנם בשעה שעסוק הוא בדברים בטלים,

זאת אומרת שהוא כלי ריק,

אין הוא מסוגל לקבל

ולהתדבק ברוחניות.

אומרת

תלוי

אם אתה פה ריק

או אתה פה מלא.

אם אתה מלא השם מערה עליך

כמו שכתוב ובלב

כל חכם לב.

הקדוש ברוך הוא ועמלה אותו בחוכמה אותם בחוכמה ועמלה מה זה ועמלה?

סימן שהכלי היה בו עוד

רק ממלאים אותו

לא היה ריק

ככה אדם צריך לדעת

צריך להיות מחובר לתורה תמיד

ואז ממילא הוא בבחינת הולך ועושה

ואם לא חס ושלום לא הולך ולא עושה

זה רשע כמו שאמרנו חלילה כמו ביל גייטס יימח שמו וזכרו אמן.