ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם | הרב אמנון יצחק

נציב יום לרפואת נעמי בת אסנת, שהקב"ה ירפא את ליבה,  שהכול יעבוד תקין, לא תזדקק לרופאים כלל ותשמר מכל צרה וצוקה אמן ואמן.
קהל: אמן.
הרב: אמרנו אתמול, כל האהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה. עכשיו אנחנו לומדים, ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם.
לדברי המפרשים אהבה שאינה תלויה בדבר,  היינו אדם שאוהב את חברו,  מחמת קירבה או רעות, או שיש ביניהם קירבה או שהם רעים וידידים, אדם שאוהב את חברו מחמת קירבה או רעות ולא לקבל ממנו טובות הנאה, זה נקרא אהבה שאינה תלויה בדבר. למה הוא אוהב אותו, בגלל קירבה או בגלל רעות, אבל הוא לא מכוון לקבל ממנו טובות הנאה, אז זה אהבה שאינה תלויה בדבר. רבינו יונה אומר: כגון המתחברים לשם שמים, אהבה זו אינה בטלה וקיימת לעולם, מוסיף רבינו עובדיה מברטנורא, כגון אהבת הצדיקים והחסידים והטעם שאין אהבה זו בטלה, כי כשם שהדבר שהוא הסיבה לאותה אהבה אינו בטל, מה שהם אוהבים את הצדיקים והחסידים זה לא בטל, בגלל שהם אוהבים צדיקים והם אוהבים חסידים וכוון שהסיבה לאותה אהבה אינו בטל, כך אין האהבה עצמה בטלה ויש אהבה ללא אמצעים. "תפארת ישראל" מגדיר אהבה שאינה תלויה בדבר בשתי דרכים,  האחת זה אהבה שהיא בטבע, כגון: אהבה של אדם שאוהב את בניו ואת בני משפחתו,  זה אהבה טבעית היא לא תלויה בדבר, אז זה דרך אחת. הדרך השנייה, אהבה שנובעת מהשכל כגון: שאוהב את עסק החוכמה ואת ההנהגה הישרה ואת היראת שמים, הוא בשכלו משיג שצריך  לאהוב והוא אוהב, מה הוא אוהב את החוכמה, הנהגה ישרה, יראת שמים ואם תשאל אותו למה אתה אוהב את כל אלה, למה אתה אוהב את החוכמה ואת היראה ואת ההנהגה הישרה, הוא לא ידע לתת טעם, ז"א אין לו פה איזה אינטרס, משתלם לו לא משתלם לו, הוא פשוט אוהב ומעריך את המידות הללו. זוהי אהבה שאינה תלויה בדבר, אמצעי, ז"א דבר שהוא ביניים, שהוא הגורם, ז"א אהבה שאינה תלויה בדבר אמצעי שבין האוהב לנאהב, זה אהבה ישירה לנאהב, בלי אמצעי, בלי, בלי סיבה ממוצעת, אך לאהוב אדם חכם או אדם בעל מידות ישרות וגם לאהוב צדיק לדברי ה"תפארת ישראל" גם זה נחשב לאהבה התלויה בדבר, תקשיבו טוב מה הוא אומר, הוא אומר אם אתה אוהב דבר חכם או אתה אוהב אדם עם מידות ישרות וכן אם אתה אוהב צדיק, לדבריו זה גם אהבה התלויה בדבר למה, כי אם יפסיק החכם לעסוק בחוכמה ואם הצדיק כבר לא יהיה צדיק ואם יתקלקלו לו המידות, תתבטל הסיבה וממילא תתבטל האהבה, ז"א אם אתה שמעת על חכם מפורסם שהוא יהודי ירא שמים והכל אז אתה אוהב אותו, אבל אם יתברר אח"כ שהוא סרח, אתה תמשיך לאהוב אותו? לא, סימן שזה גם כן אהבה שתלויה בדבר, ז"א אתה אוהב אותו בגלל החוכמה, בגלל הזה, זה אהבה שגם כן נקראת אהבה שתלויה בדבר.
מצוות עשה מן התורה, לאהוב את הקב"ה. בספר חרדים פרק ט', ה', בפרק הנקרא מצוות עשה מן התורה התלויות בלב, שאפשר לקיים אותם בכל יום, הוא כתב מצוות עשה לאהוב את ה', וכך פסק הרמב"ם להלכה בפרק יסודי התורה, פרק ב' הלכות א' ו-ב', אומר הרמב"ם האל הנכבד והנורא הזה, מצווה לאהוב אותו ולירא אותו שנאמר: "ואהבת את אדני אלוקיך" וגם נאמר: "את אדני אלוקיך תירא" אז זה מצוות עשה מן התורה שתלויה בלב ואפשר לקיים אותה כל יום, לאהוב את ה' ולירא את ה' ועל זה מוסיף "בעל החרדים" כי האהבה הראויה היא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתרה עזה מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' תמיד, ז"א איזה סוג אהבה אנחנו צריכים לאהוב את ה', "בעל החרדים" אומר לאהוב את ה' אהבה גדולה יתרה עזה מאד, עד שהנפש שלנו תהיה קשורה באהבת ה' תמיד ועוד כתב כי האוהב הנאמן לה' יתברך ייעור משנתו מרוב מתיקות זכרו של ה' יתברך, הוא יכול לעור מהשינה מרוב המתיקות שהוא זוכר את ה' יתברך, איזה תיאור והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו שואל הרמב"ם, נו אז איך הדרך, איך מגיעים לזה, הוא משיב, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים, הגדולים ויראה מאין חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע ה' הגדול, ז"א בשעה שאדם מתבונן במעשים ובברואים הנפלאים הגדולים, ז"א הירח, הכוכבים, השמש, כל מה שהוא רואה, כל המעשים והברואים הנפלאים הגדולים ויראה מהם חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע ה' הגדול, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום בתהילים מ"ב, "צמאה נפשי לאלוהים לאל חי" איזה תיאור נפלא, צמאה נפשי לאלוהים, כמו אדם צמא למים, הולך במדבר, השמש מכה על קודקודו ופתאום מגיע מים קרים, צלולים, מי מעיין, הוא שותה, ככה הוא מתאר "צמאה נפשי לאלוהים לאל חי" בהלכות תשובה פרק י' הלכה ו', כתה הרמב"ם, דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם, עד שישגה בה תמיד. מה זה ישגה בה, יחשוב עליה תמיד, כל הזמן מחשבתו תפוסה בשם, שגיונות זה מחשבות. עד שישגה בה תמיד כראוי, אבל יש עוד תנאי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה. אם אדם רוצה שתיקשר אהבתו בשם יתברך ותהיה כל הזמן קשורה בליבו, עד שישגה בה תמיד כראוי, ז"א הוא כל הזמן יחשוב באהבת הבורא, איך אני עובד את הבורא, איך אני עושה עוד, איך אני מרבה חיילים לתורה, איך אני, איך אני עושה שה' ישמח בי שאני אהיה במעשים לריח ניחוח לפני ה', אבל צריך שיעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנו, ז"א עיסוקי העולם לא מטרידים אותו, רק דבר אחד מטריד אותו, אהבה הבורא ועשיית רצונו.
יש לאהוב את הבורא אהבה שאינה תלויה בדבר, אוו זה עכשיו נבדוק, המדרש שמואל הולך בדרכו של החסיד ה"יעבץ" ואומר: התנא משמיע לנו, צריך לאהוב את ה' יתברך אהבה שאינה תלויה בדבר ככתוב: "בכל נפשך ובכל מאודך", "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" חכמים זיכרונם לברכה אומרים אפילו נוטל את נפשך, ז"א אפילו אם יש אנשים חולים ומתרעמים הם לא אוהבים את ה' שהרי כתוב, אפילו נוטל את נפשך, בשעה שהוא נוטל את נפשך אתה צריך לאהוב אותו, אז הוא לא נטל את נפשך אם אתה חולה, אז למה אתה מתרעם? אם אתה אוהב את ה' אז זה בכל נפשך ואפילו אם נוטל את כל ממונך, אדם שמתחיל להפסיד ההפסדים, ביבי שלח אותו הביתה ולא נותן לו עבודה, מליון כאלה זרוקים ברחובות ועכשיו הוא החזיר רק כמה וחלק הוא יודע שהוא מוותר עליהם, אז האנשים האלה מסתכלים על ביבי, מה עשית, זה לא ביבי, ביבי הוא רק מגלגלין חובה ע"י חייב, אבל הקב"ה עשה, אם אתה מתרעם אז אתה לא אוהב את ה', אם אתה אוהב את ה' זה בכל ממונך, אפילו אם ייקח לך את כל הממון. הרי אמרנו אפילו אם ייקח את נפשך אתה צריך לאהוב אותו, אז אם הוא ייקח את ממונך פשיטא שאתה צריך לאהוב אותו, ואהבה כזאת אם יש לך שאפילו הוא בא לקחת את נפשך ואפילו את ממונך וכו' וכו' זה נקרא שהיא אינה בטלה לעולם. למה, כי היא לא תלויה בדבר. אה אם יש לי כסף אני אוהבת את ה', אבל אם הוא לקח לי אני לא אוהב אותו, אם אני חי אני מבסוט אני אוהב אותו אבל אם הוא רוצה לקחת אותי אני לא אוהב אותו, לא זה אהבה התלויה בדבר, צריך שהיא תהיה לא תלויה בדבר. אבל אם אדם אוהב את ה' שנתן לו הצלחה בדרכיו זו אהבה שהיא תלויה בדבר. מה קורה שהקב"ה רואה שהאהבה שלך בו, תלויה באיזה דבר הקב"ה רואה זאת, אז הוא מבטל את הסיבה הזאת, הוא יכול בגלל זה לקחת לך את הסיבה. אם אתה אוהב אותו בגלל שהתעשרת ורק בגלל זה אתה אוהב אותו, הוא יודע אם אתה אוהב אותו רק בגלל זה, אז הוא ייקח לך את זה, כי אהבה צריכה להיות אינה תלויה בדבר. זה אומר המדרש שמואל שהולך בדרכו של החסיד ה"יעבץ" אבל המדרש שמואל לכאורה אומר שהדברים האלה הם מוקשים, יש קושיה לדבר הזה, כיצד קובע התנא באופן מוחלט כי אם האהבה תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. איך הוא קובע שאז היא תתבטל, אם היא תלויה בדבר, איך הוא קובע שהיא תתבטל הרי פעמים אנו רואים אדם שלכאורה נראה שהוא עובד את ה' יתברך מסיבה שהיא תלויה בדבר ואף על פי כן היא לא מתבטלת הסיבה והוא נשאר בהצלחה, ז"א רואים בן אדם לא היה משבח את ה' עד שהוא התעשר כל יום משבח, כל יום מודה, כל יום זה, אז לנו ברור ממה שאנחנו רואים שזה תלוי בדבר, אז מה אמרנו קודם שהקב"ה ייקח ממנו את הדבר, אז שואל המדרש שמואל, אבל אנחנו רואים שיש אנשים שרואים שהאהבה שלהם תלויה בדבר ונשארת אצלם ההצלחה, אותו דבר שבגללם הם אוהבים את ה', אז מבאר המדרש שמואל שלכן המשיך התנא בדבריו והביא דוגמא, איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר, שמה האהבה הזאת לא הייתה שום פניה טובה מעורבת בה, היה שמה תאווה בגלל יופייה של תמר, אבל לא הייתה שום פניה מעורבת בה טובה ועל כך שנתבטל הדבר, תיכף ומיד שנא אותה וגרש אותה מעל פניו, תקראו את הסיפור שם. כן הדבר גם באהבת הבורא יתברך, אם אין באותה אהבה שאתה אוהב את ה'  שום מחשבה טובה מעורבת רק אינטרס טהור, בוודאי שבהכרח הגמור יתבטל הדבר ותתבטל האהבה, אבל אם אנחנו רואים אדם שלכאורה נראה שאהבתו תלויה בדבר ובכל אופן הוא מצליח, אפשר שעם כל זה שאהבתו היא תלויה בדבר יש לו בכל זאת איזו נטייה טובה שבגללה אין הסיבה מתבטלת, ז"א אם זה היה מחמת עושר הוא לא יאבד את העושר, כי יש שמה בכל אופן נטייה טובה, רק במקום שכמו אמנון ותמר שמביא דוגמא התנא ששמה לא הייתה שום נטייה לטובה, היה פה אינטרס תאווני בלבד, ברגע שזה מסתיים שנא אותה וגרש אותה, אז ז"א  זה תלוי הוא אומר המדרש שמואל , כי אם אנחנו רואים אנשים שרואים שהאהבה שלהם תלויה בדבר והנה ה' לא הפסיד אותם את הדבר, כי כל האהבה שהיא תלויה בדבר, בטל הדבר, בטלה האהבה, אז גם הקב"ה לוקח לו את זה, אז איך כמה, יש אנשים שאנחנו רואים שאצלם זה תלוי בדבר ולא לוקח להם ה', אומר אז יש חילוק, אם יש צד של טובה בכל אופן, אז זה יישאר, אבל אין שום צד של טובה, יש רק אינטרס טהור, האהבה לא נובעת משום דבר שהוא באמת אהבה, אלא רק בגלל האינטרס, אז זה יתבטל, אבל יתבטל ממנו גם הסיבה.
המדרש דוד אומר: מי שאוהב את ה' יתברך, אהבה שאינה תלויה בדבר, אלא עוד את ה' וההתאמצות ומתחזק בעבודה שה' יהיה מרוצה ואין העבודה שלו תלויה בבקשה של שום דבר מענייני העולם הזה, העבודה, התפילה והאהבה הזאת רצויה לפני ה' יתברך. זהו, שעושים את רצון הבורא בלי שום אינטרס בכלל, והיסוד הזה באר בספר "דעת תורה" לגאון הצדיק ר' ירוחם ממיר את דברי רש"י על הפסוק: ויאמר קח נא, את בנך וכו', אין נא, אלא בקשה, אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הניסיון, הניסיון העשירי, העקידה, שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש, אם אתה לא תעמוד בניסיון העשירי, כולם יגידו אהה אתה רואה, הוא לא עמד בניסיון, אז גם הקודמים היה לו אינטרסים, זה לא אהבה ולא שהוא אוהב את ה', זה תלוי בדבר, והנה לכאורה זה דבר פלא, גם הניסיונות הראשונים היו ניסיונות שוודאי שאדם אחר  לא היה עומד בהם, ואם כן, מה בכך אם לא היה עומד בניסיון האחרון, וכי בחיסרון אחד, מתוך עשר, אז הוא לא עמד באחד, מי שמקבל תשעים אחוז במבחן, בכל מבחן, בכל תחום, הוא עובר, מה פירוש אומרים שהוא גאון אפילו, אז למה פה אם אחד אחרון הוא לא יעמוד בו זה יהיה חסרון שמבטל את הקודמים, אלא באר  ר' ירוחם ממיר, את הדבר על פי דברי חכמים במשנה הזאת, כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל הדבר, בטלה האהבה, ז"א אם אני אוהב את ה' בגלל שהוא נתן לי יצחק אחרי מאה שנה, ועכשיו הוא אומר לי לעקוד אותו, אני לא אעמוד בזה, אז זה נקרא אהבה שתלויה בדבר, למה אהבתי את ה', בגלל שהוא הביא לי את יצחק, אבל אם הוא לוקח לי את יצחק, אז זה כבר לא.. הכול מתבטל. היינו אפשר שאפילו האהבה החזקה והגדולה, אם היא תלויה באיזה דבר שהוא, אז אם מתבטל הדבר תתבטל האהבה. כך היה הדבר אצל אברהם אבינו, אם אברהם לא היה עומד בניסיון לשחוט את בנו והיה מתעכב במעשה הזה, זה היה מורה שהוא לא ניקה וטיהר את עצמו מכל הדברים התלויים בדבר, למה, כי אהבת בנו הייתה גוברת על אהבת ה', כי הוא לא היה עומד בניסיון, ולא היה מסוגל לעשות את זה, אז סימן שהוא לא היה נקי לגמרי ולא טהור מהדברים שתלויים בדבר, היה זה מורא כי עמידתו עד עתה, לא הייתה מתוך יראת ה' צרופה, כי ביראת אלוקים טהורה אין עיכובים ואין ביטולים, לכן העיד עליו ה', עתה ידעתי, בעשירי, כי ירא אלוקים אתה, זה יראה צרופה, היא לא תלויה בדבר, מה שה' אומר עושים, הוא נתן את הבן, הוא רוצה אותו חזרה בבקשה, מה אנחנו יכולים להגיד לבורא, אם אחד שאל ספר מחברו, והוא בא אחרי שנתיים, אומר לו, תחזיר לי את הספר, אז מה הוא צריך לכעוס עליו, הוא אומר לו, אתה יודע מה, מעכשיו אני לא מכיר בך, לא הבנתי עשה לך טובה, נתן לך את הספר לשנתיים, למדת או לא למדת, נתן לך, מה אתה רוצה, זה שלו, אף פעם זה לא היה שלך, זה שלו, כל מה שיש לנו זה שלו, אז אם הוא דורש מאתנו את שלו, גם אנחנו שלו, אם הוא דורש אותנו למעלה מישהו יכול להתנגד, להגיד לו לא.
הגאון רבי ירוחם, כדוגמא לאהבה התלויה בדבר, הוא מביא מעשה, מספרים על אחד שהייתה לו חותנת, שהייתה מקפידה על הנהגתו של חתנה, בשעה שהיה שומע קול צעדיה היה מתחזק ולומד ומתפלל ביתר עוז, ז"א החותנת הייתה מאד מקפידה על החתן שלה, על ההנהגות שלו אז הוא היה שומע שהיא מתקרבת, מתחיל ללמוד, עושה רושם, פעם אחת, בשעה שהיה עומד באמצע קריאת שמע, שמע לפתע קול רחש, והוא חשב שזה הצעדים של החותנת, דקדק וכוון בכוונות יתרות, ואחרי שהוא פקח את עיניו מרוב  הריגושים והעליות התברר שזה היה חתול, הוא השמיע את קול הרחש בהילוכו, אז רואים שכל עבודת התפילה שלו הייתה בשביל חתול, זה נקרא אהבה התלויה בדבר. הוא פוחד מהחותנת, אז הוא עושה את עבודת ה' יותר נמרץ, בגלל החותנת, זה עבודת ה' שהיא תלויה בדבר, בחותנת, במקרה הזה זה היה כבר תלוי בחתול גם, אז ז"א זה נקרא תלוי בדבר.
הנה האדם אפילו שהוא עובד הוא מתעלה בעבודת ה' שלו, מכל מקום כיוון שעבודתו תלויה בדבר, אז היא בסכנה, הוא בסכנה והיא בסכנה, כי בביטול הדבר תתבטל העבודה, עבודת ה', כל אחד ועבודתו יש לו סיבות וגורמים למה הוא עושה, פעמים זה בגלל התפארות, פעמים זה בגלל פחד, יראה, פעמים זה בגלל הכרח המשרה, לפעמים זה בגלל לחץ של החברה וזה מעמיד את האדם בכל עבודתו והרי הוא חלילה במצב של בטל הדבר, בטלה אהבה. המבחן של האדם זה במקום שאין רואים, או לדוגמא מביא בעל "מדרגת האדם" הסבא מנובהרדוק זצ"ל מביא, שמתי בודקים את הבן אדם, מה עבודתו את ה', בשעת הניסיון, אז הוא נותן דוגמא, ברוסיה אתה יכול להיות ברכבת שבוע ימים, עכשיו ברכבת ברוסיה, חלק יושבים וחלק אין מקום עומדים, הגיעה שעת המנחה, עכשיו הוא צריך לעמוד להתפלל, ברגע שהוא עומד תופסים לו את המקום, ואז שבוע הוא יצטרך לעמוד, וזה הניסיון, האם הוא עכשיו יעמוד להתפלל כראוי, כמו שראוי להתפלל, או שהוא לא יעמוד, הוא יגיד עדיף שאני אשב, יתפלל בישיבה, ז"א רואים זה תלוי בדבר, אם זה מבטל לי את הנוחיות, אז זה אומר שזה תלוי בדבר, כל עבודת ה' שלו תלויה בדבר, בתנאים מסוימים אני יכול לעבוד, אבל בתנאים אחרים שזה לא נוח לי כל כך אז אני לא אוכל לעבוד ככה, זה נקרא אהבה התלויה בדבר.
הרי ברבי שלמה אומר, כי אהבת החוכמה והשכל, כאהבת החכמים לטוב דעתם וזכות שכלם, וכן אהבת בעלי מעשים טובים לטוב מפעלם, אהבה כזו קיימת לעולם, לפי שהיא תלויה בשכל והשכל קיים, אז זה לא בדיוק כמו שאמרנו קודם, כי אם החכם ישתנה ויפסיק להיות חכם, אז אנשים יבטלו את האהבה, גם זה נקרא, פה הוא אומר לא, הוא אומר שאהבת החוכמה והשכל, אם זה פיור, טהור באמת שאדם אוהב את החוכמה והשכל כמו אהבת החכמים, למה אהבת החכמים, לטוב דעתם וזכות שכלם, או שהוא אוהב בעלי מעשים טובים בגלל טוב מפעלם, הם עושים פעולות נפלאות למען העם, אהבה כזו קיימת לעולם. למה, לפי שהיא תלויה בשכל והשכל תמיד קיים, השכל לא מתבטל אף פעם והשכל קיים, ממילא האהבה הזאת תתקיים. בדברים האלה מתיישבת הקושיה שמעורר ה"תפארת ישראל" על אהבת החכמים, שאף היא אהבה שתלויה בדבר, מה שאמרנו קודם, שאומר שאם החכם יפסיק להיות חכם, אז גם יפסיקו את האהבה כלפיו, שהרי אם יפסיק לעסוק בחוכמה, תתבטל הסיבה וממילא תתבטל האהבה. אכן את דברי הרי ברבי שלמה, הוא אומר שאין זו אהבה התלויה בדבר, כוון שהאהבה הזו היא בשכל, לכן היא קיימת בעולם, אז ז"א יש פה צד להגיד כך ויש פה צד להגיד כך, אני הייתי אומר עוד צד, ואם הוא מאבד את השכל, היות והדבר תלוי בשכל, ואם הוא השתטה, לא לגמרי לגמרי, כמו האנשים לדוגמא שהיו חרדים ואח"כ ירדו מן הדרך, הם כבר לא אוהבים את החכמים, וממילא, אז ז"א הוא איבד את השכל, אז גם אם מאבדים את השכל, אז פרושו של דבר שזה גם אהבה התלויה בדבר, כי השכל לא תמיד נשאר. אותו דבר, אומרים לאדם, מה איבדת את שכלך, מה קרה לך, איך אתה מתנהג, מה עשית, איך ירדת, איך התדרדרת, אז זה גם אפשרות.
בסוף של הדברים, מוסיף הרי ברבי שלמה, כי צריך המשכיל לאהוב תמיד את יראי ה' וחושבי שמעו כי היא אהבה קיימת, והאוהבם יהיה אהוב מאת ה' יתברך, מי שאוהב את החכמים האמתיים, הוא אהוב אצל הקב"ה ויזכה למעלה גדולה בעולם הזה ובעולם הבא, כי כשנותנים כבוד אמתי לחכמים ואוהבים אותם באמת, זה קידוש ה', אז אנשים רוצים להידבק בהם, כי רואים שאנשים מפרגנים אוהבים וכו', אנשים רוצים להידבק באנשים הטובים.
שאלה: כיצד אפשר לדון חכמים, בעל ה"כנסת ישראל" בשם "תוספות בנימין" שואל שאלה מעניינת, הרי העיקר של המשנה בא להשמיע לנו, שיש לאהוב את ה' יתברך בלי כוונת אהבה עצמית כדי להשיג טובות, וגם לרבות שנאהב גם את התלמידי חכמים, שאהבה להם תהיה אהבה נאמנה, וכן גם לעניין אהבת כל ישראל, "ואהבת לרעך כמוך" שלא תהיה תלויה בדבר, כמו שאתה אוהב את כל האברים שלך, אפילו שיש חשובים ויש פחותים יותר, אתה מטפל בהם כולם, ככה צריך עם ישראל הם קומה אחת, אז צריך שתהיה אהבתך אליו, לרעך בתורה ובמצוות, בלתי תלויה בדבר ולא בשביל הנאה שתקבל ממנו, אומנם בדרך אגב, אנחנו שומעים דין נוסף, שנוגע לשולחן ערוך ב"חושן משפט", ידוע כי אסור לדיין לדון את שונאו, אסור לדיין לדון את מי שהוא שונא אותו, שונאו, אולם הוא לא פסול, אולם הוא לא פסול הדיין מלדון, ולא מצאנו בשום מקום איסור לדון את חברו אוהבו, אפילו אם אוהבו כאהבת דוד ויהונתן, ודבר זה מוכרח כאילו היה אסור, אז איך אפשר היה לדון תלמיד חכם, שהרי חייבים לאהוב אותו אהבת נפש, תלמיד חכם צריך לאהוב אותו אהבת נפש, ואם היה אסור לדון את מי שאוהב אותך, או שאתה אוהב אותו, אז אסור היה לדון חכמים, אז מה, אז התורה הפקיעה את החכמים מלדון אותם, אז זה מצינו אצל יהושפט מלך יהודה, כאשר ראה תלמיד היה קם מכיסאו, מחבק אותו ומנשק אותו, המלך היה קם מפני תלמיד חכם, כל תלמיד חכם, היה אוהב אותו, מחבק ומנשק, ואף על פי כן לא מצאנו שהיה פסול לדון תלמידי חכמים, והרי כשבאו לפניו שני בעלי דין, אחד חכם ואחד רשע,  בוודאי הייתה לו שנאה לרשע ואהבה לחכם, ועם כל זה לא נמנע מלדון, ז"א יש מצווה לשנוא את הרשעים ומצווה לאהוב את הצדיקים והחכמים, אבל הוא לא נפסל, מה טעם הדבר, אומנם טעם הדבר הוא, כי נגיעה של הדיין לבעלי הדין שייכת רק כאשר יש כאן אהבת הגוף, אז זה אהבה התלויה בדבר, אם הוא מקבל איזה טובת הנאה, טובת הגוף, הנאת הגוף, אז הוא פסול, אבל אם לא, לא. אם יש אהבת הגוף זה אהבה התלויה בדבר, ויש תאוות העולם הזה, ולכן הוא יכול להטות משפט, כמו קיבל ממנו שוחד, זה אהבת הגוף, דברים שהם בגוף, אבל במקום שאין אהבת הגוף, אין לדיין צד נגיעה במשפט, אהבה לתלמידי חכמים זה לא אהבת הגוף, זו אהבת הנפש מכוח התורה, אהבה זו לא תביא אותו להטות משפט התורה, שהרי כל עיקר אהבתו לתלמיד חכם אינה אלא בשל התורה, וזו אהבה שאינה תלויה בדבר, כלומר בדבר חול מענייני העולם הזה, זה לא תלוי, אלא זו אהבה לכבודו של ה' יתברך, שצווה לאהוב את החכמים ולשנוא את הרשעים ולכן הוא רשאי לדון הדיין תלמידי חכמים, אפילו אם הוא אוהב אותם כגופו, כי הוא לא יטה את המשפט בשביל אהבה זו, נפלא מאד.
המשך יבוא..