כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב | הרב אמנון יצחק

"כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו" חלק ב'.
נציב יום, יונתן בן זהבה, יזכה לחזרה בתשובה אמתית ושלימה, לזכות לגרוס את כל הש"ס.
קהל: אמן.
הרב: אנחנו בחלק ב' של המשנה, "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו".
אומר הרב אליהו לופיאן זצ"ל, בספרו "לב אליהו", כי עשיית חסד עם נפשו של חברו, היא בוודאי בכלל מצוות גמילות חסדים, כי בכך הוא מזכהו ומטיב עמו באחריתו לעולם הבא, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, לזכות את הרבים. אז אומר הרב לופיאן, אם עושים חסד עם הנפש של החבר, זה בכלל מצוות גמילות חסדים, כי הוא מזכה אותו לטובתו, לאחריתו, לעולם הבא. אז אם זה ככה, ומי שעושה חסד עם הנפש של חברו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר, לזכות את הרבים, לא אחד, על אחת כמה וכמה.
מביא בעל "חובת הלבבות" בשער עבודת ה' פרק ו', משל לשני סוחרים, האחד הייתה לו סחורה אחת, ממנה הרוויח פי עשרה מסכום השקעתו, לעומת זה, השני הרוויח מהסחורה שהייתה ברשותו רק פי שניים, אך לעומת חברו, היו לו סחורות רבות, נמצא כי למרות שהרווח של השני קטן משל חברו, הרי עצם הדבר שיש באמתחתו סחורות רבות, גורמת שסך כל הרווחים יהיו גבוהים יותר מרעהו שיש לו רק סחורה אחת למכור. ז"א אחד נגיד מוכר עגבניות, והוא מוכר כל עגבניה פי עשר, היא עולה לו עשרה שקלים, הוא מוכר במאה שקלים, השני, יש לו סחורה, אבל הוא מוכר מה שהוא קונה בעשר בעשרים, הוא מרוויח רק כפול, לא פי עשר, אבל יש לו אלף סחורות שונות, ואז ממילא הוא מרוויח בכמות פי כמה וכמה, למרות שיש לו מעט ברווח, אבל לעומת זה שיש לו פי עשר, הוא מרוויח יותר ממנו בהרבה. הנמשל, מי שמתקן את נפשו בלבד, תהיה זכותו מעתה מזכותו של מי שמתקן נפשות רבות, למה, כי יוכפלו זכויותיו כפי כל הזכויות של כל אלו שהוא הדריך אותם, ותיקן אותם בעבודת ה', ז"א  אחד שיתקן את עצמו ויגיע אפילו לדרגה של מלאך, אפילו יהיה נביא, זה מעט ביחס למי שמתקן נפשות רבות, ואשר זכויותיו נכפלות כפי זכויות כל אלא שהדריך ותיקן אותם בעבודת ה'. ז"א אחד שהוא צדיק, כמה שבתות הוא שובת בשבת, שבת אחת, ומי שהחזיר בתשובה מאה אנשים, הוא שומר מאה שבתות, ומאה תפילין כל יום, ומאה טליתות, הכול כפי מה שהוא עשה, ולא רק הוא כלפי אלה שהוא עשה, אלא גם מה שהם עשו אח"כ, והביאו ילדים, והחזירו בתשובה גם וכו', הכול מתגלגל לזכותו של הראשון.
שאלה, כיצד יתכן שמזכי הרבים יחטאו? ה"כנסת ישראל" מביא שאלה שהיא קשה לרבים, התנא אומר: כי "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו", והרי ידוע שאמרו חכמים ז"ל בברכות כ"ט, יוחנן כהן גדול שימש שמונים שנה בכהונה גדולה, ולבסוף נעשה צדוקי, והרי הוא זיכה את הרבים, כמבואר בחכמים ז"ל בסוטה מ"ז, שהוא תיקן תקנות שונות לציבור, זאת ועוד יש להקשות, שהרי אמרו חכמים ז"ל ביומא ל"ח, אם עברו רוב שנותיו של האדם ולא חטא, שוב אין הוא חוטא, והרי יוחנן כהן גדול, עברו רוב שנותיו בלא חטא, הוא היה לפחות בן מאה שלושים, הכיצד זה חטא בסוף ימיו, יסוד הדברים הם, כמו בדרכי הרפואה, יש כללים מקובלים, כיצד לטפל בכל מחלה ומחלה, לכל מחלה יש את התרופות שלה, חלומות באספמיה, כמו כן, לכל מחלה יש את הדרכים להישמר, כדי לא להידבק בה, אולם כל זה מועיל בימים כתיקונם, כאשר האוויר בריא וטוב, ואין את ביל גייטס יימח שמו וזכרו, אך אם האוויר מקולקל ומעופש, אזי משתנים כל כללי הרפואה, ואף אחד אינו יכול להיות בטוח כי השמירה הרגילה של ימים כתיקונם, תעזור לו גם בשעה זו, ושהתרופות הרגילות ירפאו את מחלתו, למה, כי האוויר הורעל, או הממשלות הרעילו את האוויר, והחליטו שזה מצב חירום, בשביל לחסן את כולם. אתמול אלחנן הגיע לרופא שהיה צריך עזרה, בן תשעים, ראה את אשתו, ראה אותם, נראים כמו צעירים כמעט, שאל, תגידו מה הסוד של אריכות ימים, הרופא הפתיע אותו ואמר, אני אף פעם לא לקוח תרופות, הוא נותן לכולם תרופות, אבל הוא לא לוקח תרופות, הוא יודע בדיוק מה הוא נותן לאנשים. אז הכלל הזה נאמר, לא רק במחלות הגוף, אלא גם במחלות הנפש, היינו חכמים זיכרונם לברכה אמרו בדבריהם, מתי זה מדובר ש"כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו", בימים כתיקונם, כשמצב הדור בכי טוב, אז מזכה הרבים אינו נכשל בחטא, ומי שרוב ימיו עברו ללא חטא, בימים כתיקונם שוב אינו חוטא, אבל אם יש בעולם מגפה, מגפה רוחנית, שמביאה אח"כ קורונה, אם יש מגיפה בעולם, הדור נשחט ורבים הולכים בדרך רעה, ואז עלול גם הצדיק להיפגע ולהתקלקל, בימי יוחנן כהן גדול, נתרבו הצדוקים, מה שקרוי בימינו, משכילים, רפורמים, ש"סים, כל מיני, וכל כללי השמירה הרגילים השתנו, ולכן נפל גם הוא ברשת ונעשה צדוקי, ולא הועיל לו, מה שזיכה את הרבים, וגם שעברו רוב שנותיו ולא חטא לא הועיל לו, כי הוא נדבק בצדוקים, וזה הבעיה פה בארץ ישראל, שביבי משדר לנו כל הזמן שאנחנו והאמריקאים, אנחנו שווים בתרבות, התרבות שלנו משותפת, מאיפה התרבות שלנו משותפת," הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב", מה אנחנו נוצרים פרוטסטנטים, מה הקשר שלנו לאמריקה, מבחינת תרבות, אנחנו הבאנו תרבות לעולם, אז אתה אומר שאנחנו משותפים אליהם, הם למדו מאתנו, הם שמים את עשרת הדיברות שלנו בבתי ספר, ואתה נוהה אחריהם ומתלהב כמו ילד קטן, סדר עולמי חדש, סדר.. מה זה.. סדר חולני חדש, ביבי לא חביבי.
המשך המשנה, "וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה", מחטיאי הרבים, אומר ה"תפארת ישראל", הם אלו שהסיטו לעבירה, או שבאופן אחר גרמו לרבים לחטוא, אנשים אלו, אין מספיקין בידם לעשות תשובה. היינו, לא רק שימנעו מהם לחטוא, לא ימנעו מהם לחטוא, אלא אף אם הם ירצו לעשו תשובה על החטאים, לא יקבלו סיוע מן השמים, כמו שמסייעים לבני האדם שבאים להיטהר, כתוב "הבא להיטהר, מסייעים לו", זה גם אם יבוא להיטהר לא מסייעין לו, למה כי הוא החטיא את הרבים, ולא יתכן שהתלמידים שלו אלא שלמדו ממנו יכנסו לגהנום, והוא יהיה בגן עדן. דברים אלו מתבהרים בדברי ה"מדרש שמואל" שאומר, כי הרי אפילו מי שהוא צדיק גמור, כתוב עליו "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואמרו חכמים בסוכה נ"ב, כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום להמיתו, לא פחות, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, אז על אחת כמה וכמה רשע, אם אין מסייעים לו, הרי זה כאילו החטיאו אותו, אזי בוודאי יצר הרע יגבר עליו ויחטיאו, אם לצדיק צופה הרשע, ורוצה להמית אותו כל יום, ואם הקב"ה לא עוזרו, אז הוא לא יכול נגד יצרו הרע, רשע שלא עוזרים לו ולא מסייעים לו מן השמים, אפילו שהוא בא להיטהר אז על אחת כמה וכמה, זה כאילו ממש החטיאו אותו, ויצר הרע ודאי שיתגבר עליו, יתרה מזאת אומר רבי יוסף חיון, בספרו "מילי דאבות", שורת הדין הייתה נותנת, שהמחטיא את הרבים, יעניש אותו ה' יתברך באופן כזה שיחטיאו גם כן בחטא, למה, מידה כנגד מידה, אלא שאין דבר רע יורד מן השמים, וחלילה לה' יתברך להחטיא שום אדם, על כן רק העזרה לעשות תשובה, הוא מונע ממנו, זה הוא לא חייב לעשות לו, לעזור הוא לא חייב, להחטיא אותו אין דבר רע מפי עליו לא תצא הרעות, הקב"ה לא מוריד רע לעולם אלא האנשים מושכים את הרע בעצמם לחילות יצר הרע. אם אדם ראוי לעונש מונעים ממנו לעשות תשובה, התוספות יום טוב מביא את דעת הרמב"ם, שפרש את מניעת התשובה בדרך אחרת, לדבריו, לא רק שאין מסייעין בידו מלעשות תשובה, אלא מונעים אותה ממנו, כפי שנאמר אצל פרעה, "ויחזק אדני את לב פרעה" טעם הדבר, כי יש חטא שמין הראוי להעניש את האדם בכל מקרה, ולכן מונעים ממנו את דרכי התשובה, כדי שייענש על חטאו, כלשון התשבץ ב"מגן אבות" שהמחטיא את הרבים, הדין נותן שינעלו בפניו שערי תשובה, כבר למדנו בשעורי המוסר שגם אם נועלים בפניו את שערי התשובה, אז אין לו סיוע לצאת מהמצב שלו, אבל אם הוא מתעקש, הוא יכול לשבור את המנעול, ויכול לצאת החוצה. אם אדם באמת אפילו רשע גדול, מתעקש לעשות תשובה, לא ייסיעו לו, אבל הוא יוכל לבד לפרוץ את המנעולים.
לדעת החסיד יעבץ, אין מעוררין אותו מן השמים לעשות תשובה, אך אם הוא שב, אין נועלין בפניו דלתי תשובה, וכן כתב הספורנו, שאם יבחר לשוב בתשובה, לא ימנע ממנו שום מונע כלל. מה הטעם שאין מספיקין בידו לעשות תשובה? המחטיא הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, מבאר רבינו יונה, מפני שאדם שיש בידו עוון גדול כזה, הדין נותן להעניש אותו בעונש גדול, ולמנוע אותו מן התשובה כדי לטרוד אותו מן העולם. רש"י מפרש, וכך כתב רבינו עובדיה מברטנורא, כי הטעם הוא כדי שלא יהיה המחטיא בגן עדן ותלמידיו בגהנום. מוסיף התוספות יום טוב, כי מידת הפורענות לא תזיק, אלא אם כן החטיא את הרבים, כי הרי מידה טובה רבה ממידת פורענות, ואם במזכה את הרבים אין שכרו בא אלא אם כן זיכה רבים, גם במחטיא את הרבים, אין עונשו מגיע אלא אם החטיא רבים. ראינו שיש שסוברים שאפילו במזכה אחד, זה גם כן מזכה הרבים, ואפילו במזכה עצמו, אז זה לא הולך לפי מה שלמדנו אתמול, אך הובאו כבר לעיל דברי בעל ה"לחם שמים", הטוען כי דברים אלו הם שיבוש, אם רצה להחטיא את הרבים אפילו אם הצליח להחטיא רק אחד כמו שאמרנו עתה, נחשב לו הדבר כמחטיא הרבים שאין מספיקין בידו לעשות תשובה. למה, למה באחד זה נחשב רבים,  כי מדובר באחד שרצה בעצם להחטיא רבים, אבל הצליח רק אחד, אז כוון שהכוונה שלו להחטיא רבים, אז זה נחשב שהוא החטיא רבים, ז"א אדם שכל הזמן רוצה להחטיא רבים, אבל הזדמן לו רק אחד להחטיא, שכנע אחד, כל השאר אמרו, טיפש מה אתה מבלבל את המוח, אותו דבר במזכה הרבים, אפילו אם הוא הצליח אחד, אבל הוא ניסה בהרבה, הוא רוצה מאד מאד לזכות את הרבים, אבל הצליח רק באחד, זה נחשב שהוא זיכה את הרבים, כי הכול הולך אחרי הכוונה.
חטאי הרבים מונעים ממנו את התשובה, ה"מדרש שמואל" שואל, כיצד יתכן שה' יתברך, לא יספיק את מחטיא הרבים לעשות תשובה, חלילה לה' לעשות כן. הרי אומר הנביא יחזקאל י"ח, "האחפוץ אחפוץ מות רשע, נאום אדני אלוהים, הלוא בשובו מדרכיו וחיה, ז"א הקב"ה אומר ע"י הנביא במפורש, שגם אם הוא רשע, הוא לא חפץ להמיתו, אלא שישוב בתשובה ויחיה. אז מה ביאור המשנה לדבריו של ה"מדרש שמואל", דברי התנא בסוף, חטא הרבים תלוי בו, ככה הוא סיים את המשנה, מתייחסים וממשיכים לדברי המשנה ברישא, בהתחלה, וגם מהווים להם טעם, כלומר, מה שאומר התנא ברישא, אין מספיקין בידו, אין הכוונה שה' יתברך לא יספיק בידו, אלא הכוונה היא, שאין הרבים שהוא החטיא אותם הם אלו אשר אינם מספיקין בידו לעשות תשובה, כי הרי עזיבת החטא היא תנאי ראשוני בעשיית התשובה, אבל מי שטובל ושרץ בידו, אין התשובה מועילה, ואם כן כאשר החטיא את הרבים, אפילו אם ישוב מדרכו הרעה, ויחזור בתשובה, הרי חטא של הרבים ממשיכים לחטוא תלוי בו, אז מה תועיל תשובתו. נגיד הוא שמר שבת עכשיו, חזר בתשובה, אבל אלא שהוא החטיא, לימד אותם מה, לחלל שבת, והם ממשיכים לחלל שבת, וכל חילולי השבת זה עליו, אז מה הועיל לו עכשיו שהוא חזר בתשובה, אם הוא לא תיקן אותם, אז לפי זה, מה שהוא החטיא את הרבים, זה גורם לו שהוא לא יכול, זה נקרא מונעים אותו מן התשובה, מונעים אותו מי, אלה שהוא החטיא אותם, והרי הוא טובל ושרץ בידו, כוון שחטאי הרבים הממשיכים לחטוא בגללו, נחשבים כאילו הוא עצמו ממשיך לחטוא, נמצא כי גם אם ישוב בתשובה, הרי הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ולא תועיל לו תשובתו זו, זה אומר ה"מדרש שמואל", לכן, הרב אורי זוהר, אחרי שחזר בתשובה, הוא ניסה להוציא מרשות השידור את כל הסרטים המגעילים, שהוא עשה בחייו הקודמים, הם לא רצו לתת לו הרשעים, כמובן שהוא עשה את כל ההשתדלות להוציא, אבל הם הקרינו את זה אחרי זה עוד פעם ועוד בפעם דווקא, דווקא, נו, עכשיו לפי ה"מדרש שמואל" קצת קשה, מקווים שבשמים יפסקו שלא על פי המדרש, שיהיה לו תיקון בע"ה.
קהל: אמן.
הרב: המחטיא את הרבים, הרבים מחטיאים אותו, ודרך נוספת מבאר ה"מדרש שמואל", כי המחטיא את הרבים, אין הרבים הללו, אותם החטיא, מספיקין בידו לעשות תשובה, כמו שאמרנו. הכוונה, אפילו אם ירצה לעשות תשובה, הרבים אשר החטיא ימנעו זאת ממנו, וכוון שנעשו חבורות של פשע, אז החברים יפתו אותו מצד אחד, ויצר הרע יפתה אותו מצד אחר, וביחד יתגברו עליו ולא יעשה תשובה, מה קורה, אחד חזר בתשובה והיו לו חברה שהוא החטיא אותם, אז הם לא עוזבים אותו, לא לא אתה לא תלך לגן עדן לבד, לא מה פתאום, באים אליו בשבת, נוסעים בשבת, נכנסים אליו הביתה, מעשנים, עושם זה, מושכים אותו, קח תשתה, בוא תעשה זה, לא מניחים לו כל הזמן למה, החטאת אותנו, תאכל אותה איתנו. אז גם הם וגם יצר הרע ממשיכים ללחוץ עליו, וקשה שאדם יוכל באמת להתגבר, אלא אם כן הוא חכם, יחליף את מקומו, ישנה מקומו, ישנה שמו, זהותו, ויעבור ממקום למקום וכו'.
שני סוגים של מחטיאי הרבים, המהר"ם שיק אומר, כמו שיש שתי בחינות של מזכי הרבים, כך יש שתי בחינות של מחטיאי הרבים. אתמול אמרנו, שיש מזכי הרבים, שניים, אחד שאוהב את ה' ועושה הכול רק מאהבת ה' יתברך, והשני זה בשביל להישמר מהחטא, שע"י שהוא יהיה מזכה את הרבים לא יבוא לידו חטא. וגם באלה שהם מחטיאי הרבים, יש שתי בחינות, יש שעושה רע מפאת שהוא חושב שעל ידי זה יהיה לו ממון וכבוד גדול, למה הוא מחלל שבת, כי מרוויחים שלוש מאות אחוז, וגם יהיה לו כבוד שהוא נמצא באסקולה הגאית של תל אביב, ובלהט הכבוד, הוא מחטיא את הרבים, כי אין הוא רוצה להיות אדם, כי אין הוא רוצה שיהיה אדם מכובד ממנו, לא בצדקות גם, ולא ברשעות גם, הוא רוצה להיות מספר אחד, נמבר אונו, ומרוב גאוותו הוא רוצה להיות חשוב ומכובד בכל העולם, כמו בילי הדבילי, ויש שמחטיא את הרבים רק מאהבת הרע, זוהי מידה גרועה ופחותה מאד, לחמוד רע ללא שום סברה או טעם, איך רשע מרושע, נבל מנובל יכול לעלות בדעתו, שצריך לדלל את העולם, הבורא יתברך אמר, "פרו ורבו ומילאו את הארץ" מילאו כבר את הארץ? הארץ מלאה? כל המדברות מלאים? הרי אתם יודעים לבנות אפיו על הימים אתם בונים איים, אז כל כך מקום יש בעולם, וה' אומר "פרו ורבו" לכולם הוא אומר לא רק ליהודים, לכולם הוא אומר, ואתה רשע בן רשע בא ואומר צריך לדלל, אז צריך לדלל אותך ראשון, אשתך שניה, ילדיך, משפחתך, קרוביך, שותפיך, וכל אלה שמאמינים לך ועושים כמוך, אתם בע"ה תהיו המדוללים הראשונים, בעגלה ובזמן קריב ונאמר אמן.
קהל: אמן.