ואיש שומע לנצח ידבר | הרב אמנון יצחק

ואיש שומע לנצח ידבר

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה ... כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ" (שמות ל"ט מ"ג)

משה רבנו לא היה נוכח בשעה שעשו את כל המלאכות בבניית המשכן, אחרי שסיימו כל בעלי האמנות שנדבם ליבם לעסוק במלאכה, באו לפניו ואז "וירא משה את כל המלאכה" והתברר "כאשר ציווה ה' כן עשו". עשו בדיוק ובדקדוק על זה אנחנו אומרים את הדרשה.

"וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר" (משלי כ"א כ"ח). הפסוק הזה מה משמעותו "וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר"? פרש הרב רבנו יונה זכרונו לחיי העולם הבא זכותו תגן עלינו אמן, איש נותן לב לשמוע ולהאזין עד תכונת הדברים אשר ידברו באזניו, זה נקרא איש שומע, איש שנותן את ליבו לשמוע ולהאזין, לא שטחי לא רדוד, אלא עד תכונת הדברים אשר ידברו באזניו, כי איש שומע הוא המאזין ויורד על מתכונת הדברים בכל דיוקם, ובקבלם כמו שהם בלי כל תוספת וגרעון. והמוסיף דברים ובונה בניינים מעצמו ומשכלו הוא איש לא שומע. ומה תקוות אנוש אם חרש הוא? לא שומע, בונה בניינים, מוסיף בדרשות, מקצר מה שמחליט, מה שמתאים לו. עכשיו נראה דוגמאות לזה.

תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון, ושאלו אותו 30 הלכות בהלכות סוכה, 12 אמר להם שמעתי, 18 אמר להם לא שמעתי. אמרו לו כל דבריך אינן אלא מפי השמועה? אמר להם לא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם. ואמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי מימיו לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם. וכן היה רבי אליעזר תלמידו נוהג אחריו גם כן לומר רק מה ששמע מרבו, כמו שרבו שמע רק מרבו.

והנה רבי אליעזר בכל גודל כוחותיו וכן רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח דבר גדול וקטן ואמר על עצמו אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסים וכל הימים דיו, אין בהם כדי לכתוב את חכמתי. כל השמים, כמה זה? בלי סוף. אם זה רק יריעות. וכל האילנות שיש בעולם נעשה מהם קולמוסים, ותיקח את כל הים תעשה אותו דיו, אז לא יהיה בהם כדי לכתוב את כל חכמתי. הנה כל כולם של החכמות שהיו לו, הכל מרבותיו. רבי עקיבא למד אצל רבי אליעזר שלמד מפי רבו, ואמר רבי עקיבא שכשהוא למד ממנו כמה הוא הספיק ללמוד ממנו מרבי אליעזר? ככלב הלוקק מן הים. אז כמה הוא החסיר מחכמתו, כאילו לא החסיר, כמה לקח? ככלב הלוקק, כל רבי עקיבא שכל התורה שבעל פה שלנו עובר דרכו, אז מי זה רבי אליעזר, ומי זה רבן יוחנן בן זכאי? וזה כל זה רק לקחו מרבותיהם, בלי תוספת ובלי גרעון. מבהיל הדבר ולמעלה מהשגתנו, עד כמה גדול איש שומע, זה נקרא איש שומע, נותן לב לשמוע ולהאזין עד תכונת הדברים אשר ידברו באזניו, ומדייק בהם ולא מוסיף ולא גורע.

אז נשאלת השאלה האם כל דין ומקרה שבא לפני רבי אליעזר ושאלו אותו, או שהיה צריך לברר, זה בא גם לפני רבו רבן יוחנן בן זכאי? הרי הוא לא עשה שום דבר, ולא ידע כביכול שום דבר רק מה ששמע מרבו. אז האם כל המקרים שבאו לפניו, לפני רבי אליעזר, היו כל המקרים שגם באו לפני רבן יוחנן בן זכאי? זה לא הגיוני שכל דבר בא בדיוק אותו דבר.

אלא הם ירדו על מתכונת הדברים. ירדו לתכנם של הדברים. זאת אומרת, גם אם הוא אמר כלל, יש בו אלפי אלפי פרטים, אז הם ירדו למתכונת הדברים, ודייקו בדבריהם של חכמיהם רבותיהם, והכל מצאו מרבותיהם ולקחו משם הכל, ולא אמרו דבר מעולם מעצמם ומשכלם. וזהו אותו רבן יוחנן בן זכאי שהוא דרש על הפסוק "וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ" (שמות כ"א ו'), ומה ראתה אוזן שתרצע מכל איברים? היה רבן יוחנן בן זכאי אומרה כמין חומר, אוזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב היא תרצע מכל איבריו. אוזן הזאת שמעה לא תגנוב, ובסוף מה עשה? הלך וגנב. אז האוזן הזאת צריכה להרצע, האבר הזה לא עשה את פעולתו, איש שומע צריך להיות, שיורד עד תכונת הדברים, ואם מוכר עצמו, יש אפשרות שהוא לא גנב ונמכר בגניבתו, יש אדם שהוא עני ומוכר את עצמו לעבד, ואם מוכר עצמו, מה אומר עליו רבן יוחנן בן זכאי? אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו ורצע. אותו דבר, האוזן הזאת שומעת ולא מבצעת.

כל הכישלון של הגנב הוא בתחילת השמיעה. אם הייתה לו אוזן שומעת לא היה חוטא. כי אנשים שומעים שטחי ורדוד. השומע לדברים בעומק מתכונתם הוא מבין הכל ויודע הכל, ולא היה נוטה מעולם מהדרכים שלימדוהו וזה בגדר מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה על הפסוק בדברים כ"ט (ג') "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" אמר רבה שמע מינה לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין, לא עומד אדם על דעת רבו עד 40 שנים. למה? כי בסוף 40 שהיו במדבר נאמר להם ע"י משה רבנו "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה" 40 שנה. מפה למד רבה שאדם לא עומד על דעת רבו עד 40 שנה, מה הכוונה? רש"י אומר "לדעת סוף דעתו ותבונתו", לדעת את סוף דעתו ותבונתו של רבו, אדם לא עומד על זה עד 40 שנה, אולי אחרי 40 שנה שהוא מתאמץ לדעת ולהבין לרדת עד תכונת הדברים שרבו לימדו, אולי. אבל עד 40 שנה לא עומד אדם. כמה שיתאמץ עדיין לא עומד על סוף דעתו ותבונתו.

מי שהוא תלמיד הוא אומר רק מה ששמע מרבו. לכן רבי אליעזר לא אמר אלא מה ששמע מריבותיו, ולא הוסיף מעצמו כלום מפני שרבי אליעזר היה תלמיד, תלמיד אינו אומר רק מה ששמע מרבו. זה תלמיד. ותלמיד כמו ששומע, ככה הוא מוסר ואומר. ומה ששומע הוא יודע, ולא יותר מעצמו, אינו מוסיף כלום. זה גדר של תלמיד באמת. אבל מי שאינו תלמיד אפילו שגם הוא אומר מה ששמע מרבו, אבל תמיד יש לו מה להוסיף או לגרוע, זה כבר של עצמו. זה לא תלמיד. זה לא גדר תלמיד ורב. הוא כבר עצמאי. איך אמר הרב עובדיה על דור רעי? הוא לא שומע לי, הוא לא שומע לי, הוא לא שומע לי. והוא אומר לכולם "צריך לשמוע למרן, צריך לשמוע למרן". אבל הוא לא שומע. הוא לא שומע. וכעניין שאמרו חכמים זכרונם לברכה על הפסוק "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שמות כ"ג כ"א) כל מקום שרבי יוסי הארוך, שם רבו. רבי יוסי הארוך הוא תלמידו של רבו, ולכן רבי יוסי שאמר הכל של רבו היה ממילא רבו שם, מפני שהכל מה שאמר של רבו אמר. אז זה נקרא כי שמי בקרבו, אם אתה אומר דברים רק מה שה' אומר, אז זה נקרא שה' נמצא שם, כי אין פה משהו אחר חוץ ממה שה' אומר. אז האומר בשם רבו ורק מה שרבו אומר, זה כאילו רבו נמצא שם.

אמרו זכרונם לברכה באבות ד' הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. זה עוד דוגמה להבין מה זה לרדת על תכונת הדברים. הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד, זה עוד דוגמה להבין מה זה לרדת עד תכונת הדברים. הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ורבנו יונה מפרט חס ושלום שאין זה מדבר בלומד על מנת ללמד ולא לעשות. הראשון שאמרנו הלומד על מנת ללמד אין הכוונה שהוא לא מתכוון לעשות, חלילה, אלא על מנת לעשות איסור והתר כמשמעו. ודאי שהוא רוצה להימנע מאיסורים ולעשות מה שמותר, אלא שהוא לא יטרח ויעיין הרבה, אך לוקח את הדברים כפשוטן. זאת אומרת, הוא לומד כמו דף היומי, לומד בשביל ללמוד, הלומד על מנת ללמד, זהו, מה מותר מה אסור, עושה. אבל לעיין, לדקדק, לרדת לתכונת העניינים הוא לא עושה. והלומד על מנת לעשות, הוא רוצה לדעת בדיוק בדקדוק דקדוק רב איך עושים כל דבר על מתכונתו, אדם כזה מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. רוצה לומר, אומר רבנו יונה רוצה לומר שדעתו לפלפל בלימוד כדי לדעת אמיתת הדברים, לטרוח ימים ושנים להשיג דבר קטן, ולנהוג עצמו על פי האמת, אפילו בשביל דבר קטן הוא מוכן שנים ללמוד, יש מעשה מהחיי אדם, הוא כתב את הספר שלו הלכות, היה לו צורך ללמוד משהו בענייני צאן, אז הוא הלך לשבע שנים לחיות בין רועי בקר וצאן בשביל ללמוד כל מיני דינים שהוא צריך לכתוב. לא יאומן כי יסופר.

סיפרנו פעם שרבי ישעיה כך מובא בזוהר רבי ישעיה התענה 80 תעניות בשביל לדעת בפרק שירה למה הכלב אומר (תהלים צה, ו) בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי השם עֹשֵׂנוּ  מה פתאום הכלב הוא אומר את זה, 80 תעניות. חזון איש - שבועות היה נשאר על תוספות אחד. יום שלם הוא למד זה 18 שעות לפחות על תוספות אחד עדיין לא הבין. למחרת קם בבוקר עוד יום שלם 18 שעות לא הבין. עוד יום, שבועות, על תוספות אחד. 'טוב זה אני לא מבין יל'ה בוא נמשיך...'      

לא! לרדת עד תכונת הדברים לטרוח אפילו שנים להשיג דבר קטן ולנהוג עצמו על פי אמת זה אומר רבינו זה נקרא ללמוד על מנת לעשות, לפלפל בלימוד כדי לדעת אמיתת הדברים. המאזין לדברים טורח ימים ושנים להשיג אפילו דבר קטן. ואנחנו אין לנו מושגים בזה. איש שומע, המושג 'איש שומע' זה לא אחד שלוקח מקצת דברים, מצד מידת האמת שבו האיש שומע טורח ומעיין יורד וחודר לתוך תוכיותם של כל הפרטים והדקדוקים, מהפך בה ומהפך בה דכולא בה! הכל הוא מוצא בשמועתו  באין כל חסר. אבל הלוקח הדברים כפשטן לא יורד על מתכונת הדברים, ממנו לא יצא שום מעשה בשלימות, כי חסר לו מידת האמת! זה שאמר הכתוב (שמות טו, כו) אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל השם אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו. רש"י אומר וְהַאֲזַנְתָּ תטה אזניים לדקדק בהן כי רק זה איש שומע.

כמה אנשים שקרנים יש, זה לא יאומן כי יסופר לא רק שהם לא יודעים להתפלל, הם לא מבינים את פירוש המילות הם לא יודעים לקרוא בדקדוק את המילים הם לא מבטאים לא ח' ולא ע' ומכרטטים ואומרים במקום ולעבדו ולאבדו, במקום ועבדתם הם אומרים ואבדתם במקום ואבדתם הם אומרים ועבדתם מה שהם רוצים הם אומרים ולא יושבים ללמוד עשרות שנים! שקרנים לא מחפשים את האמת. אם אתה יודע שאתה לא יודע איך מתפללים אתה לא קורא קריאת שמע דאורייתא למה אתה לא יושב ומתחיל ללמוד? כי מבחינתך 'לא משנה העיקר לעשות... זה מה שאני מכיר ויודע יאללה ממשיך סוחב'

אתה תגיע למעלה יגידו לך: 'לא התפללת מימי חייך! ועוד יותר גרוע השמצת וחרפת וגידפת וביזית ! מה אמרת בכלל? לעולם ואד. ואד? אוי ואבוי, ואד? ועד!'

אבל לא אכפת לו שום דבר, אומרים שטויות! זה לא מעניין אותם בכלל. זה בתפילה היומית בשמע ישראל, שמה ישראל, השם של מי ישראל, שמה (מפיק ה') של מי, של דינה? שרה? שמה ישראל השם שלה ישראל הוא לא אומר שמע (בע') שמע! שמה ישראל אכככככד, אככככד. אין מילה כזאת בשום מקום, אין לה שום משמעות. אכככככד. (במקום אחד בח') לא יאומן ואנשים לא מענין אותם נוסעים... אלק דתי. זהו לא מחפשים אמת לא מבררים לא  בודקים לא חוקרים לא משתנים לא מנסים כלום 'זה ככה אני.....'

בסידור של כל מעשה המשכן וכליו בכל דבר כתוב כאשר ציווה ה' אֶת־מֹשֶׁה, משה וחכמים אשר איתו לא עשו כלום מדעתם ומהבנתם, רק מה שנצטווה וכמו שנצטווה. כתוב בבצלאל (שמות לא, ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה, במה? במה מילא אותו ה' בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת? וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ (שמות לא, ה). לכאורה מעשה פשוט של נגרות, כל נגר צריך חכמה מהאלקים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת לעשות  בַחֲרֹשֶׁת עֵץ בשביל זה צריך רוח אלוקים? אלא כמשה ובצלאל שלא עשו במשכן כלום מעצמם ומדעתם כל מה שעשה בצלאל לא עשה אלא על ידי רוח אלוקים שה' מילא אותו, אפילו לדבק נסר לנסר לוח ללוח שזה מלאכה פשוטה שכולם יודעים לשים דבק להדביק בצלאל לא עשה כלום כי אם על ידי ציווי ה' יתברך ולכן נאמר עליו בצלאל 'בצל אל היית!'. זו הייתה גדולתו של בצלאל, שכל מה שעשה לא היה מגדלות חכמתו, הוא היה בן 13 אם אתם זוכרים, הוא ידע והבין הכל רק מחכמת אלוקים, שמע הכל וירד בכל עד מתכונת הדברים, וכל פנימיותם ודקדוקם שם ה' היה בקרבו. ובכל מקום שהוא היה, ה' איתו, כמו שאמרנו (שמות כג, כא) כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, ומאז קדושת המשכן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות מ, לה). רק בזכות זה שהוא עשה הכל כאשר ציווה ה'. אז לכן הייתה קדושה במשכן וכבוד ה' היה מלא את המשכן. ועל זה אמר שמואל לשאול, שמואל אומר לשאול 'אתה לא איש ששומע!' למה? הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב (שמואל-א טו, כב). אתה אומר (שמואל-א טו, כ) שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה', איפה שמעת? איפה שמעת? מה וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ (שמואל-א טו, יד), מה אני אמרתי לך בשם ה'?  להשמיד להרוג ולאבד את כל עמלקיהם הם ובהמתם ובקרם וצאנם וילדיהם ונשותיהם הכל! ככה אמרתי לך.

'לא, זה העם השאיר לזבוח לה''. 'אה, ומה אני אומר לך? מה עדיף? הִנֵּה שְׁמֹעַ יותר עדיף מִזֶּבַח טוֹב הקב"ה צריך את הקרבנות שלך?! את הפרות שלך? החפץ לה' באלים? מה אתה, ביקשו ממך, שמעת באוזן, למה לא עשית בדיוק מה שאמרו? והוא, הוא למד קל וחומר מ'עגלה ערופה' והקל וחומר היה נכון ואמיתי, 'אבל מה אני אמרתי לך ללמד ללמוד לפלפל? אני אמרתי מפורש, קאת! אז למה לא עשית?'

איבד את המלכות!. אתם יודעים מה זה מלכות? מלכות זה אומר שכל הזכויות של עם ישראל זה שלך כי אתה משפיע עליהם בהנהגות בטובות בכל מה שאתה מדריך אותם אתה דוגמא! אתה מלך!! אתה ראש העם. כל זה הפסיד הוא ולזרעו בגלל שלא שמע. 'שמע, אבל לא שמע וירד עד לתכונת הדברים' כי תכלית עבודת הקרבנות היא השמיעה, התקרבות ועבדות בתכלית ביטול עצמיות של כל כולו, בקרבן אתה כאילו אתה נקרב, אז זה ביטול כל כולך! אין עוד משהו שלך, וזה לא נעשה. אז לכן נאמר (ישעיה נה, ג) שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם אם השמיעה, האבר הזה יותר משובח מהראייה; מי שפוגע בעינו של חברו - נותן לו דמי עינו, ואם פוגע בשמיעתו נותן לו דמי כולו! השמיעה!! אדם נפצע – נופל, צריך כל הגוף רטיות, תחבושות, גבס. אבל אצל הקב"ה; אדם עשה עבירות מלא עבירות!  יש אבר אחד אתה יכול לתקן את כל העבירות, עם האוזן. שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם. אם אדם שומע ויורד עד תכונת הדברים אדם יכול להתהפך! ויש מעשה ב'הגדה של פסח' של הרב שטיינמן שהוציאו שמה יש מעשה בבחור אחד שזרקו אותו מהישיבה, והוא עשה מעשים שקשים מאוד והם פגעו גם בצוות המחנכים, והצמידו לו איזה חברותא, ביקשו מחוץ לישיבה והחברותא הזה למד איתו, ולמדו איזה תוספות והתעכבו עליו ולא הבין! אז הוא אמר האברך: 'בוא נמשיך' הבחור אמר: 'לא, אני רוצה להתעכב עד שנבין!'. אז הוא אמר לו: 'למה מה קרה?' אז הוא אמר לו: 'אני ראיתי שמישהו אמר  שאם אדם לא מעיין - אין חייו חיים!' אדם שחי בלי לעיין בדברים עד תכליתם אין חייו חיים זה לא חיי תורה  מה שלמדנו פחות או יותר פה, המשיכו עוד ללמוד עוד עוד עוד גם לא הבינו. בינתיים היה כינוס בביתו של הרב שטיינמן זכרונו לחיי העולם הבא עם הצוות החינוכי וגם האברך היה, והם אמרו לרב: 'למה הם רוצים לזרוק אותו מהישיבה' אז האברך התערב ואמר: 'אבל תשמעו משהו לפני שאתם מחליטים אני למדתי איתו וכך וכך  היו הדברים' הרב שמע זאת ואמר: 'רגע! אם ככה, הוא חזר בתשובה!  אם הוא הבין את הדבר והחליט לעיין עד הסוף! בשביל לדעת אמיתת הדבר מה שהתוספות אומרים - זה שינוי מהותי! ולהשאיר אותו בישיבה!!'. הוא נשאר בישיבה ונהיה אברך חשוב והקים משפחה לתפארת! אז רואים שאפילו אם פעם אחת אדם שמע שמיעה אמיתית שחדרה אל הלב, לא נשארה באוזן... אלא חדרה ללב! כמו שאני מבקש : 'שכל דרשה שאני אומר בבוקר - יידעו לדרוש אותה אחר הצהרים', מי יכול לדרוש אותה? מי שהבין אותה באמת, שינן אותה כראוי, וחזר עליה היטב היטב אז  יש סיכוי שנכנסה לו ללב! ואפשר שהוא ישתנה בעקבות זה, ואז הוא יהיה שומע, איש שומע! ואיש שומע - לנצח ידבר, לא תהיה לו בעיה לדבר. אבל מי שלא שומע עד תכונת הדברים לא יוכל לדבר. אז אם כן כל אחד ואחד ייתן על לבו שצריך להיות שמיעה מהסוג של  יתרו! יתרו; וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ (שמות יח, א) מה שמועה שמע? כולם שמעו שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן (שמות טו, יד) הם לא הפנימו! הוא הפנים!! ונהיה חותן משה!!! וזה מסוג השמיעה שצריך לשמוע.

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

02-3724787