פרנס טוב | הרב אמנון יצחק שליט"א

פרנס טוב | פרשת פקודי | ה' ניסן תשפ"א

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה" (שמות לח, כא) אמר רבי יוחנן: "שלושה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו ואלו הן; רעב, שובע ופרנס טוב, רעב דכתיב (מלכים-ב ח, א) "כִּי קָרָא השם לָרָעָב", שובע דכתיב (יחזקאל לו, כט) "וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ" פרנס טוב דכתיב (שמות לא, א-ב) "וַיְדַבֵּר השם אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל" 

המושג הכרזה מורה על דבר בלתי רגיל ומצביע גם על חשיבות הדבר וההכנה המיוחדת הצריכה לזאת רעב זה מצב בלתי רגיל יש לעורר את תשומת הלב של הציבור להתכונן אליו, כמו כן השובע הוא לא רגיל גם הוא צריך הכנה לרגל התוצאות העלולות לבוא לכלכלת המדינה והאזרחים, וגם פרנס נמצא בכלל הזה וגם הוא צריך הכנה ורק לעיתים רחוקות מוצאים פרנס טוב! אבל הראיה שמביאה הגמרא לפרנס טוב שזה בְּצַלְאֵל - רְאוּ קָרָא השם בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל (שמות לה, ל) זה צריך ביאור והבנה! מה יש ראיה ממנו? וכי הוא היה פרנס, נביא, מנהיג בישראל? 

אמנם הוא זכה לעשות את המשכן בחכמה! בחכמה שהקב"ה חנן אותו - גם זה היה לזמן מוגבל! ולא היה שום דמיון להנהגה, אז איך לומדת הגמרא על מנהיג או פרנס מבצלאל? הוא היה גם בגיל 13! פרנס לפי המקובל אצלנו זה אחד שמוכיח את הדור! אחד שמשפיע ומלמד ומורה דרך בתוך העם, בהוראות בפסקים, נושא ונותן עם העם, ועליו גם להיות במשרתו שנים רבות, אז מה הראיה? מה הראיה מבצלאל? 

"אמר רבי לוי בשם רבי חנינא: "את מוצא כשנעשה המשכן שני שבטים היו שותפים במלאכתן; שבטו של יהודה – בצלאל, שבטו של דן - אָהֳלִיאָב בֶּן אחסמך (שמות לא, ו) וכן במלאכת בית המקדש בן אלמנה מבנות דן ושלמה בן דוד למטה יהודה, כמו שכתוב בילקוט מלכים א, קפה. המבחן המוסרי של האדם וכל מפעלותיו אם יהיה נכון להמשיך את עבודתו למען הכלל אף כשיראה שמישהו נעשה שותף למעשהו! ואינו מתקנא בו ואינו מפחד שמא הכל ירשם בזכות חברו!" 

אז איך בוחנים אדם מוסרי? המבחן המוסרי של אדם וכל מפעלותיו - זה לראות: האם הוא מוכן להמשיך לעבוד למען הכלל בשעה שמדביקים לו עוד מישהו? והוא לא מתקנא בו! והוא לא מפחד שכל התוצאות ירשמו על שמו! כמו שכתוב (קהלת ה, י) "בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה - רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ" כשיש טובה יש הרבה שבאים ואוכלים את זה ואומרים: "את זה אני עשיתי! אתה יודע מי עשה את זה? זה אני! אחורי הקלעים... לא כולם יודעים אבל אני מגלה לך" כן? וכן הלאה... 

"ולכן הפקיד הקב"ה את מלאכת המשכן בידי שני שבטים בכדי לבחון אותם עד כמה הם נאמנים בלבבם! ועד כמה הם מכוונים מלאכתם לשם שמים ללא כל פניות! זאת אומרת אין פה את האגו; 'אני! אני, אני עשיתי...' - 'לא! אתה אל תעשה את זה, אני יעשה את זה' העיקר לדחוף קצת את השני או לגמרי... "ועד כמה אינם פוגמים בעבודתם" לא נפגמת העבודה "בגלל השותפות שציווה הקב"ה עליהם!" 

זאת אומרת זה מבחן גדול ועצום! "יש והאדם מסוגל להראות גבורות ונפלאות בעבודת ה' מתמסר אליו במסירות נפש ממש אבל זה רק כשהוא מנהיג את הכל לבד! רק כאשר אישיותו בולטת ונישאת מעל כולם! כשהוא יושב בראש, והוא מחליט על כל הפועלות, אבל אם יהיה אנוס לפעול כשותף בצוותא עם חברים נוספים וייאלץ להכנע לדעת חבירו, וההנהגה תקרא על שם שניהם - מיד תש כוחו! והוא עשוי להיות יצור מחריב וסותר!" 

אז אפילו אם אדם יכול להראות גבורות ונפלאות בעבודת ה' במסירות נפש - צריך לבחון אותו: אם הוא מסוגל לקבל מרות, ושותפות מאחרים, ושההנהגה תיקרא על שניהם! ולא עליו לבד? "בצלאל נועד להיות האיש אשר יבנה את משכן השם! איש כזה מחוייב להיות מצויד בתכונות נעלות של לב טהור וזך!" אם את התרומות היה צריך מ'נדיב לבו' שלא רק תרומה ייתן אלא גם את הלב ייתן עם התרומה! אז מי שעושה את כל המשכן ודאי שצריך שיהיה לו לב זך וטהור! כי הכל מתנקז אליו - מה תועיל כל התרומה הנקיה שהגיעה אם הכל בסוף זה שבונה יש לו לב שחור משחור?! 

"והוא חייב לעבור את המבחן הזה של כשרון השותפות!" ולכן בחן אותו הקב"ה בזה שצירף אליו את אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, זה לא סתם נתן לו עוד בן אדם 'כשרוני או מסוגל' אלא הוא מהשבט המיוחס - והשני מהשבט הנחות! "וכך נבדק במדת יכולתו לעבוד בשותפות! ולעבוד את ה' לשמה! וכאשר עמד במבחן זה בשלמות – אז הכריז הקב"ה וקרא בשמו של בצלאל שהוא פרנס טוב! רְאוּ קָרָא השם בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל. אדם כזה מסוגל להיות מנהיג בישראל! מבצלאל יש הוראה לכל הדורות! 

"זה נקרא פרנס טוב! על המנהיגים לעמוד בנסיון זה של מידת ההשתתפות מבלי לפגום במידת החריצות והאהבה כדי לבנות מפעל רוחני! להקים מפעל רוחני - אפילו שיהיה שותף נוסף שעלול לגרוע משמו!" כי זה יתחלף יגידו 'זה לא רק אתה לבד, זה גם הוא בנה! כולנו, כולנו...' "מי שמסוגל לכך הרי הוא נקרא 'פרנס טוב!'" זאת אומרת הוא לא מחפש את התפקיד או בעשייה, בבנייה, בכל... העיקר: שיהיה התכלית! התכלית העיקר שתצא על הצד הטוב ביותר. 

"בצלאל הורה איפוא לכל הפרנסים והמנהיגים לעתיד את הדרך לשמה!" ככה עובדים לשמה. "והמשנה אומרת ביומא: "ואלו לגנאי; בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים" הם היו מומחים לעשות את לחם הפנים, זה עבודה מאוד מיוחדת! כמה שניסו - לא הצליחו, והם לא רצו לגלות איך עושים זאת. "וגם בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת, על הראשונים נאמר (משלי י, ז): "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" על האחרונים האלה נאמר "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" 

ואף על גב דבית גרמו ובית אבטינס נתנו טעם לדבריהם שהם לא רוצים ללמד: 'שמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד עבודה זרה בכך!' מכל מקום חכמים לא קיבלו את דבריהם, אם חכמים לא קיבלו את דבריהם - בוודאי יש מקום לחשוד: כי הטעם שנתנו כאילו הם מכוונים לשם שמים - זה היה רק לפנים!" הטעם שהם נתנו זה רק היה לפנים, "בתוך נפשם צפונה הייתה 'הנאה עצמית! ורצון שייקרא הכל על שמם! רצו להשאר יחידים בסודם ובאמונתם שהכל יהיה רק על שמם!' 

פעם נתתי דוגמה, שמעתי, יצא לי כמה פעמים בחיי לשמוע; 'יא מאיפה קנית את זה?' – 'אה, יש לי איזה מקום שאני קונה שמה' – 'וכמה עלה לך?' – 'מה אתה אומר? כזה בזול! איפה, תגיד את הכתובת אני ילך' – 'לא! לא, אתה רוצה שאני אקנה לך? תביא אני אקנה לך...' – 'לא, תגיד לי אני אלך אתה לא צריך לטרוח' – 'לא, לא לא אתה תביא את הכסף אני אקנה לך...' הוא לא רוצה שהוא יגלה אחר כך הוא יגלה לאחרים... הוא רוצה להיות 'בלעדי!' אחד שיודע להביא ממקום וזה... ושכולם יצטרכו אותו ויבואו אליו ויבקשו 'תעשה טובה תקנה לי תביא לי גם...' מוכן לטרוח העיקר שיקרא על שמו שהוא הוא... 

"והם פחדו: 'שאם ילמדו את האחרים הרי גם שמם הטוב יעבור לאחרים' וכאשר יפסידו את שמם – יפסידו גם את מה שכרוך בשמם; כבוד! כבוד!! ממון, שנתנו להם כסף לחלק מהם... "וכמו שכתוב בחובת הלבבות בשער הביטחון: "יש שרוצה להרוויח כסף בשביל להשיג על ידי זה... כבוד, ויש שרוצה שיהיה לו כבוד בשביל שישיג על ידי זה כסף!" זאת אומרת מכיוון שהם לא רצו ללמד לאחרים ולשתף את זולתם נתגנו בגנות! עד שהמשנה לעד קוראה להם וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב! 

וזה מבהיל!! כמה חמור העוון של 'הרוצה להיות יחידי בעבודתו ובאומנותו' זה שאינו מוכן לשתף אחרים בעבודת השם, והוא מרמה ומטעה את עצמו ואת האחרים 'כי הוא מתכוון לשם שמים!' מטעה את כולם כאילו הוא לשם שמים... 'שאין אחרים ראויים לאיצטלה הזו ואין מוכשרים לעבודה הזו רק הוא מסוגל! רק הוא מוכשר לעבודת שמים הזו' - אדם כזה עוכר את נפשו! שאינו מחשיב את זולתו במאומה כאילו הוא ואפסו אין! אין, אין עוד בעולם מישהו כמוהו, הוא ממש כאילו 'בצלאל' רק השם לא קרא בשמו. 

איזה הבדל בין ארגון 'שופר' לאחרים - לא יאומן כי יסופר! הייתי פעם, נמצא באיזה ארגון, ונותן שמה דרשות, אף פעם לא פרסמו אותי בעלון שלהם! במקרה הטוב היה כתוב 'א. יצחק' וזה בגלל שגם הרב אורי אחי היה נותן שמה הרצאות – אז זה יכול להיות הוא - לא אני... אתם מתארים לכם דבר כזה? ואני הייתי שולח אליהם אפילו אחרי שעזבתי שמה כבר מסיבות כאלה ואחרות והייתי שולח להם היו לי פה אנשים שהיו רושמים, היו רושמים לסמינר אצלהם! - לא יאומן כי יסופר! שום אזכור, שום דבר! מה זה? כן, 

"מבהיל חומר העוון הזה! יש מידה מיוחדת, אבל היא רק לקב"ה - שהוא 'דן יחידי'" רק על הקב"ה כתוב 'שהוא דן יחידי' "ואלה האחרונים" שאנחנו מדברים עליהם, בת גרמו ובית אבטינס "ייתכן שהיו מושלמים ומצויינים בכמה מהעניינים של התורה! ואפילו אם היו צדיקים בדברים מסוימים" הרי אי אפשר להעלות על הדעת שהאנשים האלה היו רשעים, יקחו רשעים שיעשו במלאכת המקדש?! 

"אבל אפילו אם היו צדיקים בדברים מסוימים כיון שהם נכשלו לומר: 'שרק הם הגונים' ולא רצו לשתף את האחרים – נקראו רשעים - עד שצריך להרקיב את שמם!! וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב - לא יאומן כי יסופר! עסקו בדברים הכי גבוהים במקדש! ובסוף הם נקראים 'רשעים!' לדורי דורות - וזה לא נמחק, וככה הם מזוהים למעלה! אז מה זה 'פרנס טוב'? שמסוגל לחלוק, לחלוק את המשימות, את הרצונות, את המאוויים, לבנות בעם ישראל רוחניות גם עם אחרים, מבלי להרגיש שהוא 'נחסר' שהוא נפגע, אלא ממש בשיתוף! העיקר... 

ועוד סיפור קצר אני אספר לכם גם, שיום אחד בא אלי יהודי מפורסם מבני ברק, פעם הזכרתי את שמו לא צריך לחזור עוד פעם, ודיבר איתי על הא ועל דא, אמרתי לו: 'למה הבטלנות הזו? למה לא עושים 'רישום' אפשר לעשות רישום! לרשום 10-15,000 ילדים! לתלמודי תורה!' – 'מה?' אמרתי לו: 'כן!' – 'איך אפשר?' אמרתי לו: 'עשיתי את זה כבר בעבר עם הרב אורי זוהר!' 

היה לי רעיון, ואמרתי שאני אשתף את הרב אורי זוהר, ושנינו נלך ונדבר על 'חינוך ילדים' והוצאנו חומר על זה, וקלטת וידאו והכל! וחילקנו בחינם לכל המשתתפים; היו שמה הורים, היו סבא וסבתא, ולעשות 'רישום' כל מה שבאנו לדבר 4 חודשים רק ערב – ערב על חינוך! כמה חינוך קלוקל בצד השני, וכמה הצלה בזה! ואז רשמנו 10,000 ילדים ראשונים לש"ס! התלמודי התורה הראשונים של ש"ס - אנחנו עשינו, יש הקלטה מזה, שאז היה חבר כנסת יצחק ועקנין שהוא סיפר את זה לרב עובדיה, והוא אמר לי כמה הרב עובדיה אוהב אותנו על הדבר הזה שעשינו! 

ומי פנה אלי אז? אלי ישי, היה ראש 'אל המעיין' לא קיבלנו 'תודה!' על זה, שום הוקרה, היום - יש להם אחרי עשרות שנים! 8,000 רק... הולכים ומתמעטים! אנחנו עשינו להם ב-4 חודשים 10,000 תלמידים! אז סיפרתי לו את זה, 'אתה בטוח במה שאתה אומר? אתה יכול לעשות את זה עכשיו עוד פעם?' אמרתי לו: 'כן' הוא אומר: 'אני הולך לרב שטיינמן לספר לו' אמרתי לו: 'תלך' אז הוא הלך לרב שטיינמן, וסיפר לו, 

והרב שטיינמן אמר לו: 'שמעכשיו הוא לא יכול לישון!' אח"כ התברר לי שהוא לא סיפר לו 10,000 רק סיפר לו על 5,000 כי הוא פחד שהוא לא יאמין! אז הוא אומר לו: 'והוא מבטיח שהוא יכול לעשות כזה דבר?' אומר לו: 'כן!' טוב, אז הרב שטיינמן נתן אור ירוק שנעשה את זה, ואז הוא שלח לי ארגון מסויים שהזכרתי אותו בעבר, ושנעשה את הפעולות וכו' והם לקחו את הילדים - והתחילו לפזר אותם או להקים מסגרות. 

נפגשתי עם המנהל של הארגון ההוא, ישבנו על תוכנית, ואמרתי מה, איך עובדים, הרי אני 'המצאתי את השיטה' כמו שאומרים הם לא ידעו מהדבר הזה! וזהו. סוכם שככה עושים וכו' וכו' אז הוא יחזיר לי תשובה עוד כמה זמן וכו' פתאום אני שומע שהוא כבר יצא לחוץ לארץ והתחיל לאסוף כסף בשביל הפרוייקט הזה ועשו שם סכום עתק!!! שאני לא עשיתי בכל השנים ביחד... ואמרו: 'שהרב שטיינמן אמר' וזה, כמובן שאותי לא הזכירו, וזה כאילו הארגון ההוא עושה את הכל, זהו. 

הם חזרו משמה, ראו שיש כבר אפשרות יש כבר אמצעים, ואמרתי 'צריך לעשות דיסק וקלטת וכל הדברים שצריך לזה וחוברות' וזה ופה ושם עוד הפעם וכו', טוב, לכנס הראשון שהיה בבני ברק לקחת פעילים שיפעלו אחר כך, כן, צריך פעילים שיבואו ויעשו 'רישומים' כל ערב שאני הולך מדבר דברי תורה על הנושא יש רשמים, יש הרצאות שאתם רואים אותם, שהם שמה נמצאים! וזה, ורושמים, ואז נותנים את הזה ואז רושמים... אז לכנס הראשון הזמינו אותי היה שמה את הרב שטיינמן פה בבני ברק לא רחוק... 

ואחרי זה 'שלום עליכם' אין, אין כלום! זה הפך להיות שלהם. ולא כלום, ואז היו מודיעים בכל מקום '055' לא זוכר את המספר... ומסתובבים בכל מקום, וזה, זהו, הלכו לרדיו ועשו את זה, וזהו 'שלום' לא צריך אותך, 'לקחנו את הרעיון – תודה רבה אנחנו יודעים להסתדר עכשיו שלום בי בי'. 'שותפים' ממש כמו בצלאל... לא יאומן כי יסופר! לא אמרתי כלום, הכל נעשה מכוחי, תעבדו, אתם חושבים שזה על השם שלכם בלבד? יש לכם טעות! אני המשכתי בשלי, והם עשו את זה, 

הם לא הצליחו הרבה, עם כל הטררם שהם עשו וזה - גורנישט מיט גורנישט מה שהם עשו! גורנישט מיט גורנישט. אבל בסדר כאילו הם המושיעים והמצילים וכו' איי! כמה שאני נתקלתי בזה, בשנות העשייה האלה – ואי ואי ואי! לא מצאתי אחד! אחד - שיכול להיות שותף נאמן! אנחנו פעלנו בשביל כולם! כולם לקחו רק מאיתנו!! - אין אזכור! אין אזכור, שום דבר! הוא לא עשה, מה הוא עשה? 'מה, אם שם כיפה פעם אחת בכותל המערבי... מה הוא חושב שהוא יכול כבר לדבר? חה חה!' 

כן, אז מה זה 'פרנס טוב'? למדנו ומי אלה שכתוב עליהם... מה כתוב עליהם? וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב רחמנא לצלן!

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

 02-3724787