שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

היום אני הולך לדבר רק

משהו קצר,

איזו התבוננות.

כמו שאומר הפסוק,

שירו לו, זמרו לו,

שיחו בכל נפלאותיו.

האמת,

היה צריך להתחיל הפוך.

על ידי שיחו בכל נפלאותיו אפשר להגיע לשירו לו, זמרו לו.

מה זה ציין נפלאותיו? אני אומר לכם סיפור.

לפני

20 שנה בטח או יותר הלכתי בחופש לירושלים

עם הילדים הקטנים,

עם מוטי ויוסי היו איתי.

ואז

יום אחד החלטתי לקחת אותם

לגן החיות התמכי.

חשבתי, מה זה גן החיות התמכי?

הלכנו,

אז כדרכם של ילדים,

כדרכם של ילדים,

הילדים התעניינו בפיל ובקופים,

ואני, מה שעניין אותי זה התוכים.

לא הפטפוטים של התוכים עניינו אותי, אז אתה שומע פעם פטפוטים.

לא זה מה שעניין אותי.

עניין אותי היופי שלהם.

איזה צבעים יפים.

כל תוכי שונה מעברו.

ואיזה יופי של צבעים.

אדום, צהוב, כחול.

ואיך

זה מתחלק בראש.

התפעטתי מהצייר הגדול,

הקדוש ברוך הוא, ואין צור כאלוהינו.

ואין צייר כאלוהינו.

אבל

אם מתבוננים יותר,

צריך

משהו לדעת.

הרי התוכים הם עופות.

הם לא מולידים כמוהם.

הם מטילים ביצה.

ודוגרים על הביצה, אז הנקבה דוגרת,

ואחרי כן יוצא מן הביצה,

יוצא גוזל.

וראיתי את זה לא שעל התוכים, על עופות אחרים.

שהגוזל יוצא בלי נוצות.

ערום יצאת עם בטן אמי.

ממש הוא יוצא רק

העור על בשרו,

ואין נוצות בכלל.

הוא גוזל כזה קטנצ'יק,

ככה הוא יוצא, הוא עושה חור

בבצד של הבצע,

ויוצא.

יוצא על הרגליים שלו.

אבל אין בו נוצות.

אחרי כן מתחילים לצמוח נוצות,

וזה פלא עצום, איך הנוצות

צומחים ועושים כזה ציור.

זאת אומרת, שבתוך העור

של התוכי, בתוך העור שלו,

יש חלקיקים,

יש צבע, יש צבעים.

וכבר הקב' ברוך הוא הנדס

איך ייראה התוכי הזה,

ושם חלקיקים שיוצאים מן הנוצה הזאת,

שהיא מגיעה

לראש,

לפנים,

זו הייתה הנדסה

של היופי של התוכי.

אני רואה בזה כמו שאני תמיד אומרת.

וביג אינג'ניאר,

האינג'ניאר הגדול, המהנדס הגדול, זה הבורא אילו,

איך הוא הנדס את כל העולם.

אבל זה דברים קטנים, יש הרבה בעולם. אבל אנחנו, אני פשוט מספר מה שהיה.

ראיתי,

ראיתי, אני רואה מכאן

איך שהכרש ברוך הוא

עשה כבר הציור הזה, הנדס אותו,

וכבר עשה אותו בעור

של הגוזל,

ועכשיו, אחרי כן הוא מתחיל לצאת נוצות,

וביופי, כל אחד בצבע שלו,

ויוצאת כזה יופי. גם העיניים שלהם יפות,

אדומות.

זה גם מוסיף ביופי.

כל החיות רואים את היופי, בטווס.

ממש. גם רואים הרבה יופי. טוב,

בנוצות שלהם פה. אתה רואה תוכים, המון תוכים.

המון סוגים. וכל אחד שונה מחברו.

כל אחד עם הצבע שלו,

עם היופי שלו.

אני רואה בזה התבוננות בגדלותו של הקדוש ברוך הוא.

תשמע,

האמת,

גם בפרחים רואים את זה. מה? בפרחים גם יש המון יופי.

בפרחים גם יש המון יופי.

כן.

גם בפרחים יש צבעים.

הרבה. אני פעם ביקשתי ממורי רבי יחזקאל ברטלר

שילמד אותי מראות.

אז הוא הרס בת באותו זמן והביאו לו זר פרחים גדול

בשביל הבת.

הביאו לו זר פרחים.

אז הוא אומר, הנה, יש לך פה הרבה פרחים. בוא נלמד הצבעים,

המראות.

זה צבע אדם.

יש צבע שהוא דם, יש צבע שהוא לא דם.

וככה, וככה הוא רצה ללמד אותי מראות

על ידי הפרחים.

אבל ביי.

ובאמת,

אה,

אני נזכרתי, נזכרתי.

היה לי גם כן ההנדסה של הבושם.

אתה יודע שיש הרבה פסומים

יש נענעה,

יש פימנטה ויש מה שקוראים לה ורווינה בצרפתית, ורווינה,

לואיזה בערבית.

ויש עוד סוגים, יש לה תרסה, יש לה שיבא, יש כל מיני,

כל מיני צמחים

של בושם.

אבל כל בושם זה בושם אחר.

כל בושם הוא בושם אחר לגמרי.

ועכשיו אני מדבר למשל,

היה לי, יש לי תלמיד, הוא עדיין בישיבה,

הוא היה מביא לי לואיזה טריה,

כשהיא טריה, הריח שלה נודף.

הוא מביא לי חבילה,

ואם אתה משאיר אותה בתוך ניילון, היא משחירה.

מייד אני שם אותה על השולחן של ה...

או השולחן,

פותח את זה כדי שתתייבש,

ואז היא לא משחירה ונשארת,

גם זה טוב בשביל התולעים,

על ידי שזה מתייבש, התולעים,

אם יש תולעים, התולעים בורחים.

התולעים צריכים נוזלים.

אבל אם זה מתייבש,

גם נענע. אם הוא יבש,

אין בו חשש תולעים.

אם תייבש תעלים, אין בו חשש תולעים.

כך נראה לי. אני מי שרוצה להחמיר, יחמיר, אבל...

אז...

וזה יהיה נודף על כל החדר של השיעור.

הריח הטוב והעדין

של הלויזה

היה מתפשט בכל החדר, בכל הכיתה, בכל השעות.

וכל מי שנכנס

מהראש,

רוצה לברך.

מזהר, המזגן דלוק.

זה לא כזה נורא. זה לא כזה קר.

לא בגלל הקור. הרוח נכנס ל...

הרוח נכנס לפה.

זה מה שעושה את ה...

תכווה את זה.

אז תראה,

בשביל

להוציא מיני בשמים כאלה.

יש

נרד וחרקום, קנא וקינמון,

עין כל עצי לבונה, מור ואהלות.

מור, אתה יודע מה זה מור? זה שם של פוסם.

מור ואהלות, גם כן זה...

כל אבקת רוכל.

כל אחד עם הריח שלו המיוחד.

בשביל לעשות את זה, וצריך

להנדס את זה, אתה מבין,

הקדוש בוכר רוצה לענות בני אדם

ברעי העדין של הלואיזה.

אבל איך עושים את זה?

איך הוא עשה?

אז הוא ידע שאם יהיה כזה חתיכה מעין כאן וככה יצא, שיצא בוסם עדין.

הוא ידע, הוא ננדס.

את הבוסן.

והמהנדס הגדול, המהנדס הגדול

בברע העולמי, תעלה שמו.

ובאמת,

אני לא צריך ללכת לדברים, אפשר לראות

ההנדסה

של הטעמים.

כל אוכל יש לו טעם אחר.

איך חשבו, הוא הנדס את הטעם.

איך יצא? ככה זה יצא טעם ככה?

טעם.

יש חריף, יש מתוק, יש חמוש,

יש מלוח.

אבל יש עדינים ככה, הבדלים. כל ירק

זה טעם אחר, כל פרי זה טעם אחר.

ההנדסה של הטעם זה גם כן

איך מייצרים טעם.

שככה יהיה טעם ככה, ככה יהיה טעם.

אני סיפרתי לאימא רחל עליה שלום,

סיפרתי לה שהייתי בפרדש של סעדיה.

סעדיה היה מוכר לי תפוזים ומנדלים, מביא עד האוטו.

זכרנו לברכה עזה.

והיה לו

משק תפוזים ומנדרינות מתוקים כל כך.

אז באתי למרחל, אמרתי לה, עם מרחל דבש יוצא מן האדמה.

לא תפוזים, זה דבש יוצא מן האדמה, כל כך מתוק.

אז היא אומרת לי, עם מרחל,

ואיך הצורה של הפרי,

של התפוז,

איך הוא מפוסל לפלחים יפים,

והצבע שלו כל כך יפה,

היא גם הייתה מתבוננת בבריאה.

ואז היא הוסיפה,

זה דבר, אבל אני אומר, העניין הזה של הטעמים,

זה גם כן הנדסה,

איך יצא בדיוק טעם כזה וכזה.

אז התעוררתי על מה שאומרים חז״ל בפרסות השבוע, רש״י מביא את זה,

שזכרנו את הדגה ואת האבטיחים ואת הכישואים ואת השומים.

אומר רש״י, הרי כל הטעמים היו במן.

אז מה, הדברים האלה לא היו במן?

אומר רש״י שהדברים האלה הם קשים.

הקישואים, מה נקראים?

קישואים שהם קשים לגוף,

כחרבות.

יש בחז״ה, זה חז״ה.

אבל אינני יודע, כי רש״י בחומש מפרש קישואים ומלפפונים.

בלועזית.

קישואים

זה שם אחר.

בלועזית.

הוא קורא לזה קונקום.

קונקום זה מלפפונים.

קישואים קוראים לזה שם אחר.

איך קוראים לזה?

לא שאלתי עכשיו, לא.

אז הוא קורא לזה קונקום.

אבל מה שחז״ל אומרים על קישואים קשים לגוף

זה קישואים ממש, לא קומקום, לא מלפפונים.

אז אומר רשי כאן בחומש

שכל אלה הדברים שאמרו זכרנו כי זה מזיק לתינוקות.

אישה בהיריון או אישה מניקה לא כדאי לה לאכול את זה.

כך רשי אומר, לא כדאי לה לאכול דברים כאלה.

לכן לא היו הטעמים האלה במן.

אבל כל הטעמים היו.

עכשיו איך אפשר את הטעמים שהיו במן?

כשאדם

אסף מן

או בא לו עד הבית,

וצדיק אם היה מגיע על יד הבית.

האחרים היו צריכים ללכת להביא.

אבל אם הוא מתחשק לא לאכול עכשיו טעם תפוחים,

או טעם חצילים, או טעם מה זה,

באותו רגע שהוא חשב את זה,

אז המן נותן לו טעם כזה.

ולפני מעולם לא חשבתי על זה.

זה פלא עצום, הוא חושב... איך המן יודע מה הוא חושב?

הקדוש ברוך הוא, לא המן.

לא לשבח את המן, לשבח את מי שברא את המן.

הקדוש ברוך הוא יודע מה הוא חושב,

ובאותו רגע הוא מכניס במן טעם של מה שהוא חושב.

איך זה היה פועל?

איך זה היה פועל?

אז כאן אני רואה שעם ישראל חיו במדבר.

כל הזמן חיו עם הקדוש ברוך הוא.

אתה אוכל מן, אתה רואה.

מה שאתה רוצה, הקדוש ברוך הוא יודע מה אתה רוצה, ונהיה.

הרי המן,

יכולת לקודם, או למשל אפילו אם הוא אכל קצת

מן המן, הוא כבר אכל מקודם, זה אכל בלי לחשוב כלום.

אז זה היה טעם, היה טעם ניטרלי.

עכשיו הוא חושב,

נעשה מזה ארוחה של זה וזה,

אז המן מקבל טעם אחרת.

הוא רואה בחוש שהקדוש ברוך הוא רואה אותו,

הוא משגיח עליו, יודע מה הוא חושב, יודע מה הוא רוצה,

והוא מסדר לו שיהיה לו טעם כזה במן.

מעולם לא חשבתי על זה, פילאפ, לא יודע.

שהיה להם,

היה להם השגחה פרטית, הרגישו בהשגחה פרטית, כל אחד,

מה שהוא חושב הוא מקבל.

וגם בכל המאחרים יש הצבע שונה, למשל גזר,

זה לא אותו דבר כמו מלפפון, זה כמו אלמוניה.

כל דבר עם הצבע שלו, עם הטעם שלו, עם הצורה שלו.

בחן, זה תמיד הסברת אבי קסמוזר, מה זה בחן?

מה זה חן שעשה יופי באוכל?

יש למשוך את הלב,

למשוך את הלב לאוכל.

כשברוך הוא עשה זן אותנו בחן, בחסד וברחמים.

דיברנו על הפסומים, אני אספר לכם סיפור.

היה בישיבה בפוניבש

עושים מסיבת חנוכה.

והיה,

מסיבת חנוכה עושים בחדר אוכל.

ואז,

בשנה שאני מספר עליה,

המשגיח, זכר צדיק לברכה, גם בא למסיבה.

וטוב, דיברו שם,

רצו, היה איזה בחור מאנגליה, קראו לו פסח סגה.

יש לו בן דוד אחד פה, גם כן פסח סגה.

אבל ההוא, הם שניהם היו בישיבה, ההוא

היה חזן

והיה לו קור גבוה ונאה.

ביקשו ממנו שיאמר איזה קטע סלחת זנות.

והוא הסכים והוא התחיל, לא אמר שיר.

רק הוא גמר,

המשגיח קפץ ממש.

אתם רואים את הבהלום.

איך יצא לו קול כזה יפה, איך?

זה לא בכלל שהשם סידר את המתרים של בגרון,

איך יהיו,

איזה גודל, איזה גובה ואיזה צורה, באיזה מקום,

במיקום שלהם.

ככה התפעל מן הבריאה הזאת, סעדן סער.

הוא התפעל מזה.

אם כאן רואים את

להתבונן בבריאה

יכול להביא לאהבת השם.

הרמב״ם אומר את זה.

זה יכול להביא איך הדרך לבוא לאהבתו ולרעתו של הקדוש ברוך הוא

על ידי התבוננות בבריאה.

התבוננות בחוכמת הבריאה. אתה רואה

את החוכמה של הקדוש ברוך הוא.

בכל,

לא נדבר בגוף האדם,

כל כך הרבה מסובך.

אתה רואה היום

ברפואה

כל כך מסובך וכל כך

והכל תכנן המנדס הגדול.

לא היה לו אדם

עם הגידים והוורידים וכל המערכות.

שיהיה לו דוגמה.

הכל הקדוש ברוך הוא הסתכל באורייתא וברא עלמא.

הוא לבד הנדס את הכל.

הוא לבד הנדס את הכל.

אם אדם מתבונן ובגדלותו יתברך אז הוא מקבל קצת דרך ארץ

והקדוש ברוך הוא גם אהב אווירה.

ברמב״ם כתוב איך להגיע לאהב אווירה ברמב״ם. כן, ברמב״ם. אני יודע, זה ברמב״ם הלכות את סודת תורה.

איך הדרך להגיע

לאהבות השם.

אבא, חידשת לי נקודה חדשה עכשיו.

כל מהנדס היום יש לו דוגמה ממקום אחר שלפי זה הוא מהנדס.

לבויר אוליום לא היה כלום.

היה הקדוש ברוך הוא. הכל איבד, הכל מקורי.

הסתכל באורייתא, אבל האורייתא עצמה היא גם כן בריאה של הקדוש ברוך הוא.

התורה היא גם בריאה של הקדוש ברוך הוא.

מה פירוש היה לו כבר דוגמה?

מאיפה? מהתורה.

ומי עשה את התורה?

עוכמת התורה, אתה יודע מה שהרבי אמר.

הרבי אמר, הרי כתוב בחזל,

למה נקרא זמו שד שקאי שרצה?

כשאמר הקדוש ברוך הוא, יהי רקיע,

היה רקיע מתפשט והולך, מתפשט והולך,

עד שאמר לו קדוש ברוך הוא, די.

תפסיק, עד כאן.

ולכן כל הבריאה.

לפי שהבריאה של הקדוש ברוך הוא צריכה להיות בלי גבול.

רק הוא עצר אותה.

כשאמר לעולמות די.

אומר הרבי, אבל לתורה הוא לא אמר די.

לכן התורה ארוכה מארץ מידה

רחבה מן ים.

אומר הגאון, מה זה מידה?

מה זה מידה?

איך מודדים דברים?

אתה לא מודד רחוב, אתה לא מודד אותו במטר.

זה ייקח לך הרבה זמן.

יש מידות

של 50 מטר,

או אתה אומר המידה

של התורה, איך מודדים את התורה.

צריך לקחת מידה יותר ארוכה מכדור הארץ.

זה רק הכלי המדידה.

ותמדוד,

ותראה,

ארוכה מארץ מידה.

מידה של הארץ. מידה של

ארוכה מארץ מידה. המידה של התורה,

בשביל למדוד את התורה אתה צריך לקחת מידה יותר גדולה מהארץ,

מכדור הארץ.

וזה תמדוד עם זה.

זה רק למדוד, זה לא אסון.

ארוכה מארץ מידה, הרחבה מני ים.

אז אמר הרבי, לתורה הוא לא אמר די.

הקב' ברוך הוא לא אמר די.

לכן התורה היא בלי סוב, בלי תכלית.

אתה יכול לומר על זה שאמר

דמא בניסיני או לא רבי, דמא בן אחותו של רבי ישמעאל

במנחות צדיק ט'.

כגון אני למדתי כל התורה כולה.

מהו שלמד חוכמה יוונית?

איך אפשר ללמוד כל התורה כולה?

כתוב ככה בגמר שאפשר, כזה דבר.

אמר רוצה

ותמצא זמן שאינו לא יום ולא לילה

ותלמד תורה.

כך דעתו של רבי ישמעאל.

אבל להלכה לא פוסקים ככה.

בהלכה אפילו לא קרה אלא קריאת שמעש, אחרית וערבית.

גם כן יצא ידי

ברוך הבא.

גם כן יצא

מה אוהב של מה אוהב של... שיחו בכל נפלאו איסור.

לא דיברתי... מה רואים מהפרחים?

לא, דיברתי קצת על התרוננות.

דיברתי...

אני אגיד לך מה שדיברתי.

אולי זה מטריח את הציבור.

מה? אולי זה מטריח את הציבור.

לשמוע את זה עוד פעם זה גם משווה.

לא, לא, רק קצת. בקיצור אני אז דיברתי...

הייתי בגן החיות

עם מרדכי ויוסף.

בגן החיות התנכי. אז היינו בירושלים,

הוא שמע על ידכם.

ונסענו,

ראי... הילדים הלכו לפילים ולקופים.

מה מעניין אותם?

אבל אותי היה מעניין היופי של התוכים.

כל תוכי יופי משלו, אינו דומה אחד לשני.

אבל איזה יופי, איזה צבעים יפים.

וגם נדמה לי העיניים שלהם אדומות, לא?

זה גם כן היה מוסיף ביופי.

אז הסברתי רק...

הוספתי רק

התבוננות אחת.

הרי התוכים,

הם לא מולידים תוכים, הם מטילים ביצה, זה עוף.

העופות מטילים ביצים

ודוגרים עליהם, ואז יוצא גוזל.

איך יוצא גוזל? אני ראיתי איך יוצא גוזל.

הגוזל יוצא,

עושה חור בביצה ויוצא תינוק.

אבל הגוזל הזה יוצא בלי נוצות.

ערום יצא עם בטנים.

הוא יוצא ערום.

ומתי... איפה היופי שלו? שום יופי. עכשיו הוא...

אבל אחר

זמן מתחילים לגדול הנוצות.

אז איך יצאו הנוצות?

פה יצאה לו נוצה אדומה,

פה יצאה לו צהובה, פה כחולה, פה...

וכל היופי שלו

מונח כבר

בעור

שממנו יצאו הנוצות.

קרשבוך הוא שם שם חלקיקים של צבע שהם יבנו את הנוצה היפה הזאת.

וככה במקום הזה יהיה זה, במקום הזה יהיה זה.

זה, אז אמרנו, זה נקרא

קרשבוך הוא הנדס,

הנדסה.

איך... זה הנדסה של היופי.

איך...

תחשוב לבד, איך היא...

איך אני מעניין אעשה שיהיה ככה?

זה הנדסה של היופי.

ואותו דבר, אחרי כן עברנו

הנדסה של הבושם,

הפסמים.

היה לנו תלמיד שהיה תמיד מביא לנו בתקופה הזאת.

זו תקופה שיש לואיזה טרייה.

מביא לה שיעור.

אז אני שם את זה על השולחן,

שלא יהיה שחור,

מיד הוא מתייבש,

שהיא מתייבשת.

כל מי שנכנס, זה היה נותן ריח בכל הכיתה.

כל מי שנכנס

רוצה לברך בורא עצבי שמים.

עכשיו,

הבושם העדין הזה,

איך עשה אותו הקבוש ברוך הוא? איך יוצא בושם? הרי יש

בושם של ענק,

יש של עפרשה, יש של שיבא, יש

של ורץ,

של שושנים,

כל מיני פסומים.

גם של ה...

איך קוראים לזה? זה שאנחנו עושים ביהו דולת.

הציפורן.

הציפורן.

גם זה ריח.

וכל ריח הוא שונה.

ולבנות כזה דבר זה,

איך הוא יודע שככה יצא

הריח הטוב הזה,

וככה יצא חוכמה.

המנדס הגדול, תמיד אני אומר,

ארוך רבו, הוא מהמנדג גדול.

הרב התחיל עם שאלה למה אומרים קודם שירו לו אז אמרו לו, ורק אחר כך סיכו בכל מקבלותם.

מה הוא אומר?

בהתחלה אתה שאלת למה אומרים שירו לו, יזה, מולו, וסיכו בכל מקבלותם. אז מה הוא אומר? מה התשובה על זה? אה, לא, לא, לא. מה התשובה?

אבל עכשיו מקבלים פה פשט בפוסט,

שירו לו, יזה, מולו, וסיכו בכל מקבלותם.

גם אמרתי את זה. זהו, זהו.

‫לא, היה עוד דברים שלנו, על הכול,

‫בוא תדע מה היה פה. ‫-רב משה שמואל,

‫יש שיר של רב משה שמואל.

‫שירו לוי

זרו לוי ליל.

‫ליל. תמר אבינה.

‫שיחו בכל נפלי עיתו,

‫שירו לוי זמרו לוי

‫שיחו במכל נפלי עיתו.

‫עכשיו אני אסיים בעוד משהו.

‫תראו,

הייתי פעם בטבריה,

‫בימות חנוכה, סביבות חנוכה.

‫הייתי שם, הייתי צריך להיות שם ‫לכמה עשרה ימים.

‫והייתי בבוקר בשביל מניין,

‫אין שם ישיבה, איפה אני אתפלל?

‫יש שם בעלי בתים שהולכים לעבוד.

‫אז המתפילה נתחילה ב-06 בבוקר, ‫או ב-05 וחצי.

‫הייתי קם להתפלל איתם,

‫והם הולכים לעבודה.

‫ואני הייתי יורד לכינרת כל יום.

‫אחרי התפילה הייתי יורד לכינרת, שמה, ‫על יד קרלין ועל יד ה...

‫ואז הייתי,

ראיתי שמה

איך הדייגים,

‫כל אחד חוזר לחוף

‫עם סירה ורשת מלאה דגים.

‫הם זורקים את הרשת

רחוק בתוך הים,

‫ורשת עם חזונות,

‫שיתפלטו הדגים להיכנס.

‫הם רואים אוכל,

‫הם אוהבים חזונות כאלה, תולעים,

‫והם רוצים לאכול אותם, ‫אז הם נכנסים.

‫אבל אחרי שהם נכנסים, ‫הם יכולים לצאת.

‫הרשת עשויה ככה,

‫זה דוקר, לא יכולים להיכנס.

‫טוב, ובבוקר הם לוקחים את הרשת,

‫ומביאים אותה לחוף,

‫ממלאים ארגזים בדגים,

‫בבורי ובוסט,

‫לפעמים יש גם דגים טמאים, ‫הם זורקים את זה שוב לים.

‫אבל ככה, אז ראיתי כמה דייגים

‫הם מסירות.

‫אז קראתי להם,

‫הם אין דווקא באו ביפיהם, אמרתי להם,

‫אני רוצה לומר לכם משהו.

‫אספתי אותם, ואמרתי, ‫אחד על יד השני, לא רחוק.

‫זה לא היה רחוק.

‫אמרתי להם, בואו תראו,

‫יש הרבה ענפים בחקלאות.

‫יש חקלאות, אדם זורע, למשל דגם,

‫אז הוא צריך שטח

וצריך

זרעים בעבודה, לחרוש ולזרוע.

‫-צריך לקצור ולטחון.

‫מה? ‫-אחר כך לקצור ולטחון.

‫אחרי זה, לאט-לאט.

‫כשזה גודל,

‫אז הוא כמובן צריך,

‫אולי בדגן,

‫שלא יבואו ההפנעלים ויגנבו את הדגן.

‫הוא צריך שמור... ‫אז הם עושים שמירה קולקטיבית של כל ה...

טוב,

‫אז יש להם הוצאות של הגרעינים.

‫אל תחשוב שזו הוצאה קטנה, גרעינים.

‫אם בכל מטר מרובע יכול לצאת

‫חצי קילו גרעיני חיטה, למשל.

‫אז אם יש לו שלושת אלפים דונם,

‫לא שלושת אלפים דונם, ‫שלוש דונם, ארבעה דונם, עשר דונם,

‫כל דונם זה אלף מטר,

‫עשר הדונם זה עשרת אלפים מטר.

‫כל מטר חצי קילו.

‫כמה הוא צריך?

‫-חמשת אלפים. ‫-חמשת אלפים קילו.

‫כמה?

‫כל מטר חצי קילו.

‫אז כל אלף מטר חמש מאות קילו.

‫אז אם יש לך עשרה דונם, ‫כפול עשרה חמש מאות חמשת אלפים קילו.

‫זו הוצאה גדולה, הגרעינים.

‫הרי זורים על האדמה אחרי חרישה,

‫דבר ראשון, חורשים. ‫וצריך אדמה ולחרוש ולזרוע, להשקיע זרעים,

‫ולצפות שיהיה גשם,

‫וברוך השם, לגודל בסדר.

‫אבל אחרי זה לקצור ולשמור.

בואו נגיד, אדם שיש לו כרם

‫או כרם או פרדס,

‫אז הוא צריך לשמור

את הפירות שלו, ‫יגנבו אותם האיש מעילים.

‫אז גם כן צריך שמירה.

‫היה בבאר יעקב,

מזרחי,

‫הוא היה השומר, היה לו

סוס ורובה,

והיהודי זקן.

‫והוא היה שומר בלילה.

‫בכלל שיש ערבים לא רחוק מרמלה,

‫יש הרבה ערבים.

‫והוא היה מסתובב בשביל שלא יבוא ערבים.

‫היו משלמים לו משכורת.

‫אבל בואו נדבר על הענף של הלול.

‫לגדל עופות.

‫אז דבר ראשון, אתה צריך שטח ולום.

‫דבר שני, אתה קונה גוזלות.

‫קונים היום גוזלות, ‫שקל עולה כל גוזל.

‫היה עולה, אז לפני עצמי.

‫אחרי כן הגוזלות, ‫צריך לדאוג לאוכל שלהן.

‫היום הביצה עולה שקל, ‫אז הגוזל עולה יותר.

מה?

‫-היום ביצה עולה שקל, ‫אז הגוזל עולה יותר.

‫-כן.

‫ביצה בלי גוזלות.

‫-נכון.

‫אז היה...

‫אז ההוצאה של הגוזלות,

‫הלול, הסטה.

‫אחרי כן יש...

‫הערבים לא יגנבו גוזלות קטנים.

‫מה יש להם מזה?

‫מה יעשו עם זה? ‫מחכים עד שיגדלו לקילו,

קילו וחצי, שני קילו, ‫אז הם גנבים.

‫אבל בינתיים יש גנב אחר.

‫הנמיות.

‫הם באים והורסים.

‫האויבים של הלול אומרים לי, החקלאים.

‫אז הנמיות,

על זה צריך שומר.

מה שומר נגד הנמיות? כלבים.

‫אף פעם הייתי ביד רמב״ם,

‫הראה לי מסיקה, קוראים לו,

‫היהודי הזה, מסיקה, מתפס.

‫הוא הראה לי איך שהכלב

‫תפס נמיה והביא אותה ‫על יד הפתח של הבית של האדום,

‫שיראה שהוא הצליח לתפוס את הנמיה.

‫ואתה רואה את הנמיה, ‫אתה רואה אותה, איזה

אלגנטית. ‫יש לה פרווה לבנה, יפה,

‫אבל היא שטן אכזר.

‫כך הם אומרים לי, אני לא...

‫לא הייתי יודע בדיוק נמיה.

‫אבל עד שפעם נסעתי באוטו

של חקלאים, ‫הוא הראה לי הנה נמיה.

‫הוא הראה לי שזה עובר ברחוב.

‫אז הנמיה, טוב, בגמרא מובן נמיה. ‫-מרחיקים מן המנמיהו, ‫מישנה בברובהץ. ‫-בברובהץ. ‫-בברובהץ. ‫-בברובהץ. חב ב', חב ב' או מרובהץ?

‫מרחיקים מן המנמיהו. ‫את הסולה מן המנמיהו. ‫-היא שולם.

‫הייזה הכל פונים,

‫אז צריכים כלבים.

‫כלב צריך לתת לו אוכל.

‫וגם הכלב עולה כסף.

‫ועד שגודל גודלים העופות.

‫נו, וגם צריך הכלבים בשביל הנמיות,

‫כל הזמן.

‫אבל אחרי זה באים הערבים. ‫-היום אומרים שהכסף ‫שצריך להאכיל את התרנגולות,

‫כבר שווה יותר מאשר הביצים.

‫העלות של התערובת שהמכינים ‫מאכילים את התרנגול.

‫זה גם צריך לספור את זה.

‫את האוכל של התרנגולות. ‫-האוכל. כל יום לתת לו פעמיים אוכל.

‫טוב, כמה שהוא גדל, הוא אוכל יותר.

‫בהתחלה זה רק מאכל מעט.

‫הגוזלות אוכלים קצת קמד עזה,

‫אבל אחרי כן גדל.

‫נובער שמשיגים, יש להם עוף.

‫אם לא קרה לו כלום, או לא גנבו אותו.

‫אחרי כן, בשביל הערבים צריך רק שומר עם רובים.

‫אין מה לעשות.

‫ואז גם אחרי זה

‫הוא מוכר את זה.

‫נו, אז זה הרי... זה הפרנסה.

‫אמרתי לדייגים,

‫אבל אתם תראו, אתם, מה אתם.

‫אתם לא צריכים שום שטח.

‫השטח של הים הוא הפקר.

‫אתם לא צריכים לקנות שטח.

‫לא צריכים לקנות גוזלות.

‫הדגים הקטנים הם כבר בים.

‫לא צריכים להאכיל אותם.

‫לא צריכים לשמור אותם.

‫כל ההוצאות של הגידול לא קיימות.

‫רק תבואו ותלקטו.

‫תזרקו רשת

ותתפסו את הדגים ברשת.

‫שטחו אותם.

‫מעלים... זה לבד נעשה.

‫הם נכנסים,

‫ואחרי כן בבוקר מעלים את הרשת

לסירה ובאים עם הסירה לחוב, ‫מלאים ארגזים.

‫יש לנו בבאר יעקב

חוות עזים.

‫חוות עזים יפה מאוד.

‫יש לו,

אני ראיתי את העיזים.

‫יש שם אולי עדר של 200 עזים.

‫והוא מגדל אותם. ‫במה הוא מגדל אותם?

‫מגדל אותם בתבן.

‫האוכל זה תבן.

והתבן,

והתבן נהפך לחלב.

‫מתבן הוא עושה חלב.

‫וחלב עזים הוא חלב יקר.

‫גם הגבינות של העיזים יקרות,

‫כי זה מאוד בריא, מאוד אנטיביוטי.

‫זה מאוד בריא, העיזים,

‫החלב של העיזים.

‫על המחלבה.

זה גם אורגני.

‫-אז מה אמרת לו, על המחלבה? ‫-לא, זה,

זה, אבל גם הוא צריך תבן,

‫שהיא בזול, אבל יום-יום נתת להם אוכל.

‫גם טרחה? ‫-וצריך מקום.

‫גם טרחה גדולה. ‫גם טרחה לגדל אותה. ‫-טרחה, וצריכים כלבים,

‫שהערבים באים וגונבים את העיזים.

‫כמה פעמים גנבו לו את העיזים.

‫כי הם יודעים לשחד את הכלבים.

‫הם משחדים את הכלבים ועושים בשר צלי,

‫והם אירחים את זה ונותנים להם,

‫ומתיקים אותם,

‫ונכנסים וגונבים עיזים.

‫אז צריך שומר.

‫יש לו כלבים עזים לבעל האהבה.

‫אבל גם כן יש לו הוצאות של תבן,

‫לא הרבה, אבל בשמירה ולגדל,

‫ולחלום,

‫לשווק, לייצר.

‫אבל לכם אין שום הוצאה.

‫לא צריכים לא מקום,

‫לא גוזלות, לא דגיגים קטנים.

‫לא צריך לקנות כלום.

‫לא צריכים שמירה משום דבר, ‫נשמר לבד.

‫אתם צריכים רק

להביא רשת,

‫לזרוק אותה בלילה עם תולעים קטנים, ‫זה לא עולה כסף.

‫זה גרושים,

התולעים האלה.

‫וזורקים את הרשת, מפתות את הדגים, ‫להיכנס לרשת,

‫מוסכים את הרשת ונוציאים אותה.

‫מוכרים, מי שרוצה,

‫אדם שהקדוש ברוך הוא רוצה להעשיר אותו,

‫נותן לו ברשת.

‫בחודש אחד אפשר להיות עשיר,

‫אם הוא מקבל כל יום ברכה מהקדוש ברוך הוא.

‫- אבל ידוע אצל הדייגים ‫שדייג לא נהיה עשיר מהדגים. מה?

ידוע אצל הדייגים שהדייגים ‫לא נהיים עשירים מדגים.

‫למה לא?

למה לא?

‫זה מתחלק בין כולם.

‫אבל הכסף הוא מעדיף זה מזה.

‫על כל פנים, אמרתי להם,

‫הפרנסה שלכם

היא הכי טובה. ‫הדגש ברוך הוא רק אומר לך, ‫בוא רק תיקח, תיקח.

‫אתה לא צריך לטרוח מכלום, ‫לא צריך לשמור, לא צריך

שום הוצאות, רק תיקח.

‫בפרשה, את גיא הים יאספו, ‫לאסוף לכם, איך כתוב על השם? ‫-מה, מה, מה תורה? ‫-בפרשה כתוב על הדגים, ‫שהם נאספים,

‫וכי אני אתן להם את גיא הים ‫שיאספו לכם. ‫-אז מה הנקודה שרצית לומר להם?

‫אז מה רצית לומר להם? ‫שיכירו לטובת... ‫בחסד שהשם עשה איתם, ‫שבקלות יש להם פרנסה. ‫פרנסה.

‫ממה? ‫-בחינם הם מקבלים את זה. ‫מי מגדל להם את הדגים?

‫גודלים לבד.

‫אז ממש פרנסה בקלות,

‫שיכירו בזה.

‫רבי חנן הנבו הנה הקשה אומר, ‫רצאי קדוש ברוך הוא לזכות את ישראל. ‫לבכך חירבה להם תורה ומצוות.

‫שנאמר אדוני יחפץ ומחצית כה,

‫יגדיל תורה וידיער.