ביאורים על קהלת - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום בסיעתא דשמיא, תודה לבורא עולם על השידוך, וברכה והצלחה לכל המסייעים.

בעזרת השם יתברך הצלחה בגידול הילדים לתורה ומצוות וגבילות חסדים וזיכוי הרבים.

אמן.

ובעזרת השם מתנת חינם, השם יזקנו לזרע בר קיימא.

אמן.

הבל הבלים אמר קהלת.

הבל הבלים

הכל הבל.

אז לפני יומיים אמרנו כמה

ביאורים

ואנחנו ממשיכים.

הבל זה עניין שדבר שאין בו ממש,

כמו הבל הפה.

וילכו אחר ההבל.

הולכים אחרי

שום דבר, דבר שאין בו ממש.

הבל הבלים, אומר המצודות דוד,

רוצה לומר בזה הספר, אמר קהלת לבני האדם והזהיר אותם

להביל ולהמאיס את ההבלים.

הבל הבלים.

תהביל את ההבלים.

הוא לא אומר

הבל הבלים.

הוא אומר הבל הבלים.

טיווי.

תהביל ותמאיס את ההבלים.

מה הכוונה שלו?

הבל את ההבלים.

מה שהכל הבל.

הבל הבלים כי הכל הבל.

את מה תהביל?

תהביל את ההבלים שהכל הבל.

שבשום אופן לא יצמח מהם תכלית ראוי ועיקר.

אבל ההבלים המסבבים באחרונה תכלית המועיל?

אין מה ראוי להביל אותם אלא למאיסם. יען נמצא בהם דבר טוב ומועיל.

אז

מדייק פה המצודות דוד,

כשאומר שלמה המלך הבל את ההבלים מתי שהכל הבל.

שאין מזה שום תועלת.

אבל אם יוצא מזה תועלת,

אז אל תהביל לגמרי,

כי אפשר להשתמש גם מדברים שהם נחשבים הבל למטרה מועילה ולתכלית ראויה.

יש מפרשים היות שבכל ימי חייו המאיס וההביל את ענייני העולם הזה.

כל ימי חייו.

לא רק בשעת נפילתו.

לכן אמר דברי קהלת על הזמן הראשון

שהיה מלך על כל העולם וקלקילות ברבים,

ובן דוד על הזמן שנפל מהמלכות,

בתואר שלו היה רק בן דוד,

ומלך בירושלים על הזמן שחזר למלוך רק בירושלים,

ותמיד היו דבריו להמאיס את העולם הזה.

ודבר אחר, היות שמטרת הספר הוא להחדיר

שמעלות האדם העיקריים שהם חוכמה, גבורה ועושר

אינם טובים,

רק

שמשמש בהם לצורך תורה ומצוות.

וכדי שלא יאמרו שבשביל שהוא לא זכה למעלות האלו,

אינו מחשיבו,

אם יבוא מישהו ויגיד,

אה, הוא מזלזל בחוכמה,

הוא מזלזל בגבורה, הוא מזלזל בעושר,

למה? לא היה לו את המעלות האלה.

לכן אמר דברי קהלת,

שאפילו שהוא הקהיל בקרבו את כל החוכמות,

הרי היה מואס בחוכמה שאינה ראויה.

ואם תגיד שלא היה לו גבורה,

לכן אומר שהוא בן דוד,

דומה לאבי בגבורתו,

ניצח בכל המלחמות שנלחם,

הרדוף אויבי ואסיגם.

אז אם תגיד שהוא אולי לא היה גיבור,

אז אומר שהוא הבן של דוד, דומה לאבי בגבורתו.

ובכל זאת,

הוא מהביל את הגבורה שאינה נצרכת לעבודת השם.

ואם תגיד שהוא לא עשיר,

מלך בירושלים,

שהיה עשיר גדול,

והוא שם את כל הכסף והזהב כאבנים.

ועם כל זה הרי הוא ממאיס את העושר כשאין בו תועלת לקיום התורה.

וזה אומר הרב גליקו בתעלומות חכמה.

אז את אומרת,

מציין לנו שלמה המלך,

שחכמה, גבורה ועושר הם טובים רק אם משמשים לתורה,

ואם לא,

אין בהם ממש הכל הבל.

הגאון מווילנה אומר, למה נאמר

הבל שבע פעמים.

אז זה אומר, יש לפרש על שבע המידות

שהעולם מתנהג על ידם,

ובני אדם להוטים אחריהם.

אבל הוא לא מביא פה את השבע המידות האלה.

ויש מפרשים שהפסוק מדבר נגד שבעת עשיריות שנים עד שבעים.

שבעה הבלים כל עשר שנים זה הבל בפני עצמו.

ושוב אומר הגאון, דבר אחר, על הזמן שמבין עשרים,

שמתחיל לרדוף אחר הפרנסה,

עד בין תשעים, שהוא כבר לשוח, הוא כבר כפוף,

מדבר הכתוב להראות שהכל הבל.

מרגע שאתה יוצא לפרנסה, עד שתהיה זקן כפוף,

כל השבעים שנה האלה הכול הבא.

והרב גליקו אומר,

יש עוד לפרש את שלמה, אמרו ברוח קודשו,

נגד שבעה שמותיו שניתנו לו על שם מעשיו.

כאן נודע בחכמים, זכרונו לברכה.

הוא בא להביל ולהמעיט בחשיבות השמות האלו,

כיוון שהחזיק בעצמו שעדיין לא הגיע למעלות האלו.

הגור, בן יקה, איטיאל,

ידידיה, יש לו כמה שמות.

ומה גם שמקצת מהשמות קראו אותו לגנאי,

כאן נודע מהמדרשים.

בכל אופן,

הוא אומר שאתה שבעה אבלים, הוא אומר כנגד שבעה שמות שניתנו לו,

שהוא לא החזיק מזה שהוא הגיע באמת למעלות האלה שאמרו לו,

נגיד איטיאל,

איטיאל.

הכל אבן.

אנשים מדברים, מנפחים.

לא החזיק מזה.

למה אמר הבל הבלים והפסיק ואמר כהלת?

הבל הבלים, הכל האבל.

היה יכול להגיד,

אמר כהלת, הבל הבלים, הבל הבלים, הכל האבל.

הבל אבנים, הבל אבנים, הכל האבל, אמר כהלת.

למה אמר הבל הבלים, אמר כהלת, הבל אבנים, הכל האבל?

הפסוק מדבר בשלושה זמנים בתקופת שלמה.

נגד הזמן שבראשית מלכותו,

כשהוא התחיל להקהיל קהילות ברבים לדרוש בחוכמה,

כתב הבל הבלים, אמר קהלת.

שאז הוא רק היה אומר דברים בלבד,

ועדיין לא נתנסה אז.

כל מה שהוא אמר, הוא אמר מכוח החוכמה,

אבל בלי ניסיון.

ונגד זמן השני, שכבר נפל ממלכותו,

כתב הבל הבלים בסתם,

שלא היה רק אמירה,

אלא ראה זאת בחוש.

זה עבר על בשרו, כמו שאומרים.

בתקופה השלישית,

וגם כשחזר למלכותו,

לא נשתנתה דעתו.

ולכן סיים, הכל הבל.

כי הסכימה דעתו לזה בכל זמניו,

בהיותו מלך ובהיותו עבד.

כל הזמנים שווים.

הכל הבל.

זאת אומרת, דברים שאין להם קיום,

והם לא נשארים,

אז הכל הבל.

זה כמו הבל הפורח.

והמכלול יופי אומר,

למה הפסיק בתיבה, אמר קהלת, כמו ששאלנו קודם?

הרשא אמר שלושה הבלים,

אבל הבלים אמר קהלת.

למה?

שלושה הבלים כנגד שלושים שנה.

לפי שאז נקהלים כל הכוחות באדם,

כמו שאמרו, זיכרונו לברכה, בין שלושים לכוח.

ורצה שלמה לרמז שהגם שמתקהלים כוחותיו הוא בשיא תוקפו,

גם זה הבל.

ושוב,

מה טעם שינוי הלשון?

הפסוק מדבר נגד שלוש מעלות החשובות באדם.

למה כתוב הבל הבלים?

הכל הבל.

אז יש שלוש מעלות חשובות, אמרנו, חוכמה, גבורה ועושר.

אולם על מעלת החוכמה והגבורה אמר

הבל הבלים,

שמשמע שיהביל רק את ההבל,

הבל את ההבלים שנמצאים במעלות האלה.

וגם במעלות האלה.

יש בחוכמה ובגבורה, יש בהם גם כן קצת מן ההבלים,

אז את ההבלים האלה תהביל.

כי אי אפשר לומר בזה הכל הבל,

כי יש בהם קצת מעלה, מה, להיות חכם ולהיות גיבור זה... יש בזה מעלות.

אבל על מעלת העושר אמר עליה הכל הבל.

על המעלה השלישית אמר

הכל הבל.

שתיים ראשונות,

חוכמה וגבורה אמר הבל,

רק את ההבלים שיש בזה.

זאת אומרת, יש בזה מעלות.

אבל השלישית, העושר, הכל הבל.

והיא אינה כלל מעלה,

היא רק ניסיון מהשם, אם יעמוד בניסיונו.

והעשיר אינו אלא כנפקד מהבורא ליתן למי שראוי.

זאת אומרת,

בסך הכל השם את כל העושר שם אצלו כפיקדון לתת למי שראוי. וזה ניסיון לעשיר, זה לא מעלה.

אין לו שום מעלה בזה.

זה כמו קופאי בבנק.

זה כסף שלו? כסף לא שלו.

בא בן אדם, אומר, אני רוצה להוציא כסף.

הוא נותן לו את הכסף שלו. מה המעלה? יש איזה מעלה לקופאי?

אין לו מעלה.

אותו דבר בדיוק עשיר.

אבל עוד דבר,

אומר המדרש תלפיות,

קודם זה היה תעלומות חוכמה.

עכשיו, המדרש תלפיות אומר,

אבל שלא יאמר האדם, מאחר שהכל הבל,

אז אם כן אני אלך ואני אפרוש לגמרי מכל חיי העולם הזה, ואני אלך בלי לבוש ובלי בית.

הכל עוול.

לכן אמר,

הלו?

לכן אמר,

הבל הבלים,

הכל עוול.

כדאי לך, אם תגיד על הכל,

שהכל הבל הבלים, זה גם הבל.

לא הכל הבל הבלים.

זה לאחד כזה,

מג'נון,

שאמר, אם ככה, אני אלך ערום ובלי בית.

אומר לו, הלא.

אם תגיד שהאבל הבלים,

כאילו הכל,

אז גם זה הבל.

לא ככה.

כפי שאדם צריך ללכת בדרך ממוצעת,

ויהיה מעורב בין הבריות.

אל תג'נאן.

תצא לגמרי.

אאוט.

אז לכן רואים שבתוך המילים האלה מקופלים כל כך הרבה דברים וכל כך הרבה עניינים וכל כך הרבה זוויות,

וזה ממש מדהים כמה הלשון,

לשון יכולה לסבול פירושים.

זה רק בשפת הקודש.

בשום שפה בעולם

אי אפשר להכליל

כל כך הרבה מובנים ומשמעויות

באותן מילים.

רק בלשון הקודש.

וזה רק מקצת, כמובן,

מהפירושים, יש עוד, על הבל הבלים.

אמר קהלת,

הבל הבלים הכל הבל.

אבל זה יספיק

עד מחר, ונמשיך.

רבי חנניה ברגשו אומר, עושה דברים ואחרי זה כל ישראל.

לפי כוח הרבו להם תורם ומשפואות של האמור,

אז אמרו להם שמה הסיפור, ולתורם ימים.