הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק ב | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל 

ורומיה בת סאלם ז"ל

אנחנו בחלק ב' 'הכרת הטוב וכפיות טובה' | הכרת הטוב היא מידה יקרה! בעל עקידת יצחק אומר: הכרת טובת זולתו והשבת גמולו היא מידה יקרה באדם, אז צריך להכיר טובה למה שעשה לך זולתך, וגם צריך להשיב גמולו, וזוהי מידה יקרה באדם. הכתב סופר אומר: שמידת הכרת הטוב היא פנינה המבהיקה ביותר בכתר המידות הטובות! היא המרתקת אדם לאדם, אחים לאחים, קושרת יחד משפחות, היא האופי החקוק מלידה בשבט היהודי, תכונה טובה שהיא תורשה מאבות האומה; אברהם יצחק ויעקב. 

האור צפון אומר: הכרת הטובה חובקת זרועות עולם; בין האדם למקום, ואף בין המקום לאדם, וכן בין האדם לחבירו, היא באה לידי ביטוי גם כלפי אומות העולם, ואפילו אלו שהרֵעו והציקו לעם ישראל גם צריך להכיר להם טובה: "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ" (דברים כג ח) רוצחים שפלים כמו המצרים משעבדים איומים עם כל התכונות הרעות שהיו להם! התורה מצווה: גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ - לֹא תְתַעֵב מִצְרִי. וגם צריך הכרת הטוב כלפי הדוממים שלא ניחונו בתבונה ובהרגשה; 'בור ששתית ממנו מים - אל תשליך בו אבן!' צלחת שאכלת ממנה אל תירק בה זה דוממים הם מרגישים?! משה לא הכה את היאור ולא את החול! למה? כי הוא ניצל בזכותם! צריך להכיר טובה לדוממים גם. עוצמתה של מידה זו היא לאין שיעור! 

וכבר אמר עליה הסבא מסלבודקא: עד כדי כך מחייב כל מעשה חסד הכרה ושיעבוד - שאין דבר בעולם שיכול להכריע אותו! ואם נפגמת ההבנה בערך מעשה חסד של חבירו, הוא אינו מכיר בחסדו של השם יתברך בורא העולם, וכופר בטובתו, ולבסוף יבוא לכפור בו גם בעצמו! עד כדי כך. האור יחזקאל - ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל משגיח דפנוביז' אומר: מידת הכרת הטוב היא כליל המעלות! משנת ר' אהרן: הכרת הטוב היא מעלה טבעית בנפש האדם הישר, ומאידך; חסרון הכרת הטוב הוא מכח פחיתות הנפש! אדם שיש לו נפש פחותה הוא לא מכיר טובה. 

הגר"ש וולבה אומר: הכרת טובה היא מידה שהשכל מחייב ומידה יפה היא מאוד! מידת הכרת הטוב - אינה מתבטלת על ידי מידות רעות, הפסוק אומר: "קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" (ירמיה יז יא) הילקוט שמעוני מסביר: קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, קֹרֵא זה שם של עוף, הקֹרֵא הזה מביא ביצים משאר עופות והוא בכלל זכר הוא לא המוליד, הוא אוסף בצים משאר עופות ויושב עליהם עד שיוצאים מקליפתם ונעשים אפרוחים, ועולים עליו מורטים את כנפיו ואוכלים אותו, כשהוא רוצה לברוח אינו יכול שנמרטו כנפיו, ומוצא אותו שרץ או חיה ואוכל אותו. 

וצריך ביאור: לפי התיאור של הילקוט שמעוני, צריך ביאור הרי האפרוחים אוכלים אותו וממיתים אותו אז מה צריך אח"כ ששרץ או חיה יבואו ויאכלו אותו? למה האפרוחים לא עושים את זה בעצמם? מוכח מכאן: אמנם הם מורטים לו את הכנפים וגם אוכלים ממנו מעט, אבל הידיעה: שהקֹרֵא הזה למעשה הוא שדגר עליהם והביא אותם לאויר העולם - מונעת מהם לאכול אותו כולו! ולכן הם לא ממיתים אותו בידיהם, ומשאירים אותו חי ואז בא שרץ או חיה ואוכלים אותו, אז אפילו האפרוחים האלה יש להם הכרת הטוב על מה שהוא דגר עליהם! שמעתם פעם דבר כזה? 

ועוד אומר הפני מלך: וגם בשיא הכעס, בהצטבר כל הסיבות לפעול בנקם כנגד מאן דהוא, אם פועלת באדם מידת הכרת הטוב כלפי אותו אדם אשר פעם הטיב איתו, תכונה זו תקבע קביעה במידת נפשו של האדם, שמעל כל המידות הטובות והרעות כאחת - מעל כולן מזדקרת לה מידת הכרת הטוב, והיא אינה מושתקת מחמת מידות רעות אשר מוצאות להן משכן בנפשו של האדם! וכמו כן אין מידה טובה שתאפיל עליה, כוחה עומד לה בכל שעה, גם בעת שפועלים בגוף האדם כוחות חשוכים של נקמה ואבדון, גם אז נצבת על איתנה הכרת הטוב! 

פה אומרים לנו: שמי שפועלת בקרבו מידת הכרת הטוב, לאדם שעשה לו פעם טובה, אם פועלת בו המידה הזאת של הכרת הטוב, והתכונה הזו קובעת בו קביעה קבועה היא במידת נפשו של האדם, היא תהיה מעל כל המידות בין רעות בין טובות, ותזדקר כח מידת הכרת הטוב, והיא לא תושתק אפילו אם כרגע יצטברו אצלו כעסים עד כדי נקמה באיש הזה! אבל היא תעמוד המידה הזו גם באותה שעה, ותהיה איתנה: להכיר לו! טובה ולא יעשה לו מה שעלה בדעתו בגלל כל העצבים וכל מה שנעשה... זה רק מי שפועלת בו המידה הזו ונקבעה בנפשו. 

איפה אנחנו רואים דוגמא כזו? בתורה יש לנו דוגמא! הקב"ה אמר למשה רבינו: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים" ומשה רבינו לא מבצע את הפעולה בעצמו, מטיל אותה על אחרים! למה? אומר: אני גדלתי במדין איך אני יכול לעשות להם כך? אבל המדינים האלה גרמו עכשיו שימותו עשרים וארבע אלף איש מישראל! זה לא מספיק לכעוס עליהם על מה שהם החטיאו את ישראל וגרמו לכזה אובדן? אומר: כן אבל אני גדלתי במדין, מה אתה גדלת במדין? אתה גדלת אצל יתרו! אז נגיד יתרו וזרעו אל תפגע בהם, אבל מה זה קשור למדינים מה הם עשו בשבילך? 

הם היו אכסניה בשבילי! היו אכסניה בשבילי; כל המקום, כל האוירה, כל השוק והזה והמכולת וכל מה שהיה שם והזה, אני לא יכול לעשות את זה. ה' מצוה אותו: נְקֹם נִקְמַת- נְקֹם אתה נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים!- לא! הכרת הטוב... שמעת פעם כזה דבר? אותו דבר, כשה' שולח אותו: לגאול את ישראל, שבוע הוא מפציר בו! אחרי שהוא השתכנע הוא אומר: אבל אני לא יכול ללכת בלי ליטול רשות מיתרו, כי 'כל הפותח פתח לחבירו - נפשו חייב לו!' איך אני יכול ללכת בלי רשות?! מה זה, נתן לי! מי חייב למי? 

יתרו חייב למשה רבינו! משה רבינו הציל לו את הבנות מהרועים, ואח"כ "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" (שמות ב כ) אז נתן לו פיתות נו, אז מה? אז בשביל זה?! הרי אח"כ הוא זרק אותו לכלא עשר שנים! אותו יתרו זרק אותו עשר שנים לכלא, רצה להרוג אותו, רק ציפורה היתה מחיה אותו הולכת ככה מחיה אותו עשר שנים, ואחרי עשר שנים היא אומרת לו: מה עם הבחור הזה שהיה פה? - מה, הוא חי?! איך הוא חי בלי אוכל ושתיה? הוא לא יודע שכל הזמן היא דואגת לו, אח"כ הוא חזר והתחתן איתה. אז זאת אומרת מה אתה חייב לו בכלל? מה אתה חייב להם בכלל?! - הכרת הטוב! 

אותו דבר אנחנו רואים יותר מאוחר, רשב"י ובנו ר' אלעזר היו במערה שלוש עשרה שנה! הגוף שלהם היה חתכים-חתכים חריצים חריצים כמו אדמה חריבה! מרוב שהם שהו בתוך האדמה. והם הגיעו לטבריה ונכנסו שמה לחמי טבריה, ואחרי שהם יצאו משם שזה נתן להם חַיּוּת ריכך להם קצת את כל הגוף מכל היבשות שהיתה בגוף שלהם אמרו: מה טובה נעשה לעיר הזאת? אֶה...! החמאם הזה חמי טבריה זה אחד מהפתחים של גיהנם! וזה ה' מימי בראשית שם נמצא זה לא תגיד שאנשי העיר חפרו משהו, עשו משהו עשו חמאם זה טבעי של ה' - כן אבל זה נמצא פה! 

פה זה נמצא בטבריה זה שייך לעיר הזאת, ואנשי העיר הזאת מטפלים בו מטפלים שם עושים משהו, וצריך להחזיר להם טובה לכל העיר! אז שאלו: מה אפשר לעשות? אמרו להם: יש כל מיני מקומות שיש בעיות עם קברים שלא יודעים; איפה יש מת איפה אין מת? התכסו הקברים וכהנים עוברים ונכשלים! אז הם עמדו וציינו את הקברים! וכו' וכו' מה זה? אז רואים מה זה הכרת הטוב מה התורה דורשת בהכרת הטוב - זה לא יאומן כי יסופר! לא יאומן כי יסופר, מי יכול להבין? יש לו את כל הרצון לכעוס על האדם לנקום בו כבר על מה שהוא עושה לו, כן אבל פעם הוא עשה לך טובה! מי שיש בו את המידה הזאת, היא תזדקר מעל כל המידות, והבן אדם הזה יוכל לעמוד כנגד ולא לעשות לו כלום. 

בספר חובת האדם בעולמו הוא אומר לנו: מה ההגדרה של הכרת הטוב? חובה על האדם להכיר טובה לזולתו ולהודות לו על כל טובה שמקבל ממנו, אדם אשר אינו מכיר טובה נקרא כפוי טובה! כפוי טובה, אתמול הסברנו: כופה על הטובה והמידה הזאת כבר שולטת בו שהוא כפוי טובה! ומה זה כפוי? מה זה כופה על הטובה? מכוסה ומוסתר, מכסה ומסתיר. כמו שכתוב: "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף" (משלי כא יד). 

זאת אומרת הצדקה שאדם נותן בַּסֵּתֶר היא מכסה את הכעס שיש לבורא עולם עליך! אם לבורא עולם יש עליך כעס ויש מידת הדין מתוחה עליך ואתה רוצה להפטר מזה? תן מַתָּן בַּסֵּתֶר תן כסף בסתר ואז אתה לא יודע למי נתת, והמקבל לא יודע מי נתן לו, מַתָּן בַּסֵּתֶר כזה יִכְפֶּה אָף יכסה ויסתיר את האף ואת הכעס. איך אתה לא תדע למי אתה נותן? אתה נותן למישהו אמצעי והוא יתן למישהו, ואז אתה לא יודע למי הוא יתן, וההוא לא יודע מי נתן. לכן אדם כפוי טובה הוא אדם המכסה על הטובה שנעשתה עמו ואינו מכיר בה. 

עכשיו מה זה הכרת הטוב? המידה הזאת הכרת הטוב, אין הפירוש: רק להעניק טובה לאדם רק שגמל איתנו בטובה, שאם כך היה הדבר אז היא היתה נקראת 'השבת טובה' רק להשיב טובה; עשו לך טובה תשיב טובה, וזה רק ענף קטן-קטן ממידת החסד! אז מה היא א"כ מידת הכרת הטוב ומה היא כוללת? התשובה טמונה בשם של המילה: הכרת הטוב, להכיר את הטובות שנעשות לך; בין אם נעשות על ידי אדם בדעת, בין שלא מדעת, בין שלא מתכוין ואפי' כמו שראינו רשב"י משיב טובה לכל העיר! 

הדוור מביא לך דואר - לא צריך להגיד לו תודה שמביא לך מכתב? צריך להכיר לו טובה להגיד לו: תודה! טורח! - מה, אבל הוא מקבל משכורת בשביל זה מה אני צריך להגיד לו תודה?! כן. בעל המכולת קם ב-4,5 מכין לך שיהיה לך מוצרים יהיה לך חלב יהיה לך כל מיני... לא צריך להגיד לו תודה? זה שמנקה את הרחובות מפנה לך את האשפה לא צריך להגיד לו תודה?! מישהו ראה פעם על מכונית זבל ואמר לו: ישר כחך! ישר כחך!! ?! אף אחד! מהיום תפתיעו אותם...! 

אין המידה נקראת 'השבת טובה' אלא הכרת טובה, ללמדנו: כי עיקר המידה היא הכרה הרגשית של האדם בטובה שעשו לו, הבנה: שאין הטובה מגיעה לו! לא מגיע לי כלום, ואף אחד לא חייב לי כלום!! אלא צריך להעריך על כל מעשה קטן שעושים עבורו, אז עיקר המידה זה להרגיש, הכרה רגשית של האדם בטובה שעושים לו, והבנה: שום דבר לא מגיע לך! למה אנשים לא אומרים: תודה? - הוא חושב שמגיע לו! מה, הוא עשה רק לי?! הוא עשה לכולם! לכן אורח רע! מה אומר? - מה זה, כל מה שהם הכינו - הכינו בשבילם, רק אמרו לי: אתה רוצה לאכול? טוב ישבתי מה, אבל הכל היה בשבילם. אורח טוב! מה אומר? כל מה שהוציאו – הוציאו בשבילי! זה מה נתנו לי שמה... וזה פה ושם הכל זה בשבילי!

 באורחות מוסר כתב: הכרת הטוב כשמהּ היא, לא החזרת טובה; כי פעמים שאין למי להחזיר, או אין אפשרות להחזיר עבור הטובה שעשה עמו, אבל צריך להכיר בטובתו, ושיביע כלפי חבירו את ההכרה והערכה שיש לו על הטובה שגמל עמו, ואם הוא לא יכול אפילו להביע את הדברים, אז שיכיר לעצמו לפחות את טובת חבירו. זאת אומרת יש מציאות לפעמים, שאין למי להחזיר נגיד מישהו שלח לך משהו ואתה לא יודע מי זה שלח לך? איך תחזיר? אתה לא יודע מיהו! או שהמישהו הזה נפטר, או כל מיני ציורים אבל להכיר טובה לבן אדם, לברך את מי ששלח את מי שנתן אפילו שאתה לא יודע מי זה – זה ודאי שאתה יכול! 

בדעת חכמה ומוסר כתב: הביאור האמיתי של הכרת הטוב, הוא עבדות והשתעבדות לבעל הטובה! אתם שומעים עד איפה זה מגיע? להיות ממש כעבד ומשועבד לו! בגלל שהוא עשה לך טובה ולו פעם אחת!! המכתב מאליהו אומר: הכרת הטובה פירושה; אני מחזיר את עצמי ואת כל אשר לי את כל רצונותי ותקותי את הכל ממש אני תולש ועוקר ממני - ומחזיר לו למען אביע לו אות הכרתי על כל טובותיו! זוהי תודה, קרבן תודה! קרבן תודה!! כי אין אפשרות לתודה אם איננה באה בתורת קרבן, וקרבן זה הקרבת עצמי, חלב של כל מה שיש לי, רק קרבן כזה מתקבל למעלה. 

זאת אומרת אדם בא לבית המקדש ורוצה להודות לקב"ה: על כל מה שהוא עושה איתו, על מה שהוא חי, על מה שהוא יכול לשיר כל יום: וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! (X5) אם אתה שמח? יש לך חיים! רואה, שומע מתהלך נושם... צריך להקריב קרבן תודה! מה עושים? קונים קרבן עולים לבית המקדש מקריבים קרבן, אז מה הפירוש? כשאדם בא ומביא את הקרבן הזה לבית המקדש, אז אני מחזיר את עצמי כל כולי, הכל זה שלך! אתה נתת לי הכל, החיים שלי כל מה שיש לי זה אתה נתת לי הכל, אז אני מחזיר את עצמי וכל אשר לי, כל הרצונות את כל התקוות את הכל ממש, תולש אני עוקר ממני ומחזיר לקב"ה למען אביע לו אות הכרתי על כל טובותיו!! 

זוהי תודה, קרבן תודה, כי אין אפשרות לקרבן תודה אם איננה באה בתורת קרבן, וקרבן זה הקרבת עצמו כאילו מקריב את הקרבן במקומו, היה ראוי שאני יקריב את עצמי להכיר תודה לבורא יתברך! כמו שאנחנו נדרשים לפעמים: למסור את הנפש! ממש למסור את הנפש, להחזיר אותה לבורא, וצריך לתת את החלב של כל מה שיש לך, רק קרבן כזה מתקבל למעלה. ומה ראינו קודם? שהביאור האמיתי של הכרת הטוב: הוא עבדות והשתעבדות לבעל הטובה! לא לשכוח את הטובה, קטנה אפילו, קטנה. 

נגיד; יש בן אדם נתקע בלי כסף, יום שישי אין לו כסף לעלות לאוטובוס, הוא לא יגיע הביתה הוא יצטרך לשבות ברחוב! פונה לאחד: אתה יכול לתת ללי כסף? נתקעתי! זה וזה... - לא נותן לךָ לךְ תעבוד, עוד אחד, בסוף אחד נתן לו כמה זה שני שקלים וזה חמשה שקלים נתן לו מה זה חמשה שקלים ביג דיל מה עשה לי חמשה שקלים, כן אבל בלי החמשה שקלים היית יושן ברחוב! אין לך אוכל, הוא נתן לך ואתה הגעת לירושלים! מה? זאת אומרת אל תסתכל עכשיו מה עשה מה לא עשה, ממה הוציא אותך! ממה היה זה... כל דבר קטן, כל דבר קטן; חסך לך רגע אפילו! 

חסך לך רגע, חסך לך בטרחא; נפל לך משהו והוא הגביה אותו, כל דבר, כל דבר צריך להכיר טובה, כל דבר! כל דבר, תארו לכם: אם כולם היו מודים לכולם על כל דבר - זה היה עושה אחדות וחיבור בין כולם שאין כדוגמתה, היה רק שלום בעולם1 אבל אם כל אחד חושב: אני? שכולם ישרתו אותי! אני עושה לך טובה שאני מוכן לקבל ממך זה – זה גורם לחורבן! הכרת הטוב היא הבסיס שאיתו אפשר לעשות שלום בכל העולם כולו! 

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected]