הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק ו | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'לעולם אודך' בענין מידת הכרת הטוב שחיברו הרב יצחק זאב פיש שליט"א - ישר כוחו!)

פרק ו: יסודות ומצוות המבוססים על הכרת הטוב

הכרת הטוב יסוד לאמונה

מידת הכרת הטוב משמשת אבן פינה יסוד לאמונה בשי"ת ובהנהגתו את העולם. (מדברי הח"ח חייו ופעלו חלק ג' תתרצ"ד). 

הכרת הטוב יסוד למלכויות

בבואנו ליום הדין להמליך את הקב"ה וכמו שאמרו חז"ל (ראש השנה טז' עמוד א'): 'אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם' ההכנה הראשונה לזה היא הכרת הטוב (קובץ שיחות מוסר).

יסוד יום השבת הכרת הטוב

עלינו לידע ולהבין שהענין של הכרת חסדי ה' אינו רק ענין של השקפה אלא זהו מן יסודי היסודות הנה אדם הראשון תיקן: "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב') ויש לתמוה טובא שזהו המזמור של יום השבת ולא הוזכר בו אפילו מילה אחת אודות שבת! וזהו שאלה גדולה אשר התבוננתי בה שנים רבות.

ועל כרחך למדים אנו מזה: שהיסוד של יום השבת הוא שהוא יום של הכרת הטוב והיינו; שהיום שנגמרה בו הבריאה הוא הזמן המיוחד להתבונן ולהכיר ולהגיד שכל מה שעשה ה' עד היום הוא טוב מאד! "טוב להודות לה' וגו' להגיד בבוקר וגו' כי שמחתני ה' בפעליך במעשי ידיך ארנן מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך" 

ואם מזמרים זמירות אודות השבת ושוכחים העיקר שהוא להודות לה' ולהכיר טובת הבריאה הרי זה דומה להציור שנתן הג"ר שמחה זיסל זצ"ל מקלם אודות הילד שנשלח באיזה שליחות וכדי להזכירו קשרה לו אמו חוט על ידו והזהירתו: 'לבל ישכח להסתכל על החוט!' ובאמת הילד לא הסיח דעתו מן החוט אמנם בבואו למקום המיועד על אף שזכר את החוט שכח על מה הוא בא להזכירו.

ואם כן שזהו יסוד השבת ראינו עד כמה שזהו יסוד היסודות והנה יש בחיוב זה פרטים רבים מאד ועכשיו נעסוק בשנים מהם האחד בהחובה להכיר ריבוי הטובות הכלולים בעצם הבריאה ואמנם ישנו עוד חיוב שני (2) בזה שצריך לידע כי לא יצא ידי חובתו בההכרה אלא גם יש אחריות גדולה על כל אחד ואחד לדבר בהן ולפרסמם לאחרים. (שערי אורה).

יסוד יציאת מצרים הכרת הטוב

בעשרת הדברות (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" כתב הרמב"ן: 'וטעם "מבית עבדים" שהיו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה ואמר להם זה שהם חייבין שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלהים שיעבדוהו כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים וכו'

 אמר המקום לישראל: "אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך" - אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם במצרים?' 

אמרו לו: 'הן' 

- 'כשקבלתם מלכותי קבלו גזרותי!' 

כלומר; אחר שאתם מקבלים עליכם ומודים שאני ה' ואני אלהיכם מארץ מצרים קבלו כל מצותי.

הרי יסוד כל המצוות הוא יציאת מצרים ויסוד מצוות יציאת מצרים הוא הכרת הטוב להקב"ה שהוציאנו. 

וכן כותב בעל חובות הלבבות בפתיחה לשער עבודת האלוקים: 'כי מן הידוע אצלינו כי כל מטיב עלינו אנו חייבים להודות לו כי כוונתו להועיל לנו כמו שהיטיב לבני ישראל שהוציאם ממצרים לארץ כנען רואים שתכלית יציאת מצרים להביא את האדם להכרת טובה' (שפתי חיים מועדים חלק ב' עמוד רעג').

היסוד של קבלת עול מלכות שמים ועול תורה נעוץ בהכרת הטוב להשי"ת. (שפתי חיים שם עמוד רפד').

יסוד מצוות סיפור יציאת מצרים הוא משום הכרת הטוב ולכן אומרים בהגדה פסוקי הביכורים המורים על הכרת הטוב.

יסוד מצוות ביכורים הוא הכרת הטוב וכמבואר בפסוק דברים כו' וברש"י שם.

מצוות פטר חמור יסודה הכרת הטוב. (שפתי חיים מועדים ב' רעו').

מצוות כיסוי הדם יסודה הכרת הטוב לחיה ולעוף (תנחומא, בראשית סימן י').

מצוות תקיעת שופר כביטוי להכרת הטוב;

הטעם שנקבע תקיעת שופר בראש השנה נראה לי לבאר עפ"י משל למלך גדול ותקיף שמשל על מדינות רבות ושרים רבים ונכבדים היו סרים למשמעתו ונשלחו בפקודת המלך להמדינות הרחוקות לפקח שם על תהלוכות והתנהגות אנשי המדינה והשרים האלה קבלו רשיון מאת המלך לדאוג בעד קיום של העם למלא את מבוקשם ולתת להם את כל מחסורם ובארץ רחוקה מאד היה שר אחד שישב שם משך כל השנה 

ורק ביום אחד תקופת השנה שבו ניתנה עטרת המלוכה על ראש המלך ועשו שמחה ויום טוב בעיר המלוכה בא גם השר ההוא לראות את פני המלך 

וישאל אותו אדונו על גורל ומעמד בני המדינות הרחוקים 

ויספר לו השר שמתענגים על רוב הטובה כי הוא מילא את צו המלך להשגיח עליהם ולהטיב עמהם 

ושאלו המלך: 'אם מכירים האנשים ההם את טובת המלך וחסדיו?' 

ויענהו השר: 'כי הם כפויי טובה כי בכל עת ישבו ביניהם לא נתנו תודה ולא הראו הכרת טובה בעד חסדי המלך אשר גמלם וע"כ דעתו למנוע מהם הלאה את טובתו כי למלך אין שוה להטות אליהם חסדיו!' 

ויאמר המלך: 'גם אני אסע עמך ואראה הכדבריך כן הוא ואז אסתירה פני מהם ואחדל מלהיטיב עמם' 

וכאשר הגיעו המלך והשר אל המדינה ההיא שמעו ממרחק קולות צהלים ושמחים מרעישים את הארץ 

וישאלו: 'מה הקול אשר אנחנו שומעים?' 

ויענה להם איש אחד: 'הלא ידעתם? כי חג היום לכולנו כי ביום הזה לקח אדונינו המלך את כתר המלוכה על ראשו והוא איש חסד מטיב עם אנשי המדינה תמיד! ואם בכל ימות השנה אנו טרודים על מחיתנו ולא נוכל להראות תודתנו בעד חסדיו הרבים הנה ביום הזה אנו נאספים כולנו לעשות חג של שמחה ולקבל עלינו מחדש להיות סרים תמיד למשמעת המלך ולקיים את כל פקודיו' 

ואז ראה ונוכח השר כי שגה בדמיונו באמרו: 'שהם כפויי טובה' כי ביום הזה לא היה ביניהם ולא ראה את הכבוד הגדול אשר עושים למלכם והוא ראה אותם רק בעת שהם רדופים ושקועים בעסקיהם להביא טרף וכלכלה לביתם ואז לא היו פנויים להראות את אהבתם למלכם 

וכאשר שמע המלך את כל זה אמר: 'הנה חפצתי למנוע מכם את הטוב אשר עשיתי עמכם עד הנה ועתה אחרי אשר ראיתי את אהבתכם אלי עוד אוסיף וארבה להטיבכם ולהתחסד עמכם יותר!' 

הנמשל הוא; שהשטן רואה את ישראל כל ימות השנה בהיותם שקועים בדאגותיהם ונושאים בעול הפרנסה אשר יכביד עליהם את אכפו ואז אינם ממלאים את חובותיהם בקיום התורה והמצוות. והוא בא להשטין ולקטרג עליהם בראש השנה בשבת הקב"ה על כס המשפט לדון את יצוריו 

אך הנה עוד טרם ישב הקב"ה על כסא הדין כבר תוקעים ישראל בשופר לקבל עול מלכות שמים עליהם כדעת הרס"ג בטעם התקיעה וע"י זה נתהפכה מידת הדין לרחמים כי הקב"ה הבוחן לבות בני האדם רואה שבני ישראל קשורים בנפשם באלקיהם ורק תלאות החיים הן בעוכריהם אבל לבם נאמן לאלקים (שבט מוסר לר"ת עמוד 122).

מצוות ראיה בכית המקדש יסודה הכרת הטוב 

"יראה כל זכורך" (דברים טז, טז) הבורא יצר האדם בצלמו ותחילת ברייתו יצרו בבטן אמו קטן בכמות זית והנה כאשר יגדל ראוי שיבא להשתחוות לפניו להראות לו כי הכיר טובתו יתברך והנלבב מעשה ידיו להתפאר יכון לקראתו וראהו ושמח בלבו (חרדים פרק סו' אות קנג').

הכרת הטוב יסוד למצוות כיבוד אב ואם

עיין דברי החינוך (מצוה לג') הובאו דבריו להלן (פרק כא' ד"ה לימוד מדברי החינוך בהכרת הטוב לאב ואם).

חבטת הערכה יסודה הכרת הטוב

'נוהגין לחבוט אותה הערבה על הקרקע או על הכלי פעמים (2) או שלש (3) וכל המנהגים האלו שעושין בחג הם משום שמחה! דכתיב "ושמחת בחגך" (דברים טז, יד) כמו שעשו בו שמחת בית השואבה כמוזכר בגמרא לומר: שלא נהיה כפויי טובה ונשבח ונשמח לפניו יתברך על ריבוי שפעת הטובה שהשפיע לנו! שבירך את השנה שעברה בתבואת הארץ ובפירות הארץ ובפירות האילן וכן נתפלל לפניו: 'שיהיה כן לשנה הבאה או יותר טוב ממנו!'. (לבוש אורח חיים סימן תרסד' סעיף ג').

יסוד משלוח מנות בפורים הכרת טובה

אין אדם שולח מתנה לחברו אלא על ידי שהוא מכיר לו טובה בדבר שעשה לו וכן אתה מוצא את ישראל באותו דור שכיון שבאו לידי סכנת כליה ונתנו לבם לחשוב על מה חרה אף ה' בהם והתודו על עוונם ושבו בכל לב וכשנצלו אחר כך מן הסכנה חזרו ונתנו אל לבם כל איש בפני עצמו: 'בזכות מי באה ההצלה?' 

זה אומר: 'לא בזכותי אלא בזכות חברי!' ואף זה תולה את הזכות בחברו ולא בו ומרוב שנתמלא לבם הכרת טובה מזה לזה שלחו מנות ומתנות איש לרעהו כלומר; מודה אני לך ומכיר לך טובה שבזכותך נצלתי מן הגזירה! וכן ראוי לכל איש ישראל שיהא תולה את הקלקלה בעצמו ואת הזכות בחברו ומתוך כך באים כולם לידי זכות ולידי אהבה ולידי הישועה לעולם. (ספר התודעה פרק טו').