הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק יב | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'לעולם אודך' בענין מידת הכרת הטוב שחיברו הרב יצחק זאב פיש שליט"א - ישר כוחו!)

הכרת הטוב וכפיות טובה חלק יב' עמודים נו-סא

ובספר דברי יואל הקשה: 'דלכאורה איך יתכן להחזיק להם טובה על מעשה הרע והרמאות דהרי אמרו רז"ל: 'אסור לומר אחזוקי לעובדי שביעית' וכמו כן לשום עוברי עבירה והרמאין והשקרנין הם מהכתות שאינם מקבלין פני השכינה! ובודאי יותר טוב היה שלא יהיה במציאות רמאין בעולם ואיך יתכן להחזיק טובה למעשה הרע והמגונה כזה? ואיתא בתנא דבי אליה זוטא פרק ג: 'דכל מה שיש בעולם הכל בראו הקב"ה בששת ימי בראשית חוץ מהשקר שאינו בריאה מאתו ית' אלא בנ"א עצמן בוראין אותו ברוע בחירתם'.

ובהקדמת ספר הזוהר הקדוש דף ב' עמוד ב' איתא: 'כד בעא הקב"ה למיברי עלמא אתו כל אתוון קמיה מסופא ארישייהו וכו' עאלת אות שי"ן קמיה אמרה קמיה: 'רבון עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא' וכו' אמר לה: 'יאות אנת וטבא נתוקשוט אנת אבל הועיל ואתוון דזיופא שקר נטלין לך למיהוי עמהון לא בעינא למברי בך עלמא דבגין דלא אתקיים שקרא אלא אי יטלון לך' עד כאן דבריו.

הרי שאין בעולם דבר השנוא ומשוקץ ומתועב לפני הבורא ית' כמו השקר והרמאות ואות שי"ן היתה ראויה וחביבה לפני הקב"ה לברוא בה את העולם אילולי שהרמאים והשקרנים משתמשים בה לזיופיהן ובודאי שלא יתכן להחזיק טובה על מעשה הרע והמגונה הזה 

אמנם התם אפשר לומר: דהכונה דכיון דעל כל פנים נצמח לנו טובה על ידם להציל אותנו מקטרוג העני שלא הספקנו ידו כל צרכו והעני קורא תגר לפניו ית' ומעורר קטרוג ח"ו ע"כ צריך להחזיק טובה לרמאים עכ"פ בערך הטובה וההצלה הנצמח לנו על ידם ואף שהמעשה עצמו רע ומגונה והוא כמו מי שעושה רעה וגם טובה אין מעשה הרע מכבה את הטובה ועל כל פנים צריך להחזיק לו טובה על מעשה הטוב ועל הצלת נפשותינו מן הקטרוג.

והרי"ף בעין יעקב פירש: שצריך להחזיק טוב לרמאין וליתן גם להם צדקה אע"פ שאנו יודעים בבירור שהן רמאין שזו מכלל החזקת הטובה שאנו חייבים להם לפי שעל ידם אנו ניצולים מן הקטרוג (דברי יואל נח עמוד קסט).

כתוב בתורה: כי אחי יוסף פחדו לאחר מות אביהם שיוסף יתנכל להם (בראשית נ, טו): "לו ישטמנו יוסף" ויוסף הרגיעם באומרו: שידאג להם וישלם להם טובה 

ויש לבאר: שיוסף עשה זאת בגלל הכרת הטוב שלו דהיינו; שאף על פי שהאחים התכוונו וודאי להרע לו מכל מקום צמחה לו מכך טובה שירד למצרים והפך להיות השליט ולכן נצרך לשלם להם על הטובה שנגרמה על ידם 

לומדים אנו: מכאן שאין מודדים עפ"י המעשה גרידא אלא גם לפי ההנאה שנגרמה מתוצאות המעשה. (חובת האדם בעולמו חלק ד' עמוד 19 בשם רבי סנדרפרוינד זצ"ל).

שכר והכרת הטוב על נקודה טובה שבמעשה

נצייר לעצמנו עוד; הנה יעקב ובניו הגיעו למצרים משפחה שאחד מבניה יוסף הציל את כל מצרים מחרפת רעב כשהיה רעב גדול כל כך ששבע שנות שבע "לא נודע כי באו אל קרבנה" ובלי יוסף כל מצרים והארצות הסמוכות היו גוועים ברעב וכולם ידעו והכירו: שיוסף הציל אותם! שהרי כולם אגרו לעצמם תבואה והכל נרקב ורק מה שיוסף קיבץ לא נרקב ואחר כך הביא את משפחתו למצרים ומהו השכר שקבל יוסף על זה? 

הנה לא די שהמצריים לא הכירו טובה על כך אלא שלאחר זמן באו על בני ישראל באכזריות נוראה בגזירה של (שמות א, נב): "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו", "וימררו את חייהם" 

ואף על פי כן התורה אמרה (דברים כג, ח-ט): "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו וכו' דור שלישי יבא להם בקהל ה"' מה פירושו של: "גר היית בארצו" וכי עשו להם טובה שאירחו אותם? הרי בני ישראל רצו לצאת והמצרים לא הניחו להם לצאת ועשו להם צרות ואף על פי כן זה נחשב: "גר היית" כי היה זמן שחיו בתוכם כראוי ובזמן יוסף קבלו אותם בסבר פנים יפות כדאיתא בגמרא (ברכות מג' עמוד ב') ולכן מגיע למצריים שכר שלא לתעב מצרי גם בתוך כל האכזריות לא נאבדת הנקודה הטובה של: "גר היית בארצו" ומשלמים עליה שכר 

ומכאן יש לנו לימוד על מהות שכר ועונש שהקב"ה משלם שכר על ענין דק מן הדק של מעשה טוב שכר לדורי דורות: "לא תתעב מצרי" ו: "דור שלישי יבא להם בקהל ה"' (מחשבת מוסר חלק ב' רס"ט).

עשה לו טובה ואח"כ רעה חייב בהכרת הטוב

כל מי שהצטרכת אליו יום אחד וכל מי שקבלת ממנו תועלת ועזרך בעת צרה אפילו הרע לך אח"כ אתה צריך על כל פנים לשמור ברית ותזכור למה שקדם כמו שנאמר: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג, ח) וכבר נודע מה שהרעו לנו המצרים אח"כ. (מורה נבוכים חלק ג' פמ"ב).

פרק יב: הקב"ה מתנהג בהכרת הטוב 

הכרת הטוב של ה' למצרים

'עתידה מצרים שתביא דורון למשיח כסבור שאינו מקבל הימנה 

אמר לו הקב"ה למשיח: 'קבל מהם אכסניא נעשו לבנ"י במצרים!' (פסחים קיח' עמוד ב').

 הכרת הטוב של ה' לאבותינו

'אין אני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני בעולם תחילה!' (מנחות נג' עמוד א').

הכרת הטוב של ה' לבנ"י שיצאו ממצרים

"ויהי דבר ד' אלי לאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיה ב, א-ב).

 כוונת הפסוקים כפי שפירשת המצודות דוד: 'שהשם יתברך הראה הכרת הטוב כלפי בני ישראל שזכור לפניו האמונה שהאמינו בו ישראל והלכו אחריו "במדבר בארץ לא זרועה". 

והקשה הגרי"ז סולוביציק זצ"ל (קובץ הוספות להגדה של פסח): וכי מגיע לבני ישראל 'יישר כח' והכרת הטוב על מה שהסכימו לצאת ממצרים? הרי היה זה מקום בו היו משועבדים לפרעה ושם עינו אותם "בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה" שם הטביעו את זכוריהם ביאור ושיקעו את ילדיהם בערי מסכנות! וא"כ מה הרבותא שבני ישראל היו מוכנים ללכת למדבר "בארץ לא זרועה"? 

מכאן שמבחר היצירה ששמו: 'אדם' קשה לו להפרד מארצו ממולדתו מבית אביו מקום גידולו מקום בו התרגל לחיות אפילו ממקום שהיה משועבד לפרעה ועינו אותו "בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה" והטביעו את זכוריו ביאור ושיקעו את ילדיו בערי מסכנות מכל מקום כך הוא טבעו של אדם וע"כ מובן מדוע מגיע לבנ"י הכרת הטוב על לכתם במדבר. (ספר 'חיים שיש בהם' עמוד תקכ').

הכרת הטוב של ה' לבעלי תשובה

'מדת הקב"ה וכו' אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים! שנאמר (הושע יד, ג): "קחו עמכם דברים ושובו אל ה"' ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה! שנאמר (שם): "וקח טוב" (גמרא יומא פו' עמוד ב') 

וביאר המהר"ל: דהקב"ה מחזיק טובה על התשובה כי הוא יתברך חפץ בעול כי אם אין הנבראים על מי תהיה מלכותו יתברך. (נתיב התשובה למהר"ל מפראג תחילת פרק ג').

הכרת הטוב של ה' לגרים

"ה' שומר את גרים" הרבה הקב"ה אוהב את הגרים למה הדבר דומה? 

למלך שהיתה לו צאן והיתה יוצאה ורועה בשדה ונכנס בערב בכל יום פעם אחת נכנס צבי עם הצאן והלך לו אצל העיזים והרחלים והיה רועה עמהם נכנס עמה יוצא לרעות יצא עמה 

אמרו למלך: 'הצבי הולך עם הצאן ורועה עמהם בכל יום ויוצא ונכנס עמהם!' היה המלך אוהב לצבי ויותר 

בזמן שהוא יוצא לשדה מצווה לרועה ואומר לו: 'הזהר בצבי הזה לא יכהו אדם!' 

וכשהיה נכנס עם הצאן היה מצווה אוהבו עליו: 'תנו לו שיאכל וישתה!'

והיה אוהב הצבי ביותר אמר לו הרועה: 'אדוני המלך! כמה תיישים וכמה עיזים וכמה רחלים וכמה גדיים יש לך ואין אתה מזהירני אלא על הצבי?! וכל יום אתה מצווני עליו!' 

אמר לו: 'הצאן כך דרכה לרעות אבל הצבי במדבר הן יושבין אין דרכן להכנס לישוב אצל בני אדם וזה הצבי נכנס וישב אצלנו לא נחזיק לו טובה שעזב המדבר הגדול והרחב מקום שהצבאים והאילות רועות והניח אותם ובא אצלנו?! לכן אנו צריכים להחזיק לו טובה!' 

כך אמר הקב"ה: 'טובה גדולה צריך אני להחזיק לגר שהניח משפחתו ובית אביו ובא אלי ולכן אני מצווה עליו: "ואהבתם את הגר" (דברים י, יט): "וגר לא תונה" וגו' (שמות נב, כ) לכך נאמר: "ה' שומר את גרים" (תהלים קמו). (מדרש תהלים מזמור קמו').