הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק יד | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציבי יום: בִּיסְט בֶּן פַלְגֹּשׁ יזכה בס"ד לאריכות ימים ושנים בבריאות איתנה שהמחלה תסתלק ולא תחזור יותר אף פעם בזכות 10 נציבי יום אמן ואמן.

להצלחת וגאולת עם ישראל ברחמים מהרה ובפרט לעזריאל שלום בן תמר ברכה והצלחה בכל מכל כל אמן.

בסיעתא דשמיא חזרה בתשובה ורפואה שלימה לכל חולי עמו ישראל בפרט (בלחש:...) וכל משפחתם אמן.

תהילה מרים בת יוכבד שהמחלה הכאבים הלחצים והיסורים שלה יעברו למשפחות הבונים החופשיים רוקפלר וביל גייטס יש"ו אמן כן יהי רצון

'הכרת הטוב וכפיות טובה' - חלק יד' |

עכשיו אנחנו לומדים על הכרת הטוב לקב"ה: כל בריאת העולם היתה עבור הכרת הטוב, "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ" (דברים כו א) מצות הביכורים, כל העולם ברא הקב"ה בשביל האדם למען יחזיק לו טובה ויהללנו ולא יהיה כפוי טובה שיכיר: שיש בורא שברא אותו והכין לו את כל צרכיו, ובזה תלוי קיום כל התורה, שבשביל מצות ביכורים נברא העולם! כי הוא על שנחזיק לו טובה על המחיה ועל הכלכלה, וההיקש הוא: על כל הדברים! וזה 'בנין אב' על כולם. לכן יש הרבה מצוות של "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם" (במדבר טו כ) "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ" (דברים יח ד) – כל הראשית צריך לתת לה'. 

למה? להראות שהוא הבעלים וכל מה שיש לנו זה שלו, אז צריך לעשות כל דבר; תרומות, מעשרות, הכל רֵאשִׁית לזכור: שה' מצוה; זה לא שלך! בשמיטה היא עוד יותר להראות שכל השנה שום דבר לא שלך! הכל הפקר. אז זאת אומרת זה להכיר טובה לעורר אותנו: להכיר טובה על כל הטובות שה' עושה איתנו! - האלשיך. 

עכשיו ה'שפת אמת' אומר: הגמ' בברכות לה' כתוב: "תנו רבנן; "אסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה ואם לא בירך - גוזל לקב"ה ולכנסת ישראל!" כיון שכל הבריאה היא להכיר טובה לה' יתברך אם הוא נהנה בלי ברכה הרי זו השחתה מאחר שלא נעשה רצון ה' שהיה בעצם הבריאה שצריכים לשבח לשמו והרי זה גוזל את הכרת הטובה שהוא צריך להכיר להקב"ה, אז לכן צריך לברך כהכרת הטוב על כל דבר. 

וב'ארחות צדיקים' כתוב: "אדם צריך לזכור את חסדי ה' יתברך שהוא שלם באבריו ואם היה חולה באבר אחד ובא רופא וריפא אותו כמה היה נכנע ומחזיק טובה לרופא ההוא!" מדובר שנגיד חלילה היה לו נמק ביד או ברגל והיו צריכים לכרות ובא רופא וריפא והחלים לו את הרגל או יד אז כמה הוא היה מחזיק לו טובה שיש לו עכשיו יד בזכותו! קל וחומר כמה צריך להכיר טובה לבורא שמשאיר אותו שלם, תאר לך על כל אבר ואבר שאדם היה צריך לטפל - כמה היה מודה לרופא שהציל אותו; הציל לו את העינים, והציל לו את השמיעה, והציל לו את הלב, עשה לו צינתור - השאיר אותו בחיים! 

והקב"ה נותן לך את הלב שלם בלי שום כלום, בלי שום דבר בלי שום בעיה! למה אתה לא מודה לו?! אתה צריך להודות לו כמו כל הרופאים שהיו צריכים לטפל בך באבר אבר - אם היה חלילה מתקלקל סופית! וכמובן הרבה יותר!! והנה העושה טובה לזולתו בחינם והוא כופר בטובתו החטא שלו גדול, כמובן שמי שהטיב לו כועס עליו שהוא כפוי טובה כמו שאומר שלמה המלך עליו השלום במשלי יז יג: "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ!" לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ מי שמֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה. בכל הכרת טובה לזולת צריכים במקביל להכיר טובה לקב"ה שזימן לך את הטובה, כל מי שעשה לך טובה אתה צריך להודות לשנים: לעושה הטובה ולבורא ששלח לך אותו. 

הגמ' אומרת (בבא קמא צב'): "היינו דאמרי אינשי" כך מורגלים האנשים לומר: "חמרא למריה טיבותא לשקייה" היין שייך לאדון אבל מודים ומטיבים למלצר שמגיש לך את היין של האדון, ושוכחים את האדון! כמו שהאדם מכיר טובה לרב שלו שלימד אותו חכמה, אבל הוא שוכח להכיר טובה לקב"ה: קודם כל ששלח לו רב כזה, דבר שני: שהוא החכים את הרב הזה כדי שיוכל ללמד אותו תורה. כך גם בשאר עניני האדם; אדם מכיר טובה לנוות ביתו, אשתו טורחת קשה במשימתה – מודה לה! אבל הוא שוכח להודות לקב"ה שנתן לה גם את הכוח לעשות את זה! 

גם כשלומד תורה - צריך להכיר טובה לה' ולא להחזיק טובה לעצמו, הוא חושב: 'שהוא הבין והוא חידש...' אם ה' לא יִתֵּן חָכְמָה ומִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה (ע"פ משלי ב ו) מה היית מבין?! כמו תינוק שבא לעולם – חסר דעת! ורק אח"כ הקב"ה נותן לו לאט לאט בשביל שלא ימות מהצער והריח ממה שהוא עושה בשנה הראשונה... עכשיו בואו תראו, כמה אתם צריכים להודות לה' - הרגע! על מה? אתם יודעים על מה? על מה אתם צריכים להודות לו הרגע? - נשימה... זה כל רגע! 

עכשיו אני מדבר; יושבים עכשיו לומדים תורה, ברגע הזה כל קודם כל אתה מושפע בכל כך הרבה טובות! דבר ראשון: אתה רואה אותי? אתה צריך להודות על זה שאתה רואה! אתה שומע אותי? אתה מבין אותי? אתה יכול לחשוב על מה שנאמר, אתה זוכר מה אמרתי קודם, אתה 'מבין דבר מתוך דבר' אתה יכול לומר מה שאתה רוצה בדיבור, אתה גם מסוגל לשתוק מתי שצריך, אתה יודע להצביע עם האצבע על קטע מסוים שלומדים, אתה יושב בבית מדרש! אתה נהנה מהתורה הקדושה, אתה נעזר בכל רבותינו ראשונים ואחרונים מה שאנחנו מביאים פה, והקב"ה מזכנו שיתבארו לנו הדברים מאלפי ספרים!!! 

ויש לך רב שמעביר שיעור, ויש לך את מי לשאול, והמקום מקורר במזגן או מחומם, אתה נהנה מאוירת הלימוד, ומהצוותא, - תראו כמה טובות יש לכם ברגע ולא מנינו אפילו אלפית! כמה טובות גנוזות ברגע אחד שאתה חי במצב מסוים, ועל כל אחד ואחד צריך להודות בנפרד, וכל שכן על כולם, וכל שכן וכל שכן לא רגע אחד, אלא יום שלם! 86,400 רגעים!! וקל וחומר על שבוע כמה אתה צריך להודות, ועל חודש, ועל שנה, שתים, עשר, עשרים - וכל החיים! "וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם... אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת" והרי "על כל נשימה ונשימה צריכים להודות! "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ" (תהלים קנ ו) אז היינו צריכים לפצוח בשירה והודאה בלי הפסקה עד היום האחרון! 

אדם צריך להודות לקב"ה אפילו על דברים הכרחיים בלבד! כגון; לחם ומים בלבד!! עוד מעט לא יהיה יותר... הם מתכננים: שלא יהיה יותר, לכן 'חד פעמי' יורד, 'ממותק' יורד, מיסים... וכו' לאט-לאט עד שלא יהיה מה לאכול לא יהיה חשמל לא יהיה מים ירגילו אתכם להיות עבדים נרצעים תוכנית 'סדר העולמי החדש' זה נקרא 'האיפוס הגדול' וזה נקרא 'משבר האקלים' כולם רצים ל'משבר האקלים' כאילו העולם הולך להתהפך עלינו ולכלותינו - והם יצילו אותנו 'מהעולם האכזר' כן, הרוצחים האלה...! 

הנסיון של ירידת המן היה לנסות אם יכירו טובה על לחם חוקם או שתהיה להם טענה: שעדין חסר להם! לכן כתוב: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ" (דברים ח ג) מה פירוש וַיַּרְעִבֶךָ? מה, היה חסר להם מן? היה להם שהם יכלו לשובע ואפילו לא היה להם 'יציאה' אַרְבָּעִים שָׁנָה לא הלכו לשירותים! אז ממה וַיַּרְעִבֶךָ? מן המותרות והיה להם רק מן. היום אתה בא לשלחן ואם ישימו לך רק פת תלחם – 'מה זה?' אתה תגיד: 'איפה הסלטים איפה המרק? איפה זה...' 

וכל זה כתוב: "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" (שמות טז ד) זה לא רק לעשות תורה ומצות זה יֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי, אלא לקיים את העיקר: לעבוד ה' בהרגשה של הכרת הטוב ללא נרגנות, "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי טז כח) נִרְגָּן זה קוּטֵר מקטר מתלונן כל הזמן, בלי נרגנות. ולכן ניתן להם לחם חוקם בלבד כמו המן. אז מה זה שכתוב: "זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר" (דברים ב ז)? אין הכונה שהיה להם את כל המותרות, לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר מאלו הדברים שהאדם השלם מתאונן עליו, ועל ידי המן הגיעו לדרגה כזו שהרגישו: שלא חסר להם דבר! 

אבל זה נסיון גדול! כתוב: "לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ" (דברים ח ב) שבאמת היה להם רק מה שנצטרכו ולא יותר, ולהסתפק בזה - נצרך לשלימות גדול, להכיר טובה ולהיות בשמחה על המינימום! מה אתה רואה? כמו גרגירי כוסברה זה הכל, אין 'שולחן ערוך' "בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" (במדבר יא ו) מה אנחנו רואים? רק אותו דבר כל הזמן! אדם נהנה מהצבעים מהצורות; אגס בננה, אבוקדו צבעים, תפוז זה נותן 'אה..!' ועל כן כשראה משה רבינו שהיו מבני ישראל שרצו עוד; רצו שליו רצו... "הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה" (במדבר יא ד) ראה בזה: שחסר להם הבנה ביסוד החיים וביסוד עבודת ה' ואז כל בנין התורה והשלימות בסכנה! זה לא המטרה, המטרה: זה הסתפקות במינימום. 

זה מה שכתוב: "וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד א) מה זה בַּכֹּל? הסתפקות! לא היה חסר לו שום דבר גם אם אין - לא חסר, זה נקרא וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל מי שמסתפק - יש לו הכל. "וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב" (תהלים לד יא) הם לא חסרים! איך יכול להיות? אומר הרב לאפיאן: אתה נכנס לבית פותח את המקרר של האברך - אין כלום! אז איך אתה אומר וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב? איך זה? הוא אומר: משל לאחד שנכנס לבית עם עשרה ילדים והוא מחפש: 'איפה יש את הערכה של 'מגן דוד אדום'; ויש שמה פלסטרים ושי שמה תרופות ויש שמה...' שואל אותם: 'איפה יש?' אומרים לו: 'אין!'

 – ואוו הוא תופס את הראש: 'איזה חוסר אחריות! עשרה ילדים מה יקרה אם יקרה וירוס...! מה יהיה?' אומרים לו: 'פה כולם בריאים לא צריכים את זה! לא חסרים את הכל טוֹב. יש אנשים שאם אין לו את הכל טוב אז החיים שלו לא חיים - החיים שלו לא חיים, אבל הדֹרְשֵׁי ה' לא חסר להם את הבעיה הזו של 'הכל טוב' הם לא חסרים כלום הם מבורכים בַּכֹּל! מה זה הכל? מסתפקים; מה שיש - זה הכל, מצוין! "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ!" כמה חֶלְקוֹ? פיתה זהו, מפסוט חביבי! אפשר להחזיק מעמד עוד כמה שעות? מצוין! אפשר בינתיים ללמוד? איי...! מה עוד צריך? אם כן למדנו: שעיקר החיוב מכל החיובים של הכרת הטוב הוא על הדברים החיוניים; חיים ובריאות ולשמוח שיש לחם ומים! 

מכאן שהשמחה על דברים אלו מביאה להכרת הטוב שמחייב את כל החיובים שהם בכלל יֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי זה נקרא יֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי. תזכרו: עוד מעט יסגרו לכם את המים יגידו: 'שיש התקפות סייבר' ויגידו כל מיני דברים – לא יהיה מים! יהיה רק במאגרים כאלה שהם יביאו בכל מיני משאיות של מים, ומרגילים את כולם, עושים כל מיני הכנות... אז תלמדו להעריך מה זה 'מים!' כיום היום מי מודה לקב"ה שיש מים? מי מודה לו שיש לחם? מי מודה בכלל על משהו? גם אם מודים - זה מהשפה ולחוץ! וגם לנו זה הניסיון העיקרי: לא רק לבני ישראל שהיו במדבר; האם יש לנו הרגשה של אושר ותענוג מדברים פשוטים שיש לנו? 

סיפרתי לכם כשהייתי בתחילת הדרך הייתי עני שבע שנים! הייתי אוכל רק חלה עם דבש, חלה עם ריבה, חלה עם מרגרינה ולובה' אז זה היה, זהו זה כל מה שהייתי אוכל, פיש... איזה טעים זה היה! אתם יודעים מה זה חלה עם דבש, עם ריבה עם לובה? איי! חם-טרי חם טרי, מה צריך יותר? שבע שנים! איזה אושר זה היה! ולומדים לומדים לומדים לומדים זהו, היה צריך להזכיר לנו: 'שיש אוכל ולאכול...' 

הניסיון העיקרי: האם יש לנו הרגשה של אושר ותענוג מדברים פשוטים שיש לנו? מהדברים שבאמת נצרכים לנו; שהם מינימום! עלינו להרגיש: שיש לנו עולם ומלואו! שאנחנו גדושים בכל הטוב של העולם ולא חסר לנו כלום, זוהי ההרגשה הנכונה של מי שמכיר טוב ומכיר: שהכל זה חסד! מה שיש לך מעבר לזה? ואי ואי ואי! איך ה' אוהב אותך נתן לך עוד משהו פיש...! - זה היה 'חובת האדם בעולמו'. 

ב'שירת הלוים' כתוב: "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים כד א) הקדים לומר כיון שלַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ אז: "מִי הִקְדִּימַנִי? וַאֲשַׁלֵּם!" (איוב מא ג) - מי זה שיעלה בְהַר ה' ויכול להתפאר לקום בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ ולומר שבא בשכרו מגיע לו שכר! מי זה? כי גם השכר הוא חסד ונדבה מה' יתברך! ועוד הוסיף: גם כשאדם עושה טוב - זה הכל מה'! אבל היינו אומרים: אולי 'בסור מרע' זה אנחנו עושים? יש לנו בחירה: לעבור או לא לעבור עבירה? אנחנו החלטנו: לא לעבור עבירה! אז אולי זה אנחנו לבד? - גם זה לא! כי "אלמלא ה' עוזרו - לא יכול לו!" נגד יצר הרע בודאי שהיה עובר עבירה. 

ולכן אמר דוד המלך בהמשך: "מִי יַעֲלֶה בְהַר?" מי יכול לומר להתפאר ולהגיד: שהוא "יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ" ומגיע לו שכר! מי זה? אפילו ה"נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה" מכל מקום לא מִשֵׁלּוֹ הוא! רק "יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ" צְדָקָה ה' עושה אתו כשהוא עושה מצות עשה, ואֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ שמושיעו מיצר הרע! עד שבכל דור ודור מתפללים על זה גם גדולים וגם קטנים: "זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה" (תהלים כד ג-ו) כולם מתפללים על זה, שה' עושה איתנו צדקה ומושיע אותנו זה הכל הוא! הוא, הוא עושה איתנו! 

אז זאת אומרת אנחנו לא צריכים: לא לייחס לעצמו שום דבר, שום דבר ממש! ואנחנו אמרנו שצריכים להכיר טובה על עצם זה שיצאנו ממצרים, היינו עבדים בבית עבדים, ולכן עשרת הדיברות מתחיל: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ ב) אתה חייב להכיר לי טובה על זה! ולכן אנחנו צריכים להיות משועבדים ועבדים לקב"ה - כי פדה אותנו מעבדות מצרים! "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כה נה) אז כל החיוב שלנו לעבוד את הבורא – זה יציאת מצרים שפדה אותנו מעבדות וזה מחייב אותנו הכרת הטוב לעבוד את ה' במקום פרעה הרשע! וגם אם היינו עובדים את ה' עכשיו - לא היינו צריכים את הבוטן' הזה ואת כל הטמבלים האלה - היה בא משיח צדקנו! 

ולמה אנחנו מזכירים כל הזמן בתפילה 'יציאת מצרים' זכר ליציאת מצרים'?' הכל! כי זה מחייב אותנו בהכרת הטוב על ידי עבודת ה' שאנחנו עושים. מי שחושב: ש'כל התכלית של יציאת מצרים היה בשביל שנאמין בלבד' – טועה! התכלית לא היתה רק שיתאמתו הניסים, התכלית האמונה: שגם יצא מזה עבדות! כמו שאומר רש"י: "שתהיו משועבדים לי!" כי צריך להכיר טובה לבורא, ומי שיש לו הכרת הטוב הוא משועבד ועבד לבעל הטובה! 

אז כל 'ליל הסדר' זה להכיר טובה לקב"ה שהוציאנו ממצרים, כי אם זה היה רק בשביל שיתאמתו אצלנו הניסים ונחזור על הניסים, למה צריך להגיד: 'ולראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים!' היום, למה צריך לדמות את זה? סימן שאנחנו צריכים להרגיש! מה זה לצאת? מעבדות לחרות! צריך להכיר טובה, איך מכירים טובה, איך אני יכול להיות עבד של ה'? איך אני יכול להיות עבד? איך היה משה – "מֹשֶׁה עֶבֶד ה'" (דברים לד ה) ? כשאדם משעבד את עצמו הוא מקריב את כל רצונותיו ואת כל תאוותיו הגשמיים לה' בהתבלטות והכנעה – זה עבד! 'אין לי אלא רצונך יתברך!!' 

אז זאת אומרת אנחנו צריכים להפנים את זה: שאנחנו רחוקים מאוד מאוד מאוד מהכרת הטובה לה'! בקושי אנחנו אומרים מידי פעם: 'תודה!' תודה למישהו... מה זה להגיד 'תודה' לעומת מה שקיבלת? אפס אפסים! איפה ההשתעבדות? איפה החזרת הטוב? איפה הכרת טובה? 'האכיל אותך שעורים – אתה צריך להאכיל אותו בשר!' עשה לך כך – אתה צריך לעשות לו בכפלי כפלים! איפה זה? ובכלל אחרי שאמרת טובה למי שהטיב לך, אתה בכלל זוכר שה' שלח אותו? 

ושתדעו: שאסור להזכיר שם ה' סתם, תמיד להוסיף: 'ה' יתברך!' או ברכה לה', אם כתוב "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י ז) אומר ספר 'חסידים': אם אומרים זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, לא אומרים זֵכֶר צַדִּיק – בְרָכָה; אם אתה זוכר את הצדיק זה ברכה, אומר: לִבְרָכָה, אתה תברך, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. אז אם עושים את זה כלפי צדיק שהטיב עם הבריות והטיב עם העולם, אז עם הבורא! אפשר להגיד 'הקב"ה' בלבד?! - 'ישתבח ויתעלה שמו!' 'ויתברך' תמיד צריך להוסיף, אם לא - מגיע לו עונש גדול! אומר ספר החסידים, גם זה גם הודאה ג"כ. 

"לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לגדל, לְרוֹמֵם" (ע"פ פסחים י ה), הכל! כל הזמן, "לְעֵילָא וּלְעֵילָא מִכָּל מִכָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן!'" ולכן 'וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ...!" (X6) תהיו בריאים! ... או! זה למד את השיעור – ישתבח הבורא!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected] .