הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק יז | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציב יום: להמליך את השי"ת עלינו ועל כל העולם כולו, ויתקיים הפסוק: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ" (ישעיה נב ז) במהרה בימינו אמן כן יהי רצון!

'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק יז'

צריך להתבונן בַּהֵעַדֵר כדי להכיר טובה לה': אדם בטבעו לא מרגיש טיב של הטובה אלא אחרי ההעדר והחסרון, לא ירגיש אושר והצלחה שעיניו רואות - רק אם חלילה יתעוור לאיזה זמן, אח"כ תחזור לו ראיית העינים, אז הוא ירגיש מאוד מה מָתוֹק הָאוֹר לַעֵינַיִם! אתמול סיפרנו על הגה"צ ר' שרגא גרוסברד זצ"ל שהיה משגיח בישיבת פונוביז' קודם שהיה מברך 'פוקח עורים' היה עוצם עיניו והולך לקחת סידור וכשהרגיש חסרון באי הראיה היה מברך בכוונה 'פוקח עורים' כדי להרגיש יותר הכרת הטוב להשי"ת. 

גם מי שיש לו ידים - לא מרגיש שום אושר, רק אם ח"ו ישתתקו ידיו בלא אפשרות תנועה לזמן מה, ואח"כ יעזרהו השי"ת שיחזור לבריאותו - ושמחתו אין קץ! כך בכל שאר אבריו וחושיו, מידותיו וכשרונותיו; כל עוד שהוא בבריאותו ולא טעם –טעם חסרונותם - לא מרגיש בטובותיו המופלאה! זה אומר הסטייפלר זצ"ל בספרו 'חיי עולם'. 

"אמר רב יהודה אמר רב: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו - לא ברא דבר אחד לבטלה!" לכן מובא במדרש רבה קהלת על הפסוק: "וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא" (קהלת ה ח) וכל שכן האדם שהוא מבחר היצורים שלא נברא בו שום דבר לבטלה ח"ו! ועל הפסוק בשמואל-א א יג "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ" דרשו בגמ' בברכות (דף לא'): "אמר ר' אלעזר משום ר' יוסי בן זמרא: "אמרה חנה לפני הקב"ה: "רבונו של עולם! כל מה שבראת באשה - לא בראת דבר אחד לבטלה! אז נתת לי בשביל להניק ואיפה התינוק שיניק? אז בשביל מה נתת לי?!" 

ובהתבונן האדם על עצמו, לבבו יבין ויראה: מה רבו חסדי השי"ת בבנין כל גופו ואבריו המשוכללים בתכלית הטוב והמועיל! תועלת באברים חיצוניים: למשל; אילו היה חסר חוש הראיה כמה היה מחוסר טובה בכל עניניו, עד שאמרו חז"ל (בנדרים סד): "סומא חשיב כמת!" וה' ברא לנו עפעפַיִם להגן מפני אבק ועשן וכיוצא, לדגים אין, כי אין להם את הבעיות האלה במים. אילו היה האדם חסר חוש שמיעה - היה חסר שלימות בלהתלמד, ובחיי החברה, ועל זה אמרו חז"ל (בבא קמא פה'): "חרשו – נותן לו דמי כולו!" אם אדם גרם לאדם להתחרש - צריך לשלם לו דמי כולו! 

חוש הטעם, עכשיו יש אנשים נעלם להם חוש הטעם, בלעדיו קשה מאוד פעולת האכילה המוכרחת לקיום גופו יום-יום, ועל ידי חוש הטעם מתהפכת פעולת האכילה להנאה ותענוג! אם לא – זה כמו נחש... "וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ!" (בראשית ג יד) טעם אחד הוא טועם. וחוש הריח - מענג אותו בריח הטוב, וגם מלמד אותו הריח להתרחק מריחות רעים המזיקים ברובם לגופו, לדוגמא; יש שריפה והוא לא מריח הוא לא יודע שיש סכנה. ונבראו לאדם הפה עם שינים ולשון לצורך האכילה, ואותו פה משמש גם עם השפתים והשינים הלשון והחיך שיוכל לדבר, ולגלות אחד לחבירו רצונו ודעתו, חכמתו והשגתו. (אני לא יושב לפתח את זה, כי דיברנו על זה בהרצאות שלימות! רק על הנושאים האלה). 

ונתן בו הקב"ה כוח להוציא כמה קולות, ולהרכיב מהם שיכול לשיר שיר בקול נעים! חוץ מהעונג הגופני שיש בשירה, שיר מעורר את הלב למרץ והתמדה בענין והתעוררות, רוב אלה שלומדי תורה הם לומדים בניגון, והניגון מכניס את זה עוד יותר ומזכיר להם וכו'. והתועלת של הידים כמו שאנחנו עושים תנועות, כמה רבה היא שבהם עושים את כל הצרכים, ויש חילוק אצבעות, עד נח הכל היה ככה - חתיכה אחת! אח"כ הקב"ה פיצל אותם, כי עד נח לא היה צריך לעבוד. אח"כ ברא השי"ת חילוק אצבעות, כדי שיהיה מתאים לכל עבודה, כל עבודה אתה יכול לעשות עם הידים. 

והרגלים יכול להלוך בהם על פני כל הארץ, בלעדיהם אדם הוא כמו אסיר! והנקבים התחתונים שהוא יכול להוציא את הפסולת של האוכל; אתה אוכל-אוכל ורק הפסולת יוצאת והויטמינים והטוב – נשאר והופך להיות דם. אם זה היה מתהפך; הטוב יוצא והפסולת נשארת - אתה מת! אז איך, איך הקיבה יודעת כל אוכל חדש אפילו שעושים היום לדעת: לקחת את הטוב ולהוציא את הפסולת? מי עשה את החכמה הזו? מי עדכן את התוכנה? איך זה עובד? וניתן לו כוח שברצונו נפתחים הסוגרים ברצונו נסגרים הסוגרים - זקנים אלה שהם... הרגלים נבראו מהברכים ולמטה דקות, למען לא יכבד עליו התנועה באלפי הפסיעות שהוא הולך! תראו את אלה שיש להם 'בצקת' למטה איך הם הולכים כבד בקושי מזיזים את הרגלים. 

ומהברכים ולמעלה הן הולכות ומתרחבות כדי שייצבו את הגוף, יחזיקו את הגוף כמו יציקות בטון. ועל כולם - השכל הנפלא! להבין ולהשכיל להתבונן ולהתעמק ולהשיג ענינים לאין שיעור! וכח הזיכרון; לזכור רבבות-רבבות של דברים שכליים וגשמיים, מראות וריחות ודיבורים. ומנפלאות הבורא: שהזכרון תלוי ברצונו; מה שהוא לא כל כך מענין אותו - הוא לא זוכר, ומה שמענין אותו הוא זוכר. והכל נטמן בחדרי מוחו, למה? כי אם הכל יהיה לנגדו הוא לא יכול לחשוב כי כל הדברים יצופו בבת אחת, אז מה שלא צריך נשאר בתת מודע ומה שצריך נשלף מתוך הזכרון: 'מה זה היה? - אה!' זה עולה ישר מה'דתא' ואתה ישר זוכר. 

ומטובות הבורא שיש לנו גם שכחה! כדי שיסורו דברים המכאיבים ומצערים אותו בהיותו זוכרם, אם לא יהיה שכחה ואדם יזכור כל הזמן את מתו מוטל לפניו – הוא לא יוכל להחזיק מעמד! כמו שאמר 'חובות הלבבות' בשער הבחינה. ומטובות הבורא יתברך: ענין השינה והתרדמה שנופלת עליו בעל כורחו, כדי שינוח וגופו ויחליף כוח - נפלאות הבורא! לא צריך להכיר לו טובה על זה? איך מכירים לו טובה על זה? אדם קם רגיל הולך ולא שם לב לשום דבר ממה שאמרנו! כלום, רק תלונות יש לו: 'אי! כואב לי פה, זה לא ענה לי...' רק רואה שחורות...! 

זה מתוך הספר 'חזק ואמץ'. מוטל עלינו: להביט אל העבר שלנו, ולהכיר כמה טוב היה לנו מ-אז! כמו שאנחנו אומרים ב'נשמת כל חי' ולתת הודאה למפרע! כמפורש בברכת 'מעין שלוש' וברכת: "נוֹדֶה לְךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה" עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה!" מאז צריך להודות לא רק מהיום מאז כמה טובות! וכן צריך כל אחד להכיר באושר שיש לו עכשיו ולהנות ממנו, להתבונן: על זה שהוא יושב בשלוה, בני המשפחה בריאים ב"ה! יש לו עינים לראות, תענוגים גדולים! והמצב הזה צריך להביא את האדם לשמחה גדולה! ולהתלהב ולהיות בהתפעלות ועליזות על החסדים האלה שחנן אותו הקב"ה עכשיו! 

ולכן אנחנו שרים בכל יום: "וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ....!" (X4). ועוד שהיום יום חמישי מחר שבת אז: "יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתֵךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת (X2) וְקוֹרְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי - שְׁבִיעִי שַׁבָּת" (X3) כן, צריך לשמוח כל יום שאתה חי, כל יום שאתה רואה, שומע, מדבר - צריך לשמוח! 

ומה שטוענים: 'אבל יש גם צרות?' אז מלבד מה שהאדם מביא על עצמו צרות, וגם כל הצרות שהוא מביא על עצמו הם לטובתו, אבל עם כל זה צריך להכיר: שבכל אופן המציאות היא כמו שכתב הרמב"ם: 'שהרוב הגדול שמקבל מהשם – תענוג והנאה!' והנה אתם יושבים פה ב"ה, לא כואבים, נינוחים, מקשיבים, נהנים, שרים - רוב הזמן זה תענוג והנאה, רק האדם מיחס חשיבות לבעיות לצרות יותר ממה שיש לו הנאות - זה הבעיה! אבל במציאות: הוא יותר בהנאה. אבל הוא מעמיס לעצמו דאגות וזה, ומחשבות כאלה כל הזמן, הוא מרע לעצמו, אבל אם היה לו בטחון בה' - היה משליך עַל ה' יהבו וְהוּא היה מכלכל אותו! (ע"פ תהלים נה כג) 

אדם שהוא כבר זקן מתלונן: שבגלל הזקנה הוא כבר צריך להחליף כמה אברים הוא כבר מתחיל 'להחזיר ציוד' מה שנקרא, אז הוא מתאונן קצת... - אבל אתה בן שמונים יה חביבי! ועד אז, עד אז מה, לא נהנית? לא היית...? מה?! בכל מצב שלא יהיה, רוב הזמן אדם בעצם צריך להנות ולשמוח על מצבו. מעולם לא ראיתי מי שהיה לו רק צרות. וצריך רק בכל מצב ובמצב לראות ולהתבונן: כמה מן הטוב יש לו! לא יאומן כי יסופר. 

זה בספר 'חובת האדם בעולמו': התבוננות בטובה הגדולה שיש לאדם בנים ובנות - מתנה טובה נתן הקב"ה לאדם במעט עמל ויגיעה מצידו, נתן לו בנים ובנות, וזה תענוג גדול, מרווה את האדם ברוב עונג ושמחה ונחת רוח! אפילו זאת המשוגעת שאמרה: 'שלא צריך ילדים! ומי צריך ילדים? והילדים שייכים למדינה.. ולקחת את הילדים מההורים...!' הלכה לאמץ לה ילדים - עכשיו! אז זאת אומרת בנים ובנות - תענוג גדול מרווה את האדם ברוב עונג ושמחה ונחת רוח יותר מכל העינוגים שבעולם כל ימי חייו! וזה נותן לו כוח ועוז לסבול ולעבוד כל ימי חייו ולא יקוץ בחייו. 

והנה יתבונן אדם: כמה הוא משתוקק למתנה הטובה הזו! תשאלו את אלה שאין להם והם מצפים ומצפים ועוברים שנים-שנים-שנים והם לא מצליחים, כמה צער ועוגמת נפש ודאבון נפש ושבר רוח מגיע לאדם המשולל מן המתנות האלו, הוא מרגיש עצמו אובד ואומלל שהוא חסר זאת! והנה יתבונן האדם: אם לא היה נותן הקב"ה לאדם את הטובה הזו, אבל היה נותן לו את היכולת שיעשה האדם בעצמו מתנות אלו, שהוא יברא בעצמו בנים ובנות, לא באופן שכרגע אנחנו מביאים אותם, שהוא יברא. 

לא היה מתעצל לעבוד בלי הרף בכל עבודה קשה ויגיעה הרבה שנים אפילו רוב שנים, עד שיעלה בידו לברוא בן או בת - שיהיה לו עונג ושמחה כדי להשיב את נפשו ולהוריש להם רכושו הגשמי והרוחני, היה שש ושמח על זה בלי ספק, אף שהיה צריך לבלות רוב שנותיו על זה. ואיך ראוי לאדם להכיר את הטובה הזאת שנתן לו הקב"ה להביא ילדים לעולם - בלי שום עמל וטרחא! כמה צריך להודות להשי"ת, יש לו ממשיכי דרך, בנים מלשון בנין, הוא לא מת ונכרת האילן, יש המשך וממשיכים את דרכו. 

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו" (בראשית יח יט) אברהם אבינו בן אחד היה לו ראוי – יצחק! בן אחד ראוי יצחק, כמה הוא התפלל על זה, כמה ביקש, חיכה מאה שנה, מאה שנה חיכה! פיש... ואנשים צעירים טאח טיח שנים שלושה ארבעה חמישה! 

וכמה על האדם לראות את החובה עליו לגמול טוב למי שעושה לו את הטובה הזאת! ולעבוד תמיד כל ימי חייו למי שהטיב לו בטובות האלה. ומכל שכן כשהמתנות הטובות האלה לא יבואו לו ויעשה בהם היפוך; יגדל את הילדים להיות כופרים בה'?! רחוקים מה'?! לא להכיר להם את ה' הטוב?! וצריך לעשות נחת רוח ליוצר ולבורא, ולא חלילה עבירות ופשעים; לא בינו לבין המקום, ולא בינו לבני אדם, ולא לשכוח את חובתו לעסוק בתורה ובתפילה, ולא להיות גנב וגזלן, לעשות הרע בעיני המקום ברוך הוא.

כמו ר' יעקב שולביץ הרשע! שחייב לנו הרבה כסף מאות אלפים! וקנינו ממנו את ה'חברותא' באופן דיגיטלי, ולא החזיר! אחד עשרה שנה לא מחזיר פרוטה!! ואתמול בית המשפט הכריז עליו: 'פושט רגל!' הרשע הזה שואל אותו השופט: 'איך אתה מתכוין להחזיר?' לפני הפשיטת רגל! שואלים אותו: 'איך אתה מתכוין להחזיר?' – 'לא! יש לי דרך להחזיר' – 'מה הדרך שלך להחזיר?' הוא אומר: 'בזמנו כשחתמתי איתו הסכם (איתי) אז מכרתי לו את הזכויות הדיגיטליות של ה'חברותא' וגם את הזכויות של המאמרים שנתתי לו ל'גנזי המלך' כל זה מכרתי לו בשלוש מאות אלף שקל! והוא שילם!! ואיך אני אחזיר?' 

הוא אומר לשופט: 'כשהוא יתן לי את העבודה שעשיתי בשבילו ל'גנזי המלך' [שזה היה חלק מתוך... בתקופה מסוימת...] 'ואז אני אמכור את זה בחצי מליון! ואני אתן לו' אומר לו השופט: 'אבל אתה אומר שהוא קנה את זה - זה שלו! אתה רוצה לקחת ממנו את שלו ולמכור את זה ולתת לו את שלו בחזרה?!' זה נוכל ורשע שאין כדוגמתו! חוץ מהשקרים שהוא שיקר שמה והכל, והשופט זרק אותו מהמדרגות ותוך חצי שעה נתן לו 'פשיטת רגל'; אסור לו לנהל חשבונות, אסור לו לטוס לחו"ל, אסור לו שום דבר; כרטיסי אשראי, שום דבר! והוא גם צפוי למעצרים בהמשך... רשעות כזו! בן אדם שנראה בחזות כאילו בן אדם מכובד... 

ועוד הוא אומר לו: 'הוצאתי מאה ספרים! ויש לי שלושים בדרך...!' והוא אומר לו: 'אני יכול גם למכור כל ספר בעשר אלף דולר! תעשה חשבון כמה זה שלושים כפול עשר אלף דולר ואני יכול לשלם עוד אפשרות...' זאת אומרת אתה תתרים אנשים, זה תרומות, תתרים אנשים על הספרים שלך ותשלם חובות של פשיעה שלך! עכשיו אתם שומעים? הוא מכר לי את הזכויות הדיגיטליות ואח"כ הוא הלך וחילק אותם בחינם! וזה מופיע בכל מקום!! אז בשביל מה מכרת לי את הזכויות הבלעדית?! ואתה עושה בזה... זה כמו אלה שמוכרים דירה - לשלושה אנשים! אותה דירה!! לא יאומן כי יסופר. 

ועכשיו יש לו עוד כל מיני... והוא אומר: 'שהוא הולך להוציא ספרים עכשיו 'מיוחדים' שהם לא כמו המפרשים; רש"י וזה וזה משהו...! שכל מי שיקרא אותם יבין, רש"י - זה כלום בשבילו!' הוא סוחר...! עובד על אנשים, לא יאומן כי יסופר, לא יאומן כי יסופר. שלחנו בלש שיתן לו מאה אלף דולר-שקל: 'קח! אני רוצה זכויות מהספרים שלך וזה וכו'' הוא לא רוצה! 'יש לי משהו חדש! אני הולך להוציא, אני יציע לך וזה יביא הרבה כס וזה יביא פי כמה וכמה עכשיו אני מוציא משהו חדש...' הוא אומר לו: 'נו, וכמה זה עולה?' – 'שבע מליון דולר!!!' שבע מליון לדולר!!!! אתם שומעים? אז הוא אומר לו: 'טוב, אני רוצה לקחת חלק' וכו'? – 'לא! יש לי משהו חדש...' - הנוכל הזה! 'יש לי משהו חדש...' לא יאומן. 

בן אדם שלמד רוב ימיו בכולל, הכל, ומחבר ספר על הגמרא וכו' ונוכל! אחד עשרה שנה לא נתן שקל! שקל!! נגיד היה לך קשיים כספיים, תן מאה שקל בחודש, מאתים שקל, שום דבר! 'וכבר אני מביא, שבוע הבא, חודש הבא, ראש חודש, בחג אני נוסע לחו"ל אני חוזר אני מביא...' - אחד עשרה שנה...! זה 'אבי אבות הטומאה!' אסור לקרוא בספריו. ה' נתן לו שכל בשביל ללמוד והוא משתמש בשביל לגזול!! ולא ישכח אדם חובתו בעסק התורה והתפילה לגנוב ולגזול ולעשות הרע בעיני המקום ברוך הוא למען השביע רצון בניו ובנותיו. 

ולא רק זה, הוא עוד מדבר שמה ואומר: 'אני לא רוצה להגיד כל מה שיש לי להגיד – שלא יהיה חילול ה'...' ואתם יודעים מה היה הכי מצחיק? הוא בא אלי ואומר לי: 'אתה רואה את החוברת הזאת שפעם הוצאת?' הוא כתב פעם איזה חוברת על הרב שך זצ"ל, אמר לי: 'זה כדאי להפיץ!' הפצתי את זה בעשרות אלפים על חשבוני, הפצתי את דבריו! פרסמתי אותו!! חינם!!! מה כתוב שמה? "יש בעל הבית - והוא הקובע!" (ראה הרצאה בתל אביב דיסק מס' 85 'כולם שותף' 31-10-2001) הוא יושב לו בבטחון שהוא "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". 

הוא אומר לשופט: 'אני לא חייב לו אבל אני אשלם' אח"כ הוא אומר לו גם: 'כן הוא קנה את זה בשלוש מאות אלף!' – 'ואיך תחזיר?' אז הוא אומר לו את כל הסיפורים האלו... אז הוא מצביע לי לשמים ואומר: 'יש בעל הבית והוא הקובע' - הקב"ה אתמול היה השופט וקבע: 'שיש לו פשיטת רגל!' ועם איזה גמ' הוא בא לשמה? פוזה כאילו גמ' ככה גדולה כאילו, הוא לא קרא כלום! אבל נושא אותה ככה 'הוריות' בית דין ששגו... 

ואח"כ בסוף הוא רצה למסור דין לשמים את השופט, השופט אמר לו: 'בוא! בוא נשאר ידידים אני פה רק שופט וזה פה ושם...' הוא רצה להגיד לו, כי כבר היה מקרה, הוא מספר שכבר היה מקרה שמישהו תבע אותו והוא מת! אז כאילו גם השופט ימות. אתם שומעים? עושה עוולות הכל! וחושב: 'שה' לימינו!' – "כת שקרים - אינה מקבלת פני שכינה!" כת מספרי לשון הרע" – רמאי ונוכל! "אינה מקבלת פני שכינה!" 

ועוד יותר: שלא להכעיס את בוראו בעצם המתנות שנתן לאדם, והאדם צריך להחזיר תודה לקב"ה, ולהיות נציג נאמן שלו בעולם הזה. ואני שתקתי לו שמונה שנים!!! למרות שאני יודע שהוא נוכל, אבל 'אולי? לך תדע אולי זה יתחיל פעם...' - לא עזר! אסור לרחם על הרעים, אסור לעשות טובה למי שלא מכיר טובה.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 וכן ניתן לקבלם במייל [email protected] .