הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק יח | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'לעולם אודך' בענין מידת הכרת הטוב שחיברו הרב יצחק זאב פיש שליט"א - ישר כוחו!)

פרק טו: הכרת הטוב מושרשת בנו מאבותינו;

הכרת הטוב של אברהם אבינו ע"ה

הכרת הטוב של אברהם אבינו במכירת שדה עפרון (יעויין לעיל בפרק י"א בשם אור הצפון חלק א קפה' וכן להלן פרק כב' ד"ה הכרת הטוב למקום שנהנה ממנו).

הכרת הטוב של אברהם אבינו ע"ה ללוט (עיין עמוד מ' ד"ה הכרת הטוב מחייבת).

הכרת הטוב של אברהם אבינו במעשה סדום (יעויין לעיל בפרק ט' עמוד מו' ד"ה הכרת הטוב זכרון חי ותמידי).

עבודת האבות וכן עבודת כל הצדיקים בכל הדורות לגלות לאדם שעליו לחיות עם הכרת הבורא על כל צעד ושעל כן מצינו בגמרא (פרק קמא דסוטה דף י' עמוד ב' ובראשית רבה פ' נ"ד סימן ו') אצל אברהם אבינו שהיה אומר לאורחיו: 'אתם חושבים שהאוכל נעשה לבד?! אבל דעו לכם: כי יש מי שעשה ועושה את הכל וכל מה שאתם רואים זו הבריאה החיצונית של הענין!' ובתחילה נתן אברהם לאנשים לאכול ואחר שנהנו מן האכילה ונתקרבו הלבבות הסביר להם בניחותא שיש מנהיג לעולם והוא א-ל אלוקי עולם שעושה הכל ממש.

וזה מדויק היטב ברש"י בפרשת וירא (בראשית כא, לג) שעל ידי האכילה הכיר להם את מי שאמר והיה העולם כי זו היתה כל מטרתו של אברהם במידת החסד שעשה שיכירו כולם בא-ל אחד אשר בראם. (טיב התורה בראשית כא, לג).

הכרת הטוב של יעקב אבינו ע"ה

"ויחן את פני העיר" (בראשית לג, יח) ובבראשית רבה ע"ט ו'): 'התחיל מעמיד הטליסין (חנויות) ומוכר בזול הדא אמרת: שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו'.

 יעקב אבינו מכיר טובה לממונו (יעויין בפרק כב' ד"ה הכרת הטוב לממונו).

 יעקב אבינו עושה היכר תמידי משום הכרת הטוב (יעויין לעיל בפרק ט' ד"ה לעשות היכר קבוע לנס).

"ויברך יעקב את פרעה" (בראשית מז, י) פירש רש"י בשם התנחומא: 'ומה ברכה ברכו? שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל הנילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ ברכה זו שברכו יעקב אבינו על שום מה? "הכרת הטוב";

איש אשר הוציא את בנו יוסף מעבדות לחירות העלהו מבור תחתיות לרום המעלה מינהו בתור משנה למלך שמו כאדון לביתו ומושל בכל קניניו מגיע לו הכרת הטוב חייבים לברכו להוקירו להעריכו לכבדו ולהעניקו מתנה מנחה ותשורה.

ומהי אותה ברכה שיעלה נילוס לרגליו? ומסתבר שהברכה היתה 'מדה כנגד מדה' כשם שהעלאת יוסף לכס השלטון גרם לשפע כלכלי ליעקב ולכל זרעו כן עליית הנילוס לקראת פרעה השפיע ובירך את שדות מצרים ובכך הביא שפע כלכלי על כל ארץ מצרים. וכשם שבמה שפרעה העלה את יוסף להיות מושל על ארץ מצרים זכה לכבוד גדול: "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו" כך כנגד זה בירך יעקב את פרעה שהנילוס יעלה לקראתו ומתוצאה זו זכה פרעה למעמד מרומם ביותר שגרם לו כבוד והערצה של כל תושבי מצרים.

ואף אם אמנם פרעה עצמו כלל לא עשה חשבונות אלו לטובת יוסף כי אם לטובת עצמו זה אינו פוטר את יעקב אבינו מלהכיר טובה.

ומעתה היה ראוי לפרעה שילמד מיעקב איך הוא הכיר לו טובה והמשיך עליו ברכת שמים ושגם הוא יכיר בברכת שמים מעל ויודה לה' על החסד שגמלו אך פרעה נטל את הכבוד כולו לעצמו ועשה את עצמו אליל באותו חסד עצמו שהקב"ה גמל עמו 

וזה מה שאמרו חז"ל (חולין פט' עמוד א'): 'אמר הקב"ה: 'נתתי גדולה לפרעה: "ואמר מי ה"' ללמדך: מה בין מכירי טובה לכפויי טובה. (מעדני שמואל עמוד קכג'). 

"וישתחו ישראל על ראש המטה", וישתחו – גימטריא: 'מודים על בשורה טובה'. (בראשית ובעל הטורים מז, לא).

הכרת הטוב של ראובן

ראובן הכיר טובה ליוסף (יעויין לעיל בפרק יא' ד"ה הכרת הטוב גם אם לא התכוין להיטיב).

הכרת הטוב של יוסף לכומר גוי

כאשר העלילה אשת פוטיפר על יוסף התיעץ פוטיפר עם הכמרים והם הוכיחו לפוטיפר: שיוסף צדיק! אמנם מחמת כבוד אשתו נאלץ לשלוח את יוסף לבית הסוהר ובזכות כך הכיר יוסף להם טובה ובשנות הרעב כשכל העם נאלצו לתת את אדמתם בלחם פטר יוסף מגזירה זו את הכהנים וקבלו את אכלם בלא שיתנו את אדמתם. (תרגום יונתן בן עוזיאל בראשית לט, כ' מז, כב).

הכרת הטוב של יוסף

ראוי לאדם שלא יגמול רעה למי שגמלהו טוב ולזה אמר יוסף לאשת פוטיפר: שאין ראוי שיגמול לאדוניו זאת הרעה תחת הטובה אשר גמלהו. (תועליות הרלב"ג וישב).

ראוי למקבל טובה מאחד שיכירה לו בצד האפשרי ולזה הביא יוסף את יעקב לכבוד פרעה ולברכו ולתת לו תודה כעל כל אשר גמלהו מהטובות (תועליות הרלב"ג ויגש).

הכרת הטוב של משה רבינו

משה רבינו ע"ה הכיר טובה ליתרו (יעויין לעיל פרק יא' ד"ה הכרת הטוב אף שנתכוין לעצמו).

משה רבינו אומר יישר כח לרמב"ם

מצאתי כתוב בקונטרס ישן נושן: 'אמר רבינו דוד הנגיד: 'כי 'משנה תורה' שחבר זקינו הרמב"ם מתחיל בשם המפורש: 'יסוד היסודות ועמוד החכמות' ומסיים בעניין משיח: "כי מלאה הארץ דעה" ועוד אמר מפי רבינו אביו: 'כי עשר שנים היה יושב רבינו משה בחדרו ולא יצא מפתחו עד שסיימו ובלילה שהשלימו בא לו במראה רבינו מיימון אביו ואדם אחר עמו ואמר רבינו מיימון אביו: 'הנה לך זה משה רבינו!' ונבהל ואמר לו: 'באתי לראות מה שעשית' וכשראה אמר: 'יישר כחך!' (ב"ג בן גדולים. סדר הדורות אלף החמישי ד"א תתקכ"ז).

הכרת הטוב של יהושע

אין ראוי שיקופח שכר כל בריה אך ראוי שישולם על כל מעשה גמולטוב ולזה תמצא (יהושע ו, כב) שצוה יהושע: להחיות רחב וכל אשר אתה בבית ונתן הסבה בזה: כי החביאה את המלאכים אשר שלח יהושע ולא נתן בזה הסבה שבועת המרגלים לה וכו' ואחר שכבר הסכים יהושע להחיות רחב וכל אשר אתה בבית בעבור הטוב שגמלה למרגלים הנה הסכים יהושע שיעשה זה על ידי המרגלים כדי שיקיימו שבועתם לה. (תועליות הרלב"ג).

דוד המלך מכיר טובה

ראוי לאדם לגמול טוב לאשר גמלהו טוב ולזה תמצא (שמואל-ב ב) שהעלה דוד עמו את אנשיו אשר הלכו אתו בהיותו נרדף כדי שישמחו בהצלחתו ויטיב להם בה ולזה הושיבם בערי חברון כדי שיהיו קרובים אליו. (תועליות הרלב"ג).

ראוי להשתדל בכל הפנים לגמול טוב לאשר גמלהו טוב ולזה סיפר הנביא (מלכים-א ב, ה) כי דוד צוה לשלמה בנו: שישיב חסד לבני ברזילי הגלעדי כאשר גמלוהו. (תועליות הרלב"ג).

ישראל לא נלחמו במצרים מפני הכרת הטוב

"ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד, יד) ובילקוט שמעוני (שם) איתא: 'דלא לשעה אמר משה כן אלא לעתיד' ומבאר הכתב סופר: 'שביקש משה רבינו ע"ה לא לדכא את הרגשות העדינים של הכרת הטוב בבני ישראל להכנס למלחמה על צורריו לשעבר שהיו יחד עם זאת גם מטיביו שרצה לחנכם לדורות במידת הכרת הטוב שהיא הפנינה המבהיקה ביותר בכתר המידות הטובות היא המרתקת אדם לאדם אחים לאחים הקושר יחדיו משפחות היא האופי החקוק מלידה בשבט היהודי תכונה טובה שהיא תורשה מאבות האומה'. (כתב סופר דרשות שבת הגדול שנת תר"ח).

סתם ישראל מכירים טובה

'סתם ישראל המה מחזיקין במדה זו של תשלומי טובה כנראה ממה דאמרינן (בבא מציעא לד' עמוד ב'): 'כי אקנאי כפילא לא בוכון דעביד לי נייח נפשאי' ע"ש ומדה זו נשרשת כל כך בישראל שחרפה היא למי שנהנה ואינו מהנה, כנראה מנדרים (כד' עמוד א').

גם בעונש מלקות בבית דין נעשה דבר להעיר ולהוכיח על מדה המגונה של כפיית טובה דמשום כך שתי רצועות של חמור עולות ויורדות ברצועה שלוקין בה: 'שיבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו' כדרשה דההוא גלילאה במסכת מכות (כג' עמוד א') ועיין גם בדברי הימים-ב כד, כב (אורח מישרים פרק כז א' ביאור ב').

ישראל מכירי טובה ומברכין לה'

אסור לאדם שיהנה מעוה"ז בלא ברכה זה שאמר הכתוב (משלי כב, ט): "טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל" השי"ת נקרא: "טוב עין" כי דרך בשר ודם הנותן מתנה לחבירו ירצה שחבירו יכיר לו טובה אבל מידת הקב"ה אינו כן רק ישפיע טובה לכל העולם בטובת עין שיוכל לדמות לאדם שלוקח לו מעצמו ולא יחפוץ בהכרת טובה אך ישראל הם המכירים את בוראם ומכירים לו טובה על כל ובעוה"ז צריך להכיר ולברך להשי"ת על כל טובה לפי שיש אומות העולם האומרים על הכל: "כחי ועוצם ידי" אבל לעתיד כשיראוהו כל המעשים וישתחוו לפניו כל הברואים אז לא נצטרך לברך על כל טובה כי יכירו כל העולם שהכל של השי"ת וזהו כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה, מעוה"ז דייקא.

(ספר מי השילוח ליקוטי הש"ס ברכות לה' עמוד א').