הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק כז | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

הכרת הטוב וכפיות טובה חלק כז' | "כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יותר מאביו; שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא, ראה אבידת אביו ואבידת רבו, של רבו קודמת לשל אביו" עד כאן פסק הלכה של הרמב"ם (בהלכות תלמוד תורה פרק ה' הלכה א') אז הכרת הטוב לרבותיו, מה שמתבאר מדברי הרמב"ם: שיסוד חיוב כיבוד רבו הוא מצד קבלת הטובה. 

והיינו; יסוד ענינו כמו שנתבאר מדברי החינוך (במצוה לג'): שחיוב כיבוד אב ואם מחמת הטובה שקיבל, 'הוקש כבודם לכבוד המקום' מחמת שותפותם ביצירתו, כן הוא ענין כבוד רבו בקל וחומר; שהרי על ידי אביו זוכה לחיי עולם הזה, ואילו על ידי רבו הוא זוכה לעולם הבא! ולכן חיובו הוא יותר גדול. 

ב'פרקי אבות' (פרק ו' משנה ג'): "הַלוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת, צָרִיךְ לִנְהָג בּוֹ כָּבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתוֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קְרָאוֹ: "רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ!" הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָּבוֹד" הרי להדיא: שאין הכבוד מחמת גדלות חברו בתורה, אלא מחמת שלמד ממנו והיינו; מצד חיובו כלפי המטיב עִמו מי שהטיב עמו זה החיוב. 

ואם על אוֹת אֶחָת חייב בכבוד; נגיד הוא תיקן אותך קראת לא נכון אוֹת אֶחָת אמרת בקמץ במקום בחולם - אתה חייב בו כבוד גדול! אז מה נענה כלפי רבותינו שלמדנו מהם ריבוי של תורה ועבודה ופרקים, מסכתות יסודות ביאורים בכל התורה - כמה חייבים כלפיהם בכבוד ובמורא! עד כאן בספר 'ברכת אברהם' (עמ' צג'). 

ה'אור ישראל' ר' ישראל סלנטר זצ"ל (במכתב ט') כותב: "בזאת נחזיק טובה לרבותינו עיני העדה אשר הרחיבו דבריהם בדברי המוסר לפתח לבב שַׁדמת האבן ואנן מה נענה אבתריהון?! ללמוד ולהגות בהם להוסיף לקח ותבונה וציורי הפרטים אשר לכל אחד בבית מיוחד ואין שטן ואין פגע לתנועת רגשת האברים הנצרכים לעיון הגדול הלזה!" יש לו לשון קשה בשביל הדור הזה אבל אני אגיד את זה בלשונינו מה שנקרא, הוא אומר: שאנחנו צריכים להחזיק טובה לכל רבותנו עיני העדה, שהם העמידו אותנו על האמת בעניני המוסר, לפקוח את עינינו והרחיבו את דבריהם בדברי המוסר. 

לפתח לבב שדמת האבן – "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם" (יחזקאל לו כו) יש לאנשים לב של אבן לא זז! לא משתנה כמו אבן – אבן נשארת אבן תבוא בעוד מאה שנה נשארת אותו אבן, אז הוא אומר: צריך לפתח לבב שדמת האבן כמו שמפתחים את האדמה וחורשים וככה פותחים אותה לזרעים שיביאו נטיעות וצמיחה! ככה צריך לפתח על ידי דברי המוסר של עיני העדה, אז אנחנו צריכים להכיר להם טובה על זה! ואנחנו מה נענה אחריהם?! אנחנו צריכים ללמוד ולהגות בהם בדבריהם, ולהוסיף לקח ותבונה בציורי הפרטי, כל אחד יש לו ציורים פרטיים מה אצלו הבעיה. 

לכל אחד בבית מיוחד זאת אומרת תעשה לך חדר שמה אתה נכנס סגור אף אחד לא מפריע ולא מבלבל לך את המוח ואתה לא מבולבל, אתה מתייחד לך עם עצמך בתוך החדר, אין שטן ואין פגע לא יטרידו אותך עם כל מיני דברים, וזה לתנועת רגשת האברים הנצרכים לעיון הגדול הלזה, זאת אומרת שזה יפעיל אותך עד כדי כך שהאברים שלך יגיעו להתרגשות ותוכל להתעלות; לא קוראים מוסר ביובש! צריך עם הגוף, יש כאלה מתנדנדים, יש כאלה מנגנים, יש כאלה בוכים, יש כאלה 'בשפתים דולקות'! אוייי....! כן, אנחנו לא עושים את זה יגידו: 'שזה הצגה!' פעם הרב בירנבוים זצ"ל לימד אותנו איך לומד מוסר! פעם סיפרתי את זה - תשמעו את זה בקלטות ... זה ב'אור ישראל'. 

עכשיו הכרת טובה לרבו: בספר 'וספרתם לכם': "יתן אל לבו; כי כדי שיכיר טובה לחברו וישלים לו הודאתו" אז צריך קודם להכיר לו טובה וגם להשלים לו את ההודאה שההודאה תהיה שלימה, "אז יש לו להרבות ולהוסיף אהבה עמו!" כי אם אתה קריר כלפיו אתה לא תשלים הודאה, אבל אם אתה תוסיף כל פעם אהבה עמו אז ודאי שיש לך חשק לתת למי שאתה אוהב. "וכן לעשות עמו חסד ולגדלו" צריך לעשות חסדים לא רק: 'תודה! ישר כח!!' וזהו נגמר, לעשות חסדים, ולגדלו, לשבח אותו לרומם אותו בפני אנשים. 

כמו שמצינו במסכת 'כלה רבתי' (פרק ח') בדוד המלך שלהיותו מכיר טובה לרבותיו, הגדיל אהבתו אליהם וקראם: "רַבִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי!" ונמצא משלים את מידת ההוד שזה שבח ההודאה על ידי מידת החסד והיא אהבה חסד וגדולה". 

ועכשיו דבר חדש שאתם לא שמעתם אף פעם! זה בספר 'שערי אורה' כתוב (לא של הרב ג'יקיטליא מלפני שבע מאות שנה לפחות! שהיה מקובל אלוקי, האר"י הקדוש אמר: 'שהספר שלו זה מיסודות הקבלה!' - אם האר"י מעיד עליו...!): "הנה הקב"ה ברוב רחמיו העמיד לנו את המחברים הגדולים הלוא המה רבותינו הראשונים אשר הם האירו את עינינו בתורת ה', לולי התנדבותם היינו נשארים מגששים באפילה! והמחברים הללו טרחו ועמלו לפתוח עינינו ולזכותנו בחיי עולם, ומה גדולה חובת הכרת הטוב להם המוטלת עלינו! נתבונן: מה היה עלינו לולי הפירוש של רש"י הקדוש?! 

הנה גם שרפי עליון! כמו רבינו גרשום ורבינו ניסים גאון הועילו לנו בכמה מקומות, אבל רש"י נתן לנו פירוש על כל התורה! שהרי פירושיו מלווים אותנו בכל מקום" רבינו תם הנכד שלו אמר: שלכתוב פירוש כמו שלו בגמרא – על הגמרא הוא יכול! אבל כמו שהוא פירש בתורה – הוא לא יכול! רק להבין: שהוא שבע שנים הסתובב בכל העולם לשאול את כל החכמים המפורסמים: 'מה הם אומרים בפסוק זה?' והוא התענה תרי"ג תעניות! לפני שהוא כתב את החיבור שלו על התורה. וכל זה בשבילנו, הוא ידע מה שהוא מפרש, אבל הוא טרח ויגע להכין לנו את זה מבורר ומסוּלַת! 

"רש"י פשוט הציל אותנו!! לולי פירושיו לא מצינו ידינו ורגלינו בשום מקום, וכמובן שצריכים להחזיק לו טובה ולברך אותו על זה. אנחנו גם צריכים להכיר טובה לשאר רבותינו הראשונים ובעלי התוספות כמו הרשב"ם ור"י (ר' יצחק) ורבינו תם ורשב"א, אבל לצורך עבודת הוועד: נצטמצם עכשיו להכיר טוב לרש"י, וחובת הכרת הטוב זה להתבונן בגודל החסד שעשה עמנו ולהכיר עד כמה עמל טרח בפירושו כדי שלא נִטעה ונַטעה בלימודינו, ותמיד בא לבאר או ליישב מה שהיה יכול לעכבנו בלימדונו". 

רש"י תמיד בא להגיד דבר שלא נטעה! יכולנו להגיד משהו אחר, והוא בא להגיד לנו: 'אל תחשוב מה שאתה חושב, תשמע מה שאני אומר – מה שאני אומר זה בעקבות קושיא היוצאת מהכתוב ואני בא לתרץ את הקושיא, ואז תבין!' כמו שעומדים עליו נגיד המפרשים כארבעים מפרשים של רש"י שמסבירים: 'מה היה קשה לו בפסוק נגיד בתורה ולכן הוא אמר מה שאמר!' - רש"י כל כך עמוק! זה לא יאומן כי יסופר, אין הרבה אנשים שלומדים רש"י בעיון. 

ה' זיכה אותי ששלושה עורכי דין חזרו בתשובה מפירוש רש"י, ששעתים התעכבתי איתם עליו ואמרתי: 'מאיפה הוא הביא את זה? איפה זה כתוב בפסוק כל מה שהוא אומר?' שעתים! והם ניסו, והם מפולפלים, ולא הצליחו! וכשתירצתי להם את זה בסוף – הם החליטו: שהם חוזרים בתשובה שמים כיפה וכו' עוד היום ב"ה חוזרים בתשובה גמורה! אחד מהם נהיה אברך עזב את העריכת דין, אחד מהם נהיה שופט, והשני כבר נהיה רב, רש"י הקדוש! 

"ותמיד הוא בא לבאר מה שיכול לעכבנו בלימודנו, וחובתנו להכיר כמה גאונות יש בכל שורה ובכל תיבה של רש"י, ואיך הכל נאמר בכשרון ובהסבר נפלא! ועלינו לשים לב: איך הוא טרח בעדנו ומסר לנו מתורתנו באהבה כאב רחמן! בנוסף: יש חיוב להגיד: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י ז). שמעתי מישהו עכשיו שאמר בהספד: 'חז"ל' הזדעזעתי! אחד מבני הקהילה אומר: 'חז"ל' - ה' ירחם! אני כל הזמן אומר: 'אסור להגיד 'חז"ל' צריך להגיד: 'חכמים זכרונם לברכה!' צריך לברך אותם! מה זה 'חז"ל'? 

"בנוסף לזה: יש חיוב לומר: זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, ולא רק זה, לא רק להגיד זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, אם אדם מתעצל ולא אומר את זה, כשאתה שומע שם של צדיק - צריך לתת לו ברכה, אז כשאתה שם לב כמה חסד נתן לך רש"י, יש להוסיף ברכה ולומר: "שיהיה לרש"י אליכטיגער גן עדן!" אליכטיגער, מה זה אליכטיגער? בהיר! גן עדן בהיר, יש לזה עוד: מזהיר! שיהיה לו גן עדן מזהיר, בהיר! ואם מתעצל בזה, הרי זה בגדר 'כופר בטובתו של חברו!' אז אתם שומעים? צריך להכיר טובה גם לנפטרים שבזכותם הם מאירים לנו את העינים! 

"בודאי שאחד כזה גם לא יכיר טובה לקב"ה! שהרי מה שרש"י הטיב עמנו אנחנו גם מרגישים בחוש! ואנחנו משתמשים ונהנים מחסדו תמיד, אבל אם יתן ליבו לזה, יש לו דרך להגיע להכרת הטוב גם לקב"ה שהוא נותן התורה, והוא נתן לנו את רש"י ונתן לו גם את האפשרות להסביר לנו. והתבוננות כזאת תהיה לנו סולם לעלות מדרגה ולדרגה, ומהכרת הטוב של רש"י נגיע להכיר טובה לרב יוסף גאון שכתב הש"ס לטובת כלל ישראל, מהגאונים לאמוראים האחרונים לרב אשי ולכל חבורת האמוראים שהיו עמו, שכולם היו יחד לטובתנו ולטובת כל הדורות הבאים אחריהם, וסידרו לנו את הש"ס רב אשִי ורבינא (התימנים אומרים רב אשֵי). 

ומזה יכיר טובה לכל מוסרי התורה; לרבה ורב יוסף, ורב הונא ורב חסדא, ומזה לרב ושמואל, גם רב עשה סדר בשמועותיו לצורך התלמידים, ומזה ככה לאט לאט נגיע עד משה רבינו שמסר לנו את כל התורה כולה! בכתב ובעל פה". אז בודאי לפני כל החכמים צריך להכיר טובה למשה רבינו. "ומזה נגיע לתכלית: להכיר את הטובה הגדול ביותר: להודות לקב"ה נותן התורה! אבל כאמור בהכרח צריך להתחיל בהתחלה להכיר טוב לבני אדם, ובלי זה אי אפשר להגיע להכרת הטוב, עד שנגיע להכיר טובה לבורא עולם. 

"עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם" (תהלים עג יז) מִקְדְּשֵׁי - רב אשֵי, אָבִינָה – רבינא, כך אומר את זה מרן הבית יוסף בספרו 'הליכות עולם' שזה הענין שנרמז, אז התימנים אומרים: רב אשֵי ורבינא, עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי – רב אשֵי, אָבִינָה – רבינא, הבנתם? טוב! 

"אם כן יש לנו עבודה גדולה לשים לב לחסד המחברים הראשונים והאחרונים שבודאי גם מוטל עלינו להכיר טובה למהרש"א מהר"ם שיק, קצות החושן נתיבות עולם, וכל גדולי האחרונים שהטיבו עמנו על כך. אמנם "תפסת מרובה לא תפסת" אז לכן אנחנו נעסוק עכשו רק ברש"י, ובחודש הזה קודם הלימוד כל יום יבטא בפיו ברכה לרש"י ויאמר: "הקב"ה יברך אותו בגן עדן מזהיר!" וכשלומד רש"י לא יחשוב: 'שעושה טובה לרש"י' שהוא לומד בפירוש שלו, אלא יתבונן: כמה הוא טרח בעדנו! ביותר, כשרש"י מאיר את עינינו בדבר קשה! 

צריך להתבונן במיוחד ולבטא בזה הכרת הטובה וזה חינוך גדול לשים לב: להכיר טובה! ולכן כל יום בהתחלת הלימוד יאמר בפה מלא: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, ה' יברך את רש"י ושיהיה לו אליכטיגע גן עדן!" ודבר שני: במשך ובמהלך הלימוד, כשרש"י פוקח את עיניו או מעמידו על האמת באיזה ענין, יביע עוד פעם דבר זה ויאמר: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה!" נו, יצאנו מפה עם שלל גדול! ניתן להתחיל להכיר טובה באמת למי שמטיבים עמנו כל הזמן. 

וכמובן שהם מחזירים! אתם יודעים? כל אלה הצדיקים שבעולם האמת, בשעה שאנחנו פועלים משהו להם; מדליקים נר לטובת נשמתם, או מודים או משבחים או לומדים ש"שפתותיהם דובבות בקבר!" – הם יודעים להחזיר וללמד זכות עלינו למעלה! כדאי להתאמץ בזה גם לסיבה כזו, גם לאלה שקשה, שיהיה להם חשבון: שכדאי! גם כדאי!!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

 וכן ניתן לקבלם במייל [email protected].