הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק מב | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, מרגלית בת ברכה,

מודה להשם יתברך על הנס שעשה עימה,

עזרה בתשובה שלמה וזיווג הגון מהרה, אמן.

הכרת הטוב בכפיות טובה,

חלק מ״ב.

שפלות.

של כפיות הטובה.

בפסיקתא כתוב, סימן י״ב,

אל תהיו כסוס כפרד אין הבין,

במתג ורסן עדיו לבלום,

בל קרוב אליך.

הקדוש ברוך הוא אומר לישראל,

ישראל,

תהיה בכם בינה.

אל תהיו כסוס שאין בינה בו.

מה עסקו של הסוס?

אדם הולך ליתן עליו תכשיטין, או ליתן לו מאכל,

והוא עוקם צווארו מבעתו,

וכן אף הפרד.

ואתם אל תהיו כן,

אלא יהיו בכם בינה.

כשתיכנסו לארץ,

יהיו זכורים לפרוע לטוב טובתו ולרע רעתו.

אז כל הטובות שהשם עושה עם עם ישראל,

הוא מבקש לא להיות כסוס כפרד אין הבין,

אלא

אתם תיכנסו לארץ.

ארץ חמדה, טובה,

מלאה ברכה,

אז תהיו זכורים לפרוע טוב

למי שיטיב לכם,

ולרע רעתו.

המאירי, בבא מציאה פה, אומר,

לעולם ייזהר אדם

להתרחק ממידת ההתנכרות.

ושלא לכפור בטובת מי שהטיבו.

ומי שמתנכר

למי שהטיבו,

אין צד חיתות מידה למטיבים אם יזכיר לו חסדים שגמלו.

ואדרבה, ראוי לו כדי לביישו ולהוכיחו,

ואף הוא ראוי לו לחזור.

אומר המאירי,

אדם שמתנכר,

כאילו נוכרי, לא מכיר את הבן אדם שהטיב לו,

וכופר בטובת מי שהטיב לו,

אז זה לא תהיה מידת פחיתות אם המטיב

יזכיר לו,

הלו,

עשית לך כמה חסדים, לא?

למה אתה לא מכיר טובה?

ואדרבה, ראוי לו

להעיר לו כדי לביישו ולהוכיחו,

לא בפני אחרים,

ישירות.

ואף הוא ראוי לו לחזור

ולהכיר טובה למטיב.

ככה אומר המאירי.

הרלב״ג,

דימוי אל אלף גימל, יוט בית.

מי שיהיה חטא

מאשר גמלה וטובות רבות,

הנה חטאו יותר גדול מאוד

ממה שהיה אם לא גמלה הוא אלו הטובות.

ולזה,

כאשר רצה השם להודיע לעלי הכהן

את העונש הנפלא שיענישהו שבניו וזרעו ימות ומחצי מהם,

על אלו החטאים שלא מחה

ביד בניו חופני ופנחס,

היו מעכבים את הנשים,

הוא מחה, אבל לא מספיק.

אל לכם בניי, הוא אמר להם.

אז הקדוש ברוך הוא, כשרצה להודיע לעילית העונש הנפלא שיענישהו על אלו החטאים, הודיע לו תחילה

את ריבוי הטובות אשר גמלה הוא.

הוא היה מלך והיה נביא והיה כהן גדול.

כי מפני זה היה ראוי שיהיה נשמר יותר מחטא השם יתברך.

הייתה לנו דרשה שלמה על כל זה.

על עלי ובניו מה קרה,

וכמה מתו בגלל זה.

אז מי ששם גומל חימות טובות יותר מאחרים,

הוא צריך להכיר טובה בהרבה יותר. ואם הוא חוטא,

זה הרבה יותר גרוע בגלל ההטבות הגדולות שהוא קיבל.

ככל שמקבלים יותר טובות,

החטא הוא יותר נפשע

כלפי המטיב.

וכן כלפי בני אדם.

מי שטיב לך יותר,

ואתה פושע כנגדו,

זה הרבה יותר גרוע מאם לא הטיב לך.

ספר חסידים, סימן תרסה אומר,

אין מידה רעה כמו כפוי טובה.

ואפילו כנגד הבהמה אמרה התורה,

אל תהי כפוי טובה.

אז כל שכן אדם וכל שכן וכל שכן הקדוש ברוך הוא.

על פי אור הצפון,

בילקוט שמעוני בלק כג,

ובה שבלעם הוכיח את בלק

על כפיות טובה לישראל,

שאילולא יעקב אביהם

לא היינו אני ואתה בעולם.

בלעם אומר לבלק, שנינו כפויי טובה.

לולא יעקב אביהם

לא היינו אני ואתה בעולם.

תכף נפרד.

בימי החכמים, זיכרונם לברכה,

באבות ה'-ט',

מצאו בבלעם

את שלושת המידות הרעות

עין רעה,

רוח גבוהה

ונפש רחבה,

שהן כוללות את כל הפחיתויות שבאדם,

ומציינים אותו

כאבי המידות המגונות בעולם.

מה בין תלמידי בלעם לתלמידי אברהם אבינו?

אבל עם כל זאת,

הוא עמד על חסרונו בכפיית הטובה.

הוא היה כפויי טובה.

הוא אמר לבלק ששניהם כפויי טובה,

אבל הוא עמד על זה שהם כפויי טובה.

הרי שהמידה הזו

היא הגסה ביותר

שלא יכול להתעלם ממנה.

ולא עוד אלא שהוכיח בזה גם את בלק.

מכאן רואים שמידת כפיות טובה מושחתת ביותר,

והיא ראשית הזדון והרשע.

עין רעה הייתה לו,

רוח גבוהה הייתה לו, נפש רחבה הייתה לו, אבל מודעות

לכפיות הטובה

הייתה לו.

מודעות.

המכתב מאליהו חלק א',

קונטרס החסד.

מסביר בשם רבי נחום זאב,

הבן של הסבא מכלם.

האדם

נוהג בכל מעשיו כפי כוחות נפשו.

כעסן יכעס בכל עניין

שיביא אותו לכעס.

גאה יתגאה בכל מקום שהוא.

טוב לב ינהג בטובה עם הכול.

רע לב

ברעתו.

ולכן,

כפוי טובה

לא יהיה רק כלפי בני אדם,

ויכפור בטובת חברו,

אלא הוא יכפור גם בטובתו של הקדוש ברוך הוא, ולא יבדיל ביניהם.

שהרי כפיות הטובה היא טכונה בנפשו.

אם כן,

גם כלפי הקדוש ברוך הוא יתנהג

כפיתכונה זו.

אתמול דיברתי עם בלריו,

אז הוא אמר דבר יפה.

הוא אומר, אני נדהם.

נדהם מהחרדים ומהנציגים שלהם בכנסת.

מה הם עושים? מה הם עושים?

איך הם שולחים את כולם לחיסונים ושותקים וזה?

הוא אומר,

הגויים מתנהגים לפי תכונתם.

גויים זה גויים, וזה מה שהם עושים.

אבל יהודים לא מתנהגים כמו יהודים.

וזה בעיה.

ופה אנחנו רואים, כל אחד מנהג לפי תכונתו, ובני ישראל ביישנים,

רחמנים, גומלי חסדים.

באורח מישרים כתוב,

לא יהיה כפוי טובה

למי שהיטיב לו ולא הרע לו.

שים לבך לדעת

שכפיות הטובה היא מידת הרשעים,

וכן היה מעולם.

כי אינך רואה

שהמצריים,

ושגם שיוסף הציל אותם מרעב,

זיידי,

ומשבא יעקב לשם גם נפסק הרעב בזכותו,

איך גמלו רעה לישראל?

לא להכיר טובה ליוסף שפרנס אותם,

יעקב בירך אותם, נילוס עלה לרגלי פרעה.

נפסק הרעב בזכותו.

כמו כן, תראה בדור המבול,

באנשי סדום,

בטובה שהשפיע עליהם הקדוש ברוך הוא,

בה הכעיסו אותו.

ותראה גם מה יעץ בלק מלך מואב, ולא שם על לב,

שנאמר לישראל, אל תעצור את מואב ואל תתגר במלחמה.

וגם לא זכר שבזכותו של אברהם ניצלות

משבי

ומכיליון.

שבי אצל המלכים

וכיליון בסדום בעמורה.

והוא מואב.

ומה ענה אותו בלעם בן בעור?

שם כפויי טובה.

שאלמלא יעקב לא היה בלעם בעולם.

כי הקדוש ברוך הוא

ברך את לבן בבנים

בזכות

יעקב אבינו.

אז הבלעם הזה נולד

בזכות יעקב,

שלא ראה לבן בנים אלא בזכותו של יעקב, היברך

אותך לרגלי.

יש רגל רק נכנסת לבית, הבית מתברך

כמו רגלי דו... יעקב אבינו.

גם המן

לא זכר

את הרחמים של שאול,

שחמל על אגג,

וככה הוא נולד, הרשע הזה.

ומהם

שים לב, ליבך לדעת שכפיית הטובה היא מידת הרשעים, וככה הם מעולם

ומהם

שעודם מחזיקים ברעתם.

כל אומות העולם

הוא יהיה טובה.

כמו שדרשו בחירובין,

כא',

על הפסוק בשיר השירים.

נלינה בכפרים,

בוא וראכה אותם שהשפעת עליהם טובה,

והם הכופרים בך.

נלינה בכפרים, אל תקרא בכפרים, אלא בכופרים.

תראה מה ההבדל בינינו, עם ישראל,

לבין הכופרים האלה, כופרים בטובה.

בטיב התורה, בראשית יג ה' ו',

אומר שלוט גם כן כפר בטובה.

וגם ללוט ההולכת אברהם

היה צאן ובקר ואוהלים,

ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו,

כי היה רכושם רב,

ולא יכלו לשבת יחדיו.

ורש״י אומר,

ההולכת אברהם

וגם ללוט ההולכת אברהם.

מי גרם שהיה לו זאת?

לא, נו, בקר ואוהלים.

הליכתו עם אברהם.

לכן כתוב, וגם ללוט ההולכת אברהם.

מה, אנחנו לא יודעים שהוא הולך איתו?

הרי כתוב שהם יצאו ביחד.

אלא בא לומר שבזכות ההליכה עם אברהם הוא התעשר.

וכאן מתגלה המידות הרעות של לוט.

על אף שכל הרכוש שהיה לו

הגיע מכוחו של אברהם,

וכלשון רש״י, מי גרם שהיה לו זאת?

הליכתו את אברהם.

אף על פי כן היה ריב ביניהם

על המקנה, על המרעה,

ולא היה ללא דרך ארץ כלפי אברהם, שבזכותו זכה

לכל אותו עושר.

כל זה נבע משום שרשע היה

ולא הכיר בטובה שקיבל מאברהם.

יש הרבה כאלה.

הכרנו

ומכירים.

בילקוט יהודה בראשית ממזן,

גם פרעה כפר בטובה.

כמו שמובא בפסיקתא זוטרתא,

מות א',

כתוב על פרעה אשר לא ידע את יוסף.

כשם שכפר ביוסף,

כך כפר בבורא הכול.

הרי אמר לו יוסף,

את אשר האלוהים עושה הגיד לפרעה.

אז הוא ידע שיש אלוקים.

הוא אמר לו, מי פתר לך את החלום?

בלעדיי האלוהים יענה את שלום פרעה.

הוא אמר לו כמה פעמים.

והוא אומר, לא ידעתי את השם.

לא ידעתי את השם.

ארורים הם הרשעים,

שהם כפויי טובה.

נבלים הם,

שכופרים במי שעשה עמהם טובה.

זה נקרא נבל.

עם נבל ולא חכם.

כפויי טובה.

באור הנפש הוא בא בספר חוכמת המצפון.

גם הפלישתים היו כפויי טובה.

בפסוק בראשית כו יח,

וישוב יצחק ויחפור את בארות המים

אשר חפרו עבדי אביו,

ויסדתמום פלישתים

אחרי מות אברהם.

מדוע לא סיתמום פלישתים בחיי אברהם ייתכן?

מפני שאברהם אבינו עליו השלום הראשון

שהכיר לעולם את האלוקות

ופרסם את שמו בכל העולם.

וכל העולם נהנה מזה

במובנים הרוחניים והגשמי,

והוא נעשה מופת לכל העולם ולכל הדורות הבאים,

במידותיו הטרומיות של אהבת הבריות,

אהבת החסד,

הכנסת אורחים.

אפילו המתנגדים ביותר לא יכלו לעמוד בפני האור הנעליו הנשגב

שהזריח בכל העולם כולו.

ונכנעו לפניו,

וקראו לו, נשיא אלוהים, אתה בתוכנו, ולא העזו להיות כפויי טובה בחייו.

אבל אחרי מותו

הפכו את עורם,

וכפרו בטובה,

והתעלמו מכל הטוב שהושפע עליהם,

ויסתמום פלישתים,

עד שהיה צריך לבוא יצחק ולפתוח את הבארות בחד בחיים.

המצרים היו כפויי טובה.

בקיבוץ חכמים על הגדה של פסח מובא,

עבדים היינו לפרעה.

עבדים היינו לפרעה במצרים.

למה צריך להגיד שעבדים היינו לפרעה במצרים?

מה, אנחנו לא יודעים שפרעה היה במצרים?

עבדים היינו לפרעה, זה ברור שהיינו במצרים.

וכתוב, ויוציאנו אדוני ביד חזקה ובזרוע נטויה.

משמע,

מפני שהיינו במצרים,

מפני כך הוציאנו ביד חזקה.

אם היינו באומה אחרת,

לא היה מוציאנו ביד חזקה.

למה? אז למה ממצרים דווקא ביד חזקה?

אלא חקרו המפרשים,

ומלכם בראשם, הרמב״ם,

זיכרונו לחיי העולם הבא.

וזה לשונה.

הקדוש ברוך הוא אמר בעבדום,

ועינו אותם ארבע מאות שנה.

ואם כן,

כששעבדו אותם המצרים,

למה ענש אותם הקדוש ברוך הוא בעשר מכות?

הלוא הם עשו גזירת הכתוב.

ותרץ הרעבד,

כי מצרים היו כפויי טובה.

יוסף עשה עימהם כל הטובות,

וזן אותם.

לולא יוסף היו מתים ברעב,

אז איך יעבדו בנו?

איך משעבדים את מי שהטיב לכם?

ולא רק עבדות, אלא עינוי גם כן.

בקדוש ברוך הוא השתבח שמו לעד,

לא עושה דין בלא דין.

לכן,

ענש אותם,

והביא עליהם עשר מכות.

בזה יבוא שפיר הפסוק,

וגם אני שמעתי את נעקת בני ישראל

נועקים

מרוב השעבוד בעינוי,

ללא חמלה.

ורוצה אני לגאולם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים,

ולהביא עשר מכות עליהם.

ואם תאמר, למה אתה מביא עליהם מכות בייסורים גדולים?

מה הם עשו?

מה פשעה מחטאתם? הלא אתה אמרת ועבדום ועינו אותם.

לזה אמר אשר מצרים מעבידים אותם.

אם אומה אחרת הייתה משעבדת אותם,

לא יחרה אפי,

כי אני אמרתי ועבדום,

איפה?

גר יהיה זרעך בארץ לא להם.

אני לא אמרתי במצרים,

בארץ לא להם.

אבל מצרים,

ויהיה טובה,

הם משעבדים.

אתם לא יכולים להיות כפויי הטובה, איך אתם משעבדים אותם אם הם יחיו אתכם.

מפני כך ואזכור את בריתי ואייסרם בייסורים.

קשים ומרים.

ועל זה רמז המגיד,

בעל ההגדה,

באומרו עבדים היינו לפרעה במצרים,

שהם כפויי טובע,

והם שעבדו אותנו.

מפני כך,

ויוציאנו ה' אלוהינו משם

ביד חזקה,

זה חמש אצבעות,

ובזרוע נטויה,

זה עוד חמש,

הרי עשר מכות שהביא עליהם.

בקיבוץ חכמים על ההגדה של פסח אומר עוד דבר אחד.

אפשר שהפיכת היור לדם

רמז להם שהם כפויי טובה עם יוסף,

הצדיק

אשר בא להיטיב עם כולם ולהחיותם.

והם גזרו על ישראל

והרגו מהם בבניין,

שיקעו את הבנים

בלבנים להשלים את מכסת היום שלא השלימו,

ובשחיטת התינוקות,

כמו שאמרו זיכרונם לברכה,

היום זה לא פחות גרוע.

היום זה עושים עם חיסולים.

מלבד האכזריות הגדולה בשעבוד,

אז לכן

המים

שהם חיות האדם,

נהפכו גם כן לדם.

אתם שפכתם את דמם של היהודים,

דמכם

יהיה ביאור.

דם.

לא תוכלו לשתות.

וזה מידה כנגד מידה.

ועל זה כתוב בשמות זן כא,

ויהי הדם

בכל ארץ מצרים.

הדם

ואותיות מידה.

כי המכות היו מידה

כנגד מידה.

היה יכול לומר הפסוק, ויהי דם בכל ארץ מצרים.

מה זה הדם?

אומר זה אותיות מידה.

שהשם שילם להם מידה כנגד מידה.

ובלק

ובלעם היו שווים בכפיית הטובה.

בלעם הרשע,

בשעה שטעה וסבר שכל מעשיו על פי הגבורה,

כמו שמצינו

שאמר,

הדבר אשר ישים אלוהים בפי

אותו אדבר,

וגם אמר, לא אוכל לעבור את פי אדוני דעות כי הוא סובר שמעשיו על פי הגבורה.

מכל מקום על כפיית הטובה

לא היה יכול לטעות

כי מצינו שאמר אל בלק,

בילקוט בלק כג,

ודבר זה הוא שווינו שנינו להיות כפויי טובה.

שאילולא אברהם אביהם

לא היה בלק,

שנאמר, ויהי משחט אלוהים את ערי הכיכר,

ויזכור אלוהים את אברהם, וישלח את לוט מתוך ההפיכה.

בזכות אברהם ניצל לוט, ומלוט מי בא?

מואב.

ואילולא אברהם

לא פלט לוט מסדום.

ואתה מבני בניו של לוט,

אז אתה כפוי טובה, אומר לו בלעם.

והוא אומר גם על עצמו.

ואילולא יעקב אביהם

לא עמדתי אני בעולם,

שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב.

אז הוא נולד בזכות יעקב.

אז הוא אומר, שנינו שווים בכפיות הטובה.

כמו שאמרנו קודם.

המן הרשע גם כפר בטובה.

הרב יהושע שקלר,

בפזמון שושנת יעקב,

נאמר,

המן הודיע איבת אבותיו

בעורש שנאת אחים

לבנים.

ולא זכר רחמי שאול

כי בחמלתו על הגג נולד אויב,

זמם רשע להחריץ צדיק.

כמה נוראות המילים האלה, ולא זכר

רחמי שאול.

הרי את כל חייו

הוא חייב

למרדכי.

כי מרדכי

הוא צאצא של שאול.

זקנו שאול המלך.

עמל

על הגג,

שרד,

ובא לעולם המדתא אבי המן.

ובמקום זה זמם הרשע להחריץ את הצדיק.

כף י טובה בצורה השפלה ביותר.

שסניק ממש.

זומם להחריץ את מטיבו שחייב לו את חייו.

אבל נסיים בדבר טוב.

ישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת.

עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת.

שבת ישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת בקוראי עונג שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת בקוראי עונג שבת ושמחת

בימיך בהיית אך שמח ושמחת

בימיך בהיית אך שמח ושמח,

ושמחת בימיך בהיית אך שמח ושמחת ושמחת ושמחת ושמחת בימיך

ושמחת ושמחת ושמחת ושמחת בימיך

אי דרירירם,

אי דרירירם,

אי דרירירם,

אי דרירירם,

אי דרירירם,

אי דרירירם.

רבי חנאני אא בר הכנסת אומר,

עשוי הקודס, וחוזר הקודס ולחוזוריו בישראל,

תפיכוך וחרבו לעולם, תו ומצוות,

שנה אמור הצנוע בשלמה על הסדגו יגדיל תורו.