הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק מד | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

בעזרת השם יתברך תפילה לבורא עולם למתנת חינם,

חסד שברחמיו הרבים יעשה שכל הדור הזה יזכה להתעורר,

לראות,

להבין,

להאמין ולקבל

את מציאות הבורא,

לחזור בתשובה שלמה ולעזוב ולהשפיל את השקר

ולקבל בשמחה

בפני משה צדקנו אמן,

בפרט יוסף בן רחל וכל משפחתו אמן.

בלחש,

בזכות נציב יום של זאת חנוכה,

אמן.

הכרת הטוב

וכיוט טובה

פלק מ״ד

ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף״.

אומרים חכמים, זיכרונם לברכה,

ומפני מה ענש הקדוש ברוך הוא ביותר לכפויי טובה,

שלכאורה כפיות טובה זה עניין של בין אדם לחברו.

והעונש

על כפיית טובה הוא חמור ביותר.

המדרש מבאר

שזה כעניין כפירה בקדוש ברוך הוא,

שאף הכופר בקדוש ברוך הוא

הוא כופה טובה.

האדם הזה הוא כופר בטובתו של חברו.

למחר הוא כופר בטובתו של מקום.

וכן הוא אומר בפרעה,

אשר לא ידע את יוסף,

בעלו עד היום מצרים היו יודעים חסדו של יוסף, מי פרנס אותה, מי אכיל אותה, מי הציל אותה.

אלא שהיה הודיע

ולא השגיח עליו,

וכפה טובתו.

לבסוף כפה טובתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר, לא ידעתי את השם.

על המעטה שכפיית טובה הוגשה לכפירה בעיקר.

בילקוט, שמעוני רמז קסב מובא שם שהורידו אותו שלושה חודשים מכיסאו,

ואחר כך בשביל לחזור לכיסא הוא כפה בטובתו של יוסף.

אז האינטרס האישי גבר על הכול.

מי שאין לו הרגשה וכופה בטובתו של השני,

מוכרח שיבוא אחר כך לידי כפירה בקדוש ברוך הוא.

ואדם זה נמצא כל רגע ורגע בטובתו של הקדוש ברוך הוא,

ומה יגרום לו לבסוף שהוא לא יכיר בטובה של הקדוש ברוך הוא?

זה שהוא כופה טובה לחברו. למדנו שזו מידה מושרשת,

וזה לא משנה.

אם יש באדם כפיות טובה, זה כלפי כולם.

וגם כשיגיע לעולם האמת,

אמרנו רשעים עומדים.

בפתחה של גיהנוב לא עוזרים בתשובה,

כי המידות לא משתנות.

אם לא עובדים על זה פה בעולם הזה,

זה לא משתנה.

והכופר בטובתו של חברו,

לבסוף כופה בטובתו של מקום.

בספר זיכרון מאיר,

הרב רובבן והגאון הצדיק,

הרב רוזנשטיין,

זיכרונם לחיי העולם הבא, הביאו בשם הסבא מקלם,

אותו תגן עלינו.

מה שאמרו, שחכמים זיכרונו לברכה אומרים שסוף כופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא,

לא מדובר שבסוף בסוף, בעוד שנים או עשרות שנים.

אלא כוונת חכמים,

אם נרד לסוף דעתו של הכופר בטובתו של חברו,

נמצא שבאמת בתוכו פנימה כבר הוא כופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא.

זה ברור. הרי

אי אפשר להגיד שהבחור הזה מאמין,

כי אם מישהו עשה לו טובה, זה שהשם שלח אותו לעשות לו טובה. אז אם אתה לא מכיר בטובתו של האדם הזה, אז אתה לא מכיר במשלח גם כן.

הוא שלח אותו לעשות לך טובה.

ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כפוי טובה הוא אפיקורוס.

עם נבל ולא חכם, אומר הפסוק.

מפרש הרמב״ן, אלו האפיקורסים.

הגאון הצדיק, רבי משה רוזנשטיין, זכר צדיק וברכה, מפרש

מה טעם נקרא אפיקורוס בשם נבל?

משום שאין מכיר בטובתו של הקדוש ברוך הוא עליו.

הוא ביאר זאת על פי משל.

אדם

שנזדמן לבית חברו,

אוכל,

שותה,

ישן,

הכל משל חברו.

ואינו רוצה להכיר בטובה שבעל הבית עושה עמו,

הרי נבל ייקרב.

ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כל מי שאינו מכיר בטובתו של חברו,

טוב שאינו מכיר בטובתו של מקום.

משנת רבי אליעזר, פרק ז.

ומדוע?

כי גס הרוח,

שאין בו עמידה של הכרת הטוב, לעולם לא יכיר תודה אפילו לקדוש ברוך הוא. ולכן הוא נקרא בשם נבל.

הכפוי טובה,

הרגשות שלו פגומים.

יסוד גדול ומקיף בכוחות הנפש לאדם

מתגלה לנו מהמכות,

דם, צפרדע, קנים, לא ניתנו

על ידי משה רבנו.

כי מידות הנפש מושפעות ונפעלות על ידי הרגש,

לא,

לא,

לא רק על ידי השכל.

לכן אם אין אנו מכירים טובה לדומם,

שנהנינו ממנו,

כל שכן אם אנחנו מבזים אותו, את הדומם,

הרגש שלנו נפגע.

והוא לא מגיב, הרגש בהתאם לחוקי ההיגיון.

הרגש של מי שיש לו מעלת החסד,

שהוא תמיד רוצה רק לתת

ולהנות את האחרים,

הוא אסיר תודה לכל ממי שהוא הפיק ממנו הנאה.

בכל צורה שהיא, אפילו לדומה.

והכלל הוא,

פגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המידות.

וממילא נפגמת מידת הכרת הטוב.

אפילו שהשכל של האדם צופה למרחקים,

כמו חכם הרואה את הנולד,

ויכול לדון על הכאת היור לדם, צפרדע ועפר נקינים,

שלפי התכלית של ההכאה

המסובבת על ידי זה יהיה קידוש השם.

אבל לא כן הרגש, הניזון מהמתרחש בהווה.

הוא מושפע ממה שהעיניים רואות בחוש.

מעשה ההכאה גרדה

נמצא שעל ידי הפגיעה ברגש,

על ידי מעשה ההכאה,

הייתה עלולה להיפגם במשהו מידת הכרת הטוב של משה רבנו.

והמידה הזו של הכרת הטוב היא כלי חשוב לעבודת השם.

לכן, צריך אדם לעשות את כל ההשתדלות,

לרכוש את המידה הזו בשלמות,

כי על ידה הוא ילמד להכיר את גדולת חסדי השם יתברך על כל הבריאה.

ועל ידי המידה הזאת הוא ידבק בקדוש ברוך הוא,

וכמה שהוא ידבק יותר,

הוא ייהנה מזיו השכינה יותר בעולם הבא.

אמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה, כל הכופר בטובתו של חברו, לבסוף כופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא.

וכבר הבאנו

את ביאורו של מורנו רבנו נחום זאב, זכר צדיק לברכה מקלם,

שהכרת טובה לאדם ולקדוש ברוך הוא,

שורש אחד להם.

ואם נפגמה המידה של הכרת הטוב לחברו,

לא יכיר גם בחסדיו של הקדוש ברוך הוא.

ויחסרו לו לעולם הבא הכלים האלה,

מידת הכרת הטוב, ולא יוכל לדבק בשם יתברך.

בלי ההודאה וההכרת

הטוב למתיו,

מאבדים צלם אדם, והאדם הופך להיות כמו בעל חי,

ופחות אפילו.

ההודאה

היא מעמידה את דרגתו של האדם.

בלי הודאה, בלי הכרת הטוב למתים,

אדם מאבד את צלמו והוא כמו בעל חי וגרוע ממנו.

כך מתבהר ברמב״ן דברים ל״ב״ו,

וכן בחובת הלבבות שער עבודת האלוהים,

אלעד פרק ו״ו.

ועל כן כתב הרמב״ם

שהוא שורש וסיבת בריאת האדם

להכיר את הבורא ולהודות לשמו,

ובוודאי

לפי הכרת הטובה וההודאה לבורא,

כך

יזכה להכיר טובה לחברו.

מאחר שהוא בחינת אדם,

אז יש לו חיבור עם מחב בני ישראל.

אתם קרויים אדם,

כמו אחד, כמו גוף אחד.

והפוך מזה, מי שחסה לו הכרת הטוב לחברו,

אין בידו גם את ההודאה האמיתית לבורא.

כי הקדוש ברוך הוא וישראל והתורה אחד הוא.

ומא נועלו?

מן נתפשו אותם אנשים שבינם לבין אחיהם בני ישראל הם רחוקים?

אמרתי לכם, אתה הולך מחוץ לארץ,

אתה רואה לפעמים יהודים חרדים, לא מדבר על חילונים.

דווקא חילונים אומרים שלום, וזה כאילו מלאיכם.

לא, לא מסתכלים, לא, לא אומרים שלום, לא כלום, כאילו אתה לא קיים.

לא יאומן כי סופר זה יהודי.

אם אתם יודעים, שם השם כותבים יוד ויוד לפעמים, נכון? יוד ויוד.

כתוב בספר המנהגים, למה כותבים ביוד ויוד?

אומר כמו זה יהודי ועוד יהודי.

ייד, ייד.

ייד, ביידיש, ייד זה יהודי.

ייד ועוד ייד.

זה שם השם.

ומתנכרים אחד לשני וברוממות

אלוקים בגרונם הם מתפארים

ולא יודעים שאין רוממות השם בלי רוממות ישראל.

אם אתה לא מרומם את ישראל ולא מחשיב את ישראל ולא אומר לו שלום ולא אכפת לך ממנו,

במה אתה מרומם את השם?

כמו שביאר הרמב״ן,

דברים כג ה' סיבת לא יבוא עמוני ומאוהבים מקהל השם עד עולם,

זה משום שהם עשו לעם ישראל רעה תחת טובה,

ובגלל זה הם נחרטו מקהל השם עד עולם.

אז זאת אומרת, אדם צריך לשים לב מאוד מאוד על המידה הזו,

מידה זו של

הכרת הטוב.

צריך להודות לשם כל יום,

כל יום, כל יום, על כל דבר ודבר,

כל יום, וקודם כל על זה שקיבלת יום.

ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת.

ושמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת.

ואין ולימיך והיית אך שמח יום.

יום טוב לכולם.

רבי חנין יום בנה חג יש יום.

אירעסון גודס וברוך ורוצקות ישראל לפי כוך.

וירבו לעם תורו ומצוות שנה ומורדנו וסלומן סבגו.