היכל הזכות - חלק ג | הרב אמנון יצחק

נציב יום: שושנה בת דוד ונעמי - רפואה שלימה בגוף ובנפש ובכל האברים והגידים, בעיקר ברגלים, ה' יחדש כוחה ויתן לה שמחת חיים - אמן ואמן.

'היכל הזכות' חלק ג'.

אנחנו נמצאים בכלל הראשון, עכשיו נבאר את יסודות וכללי הלכות הדין: 'לדון לכף זכות'.

צווה השי"ת בתורתו הקדושה, מצוות עשה: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט טו) שחייב כל אדם מישראל לדון את חברו לכף זכות ונפסק להלכה ולמעשה בין הראשונים והפוסקים: למצוות עשה מן התורה.

ויש אומרים: שזו רק מידה טובה בעלמא, כגון; המאירי ועוד, אולם להלכה: נקטינן שזו מצוות עשה גמורה מן התורה. 

יש אומרים: שזה שינוי גרסאות - וזה הגורם; במשנה כתוב: "וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת" (אבות א ו) ופה כתוב: 'הֱוֵי דָן אֶת חֲבֵרְךָ לְכַף זְכוּת' (שבועות ל.) אז היות ומשנה באבות זה מידות, אז זה כאילו חסידות, לעומת זאת פה מה שכתוב, אז זה כאילו דאוריתא. בכל אופן, להלכה נפסק: שזה מצוות עשה גמורה מן התורה כמו שאמרנו.

עכשיו יש כמה טעמים למצווה זו; אחד (א) זה כדי שיהיה אהבה ואחווה ורעות בין כלל ישראל (וכבר דיברנו אתמול ושלשום), אם אתה מלמד זכות - בודאי שתהיה אהבה ואחווה ורעות, אם אתה לא מלמד - זה קטטה ומריבה ומחלוקת וכו'. 

ודבר שני (ב): שמתוך שידון חברו לזכות, אז הוא יחשוב: 'אין חוטא רק אני!' ואז הוא ישוב לבורא, אבל אם הוא רואה דופי באחרים 'אין אדם רואה את נגעי עצמו' אבל אם הוא יְלמד את עצמו ללמד זכות על כולם; תיכף נבין: מי זה כולם?... 

אז הוא יראה: שבעצם רק הוא נשאר חוטא ואז הוא יחזור בתשובה. 

ועוד טעם (ג): מובא בספרים הקדושים, שע"י כל עברה שמתהווה בעולם - יש חילול ה'! וכל מצווה שנעשית בעולם - יש קידוש ה'! וע"י שאדם דן את חברו לכף זכות, אז הוא ממעט את החילול ה' בעולם ומרבה כבוד שמים בעולם, 

כי אם הוא אומר: 'שגם זה צדיק וגם זה צדיק וגם זה צדיק!' - אז זה מרבה כבוד שמים!! ואם הוא אומר: 'גם זה רשע וגם זה רשע וגם זה רשע!' - נהיה יותר חילול ה'!! ותיכף נבין מה מדובר...

והנה עיקר כוונת המצווה הוא לסלק קטטה מישראל ושישרור שלום בין הבריות ולסלק חשד איש באיש וממילא בכל אופן שמצוי לבוא לידי היזק ומחלוקת - יש חיוב לדון לכף זכות.

עכשיו, במה דברים אמורים? דוקא כאשר שייך לדון הנידון ע"י זה שמכיר מעשיו של הנדון, אבל אם אינו מכיר מעשיו אע"פ שיש חשש שאפשר שיבוא לידי מחלוקת, על זה אין חיוב בתורה לדון לכף זכות, כי חיוב של דן לכף זכות, הוא דווקא כשמכירים את מעשיו, זאת אומרת אתה מכיר את המעשים של הבן אדם - הוא בסדר! הוא בסדר וקרה שאתה ראית או שמעת או נודע לך, אז איך לפרש את מה שאתה רואה או את מה שאתה יודע, איך אתה מפרש? אם הוא בסדר, אם הוא בכלל עֲמִיתֶךָ - אתה צריך לדון אותו לכף זכות! כל זמן שלא בררת את הדברים, אתה לא יודע אותם בדיוק, אז אתה יש לך ספק, אז בפסק אתה נוטה לצד זכות וזה גדר המצווה. 

אז עוד פעם, במה דברים אמורים? דווקא כששיך לדון הנדון ע"י זה שמכיר מעשיו של הנידון, אבל אם אינו מכיר מעשיו אע"פ שיש חשש שאם הוא ידון אותו לכף חובה, יבוא לידי מחלוקת, על זה לא חיבה התורה לדון לכף זכות, רק במכירו. בשאינו מכירו - לא חייב. כי חיוב לדון לכף זכות הוא דווקא כשמכירים את מעשיו, אם הוא בגדר עֲמִיתֶךָ, אם הוא עֲמִיתֶךָ - מקיים תורה ומצוות, אז למה שתדון אותו לכף חובה?! הרי אתה לא יודע ברור: מה קרה? - יש לך ספק! במקום שיש לך ספק צריך לדון לכף זכות. 

אם ברור לך שהוא עבר עברה שאין על זה שום מחלוקת, 

אפילו הוא הודיע: ש'הוא עושה את זה והוא לא עושה חשבון!' וכל הדברים האלה... אז מה יש לדון לכף זכות?! 

וגם אם אתה יודע שמשהו לא בסדר, אתה צריך ב'שושו'... כמו שאומרים 

להגיד לו: 'תשמע! זה וזה...' ואם הוא לא מתקן את דרכיו - אז מצווה לשנואתו! כמו שלמדנו.

החיוב לדון לכף זכות הוא על האדם ולא על המעשה, דהיינו; אע"פ שקשה לו למצוא צדדי זכות בעצם המעשה, כי המעשה - נראה לא טוב! אין פה, זה לא טוב, לא טוב, המעשה ברור שהוא לא טוב, אבל כל זמן שיכול לדון את האדם לזכות, כי הענין לדון לכף זכות, זה את האדם לא את המעשה, אז הוא מקיים את המצווה. 

למשל; אם הוא חושב בלבו: 'שבודאי הנדון התכוון לשם שמים! וכדומה או שהוא בטעות חשב :ש'זה מצווה' או שכל מיני צדדים של זכויות - אז הוא מקיים את המצווה.

עכשיו נעמוד קצת לבאר מה זה אומר, יש ביאור נפלא: איך מצוות דן לכף זכות מביא אדם לאהבה ואחווה ומסלק קטטה? הנה בביאור של מצווה לדון לכף זכות הוא כך, יש למצווה הזו כמה טעמים; אחד (א) אמרנו שיסתלק קטטה מישראל ויתרבה אהבה ואחווה ורעות בין כלל ישראל. 

ודבר שני (ב): 'שיחשוב: 'אין אדם בסביבה שלי שהוא חוטא - רק אני! "כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם" (יונה א יב) כמו שאמר יונה הנביא, הוא נמצא עם עובדי ע"ז באוניה "וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר" (יונה א ד) ומה הוא אומר? - בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל! כל הסערה שהאוניה עומדת להטבע זה בגללי, אבל יש לך לתלות בעובדי ע"ז! - בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל, וזה טעמו של הסמ"ק. 

ונבאר בעזרת ה' איך באמת שני (2) הטעמים האלו עולים בקנה אחד ובאמת חד הם. לשון הגמרא (מסכת שבועות דף ל): "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" - 'הֱוֵי דָן אֶת חֲבֵרְךָ לְכַף זְכוּת'. והגמרא נקטה לשון חֲבֵרְךָ; 'הֱוֵי דָן אֶת חֲבֵרְךָ לְכַף זְכוּת'. וגם לשון הפסוק זה: עֲמִיתֶךָ. 

במהרש"א שם מבאר: שהפרוש של עֲמִיתֶךָ הוא חבר שהוא קרוב לך ואתה מכירו! נמצא: שעיקר המצווה הוא דווקא בסביבה שלך ובן מכירך וקרובך וכן משמעות הראשונים. 

אז בואו נראה דוגמא, למשל; אחד מבקש מאשתו בבוקר: 'תלכי לבנק ותוציאי משם סך...'

 אחרי יום עמוס הוא חוזר הביתה ושואל: 'נו, הבאת לי את הכסף מהבנק?'

אשתו בפנים נפולות עונה לו: 'אוי! שכחתי' או 'אוי! לא הספקתי', 

עכשיו יש לבעל שתי (2) דרכים לפניו; או לכעוס ולגעור באשתו: 'אמרתי לך כבר להוציא את הכסף בבוקר מהבנק! זה לא פעם ראשונה...' ובדברים אלו הוא יצער את אשתו, הוא יעבור על הרבה איסורים! ביניהם; הונאת דברים, לשון הרע והוא גם יעבור על מצווה של: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" והרי השולחן ערוך בחושן משפט (סימן רכח סעיף ג) אומר: 'צריך להיזהר באונאת אשתו, לפי שדמעתה מצויה!' עד כאן לשון קודשו ולשון הסמ"ע (שם): 'לפי שהאשה רכה בטבע ועל צער מעט היא בוכה! והשי"ת מקפיד על הדמעות', זה צד אחד שהוא יבוא ויכעס.

או שיכול לדון אותה לכף זכות - שלא מחמת עצלות, שכחה וכדו' רק מטעם: שהיא היתה עסוקה כל כך בגידול הילדים שלו! בנקיון הבית שלו!! להכין אוכל בשבילו!!! לכבס בשבילו - ויכיר טובה לאשתו על כל הטוב שהיא עושה בשבילו! ויבין: שבמצב כזה - קל מאד לשכוח או לא להספיק. 

ואז יאמר לה בנחת: 'בטוח אני שרצונך היה מאד ללכת ומחמת טרדות הבית וטרדות אחרות שעסקת בשבילי! זה מה שגרם שתתעכבי או תשכחי' 

ברגע זה הוא זוכה במצוות: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" וגם זכה לכבוש את כעסו וגם העביר על מדותיו וגם דבר מילים טובות ודברי חזוק ועודד את אשתו - כל אלה מצוות גדולות ויקרות! וזה יביא לו ימים טובים של השפעות נפלאות גם ברוחניות, גם בגשמיות, בעוה"ז ולעוה"ב ועושה נחת רוח נפלא להשי"ת! וזוכה שהשכינה תהיה שרויה בביתו ועוד-ועוד מעלות! במה זה התחיל? שדן לכף זכות ובזה סילק קטטה ומחלוקת והביא אהבה ואחוה ורעות ובוודאי שלפעם הבאה מלמוד זכות כזה - האשה לא תשכח! ולא יהיה לה מצב שלא תספיק לעשות מה שהוא אומר: 'בעל כזה שמבין אותי - אני חייבת שאם הוא מבקש משהו - לעשות את זה!'

עוד דוגמא; מעשה אמתי! אדם אחד היה לו סמארטפון והיה משתמש בזה הרבה וכידוע החסרונות הגדולות שיש למכשיר הזה! אבל יש מעלה מיוחדת לאיש הזה: שהוא מפזר מעות לצדקה!! פעם בא לידו הצלת נפשות, הוא לא הכיר את זה שצריך לעזור לו, חבר בקש ממנו נדבה - והוא נתן עשרת אלפים דולר (10,000$)!! והתברר: שהוא נתן יותר מכפי כוחו בשביל לעזור לבן אדם שהוא לא מכיר. 

אז כשמסתכלים על אדם כזה וישאלו: 'מי זה הבן אדם הזה?' 

אז יש כאלה יגידו: 'זה בן אדם טמא! זה יש לו סמארטפון...' 

אבל האמת: שצריך להסתכל עליו - שהבן אדם הזה הוא צדיק! הבן אדם הזה נותן יותר מכפי יכולתו וכוחו בשביל לעזור לאנשים שהוא לא מכיר, 

מצד שני (2) יכול להיות שבסמארטפון הוא רואה כל מיני דברים אסורים...! אז מה עושים במצב כזה? 

אפשר ללמד עליו זכות: 'שאולי הוא תינוק שנשבה! הוא לא יודע את חומר האיסור, אולי הוא לא משתמש בזה ח"ו לדברים אסורים בכלל! הרי לגבי צדקה רואים: שהוא מוסר נפש יותר מיכולתו!' 

אז צריך לומר: 'אם פה הוא כל כך...' 

הרי להוציא ממון מבן אדם--- 

אתם יודעים כשמשה רבנו דבר אל עם ישראל שיתנו 'מחצית השקל' כמה היה צריך לשכנע אותם! כשיש להם תשעים (90) חמורים מלאים כסף וזהב!! והיה צריך לשכנע אותם למחצית השקל, כן, כמו: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַ‍ִם" (ישעיה מ ב) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַ‍ִם - תנחמו אותם על אובדן בית המקדש! צריך לדבר אליהם, ככה תדבר אליהם: 'חצי שקל, תעשו טובה!' 

ופה בן אדם נותן עשרת אלפים - יותר מכפי כוחו! לבן אדם שהוא לא מכיר, 

מה היה יכול להגיד? 'בוא הנה! אולי עושקים אותי? אולי אין דבר כזה, לא מכיר, אולי הוא סתם הוא לוקח ממני את הכסף!' הוא אומר: 'נדבה, אבל אני לא יודע מה', רואים: שהבן אדם משחרר, אז מה, מחוקים אותו בגלל שיש לו סמארטפון וזהו?! 

אז עד שאתה אומר עליו שהוא כזה... עד שאתה אומר עליו שהוא כזה: 'אין, מי שיש לו סמארטפון - הוא פסול לגמרי!' וכו' וכו' וכו', 

עד שאתה אומר את זה, תתבונן רגע על עצמך, תגיד לי: אתה יודע את החומר של לשון הרע?! אתה לא עובר על לשון הרע שזה כנגד שלוש (3) עבירות הכי חמורות! שפיכות דמים, ע"ז וגילוי עריות, אתה צדיק כזה שלא עובר על דבר כזה?! אתה מקפיד בפגם העינים בלי סמארטפון! בלי סמארטפון, איך אתה הולך ברחוב? איפה העינים שלך, בלי סמארטפון, אתה ממש צדיק נכון, העינים שלך רק בשמים: "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים" (תהלים קכא א) אתה לא רואה את הקרקע בכלל...! אתה רק בהרים, אתה יודע את החומרא של הברכות שצריך לברך: איך מברכים? - עם כוונות! או שאתה מזלזל והעיקר לבלוע ולשתות, אתה ממש צדיק נכון, ממש...

אז תחשוב: 'שאין חוטא רק אתה!' אל תחפש מומים באחרים, תבדוק את עצמך ותראה: שאתה החוטא הכי גדול! ואז יבוא לידי תשובה כמו שאמרנו. וגם אם תלמד זכות על הבן אדם, נגשת אליו, 

שאלת אותו: 'למה הוא צריך סמארטפון?' למה, מה הוא יודע, לא יודע מה הוא עושה; קיבל היתר? לא קיבל היתר, אולי מה, מה אתה יודע? ישר פוסל?! ישר?! וע"י זה שילמד זכות יגרום: לאהבה אחוה ורעות בינו לבין אדם שהוא דן אותו לכף זכות. 

ובספר יסוד ושורש העבודה מביא לגבי מצוות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט יח) הטעם: שהשי"ת הטביע באדם שכשהוא רואה ומשיג שיש איזה צדיק ומגיע לגדלותו של הצדיק, מיד באה לו אהבה עצומה לאותו צדיק! והוא הדין: כשאדם מלמד זכות ורואה שבן אדם כל כולו זה טוב, ממילא הוא יבוא לאהוב אותו באהבה עצומה!! אז זה תוספת על הדבר הראשון שאמרנו עם הדוגמא של האשה.

ואמרנו שבעיקר: לימוד הזכות זה דוקא סביב סובביו, מכריו, קרוביו, אלה שהוא מכיר אותם, לא חייבים בלימוד זכות במי שאינו מכירו או במי שידוע שהוא רשע או 'סאני שומעניה' שיש לו שמועה רעה או דברים כאלה - אין לימוד זכות. 

כמו חיים ולדר שר"י - שברור: שהבן אדם הזה חטא בדברים האיומים והנוראים! והתאבד!! שזה דברים איומים ונוראים. ושהוא לא מאמין בכלל - כופר ואפיקורוס!! וצריך לזרוק את הספרים שלו לפח!!! וכן האלה, זה ברור. הוא גם כתב מכתב ודיבר והקליט את עצמו 

ושומעים שהוא אומר: 'שאם היא תגלה את מה שהיה ביניהם אשת איש - הוא יתאבד! והוא לא מפחד מהמוות!!' 

איפה יש לימוד זכות פה?! איך אנשים הספידו אותו עוד?! ואמרו: 'צדיק!' וזה, המספידים - רשעים בעצמם! עוקרים את התורה!! הופכים את התורה - חנפים.

ועוד דוגמא נתן (שכבר אמרנו אותה בעבר) בספר אגן הסהר לרב הגאון ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל כתוב בזה הלשון: 'באחד השיעורים סיפר: 'שהכיר יהודי שהיה צדיק יסוד עולם בשם הרב משה אויערבאך זצ"ל מצאצאי הנחל אשכול מיוצאי אשכנז, שהיה קשור עם גדולי הדור ובפרט עם הגאון ר' חיים זוננפלד זכותו תגן עלינו אמן, והוא שלח אותו לעמוד בראש מוסדות חינוך במושבות החדשות בארץ ישראל, הוא גם הוציא לאור כמה ספרי לימוד, יסד תלמוד תורה בפתח תקוה. 

והוא מספר: שהיה מבקר אותו מפעם לפעם - ונפלא היה לראות את ההתנהגות, החוכמה והיראת שמים שלו! 

באחד מהביקורים סיפר ר' משה הזה לרבנו, סיפור שהיה בתלמוד תורה שלו בפתח תקוה, בזמן מלחמת העולם הראשונה (שזה היה תרע"ד-תרע"ח) הטורקים שלטו בארץ ישראל והיה חרפת רעב והרבה מתו מרעב – רח"ל! והתלמוד תורה קיבל אוכל לחלק לילדים, 

יום אחד ניגש אחד המלמדים ואמר לי: 'שיש תלמיד שמתנהג לא כהוגן, מבזה את האוכל! בהפסקה ראה אותו: שהוא נוהג לזרוק את האוכל שקיבל לגובה וחוזר ותופס אותו ולפעמים זורק אותו לגמרי מעבר לגדר!!' 

אז קראתי לו, הוכחתי אותו: 'יש רעב, משיגים לנו את האוכל, אתה משחק עם האוכל ככה וזורק אותו?! מה זה? משחק?! וזורק מאבד אותו מעבר לגדר' 

למחרת הדבר חזר שוב והוכחתי אותו שוב והתלמיד הבטיח: 'שהוא לא יזרוק!' 

ועוד פעם למחר נתפס בקלקלתו - זורק את האוכל לגובה! 

שלחתי אותו הביתה, להביא את אביו לחידר ואבא שלו בא, חשבתי שהאבא יבוא יגיד שהוא: 'מתחרט! על מה שעשה הבן' 

ולא כך היו פני הדברים, אומר לי האבא: 'כבוד המנהל! אני חיב לגלות לך נתון שאינך יודע עליו, בביתנו אנו סובלים מחרפת רעב!! אין לי מה להאכיל את הילדים, הילד שלומד אצלכם הוא מקבל מהחידר את המנה שלו, רוצה לתת גם לאחיו הקטן שעדין הוא לא בחידר שיהיה לו מה לאכול - ולא יגווע ברעב וימות! והם סיכמו: שכל יום בזמן ההפסקה הוא יעמוד מאחורי הגדר והוא יזרוק לו את האוכל, פעמים זורק לו את כל האוכל פעמים רק חלק מהאוכל... ולכן אחרי כל ההבטחות שהוא הבטיח למנהל, הוא היה אנוס! כי אחיו ימות מרעב!!' 

ומפה לומדים: כמה צריך לדון לכף זכות! מי יעלה על הדעת שזה לא קונדס, אלא זה להציל נפש מישראל?! - מי יכול לחשוב דבר כזה?! אז רואים: עד כמה צריך שאדם ילמד זכות.

הכלל הנלמד מזה: כאשר רואים אדם, תמיד הוא מתנהג כשורה, כתב הרמב"ם (מובא בחפץ חיים בפתיחה): שמצווה לדון לכף זכות גם כאשר הדבר נוטה לחובה, על כן במקרה שרואים ילד שוקד על תלמודו, פתאום לא מתנהג כשורה בדבר מסויים, צריך לחפש הסברים למעשיו עם כל הכוחות להצדיקו! מה פתאום פה הוא חרג? בדרך כלל הוא בסדר גמור! פתאום קרה מקרה, מי הלחיץ אותו?! מה קרה, מה אנס אותו, מה היה פה? אז קודם כל לברר. 

וזה הגדר של 'מכיר במעשיו'; אם אתה מכיר במעשיו או לא, אם אתה מכיר במעשיו של האדם - שזה לא מתאים לאדם כזה לעשות דבר כזה! אז מוכרח: שיש פה איזה פשט ולכן אתה מחויב לדונו לכף זכות, כי אתה מכיר אותו שהוא בסדר. 

אבל אם אתה לא מכיר במעשיו, אז יכול להיות שהוא רשע, אז לא מחיבים אותך לדון אותו לכף זכות, כי אין מוכרח שזה הפשט, אלא יכול להיות שבאמת הוא רשע! וזה היסוד - אמת לאמיתו! אז הנה הבנו: מה זה צריך למנוע לימוד זכות, מתי? ואיזה נזקים זה יכול להביא! ואיזה נחת רוח לבורא ולאנשים זה יכול להביא וקירבה ושלום ורעות ואחוה וכו' וכו'.

התורה מלמדת אותנו הכל! איך מתנהגים, מתי כן, מתי לא, מה היא מחיבת, מה היא לא מחיבת, הכל בשיקול דעת א-לקי!! 

ומה שנותר לנו זה רק: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'...' 

'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי...' 

שלא נשכח! 'ושמחת בימיך והיית אך שמח!...'