היכל הזכות - חלק כח | הרב אמנון יצחק

נציב יום: אליאור יצחק בן הדסה, לאה בת עליזה חן - יזכו לזרע קודש בר קיימא.

'היכל הזכות' חלק כח.

עוד שיחה מהאדמו"ר מרחמסטריווקה (יש פה כמה מילים באידיש אם תבינו - תבינו, אם לא - תצחקו, אני לא מבין מילה!): 'כאשר נראה לאדם שחברו עושה לו דבר הנראה לו כרעה, צריך להשתדל לעבוד על עצמו לא להעמיק בגודל רעתו של חברו, אלא ירכך את טבעו למצוא לו לימוד זכות; אולי לא התכוון להרע לו כלל, אפילו שנדמה לו לפי דעתו ושִׂכלו שאי אפשר למצוא לימוד זכות על מקרה כזה ואחר, ישתדל ללמד עליו זכות מה כי תמיד אפשר למצוא לימוד זכות!' 

בשיחה הזאת אתם תראו - דברים שלא תאמינו! איך אפשר ללמד זכות.

המהר"ל מפראג זכרונו לחיי העולם הבא וזכותו תגן עלינו אמן (דרך חיים על מסכת אבות) כתב על פירוש המשנה (א ו): 'עֲשֵׂה לְךָ רַב וקְנֵה לְךָ חָבֵר; וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'. 

כדי להבין את המשך הדברים, יכול אדם לעלות בדעתו: 'שלימוד זכות יכול להיות דווקא על איש שהוא לא מכיר... אני לא מכיר אותו, אז אני לא יודע אם הוא התכוון לרעה או לא התכוון לרעה, אבל אם זה מישהו שאני מכיר ואני יודע מה הוא עשה ומי הטיפוס, איך אני יכול ללמד עליו זכות?! אם אני חושב: 'שהוא עשה את זה בכוונה לרעה!' כמו שאני מכירו', 

על זה אמרו חז"ל: 'עֲשֵׂה לְךָ רַב וקְנֵה לְךָ חָבֵר; וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' רוצה לומר: אפילו הרב והחבר שאתה רגיל איתם כל יום ומכיר אותם היטב, גם אם הם יעשו לך רעה שאתה בטוח יודע מי עשה לך ולמה מהם, הווי מלמד עליהם זכות. 

'עֲשֵׂה לְךָ רַב וקְנֵה לְךָ חָבֵר; וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'.

ולמדנו בפעמים הקודמות: 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם' החבר הזה אתה מכיר אותו - כל הזמן הוא בסדר! פעם אחת (1) קרה איזה משהו שנראה לך שזה איזה רעה מכוונת, אז תדון 'אֶת כָּל הָאָדָם' ואז תחשוב: 'למה שהוא יעשה כזה דבר? אם שנים אני איתו! והוא לא עשה לי דבר כזה מה קרה לו עכשיו?!' ואם הרב שלך תמיד בסדר איתך והכל טוב ויפה, מה קרה עכשיו?' 

אז אומר המהר"ל: 'למה הסמיך התנא פה את זה סמוך לזה? לכאורה זה לא קשור! 'עֲשֵׂה לְךָ רַב זה ענין בפני עצמו 'וקְנֵה לְךָ חָבֵר' זה ענין בפני עצמו 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם' מה הוא קושר זה לזה, מה זה קשור? 

אומר: שתלמד; אפילו אם אתה מכיר את הרב, מכיר את החבר ויודע שהכוונה פה היתה 'מממ...' – בכל זאת 'וֶהֱוֵי דָּן - לְכַף זְכוּת'.

אז מה יגיד? מה, מה הזכות? 

אז הוא אומר: 'לא התכוון האדם הזה לעשות לי רעה! אלא כל זה כתוצאה מן הגלות'.

 היום זה לא צריך להיות בגלל הגלות, לא צריך גלות, לפעמים בגלות יותר טוב ממה שפה (מדינת ישראל), פה זה 'מדינת כל אויביה!' לא כל אזרחיה, כל חברי הכנסת - זה אויבים של העם! כולם יד אחת קושרים קשר נגד העם ויודעים את התרמית הגדולה, הם בעצמם לא עשו חיסונים (קוביד 19), דואגים שכולם יעשו בשביל ה: 'ביג פארמה' וכן הלאה כמו שהתפרסם וידוע והיום זה ברור ואפילו חבר כנסת תמנו אומר את הדברים בגלוי! כל פעם משמיע, אבל הוא מוקצה אצלהם, למה? הוא אומר דברי אמת והם.. 

והכניעו גם את החברת כנסת שהיתה שמה בוועדה עד ששמו לה שני (2) שוטרים, שומרים! בשעה שהיא אומרת: 'שהיא חוזרת בה וצריך במשרד החינוך כך וכך...' וכן הלאה, (סילמן-סילמן, זה סילמאן היתה? איך קראו לה, לא חשוב, זה לא סילמן, מישהי אחרת שמה, לא משנה, איך? שאשא ביטון, 'שה-שה...שה-שה...' חשבנו שהיא ביטון, בסוף יצאה בדיל...) 

בכל אופן, זה מדינת כל אויביה, אין לסמוך פה; לא על המשטר! לא על כלום, לא על אף אחד (1), הכל בלופים 'אבעבועות קופים'... נהיה עכשיו אבעבועות קופים, מקרה אחד (1) בעולם מצאו - כבר מודיעים בכל העולם: 'זהירות!' זהירות, זהירות... 

כל יום יש מיליארדים חיידקים - 'ווירוסים' שהם קוראים - שזה חרטא! אז כל יום, תגיד כל יום: 'מגפות!' מגפות, מגפות... 

לפי דבריהם העולם קיים ביליונים שנים (עפר לפיהם!) ורק עכשיו באלפים עשרים (2020) התחיל הבלאגן של המגפות! עד עכשיו לא היה... מיליארדים שנים, ביליונים שנים העולם היה בסדר והשמש לא המיסה את הקרח ולא היה כלום וזה... עכשיו יש 'בעיות של אקלים' וזה... וצריך למסור את כל, את כל ההשגחה על האו"ם = שמו"ם ועל 'ארגון המוות (הבריאות) העולמי' וכל המאה תשעים ושלוש (193) מדינות יחתמו כולל ישראל על 'אמנה' שברגע שהאו"ם אומר: 'לעשות סגר לכל האנשים!' - אז כל המדינות עושים בבת אחת! 'להזריק לכולם' - להזריק לכולם, העיקר שקלאוס שוואב ימח שמו וזכרו - אמן! וביל גייטס ימח שמו וזכרו – אמן! וקיסינג'ר ימח שמו וזכרו – אמן! זה הרבה' של קלאוס שוואב... וכל אלה מתכננים: 'סדר עולמי חדש' שדיברנו מהתחלה, היום כולם רואים את זה. אייי.... 

אז לפעמים אדם בעצבים מכל מה שקורה וזה ופתאום נהיה לו 'התקפת לב' (ל"ע) ופתאום החבר שלו מת ופתאום זה ככה ופתאום ההוא ככה ומסביבו נופלים שדודים וכו' וכו' והוא בלחץ אטומי! ואתה באת לו בנישה בדיוק לא מתאימה והוא פתח עליך אני לא יודע מה, כמו שהאבא לפעמים מגיע הביתה והוא עצבני מהעבודה, אז הוא נוחת על הילדים, נוחת על האשה, הוא לא מתכוון לרע, הוא מתכוון לרע?! הוא בא עם תוכנית להרביץ לילדים?! הוא בא עם תוכנית לצעוק על האשה?! – לא! אבל הוא בא עם תוכנית להיות רגוע ולתפוס שקט כבר מכל מה שהיה לו כל היום אבל לא יצא בדיוק; 

בדיוק האשה באה עם טענות: 'הילדים עשו! והזה...' 

- 'עכשיו גם אני הילדים עכשיו עלי גם זה...' 

הוא לא מתכוון לריב! הוא לא התכוון, הוא התכוון, הוא לא התכוון, חשב: 'לבוא לנוח!' 

אז אפשר ללמד זכות: 'שזה הגלות או 'מדינת כל אויביה' תלוי...

לפעמים זה ההשפעה של האוויר כן, כל הכימטריילס' וכל זה... אתה נושם מתכות, לפעמים זה האובך שהם עושים לך כל הזמן ואתה בקושי נושם! זה מלחיץ את האנשים והם מתנהגים לא נורמאלי, לפעמים זה חום, חום אימים! אין לאנשים סבלנות לדבר עם אף אחד, 

- 'פתח! פתח את החלון', 

- 'לא, סגור את החלון, קר לי', 

- 'פתח', 

- 'סגור' זה וויכוחים, לא מתכוונים לריב, אבל ככה זה יוצא וזה מביא אנשים לפעמים לשעה של קַטְנוּת, אבל זה לא באמת היחס שהם רוצים להעניק לחבר, אז אפשר ללמד על זה זכות.

תשמעו עכשיו מעשה, רבי דוד מרחמסטרינקה זכותו תגן עלינו אמן, הוא פעם סיפר: 'שהרב הקדוש ר' מרדכי מקוזמיר גם הוא זכותו תגן עלינו, שהה פעם בעיר דובנא וסבל שם רדיפות קשות ביותר עד שהיה מוכרח לעזוב את העיר! והלך אל אביו הקדוש וסיפר לו את מה שעוללו לו אנשי העיר דובנא. 

אבל הרב הקדוש, אביו המגיד מטריסק זכותו תגן עלינו אמן, ישב ולא הגיב מאומה! 

באותו זמן ישב שמה איש אחר מדובנא ור' מרדכי מקוזמיר אמר לאבא: 'הנה האיש הזה יאמר לך גם כן שאני צודק בענין! שאני סובל רדיפות קשות עד שאני מוכרח לעזוב את העיר...' 

אז הרגיע אותו האבא הקדוש ואמר לו: 'כל זה מחמת תוקף הגלות! זה כמו אדם שטובע בנהר ורוצה להציל את עצמו והוא אוחז בכל דבר שימצא בשביל שלא ישקע, אפילו אם יראה קש - הוא יתפוס אותו! כך אותם אנשים מחמת אורך הגלות ורוב הצרות, הם סבורים שיעשו מעשים כאלה כמו שהם עושים - ינצלו מן הגלות, כאבל שיבוא המשיח יראו: שכל זה היה הבל! ואז הם ירפו מהבליהם'. 

אז הוא לימד זכות על כל האנשים שרודפים את הבן שלו: 'מחמת הגלות' הם חושבים: 'שזה יועיל להם'. 

לפעמים יכול להיות שהחבר שגרם לך רעה או הציק לך או ציער אותך, זה היה בגלל שיש איזה דבר שמעיק עליו וזה הביא אותו לעשות פעולה קשה כזאת! אבל לא בכוונה!! כמו שאמרו חכמים: 'אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו' (אבות ד, יח) אתה בא אפילו לטובה, אתה רואה אדם כועס וזה ואתה בא לנחם אותו, 

- 'לא! זה כלום', 

- 'מה זה כלום?!' 

הוא עבר את מה שעבר, הוא עבר את מה שעבר! ואתה בא ואומר לו: 'זה כלום' אתה רוצה כאילו לנחם אותו, אמרו חכמים: 'אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ' אז זאת אומרת לפעמים אדם נמצא בצער מסויים ואז מי שפונה אליו אפילו לטובה - הוא יכול להתנפל עליו! אבל לא בגלל שהוא רוצה להתקוטט או משהו, בגלל שהוא שרוי במצב שלא מאפשר לו להיות מאוזן בשִׂכלו ואז הוא מתפרץ! אז יש אפשרות ללמד זכות על אדם כי גם אתה לפעמים בלחץ, גם אתה לפעמים יוצא מגדרך, לא תמיד אתה שליו, באלאנס... לפעמים יש עליות בגרף, אז כמו שאתה ככה גם ההוא ככה, אז תלמד זכות.

עכשיו תשמעו מעשה מבהיל! זה רק אנשים גדולים יכולים להגיע לזה, אבל אולי גם אתם! מי יודע? אתם רוצים: 'להיות אנשים גדולים!' לא?! מי שרוצה להיות איש גדול, הנה ישמע מעשה מאנשים גדולים. 

המחבר כותב: 'שמעתי מהגאון הצדיק מטשעיבין זכותו תגן עלינו אמן, בשיחה שאביו הגאון הצדיק הכוכב יעקב אב בית דין הרימילוב זכר צדיק לברכה שהיה בהוסייאטין בשמחת חתונה, אצל הרב הקדוש המגיד מטריסק, עם הרב הקדוש ר' מרדכי שרגא מהוסייאטין זכותו תגן עלינו אמן (אני לא יודע אם אני אומר נכון את השמות, אבל אני לא אשם...) נתקבצו שמה הרבה צדיקים בית רוז'ין זכותם תגן עלינו אמן. 

וחסידי הרב הקדוש מטריסק קנו אז לרבם הגולדנא בקשט (...15:59 ביידיש) כנראה קנו לו איזה בגד יפה מזהב מוזהב, גולדנאבקטש זה הבגד שלובשים כאילו האדמו"רים כן, עם כל התפירות והזה וזה נראה כלבוש מלכות! 

כשהגיע לסעודת החתונה היה מלובש במלבוש החדש, עמד שמה חסיד שוטה מחסידי הוסייאטין, כך התבטא הרב מטשעבין וחרה לו שהרב מהוסייאטין ישב עם בקצ'ה שחור רגיל כמו שנהגו צדיקי בית רוז'ין והרב הקדוש מטריסק היה לבוש במלבוש נאה כל כך! והחליט לקרוע אותו!! החליט לקרוע אותו... וכך עשה, נכנס מתחת לשולחן וחתך את כנף הבגד. 

תיכף לאחר מכן התחרט, אבל המעשה כבר נעשה הבגד כבר קרוע, בגמר הסעודה כשעמדו הצדיקים לערוך את המצווה טאנץ, זה הריקוד עם הבגד שרוקדים עם הכלה, ראו שהכנף של הבגד קרוע וחתוך ונעשה רעש אצל החסידים! הבינו שמישהו חתך לו את הבגד. 

כשראה זאת הרב הקדוש מהוסייאטין הורה תיכף לעשות 'דרישה וחקירה' מי העיז לשלוח ידו בבגדו של הרב הקדוש מטריסק? 

והנה בא אותו חסיד ואמר והודה והרב מהוסייאטין אמר: 'שצריך לענוש אותו על דבר כזה! (אז... א'חוצפה! 18:18 ביידיש) וקרא לגאון הצדיק הכוכב מיעקב שיפסוק את עונשו על פי דין והתיישבו שני (2) הצדיקים לשמוע פסק דין. 

התבונן הכוכב מיעקב על המראה של החסיד שהיה מטופל בבנים, לבוש בקפיטל קרועה ובלויה! וראה שהפנים שלו החווירו ביותר (15:58... ביידיש) הוא הלבין ממש! כי הוא יודע שעכשיו פסק דינו תלוי בו ולא ידע מה לעשות, מצד אחד (1) קשה להקל בכבודו של המגיד הקדוש מטריקס שחתכו לו את הבגד, מצד שני (2) איש עני מטופל בבנים... 

לפתע! נצנץ במוחו רעיון ואמר: 'אספר מעשה שארע באוסטרה אצל הרב הקדוש רב ייבי זכותו תגן עלינו אמן, פעם אחת ביזה אחד את ראש הקהל וסטר לו על לחיו בפני קהל ועדה! והלך ראש הקהל להתדיין עמו אצל הרב המגיד של העיר הרב הקדוש רב ייבי זכותו תגן עלינו אמן. 

והרב ראה שהאיש הזה עני ואביון! ופסק ואמר: 'באמת צריך להבין איך יתכן שאדם זה יכוון לבזות את ראש הקהל?! וודאי שזה לא יתכן שזה יהיה כפשוטו! אלא זה רק בגלל שאין לו פרנסה, כואב לו וליבו מר עליו וכשהוא ראה את ראש הקהל מתהלך במלבושים נאים ומתוקנים, הדבר עורר את הכאב שלו על מצבו יותר וזה גרם שהביע את הצער שלו באופן כזה של ביזוי ראש הקהל, 

אי לזאת הנני פוסק: שמהיום והלאה יראה ראש הקהל שיהיה לו פרנסה בהרחבה! ואז ממילא הוא כבר לא יעשה דברים כאלה'. 

וסיים הגאון הצדיק אב בית הרימילוב ואמר: 'כך הנני רואה על האיש הזה באמת מה אכפת לו אם יש למגיד מטריסק בגד נאה?! אין זה אלא מחמת שהוא עני ואביון, לבוש בבגדים ישנים ובלויים! וכשהוא ראה איך המגיד יושב לבוש (21:47... ביידיש) בקיצור הוא יושב עם בגד כזה יפה, על כן חרה לו הדבר וקרע אותו, 

אי לזאת הנני פוסק את הדין: שהצדיקים היושבים כאן בעת שמחתם ישפיעו לו פרנסה בהרחבה שלא יחסר לו מאומה!' (22:20... ביידיש. אם לא הבנתם? אין בעיה! גם אני לא...) 

כששמעו זאת הצדיקים נהנו מאד מהפסק! והרב הקדוש מטריסק שחתכו לו את הבגד חתם על כך: 'א גרויסע ישר כח!' וברך את האיש שקרע לו את הבגד בברכה גדולה ולנו אין השגה בדבר כזה, למעלה מהשגתנו התנהגות כזאת! 

והגאון הצדיק מטשעיבין זכרונו לחיי העולם הבא הפליא את הפסק ואמר: 'שזו היתה חוכמה עמוקה ונפלאה מאביו זכרונו לחיי העולם הבא!' 

נו, שמעתם פעם א גרויסע מעשה כזה?!

'ועוד עובדה שמעתי' אומר המחבר: 'מכבוד אחי הרב הצדיק מירושלים זכרונו לחיי העולם הבא, ששמע מפי בעל המעשה: 'פעם אחת בערב שבת הרב הקדוש ר' שלמה מזוועיל, היה צדיק גדול בירושלים! בעל מופת!! היה עושה מפתים. 

הוא היה במקווה, בתוך המקווה והשמש שלו הרב החשוב ר' אליהו ראטא זכרונו לחיי העולם הבא, היה עומד שמה ומזכיר לו הרבה שאלות ובקשות קוויטלאך, היה מקבל הרבה קוויטלאך, והוא היה מפורסם ביותר בירושלים לאיש מופת ודרכו היה ללכת למקווה לענות שם תשובות על כל השאלות והבקשות ששאלו ממנו בהיותו עומד בתוך המקווה וטובל במים ואחר כך משיב תשובות 'כן' או 'לא' וכך הוא פעל הרבה ישועות!

היה שם איש אחד ששאל שאלה חמורה! והמתין לשמוע תשובה, בתוך כך הגיע לפתע אדם שלא יכול היה לסבול את כל מה שנעשה שם והתחיל לצעוק (25:00... ביידיש) התחיל לצעוק...! (אני לא אומר הלאה (ביידיש) - כי זה מילים מסובכות!) ולגלג על הרב, על הרבי מזוועיל לגלג עליו בחוצפה! 

כשסיים הרב הקדוש מזוועיל לטבול טבילותיו ולערוך כל עבודתו, ביקש מאת הרב החשוב ר' אליהו ראטא: 'שיברר לו מה שמו של אותו אדם? ומה מקום מגוריו? ואיפה הוא גר בדיוק?' 

ר' אליהו פחד! מה הוא הולך לעשות לו, אולי הוא מקפיד עליו רוצה להעניש אותו בעונש חמור? 

אבל כשחזר רב הקדוש לביתו, לקח מעות ומצרכי שבת ושלח עם אחד מאנשיו לבית של אותו אדם שפגע בו. ולאחר מכן הסביר: 'כי באמת צריך לחשוב, מה אכפת לו לאדם הזה מה אני עושה במקווה?! (26:20... ביידיש) מה זה מענין אותו מה אני עושה במקווה?! אלא מסתמא אין לו צורכי שבת, עצבני, אין לו מה לאכול! אין לו, (26:38... ביידיש. ברור לכם...) על כן כאשר עמדו שמה הרבה אנשים בערב שבת - הביע את הצער שלו באופן כזה! 

וכך היה, לא היה לאותו אדם ממה להכין צורכי שבת והוא השתומם למראה עיניו שהרב הקדוש ר' שלמה מזוועיל שלח לו מעות לצורכי שבת, זה באמת היה הלימוד זכות שלו והוא צדק.

צדיקים היו נזהרים מאד לא לעשות שום פעולה שיכולה לגרום להצית קטטה או מחלוקת. 

כשהגיע ר' מנחם נחום זכותו תגן עלינו למרון בל"ג (33) בעומר, כיבד אותו הגאון הצדיק אב בית דין צפת ר' אברהם לייב זילברמן זכר צדיק לברכה להדליק את ההדלקה לכבוד התנא האלוקי ר' שמעון בר יוחאי (רשב"י) כשהחזקה לכך היתה שייכת לרב הקדוש מצ'רנוביץ' (27:55... ביידיש) זכותו תגן עלינו, (גם היום ממשיכים) והיות שאדוני אבי זקני היה דודו של הרב הקדוש מ (...28:06 ביידיש) אז הוא כיבד אותו. 

אבל כשהוא עלה במדרגות להגיע לגג, נעשה שמה (28:19... ביידיש) וראה אדני אבי זקני איך קמה מהומה והגיעו הדברים עד כדי הכאה! והרגיש: שיש אנשים שהם מחוממים ואינם רוצים שהוא ידליק את ההדלקה ולכן חוללו מהומה ומחלוקת. 

מיד סילק עצמו מן הענין ואמר (28:46... ביידיש) וירד ולא הדליק! 

זהו, שלא יהיה מחלוקת, כיבדו אותו - זכות גדולה! אבל, מוותר על הכל שלא יהיה מחלוקת, צדיקים ברחו בכל מצב ממחלוקות, מחלוקת - חלק מוות. 

ראינו מה היה סופו של קורח, אפילו שהוא חשב שהוא צודק ויש לו רוח הקודש. 

אז אם כן אנחנו רואים מעשים עד איפה אפשר ללמד זכות: 'עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר; וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' (אבות א, ו) 

המשך יבוא.