היכל הזכות - חלק כה | הרב אמנון יצחק

נציבי יום: ברכה לכל התורמים והתורמות, המסייעים של קבוצת 'שערי תשובה' יזכו לתשובה שלימה אמתית, שלום בית, תיקון המידות, חינוך הילדים על אדני התורה, ינצלו כולם ממלחמת גוג ומגוג מתוך בריאות איתנה ושמחה ויזכו להקביל פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. 

בלחש... אמן, אמן. 

יצמח שפירא ואשתו - יזכו להצלחה גדולה בחינוך הילדים.

'היכל הזכות' חלק כה.

פתיחה נוספת מהרב בנימין רבינוביץ זכרונו לחיי העולם הבא: 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' (אבות א ו) מה הגדר בזה? 

לא מבעיא (לא צריך לומר) באנשים שמעשיהם סתומים = הכוונה שהמעשים נעלמים מבני אדם ולא יודעים מעשיהם אם הם מתנהגים בטוב או לא שצריך לדונם לְכַף זְכוּת, אלא אפילו אנשים בינונים שפעמים עושים טוב, פעמים ההיפך, צריכים גם לדון אותם על מעשיהם לְכַף זְכוּת ולא מבעיא במעשים כאלו שהשֶׂכל מסכים לדונם לזכות, אלא אפילו במעשים שבמושכל ראשון: 'וודאי הם חובה!' אף על פי כן צריך לדונם לכף זכות. 

השאלה היא: איך מגיעים לידי מידה זו? וודאי שצריך לעמול קשה על זה ובכל מעשה ומעשה בנפרד שהוא רואה את חבירו עושה ונראה לעיניו: 'שהמעשה לא טוב!' צריך לתת לזה משך זמן לחשוב ולחפש איזה כף זכות שיש להפוך בה ולהחליט בנפשו בהחלטות ובהחלטות: 'שוודאי כן הוא!' וכל מעשה ומעשה בנפרד, צריך לעמול על זה עד שבמשך הזמן קונה קניין בנפשו שבכל מעשה רואה רק את הצד הטוב. 

בענין הזה רואים פלאי פלאים! מענין הבחירה, תכלית הבריאה זה האדם, מהות האדם זה הבחירה שיש לו ורואים בענין זה שני (2) מיני אדם רחוקים זה מזה מקצה אל קצה; 

יש אנשים שכל נקודה רעה של הזולת רואים ומתפיחים אותה כהר גדול! וכל מעשה טוב של הזולת רואים אותו כנקודה קטנה ומבטלים את זה כאילו לא עשה כלום!! כל זה לגבי הזולת. אבל לגבי עצמם, כל מעשה רע שהם עושים מבטלים אותו כאילו זה כלום וחושבים: 'וכי מה עשינו?!' וכל מעשה טוב שעושים ולו הקטן ביותר מרגישים בעצמם: 'שעשו מעשה טוב גדול ונורא!' זה סוג אחד של אנשים. 

ויש אנשים, אחרי שאמרו כמה פרקי תהילים או נתנו כמה פרוטות לצדקה, כבר מחשיבים את עצמם לחשובים מאד! וממילא הם יכולים לדבר על כל אחד, כי אף אחד לא גדול וחשוב כמותם - ממש לא יאומן כי יסופר! 

ושמעתי אנשים שבמעשיהם הקטנים מתפארים בפה מלא, כמו מי יודע מה עשו ולא מתביישים בזה כלל, אבל רק על אחרים הם רואים: שלא עשו כלום! 

לעומת שני סוגים אלה; הצדיקים מעשים הטובים שהם עושים בעצמם - הם בכלל לא רואים ומחזיקים: שעדין לא יצאו ידי חובתם כלפי הבורא יתברך ואת המעשים הרעים הדקים ביותר - מחשיבים לרעה ועבירה גדולה ועושים תשובה בכל יכולתם. ועל זולתם הם לא רואים רעה בכלל רק טוב! את כל זה מכח הבחירה; הללו בבחירתם בצד הטוב, קנו זאת בנפשם עד שנעשה להם טבע, לראות רק טוב בזולת והללו הקודמים בטבעם הרע שלא עמלו עליו רואים רק רע בזולת, ממש כמו שכתוב: "וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (בראשית ו, ה).

לא נחשוב: 'שהצדיקים טועים גדולים בזה שהם רואים את עצמם כל כך רע!' במסכת ערכין (יז): 'תניא, ר' אליעזר הגדול אומר: 'אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין, אין יכולים לעמוד בפני תוכחה!' 

האבות הקדושים שרצו לפניו כחמור בבוץ ולא נעצרו בפני שום דבר, אף על פי כן אם ה' יעמוד איתם בדקדוק הדין, לא יוכלו לעמוד לפניו.

בזה פרשו צדיקים את דברי הגמרא (ברכות סא): על ר' עקיבא כשהוציאוהו להריגה, 

אמר הקב"ה למלאכים: 'שתוקו! כך עלתה במחשבה לפני', 

וביארו ע"פ החכמים מביא זאת רש"י בתחילת פרשת בראשית: 'בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין, זה שכתוב: "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱ-לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (בראשית ב, ד) קודם שם של רחמים ואח"כ דין. 

ולכאורה צריך להבין: האם שייכת 'חרטה' אצל הקב"ה?! 'בהתחלה חשב לברוא את העולם בדין ואח"כ הקדים רחמים לדין'. 

הבאור בזה: את המחשבה הראשונה היא נשארה כמות שהיא, רק הוא גנז אותה לצדיקים! כמו שכתוב (יבמות קכא) על הפסוק: "וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד" (תהלים נ, ג) – 'שהקב"ה מדקדק עם סביביו, הכוונה אלה שסביביו זה הצדיקים כחוט השערה!' ועל זה נשארה מחשבה ראשונה שעלתה לפניו לברוא את העולם במידת הדין וזה נשאר, הוא לא שינה מזה כלום. 

ומה שאמרנו: 'שלא היו יכולים אברהם יצחק ויעקב לעמוד בדין', פרוש: בדקדוק הדין וזה הפרוש אצל רבי עקיבא; 'אמר הקב"ה למלאכים: 'כך עלתה לפני במחשבה' לפני המחשבה הראשונה, אני מקיים בר' עקיבא את המחשבה הראשונה שעלתה לפני לברוא את העולם במידת הדין ולכן סרקו את בשרו במסרקות של ברזל! במידת הדין. 

יש אומרים: 'כך עלתה לפני במחשבה' יש מדרש שאמרו לי לא ראיתיו בעיני: 'ש: כ"ך זה ארבעים (40), כך עלתה לפני במחשבה זה ארבעים שנה שהוא (ר' עקיבא) היה עם הארץ!'. 

על פי מה שדרשו חז"ל בגמרא (יומא לט) על הפסוק: "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא יא, מג) – 'אל תקרי: וְנִטְמֵתֶם אלא ונטמטם!' כי רשעים שעושים עבירות נטמטם ליבם כל כך שלא מרגישים שהם עושים עבירות. 

אבל הצדיקים הלב שלהם זך! והם מרגישים כל דבר קל ולכן שייך לדקדק בהם 'כחוט השערה!' כי הם בעצמם גם מרגישים בכל חוט שערה. אומנם הרשעים שאינם מרגישים אפילו את העבירות שעושים, זה בגלל שליבם מטומטם, אטום לגמרי. לכן אי אפשר לדקדק עימם כל כך, כי אינם יודעים כל כך מה הם עושים.

רבנו יונה אומר: 'שהצדיקים כועסים תמיד על עצמם על שאינם יוצאים ידי חובתם בעבודת השי"ת!' 

ואם כן, מובן: שאין להם טעות בזה שהם מחזיקים את עצמם לבעלי עבירה, כי כנגד 'חוט השערה!' הם מרגישים: שעדין יש להם משהו, משהו מהעבירה. כי הם מרגישים דק מן הדק, לכן דנים אותם כחוט השערה. כל אדם נידון לפי הכרתו! 

וידוע מרבנו סעדיה גאון: שבכל יום שב בתשובה על מה שאתמול לא הגיע להכרה גדולה כל כך בגדלות השי"ת, כמו היום הזה שהוא למד עוד! ממילא הוא עבד את ה' אתמול בהכרה נמוכה ממה שהוא הכיר היום, אז על זה הוא עשה תשובה. הרי שהצדיקים עושים תשובה תמיד ומחזיקים עצמם לבעלי עבירה.

ר' אבהו אמר: 'שהוא לא האמין בכלל שהוא יקבל גן עדן!' כשהוא ראה שהכינו לו שלוש עשרה (13) נהרי אפרסמון, הוא לא האמין שמגיע לו דבר כזה. 

אז אם כן הכל תלוי בבחירה של בן אדם, אם הוא עובד על עצמו להיות טוב ולבחור בטוב וללמד זכות וירגיל את עצמו, אז זה יהפוך אצלו לטבע שני והוא יראה רק טוב באחרים ואילו בעצמו הוא יראה: שהוא עדין חסר ודרוש תיקון ואם הוא בדרגה גבוהה הוא גם יראה 'כחוט השערה' כלפי עצמו. 

אבל אם בן אדם לא עובד על עצמו: "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב יא, יב) והגאון מוילנא אומר: 'שבני אדם הם כמו בעלי חיים ממש! עד שהם יבחרו בטוב, כל זמן שהם לא בחרו בטוב, הם ממש פחותים מבהמות!' אז לכן אנשים אלה רואים רק טוב בעצמם ובזולתם רואים שחורות. 

אז כל אחד יזהה את עצמו איפה הוא אוחז; האם הוא עדין מבעלי החיים המהלכים על שתים (2), או שהוא מעלה שעלה למדרגת אדם, עם בחירה טובה כרצון הבורא ומקיים: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו). אם יש לו טיפה שֶׂכל כבר למדנו שזה משתלם ללמד זכות, כי ילמדו עליך זכות במרום ומי לא צריך את זאת. 

היום ידוע לכם שזה יום רביעי שזה אומר: 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי' (והרב שליט"א שר עם הלומדים לאחר תפילת הנץ).

אני מצטער שאני צרוד אבל כשלא יושנים הרבה – ככה זה...

'ר' חנניא בן עקשיא...'