היכל הזכות - חלק כג | הרב אמנון יצחק

נציבי יום: 

להצלחת 'מרכז קהילות פז' ברכה לכל התורמים, התורמות, המסייעים של קבוצת 'שערי תשובה' יזכו לתשובה שלימה אמתית, שלום בית, תיקון המידות, חינוך הילדים על אדני התורה וינצלו כולם ממלחמת גוג ומגוג מתוך בריאות איתנה ושמחה ויזכו להקביל פני משיח צדקנו במהרה בימינו - אמן. 

רות רינה בת יוכבד - רפואה שלימה וכן שהבת תהיה לה התפתחות תקינה. 

לעילוי נשמת: שולמית בת שושנה, תהא נפשה צרורה בצרור החיים. 

ס"ד והצלחה גדולה מאד למרכז 'קהילות פז' על טהרת הקודש, עזרה בשיעורי בית לילדים, פעילויות, חוגים והקרנות, שיעורי הרב לנשים, שיזכו להתרחב למקום גדול יותר ולחמ"ל טלפונים שיוכלו לעשות 'אצטדיון' ונחזור ונחזיר עוד יהודים בתשובה! ויזכו גם קבוצת 'שערי תשובה' - אמן כן יהי רצון. 

מיכאל בן מרוסיה בלה בת מריה - חזרה בתשובה שלימה, בריאות הנפש והגוף להם ולכל יוצאי חלציהם אמן ואמן.

'היכל הזכות' חלק כג.

עוד שיחה מהרב אביגדור מילר מנוחתו עדן: 'הגמרא (שבת קכז') אומרת: 'תנו רבנן: 'הדן את חברו לכף זכות, המקום ידינהו לכף זכות'. 

והקשנו: לכאורה אינו מובן כאן 'המידה כנגד מידה' איך אפשר לדמות זה לזה? שהרי אינו יודע האמת בחברו ולכן הוא צריך לדון אותו לכף זכות, מה שאין כן הקב"ה יודע האמת עליו, אז מה שייך כלפי שמיא הענין שהוא ידון את האדם שדן לכף זכות, לכף זכות?! 

אלא הביאור הוא: שיקנה השקפה והרגל לראות זכות שיש לחברו, להחשיב את המעלות שלו, משום שהוא רוצה שחברו יהיה זכאי בעיניו, כך יתנהג עמו הקב"ה 'מידה כנגד מידה' במעשים שלו וידון אותו כצדיק ויעשהו זכאי. זה נכלל במצוות עשה של: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו). 

כי היסוד של המצווה הוא: שכל אחד, לא רק דיין, יחויב לשפוט כל בן ישראל לכף זכות ויחשוב: כי ראוי לו תואר של: 'צדיק!' דהיינו; שיכיר ויחשיב המעלות והצדק שיש בכל בן ישראל, זה כולל את כולם; אשתו, קרוביו, שכניו, חבריו, כל מי שהוא נכלל בכלל: "עֲמִיתֶךָ" - עִם שאיתך בתורה ובמצוות'. ולאמור, גם מה שמחויב מעיקר הדין שבמקום ספק צריך לדון הבנוני לכף זכות אין חיובו מפני שבוודאי ובוודאי המציאות היא כך, או מפני שהוא מוכרח לשפוט כן, אלא צריך להיות מפני שהוא רוצה שהלה יהיה זכאי. 

לכן, לא מבעיא כשאתה דן אותו על הנהגתו עמך, אלא אפילו כשאינו נוגע לך ורק אם שמעת או ראית מעשים של בני אדם עד כמה שאתה יכול ללמד עליהם זכות, אומנם עיקר הדברים הוא: שאפילו אם אינך מכיר אותו כלל, אבל הוא מצד "עֲמִיתֶךָ" צריך שדעתך תהיה דעה חיובית של צדק להכיר חשיבותו ולחפוץ בצדקתו. 

וצריך לדעת: שיש נטיה גדולה בטבע האדם נגד זה, טבע האדם להצדיק את עצמו ומעשיו תמיד, להגדיל את עצמו, לחפש מעלות בעצמו ולגבי חברו - יצר הרע מחפש: להאשים אותו, להקטין אותו במעלות, במעשים, מחפש באנשים חסרונות ומומים, עד שניתן לומר שרובא דרובא מחשבות בני אדם וענינים אלה, הם שלא כרצון התורה! 

והבאנו על זה פסוק מפורש: "וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (בראשית ו, ה) זה התורה מעידה: שכל אדם "מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם". 

אם כן מוטלת עלינו עבודה גדולה! ויש צורך גדול להתחנך בזה, כי אומנם כדי לזכות במצווה זו צריך להתרגל הרבה, לִתן לחברו את הכף זכות, להחשיב אותו עד כמה שיכול ואם רואה בו איזה מעלה או מידה טובה, לא יחפש להקטין אותה אלא להגדיל אותה! לרומם את חברו, להגביה אותו כמה שרק יכול ואף שהוא מכיר אותו מכבר, חושב עליו: 'שאין לו כלום!' זה רק מעיוורון שמעוור אותו יצר הרע וצריך להתרגל לחפש מעלות בחברו. גם אם הוא לא מכיר אותו כלל, אבל הוא משלומי אמוני ישראל והוא יהודי ששומר תורה ומצוות וצריך להחשיבו בגלל המעלות המרובות שלו. 

הדרך להגיע למידה זו לדון כל אחד לכף זכות, ע"י שיתבונן קודם כל שחברו נברא "בצלם א-לקים" ואצל הקב"ה: 'אדם חביב שנברא בצלם א-לקים' כמו ששנינו במשנה, אם כן גם אצלנו כל אחד ואחד צריך להיות חביב! אם ה' מחבב את כל מי שנברא "בצלם א-לקים" שזה אפילו גויים! כל שכן ישראל!! וכל שכן שקרויים: 'בנים למקום'! וכל שכן שקיבלו 'כלי חמדה'!! זה גם כן פרט של צדק שמחויב לשפוט אותו על פי מעלת הצלם א-לקים שבקרבו ובפרט כשהוא מסתכל על פניו, מכירים מעלת הצלם א-לקים שעליו, אבל צריך להתרגל לזה מאד-מאד.

על פני האדם יש רושם של מעלות מרובות וצריך הרגל כדי להכיר אותם, כי על כן מעלות רבות נכללות "בצלם א-לקים" מפניו מאיר ומתנוצץ אור הנשמה, על פניו יש רושם של רוממות, שאיפה לגדלות, מעלת צדק ויושר, כמו כן משתקפת מהם המדרגה של האדם בעבודתו את ה' וגם גדלות שכלו, הכל נכלל "בצלם א-לקים" שבו והפנים מראים ומגלים עליו וצריך לפרש אותו באופן הכי טוב! ומכל מקום אפילו אם עדין לא התרגל בזה ולא מכיר אנשים על פי מראה פניהם, מכל מקום צריך להחשיב אותו משום זה כמה שיכול.

עוד מובא באבות: 'חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם' (אבות ג, יד) ולכן גם בפרט הזה, כמו שהקב"ה מחשיב כל אחד ואחד מישראל! גם אנחנו צריכים להכיר מעלה זו אצל כל בן ישראל ולחשוב: 'הנה עוד אחד שהוא חביב אצל הקב"ה!'.

עלינו להביט על אחינו בית ישראל במבט של: 'אדם קדוש!' ככתוב: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱ-לֹקֶיךָ" (דברים יד, ב) הרבה קדושה יש לבן ישראל; 

ראשית (1), יש לו קדושה בתולדה, קודם כל הוא קדוש כי הוא נברא מזרע האבות הקדושים, שזה כבר מקנה לו קדושה נוראה! 

דבר שני (2), הוא מקיים מצוות והרי אנחנו אומרים: 'אשר קדשנו במצוותיו' כל מצווה מוסיפה בו קדושה; קריאת שמע, הנחת תפילין, התעטפות בטלית, שמירת שבת, הי הוא מתקדש יותר ויותר! וזה לא נאבד ממנו. 

במדרש רבה (ויקרא כד, ט) על הפסוק: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט, ב) מובא: 'יכול כקדושתי?!' תלמוד לומר: "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי" - קדושתי למעלה מקדושתכם'. 

זאת אומרת שהיה הוא אמינא: שקדושת איש ישראל היא כביכול כקדושת השי"ת! עד שיש צורך לתת דרשה ולומר: 'שקדושתי למעלה מקדושתכם!' כי על כן קדושת בן ישראל גדולה ועצומה שאין לנו מושג להעריך!! כל יהודי הוא יותר חשוב ממלאך בעיני ה'!! ומצינו: שיעקב אבינו קרא למקום: "מַחֲנָיִם" (בראשית לב, ג) וזה על שני המחנות; היינו מחנה שלו שזה כולל אותו ומשפחתו ומחנה שני (2) זה מחנה המלאכים שליוו אותו וזה נקרא: "מַחֲנָיִם". כי התפעל מאד! שהכיר שכל המלאכים באו בסיבת המחנה שלו ושל משפחתו שהם היו העיקר, המלאכים באו ללוות אותו ואת משפחתו.

אם כן יש לנו דרך עבודה איך להחשיב את חברנו ולקיים בכך מצוות "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". 

אומנם כדי להגיע לזה צריך להשתחרר ממידת הליצנות השׂוררת ברחוב בדרך כלל, כי דרך הלצים להקטין כל מה שהוא גדול במידה זו הם נוהגים גם לבטל בני אדם, מחפשים חסרונות ומבטלים את המעלות, במקום להכיר את גדלות הצלם א-לקים ולראות בתואר פניו דמות פנים של מעלה! 

אתם יודעים שאסור להלין את המת: "כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי" (דברים כא, כג) מה זה "קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי"? 

כביכול א-לקים תלוי, בגלל שהוא נברא בצלם "בצלם א-לקים" אז "קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי" צריך להוריד אותו! "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ" צריך להוריד את הצלם א-לקים הזה, שהוא תָּלוּי, עד כדי כך שזה נחשב כאילו הוא צלם א-לקים ממש! שכתוב: "קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי". 

ולכן צריך לראות בתואר פניו כעין 'דמות פנים של מעלה'! והמסתכל על שפלותו שהוא בשר ודם, מפחית אותו מערכו במחשבתו ובהתנהגותו עמו ומביט על צורת האדם כאילו פניו דומים לכל אחד משאר בעלי החיים – ח"ו! לכן צריך לראות בתואר פניו, דמות פנים של מעלה. 

אפילו אצל משה רבנו היו כאלה שלא העריכו אותו לפי גדולתו, ככתוב: "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה" (שמות לג, ח) כי יש נטיּה רעה באדם; לבטל להשפיל כל דבר! זה בעיקר אצל המון העם. אבל המשכילים על דבר אמת יודעים ומבינים: כמה יש ליּקר את גדולת ערך כל אדם! 

על דרך זה צריך לבקש ולחפש מעלות פרטיות שיש לכל אחד ולהעריכם כראוי! וצריך פעולות להתחנך בזה, אמרנו שזה נגד טבעו של אדם, אבל אם יעשה התחלה לחנך שכלו שעל כל פנים ילך בכיון זה, מכאן ימשיך הלאה וישים לפרטי פרטים בכל אחד ואחד. 

לכן בהתבונן על כל איש ואיש צריך למצוא ענינים כיצד להחשיבו! ולחשוב: 'אני לא יודע מה הפנימיות שלו, מי יודע כמה גדלות טמונה בקרבו! מי יודע איזה עתיד יש לפלוני, מי יודע כמה גדולה תצמח ממנו!!' לכן אפילו על ילד קטן יש להסתכל בחשיבות זו.

ומספר הרב אביגדור: 'זכורני, בהיותי בסלבודקה, בביתנו התגוררה עוד משפחה, משפחת שְׁוֵוי, היה שם ילד בן תשע (9), מי חשב אז שלעתיד יהיה ראש ישיבה מפורסם! וכך היה. וכן בבית הכנסת שלי בצעירותי היה בחור צעיר, מי חשב שהוא יגדל ויהיה הרב גיפטר?! זכר צדיק לברכה! ככה כל ילד צריך להחשיבו: 'אולי יצמח ויגדל כאחד מגדולי הדור!' 

וכן מטעם זה יש על האבות להִזהר בילדים, כי לכל אחד יש אוצר של גדלות! וההורים צריכים לדעת שהם מתעסקים עם גדולים שעתידים להיות!! ועם הבנות, הלא יהיו אמהות ואולי יהיו הורים הילדים האלה למשפחות גדולות וחשובות שזכותם אין לשער!!! ועל כן בהתייחס אל בני האדם כשבאים במגע עמהם, צריך להעלות את החשבון ולהחשיב אותם בגלל העתיד והיכולת שלהם גם כן. 

צריך להסתכל על אשתו בהוקרה רבה! ולהגדיל את ערכה, כי בטבע הבעל לחשוב: 'כיון שאיננה עוסקת בתורה והיא לא כמו התלמידי חכמים שהוא מכיר וגם אין לה הדרת פנים עם זקן ופיאות ומלבוש של בן תורה, באין משׂים מבטל את ערכה!' אבל האמת צריך לחשוב: להיפך! שהרי מלבד כל הגדלות של יהודי כמה גדול חלקה בזכות התורה וכמה היא ראויה לשבח בזה שהיא עומדת בתפקיד שלה שהיא עוסקת כל היום בחסד!! 

"שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל" (תהלים קיט, קסה) - נאמר על הנשים! כי אין להן עוון ביטול תורה, הן רק מקבלות שכר; שהבעל לומד תורה וששולחות את הילדים לתלמודי תורה, הם מקבלות מאה אחוז (100%), אז יכול להיות שיש לה שכר יותר ממך בתלמוד תורה!

כגון; מה שהיא מכינה גם, סעודות בעד כל המשפחה וגם הולכת בדרכי ה' והולכת בצניעות. הזן ומפרנס ונותן לחם לכל בשר, זה הקב"ה! ומי זנה ומפרנסת ומכינה את צרכי הבית אם לא האשה?! וכן החסד הגידול של הילדים: 'דיינו שמגדלות את בנינו!' יש להוסיף ולהתבונן עוד במעלות לקיים את החוב של ראיית הצדק במעלות "עֲמִיתֶךָ" ובפרט ל: 'קרוב הקרוב קודם'.

על דרך זה צריך להתבונן גם על כל אלה שהוא מכיר אותם מכבר, כגון; בני משפחה, חברים, חברותות שלו, שעליהם הוא חושב: 'שכבר יודע ומכיר אותם ואין לו מה להוסיף לראות בהם מעלות!' אבל זה לא כך, מחשבה כזו נובעת מהרצון שיש לאדם לחשוב רק על עצמו, להתעסק כל היום בעניניו, מסיח דעתו מחבריו הקרובים ומעלותיהם. אבל האמת כאמור שיתחיל לדון כל אחד לזכות והיינו; לראות כמה מוצדקים הם הזכויות שהוא מלמד, יתרגל לראות הרבה מעלות! וכשיקנה את ההרגל עם הזמן, ימצא עוד דרכים לעצמו לקיים דבר זה. 

לדוגמא; יתחיל להכיר סימנים על פי תואר פני האדם להכיר מעלות מיוחדות! כגון; רואים שאדם זה יש לו עדינות, יש לו כשרון, יש לו גדלות, בעל חשיבות! ואם אינו מוצא בהם שום מעלה מסויימת, אז יש להם יחוס של אבות! שזה גם מעלה גדולה, אם לאבות והאִמהות שלהם היה מעלות מיוחדות, מהקרובים אליו יגיע גם לחשוב על כל אלה שהם בכלל "עֲמִיתֶךָ" אבל צריך שוב; הרגל, התבוננות, שימת לב. בלי חינוך, אין מציאות שאדם ילמד זכות, כי אדם כל חייו חושב רק על עצמו וסביב עצמו, רק אם יצא ממעגל עצמו יוכל להכיר מעלת זולתו.

החובה הזו היא לא רק להכיר מעלה של כל אחד מבני ישראל באופן פרטי, אלא גם מעלת כלל ישראל בכלליות! תחשבו: שאתם שייכים לעם המרומם ביותר! שבחר בהם ה' מכל העמים!! וכמה עם ישראל זהירים במצוות ומדקדקים בהם, בין אדם למקום, בין אדם לחברו, כמה הם זהירים ביחס לאומות העולם בשמירת הלשון!! אנשים שאוכלים ישן ולא אוכלים 'חדש' אפילו בחוץ לארץ, להתבונן: על עולם התורה שפורח באיכות ובכמות וכמה ספסלים נוספו בבית המדרש! ואמרו חכמים (יומא לח'): 'הבא להיטהר מסייעין אותו' אם רק תפתח את העיניים לראות – תשתומם: כמה לא הכרת במעלות אחרים כל ימיך! 

מתי שומעים את זה? כשהאדם נפטר ובאים ל: 'שבעה', פתאום צצים אנשים שהיו אִתו בצבא שהיו איתו בעבודה, שכנים ואחרים וזה מספר הוא עשה ככה וההוא מספר ככה 

- 'וַואי! איך לא ידענו?' וכולם מתפלאים: 'איך יכול להיות דבר כזה, מה, הכרנו אותו כל כך ולא ידענו שיש בו כאלה דברים?!' 

בוודאי! כי ההסתכלות של הבן אדם היא שטחית על בן אדם, יש לו רק אינטרסים מאנשים, אם יש לו אינטרס ממישהו הוא מחשיב אותו, אם אין לו שום אינטרס - הוא בכלל לא "רואה" אותו! וזאת הבעיה. 

אבל מי שהתרגל בתדירות ללמד זכות ולהתבונן נכון: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" - יזכה בזכות גדולה זאת גם שידונו אותו לכף זכות! והקב"ה יתן לו שכר על כל מעלותיו והוא יחשיב לו את כל המעלות שיש בו כמו שהוא מחשיב את המעלות של אחרים ויתן לו שכר גם על זה. 

אז בשביל להתחיל להתחנך בזה, אז צריך לעשות שני (2) דברים; 

[1] כל יום יבחר לו יהודי אחד שומר תורה ומצוות שהוא לא מכיר אותו ויחשוב עליו מעלות, זאת אומרת הוא לא מכיר אותו לתוכו ויחשוב עליו מעלות! כגון: הנה! היהודי הזה יש לו צלם א-לקים, הוא חביב לה' כבן, הוא קדוש בתולדה וע"י כל המצוות שהוא מקיים - הרי מִתוֹספת עליו קדושה! וגם מי יודע כמה כוחות יש לו בפנימיות, כמה מסירות נפש ומי יודע עוד לאיזה מעלות הוא יגיע בעתיד!' וע"י המחשבות האלה יחשוב עליו שהוא בכלל 'צדק' ואפילו אם ישקיע בזה רגע אחד (1), הוא מקיים מצוות: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" צ'יק צ'אק. 

דבר שני (2), יבחר אחד מאנשי סביבתו שהוא כן מכיר... קודם זה היה במי שהוא לא מכיר, עכשיו במי שהוא כן מכיר, כמו אחד מבני המשפחה או מהחברים הקרובים בכולל או בישיבה שעליהם כבר פסק: 'שכאילו הוא כבר יודע אותם היטב ומכירם על תוכם וקרבם!' ויתבונן בהם כמו שאמרנו לקיים: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט" עד שיכיר בהם מעלות רבות! ויגלה בהם עולמות חדשים!! ובזה יקיים מצוות "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" כל יום! בדקות ספורות, בדקות ספורות!! 

אפילו אתה יושב בבית הכנסת ואתה רואה: 'הנה! פלוני קם ניגש שׁם צדקה, הנה פלוני תראה מקדים ומתעטף בטלית ובתפילין, הנה תראה זה מאריך בתפילה! הנה תראה זה כך...' כל נקודה ונקודה זה לימוד זכות ואתה מקיים מצוות עשה: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" אתה יכול לאסוף עשרות! מאות!! אלפים ביום!!! שבוע, חודש, שנים – וַואי! כמה אתה יכול לזכות. וגם אתה מנקה את עצמך וידונו אותך לכף זכות! שווה או לא שווה?! תראו: איזה מצוות נתן לנו הקב"ה, כדי לטהר אותנו, למחול לנו, לנקות אותנו, לא יאומן כי יסופר! כמה עצות נפלאות התורה הקדושה נותנת לנו.

 ועל כן (הרב שליט"א שר עם הלומדים והמתפללים לאחר התפילה בהנץ החמה): 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'...'

'ר' חנניא בן עקשיא אומר...'