היכל הזכות - חלק ה | הרב אמנון יצחק

נציבי יום: אריאל בן ברנו, רבקה בת רות - יזכו לזרע של קיימא בנים זכרים לעבודתו יתברך, לגדלם בנחת מתוך בריאות איתנה ושפע בכל. 

ליאור בן יצחק, שני בת אירית אברהם, ברק בן אוולין, כל עם ישראל - רפואת הנפש והגוף פרנסה טובה וחזרה בתשובה שלימה והצלחה לקרוב הגאולה. 

לעילוי נשמת: מרדכי ברדוש בן סוליקה - מנוחתו עדן. 

שילה בן מירב - יזכה לגדול לתורה ויראת שמים. 

אודליה בת רליה - היא וכל משפחתה יזכו לרפואה שלימה ביראות הנפש והגוף, חזרה בתשובה לכל המשפחה - אמן.

היכל הזכות חלק ה'

היום נבאר דיני כף זכות לאדם; שהוא ירא שמים, אדם שהוא בנוני, אדם שעבר עבירה מפורסמת ואדם שהוא לא מכיר. 

אם רואה או שומע מעשה או דיבור שעשה אדם שהוא ירא א-לקים שיש לשופטו לצד הטוב ולצד זכות או להיפך. אפילו אם הדבר קרוב ונוטה אצל הדעת יותר לכף חובה, חייב מן התורה לדון אותו לכף זכות! ואפילו אם בוודאי עבר עבירה, אם הוא תלמיד חכם אסור להרהר אחריו, כי צריך לחשוב: 'שבוודאי עשה תשובה!' הגמרא (סנהדרין צט) וכך מובא ביורה דעה (סימן רמ"ג סעיף ו'): 'שהמבזה תלמיד חכם - אין לו חלק לעולם הבא!' וע"י שמדבר לשון הרע על תלמיד חכם וצדיק - יכשל בזה ויעבור על מצות עשה מן התורה גם של: "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (ויקרא יט, לב) ומצוות: "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י, כ) וחייב נידוי על זה! כמו שמובא ביורה דעה (סימן רמ"ג סעיף ז') והוא נכנס בכלל אפיקורוס!! עפ"י דין כך כתב החפץ חיים (פתיחה עשין ב') ונופל בגיהנם!!! כמו שכתוב (ברכות י"ט) ועוד הרבה מכשולות שבא על ידו מחמת זה. 

ובעוונותינו הרבים! היצר הרע הצליח שכל אברך וכל בחור ישיבה יש לו כבר דעה על כל רב'ס ורב ודיין, אם הוא 'כשר' אם הוא לא, ויתכן שהבחורים והאברכים יהיו מתמידים גדולים בתורה ומאריכים מאד בתפילה, אבל הנעבאכים האלה! לא יודעים: שהם נכשלים באיסורים חמורים מאד-מאד כל יום שמדברים על תלמידי חכמים וצדיקים!! ולפעמים מסכים היצר הרע שאדם יזכה לכל המדרגות שבעולם, אבל רק להכשיל אותו בלשון הרע, וכל שכן בלשון הרע חמור כזה, שמדבר על צדיק ותלמיד חכם אמיתי. 

וכך כתב החתם סופר זכותו תגן עלינו – אמן! (פרשת קורח, תורת משה): 'ואם תוכו של אדם יקדש כולו כמלאך - לא יועיל אם לא יקדש פיו! וכן להיפך; אפילו שלא יהיה מלא תורה ויראה, אם רק פתחי פיו שמורים – "קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ" (ישעיה ד, ג). 

ויש פה מעשה מבהיל! כשהחפץ חיים זכותו תגן עלינו - אמן, היה אברך, הוא הסתובב בעיירות הרבה למכור את הספרים שלו הקדושים, והגיע פעם לעיר פילץ' ושם גר הרב הקדוש "השפתי צדיק" זכותו תגן עלינו - אמן. כשהגיע החפץ חיים לפילץ, ישב אז ה"שפתי צדיק" ולמד עם חתנו, שלימים היה אב בית דין ארמסטונג, וכן עם עוד כמה מבניו. 

ובלי שימת לב כנראה נפלט מפיו של אחד מהבנים של ה"שפתי צדיק" שאלת ביקורת בבדיחותא אודות החפץ חיים ואמר: 'פלא! הוא עושה ספר על שמירת הלשון - והוא בעצמו מספר לשון הרע על כלל ישראל שהוא אומר: 'שהם נכשלים בעוון לשון הרע!' 

כששמע זאת אביו הגדול - החווירו פניו מאד! הוא כותב בלשון אידיש (אני לא אוכל לבאר לכם את הכל, אני מקווה שאני אגיד את זה נכון, לפחות האשכנזים יבינו אולי אידיש...) '...טיפה סרוחה!... על הפה הקדוש?!!' וסגר את ספר השולחן ערוך שעסק בו בעת לימודו. והחל להלך בחדר הלוך ושוב בלי מצוא מרגוע לנפשו. אחרי חצי שעה חזר ללמוד עמהם, לאחר זמן אמר לבנו: 'שיבאר לו מה החילוק בין הט"ז והש"ך שלמדו באותה שעה?' - לא ידע מה לענות לו! 

אמר אביו: 'מה הפלא שלא יודע?! כיון שדיבר על פה קדוש - פשוט שאינו יודע!' 

וכך עשה במשך שנה שלימה!! היה שואל את הבן שלו באמצע קביעות הלימוד שיאמר לו פשט במחלוקת בשולחן ערוך - והיה נשאר בלא מענה, ואביו היה חוזר כל יום ואומר לו: 'מה הפלא שאינו יודע?! כיון שדיבר על פה קדוש!' רק ככלות השנה חדל מלשאול ולומר לו כך. 

פעם אחת בבדיחותא...! 

כל פעם שהיה הרב מאמסטוב מספר לנו את המעשה הזה, היה מתרגש כל כולו כשתיאר בפנינו איך החווירו פני חותנו ומה שאמר לפניו אז...! 

מפה רואים: עד כמה יכול להשפיע לשון הרע אחד על אדם, וכל שכן שהדיבור על תלמיד חכם וצדיק.

בספר מנהגי החתם סופר (פרק כ"ו אות כ"ז, וגם במכתב בדף תל"ח) שם כתוב: שהחתם סופר מעיד על עצמו: 'שזלגו עיניו דמעות על זה שראה ביזוי תלמיד חכם! ועד כמה הצטער בזה', ורואים: כמה היה כואב לו הדבר!! 

מי לנו גדול יותר מרבי אלעזר ברבי שמעון שהיה במדרגת אביו, ולא נקבר לאחר מותו, ועשרים ושתים (22) שנה היה בעליה שוכב כמו ישן ודן דינים של ישראל!! והוא מת, עד שיצאה תולעת מאוזנו ואשתו חשבה: 'שהוא מרקיב!' רצתה לתת אותו לקבורה והוא בא לה בחלום 

ואמר לה: 'שהגוף שלו לא נרקב! אלא מה? פעם הוא הלך ושמע בשוק לשון הרע על תלמיד חכם - והוא לא מחה כדבעי ליה, אז בשביל זה יצא לו הגנאי שתולעת תצא מהאוזן שלו!'. וזה אחרי עשרים ושתים שנה מאז שנפטר והוא כמו חי!! ולא "מוותרים" על שום דבר. 

ור' אלעזר היה בודק את עצמו בחייו והוא היה בעל "מידות" היה מוציא מהכרס שלו כל פעם שומן, ניתוח היה עושה לעצמו, מוציא שומן - שַׁם בשמש מספר ימים, לראות אם זה מתליע, לא היה מתליע! "קדוש קדוש קדוש!" אבל זה שהוא שמע ולא מחה כדבעי ליה - היה לו את הגנאי הזה, אז זה לא פשוט בכלל.

ויש לעורר על זה הרבה! מי שחפץ לעשות רצון קונו, וכל אלה שמוסרים נפש לעבודת ה', גם אם הוא שומר את לשונו בשלמות - שזה דבר קשה מאד! אבל דבר צריך להיות אצלו יתד לא תימוט: לדון לכף זכות כל ספק על תלמיד חכם וצדיק אמיתי, וכל רבי ורב ודיין ומגיד שיעור וכדו' ולא לדבר עליהם, ואם יהיה אחד כזה שישמור על הגדר הזה תמיד - יכול להביא לימות המשיח! כי יש כוח אפילו ביחיד להביא את הגאולה, כך אומר ה"חידושי הרים" זכותו יגן עלינו - אמן. 

ואם זכינו בשיעור זה שיהיה אחד כזה - אפשר שיביא את הגאולה!

מה קורה אם האיש בינוני? 

אם הספק שקול - צריך להטות ולהכריע לכף זכות, ואם הדבר נוטה יותר לכף חובה מה שהוא שמע או ראה - נכון מאד שיהיה הדבר אצלו כמו ספק ולא יכריע לכף חובה, זה הנכון יותר. במקום שהדבר נוטה יותר לכף זכות - בודאי שאסור לדון אותו לכף חובה ומחויב מהדין לדונו לכף זכות. 

אבל נראה: שיש חילוק, אם הכף חוב מכריע ביותר או שהוא רק מכריע קצת יותר; אז ככה, אם זה מכריע קצת יותר - יש להחמיר מן הדין לדון לכף זכות, ספק דאורייתא - לחומרא! אולם כשהכף חוב מכריע ביותר זה ממש קשה ללמד זכות, אז עכשיו זה רק מידת חסידות להשאיר את זה בגדר ספק ולא להכריע לחובה. 

מה זה גדר של איש בינוני? - אדם שנזהר מן החטאים באופן כללי ולפעמים נכשל בחטא, לפעמים. זה נקרא: 'אדם בינוני', ויש להרחיב! אבל, אני מקצר קצת...

אם האיש ירא א-לקים בענין אחד, כגון; שהוא שומר את פיו בלשון הרע, אבל לגבי דברים אחרים - הוא לא נזהר כל כך, כמו לשמור את פיו מלשון הרע, ופעמים הוא נכשל בעבירות אחרות. אז לגבי לשון הרע - הוא יחשב: 'ירא שמים', לגבי הדברים האחרים הוא נחשב: 'כאיש בינוני'. 

אם יש לנו ספק; אם הוא צדיק או בינוני, אבל בוודאי הוא לא רשע! אז יש לו דין בינוני והנפקא מינא: אם הוא נוטה יותר לחובה, אם הוא נוטה יותר לחובה במעשה או דיבור שראינו או שמענו - אז זה מידת חסידות לדון אותו לכף זכות. 

אם זה ממש נוטה לכף חובה, במקום שהכף חוב מכריע יותר באדם בינוני, אין איסור כל כך לדון אותו לכף חוב, אבל אף על פי כן אסור בוודאי ללכת לבזות אותו בשביל זה, כי אז אתה תעבור על איסור: 'לשון הרע!'. אז ללמד זכות במצב כזה - אין חוב כל כך, אבל גם אסור להגיד לשון הרע. 

אם האדם שאתה מוכיח אותו הוא לץ! והוא לא מקבל את דברי התוכחה שלך, ואתה רואה: שהוא עבר עבירה מפורסמת, ידועה לכל! כגון; עריות או אכל חזיר, אף על פי כן אסור לבזותו בפני אחרים בשביל זה, אם רק ראה פעם אחת (1) שהוא עבר, כי חייב לחשוב: 'אולי הוא כבר עשה תשובה!' ומי שעשה תשובה - אסור לדבר עליו, אבל מה, מחוייב לעורר את הרב שלו, ואם אין לו רב אז את קרוביו שהם יוכיחו אותו על הדבר שהוא ראה במו עיניו שהוא אכל חזיר או שהוא עבר איסור עריות.

אם אדם ראה מישהו שעבר עבירה והוא לא מכיר אותו, הוא לא יודע אם הוא צדיק הוא לא יודע אם הוא רשע, מצד הדין: לא חייב לשפוט אותו לזכות, רק מצד מידה טובה בעלמא יש לדון לכף זכות. ויש אומרים: שזה דווקא אם יש לצדד או לזכות או לחובה בספק שקול, אבל אם נוטה יותר לחובה - אין שום חיוב לדון לכף זכות אפילו מצד חסידות, כי אתה לא מכיר אותו בכלל צדיק רשע אתה לא יודע, ואתה רואה דברים חמורים שהכף נוטה יותר לחובה ממש! ברור, אז אין שום חיוב לדון לכף זכות אפילו מצד מידת חסידות. 

למדנו בשיעורים הקודמים, שבאלה שאתה מכיר קרובים לך או שומרי תורה ומצוות שמה אתה צריך להיזהר מאד-מאד מאד! 

אבל יש אומרים: שיש מידת חסידות אפילו אם הוא נוטה יותר לחובה, לא באופן משמעותי כל כך, ולהלכה נוקטים כמו בסברה הראשונה, דהיינו; שלא חייב לדון אותו לכף זכות ואין למחות ביד המקלים.

ויש פה מעשה, לדוגמא; עד כמה יכולים להיכשל בדברים כאלה: 

היה בן אדם אחד שאביו נפטר והאשכנזים נוהגים (אף אני נהגתי כך) לאחר מות ההורים להיות שליח ציבור במשך שנה! והבן היה מתפלל, אבל היה אומר רק את ה'זמירות' ו'שמונה עשרה' ואחרי זה יושב ומישהו ממשיך. ומישהו ראה כל הזמן שזה ככה והתפלא: 'מה, הוא לא מכבד את האבא שלו, כל כך קשה לו להמשיך 'אשרי יושבי ביתך' ועוד...?!' כל הזמן היה בדעתו עליו: 'שהוא עצלן! או לא מכבד את אביו לגמרי או...' ולא ראה אותו בעין טובה. 

יום אחד אחרי כמה חודשים החליט לשאול אותו, הציק לו! למה הוא לא מכבד את אבא שלו עד הסוף כמו שצריך?! אז הוא שאל אותו, מה השיב לו? 

אמר לו: 'שהוא סובל מה"מחלה" והוא בקושי יכול להתפלל! ועושה מאמצים גדולים לעמוד בזה, אבל אחרי שמונה עשרה כבר תש כוחו הוא לא יכול, אז לכן הוא יושב...' 

נו, מי יכול לעלות על הדעת סיפור כזה. שבן אדם עם כל החולי שלו, סובל כאבים ומכבד את אביו ביותר מדי, ועומד להתפלל - למרות שהוא לכאורה פטור, אז עד איפה שהוא מסוגל לסבול הוא סובל, ואחרי זה הוא כבר לא יכול. וההוא, איך דן אותו? - לכף חובה! 'לא מכבד, עצלן!' מה זה, איזה דברים, לך תדע...

טוב, אמרנו כבר אתמול, שכל בן אדם שרואה לכף חובה דברים אצל חברו אפילו במקרה יחיד או בודד וכבר מסיק מסקנות - ככה ידונו אותך בשמים כמו שדנת, איך דנת לחובה - ככה ידונו אותך, אפילו במקומות שיהיה לדון אותך לכף זכות ידונו אותך לכף חובה, ואתה כזה צדיק שהכל בסדר אצלך, אף פעם לא נכשלת?! מאה אחוז (100%) אתה מה, והיית מאד רוצה שכולם יגלו את מצפוני ליבך ויגידו אותם ברבים בטח! לא?! אתה לא רוצה! נכון, אז כבר אמר הלל לגוי אפילו: 'מה דסאני עליך - לחברך לא תעביד!' אז למה אתה עושה ככה?! וכל המרחם מרחמים עליו - כל המלמד זכות מלמדים זכות עליו.

יהי רצון בעזרת השי"ת: שחג הפסח הזה - יביא לנו חרות בנפש בגוף לנו ולכלל ובעזרת ה' נזכה לשוב בתשובה לפני אבינו שבשמים, ונלמד זכות על אחינו בית ישראל בכל דבר שרק אפשר על פי האמת, על פי ההלכה ועל פי הדין - אמן ואמן.

אנחנו שמחים בהקב"ה ולכן אנחנו אומרים: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'... 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי שַׁבָּת...'